אין ספק שהתגעגעתי אליה.
ושהכל עוד מבולבל. ומורכב.
מכל צד שהוא.
לפחות פה.
לפחות אצלי בבטן.
אבל הפתח הקטן נפתח
זה עוד יכול להתחבר,
הקשר לא נפרם לגמרי.
ברור שעדיין קשה
הבאסה זה שזה לא לגמרי נקי
והכל נעשה בצורה מעוותת
וככה יוצא שקשה לפתוח דף חלק.
עם כולם.
מילא קשה,
ממ כמעט בלתי אפשרי.
למה הרבה אצלי דפוק.
פשוט דפוק.
צריך לעבוד על הרצון.
ועל הלסלוח.
ועל הבירור.
ועל ההחלטיות.
ועל ההכנעה.
ועל הענווה.
ואולי אלול, זה הזמן הזה של הכיוון.
שצריך לאפס הכל. ואז לכוון את המצפן.
לבחור מחדש, לחשוב על יחסנו לאן.
ואולי אלול, עם הריח שלו שאני מכורה אליו
יעזור לי קצת להרים תרגל
ואז לעשות צעד נוסף, והפעם לעלות מדרגה.
ואולי אלול, יעבור לידי ככה
ואני אשאר לי מכוסה באלף מחשבות.
מתחננת רק לא לאבד.
משתוקקת למשהו אחר.
למשהו טוב יותר.
