כותבת מתוך הרבה דמעות.. ההריון הזה שכל כך חיכינו לו,
ועברנו טיפולים כדי לזכות בו, נהיה כר רק למריבות ומתחים ביננו.
כרגע בשבוע 13, אני נמצאת במצב של הפלה מאיימת משבוע 5 עם איזור דימום שנשאר באותו גודל (30*28)
אני ממש לחוצה ודואגת, והולכת להיבדק כל פעם שיש דימום חריג. הרופא שלי אומר שאני לא צריכה לדאוג,
אבל בתחושה שלי הוא לא מקצועי. לא בודק את איזור הדימום ומתעלם ממנו כליל, מתעצבן עליי כל פעם שאני באה אליו להיבדק בעקבות דימום חריג, מה שמגביר לי את המצוקה והדאגה.
את בעלי זה מחרפן. הוא אומר שאפסיק לדאוג, ושבמילא אין מה לעשות, ושפעם הבאה אלך לבד למיון
ושהוא לא מוכן ללכת איתי יותר לשום רופא.
ואני מרגישה כל כך לבד בזה, ואולי גם ההורמונים משפיעים,
אני נושאת את ההריון הזה לבד.
דואגת לבד, נושאת אותו לבד, ומעכשיו נבדקת בשבילו לבד.
הדאגה שלי היא הגיונית וטבעית, נכון?
כי עם ההערות של בעלי אני מתחילה לחשוב שאני על סף שיגעון.


