יש אנשים רגישים, ויש כאלו שלא. זה ידוע.
אבל יש בזה כל מיני סוגים.
יש כאלו שרגישים לאחרים. מלאי טקט ואצילים כאיילות השדה או משהו אצילי לא יודעת.
יש כאלו שרגישים רק לעצמם. כאילו, מאחרים לא אכפת להם אבל רק תעזי לומר להם משהו- זהו, את מחוקה אצלם.
ויש כאלו שאין להם רגשות בכלל בכלל בכלל. (רמז- לא באמת, אין דבר כזה.) לאנשים האלו אין לב, שזה טוב לפעמים כי ככה אי אפשר לקחת לשם דברים, ולא אכפת להם מכלום והם רשעים רשעים רשעים.
אתם יודעים מי אלו שנפגשים בסוג הזה של האנשים? האלו מהסוג השני. בלבד.
איתרע מזלי ואני מהאנשים חסרי הרגישות חסרי הטקט חסרי הרמה והמוסר והכליות,
ומידי פעם אני פולטת משהו.
שתבינו, אני לא מתכוונת לרע! באמת שלא. פשוט אנשים שרגישים לעצמם תמיד מפרשים דברים בצורה הזו.
הרי, אחרי הכל, כולם נגדם.
ואז הם מתקיפים אותי, כדי להשיב מלחמה שערה, שנאמר לא תוכל להתעלם והקם לעולבך השכם לעולבו.
אבל אז אני מסבירה שלא התכוונתי!!! אימאלה מה עובר???
אז הם פתאום מבינים מה הם עשו. ושבכלל, הם טעו. ושאולי אולי אולי לא התכוונתי באמת להרוג אותם היום.
ואז הם מבקשים סליחה.
החברה הזו שלי לפני שנה וחצי הודיעה לי בחגיגיות שהיא לא מוכנה לדבר איתי כי אין לי טקט.
אני באמת לא מעליבה אותה אף פעם, אבל תמיד היא נעלבת.
ועכשיו מגיע ראש השנה ואני לא יודעת אם לבקש סליחה או לומר לה לאכול תמר כמנהג הראשהשנהי הידוע.
מה עושים?
למה שאלת כפירה???
)
)
