כי אני מבין את הרתיעה כהגדרתך של אנשים כאן בעקבות אותם חבר'ה אבל לדעתי לא מספיק מכירים אותם באופן אישי.
ואם היו מכירים ברמה האישית אחד או שניים כאלה, הם היו נרתעים פחות וממילא השיח היה שונה.
היום מרכלים במודע, ביודעין ובמתכווין. פשוט מעלימים עין.
ומי שמעיר על "לשון הרע" בשיחה עם החבר'ה, הוא יוצא ה"משבית שמחות". כלומר, "מה אתה עכשיו נופל עלינו כבד. מדברים, נהנים, זורמים פתאום אתה בא 'לשון הרע'. עזוב אותך יאללה"
ככה זה המווווון פעמים אצל המווווווון אנשים. מניסיון. אני תמיד יוצא ה"מבאס שיחות" כשאני מעיר על לשון הרע.
פיזית או נפשית.
או גם וגם
מבלי להמעיט בחומרת עבירת חילול שבת או לשון הרע.
בשוהר התחתונה זה לא נוגע לעצמיות המשך העם היהודי וכן החזרה בתשובה מהעבירות הללו הרה יותר קלה מאשר הלחץ החברתי של עבירות יותר חמורות..
ממש לא מענין אותי מה הם מעשיהם.
ברגע שהם מנסים להחצין את זה כמה שיותר (מצעד אג'נדה וכו)והם דואגים לציין את זה בצורה זו או אחרת כל זמן שהם באזורי, זה לא יהיה נעים ברמה זו או אחרת עד רמה של גועל (תלוי במעשה).
ונכון חילול שבת זה לא כמו אכילת מקקים ונחשים.
למרות שנגד שניהם אני נגד באותה רמה, התגובה שלי תהיה שונה.
ובכלל עצם הדיון והעלאת הנושא זה קידום אג'נדה..
וכפי שנכתב כאן מכיר פה ושם. אחת מהן אפילו ניקית בעברה - צעירים מעל עשרים יש כאן ניקים שמסתובבים כאן, מי שיודע יודע אבל הם לא טורחים לנפנף בזה והיחס המכבד בהתאם..
נ.כשהם לוקחים רבנים/תורה בשביל לקדם את עצמם (וזה מה שקורה עכשיו)זה דוחה יותר.
אני לא חושב שמישהו בעשור האחרון חשב לצאת למסע צלב נגד אדם בשל היותו בעל נטיה מינית שונה מהמקובל.
העניין פה עמוק הרבה יותר.
מצטט מילה במילה כי הוא דייק:
שעה אחת ·
להוציא את המדינה מחדרי המיטות.
רב, שגם אני לא הכרתי, אמר שההומואים הם סוטים.
אז אמר.
אבל כל המדינה כמרקחה.
מדוע?
יהיו מי שיטענו שעוצמת התגובה מעידה עד כמה נחשבת בעיני הנעלב, דעת העולב. לי – למשל – ממש לא מזיז שאיש רוח כזה או אחר יכנה אותי 'חשוך' מבוקר ועד ערב.
במפלגת 'זהות' יש גם חברים הומוסקסואלים, חלקם מוצהרים. אחד מהם (אדם רוסו, שמדבר בסרטון המצורף) היה קורבנו הראשון של הפסיכופט שליסל - כבר לפני עשר שנים.
בלי שום קשר לנטייתם המינית, ימצאו מן הסתם חלקם את מקומם ברשימת 'זהות' לכנסת ויקדמו את חירות האדם בישראל בלי להפוך את נטייתם המינית לאג'נדה פוליטית (שכל עניינה פירוק כל מבני החברה המסורתית והחברה בכלל).
רוסו – אגב - מתנגד נמרצות למצעדי גאווה (" חבורה קיצונית ומוזרה מקפצת מעיר לעיר ותופסת 'טרמפ' על נפשות תמימות - כפי שאני הייתי - ומקדמת על גב ההומואים אג'נדה שאין לה דבר וחצי דבר עם חירות האדם...").
רוסו ממש לא לבד. הוא מוצא את העלבון ההומוסקסואלי מגוחך וטוען ש - "זכותו של כל אדם להעליב אותי"...
אבל לא בכך אני רוצה לעסוק. הטיעון המקובל והמוצדק, לעוצמת האש נוכח דברי הרב, הוא, שהמעליב, אינו סתם אדם פרטי אלא רב המלמד במכינה קדם צבאית, ולכן בצורה זו או אחרת, מחובר למוסדות המדינה, משולב במערכותיה, מחנך במסגרתם ומקבל ממנה את משכורתו.
וכשכל הצדדים מחפשים את חסות המדינה ומנסים למשוך אותה לצידם – ברור שדבריו של הרב מחייבים תגובה חריפה, ותגובה חריפה שכנגד, וגיוס תקשורתי, וגיוס שכנגד וכו וכו ...
כלומר ברגע שהמדינה וסמכותה להפעיל כח נגד אזרחיה, מעורבת בויכוח, כל הבעת דעה מסכנת מאוד את הצד השני שמגייס מיד את כל תותחיו בכדי לשוב ולהעמיד את המדינה לצידו.
ובמילים פשוטות, שני הצדדים רוצים להניח את ידם על האקדח הטעון ששמו 'מדינה', ולאנוס את דעתם באמצעותו על הצד השני.
תוציא את האקדח מהמשחק – וכל הויכוח יראה אחרת לגמרי,
כמו ליל הסדר בבית חב"ד בטימבוקטו...
מדינה לא צריכה לחתן ולגרש, לא צריכה להיכנס לאיש לחדר המיטות, לא לאסור מצעדי גאווה ולא להתיר (שהקהילה המקומית תחליט). היא גם לא צריכה לנהל את הכלכלה (שוק חופשי באמת) או את הדיור (תחזירו לעם את אדמתו, בטלו את המנהל ותראו כיצד מחירי הדיור צונחים) או את החינוך (שיטת השוברים) וכו וכו.
מדינה צריכה לתת ביטחון, משפט, לפתח תשתיות לאומיות (במקום שהשוק הפרטי אינו מסוגל) ולנהל מדיניות וקשרי חוץ.
זהו.
יש שם סרטון ארוך שמסביר את כל העניין:
לשניהם התייחסו כמו זבל.
שניהם התייחסו אל זה בצורה שונה, בינתים מי שמחה על היחס אילו, הנציח את נחיתותו (גם בצורה ממשלתית עם תקציבים וכו שמנציחים את נחיתותו)ומי שלא שם על היחס והתייחס בצורה הכי נורמלית לסביבה (או לפחות השתדל בזה) עבד יותר קשה אבל מתייחסים אילו כאיש מן השורה בלי קשר למעשיו(כולל אכילת ומכירת דבר אחר...).
אותם אלו שעושים מעשים שמוגדרים בתורה כמעשים נחותים כבהמה או פחות ממנה, ברגע שהם 'מוחים' על היחס אליהם הם מנציחים וגורמים שהוא יקבע יותר ויותר, לא אנחנו האשמים..
נ.ב.אותו הדבר על מקומות שר"ל מחללים שבת זה כמעט ולא מענין אף אחד עד שהם מפרסמים בפרנציפ על הפתיחה..
הגיעו לפני כמה עשרות שנים מארצות נחשלות לארץ שניסתה להיות מערבית ומתקדמת וזלזלה בהם.
יש כאלה ששברו את תקרת הזכוכית (תשובה, כוזהינוף למשל) ויש כאלה שנשארו בוכים ומסכנים.
הקטע המצחיק זה שהיום הרבה מה"מקופחים" נלחמים באלו שהעיזו להצליח והופכים אותם לסמל הרשעות, כמו מאבק הגזומבים (גז-זומבים).
אל תחצין אותו - אף אחד לא ישגע אותך 
נ.ב.אתה יכול לציין את מפלגת ש"ס בפירוש..
אנחנו מאד אוהבים אותו/ה. לא מסתירים את האהבה עם הביקורת על הדרך שבחר/ה.
בעבר היא/וא הגיע/ה אלינו שבתות. לאחר שבחר/ה לעבור שינוי. שאלנו במשפחה שאלת רב והוא אמר שלא לארח לשבתות אבל לשמור על קשר מסויים.
עכשיו זה מצב ביניים עצוב. זומשפחה מורחבת אז לא מתראים הרבה. אבל כשמתראים בשום פנים ואופן לא מתעלמים. מכבדים ומתעניינים. וכואב לנו שלא טוב לה/ו.
אלו לא אנשים עם רוע. הם מתמודדים עם קשיים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחשוב עליהם. הכי קל לברוח. אבל זו לא הדרך בעיניי, הם עדיין חלק מעמ"י. גם שם לציבור הדתי יש שליחות.
אתה בודק את כמות עבריינות המין. מפריד מתוכם עבריינות מין של בין גברים לגברים ובודק את האחוז שלהם בחתך האוכלוסיה.
תמיד אפשר לומר שהסיבה לאירועים האלה היא התייחסות החברה אל החברה הלהטב"ית, מה שמביא למסקנות די הפוכות מאלו שהגעת אליהן.
(אני לא נוקטת צד בדיון כי אני לא מרגישה שאני מכירה מספיק בשביל לקבוע עמדה. בכל מקרה מה שחשוב לזכור זה שאין לנו שום כלים או יכולת לשפוט אותם ואין לנו באמת מושג מה אנחנו היינו עושים במקומם.)
לא טענתי כך.
וקשה למדוד איזה חלק בדיוק יחס החברה מהווה גורם להרגשת הרעה. (איזה משפט מסובך 
)
מסכימה לגבי הטענה השנייה.
ולגבי הטענה השלישית - ההבדל בין לא לשפוט לבין לקבל הוא באמת דק. אבל קיים.
להטבים דתיים מתאבדים\מנסים להתאבד באחוזים גבוהים יותר מלהטב"ים לא דתיים (מתיחס לכל הדתות הסותרות נטיה הפוכה, לא רק יהדות)
להטב"ים שלא מסתירים את נטיתם מתאבדים הרבה פחות פחות מכאלו שכן מסתירים.
להט"בים שחיים בסביבה תומכת ומקבלת מתאבדים פחות מכאלו שלא.
די ברור ממחקרים שנעשו שאחוז ההתאבדויות הגבוה הוא בעיקר בגלל היחס הסביבתי, והקונפלקט הפנימי שיש ללהט"ב דתי.
מה עושים עם המידע הזה?
בעיקר חושבים פעמיים לפני שפותחים את הפה.
(יש מנעד מאד גדול בין לתת לגיטימציה ליחסים חד מיניים להומופביה והוקעת כל הלהט"ב באשר הם. זה אני נגד הקצה האחד לא מחייב אותי אוטומטית להיות בקצה השני)
ומכירה אישית כמה וכמה להטב"ים.
חלק מהם אנשים מדהימים שאני מאד מעריכה ואוהבת.
(חלק סתם לא מכירה מספיק)
מכירה גם כמה אנשים שמרמים בעסקים (שגם על זה נאמר "תועבה"- איפה ואיפה..)
ודווקא איתם הרבה יותר קשה לי כי לרוב אנשים פחות נחמדים בכללותם.
יש מהלך שלם של מתי כן יהרג בג' העבירות האלו ומתי לא.
אחד מהקושיות שם זה על אסתר המלכה. איך אסתר המלכה לא התחייבה במיתה שהרי עברה לכאורה על גילןי עריות עם אחשוורוש. עונה הגמרא שם שאסתר הייתה "קרקע עולם". כלומר, שהיא לא עשתה מעשה, אלא הייתה קרקע עולם, פאסיבית ולא נהנתה.
צא ולמד מסכת פסחים בבקשה. ואם אפשר בעיון.
מכבדים את הבן אדם ומשתדלים לא להתייחס למעשיו שעליהם עדיף לשתוק.
האמירה הזו עצמה היא חלק מהפרובוקציה שמנסים לייצר אלו שרוצים לטשטש כל מושג של נורמליות. לתת לגיטימציה לתועבות/חולי, ולקלקל בכך גם אחרים ובכלל את האוירה והשאיפה לטהרה ולמשפחתיות נורמלית.
ב. ללא קשר ל"אנשים" דווקא, זה דבר מתועב, מצד התורה ומצד המבט האנושי הפשוט. לא חייב שכל מישהו כזה ייראה "רשע" מבחוץ. גם אדם שמשתמש בסמים יכול להיראות "מתוק" , זה עדיין לא מעיד על חיוביות בענין. לפעמים חוסר התחושה לאן הגיע, היא עצמה חלק מהבעיה. ולפעמים, אדם יכול להרגיש גרוע מאד עם היכן שנמצא.
מי שיש לו בעיה עם זה ומשתדל לעלות משם, יש מאד להעריך, ככל אדם שמשתדל לעלות ולהתגבר על דברים שאינם טובים.
כמובן, גם מי שלא כך ח"ו, זה לא היתר "לעשות לו משהו"... אפשר מאד להצטער. להתפלל.
חבל לעצום עיניים. הכוונה פרובוקטיבית לחלוטין מיסודה.
יש להם מוסדות, יש להם התארגנויות, פוליטיקה פנימית.
בעלי מכנה משותף.
זו תופעה, מצערת. ואני מניח שחלק לא מבוטל מאלו שיש להם בעיה בכיוון, אינם רואים עצמם שייכים ל"קהילה" כלשהי, אלא מתמודדים עם בעייתם.
מה שציינת, זה בדיוק מה שמראה על הענין. אז זו לא "קהילה", אלא בדיוק כמו שכתבת, כמה אנשים - והיותר פרובוקטיביים וחסרי בושה - הם בעלי ה"התארגנות והפוליטיקה". והם המנסים לעשות מהדבר הזה במקום חולי מצער שצריך עזרה וטיפול, משהו לגיטימי ולכתחילאי, ע"י שימוש במינוחים כאלה. לא במקרה עד לפני שנים מועטות מאד, איש - גם מכאלו - לא היה מעז לקרוא לכך "קהילה".
האחת -הפחות חשובה - היא סמנטית. כבר אמרתי, זה בדיוק הענין - אין כאן "ציבור" אין כאן קבוצה החולקת מנהג... יש אנשים כאלו, לצערנו, פרטיים. ויש חלק, רעשן ומופקר, שמנסה להציג עצמו כאילו הוא הם. אם היו אומרים: "קהילת המרעישים במכוון בעלי נטיה כזו וכזו".. זה היה מתאים סמנטית.
אבל הענין העיקרי הוא, שאני גם-כן, כמובן, לא באתי להעיר על "טעויות לשוניות"... אלא על מה שעומד מאחורי זה. מי שרוצה לעצום עיניו מזה, להיתמם, או שבאמת בתמימות, זכותו. אבל ברור שכל ההגדרה הזו, לא באה כי מישהו שם קרא מילון והחליט שחייבים לדקדק בלשון... ההגדרה הזו, הובאה במכוון על-ידם, כמו גם ה"מצעדים" המתועבים, כדי להפוך דבר שהוא קשה מוסרית, אנושית, בוודאי תורנית, למשהו כאילו "נורמלי" ולגיטימי. ובכלל לגרום לטשטוש תחושות מוסריות, תחושות שיש נורמה ויש עדינות. מגמה של הפקר כללי, שזו אחת מתופעותיה.
ועל כן, אין כאן שאלה של דקדוק מילוני, אלא של המשמעות האמיתית. וזו אכן אינה "קהילה". אלו, כנ"ל, חלק חצוף מאנשים בעלי בעיה מסויימת, שהחליטו - בין השאר ע"י שימוש במינוח הזה - לנסות לטשטש דברים בסיסיים ובריאים.
הסברתי מניין בא המינוח הזה כלפיהם. זה לא התחיל מאנשים כמותך.. זה דבר מכוון מצד החלק הרעשני-החצוף שם.
והדבר השני שהסברתי, שגם לא נכון כאילו כל ה"כאלו" התאגדו. זה חלק מאד מסויים ומחוצף שמגדיר עצמו כאיזה ציבור עם משהו משותף.. יש כואבים ומצטערים בשקט. ומשתדלים לעלות, להבריא.
[אגב, למה איכפת שיתאגדו?.. "קשר רשעים אינו מן המניין".. "יתפרדו כל פועלי אוון". כבר אמרתי, ה"מרעישים" הללו אינם כאלו שהודו שהם בבעיה ויצרו קבוצת-תמיכה... אלא המופקרים ורוצים ליצור הפקר]
יש מהלך שנועד לגרום לכל מי שנולד עם הנטייה או מאמין שהנטייה חלה עליו, שהוא חלק מהקהילה שלהם.
תקרא את מה שמשה פייגלין פרסם בפייסבוק הבוקר (ואת הסרטון עם הבחור ההומו-המוצהר שהוא העלה) ותבין את עומק העניין.
ההומואים לא מעניינים אף אחד, גם הנשים מצעדה מגעילה אחרת לא - הם סתם כלי במשחק השמאלני.
זה בדיוק ההמשך של מה שכתבתי לעיל.
קודם כל, מגדירים עצמם כך, כאילו זו "תופעה לגיטימית סטנדרטית", בערך כמו איגוד לשכות המסחר... ובזה ההפקר הופך להיות כאילו משהו "אין" (ועולם הפוך - מי שמעז לצאת כנגד..... לא יאומן).
ואז, מגיע מה שכתבת. הערה חשובה מאד.
זה כמובן, גורם לאינטרס של הגופים שהזכרת "להרוויח", ע"י שכנוע-נסתר של אחרים כאילו ברור שהם חלק מהם. המחיר שע"י כך הם ממש הורסים אנשים שלא היו מגיעים לידי כך - אכן כנראה מענין אותם כקליפת השום.
רק ממחיש יותר כמה לא תמים הכינוי ה"קהילתי" הזה..
במסגרת ה"דמוקרטיה וחופש הדיבור והשיוויון" -
הגבילו את מספר המשתתפים בהפגנת-הנגד ל50....
אם תשאל למה אותם כן ואת ה"לעומת" לא - אתה עלול להיות מואשם בגזענות, הסתה, ואולי גם נסיון לרצח ר"ל.....
שגם ה"התארגנות" אינה של כולם, אלא של ה"מרעישים". אם היו מגדירים "קהילת המעוניינים לעשות רעש בנושא", אז מילונית נכון..
וכבר אמרתי בתגובה לעיל, שעיקר הענין לא היה בגלל ה"מילון" (גם לא עיקר עניינם להגדיר עצמם כך..), אלא להעיר על הלגיטימציה להפקר שרצו לתת בהגדרה זו.
יש בכך הרבה אמת.
הכינוי כ"קהילה" התחיל במפורש מכאלו ששאיפתם מגמתית לגמרי, "המרעישים", ולא כי "קראו במילון".. ובמגמה להפוך גם אחרים לכאלה, ולקעקע יסודות נורמליים בחברה.
חביב כזה.. (ללא קשר להגדרה הפורמלית) לגיטימי. זו בדיוק המטרה.
לא שמעת על המאפיה למשל, שקוראת לעצמה, או קוראים לה, "קהילה"....
אלא בגלל שכל מי שאני מכיר חמודים ומתוקים
ושלא תתעורר בהם החמידות והמתיקות? 
עוגי פלצתתכלס!! תודה רבה
יחסים הומוסקסואלים בעת העתיקה ובימי הביניים נבעו כאקט של שליטה ולא כאקט של יצר מיני.
יצר ותאוות השליטה הייתה טבועה בהם חזק ולכן הם עשו כל מיני דברים מוזרים.
בכלל, המון דברים שאנשים עושים היום לצורך מסוים, אלו שרידים של דברים שאנשים עשו בימי הביניים כתוצאה מתאוות השליטה.
לא איזה אסואציות זה מעלה בו
יש לא מעט רבנים שלא ממהרים לחתום על כל עצומה שצצה.
ובצדק.
(אם כי העצומה מנוסחת בצורה די כוללת, היא מדברת על זכותם של רבנים להביע את דעת התורה בקול.
אני גם חושבת שזכותו של רב להביע את דעת התורה בקול- אבל שזכותם של מי שלא מסכימים איתו גם להביע את דעתם בקול. בקיצור- חופש הביטוי.)
ואני גם חושבת שאנשי ציבור כולם צריכים לחשוב הרבה לפני שהם מדברים.שנא' "חכמים הזהרו בדבריכם.." וגו'
יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?
יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?
שהכל מותר להם?
אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.
אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".
זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך... זה לא קורה אף פעם.
כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.
אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח
תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.
אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.
אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??
מי שלא גבר
זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.
נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,
וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)
שאפשר להגיע אליהם בקלות בתחב"צ באזור ירושלים..
ולא ליפתא🙈
זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים.
סטף
עין לימון
מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים
אם צריך עוד פרטים בשמחה
נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.
לק"י
אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.
(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).
קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.
אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.
עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.
שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.
טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.
אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.
אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.
האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).
אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.
הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.
יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.
אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים
מכירים.ות?
לפגוש אותה כמה פעמים
ולקרוא את הספרים שלה
וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד
מה הכוונה דלוקה?
זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.
ואני אוהבת את הספרים שלה.
אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.
מוזמנים לנסות.
איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..
הייתם נשמעים לי אדישים מידי.
ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?
במילים מתלהבות בדרך כלל
אישה חכמה מאוד
אני חולקת עליה בחלק מהדברים
אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת
לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.
ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."
נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים. את הסוף אנחנו יודעים...
חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.
אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.
אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...
אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅
זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?
כתבתי פה על זה כבר, אבל מסתבר שאתרוג לא גומר להפתיע לרעה!!!
מה אתם אומרים על זה שבאופן קבוע אחרי שאני לא משתמש כמה שעות במחשב, אני יכול לפתוח אותו ולהיכנס לאיזה ערוץ שאני רוצה ביוטיוב כולל פורנו???
ואני עוד במסלול הכי חסום!!!
פתית שלגאחרונהמוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.
לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)
כי זה לא חודש מצחיק
באמת המנהג ביהדות גרמניה היא מנהגי אבלות באייר עד שבועות ולא בניסן כי אין אבלות בניסן.
(כך מופיע למשל במנהגי פרנקפורט)
לא יודע כמה קהילה היה בפפד"א,
פפד"מ מוזכר הרבה גם כי היו שם רבנים גדולים וגם כי הם היו חריגים, אבל כאן הם לא שונים.
קרובי משפחה שמוצאם מאוסטריה שמנהגיהם ייקים. אבדוק אצלם מה המנהג
אופתע מאוד אם הם נהגו בניסן אלא אם כן ניסו ליישר קו עם רבים בארץ.
בארץ התקבל עד לג בעומר מפסח כי כמו שהסטורי אמר לך בעבר יהדות פולין הייתה הגדולה ביותר.
סבא של סבא של סבא שלי נולד בפפד"ם ועבר להונגריה. ואני צאצא של רבי שמעון מפרנקפורט בעל הילקוט שמעוני
כאשר עלו לארץ,
למשל, סיפור מנהגי האבילות בספירה, רבים שהפסיקו להניח תפילין בחול המועד ועוד
רוב פוסקי אשכנז הורו להניח:
הרמ"א, באר היטב, מגן אברהם, ט"ז, משנה ברורה ועוד רבים
פשוט גם החסידים וגם תלמידי הגר"א לא הניחו כי הם פסקו לפי קבלה ולא לפי הגמרא, מכיוון שהם עלו כקהילות, רבים שעלו כיחידים אימצו את המנהג כאן.
כיקי, לא אוותר על אי הנחת תפילין בחו להמועדש
הזמן לחכות זה מנהג על הקפדה דרבנן כי מן התורה אסור רק בשר שבושל עם חלב.
הנחת תפילין זה מצווה מן התורה והסיבה היחידה לפטור היא קבלה, מהגמרא משתמע שיש חובה להניח גם כי לא אמרו לא להניח וכי מותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד.
א. אין אבילות בניסן, כך שהמנהג של מנהגי אבילות דווקא בניסן מוזר.
ב. חורבן קהילות שו"ם במסעי הצלב היו באייר וסיוון.
בטוח בכלל שהם ייקים. זה בגבול פולין גרמניה
לק"י
מצד שני, הג'רבאים נהגו לפחות חלק ממנהגי האבלות מפסח ועד שבועות.
רק רק מאייר, זה כבר בונוס😅
משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"
בשמן שומשומין ראשי
"הכל סיפור של פיקסלים" תמר.
ספר חובה לדעתי. במיוחד עבור נשים שתקועות במצב כזה,
ומבולבלות ממלכודת הדבש הזו. וכן עבור נערות בשידוכים.
ספר קשה מאוד, למרות שבראיון עם הסופרת, היא אומרת
שהרבה הרבה ריככה...
כל כך מצליחה להעביר את הנושא. ממש לתוך הלב.
מאוד ממליצה.
יש ראיון איתה באחת החוברות של "המקום".
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...
רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים
מעניין
שמות אתה זוכר?
בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.
אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.
פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי
ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם
(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)
בזיכרון פרצופים במחשבה
גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,
אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם
זה נשמע סבבה לחלוטין.
כשאני מדמיין
קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם
גם אם אני מכיר אותו די טוב
אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.
נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.
לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.
עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.
באמת תופעה ייחודית
שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה
מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה
