אני מחכה לטרמפ ופתאום מגיע מישהו וטוען שהיה לפני, עמדתי על שלי ולא ויתרתי והוא התקפל, עד שהגיע חבר שלו והתחיל להתווכח איתי. מה אני אריב עם שניהם? ויתרתי...

טוב נו, גם אנשים עם חוש הומור גרוע זה מעצבן. פיטים?

שפשוט מתנפלים על כל רכב שמעז לעצור

אני כל פעם נדהם מחדש

אני תמיד נותנת למי שהיה לפני, ואף פעם לא רבה גם אם אני עומדת בפתח של ישוב שכמעט לא עוצרים בו...

דרך אגב? זה כזה קשה להעלות טרמפיסטים?

וגם- בא לי להוציא ספר על טרמפים, מי מביא חומר?

בס"ד

ואת לא עוקפת כי את מוסרית

אולי אבל המוסרי הוא שמותר לי לעקוף?

יש מצב שהמקום לא סימפטי גם לגברים? למה רק חשבו על הנשים? 

שהן יותר עדינות אבל נגיד צומת הגוש לא יודעת אם לגברים זה כזה סימפטי לעמוד שם גם אם הם לא יפגינו את זה...

וחוץ מזה בלי ההבדלים בין נשים לגברים אם אדם צריך להגיע למקום מסוים כמה שיותר מהר למה הוא לא קודם לנשים אם הוא עמד לפניהם?

ותמיד אני חולמת לגור בישוב שקט צדדי...

היה נחמד לקרא !

בגלל זה הגענו למסקנה אנחנו לא עוצרים לטרמפיסטים בטרמפיאדות עמוסות,

יש 10 איש שמחכים, חלק נראים נורמלי, חלק ממש לא , וממש לא הייתי רוצה

להכניס מישהו שנראה כמו הומלס לאוטו שלי ולהיחנק מסירחון. מצד שני, אי אפשר להגיד לו

מהחלון הפתוח מריחים את הזיעה שלך , הלאה הבא בתור... זה לא נעים.. 

מה גם, שבני המגזר החרדי בהכללה , רצים לך על האוטו כאילו

זה אוטו גלידה שמחלק גלידה בחינם, ולא יודעים להתנהג כשהם בתוך האוטו.

בכל מקרה, אנחנו כן מעלים חרדים, אפילו שבהכללה הם חושבים שאתה הנהג מונית שלהם.

ויש את המוזרים האלה , שרבים איתך "מגיע ל ... ? " "אין שם איפה להוריד , אני לא מוריד באמצע הכביש" 

"בטח שיש שם איפה להוריד! מה פתאום אמצע הכביש?? " "אני מכיר את הדרך, נסעתי שם 3000 פעם , אין איפה להוריד " "למה אתה אומר שאין איפה להוריד" ? שלום .. נסענו .. 

בנים יקרים , א.ב של התנהגות נאותה בטרמפים, דיאודורנט בבוקר בבית, מקלחת כל יום בכל עונה, ודיאודורנט ספריי לא חזק ומסריח בתיק קבוע. 

אני תמיד מנסה לדון לכף זכות את האנשים שלא עוצרים, וכזה סיבה לא חשבתי.

חבל שלא הייתי יותר יצירתית...

אבל כמעט כל אחד היה במציאות הזו של טרמפיסט, מה הוא לא זוכר איך זה????

אני בע"ה כשיהיה לי רכב אני אעצור בטרמפיאדות כל עוד יש לי מקום ברכב...

אני כמובן לא דנה אף אחד אבל כשאת מתייבשת בחום או קופאת בקור שעה ואף אחד לא עוצר את חייבת לדון לכף זכות כי הכעס- (זה לא כעס אבל לא מצאתי את המילה הנכונה.) עולה בלי לרצות.

עד  היום לא הצטערתי. פעמים ספורות זה היה אפילו מאוד יעיל כשהטרמפיסטית סונג'רה להרגיע ילד בוכה או שטרמפיסט עב בשר גונן עליי מפני קרן לייזר שניסתה לרצוח אותי.

צריך לדעת להתנהל מול כל דפוס התנהגות ולחתוך שצריך.

אבל למה לוותר בגלל זה על מצוה?

יש פעמים שאתה לא יכול להעלות טרמפיסטים....

בעבודה, כשיש לך משהו חשוב מאד לדבר עם אשתך(שלום בית)
 

אבל בהחלט מתי שאפשר למה לא!!

בתור טרמפיסט לשעבר לא סבלתי את הנדחפים/מדברים בפלא בטרמפ/מדברים בקול עם החבר ליד כאילו שמדובר במונית ולא בטרמפ....
לפעמים היו כאלו שהערתי להם על כך

היום כשאני מעלה טרמפיסטים
לרוב(תלוי עם מי אני ברכב) המוזיקה תפעל בווליום גבוה בתור אחד כזה שאוהב מאד מוזיקה בווליום גבוה, מתוך כך לא באמת יכולים לדבר בפלא!

לרוב אקח את החבר'ה שצריכים ליעד שאני מגיע אליו או לחילופין אלו שצריכים יותר רחוק אם אין אנשים שצריכים ליעד שלי!

בכל שנות נסיונותי עם טרמפים ראיתי חרדים ספורים שהיו בטרמפיאדה...

למדתי בתיכון חרדי בי"ב,

והיה לי טוב שם,  למדתי הכשרה מקצועית עם חרדיות מסלול של חרדיות והייתי מאוד מחוברת לכיתה,

הגעתי גם לחתונות של בנות שלמדו איתי, 

בש"ל נתתי שיעורים פרטיים במחיר סימלי מאוד לילדה חרדית ועד היום אנחנו בקשר טוב וחם.

יש לי קרובות משפחה חרדיות שאני אוהבת אהבת נפש וקרובי משפחה חרדים שהם אנשים נהדרים.

אין לי שום סלידה או סטיגמה או חוסר אהבת ישראל כלפי חרדים. להיפך.

אני מדברת על עובדות , ועובדה, שבהכללה הם לא יודעים להתנהג בטרמפים ולא אני המצאתי את זה. 

וזה לא אומר שאני לא אקח אותם. 

ולMP8 , אני לא מדקדקת באורך השיער והפיאות, וגם לא בגודל התרמיל או באופי המוזר ,

מי שנראה לי מוזר ברמה שמסכן אותי לעלות אותו (נניח יחף תמידי עם בגדים קרועים ועם צפורניים מעוקלות ןארוכות ברגליים, שידוע בסביבה שהוא לא שפוי ) ושזה עלול לפגוע בביטחון שלי, אז כן , זה יפריע לי לעלות אותו. עם מוזרים נחמדים אין לי שום בעיה. 

וריח... אני רגישה מאוד לריחות, לרעש ומגע.. ויסות חושי.. אני יכולה להקיא מריח גוף חזק ולא נעים במרחק של חצי מטר ממני. ואם יש מוזיקה חזקה קצת יותר מהנורמלי בשמחות, אני בורחת מהאולם. מישהי זרה שתטפח לי על הכתף ברחוב בלי שציפיתי את זה יכולה לקבל ממני צרחות אימים. 

איך חרדים יעשו שבתות בהתיישבות אם לא יהיה להם טרמפים?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים