מי צריך להקיף את הר הבית משמאל?
שאלה: ברוך ה' אני זוכה להדריך קבוצות רבות של יהודים העולים להר הבית. פעמים רבות יש בקרב העולים משתתפים המבקשים להקיף את הר הבית משמאל, מכל מיני סיבות: לפעמים המדובר באדם הנמצא בשנת אבל על אביו, לפעמים המדובר בחתן ביום חתונתו, ולפעמים העולה רוצה להקיף משמאל כאות אבלות על חורבן בית המקדש. מה באמת הם המקרים בגללם יש להקיף את הר הבית משמאל? האם במקרה שיש אדם יחיד שצריך להקיף משמאל, בגללו כל הקבוצה צריכה גם כן ללכת עמו בשביל להקיף משמאל?
תשובה:
- לכתחילה יש להקיף את הר הבית מימין.
- מי שארעו דבר מצער מקיף משמאל. הדוגמאות הנזכרות בחז"ל: אבל בתוך שבעת ימי אבלותו (שהדרך לנחם אותו בימים אלו), מנודה (דבר שאינו מצוי היום), מי שאבדה לו אבידה, מי שיש לו חולה בביתו.
- מסתבר לומר, שגם מי שנמצא בסכנה מסוימת או בצרה גדולה, והוא רוצה לשתף אחרים בצרתו, יכול להקיף משמאל.
- ההקפה משמאל מבטאת שינוי מדרך ההקפה הרגילה מימין, והיא נועדה לרבים הבאים כנגדו להתעניין בצערו, לנחמו או לסייע לו ולהתפלל עליו. אין כל מניעה הלכתית על אדם זה מלהקיף בימין.
- חתנים וכלות צריכים להקיף מימין, כמו כל אדם אחר.
- גם כאשר המקדש חרב ואנו אבלים על חורבנו, יש להקיף מימין.
- גם אם יש אדם בודד שצריך להקיף משמאל, וגם אם מדובר בקבוצת אנשים הצריכה להקיף כן – וגם אם הם הרוב, אין הם יכולים לכפות על שאר האנשים שאיתם לשנות מהדרך הרגילה להקיף מימין, ואם אין אפשרות להתפצל, מן הראוי שגם הם ילכו מימין.
- במקרה שהדבר חשוב לאדם מסוים להקיף משמאל, ואין אפשרות להתפצל, לא צריך להתעקש כנגדו, והקבוצה כולה יכולה להקיף עמו משמאל.
הרחבת דברים:
במשנה במידות (ב,ב) נאמר, כי כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין ומקיפים ויוצאים דרך שמאל, חוץ ממי "שארעו דבר" שהוא מקיף לשמאל. המשנה מזכירה שתי דוגמאות לאנשים שמקיפים משמאל: אבל ומנודה. במסכת שמחות (פרק ו) מופיע תיאור מפורט בעניין זה, ובפתיחת התיאור נאמר: "ואלו הן שמקיפין דרך שמאל: אבל, ומנודה, ומי שיש לו חולה, ומי שאבדה לו אבדה" (ולגבי האבל נזכר שם, שהכוונה היא ביום השלישי לאבלותו, ואילו בשני הימים הראשונים, הוא אינו יוצא מביתו כלל). במקורות אלו מופיע תיאור על האנשים המקיפים מימין ופוגשים את האנשים המקיפים משמאל ומנחמים או מעודדים אותם – תוך ברכה, שהשוכן בבית הזה יסייעם.
על פי הדברים הללו נראה פשוט, כי תיאור זה מתייחס דווקא לאנשים שארעו להם דברים מצערים, ולא לאנשים שארעו להם דברים חריגים. ויש לציין, כי בניגוד לשימוש המקובל בלשוננו כיום, שיכול להיות "מאורע" משמח, בדברי חז"ל אנו מוצאים לשון זו כמעט תמיד כמשמשת דווקא לדברים מצערים. כך אנו מוצאים במשנה במועד קטן (ב,א) "מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס"; וכך גם הלשון של המשנה "שאירעו דבר", יכולה להזכיר גם את לשון המדרש (תנחומא וישב סימן ה) על דברים שאירעו ליעקב אבינו: "כל הדברים שאירעו ליעקב אירעו ליוסף - ביעקב כתיב 'גנובתי יום', אף יוסף כתיב ביה 'כי גנב גנבתי', ביעקב רדף אותו עשו, ואת יוסף רדפו אותו אחיו, יעקב נשתעבד אצל לבן, ויוסף נשתעבד במצרים, לכך כתיב: אלה תולדות יעקב יוסף".
כך הם גם דברי המפרשים על המשנה במידות, המבארים את טעם ההקפה מצד שמאל. המאירי בפירושו 'בית הבחירה' כותב: "חוץ ממי שארעו אי זה דבר, כגון שחס ושלום נתנדה וצריך להרחיק עצמו או אירעו אבל ואינו מתערב עם השמחים ומתוך כך היה מקיף לשמאל...". גם בפירוש תפארת ישראל כותב מעין זה, ומבאר, שהמקיף משמאל עושה כן כדי שהרבים יראו אותו וידעו שהוא בצער, ויבקשו עליו רחמים. המהרש"א מבאר, כי ההקפה לשמאל מסמלת את מידת הדין של צד שמאל, ועל כן מי שמידת הדין מתוחה עליו מקיף לצד זה.
אמנם, בפרקי דרבי אליעזר (פרק יז) מובא תיאור על שני שערים שעשה שלמה המלך בבית המקדש, שער אבלים ושער חתנים, והציבור היה הולך לשם בשבתות, על מנת לנחם את האבלים ולשמח את החתנים (ונראה שמכאן הסיקו בדף תפילות לעולה להר הבית, שפורסם בעבר בעלון "התנועה לכינון המקדש" – ללא ציון שם מחבר - כי אף חתנים וכלות מקיפים את ההר מצד שמאל). מכל מקום, בתיאור זה לא נזכר אופן ההיקף של הר הבית של האבלים או של החתנים, ובוודאי שאין להסיק ממנו על השוואה ביניהם בהנהגה הרצויה.
הקפת הר הבית מימין נזכרת גם בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז,ג). הרמב"ם מתייחס בהמשך דבריו (שם בהלכה ז) להנהגה הרצויה בעלייה להר הבית בזמן החורבן, והוא אינו מזכיר את האפשרות להקיף את ההר משמאל כסימן אבלות על החורבן בתקופה זו. ובאמת, לא מסתבר לומר, שבשעה שישנו אבל כללי באומה, יהיה צורך להקיף משמאל. אנו מוצאים בתיאורים שונים בתנ"ך ובחז"ל, שהיו מתכנסים למקדש להתפלל בשעת צרה, אבל לא מצאנו הדרכה לציבור בשעה זו, להקיף את ההר מצד שמאל. ובאמת, אם היו מודיעים בשעת עצירת גשמים לכל העולים אל המקדש, שעליהם לפנות לשמאל, לא היה מי שהיה מקיף מימין לעודדם ולברכם – ולא היה מי שיעודד ויברך את האבלים והמנודים באותה שעה. וכך נראה על פי המבואר לעיל, כי ההקפה לשמאל נועדה לבטא שינוי מההקפה הרגילה דרך ימין של כלל הציבור, והיא נועדה רק לאנשים פרטיים.
אמנם, ניתן לומר, כי קבוצה מסוימת יכולה להקיף משמאל בגלל צרה הנוגעת אליהם, והם רוצים לעורר אנשים נוספים להתפלל ולפעול על מנת לסייע להם בעניין. ואספר מקרה אמיתי שהתרחש לפני כמה שנים, שהפרטים לגביו ידועים לי אישית (וזה לא המקרה היחיד מעין זה שאני מכיר): אשה אחת המתגוררת באחד היישובים נעלמה, ולמשך כמה ימים היא נחשבה "נעדרת", ולא נודע לאף אחד איה מקומה. לאחר כמה ימי חיפושים בהשתתפות מתנדבים רבים, עלה על דעת אחד מתושבי היישוב, לעלות להר הבית ולהקיף אותו מצד שמאל. ואכן, כך הוא עשה, עלה אל ההר והקיף משמאל. בעלייתו ההרה, הוא פגש יהודים נוספים שעלו להר הבית והקיפו אותו מימין. יהודים אלו שאלו אותו: "מה לך מקיף לשמאל?", והוא השיב להם, כי ישנה אשה הנעדרת מהיישוב שלו, ויש להתפלל לשלומה ולמציאתה. היהודים אותם הוא פגש השיבו לו, כי השוכן בבית הזה יסייע לה ויחזירה בריאה ושלמה לביתה – ואכן כך היה. באותו היום נמצאה האשה, והיא חזרה לביתה בריאה ושלמה.
במקרה כדוגמת האמור, מסתבר שגם קבוצת אנשים מהיישוב שהיתה עולה, היתה יכולה להקיף משמאל. אולם בכל אופן יש להדגיש, כי תפילת המקום אינה נשמעת רק בגלל ההקפה משמאל, ויש מעלה גדולה לתפילת המקום, מעצם השראת השכינה הנמצאת בה תמיד, כפי שמדגיש שלמה המלך בתפילתו בחנוכת המקדש (מלכים א פרק ח). ממילא, במקרה שישנם אנשים שאינם מעוניינים להקיף עימם משמאל, אין להם להקפיד על כך, והם יכולים להקיף עימם מימין – וגם להיפך: במקרה שישנם אנשים שחשוב להם להקיף משמאל, אין להקפיד על ההליכה בדרך הרגילה מימין, וגדול השלום שבגללו מותר לשנות, ויוכל להקיף בשינוי וללכת משמאל (שהרי ההליכה מימין אינה חיוב גמור שאינו ניתן לשינוי; וכפי שנתבאר בתשובה הקודמת בעניין). יש להניח, שדווקא הויתור של חברי הקבוצה אחד לשני, ירבה אהבה ואחוה בקרב העולים, והשוכן בבית הזה יקבל את תפילותינו ובקשותינו ברצון במהרה.
).