"ואנוכי הסתר אסתיר פני"
מעשה בהרב המגיד, רבי דוב בער ממזריטש,
שהיה מתהלך עם מקורביו ברחוב, ראה ילדה אחת מתחבאת מתחת לסדן של עץ ובוכה.
אמר לה: תינוקת, למה את בוכה?
נתייפחה הילדה ואמרה: משחקים היינו במשחק מחבואים, והסתתרתי והחברות אינן באות לחפשני.
מששמע המגיד תשובתה אף הוא זלגו עיניו דמעות ובכה עם הילדה.
התחילו מקורביו תמהים: מה ראה רבינו לבכות כשילדים משחקים, ומה מצא בתשובה של תינוקת זו?
פתח המגיד ואמר כשהוא גונח מליבו: אכן, אזנים לנו ולא שומעים. בתשובתה של תינוקת זו שומע אני תאניה-ואניה של השכינה, כביכול, המייללת ואומרת:
'ואנוכי הסתר אסתיר פני' -
ואין מבקש ואין מחפש אותי... אותי עזבו ואת הסתרתי שכחו. על זה אני בוכה. (על התורה).
שבת שלום!








