וטהורה וצוחקת
ודומה בעיניך
תמיד אש דולקת
קולך תמים לעצמו מהמהם
כל הזמן נשמע כחולם
כאילו יש דמיון אליו הוא נכסף ועורג
ואני עם הנייד עוד מעט מחייג
ויודע שיהיה נחמד גם הפעם
כי לשיחות איתך יש תמיד אותו טעם
כי גם היה נחמד אתמול
ואם כלום לא ישתנה
גם היום יתקבל אותו מענה
וכמה "נחמד" עוד אוכל לסבול
ואני בכלל תכננתי לשרוף את הכל
ואיך אפשר להמשיך ככה ללכת
בלי לבכות על השלכת
בלי ללטף את העפר
בלי לתת כבוד לזמן שעבר
בלי לעצור לרגע ולשקול
לגלות בעצמך שלא הכל כחול
שצריך לפעמים לעצור להתבונן
בסופיות החומר באדם המתקטן
ומה לעזאזל כל כך משעשע
ומה לך כל העת להצטחק
קחי את החיים להתבגר
ילדה
כי הנה הסתיו
ואני חומק
הבהרה: זה שיר, לא מכתב (לא עושים דברים כאלה) וזה יותר דילמה מאשר החלטה...
נהנתי לשתף
שבוע טוב וקצת פחות עצוב כמה שאפשר
רק תפילות...

