כל הזכויות ולא משנה מה שלו נגזרים רק מתוך זה שהוא חי.. 

לא לו ולא לאף אחד אחר יש זכות להרוג אותו. רק אלוקים אדון לחייו.

אבל מי שמנסה להעמיד את כל הדיון לגבי התאבדות על השאלה אם האדם אדון לחייו ולגופו - מפספס נקודה מהותית במשמעות של החיים בכלל, להבנתי. 

ומהבחינה הזאת יש סתירה מהותית בין היהדות לבין הגישה הזאת. הגישה הזאת היא מטריאליסטית ביסודה. זה רק נראה כאינדיבידואליזם, אבל זה לא. אינדיבידואליזם דתי מניח את *חובת* האדם על עצמו, ואילו המטריאליזם הוא היפך האינדיבידואליזם, והוא מותיר לאדם את ה*זכות* על עצמו פשוט מפני שלאף אחד אחר אין את הסמכות על החיים שלו (ובכלל אין משמעות לקביעה שיש למישהו 'זכות' במשהו אחר בגישה הזאת, אבל פשוט רציתי להנגיד את זה ל'חובה' בתפיסה הדתית).

לפי דעות מסוימות (עייני ערך שמשון, שאול). ולפעמים ויתור על החיים (עבירות של ייהרג ואל יעבור). 

ולמיטב זכרוני יש בה מחלוקת. ואם לא בברייתא עצמה אז בפוסקים מאוחר יותר. 

אין לי מקור זמין כרגע, אבל אני בטוח ששיטוט בגוגל או בפרוייקט השו"ת יסייע למצוא את המקור הרלוונטי. או לחלופין - לחכות שימ"ל יראה ויגיב...

וחיפשתי בגוגל

לא ברייתא, אלא מדרש. 

ראה במאמרו של הרב גורן: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/gvurat-2.htm

לא כתבתי שהדת מתירה התאבדות באופן גורף, אלא במקרים מסוימים. נראה לי ש"מקרה מיוחד של כבוד ישראל" = מקרים מסוימים. 

אז ברור שיש עדיפות לתפיסות מסויימות על פני תפיסות אחרות

(למשל, אין הרבה אנשים שיגידו שהתפיסה הנאצית לגיטימית)

ובקשר להתאבדויות - השאלה אם יש לאדם זכות לפגוע בעצמו (לדעתי, כן)

אבל, אם זה יגרום לפגיעה ישירה בסביבה שלו? (הורים, אחים, חברים)

זה הופך את החיים של האנשים במעגלים הקרובים אליו ליותר קשים

נניח אם אדם שחולה במחלה סופנית סובל בצורה קיצונית (אני לא יודעת איפה עובר הגבול) - הסביבה תבין את הצורך שלו למות והם יקבלו את זה בהבנה (לדעתי).

יש מקום להמתת חסד במקרב כזה (לדעתי. אני יודעת שההלכה נגד)

אמא לוקחת את הילד לגן אפילו שהוא בוכה ולא רוצה...

הורים שולחים את הילד שלו לבית הספר בכוח... 

הורים לוקים את הילד בכוח לבדיקת דם או כל טיפול כואב אחר

כמובן, כי אנחנו יודעים שאח"כ הוא יודה לנו, ואם לא הוא יסבול יותר  (שזה לא שונה מהתאבדות במובן מסויים)

למה כאן לא אומרים שזו זכותו והוא רוצה לסבול...?  

כי אנחנו כבני אדם מבינים סבל וטוב של העולם הזה שאנחנו חיים בו.. לכן בשביל טוב של העולם הזה אנחנו מבינים שכדאי לסבול...

כל ההבדל הוא שהקב"ה יודע גם מה זה סבל וטוב שיש לאחר המוות... ולכן הוא לא מרשה להתאבד 

כי הוא יודע כמה טוב האדם יכול לקבל אם הוא ישאר כאן.  ולהפך כמה הוא יפסיד אם הוא יתאבד

התשובה שלך היא תשובה מאוד טובה לאדם מאמין.

אם אדם לא מאמין בחיים שלאחר המוות אז לכאורה אין סיבה לאסור עליו להתאבד ממחלה סופנית וכו' (וברור שניתן מצד החברה לאסור עליו להתאבד מבדיקת דם)

(אני לא מתנגדת להלכה. אני דנה במקרה תיאורטי שבו אין הלכה. האם מצד החברה ניתן ל"הבין" התאבדויות ובאילו מקרים)

מה שאומר שבמובן אחר זה כן שונה, וכאן בדיוק נכנס הוויכוח על השאלה האם זה שונה מספיק כדי שכאן יהיה מובן למה להכריח אדם לסבול וכאן לא, או לא. 

שמו שני אחים לבד בשדה, והאחד רצח את השני. פרק ד' בבראשית, למעוניינים. 

מאז לא נראה לי שהיתה שנה אחת בתולדות האנושות שבה שרר שקט כלל-עולמי. כך שלדבר על מצפון טבעי זה בעייתי. 

סידור בין יצורי הפלנטה שלא יאכלו חיים זא"ז בעיקר - זה לא מוסר טבעי, זה תועלתנות גרידא. וכאמור, אפילו זה לא עובד. 

מלבד כמה תיאוריות מוסר (הזויות, בעיניי) שסבורות שאסור ליטול חיים אף פעם אף פעם אף פעם - לרוב בכל תפיסת מוסר יש דיון גם על נטילת חיים. 

מרגע שאמרת את זה - פתחת את הפתח להגדיר את המושג 'רצח'. כפי שכתב פה ימ"ל בהודעה אחרת - היוצאים מן הכלל מגדירים את הכלל. ובעצם כשאת אומרת שאת מתירה את זה במצב X, ותורת מוסר אחרת גורסת שזה אסור במצב X, אפשר לומר שבעצם השתמשתם באותו השם ("לא תרצח"), אבל למעשה דיברתם על שני דברים שונים לחלוטין (פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, כידוע, ורצח זה עניין של תורת מוסר; מישהו פעם הסביר את ההבדל בין דת למאגיה: הדת שלך זה המאגיה שלי. כך 'נטילת החיים המותרת' שלך זה הרצח שלי). 

רדוקציה עד למכנה המשותף הנמוך ביותר הופכת את הדיון על 'מוסכמות בסיסיות שהן אבסולוטיות' לחסר משמעות (אחרי חטיפת ורצח שלושת הנערים בגוש עציון, הרבה דיברו על האיחוד שזה יצר בעם וכו'. ואז חבר שלי אמר לי, שאם האחדות הגדולה שלנו היא שכולנו מתנגדים לרצח של ילדים בני 16 - אז מצבנו קשה... ממש משהו להתאגד נגדו). 

ובעייתי להשתמש בהן כשמבקשים לטעון לבסיס משותף כלשהו שעליו ניתן להשעין אמירות קטגוריאליות רחבות (אני אזכיר, שהדיון הגיע לשלב שבו שאלו אותך על מה את מבססת את האמירות האובייקטיביות, וטענת שיש על מה לבסס אותן. אני טוען שאם המושגים המוסריים שאת משתמשת בהם אינם משותפים לצדדים בדיון - קשה לבסס את האמירות האובייקטיביות עליהם....). 

ותודה

אני כן חושב שיש אמת אובייקטיבית אוניברסלית. אני חושב שהדיון אודותיה יהיה תמיד לוט בערפל (אני מת על המילה 'לוט'), ושהוא דורש מראש ויתור על אמירות מוחלטות וחד משמעיות. וזה למעשה מתיישב בהחלט עם מה שאמרת בהודעה שפתחה את השרשור...

לפי זה מותר גם לרצוח, בחברות בהן הדבר מקובל,

וגם השואה הייתה צודקת, והיטלר היה 'דמות מוסרית

למופת' כדברי ליבוביץ ימ"ש.

מה בעצם מונע ממך לקום ולרצוח, מלבד החשש מישיבה בכלא?

בס"ד

והמוסר הפרטי שלי כאדם..

אבל שניהם לא דברים שמשותפים לכל אנשי העולם.

זה שיש מטורפים שבשם המוסר כביכול פועלים להחרבת האנושות זה ידוע.

השאלה אם את מצדיקה כל מטורף כזה מכיוון שהוא רואה בעצמו אדם מוסרי,

או מבינה שזה הבל ויש מוסר אחד אוניברסלי, המוסר היהודי, והוא הקובע.

בס"ד

מצד אחד אני מכירה בזה שיש אנשים עם מוסר שונה משלי. אין פה עניין של הצדקה, אני פשוט מכירה בזה ומבינה את זה.

מצד שני כמובן שאני חושבת שאני צודקת.

אבל אני באותה נשימה אומר שפלוני אלמוני חושב שהמוסר שלו הוא הקובע.

ואני בטוחה שאין מוסר אוניברסלי. מוסר אוניברסלי זה יהיה מוסר שכולם מאמינים בו וכזה בהחלט לא קיים.

בקיצור זאת שאלה מסובכת.

בשורה התחתונה- אני תמיד מאמינה שאני צודקת אבל אני גם תמיד מכירה בזה שאחרים חושבים שהם צודקים גם.

ואם אני רואה היגיון במוסר שלהם אז אפילו קל לי יותר להכיר בזה.

אבל אני חיה בדילמה ואני לא מכחישה אותה. המוסר של היהדות לא תמיד מסתדר עם המוסר שלי.

החיים שלי מלאים בקונפליקטים ודילמות ואני מכירה בזה. ואני חושבת שזה מה שחשוב.

את בעצם חצי מצדיקה את הנאצים ואת ממשיכיהם הערבים-מוסלמים

שרוצחים אנשים בכל העולם.

מדהים לאן אפשר להגיע ללא תורה.

מי שמשווה, כמו השמאל, בין ערבו-מוסלמים שרוצחים לבין מי שנלחם

בחיות המוות הללו, מסוגל להצדיק את הפשעים הנוראיים ביותר.

בס"ד

רוצה להתווכח על זה?

זאת עובדה.

אני בסה"כ מכירה בה.

ההשוואה בין הערבים לעבריינים משכונות מצוקה היא ממש לא במקום.

לערבים יש את כל האפשרויות להתקדם, אבל מדובר בחיות דו רגליות

שהפראיות טבועה בהם, כנאמר: "והוא יהיה פרא אדם" - לא אדם שהוא

פרא אלא פרא שהוא אדם. על אויב לא מרחמים, אויב שונאים ונלחמים בו.

בס"ד

בין אם תתעניין בה ובין אם לא.

ואני לא מסכימה איתך.

לגבי הראשים של הערבים אתה צודק, אבל לגבי פשוטי העם זה בכלל לא בטוח.

ילד שנולד למשפחה שמחנכת אותו בדרך מסוימת ושולחת אותו לבית ספר מסוים ומראה לו רק דברים מסוימים, אלו אפשרויות אחרות הוא מכיר?

וזה בדיוק כמו עבריין משכונת מצוקה.

פה טמון ההבדל בינינו. אני רואה בהם בני אדם.

ואגב, זה גם מה שנותן לי את הזכות להגיד שהם צריכים לשלם על מעשיהם. חיות לא צריכות, הן פועלות ממנגנון הישרדותי. אין עניין לנקום בחיה.

אבל אני לא חושבת שכל הערבים כאלה, ואני חושבת שיש ביניהם רבים שלא רוצים לחיות ככה ופשוט לא יודעים איך לצאת מזה.

אני גם חושבת שיש ביניהם הרבה שאם היו נותנים להם אפשרות אחרת הם היו בוחרים בה, אבל הם פשוט לא מכירים אותה.

אני אמנם מגדירה את האומה הערבית כאויבת, אבל אני לא מגדירה את כל הערבים אויבים.

האומה הערבית כאומה הפכה את עצמה לאויבת שלנו. אבל אם אפגוש ערבי טוב לא אגיד שזה לא יכול להיות.

[ע"ע מוחמד זועבי ועוד כמה מחמולת זועבי שמכחישים כל קשר למטורפת ההיא מהכנסת.]

הם לא חיות אלא בני אדם שמתנהגים כחיות וזו החומרה.

אדם הוא אינדיבידואל ולכל אדם חופש בחירה.

כל אדם אמור להבין שרצח חפים מפשע הוא פשע.

אצל הערבו-מוסלמים אין כמעט שום קול נחרץ נגד

הטרור שהאיסלם ממיט על העולם, וכל עוד זה המצב,

כולם בעקיפין נחשבים לשותפים לפשע.

בס"ד

להפך.

ב. אם ככה אז אתה גם נגד עונש מוות?

למה זה שונה?

אדם פגע במישהו אחר, מגיע לו למות?

אם התשובה שלך היא כן אז אני מקווה שתבין לאן אני חותרת.

אם התשובה שלך היא לא אז לך תתווכח עם היהדות.

כמעט כל אדם מבין שרצח חפים מפשע הוא פשע. הבעיה היא שלא כולנו מגדירים אותו דבר את המושג "חפים מפשע".

ואני לא בטוחה שאם היית במקומם היית יוצא באופן כ"כ נחרץ נגד, ויש אנשים שבאומץ רב יוצאים נגד.

אז אני לא הייתי שופטת אותם..

או בין חטיפת אדם לבין עונש מאסר, למשל?

מה הקשר בין השניים?

ואין כמעט שום קשר לאומץ.

רוב הערבים בארץ למשל מצביעים לרשימות תומכות טרור.

הבחירות הן כידוע חשאיות ולא דרוש אומץ בכדי להצביע

לרשימה אחרת.

למי הצבעת בבחירות האחרונות, ולמה את עדיין גרה פה?

בס"ד

אני פשוט מבהירה שכדי שדבר ייחשב כרצח ושכולנו נזדעזע ממנו אז כולנו צריכים להאמין שהנרצח היה חף מפשע.

מהזווית שלי אני אכן מאמינה שהם רוצחים. מהזווית שלהם הם פחות מאמינים בזה, הם מאמינים שהנרצחים לא חפים מפשע. בדיוק כמו שאתה מאמין שהם לא חפים מפשע.

אז כן, מהבחינה הזאת זה כמו עונש מוות. הם גוזרים עונש מוות על אנשים שלתפיסתם פוגעים בהם.

האם זה נכון לדעתי? לא. כי אני לא חושבת שאנחנו פוגעים בהם.

ואני לא הייתי חותמת על טוהר הבחירות במגזר הערבי, זה קודם כל.

דבר שני בשנים האחרונות יש מגמה של שינוי.

דבר שלישי, אנשים מצביעים למי שהם חושבים שיעזור להם.

כמו שהרוסים מצביעים לליברמן, החרדים ליהדות התורה, והספרדים לש"ס.

המפלגות הערביות הציעו להם עולם ומלואו.

ובכל מקרה הבחירות הן לא בדיוק מדד מדויק לדעותיהם האידיאולוגיות של אנשים..

אנשים לא מצביעים רק על פי מצב בטחוני.

ובכל מקרה אני חושבת שהבחירות האחרונות הן דוגמה מצוינת לכמה שזה לא מעיד.

שלושים מנדטים לביבי זה לא דבר שהיה קורה בבחירות נורמליות.

ואני חותמת לך שחצי מהאנשים שהצביעו לו היו מצביעים למפלגות אחרות לולא החשש שבוז'י יעלה לשלטון.

אין אמת אחת מוחלטת. 'כל אחד והאמת שלו'.

בגלל דעות כאלה אנו נרצחים פה, כפי שמבהיר

יפה היה הבא:

בס"ד

ב. שים לב שלא שכחתי שאיתי הצדק. רק הבהרתי שגם הם חושבים אותו דבר על עצמם.

זה לא אומר שאני נגד לכלוא אותם בבית כלא..

אם היית מאמינה *באמת* בצדקת דרכנו, לא היית מזכירה כל

הזמן מה חושב הצד השני. היית מבינה שזה בכלל לא חשוב.

שמדובר באויב שראוי למגרו וכו' וכו'.

בס"ד

אני אמרתי שאם ככה אתה מגדיר שמאל אז כן, אני שמאלנית.

אני מתחברת יותר להגדרה של יפת נפש

@נפתלי הדג זה אתה שאמרתי לו משהו על זה? או שאתה אמרת לי?

בס"ד

טכנית זאת פשוט תפיסה שלא קשורה לצד כלשהו של המפה.

בס"ד

אני לא בעד החזרת שטחים, ואני לא בעד להרוג את כל הערבים.

אז איפה זה שם אותי על המפה הפוליטית?

ואני לא מכיר איש ימין אחד שתומך בהריגת כל הערבים.

הקיצוניים ביותר מדברים על גירוש.

את אולי לא שמאלנית בכל עניין, אבל בשורש כנראה שכן.

בס"ד

יותר מצורה של שיח.

כך שזו לא ההוכחה.

וכמובן שהקצנתי בכוונה.

אני גם לא בעד לגרש עכשיו את כולם. ואני לא חושבת שצריך להתייחס אליהם אחרת מלאנשים אחרים.

ואנחנו בעד שורשים, משם באנו.

אם כי במקרה שלי אתה טועה, אני לא באה משם.

יש מצב שסבא שלי היה תומך בי אבל הוא כבר מת אז קשה לי לשאול אותו.

אבל המשפחה שלי לא תתמוך בי, ככה שקשה לי להגיד שאלו השורשים שלי.

אני מאמינה שניתן גם לגדל עץ חדש..

אבל בעיקרון את צודקת (ואת ראיה לכך) שיכול להיות בנאדם שהוא ימין פוליטי וגם פוסט מודרניסט מבחינה פילוסופית. 

בס"ד

ותודה. לפחות מישהו מבין שאני לא בדיוק מרצ :

[וגם עושה חלוקה בין פוליטיקה לפילוסופיה. גם מרשים]

איך עושים ששרשור מסוים לא יופיע בהתראות?

החכמת אותי.

תמשיכו לחפור בכיף.. 

בס"ד

הקטע על משפחתי אמנם היה אמיתי אבל גם היה די ציני..

ובכל מקרה השורש לא מעניין אותי.

זה גם מושג לא ברור.

ולא הבנתי איך הסקת מזה על השמאלניות שלי.

בס"ד

זה כן משפיע על ההסתכלות שלי על העולם.

וזה בהחלט משפיע על המחלוקת ביני לבינך בנוגע למשפט האחרון שלך.

את האויב צריך למגר, אנחנו פשוט לא מגדירים את האויב אותו דבר.

לא בטוח שיש קשר בין ישמעאל לערבים, או בין הערבים לפלשתינים. 

וגם הפירוש ש"פרא אדם" הוא אדם מופרע (או פראי) - לא בטוח (לדעתי בטוח שלא, אבל לא משנה). 

וגם הרעיון שכל צאצאיו של ישמעאל אמורים לענות על ההגדרה המדויקת 'פרא אדם' - בעייתי ביותר (שכן אז כל צאצאיו של יעקב אבינו היו אמורים לענות על ההגדרה 'תם וישר', ואתה בעצמך טוען על שמאלנים שהם אינם כאלו...). 

ואין קשר בינינו לבינם.

זה שישמעאל ככלל הוא פרא אדם, לא אומר שהיהודים כולם צדיקים.

יהודים יכולים להיות הגדולים ביותר, אך גם מחוללי הצרות והחורבן

הגדולים ביותר, ע"ע יש"ו, שפינוזה, מרקס, פרויד וכו', ימח שמם וזכרם.

אתה יכול להמשיך לשפוך השמצות על ימין ועל שמאל (בעיקר על שמאל, כי אני מבין שכל מי שלא חושב כמוך הוא שמאלן), וזה לא יהפוך את דבריך לנכונים יותר. 

הרב קוק, נניח, סירב להגיד על שפינוזה את מה שאתה אומר עליו, ונתן הרבה מהמשקל ההרסני שלו לחכמי דורו שהחרימו אותו. I'm just saying... 

וכל עוד לא אראה זאת, אין סיבה שאאמין לכך.

ותתלה זאת במדפיס. זו שיטה ידועה כשלא יודעים להתמודד עם כך שרב גדול אמר 'דברי בלע והבל כאלה' ("תלמיד טועה כתבו").

הנה, אחרי שתבדוק (כאילו שתטרח לעשות את זה) ותגלה שאני צודק - נתתי לך כבר את הג'וקר שאיתו תבטל את הראיה הזאת. אז גם מיותר לבדוק, בעצם... 

http://www.kipa.co.il/ask/show/1253-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7-

ותשובה ב'חברים מקשיבים' זה לא מה שהרב קוק כתב. ולא כתבתי שהוא הסכים עם כל מילה של שפינוזה, ובטח שלא עם המתקפה הברוטאלית שלו על היהודים ועל היהדות ב'מאמר תיאולוגי מדיני'. 

וברור שכל החכמים של אז חשובים יותר מרב אחד של ימינו, חשוב ככל שיהיה.

שבוודאי הכירו גם טוב יותר את מושא שפיטתם.

גם כיום אין כמעט אף רב שיאמר כרב קוק בזה]

אם בכלל, וזה בהנחה שכך הוא אמר, מה שלא ברור

כלל.

אבל בכל מקרה אתה תפרש את דבריי ככה שאתה תשתכנע שאני מטומטם לגמרי, אז חבל על הדיון. שבוע טוב שיהיה לך, ותיזהר משותפים של 'שוברים שתיקה' כמוני... 

בס"ד

אל תרגיש רע עם עצמך

בס"ד

ב. באופן כללי את החברה הנאצית ואת הערבים אני לא מצדיקה. אבל יש מקרים בודדים שאני מרחמת על האנשים יותר מכועסת עליהם או שונאת אותם.

קצת כמו שאני מרחמת על ילד משכונת מצוקה שהגיע למצב שהוא רוצח או אונס או גונב.

כואב לי על המציאות שהביאה אותם לזה, כואב לי שהם לא ראו שיש להם אפשרות אחרת.

כואב לי שאין אפשרות בינתיים להראות להם שיש דרך אחרת.

אני לא מצדיקה את מעשיהם, אבל אני מבינה שהם קיימים ואני רואה מאיפה הם באים.

אני מאמינה שלאדם יש בחירה, במיוחד אם הוא כן מודע לעולם שסביבו.

ילד שלא מכיר שום דבר מעבר לאבא המכה שלו אני אבין למה הוא יגדל להיות אבא מכה ולא בטוח שאני אאשים אותו.. 

זה לא אומר שאצדיק אותו. זה אומר שאשלח אותו לטיפול ואגרום לו להכיר דרך אחרת.

(טוב שהזכרת לי שהבטחתי להחזיר במיידי )

יש כמה מקורות ביהדות על היתר להתאבדות [לדוגמה: שאול שנפל על חרבו כדי שלא יתפסו אותו פלשתים, 400 הילדים השבויים שקפצו מהספינה, ר' חייא בר אשי שניסה להתאבד בתור תשובה ועוד הרבה]

יש לי סיפור משפחתי ממש פיקנטי ומגניב בעניין הזה מלפני 10 דורות על מריבה בין אדמו"רים וקללות קטלניות הדדיות שמסתיים בהיתר להתאבדות.

אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל...

וכן, זה כלל שמסייג את עצמו אז אל תכתבי את זה...

כתבתי שיש לגיטימיות להתאבדות בסיטואציות מסוימות.

אני לא מתכוון להסביר / להתייחס לפנצ'ים עכשיו כי הראש לי מספיק כואב ומלא בליטות אז תסלחי לי.

נ.ב. לא קראתי תגובות קודמות בשרשור ולכן אני לא מתייחס אליהן.

יש מקורות (רבים מאד) להמתת חסד. התאבדות אסורה ככלל אבל יש יוצאים מהכלל. ככלל - היוצאים מהכלל מעידים על הכלל, דהיינו שעל פי היוצאים מהכלל אפשר להגדיר את הכלל.

למשל - רצח אסור, נניח שהמתת חסד מותרת = יש לנו הגדרה חדשה לשאלה מה הוא רצח.

רק אדגיש שלא הבעתי את דעתי, רק הבהרתי שזאת סוגיה בכלל לא פשוטה וברורה כמו שחושבים.

הדוגמאות שנתתי הם אפילו לא עשירית מהמקרים שצריך לדון בהם כדי להכריע בשאלה הזאת.

לא קראתי ולא שמעתי על הספר שהזכרת ואני לא יודע על מה מדובר בו, התייחסתי למסקנות שלך.

ולמה המובן המקובל של המתת חסד הוא לא כמו אצל שאול? הוא העדיף מוות 'נקי' מאשר שבי והתעללות של הפלישתים (ולהגיד שזה בגלל הביזיון הלאומי קצת קשה כי אין ביזיון גדול ממה שעשו לו).

משרד החינוך הוא בהחלט לא מדד.

במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה כל הגישה החינוכית (וגם ביחס להלכה) לגבי דיבור על הרג, והתאבדות בפרט, הוא שאסור להזכיר את זה ובטח שלא לתת לגיטימציה כי זה מעודד ביצוע של המעשים האלה (גישה נכונה בפני עצמה אבל משדרת תוכן שהוא לאו דווקא נכון).

ולגבי שאול - קשה להצדיק את ההתאבדות שלו מצד היותו מלך גם בגלל פשט דבריו "פן יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי" וגם בגלל הטעם שהזכרתי קודם.

זכרתי שיש את הסיפור הזה באיזה שו"ת נידח וכמה שניסיתי להיזכר בשמו לא הצלחתי,

הלכתי לישון מבואס ובלילה חלמתי את השם שלו [ר' אשר וייס אמר לי אותו, לא פחות ולא יותר!], עכשיו הצלחתי למצוא את השו"ת הזה ובתוכו את הסיפור.

תודה @הולם במיוחד מלגלגים זכות ע"י זכאי.

לא הייתה שום כוונה להעליב,

רק רציתי לבדוק אם את שמה לב למה שאת קוראת כי בשרשור שפתחתי אתמול לא שמת 

לשם ההבהרה - אני מתכוון לתוכן פה - מי?.

[אני לא יודע איך לערוך אחרי שהגיבו]

ובטח שלא שאלתי "מי ער?", הגבתי בשרשור של אדמין לפני שפתחתי את זה.

לא נורא, מותר לשתות קצת בפורים...

לשנינו מגיע פטיש בסיפור הזה אז נתקזז.

ראית את ההפניה  הזאת - מוסר אלוהי מול מוסר אנוש למטה?

לגבי השאלה המוסווית בפתיחת השרשור על סתירה בין מוסר התורה למוסר אנושי.

ולילה עם פחות מ-3 שעות שינה, שלא לדבר על חלום בלהות על קללות והתאבדויות |"תירוצים תירוצים"|

בהתחשב בזה אפשר לחרוג מהמנהג ולהסביר לי.

תאשרי שלא באמת נפגעת, אני מרגיש מזה רע עם עצמי בגלל זה..

זה באמת היה בצחוק ולא בכוונה לפגוע!     

לא בשם השו"ת. בסיפור. סיפורים על קללות קטלניות זה כיף (ע"ע ההצלחה של הארי פוטר). 

אז אם אני אצליח אני אעתיק אותו מהשו"ת המדובר.

אגב - לגבי השאלה הכללית על מהות המוסר אני מפנה לכאן- מוסר אלוהי מול מוסר אנושי.

מהפיסקה האחרונה בעמוד הראשון עד סוף העמוד השני - 20160325093905.pdf

זה סיפור עצוב. בכלל לא כמו הארי פוטר  

אעע שיתרגמו כבר! אוף.

- מה? המשך? אבל הוא מת!

- נכון... אבל לא חשבתם שהוא יזנח אותה אחרי ?! 

" After you "

קראתי את הספר פעמיים ולא הצלחתי לקבל את ההתאבדות בשום אופן,

קיוותי שהוא יבין שהוא עשה טעות בקריאה השנייה

סתם נו אני לא יכולה לדעת או להבין בכלל את המצב שהוא היה בו

ושלא נדע גם. 

לשאלתך, הוא הרי רצה שהיא תצא משם ותתפתח אז הוא עזר לה אחרי ולא "זנח" אותה

ואני לאאאאא יודעת איךךךךך בדיוק הוא עשה את זה.. קראתי רק את התקציר.

*ככל הידוע לי הספר הזה ריגש ציניקנים גדולים ממך אז אל תתפלאי כ"כ 

התוכן שלו נקי?

אולי לא כל הספר, אבל זה משמעותי בכל זאת

הרגשתי רע כשקראתי אותו

(בנוסף לעובדה שהסיום ממש מבאס, אותי לפחות, כל הזמן קיוויתי שהוא בכל זאת ישאר בשבילה)

בס"ד

תמיד ידעתי שאני אדם מיוחד...

בס"ד

מסתפקת במועט

ואכן.

שתיים זה כבר לא מיוחד...

אז לידיעתך - להיות מיוחד זה לאו דווקא טוב, את בטח יודע מה משמעות הביטוי 'ילד מיוחד'...

חוץ מזה שפה את גם ככה מיוחדת...  

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם