כל הזכויות ולא משנה מה שלו נגזרים רק מתוך זה שהוא חי.. 

לא לו ולא לאף אחד אחר יש זכות להרוג אותו. רק אלוקים אדון לחייו.

אבל מי שמנסה להעמיד את כל הדיון לגבי התאבדות על השאלה אם האדם אדון לחייו ולגופו - מפספס נקודה מהותית במשמעות של החיים בכלל, להבנתי. 

ומהבחינה הזאת יש סתירה מהותית בין היהדות לבין הגישה הזאת. הגישה הזאת היא מטריאליסטית ביסודה. זה רק נראה כאינדיבידואליזם, אבל זה לא. אינדיבידואליזם דתי מניח את *חובת* האדם על עצמו, ואילו המטריאליזם הוא היפך האינדיבידואליזם, והוא מותיר לאדם את ה*זכות* על עצמו פשוט מפני שלאף אחד אחר אין את הסמכות על החיים שלו (ובכלל אין משמעות לקביעה שיש למישהו 'זכות' במשהו אחר בגישה הזאת, אבל פשוט רציתי להנגיד את זה ל'חובה' בתפיסה הדתית).

לפי דעות מסוימות (עייני ערך שמשון, שאול). ולפעמים ויתור על החיים (עבירות של ייהרג ואל יעבור). 

ולמיטב זכרוני יש בה מחלוקת. ואם לא בברייתא עצמה אז בפוסקים מאוחר יותר. 

אין לי מקור זמין כרגע, אבל אני בטוח ששיטוט בגוגל או בפרוייקט השו"ת יסייע למצוא את המקור הרלוונטי. או לחלופין - לחכות שימ"ל יראה ויגיב...

וחיפשתי בגוגל

לא ברייתא, אלא מדרש. 

ראה במאמרו של הרב גורן: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/gvurat-2.htm

לא כתבתי שהדת מתירה התאבדות באופן גורף, אלא במקרים מסוימים. נראה לי ש"מקרה מיוחד של כבוד ישראל" = מקרים מסוימים. 

אז ברור שיש עדיפות לתפיסות מסויימות על פני תפיסות אחרות

(למשל, אין הרבה אנשים שיגידו שהתפיסה הנאצית לגיטימית)

ובקשר להתאבדויות - השאלה אם יש לאדם זכות לפגוע בעצמו (לדעתי, כן)

אבל, אם זה יגרום לפגיעה ישירה בסביבה שלו? (הורים, אחים, חברים)

זה הופך את החיים של האנשים במעגלים הקרובים אליו ליותר קשים

נניח אם אדם שחולה במחלה סופנית סובל בצורה קיצונית (אני לא יודעת איפה עובר הגבול) - הסביבה תבין את הצורך שלו למות והם יקבלו את זה בהבנה (לדעתי).

יש מקום להמתת חסד במקרב כזה (לדעתי. אני יודעת שההלכה נגד)

אמא לוקחת את הילד לגן אפילו שהוא בוכה ולא רוצה...

הורים שולחים את הילד שלו לבית הספר בכוח... 

הורים לוקים את הילד בכוח לבדיקת דם או כל טיפול כואב אחר

כמובן, כי אנחנו יודעים שאח"כ הוא יודה לנו, ואם לא הוא יסבול יותר  (שזה לא שונה מהתאבדות במובן מסויים)

למה כאן לא אומרים שזו זכותו והוא רוצה לסבול...?  

כי אנחנו כבני אדם מבינים סבל וטוב של העולם הזה שאנחנו חיים בו.. לכן בשביל טוב של העולם הזה אנחנו מבינים שכדאי לסבול...

כל ההבדל הוא שהקב"ה יודע גם מה זה סבל וטוב שיש לאחר המוות... ולכן הוא לא מרשה להתאבד 

כי הוא יודע כמה טוב האדם יכול לקבל אם הוא ישאר כאן.  ולהפך כמה הוא יפסיד אם הוא יתאבד

התשובה שלך היא תשובה מאוד טובה לאדם מאמין.

אם אדם לא מאמין בחיים שלאחר המוות אז לכאורה אין סיבה לאסור עליו להתאבד ממחלה סופנית וכו' (וברור שניתן מצד החברה לאסור עליו להתאבד מבדיקת דם)

(אני לא מתנגדת להלכה. אני דנה במקרה תיאורטי שבו אין הלכה. האם מצד החברה ניתן ל"הבין" התאבדויות ובאילו מקרים)

מה שאומר שבמובן אחר זה כן שונה, וכאן בדיוק נכנס הוויכוח על השאלה האם זה שונה מספיק כדי שכאן יהיה מובן למה להכריח אדם לסבול וכאן לא, או לא. 

שמו שני אחים לבד בשדה, והאחד רצח את השני. פרק ד' בבראשית, למעוניינים. 

מאז לא נראה לי שהיתה שנה אחת בתולדות האנושות שבה שרר שקט כלל-עולמי. כך שלדבר על מצפון טבעי זה בעייתי. 

סידור בין יצורי הפלנטה שלא יאכלו חיים זא"ז בעיקר - זה לא מוסר טבעי, זה תועלתנות גרידא. וכאמור, אפילו זה לא עובד. 

מלבד כמה תיאוריות מוסר (הזויות, בעיניי) שסבורות שאסור ליטול חיים אף פעם אף פעם אף פעם - לרוב בכל תפיסת מוסר יש דיון גם על נטילת חיים. 

מרגע שאמרת את זה - פתחת את הפתח להגדיר את המושג 'רצח'. כפי שכתב פה ימ"ל בהודעה אחרת - היוצאים מן הכלל מגדירים את הכלל. ובעצם כשאת אומרת שאת מתירה את זה במצב X, ותורת מוסר אחרת גורסת שזה אסור במצב X, אפשר לומר שבעצם השתמשתם באותו השם ("לא תרצח"), אבל למעשה דיברתם על שני דברים שונים לחלוטין (פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, כידוע, ורצח זה עניין של תורת מוסר; מישהו פעם הסביר את ההבדל בין דת למאגיה: הדת שלך זה המאגיה שלי. כך 'נטילת החיים המותרת' שלך זה הרצח שלי). 

רדוקציה עד למכנה המשותף הנמוך ביותר הופכת את הדיון על 'מוסכמות בסיסיות שהן אבסולוטיות' לחסר משמעות (אחרי חטיפת ורצח שלושת הנערים בגוש עציון, הרבה דיברו על האיחוד שזה יצר בעם וכו'. ואז חבר שלי אמר לי, שאם האחדות הגדולה שלנו היא שכולנו מתנגדים לרצח של ילדים בני 16 - אז מצבנו קשה... ממש משהו להתאגד נגדו). 

ובעייתי להשתמש בהן כשמבקשים לטעון לבסיס משותף כלשהו שעליו ניתן להשעין אמירות קטגוריאליות רחבות (אני אזכיר, שהדיון הגיע לשלב שבו שאלו אותך על מה את מבססת את האמירות האובייקטיביות, וטענת שיש על מה לבסס אותן. אני טוען שאם המושגים המוסריים שאת משתמשת בהם אינם משותפים לצדדים בדיון - קשה לבסס את האמירות האובייקטיביות עליהם....). 

ותודה

אני כן חושב שיש אמת אובייקטיבית אוניברסלית. אני חושב שהדיון אודותיה יהיה תמיד לוט בערפל (אני מת על המילה 'לוט'), ושהוא דורש מראש ויתור על אמירות מוחלטות וחד משמעיות. וזה למעשה מתיישב בהחלט עם מה שאמרת בהודעה שפתחה את השרשור...

לפי זה מותר גם לרצוח, בחברות בהן הדבר מקובל,

וגם השואה הייתה צודקת, והיטלר היה 'דמות מוסרית

למופת' כדברי ליבוביץ ימ"ש.

מה בעצם מונע ממך לקום ולרצוח, מלבד החשש מישיבה בכלא?

בס"ד

והמוסר הפרטי שלי כאדם..

אבל שניהם לא דברים שמשותפים לכל אנשי העולם.

זה שיש מטורפים שבשם המוסר כביכול פועלים להחרבת האנושות זה ידוע.

השאלה אם את מצדיקה כל מטורף כזה מכיוון שהוא רואה בעצמו אדם מוסרי,

או מבינה שזה הבל ויש מוסר אחד אוניברסלי, המוסר היהודי, והוא הקובע.

בס"ד

מצד אחד אני מכירה בזה שיש אנשים עם מוסר שונה משלי. אין פה עניין של הצדקה, אני פשוט מכירה בזה ומבינה את זה.

מצד שני כמובן שאני חושבת שאני צודקת.

אבל אני באותה נשימה אומר שפלוני אלמוני חושב שהמוסר שלו הוא הקובע.

ואני בטוחה שאין מוסר אוניברסלי. מוסר אוניברסלי זה יהיה מוסר שכולם מאמינים בו וכזה בהחלט לא קיים.

בקיצור זאת שאלה מסובכת.

בשורה התחתונה- אני תמיד מאמינה שאני צודקת אבל אני גם תמיד מכירה בזה שאחרים חושבים שהם צודקים גם.

ואם אני רואה היגיון במוסר שלהם אז אפילו קל לי יותר להכיר בזה.

אבל אני חיה בדילמה ואני לא מכחישה אותה. המוסר של היהדות לא תמיד מסתדר עם המוסר שלי.

החיים שלי מלאים בקונפליקטים ודילמות ואני מכירה בזה. ואני חושבת שזה מה שחשוב.

את בעצם חצי מצדיקה את הנאצים ואת ממשיכיהם הערבים-מוסלמים

שרוצחים אנשים בכל העולם.

מדהים לאן אפשר להגיע ללא תורה.

מי שמשווה, כמו השמאל, בין ערבו-מוסלמים שרוצחים לבין מי שנלחם

בחיות המוות הללו, מסוגל להצדיק את הפשעים הנוראיים ביותר.

בס"ד

רוצה להתווכח על זה?

זאת עובדה.

אני בסה"כ מכירה בה.

ההשוואה בין הערבים לעבריינים משכונות מצוקה היא ממש לא במקום.

לערבים יש את כל האפשרויות להתקדם, אבל מדובר בחיות דו רגליות

שהפראיות טבועה בהם, כנאמר: "והוא יהיה פרא אדם" - לא אדם שהוא

פרא אלא פרא שהוא אדם. על אויב לא מרחמים, אויב שונאים ונלחמים בו.

בס"ד

בין אם תתעניין בה ובין אם לא.

ואני לא מסכימה איתך.

לגבי הראשים של הערבים אתה צודק, אבל לגבי פשוטי העם זה בכלל לא בטוח.

ילד שנולד למשפחה שמחנכת אותו בדרך מסוימת ושולחת אותו לבית ספר מסוים ומראה לו רק דברים מסוימים, אלו אפשרויות אחרות הוא מכיר?

וזה בדיוק כמו עבריין משכונת מצוקה.

פה טמון ההבדל בינינו. אני רואה בהם בני אדם.

ואגב, זה גם מה שנותן לי את הזכות להגיד שהם צריכים לשלם על מעשיהם. חיות לא צריכות, הן פועלות ממנגנון הישרדותי. אין עניין לנקום בחיה.

אבל אני לא חושבת שכל הערבים כאלה, ואני חושבת שיש ביניהם רבים שלא רוצים לחיות ככה ופשוט לא יודעים איך לצאת מזה.

אני גם חושבת שיש ביניהם הרבה שאם היו נותנים להם אפשרות אחרת הם היו בוחרים בה, אבל הם פשוט לא מכירים אותה.

אני אמנם מגדירה את האומה הערבית כאויבת, אבל אני לא מגדירה את כל הערבים אויבים.

האומה הערבית כאומה הפכה את עצמה לאויבת שלנו. אבל אם אפגוש ערבי טוב לא אגיד שזה לא יכול להיות.

[ע"ע מוחמד זועבי ועוד כמה מחמולת זועבי שמכחישים כל קשר למטורפת ההיא מהכנסת.]

הם לא חיות אלא בני אדם שמתנהגים כחיות וזו החומרה.

אדם הוא אינדיבידואל ולכל אדם חופש בחירה.

כל אדם אמור להבין שרצח חפים מפשע הוא פשע.

אצל הערבו-מוסלמים אין כמעט שום קול נחרץ נגד

הטרור שהאיסלם ממיט על העולם, וכל עוד זה המצב,

כולם בעקיפין נחשבים לשותפים לפשע.

בס"ד

להפך.

ב. אם ככה אז אתה גם נגד עונש מוות?

למה זה שונה?

אדם פגע במישהו אחר, מגיע לו למות?

אם התשובה שלך היא כן אז אני מקווה שתבין לאן אני חותרת.

אם התשובה שלך היא לא אז לך תתווכח עם היהדות.

כמעט כל אדם מבין שרצח חפים מפשע הוא פשע. הבעיה היא שלא כולנו מגדירים אותו דבר את המושג "חפים מפשע".

ואני לא בטוחה שאם היית במקומם היית יוצא באופן כ"כ נחרץ נגד, ויש אנשים שבאומץ רב יוצאים נגד.

אז אני לא הייתי שופטת אותם..

או בין חטיפת אדם לבין עונש מאסר, למשל?

מה הקשר בין השניים?

ואין כמעט שום קשר לאומץ.

רוב הערבים בארץ למשל מצביעים לרשימות תומכות טרור.

הבחירות הן כידוע חשאיות ולא דרוש אומץ בכדי להצביע

לרשימה אחרת.

למי הצבעת בבחירות האחרונות, ולמה את עדיין גרה פה?

בס"ד

אני פשוט מבהירה שכדי שדבר ייחשב כרצח ושכולנו נזדעזע ממנו אז כולנו צריכים להאמין שהנרצח היה חף מפשע.

מהזווית שלי אני אכן מאמינה שהם רוצחים. מהזווית שלהם הם פחות מאמינים בזה, הם מאמינים שהנרצחים לא חפים מפשע. בדיוק כמו שאתה מאמין שהם לא חפים מפשע.

אז כן, מהבחינה הזאת זה כמו עונש מוות. הם גוזרים עונש מוות על אנשים שלתפיסתם פוגעים בהם.

האם זה נכון לדעתי? לא. כי אני לא חושבת שאנחנו פוגעים בהם.

ואני לא הייתי חותמת על טוהר הבחירות במגזר הערבי, זה קודם כל.

דבר שני בשנים האחרונות יש מגמה של שינוי.

דבר שלישי, אנשים מצביעים למי שהם חושבים שיעזור להם.

כמו שהרוסים מצביעים לליברמן, החרדים ליהדות התורה, והספרדים לש"ס.

המפלגות הערביות הציעו להם עולם ומלואו.

ובכל מקרה הבחירות הן לא בדיוק מדד מדויק לדעותיהם האידיאולוגיות של אנשים..

אנשים לא מצביעים רק על פי מצב בטחוני.

ובכל מקרה אני חושבת שהבחירות האחרונות הן דוגמה מצוינת לכמה שזה לא מעיד.

שלושים מנדטים לביבי זה לא דבר שהיה קורה בבחירות נורמליות.

ואני חותמת לך שחצי מהאנשים שהצביעו לו היו מצביעים למפלגות אחרות לולא החשש שבוז'י יעלה לשלטון.

אין אמת אחת מוחלטת. 'כל אחד והאמת שלו'.

בגלל דעות כאלה אנו נרצחים פה, כפי שמבהיר

יפה היה הבא:

בס"ד

ב. שים לב שלא שכחתי שאיתי הצדק. רק הבהרתי שגם הם חושבים אותו דבר על עצמם.

זה לא אומר שאני נגד לכלוא אותם בבית כלא..

אם היית מאמינה *באמת* בצדקת דרכנו, לא היית מזכירה כל

הזמן מה חושב הצד השני. היית מבינה שזה בכלל לא חשוב.

שמדובר באויב שראוי למגרו וכו' וכו'.

בס"ד

אני אמרתי שאם ככה אתה מגדיר שמאל אז כן, אני שמאלנית.

אני מתחברת יותר להגדרה של יפת נפש

@נפתלי הדג זה אתה שאמרתי לו משהו על זה? או שאתה אמרת לי?

בס"ד

טכנית זאת פשוט תפיסה שלא קשורה לצד כלשהו של המפה.

בס"ד

אני לא בעד החזרת שטחים, ואני לא בעד להרוג את כל הערבים.

אז איפה זה שם אותי על המפה הפוליטית?

ואני לא מכיר איש ימין אחד שתומך בהריגת כל הערבים.

הקיצוניים ביותר מדברים על גירוש.

את אולי לא שמאלנית בכל עניין, אבל בשורש כנראה שכן.

בס"ד

יותר מצורה של שיח.

כך שזו לא ההוכחה.

וכמובן שהקצנתי בכוונה.

אני גם לא בעד לגרש עכשיו את כולם. ואני לא חושבת שצריך להתייחס אליהם אחרת מלאנשים אחרים.

ואנחנו בעד שורשים, משם באנו.

אם כי במקרה שלי אתה טועה, אני לא באה משם.

יש מצב שסבא שלי היה תומך בי אבל הוא כבר מת אז קשה לי לשאול אותו.

אבל המשפחה שלי לא תתמוך בי, ככה שקשה לי להגיד שאלו השורשים שלי.

אני מאמינה שניתן גם לגדל עץ חדש..

אבל בעיקרון את צודקת (ואת ראיה לכך) שיכול להיות בנאדם שהוא ימין פוליטי וגם פוסט מודרניסט מבחינה פילוסופית. 

בס"ד

ותודה. לפחות מישהו מבין שאני לא בדיוק מרצ :

[וגם עושה חלוקה בין פוליטיקה לפילוסופיה. גם מרשים]

איך עושים ששרשור מסוים לא יופיע בהתראות?

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בס"ד

הקטע על משפחתי אמנם היה אמיתי אבל גם היה די ציני..

ובכל מקרה השורש לא מעניין אותי.

זה גם מושג לא ברור.

ולא הבנתי איך הסקת מזה על השמאלניות שלי.

בס"ד

זה כן משפיע על ההסתכלות שלי על העולם.

וזה בהחלט משפיע על המחלוקת ביני לבינך בנוגע למשפט האחרון שלך.

את האויב צריך למגר, אנחנו פשוט לא מגדירים את האויב אותו דבר.

לא בטוח שיש קשר בין ישמעאל לערבים, או בין הערבים לפלשתינים. 

וגם הפירוש ש"פרא אדם" הוא אדם מופרע (או פראי) - לא בטוח (לדעתי בטוח שלא, אבל לא משנה). 

וגם הרעיון שכל צאצאיו של ישמעאל אמורים לענות על ההגדרה המדויקת 'פרא אדם' - בעייתי ביותר (שכן אז כל צאצאיו של יעקב אבינו היו אמורים לענות על ההגדרה 'תם וישר', ואתה בעצמך טוען על שמאלנים שהם אינם כאלו...). 

ואין קשר בינינו לבינם.

זה שישמעאל ככלל הוא פרא אדם, לא אומר שהיהודים כולם צדיקים.

יהודים יכולים להיות הגדולים ביותר, אך גם מחוללי הצרות והחורבן

הגדולים ביותר, ע"ע יש"ו, שפינוזה, מרקס, פרויד וכו', ימח שמם וזכרם.

אתה יכול להמשיך לשפוך השמצות על ימין ועל שמאל (בעיקר על שמאל, כי אני מבין שכל מי שלא חושב כמוך הוא שמאלן), וזה לא יהפוך את דבריך לנכונים יותר. 

הרב קוק, נניח, סירב להגיד על שפינוזה את מה שאתה אומר עליו, ונתן הרבה מהמשקל ההרסני שלו לחכמי דורו שהחרימו אותו. I'm just saying... 

וכל עוד לא אראה זאת, אין סיבה שאאמין לכך.

ותתלה זאת במדפיס. זו שיטה ידועה כשלא יודעים להתמודד עם כך שרב גדול אמר 'דברי בלע והבל כאלה' ("תלמיד טועה כתבו").

הנה, אחרי שתבדוק (כאילו שתטרח לעשות את זה) ותגלה שאני צודק - נתתי לך כבר את הג'וקר שאיתו תבטל את הראיה הזאת. אז גם מיותר לבדוק, בעצם... 

http://www.kipa.co.il/ask/show/1253-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7-

ותשובה ב'חברים מקשיבים' זה לא מה שהרב קוק כתב. ולא כתבתי שהוא הסכים עם כל מילה של שפינוזה, ובטח שלא עם המתקפה הברוטאלית שלו על היהודים ועל היהדות ב'מאמר תיאולוגי מדיני'. 

וברור שכל החכמים של אז חשובים יותר מרב אחד של ימינו, חשוב ככל שיהיה.

שבוודאי הכירו גם טוב יותר את מושא שפיטתם.

גם כיום אין כמעט אף רב שיאמר כרב קוק בזה]

אם בכלל, וזה בהנחה שכך הוא אמר, מה שלא ברור

כלל.

אבל בכל מקרה אתה תפרש את דבריי ככה שאתה תשתכנע שאני מטומטם לגמרי, אז חבל על הדיון. שבוע טוב שיהיה לך, ותיזהר משותפים של 'שוברים שתיקה' כמוני... 

בס"ד

אל תרגיש רע עם עצמך

בס"ד

ב. באופן כללי את החברה הנאצית ואת הערבים אני לא מצדיקה. אבל יש מקרים בודדים שאני מרחמת על האנשים יותר מכועסת עליהם או שונאת אותם.

קצת כמו שאני מרחמת על ילד משכונת מצוקה שהגיע למצב שהוא רוצח או אונס או גונב.

כואב לי על המציאות שהביאה אותם לזה, כואב לי שהם לא ראו שיש להם אפשרות אחרת.

כואב לי שאין אפשרות בינתיים להראות להם שיש דרך אחרת.

אני לא מצדיקה את מעשיהם, אבל אני מבינה שהם קיימים ואני רואה מאיפה הם באים.

אני מאמינה שלאדם יש בחירה, במיוחד אם הוא כן מודע לעולם שסביבו.

ילד שלא מכיר שום דבר מעבר לאבא המכה שלו אני אבין למה הוא יגדל להיות אבא מכה ולא בטוח שאני אאשים אותו.. 

זה לא אומר שאצדיק אותו. זה אומר שאשלח אותו לטיפול ואגרום לו להכיר דרך אחרת.

(טוב שהזכרת לי שהבטחתי להחזיר במיידי )

יש כמה מקורות ביהדות על היתר להתאבדות [לדוגמה: שאול שנפל על חרבו כדי שלא יתפסו אותו פלשתים, 400 הילדים השבויים שקפצו מהספינה, ר' חייא בר אשי שניסה להתאבד בתור תשובה ועוד הרבה]

יש לי סיפור משפחתי ממש פיקנטי ומגניב בעניין הזה מלפני 10 דורות על מריבה בין אדמו"רים וקללות קטלניות הדדיות שמסתיים בהיתר להתאבדות.

אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל...

וכן, זה כלל שמסייג את עצמו אז אל תכתבי את זה...

כתבתי שיש לגיטימיות להתאבדות בסיטואציות מסוימות.

אני לא מתכוון להסביר / להתייחס לפנצ'ים עכשיו כי הראש לי מספיק כואב ומלא בליטות אז תסלחי לי.

נ.ב. לא קראתי תגובות קודמות בשרשור ולכן אני לא מתייחס אליהן.

יש מקורות (רבים מאד) להמתת חסד. התאבדות אסורה ככלל אבל יש יוצאים מהכלל. ככלל - היוצאים מהכלל מעידים על הכלל, דהיינו שעל פי היוצאים מהכלל אפשר להגדיר את הכלל.

למשל - רצח אסור, נניח שהמתת חסד מותרת = יש לנו הגדרה חדשה לשאלה מה הוא רצח.

רק אדגיש שלא הבעתי את דעתי, רק הבהרתי שזאת סוגיה בכלל לא פשוטה וברורה כמו שחושבים.

הדוגמאות שנתתי הם אפילו לא עשירית מהמקרים שצריך לדון בהם כדי להכריע בשאלה הזאת.

לא קראתי ולא שמעתי על הספר שהזכרת ואני לא יודע על מה מדובר בו, התייחסתי למסקנות שלך.

ולמה המובן המקובל של המתת חסד הוא לא כמו אצל שאול? הוא העדיף מוות 'נקי' מאשר שבי והתעללות של הפלישתים (ולהגיד שזה בגלל הביזיון הלאומי קצת קשה כי אין ביזיון גדול ממה שעשו לו).

משרד החינוך הוא בהחלט לא מדד.

במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה כל הגישה החינוכית (וגם ביחס להלכה) לגבי דיבור על הרג, והתאבדות בפרט, הוא שאסור להזכיר את זה ובטח שלא לתת לגיטימציה כי זה מעודד ביצוע של המעשים האלה (גישה נכונה בפני עצמה אבל משדרת תוכן שהוא לאו דווקא נכון).

ולגבי שאול - קשה להצדיק את ההתאבדות שלו מצד היותו מלך גם בגלל פשט דבריו "פן יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי" וגם בגלל הטעם שהזכרתי קודם.

זכרתי שיש את הסיפור הזה באיזה שו"ת נידח וכמה שניסיתי להיזכר בשמו לא הצלחתי,

הלכתי לישון מבואס ובלילה חלמתי את השם שלו [ר' אשר וייס אמר לי אותו, לא פחות ולא יותר!], עכשיו הצלחתי למצוא את השו"ת הזה ובתוכו את הסיפור.

תודה @הולם במיוחד מלגלגים זכות ע"י זכאי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לשם ההבהרה - אני מתכוון לתוכן פה - מי?.

[אני לא יודע איך לערוך אחרי שהגיבו]

ובטח שלא שאלתי "מי ער?", הגבתי בשרשור של אדמין לפני שפתחתי את זה.

לא נורא, מותר לשתות קצת בפורים...

לשנינו מגיע פטיש בסיפור הזה אז נתקזז.

ראית את ההפניה  הזאת - מוסר אלוהי מול מוסר אנוש למטה?

לגבי השאלה המוסווית בפתיחת השרשור על סתירה בין מוסר התורה למוסר אנושי.

ולילה עם פחות מ-3 שעות שינה, שלא לדבר על חלום בלהות על קללות והתאבדויות |"תירוצים תירוצים"|

בהתחשב בזה אפשר לחרוג מהמנהג ולהסביר לי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא בשם השו"ת. בסיפור. סיפורים על קללות קטלניות זה כיף (ע"ע ההצלחה של הארי פוטר). 

אז אם אני אצליח אני אעתיק אותו מהשו"ת המדובר.

אגב - לגבי השאלה הכללית על מהות המוסר אני מפנה לכאן- מוסר אלוהי מול מוסר אנושי.

מהפיסקה האחרונה בעמוד הראשון עד סוף העמוד השני - 20160325093905.pdf

זה סיפור עצוב. בכלל לא כמו הארי פוטר  

אעע שיתרגמו כבר! אוף.

- מה? המשך? אבל הוא מת!

- נכון... אבל לא חשבתם שהוא יזנח אותה אחרי ?! 

" After you "

קראתי את הספר פעמיים ולא הצלחתי לקבל את ההתאבדות בשום אופן,

קיוותי שהוא יבין שהוא עשה טעות בקריאה השנייה

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

התוכן שלו נקי?

אולי לא כל הספר, אבל זה משמעותי בכל זאת

הרגשתי רע כשקראתי אותו

(בנוסף לעובדה שהסיום ממש מבאס, אותי לפחות, כל הזמן קיוויתי שהוא בכל זאת ישאר בשבילה)

בס"ד

תמיד ידעתי שאני אדם מיוחד...

בס"ד

מסתפקת במועט

ואכן.

שתיים זה כבר לא מיוחד...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת