אז אחרי נצח בערך..
עשיתי את זה והלכתי לראות סרט בקלנוע !
"ללכת בדרכך", מכירים? יצא לכם לראות את הסרט?
האמת שצחקתי ממש מהדמות המשעשעת והיצורית לואיזה אבל בעיקר התרגשתי, כאבתי, צבט לי והיו רגעים שגרמו לי להתפדח מהדמעות שזלגו לי (מזל שחשוך שם..) ומעבר לזה שהרגתי את וויל חמש פעמים בערך מרוב הלחץ שזה יקרה מתישהו
חשבתי על זה עם החברות שלי, האם הסרט מעביר מסר טוב או לא? מה אתם אומרים?
(אגב, הסרט הזה ממש הזכיר לי את הספרים של דבורה עומר. לא העלילה היא זו שדומה אלא הסופים, למי שלא מכיר, בספרים שלה לעולם לא תמצאו הפי אנד וכששאלו אותה על כך היא ענתה "אני לא מספרת סיפור דמיוני, אני מספרת את החיים". כמה חזק, אה? התפללתי כל הסרט לסוף טוב כמו שאוהבים בסרטים וכשהוא לא הגיע, נזכרתי במשפט הזה שלה. ובעקבות כך גם השאלה..)
עשיתי את זה והלכתי לראות סרט בקלנוע !
"ללכת בדרכך", מכירים? יצא לכם לראות את הסרט?
האמת שצחקתי ממש מהדמות המשעשעת והיצורית לואיזה אבל בעיקר התרגשתי, כאבתי, צבט לי והיו רגעים שגרמו לי להתפדח מהדמעות שזלגו לי (מזל שחשוך שם..) ומעבר לזה שהרגתי את וויל חמש פעמים בערך מרוב הלחץ שזה יקרה מתישהו
חשבתי על זה עם החברות שלי, האם הסרט מעביר מסר טוב או לא? מה אתם אומרים?
(אגב, הסרט הזה ממש הזכיר לי את הספרים של דבורה עומר. לא העלילה היא זו שדומה אלא הסופים, למי שלא מכיר, בספרים שלה לעולם לא תמצאו הפי אנד וכששאלו אותה על כך היא ענתה "אני לא מספרת סיפור דמיוני, אני מספרת את החיים". כמה חזק, אה? התפללתי כל הסרט לסוף טוב כמו שאוהבים בסרטים וכשהוא לא הגיע, נזכרתי במשפט הזה שלה. ובעקבות כך גם השאלה..)
). אז מאוחר יותר בעז"ה.
