התמסרות מוחלטת לקיום התורה והמצוות.
גם מעבר לזה - עצם העובדה שעמ"י נמצא רגע נוסף בגלות ולא במקום הטבעי שלו – בגאולה ובבית המקדש – מהווה מסירות נפש! וכבר בכך די כדי שתבוא הגאולה השלמה בעז"ה.
גם הרמב"ם כותב (בהלכות יסודי התורה) - לא רק אם אדם מסר את נפשו על אמונתו זה קידוש השם, אלא כל התנהגות של אדם בישראל שמתנהג בישרות ובאמונה ודיבורו בנחת עם הבריות ועל כל צעד ושעל שלו רואים הבריות שיש לפניהם דמות שכולה יושר ואהבת הבריות ועשיית חסד ואמת, מה שמביא את הרואים לכבד את התורה שחינכה אותו והביאה אותו למדרגה הזאת - זה נקרא קידוש השם. אפילו זה שיהודי מניח תפילין ולובש ציצית וכו', כבר זה בכלל מסירות נפש.
(אם לא דייקתי, אשמח שתתקנו אותי)
חוץ מזה שמעתי פעם בשם הבעל שם טוב על פרשת "אחרי מות קדושים" - היינו יכולים לחשוב שרק אחרי המוות, אדם יכול להשיג קדושה, אבל הבעל שם טוב אומר שדווקא באמצעות מילוי רצון השם בעולם הזה הגשמי ניתן להגיע לקדושה אמיתית (ולכן בית המקדש היה בניין גשמי).
זו נק' מבט על המושג של "מוות" לא כמוות פיזי אלא לעזיבה של דרך חיים אחת לטובת דרך חיים אחרת.
כל זה מכין את העולם למשיח, כי זה בדיוק מה שמשיח יעשה (ואת זה אני אומרת בשם סבא שלי
); המשיח וילמד את כולנו להיפרד ולשכוח מכל המגבלות שלנו וממה שמונע מאיתנו להיות קדושים וישרים עם אל, הוא ילמד אותנו למלא את העולם בקדושה ובחיים חדשים, אושר ומשמעות. בגאולה.
"ויאמר לי, עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיה, מ"ט)