דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם
הִתְפַּלֵּל עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל,
וְרָאָה
שֶׁיֵּשׁ שֶׁנּוֹפְלִים כָּל כָּךְ
עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם עֵצָה
אֵיךְ לָצֵאת מִן הַחֹשֶׁךְ,
כִּי בְּכָל דֶּרֶךְ וְעֵצָה שֶׁרוֹצִים לֵילֵךְ
כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ -
טוֹמְנִים פַּחִים וּרְשָׁתוֹת הַרְבֵּה עֲלֵיהֶם
וּמְקַלְקְלִים עֲצָתָם תָּמִיד.
אֲבָל
בֶּאֱמֶת
כָּל תַּקָּנָתָם
הִיא זֶהוּ בְּעַצְמוֹ -
שֶׁיִּצְעֲקוּ כָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְיַרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָם
זוֹ הָאֱמֶת בְּעַצְמָה -
שֶׁאֵין יוֹדְעִין שׁוּם עֵצָה,
וְיִתְפַּלְלוּ הַרְבֵּה עַל זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
וְאָז יִזְכּוּ
שֶׁתִּהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.
(ליקוטי הלכות, גטין ג', אות כ"ה)




