כי אני מבין את הרתיעה כהגדרתך של אנשים כאן בעקבות אותם חבר'ה אבל לדעתי לא מספיק מכירים אותם באופן אישי.
ואם היו מכירים ברמה האישית אחד או שניים כאלה, הם היו נרתעים פחות וממילא השיח היה שונה.
היום מרכלים במודע, ביודעין ובמתכווין. פשוט מעלימים עין.
ומי שמעיר על "לשון הרע" בשיחה עם החבר'ה, הוא יוצא ה"משבית שמחות". כלומר, "מה אתה עכשיו נופל עלינו כבד. מדברים, נהנים, זורמים פתאום אתה בא 'לשון הרע'. עזוב אותך יאללה"
ככה זה המווווון פעמים אצל המווווווון אנשים. מניסיון. אני תמיד יוצא ה"מבאס שיחות" כשאני מעיר על לשון הרע.
פיזית או נפשית.
או גם וגם
מבלי להמעיט בחומרת עבירת חילול שבת או לשון הרע.
בשוהר התחתונה זה לא נוגע לעצמיות המשך העם היהודי וכן החזרה בתשובה מהעבירות הללו הרה יותר קלה מאשר הלחץ החברתי של עבירות יותר חמורות..
ממש לא מענין אותי מה הם מעשיהם.
ברגע שהם מנסים להחצין את זה כמה שיותר (מצעד אג'נדה וכו)והם דואגים לציין את זה בצורה זו או אחרת כל זמן שהם באזורי, זה לא יהיה נעים ברמה זו או אחרת עד רמה של גועל (תלוי במעשה).
ונכון חילול שבת זה לא כמו אכילת מקקים ונחשים.
למרות שנגד שניהם אני נגד באותה רמה, התגובה שלי תהיה שונה.
ובכלל עצם הדיון והעלאת הנושא זה קידום אג'נדה..
וכפי שנכתב כאן מכיר פה ושם. אחת מהן אפילו ניקית בעברה - צעירים מעל עשרים יש כאן ניקים שמסתובבים כאן, מי שיודע יודע אבל הם לא טורחים לנפנף בזה והיחס המכבד בהתאם..
נ.כשהם לוקחים רבנים/תורה בשביל לקדם את עצמם (וזה מה שקורה עכשיו)זה דוחה יותר.
אני לא חושב שמישהו בעשור האחרון חשב לצאת למסע צלב נגד אדם בשל היותו בעל נטיה מינית שונה מהמקובל.
העניין פה עמוק הרבה יותר.
מצטט מילה במילה כי הוא דייק:
שעה אחת ·
להוציא את המדינה מחדרי המיטות.
רב, שגם אני לא הכרתי, אמר שההומואים הם סוטים.
אז אמר.
אבל כל המדינה כמרקחה.
מדוע?
יהיו מי שיטענו שעוצמת התגובה מעידה עד כמה נחשבת בעיני הנעלב, דעת העולב. לי – למשל – ממש לא מזיז שאיש רוח כזה או אחר יכנה אותי 'חשוך' מבוקר ועד ערב.
במפלגת 'זהות' יש גם חברים הומוסקסואלים, חלקם מוצהרים. אחד מהם (אדם רוסו, שמדבר בסרטון המצורף) היה קורבנו הראשון של הפסיכופט שליסל - כבר לפני עשר שנים.
בלי שום קשר לנטייתם המינית, ימצאו מן הסתם חלקם את מקומם ברשימת 'זהות' לכנסת ויקדמו את חירות האדם בישראל בלי להפוך את נטייתם המינית לאג'נדה פוליטית (שכל עניינה פירוק כל מבני החברה המסורתית והחברה בכלל).
רוסו – אגב - מתנגד נמרצות למצעדי גאווה (" חבורה קיצונית ומוזרה מקפצת מעיר לעיר ותופסת 'טרמפ' על נפשות תמימות - כפי שאני הייתי - ומקדמת על גב ההומואים אג'נדה שאין לה דבר וחצי דבר עם חירות האדם...").
רוסו ממש לא לבד. הוא מוצא את העלבון ההומוסקסואלי מגוחך וטוען ש - "זכותו של כל אדם להעליב אותי"...
אבל לא בכך אני רוצה לעסוק. הטיעון המקובל והמוצדק, לעוצמת האש נוכח דברי הרב, הוא, שהמעליב, אינו סתם אדם פרטי אלא רב המלמד במכינה קדם צבאית, ולכן בצורה זו או אחרת, מחובר למוסדות המדינה, משולב במערכותיה, מחנך במסגרתם ומקבל ממנה את משכורתו.
וכשכל הצדדים מחפשים את חסות המדינה ומנסים למשוך אותה לצידם – ברור שדבריו של הרב מחייבים תגובה חריפה, ותגובה חריפה שכנגד, וגיוס תקשורתי, וגיוס שכנגד וכו וכו ...
כלומר ברגע שהמדינה וסמכותה להפעיל כח נגד אזרחיה, מעורבת בויכוח, כל הבעת דעה מסכנת מאוד את הצד השני שמגייס מיד את כל תותחיו בכדי לשוב ולהעמיד את המדינה לצידו.
ובמילים פשוטות, שני הצדדים רוצים להניח את ידם על האקדח הטעון ששמו 'מדינה', ולאנוס את דעתם באמצעותו על הצד השני.
תוציא את האקדח מהמשחק – וכל הויכוח יראה אחרת לגמרי,
כמו ליל הסדר בבית חב"ד בטימבוקטו...
מדינה לא צריכה לחתן ולגרש, לא צריכה להיכנס לאיש לחדר המיטות, לא לאסור מצעדי גאווה ולא להתיר (שהקהילה המקומית תחליט). היא גם לא צריכה לנהל את הכלכלה (שוק חופשי באמת) או את הדיור (תחזירו לעם את אדמתו, בטלו את המנהל ותראו כיצד מחירי הדיור צונחים) או את החינוך (שיטת השוברים) וכו וכו.
מדינה צריכה לתת ביטחון, משפט, לפתח תשתיות לאומיות (במקום שהשוק הפרטי אינו מסוגל) ולנהל מדיניות וקשרי חוץ.
זהו.
יש שם סרטון ארוך שמסביר את כל העניין:
לשניהם התייחסו כמו זבל.
שניהם התייחסו אל זה בצורה שונה, בינתים מי שמחה על היחס אילו, הנציח את נחיתותו (גם בצורה ממשלתית עם תקציבים וכו שמנציחים את נחיתותו)ומי שלא שם על היחס והתייחס בצורה הכי נורמלית לסביבה (או לפחות השתדל בזה) עבד יותר קשה אבל מתייחסים אילו כאיש מן השורה בלי קשר למעשיו(כולל אכילת ומכירת דבר אחר...).
אותם אלו שעושים מעשים שמוגדרים בתורה כמעשים נחותים כבהמה או פחות ממנה, ברגע שהם 'מוחים' על היחס אליהם הם מנציחים וגורמים שהוא יקבע יותר ויותר, לא אנחנו האשמים..
נ.ב.אותו הדבר על מקומות שר"ל מחללים שבת זה כמעט ולא מענין אף אחד עד שהם מפרסמים בפרנציפ על הפתיחה..
הגיעו לפני כמה עשרות שנים מארצות נחשלות לארץ שניסתה להיות מערבית ומתקדמת וזלזלה בהם.
יש כאלה ששברו את תקרת הזכוכית (תשובה, כוזהינוף למשל) ויש כאלה שנשארו בוכים ומסכנים.
הקטע המצחיק זה שהיום הרבה מה"מקופחים" נלחמים באלו שהעיזו להצליח והופכים אותם לסמל הרשעות, כמו מאבק הגזומבים (גז-זומבים).
אל תחצין אותו - אף אחד לא ישגע אותך 
נ.ב.אתה יכול לציין את מפלגת ש"ס בפירוש..
אנחנו מאד אוהבים אותו/ה. לא מסתירים את האהבה עם הביקורת על הדרך שבחר/ה.
בעבר היא/וא הגיע/ה אלינו שבתות. לאחר שבחר/ה לעבור שינוי. שאלנו במשפחה שאלת רב והוא אמר שלא לארח לשבתות אבל לשמור על קשר מסויים.
עכשיו זה מצב ביניים עצוב. זומשפחה מורחבת אז לא מתראים הרבה. אבל כשמתראים בשום פנים ואופן לא מתעלמים. מכבדים ומתעניינים. וכואב לנו שלא טוב לה/ו.
אלו לא אנשים עם רוע. הם מתמודדים עם קשיים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחשוב עליהם. הכי קל לברוח. אבל זו לא הדרך בעיניי, הם עדיין חלק מעמ"י. גם שם לציבור הדתי יש שליחות.
אתה בודק את כמות עבריינות המין. מפריד מתוכם עבריינות מין של בין גברים לגברים ובודק את האחוז שלהם בחתך האוכלוסיה.
תמיד אפשר לומר שהסיבה לאירועים האלה היא התייחסות החברה אל החברה הלהטב"ית, מה שמביא למסקנות די הפוכות מאלו שהגעת אליהן.
(אני לא נוקטת צד בדיון כי אני לא מרגישה שאני מכירה מספיק בשביל לקבוע עמדה. בכל מקרה מה שחשוב לזכור זה שאין לנו שום כלים או יכולת לשפוט אותם ואין לנו באמת מושג מה אנחנו היינו עושים במקומם.)
לא טענתי כך.
וקשה למדוד איזה חלק בדיוק יחס החברה מהווה גורם להרגשת הרעה. (איזה משפט מסובך 
)
מסכימה לגבי הטענה השנייה.
ולגבי הטענה השלישית - ההבדל בין לא לשפוט לבין לקבל הוא באמת דק. אבל קיים.
להטבים דתיים מתאבדים\מנסים להתאבד באחוזים גבוהים יותר מלהטב"ים לא דתיים (מתיחס לכל הדתות הסותרות נטיה הפוכה, לא רק יהדות)
להטב"ים שלא מסתירים את נטיתם מתאבדים הרבה פחות פחות מכאלו שכן מסתירים.
להט"בים שחיים בסביבה תומכת ומקבלת מתאבדים פחות מכאלו שלא.
די ברור ממחקרים שנעשו שאחוז ההתאבדויות הגבוה הוא בעיקר בגלל היחס הסביבתי, והקונפלקט הפנימי שיש ללהט"ב דתי.
מה עושים עם המידע הזה?
בעיקר חושבים פעמיים לפני שפותחים את הפה.
(יש מנעד מאד גדול בין לתת לגיטימציה ליחסים חד מיניים להומופביה והוקעת כל הלהט"ב באשר הם. זה אני נגד הקצה האחד לא מחייב אותי אוטומטית להיות בקצה השני)
ומכירה אישית כמה וכמה להטב"ים.
חלק מהם אנשים מדהימים שאני מאד מעריכה ואוהבת.
(חלק סתם לא מכירה מספיק)
מכירה גם כמה אנשים שמרמים בעסקים (שגם על זה נאמר "תועבה"- איפה ואיפה..)
ודווקא איתם הרבה יותר קשה לי כי לרוב אנשים פחות נחמדים בכללותם.
יש מהלך שלם של מתי כן יהרג בג' העבירות האלו ומתי לא.
אחד מהקושיות שם זה על אסתר המלכה. איך אסתר המלכה לא התחייבה במיתה שהרי עברה לכאורה על גילןי עריות עם אחשוורוש. עונה הגמרא שם שאסתר הייתה "קרקע עולם". כלומר, שהיא לא עשתה מעשה, אלא הייתה קרקע עולם, פאסיבית ולא נהנתה.
צא ולמד מסכת פסחים בבקשה. ואם אפשר בעיון.
מכבדים את הבן אדם ומשתדלים לא להתייחס למעשיו שעליהם עדיף לשתוק.
האמירה הזו עצמה היא חלק מהפרובוקציה שמנסים לייצר אלו שרוצים לטשטש כל מושג של נורמליות. לתת לגיטימציה לתועבות/חולי, ולקלקל בכך גם אחרים ובכלל את האוירה והשאיפה לטהרה ולמשפחתיות נורמלית.
ב. ללא קשר ל"אנשים" דווקא, זה דבר מתועב, מצד התורה ומצד המבט האנושי הפשוט. לא חייב שכל מישהו כזה ייראה "רשע" מבחוץ. גם אדם שמשתמש בסמים יכול להיראות "מתוק" , זה עדיין לא מעיד על חיוביות בענין. לפעמים חוסר התחושה לאן הגיע, היא עצמה חלק מהבעיה. ולפעמים, אדם יכול להרגיש גרוע מאד עם היכן שנמצא.
מי שיש לו בעיה עם זה ומשתדל לעלות משם, יש מאד להעריך, ככל אדם שמשתדל לעלות ולהתגבר על דברים שאינם טובים.
כמובן, גם מי שלא כך ח"ו, זה לא היתר "לעשות לו משהו"... אפשר מאד להצטער. להתפלל.
חבל לעצום עיניים. הכוונה פרובוקטיבית לחלוטין מיסודה.
יש להם מוסדות, יש להם התארגנויות, פוליטיקה פנימית.
בעלי מכנה משותף.
זו תופעה, מצערת. ואני מניח שחלק לא מבוטל מאלו שיש להם בעיה בכיוון, אינם רואים עצמם שייכים ל"קהילה" כלשהי, אלא מתמודדים עם בעייתם.
מה שציינת, זה בדיוק מה שמראה על הענין. אז זו לא "קהילה", אלא בדיוק כמו שכתבת, כמה אנשים - והיותר פרובוקטיביים וחסרי בושה - הם בעלי ה"התארגנות והפוליטיקה". והם המנסים לעשות מהדבר הזה במקום חולי מצער שצריך עזרה וטיפול, משהו לגיטימי ולכתחילאי, ע"י שימוש במינוחים כאלה. לא במקרה עד לפני שנים מועטות מאד, איש - גם מכאלו - לא היה מעז לקרוא לכך "קהילה".
האחת -הפחות חשובה - היא סמנטית. כבר אמרתי, זה בדיוק הענין - אין כאן "ציבור" אין כאן קבוצה החולקת מנהג... יש אנשים כאלו, לצערנו, פרטיים. ויש חלק, רעשן ומופקר, שמנסה להציג עצמו כאילו הוא הם. אם היו אומרים: "קהילת המרעישים במכוון בעלי נטיה כזו וכזו".. זה היה מתאים סמנטית.
אבל הענין העיקרי הוא, שאני גם-כן, כמובן, לא באתי להעיר על "טעויות לשוניות"... אלא על מה שעומד מאחורי זה. מי שרוצה לעצום עיניו מזה, להיתמם, או שבאמת בתמימות, זכותו. אבל ברור שכל ההגדרה הזו, לא באה כי מישהו שם קרא מילון והחליט שחייבים לדקדק בלשון... ההגדרה הזו, הובאה במכוון על-ידם, כמו גם ה"מצעדים" המתועבים, כדי להפוך דבר שהוא קשה מוסרית, אנושית, בוודאי תורנית, למשהו כאילו "נורמלי" ולגיטימי. ובכלל לגרום לטשטוש תחושות מוסריות, תחושות שיש נורמה ויש עדינות. מגמה של הפקר כללי, שזו אחת מתופעותיה.
ועל כן, אין כאן שאלה של דקדוק מילוני, אלא של המשמעות האמיתית. וזו אכן אינה "קהילה". אלו, כנ"ל, חלק חצוף מאנשים בעלי בעיה מסויימת, שהחליטו - בין השאר ע"י שימוש במינוח הזה - לנסות לטשטש דברים בסיסיים ובריאים.
הסברתי מניין בא המינוח הזה כלפיהם. זה לא התחיל מאנשים כמותך.. זה דבר מכוון מצד החלק הרעשני-החצוף שם.
והדבר השני שהסברתי, שגם לא נכון כאילו כל ה"כאלו" התאגדו. זה חלק מאד מסויים ומחוצף שמגדיר עצמו כאיזה ציבור עם משהו משותף.. יש כואבים ומצטערים בשקט. ומשתדלים לעלות, להבריא.
[אגב, למה איכפת שיתאגדו?.. "קשר רשעים אינו מן המניין".. "יתפרדו כל פועלי אוון". כבר אמרתי, ה"מרעישים" הללו אינם כאלו שהודו שהם בבעיה ויצרו קבוצת-תמיכה... אלא המופקרים ורוצים ליצור הפקר]
יש מהלך שנועד לגרום לכל מי שנולד עם הנטייה או מאמין שהנטייה חלה עליו, שהוא חלק מהקהילה שלהם.
תקרא את מה שמשה פייגלין פרסם בפייסבוק הבוקר (ואת הסרטון עם הבחור ההומו-המוצהר שהוא העלה) ותבין את עומק העניין.
ההומואים לא מעניינים אף אחד, גם הנשים מצעדה מגעילה אחרת לא - הם סתם כלי במשחק השמאלני.
זה בדיוק ההמשך של מה שכתבתי לעיל.
קודם כל, מגדירים עצמם כך, כאילו זו "תופעה לגיטימית סטנדרטית", בערך כמו איגוד לשכות המסחר... ובזה ההפקר הופך להיות כאילו משהו "אין" (ועולם הפוך - מי שמעז לצאת כנגד..... לא יאומן).
ואז, מגיע מה שכתבת. הערה חשובה מאד.
זה כמובן, גורם לאינטרס של הגופים שהזכרת "להרוויח", ע"י שכנוע-נסתר של אחרים כאילו ברור שהם חלק מהם. המחיר שע"י כך הם ממש הורסים אנשים שלא היו מגיעים לידי כך - אכן כנראה מענין אותם כקליפת השום.
רק ממחיש יותר כמה לא תמים הכינוי ה"קהילתי" הזה..
במסגרת ה"דמוקרטיה וחופש הדיבור והשיוויון" -
הגבילו את מספר המשתתפים בהפגנת-הנגד ל50....
אם תשאל למה אותם כן ואת ה"לעומת" לא - אתה עלול להיות מואשם בגזענות, הסתה, ואולי גם נסיון לרצח ר"ל.....
שגם ה"התארגנות" אינה של כולם, אלא של ה"מרעישים". אם היו מגדירים "קהילת המעוניינים לעשות רעש בנושא", אז מילונית נכון..
וכבר אמרתי בתגובה לעיל, שעיקר הענין לא היה בגלל ה"מילון" (גם לא עיקר עניינם להגדיר עצמם כך..), אלא להעיר על הלגיטימציה להפקר שרצו לתת בהגדרה זו.
יש בכך הרבה אמת.
הכינוי כ"קהילה" התחיל במפורש מכאלו ששאיפתם מגמתית לגמרי, "המרעישים", ולא כי "קראו במילון".. ובמגמה להפוך גם אחרים לכאלה, ולקעקע יסודות נורמליים בחברה.
חביב כזה.. (ללא קשר להגדרה הפורמלית) לגיטימי. זו בדיוק המטרה.
לא שמעת על המאפיה למשל, שקוראת לעצמה, או קוראים לה, "קהילה"....
אלא בגלל שכל מי שאני מכיר חמודים ומתוקים
ושלא תתעורר בהם החמידות והמתיקות? 
עוגי פלצתתכלס!! תודה רבה
יחסים הומוסקסואלים בעת העתיקה ובימי הביניים נבעו כאקט של שליטה ולא כאקט של יצר מיני.
יצר ותאוות השליטה הייתה טבועה בהם חזק ולכן הם עשו כל מיני דברים מוזרים.
בכלל, המון דברים שאנשים עושים היום לצורך מסוים, אלו שרידים של דברים שאנשים עשו בימי הביניים כתוצאה מתאוות השליטה.
לא איזה אסואציות זה מעלה בו
יש לא מעט רבנים שלא ממהרים לחתום על כל עצומה שצצה.
ובצדק.
(אם כי העצומה מנוסחת בצורה די כוללת, היא מדברת על זכותם של רבנים להביע את דעת התורה בקול.
אני גם חושבת שזכותו של רב להביע את דעת התורה בקול- אבל שזכותם של מי שלא מסכימים איתו גם להביע את דעתם בקול. בקיצור- חופש הביטוי.)
ואני גם חושבת שאנשי ציבור כולם צריכים לחשוב הרבה לפני שהם מדברים.שנא' "חכמים הזהרו בדבריכם.." וגו'
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
