אם את/ה מחפש/ת נימוקים אז זה כבר לא קשור לספרדי או לא. היו הרבה שרשורים על זה בעבר, אפשר לעשות חיפוש.

עם החפץ חיים שהיה אשכנזי והתיר גרביים...

ולכל אחד יש את הנימוקים שלו. אבל אם את מחפשת לעשות מה שספרדיות עושות אז הנימוק לעשייה הוא שככה פסקו הרבנים הספרדים.

הנימוק של המחייבים לשים גרביים לבנות הוא כי הגמרא אומרת ש"שוק באשה ערווה" ולכן הם אומרים שמדין צניעות חייבים לכסות אותו והם מגדירים את השוק ככל החלק התחתון של הרגל מהברך ומטה.

המשנה ברור לעומת זאת (לפחות ע"פ ההבנה הרווחת בדבריו) מגדיר את השוק כחלק שמעל הברך ולכן מתיר לגלות את מה שמתחיו. זאת בגדול החלוקה.

את יכולה לראות למשל כאן.

ברורה שזה החפץ חיים, ולכן חלק מהאשכנזיות מקלות בכך

אם ככה, למה רוב הבנות לא לובשות גרביים?

מן הסתם יש לזה סיבה...

תשאלי בנות ברחוב אם הן ביררו לעומק מה ההלכה אומרת בנושא הזה. אני לא בטוחה שתהיה להן תשובה...

אני מקווה שכן יש כאלה ששאלו רב וקיבלו את הפסיקה שלו. השאלה אם הן הולכות לפי כ-ל הפסיקות של אותו רב (ושל ה"משנה ברורה")... 

שוק הוא מתחת לברך. המקום ששם קושרים את הנעל לחליצה הוא "שוק" ושם ברור שקושרים מתחת לברך. גם במשנה בכלים שמפרטת את העצמות באדם כתוב ששוק הוא מתחת לברך. 

המקור של המ"ב הוא הפרי מגדים שהסתפק מה זה שוק, כי אצל בהמה יש מחלוקת תנאים בזה. אבל כנראה נשכח מהגאון פרי מגדים תוספות במנחות שכותב מפורש ששוק באדם הוא לא כמו בבהמה. גם הפרי מגדים עצמו כתב לעיין במה שכתב בסדר חליצה, ושם גם הוא מודה ששוק הוא מתחת לברך. 

לא נאריך, בקיצור המשנה ברורה הזה מאד תמוה( אפר אני תחת כפות רגליו), ולא סתם כל הפוסקים חלקו עליו, וכיוון שהוא לא הרחיב על זה בבאור הלכה, נראה שהוא לא נכנס לסוגיא ,כי זה לא הנושא המרכזי בכלל בסימן שבו הוא כתב זאת. ואם היו מראים לו את כל הראיות הברורות ששוק הוא מתחת לברך, נראה שהיה חוזר בו, כמו שאכן החזון איש השתכנע בעניין אחרי שהרב זילבר הציג לו את הראיות. 

לא המשנה ברורה 'טעה' (ראה בפסקה הראשונה ובסוגריים שם).

רק אעיר שכל הסוגיה מתבססת על לשון הגמרא "שוק באשה ערווה" שנאמר בכלל לגבי ק"ש וגם נדחה להלכה שכן נפסק שכל "טפח באשה ערווה" ולעניין הסתכלות נאמר שאפילו המסתכל באצבע קטנה של אשה כמסתכל במקום התורף.

המושג "הלכה" בצורה אובססיבית

בפרק המתייחס למסכת ברכות.

הדיון פה הוא מה נקרא "שוק" בלשון חז"ל, @י. טען שאין מקור להבנה של המשנ"ב שהשוק הוא החלק התחתון ואני הערתי שיש מקור (למשל לשון הרמב"ם: "ואי זהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שהם שני איברים מעורין זה בזה, והזרוע האמורה היא זרוע של ימין, ושכנגדה ברגל הוא השוק האמור בכל מקום").

אתה מתייחס בכלל לחיוב אשה בכללי לבוש, שהוא דיון חשוב אבל לא קשור לכאן (ודווקא לפי המשנ"ב הוא פחות אז בכלל לא היית צריך לכתוב את זה בהקשר שלו).

נ"ב

"האשה יושבת וקוצה חלתה" זו משנה בחלה, לא ראבי"ה, ואין לזה שום קשר לצניעות אלא להלכות ברכות.

השוק. חוץ מזה הבאתי לך רמב"ם בהלכות איסורי ביאה.   (במקורות שלי אני מתבסס על חוברת של הרב דוד כוכב שריכז את כל המקורות, אני לא כזה גאון..).

אתם משתמשים במקור שהוא לא רלוונטי אפילו להלכה המפוברקת.

לא משנה איזה חלק הוא "שוק" , כיוון שבגמרא אין טענה שאותו "שוק" צריך להיות מכוסה, אלא שאיש לא אמור להתבונן בזמן ק"ש.

אני ואתה יודעים ללמוד גמרא

וכמובן שגם גדולי הדור שלך , מי שלא יהיו , יודעים ללמוד גמרא

ואתה יודע מי עוד ידע ללמוד גמרא? מרן הבית יוסף , רק שבניגוד לגדולי הדור, הוא לא חשב שהגמרא ההיא מחייבת כיסוי רגליים לנשים.

"אז אולי הוא שכח" אתה אומר.

הבית יוסף שכח, וגדולי הדור זכרו.

יפה.

אבל רגע אחד, יש עוד מישהו שידע ללמוד גמרא, רבי משה איסרליש. ידע אסטרונומיה , ידע פילוסופיה, ידע קבלה ואף את הגמרא לא הזניח ומה אומר לנו הנ"ל זצ"ל? הוא אומר ולא משנה איפה, שגם גברים צריכים ללבוש גרביים.

אבל רגע, הרי בגמרא מוזכרת רק אישה? מכאן שהרמ"א לא שכח את הגרביים, הוא לגמרי צידד בגרביים אבל למרות שהוא ידע ללמוד גמרא, הוא לא היה סבור שלגמרא הזו, יש קשר לגרביים.

לכן עם כל הכבוד ליכולת שלי ושלך ללמוד גמרא, הרי לגדולי הדור אין בעיות איתנו, המחלוקת שלהם היא עם הרמ"א.

שאומר מפורש שהשוק בין הרגל ואחריו הירך ( איסורי ביאה פרק י הל' ו): נחתך הולד ויצא.. על סדר האברים, כגון שיצא הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך..".

התוספות מפורש אומרים ששוק של אדם ושוק בהמה אינם באותו מקום.  מה שנשאר לך זה רק הפמ"ג שהסתפק בזה , כי כנראה מעלמו ממנו דברי התוס' הזה. וגם הוא מפנה לדבריו בסדר חליצה שלא היו לפני המ"ב ששם הוא כותב שהשוק מתחת לברך.

לגבי ספרדיה אני אשמח פשוט לא ממש הצלחתי להחזיק ראש עם כל ההלכות תודה...

שזה הכי מהודר, או ע"י גרביים לא שקופות, ולא בצבע הרגל.

בתור בן, מאד מפריע האופנה המבזה של חצאיות קצרות ששולטת עכשיו.  אשרייך שאת מחפשת את האמת!

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום