יתרונות הביות המלא:

1. כמה שהאחיות בתינוקייה ירצו להתייחס לכל תינוק בצורה הטובה ביותר זה פשוט לא אפשרי בגלל עומס התינוקות לעומת מספר האחיות. ולכן בדרך כלל יקח זמן לתינוק לקבל מענה ולבנתיים הוא יבכה. בגיל כזה וגם בגיל יותר גדול לא הייתי משאירה תינוק לבייביסיטר אפילו עם סבתא (בעיקר בגלל הנקה אבל גם בגלל קשר אימהי).

2. לא כל הנשים יכולות לתת תמ"ל ולהמשיך להניק כרגיל יש כאלו שמצליחות ויש כאלו שזה פוגע להם במשק החלב\ ברצון של התינוק לינוק לעומת לקבל בקבוק. ראיתי מקרוב מקרים שהתחילו מלתת תמ"ל פה ושם ובצער רב נגמרו בהפסקת ההנקה בגלל מחסור חלב\ אי רצון של התינוק לינוק. אני לא הייתי לוקחת את הסיכון בגיל כל כך קטן להתחיל לערב תמ"ל ובקבוקים אם אין צורך ממשי לזה.

3. בלי קשר אני רואה הרבה יתרונות בביות מבחינת נוחות אם מחליטים להניק בלילה עדיף שהתינוק יהיה לידך ולא תצטרכי ללכת אליו הלוך חזור כל הלילה. חוץ מזה במיוחד אם זה הריון ראשון שלך בביות מלא לומדים איך לטפל בתינוק מקבלים עזרה בלחתל/להלביש/לקלח לדעתי הרבה יותר כדאי להתנסות בדברים האלו בבית החולים מאשר לראשונה בבית בלי שום עזרה. 

כמובן שאין שום בעיה אם האם צריכה לנוח ולהתאושש מהלידה בשביל זה קיימת התינוקייה שאגב הייתה יכולה להיות עם הרבה פחות תינוקות פר אחות אם ברירת המחדל הייתה ביות מלא ורק נשים שבאמת זקוקות לזה בגלל לידה קשה וכ"ו היו שמות בתינוקייה.

גיליתי את הבדיקות הנוראיות שהתינוקות עוברים.. ביום הראשון עשו בדיקת PKU לתינוק שלידי והוא צרח ללא הפסקה.. כשבאו אלי למחרת האחות הציעה לי לעשות זאת תוך כדי הנקה והוא לא צייץ.. לעשות  בדיקה כזאת לבד?

וגם האחיות בכל הבדיקות היו כאלו אנושיות, שברור לי שזה מושפע גם מהיות האמא ליד, והצורך להשתקף טוב. כשאת לבד בתינוקיה גמורה בסוף משמרת לילה עושה בדיקה לעוד ועוד תינוקות, את לא מתייחסת בסבלנות.. (לא אמרתי שבחוסר סבלנות חלילה, אבל סתם מעבירה..)

שם בבדיקה? הזו אשמח לשמוע כי זה פשוט כואב לי כל פעם מחדש!!

20161013110413.docx

זה קובץ חשוב ומפורט בדיוק מה ומתי, ואיך אפשר להקל 

מגלים שם תסמונות נדירות ממש ממש קשות, שאפשר להציל מהן בזמן. חשוב מאוד מאוד לעשות אותה. אבל ברור שבידיים של אמא עדיף מאשר לבד בתינוקייה... זו אכן בדיקה לא קלה, כי חשוב למלא את המבחנה היטב, והזרימה אצל תינוקות די חלשה, אז עושים להם עיסוי כזה שהדם יצא בדקירה... לא נעים. 

לגבי שני לילות מכל השנה שאחר כך יקבל תמ"ל, לדעתי אלו שני לילות מאוד קריטיים (נגיד חצי שנה אחר כך זה הרבה הרבה פחות משמעותי)

כי בגיל הזה הקיבה שלו עדיין מאוד חדירה, כך שחלבון חלב פרה יכול לעבור למחזור הדם,

וכי כשהוא בבית חולים הוא חשוף לכל מיני מחוללי מחלות שנמצאים שם בכמויות וזקוק מאוד מאוד להגנה חיסונית רציפה (אמא שלו חשופה לאותם מחוללי מחלות ולכן מייצרת לו את הנוגדנים הספציפיים שהוא זקוק),

וכי ביומיים הראשונים בכלל לא מדובר בחלב אלא בקולוסטרום, שזה חומר שהוא לא יקבל מאמא שלו גם בהמשך,

וכי ביומיים הראשונים שיש קולוסטרום השד עוד רך וזה הזמן שלו להתאמן וללמוד איך יונקים - אחר כך כשנכנס החלב אצל רוב הנשים יש כמה ימים של מלאות קשה, ותינוקות שלא התאמנו לפני כן מתקשים מאוד לינוק בשלב הזה

ועוד ועוד...

זה רק לגבי ההנקה. לא מתייחסת כרגע לכל הנושא של ביות כן או לא.

אולי את צודקת במה שכתבת. אני גם בעד הנקה מלאה ואף פעם לא נותנת תמ''ל, גם לא בגיל גדול ב''ה.

אבל אחרי הלידה השניה שלי לא ישנתי כמעט 24 שעות ולכן לא היה לי חלב, אז לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לתת תמ''ל כי אם לא ישנים לפעמים אין מספיק חלב.

אז יש מקרים שאין ברירה.. צריך לקחת את זה בחשבון

לא חייבים להיות בביות מלא בשביל להניק בלעדית... אפשר להגיע בלילה פעם אחת להניק בתינוקייה, ובתחילת הלילה ובסופו הרבה פעמים (בשע"צ לפחות) "מרשים" להניק את התינוק בחדר.

כך עשיתי בשלוש מתוך הלידות שלי. (רק בלידה הראשונה, שהייתי ממש גמורה, ביקשתי שייתנו פעם אחת תמ"ל - למרות שרצו להביא לי אותה להניק. היום אני קצת מצטערת על זה...)

אם את ממילא מניקה כל הזמן, בשביל מה צריך תינוקיה?

אני גם ביקשתי ביות חלקי , כי לא הייתי בטוחה בעצמי, ובסוף זה היה קשה פי כמה - ללכת בכל פעם, לקום באמצע הלילה וללכת ולהניק. הרבה יותר קל ופשוט כשהוא לידך.

אלא אם כן יש לך תינוק צרחן (שזה נדיר בשבוע הראשון) ואת מעדיפה לא לשמוע את הצרחות,

או שאת לא רגועה כשהוא ישן.

כשהולכים לשירותים/לחדר אוכל וכדומה.

בשע"צ אין ביות חלקי (למיטב ידיעתי), אבל למעשה מה שעשיתי הוא מעין ביות חלקי (רוב הזמן התינוק היה איתי!).

מי יודע, אולי בלידות הבאות (שיהיו, בע"ה) אנסה יותר להיות ליד התינוק גם בתינוקייה, כשמחליפים/מקלחים/מחסנים וכדומה...

לידי זה יותר לחץ מבעיה אמיתית,

ככה לפחות היה אצלי, הפחד שמא לא אסתדר, בסוף הסתדרתי מצוין

ואם להיות עם התינוק הכי קריטי לדעתי זה החיסונים והטיפול הראשוני, אבל בשעצ לא יתנו לך אפס הפרדה אם אין ביות מלא - למיטב ידיעתי (אולי אני טועה)

כתבתי שאין אפס הפרדה בלי ביות מלא

צריך לוודא מול הבית חולים 

הייתי לפני כמה חודשים (לידה ראשונה) בביות חלקי בשערי צדק-

בהתחלה ביקשתי ביות מלא אבל בגלל סיבות בריאותיות זה לא התאפשר בהתחלה, והם הסכימו ביות חלקי וב"ה זה יצא ממש לטובה.

הבת שלי הייתה איתי כל הלילה כך שיכלתי להניק אותה מתי שהייתה רעבה (ללא צורך ללכת עד לתינוקיה). זה גם היה מאוד משמעותי כי היא רצתה לינוק כמעט כל שעה...

במהלך היום הייתי צריכה להשאיר אותה בתינוקיה שעה בבוקר, שעה בצהריים ושעה בערב לבדיקות ולהחלפת טיטול מקלחת וכו', אבל הייתי יכולה להיות איתה גם באותן שעות שהיא הייתה בתינוקייה. הייתה חוויה ממש טובה- הייתי איתה כמעט כל הזמן! ומצד שני, היה לי נח שהייתי קשורה לתינוקייה, זה נתן לי "גב"..

צריך לבקש את זה מראש?

לפחות במחלקה ד'. שהתינוק איתך בלילה אם החברה לחדר מסכימה.

בשתי הלידות הראשונות שלי לא הייתי בביות,ואחר כך כבר כן,השלישית לא מבחירה אך היה טוב ולאחר מכן כבר בבחירה.זה משתנה מאישה לאישה,אני ברוך ה׳ אחרי לידה די מתפקדת ומסוגלת לטפל בתינוק,אחרי לידה ראשונה זה שוק טוטאלי אז היה לי מתאים שלא הייתי חייבת ביות,מצד בית החולים. לי זה מתאים כי אני מסוגלת לזה,אך מבינה שלא כולן.וגם מבחינה רעיונית,זכית להביא ילד לעולם,טפלי בו.אין מי שישווה לך בקטע הזה.תינוק צריך את אמא שלו.הוא מרגיש אותה.מזהה אותה.נושם אותה.אני לא יכולה לנוח בידיעה שהוא צורח בתינוקיה.וכי למה שלא יצרח?? דבר נוסף,זה כמובן בונה את ההנקה.מהתחלה את זמינה לו.קיצר,מה שאני מציעה זה אם לא ביות אז כמה שיותר שאת מסוגלת להיות איתו הכי טוב,ובמקום השני בעלך.ורק אחרי זה צוות התינוקיה.

זה שהתינוק יהיה צמוד לאמא שלו אחרי לידה

גם מבחינת הבריאות הפיזית והנפשית של התינוק וגם הבריאות הנפשית של האמא.

טוב לתינוק שהמעבר שלו לעולם האמיתי יהיה כמה שיותר הדרגתי ורגוע. הוא התרגל להיות לידך 9 חודשים. ממש לא קל לו להיות פתאום לבד שעות רבות.

בנוסף לזה - מישהי שתטפל בו בישבילך? הלוואי שהיתה מישהי שהיתה מטפלת בו בישבילך לידך בזמן שאת נחה...

את יודעת שזה רחוק מאד מהמצב בתינוקיה. כשיש עשרות תינוקות על כמה אחיות מותשות ועמוסות (גם אם הן משתדלות והכל).

חוץ מזה הצלחת ההנקה תלויה גם בזה שהתינוק יהיה קרוב אל האמא כמה שיותר.

ותמל בימים הראשונים עלול די לשבש את המנגנון של ההנקה.

בלידה האחרונה לפני חודש וחצי הלכתי לביות בשערי צדק. בעלי לא היה איתי הרבה כמו בלידה הראשונה.. ובלילה כשהוא בכה והיה קשה אמרתי לעצמי שזה מבחירה, כמה טוב לי  שאני והתינוק מקבלים את כל הטוב שבביות, ואם היה בתינוקיה- הוא לא היה בוכה??? סביר להניח שכן. רק מה, פה אני שומעת אותו וקשה לי. סו וואט, אם מה שחשוב לי זה טובת התינוק שלי, אני לא מתרגשת מזה שעכשיו אני פתאום *שומעת*, גם שם הוא היה בוכה, רק שפה יש לי את האפשרות לטפל בו הרבה יותר. וכשהרגשתי עייפה מאוד נתתי לו לבכות דקה שתיים לפני שהיו לי כוחות להרימו ולא הרגשתי שום יסורי מצפון, הוא רק זכה שאמא שלו! תרים אותו אחרי שתי דקות! ולא שיבכה מי יודע כמה.. רק שאני לא אדע מזה..

אז בנוגע למה ששאלת על הזמן שאת בשרותים. זה הכל בראש. זה לא שבזמן שאת בחדר ויכולה להתפנות בנחת והכל שם בתינוקיה מרימים אותו, נכון? הוא "מושגח". אז ככה תני לעצמך להיות כמה שתרצי ותצטרכי בנחת בשירותים (בעיקרון בשע"צ הם הדריכו אותי בכניסה לביות שהשרותים מקלחת גדולים כי את מכניסה אותו איתך לכל התפנות. לי זה לא התאים.. אם נכנסתי לזמן לא ארוך השארתי אותו מאחורי הוילון) ותשני סוויצ בראש שאת רגועה ונינוחה והכי טוב לו זה הקירבה אלייך וגם לך  הקרבה והיכולת להניק בלילה וכו', גם בהתחשב בזמן שאת מתפנה לצרכייך ואת במשך כמה דקות לא יכולה להתייחס

כשילדתי בשע"צ המחזה הקבוע שכנכנסים לתינוקיה היה: 20 עריסות, מסודרת בצורת ח', עם תינוקות אדומים מבכי שבוכים בלי הפסקה. לפעמים היתה אחות או איזה כוח עזר שנתנה בקבוק מטרנה או הרימה אחד מהם.

מבחינתי זה לא נקרא שמשגיחים עליו.

אני ילדתי בעי"כ. היו 12 תינוקות ו3 או 4 אחיות.

כולם היו רגועים וישנים. ברגע שמישהו בכה ניגשו אליו.

ביליתי הרבה בתינוקיה כי היו כמה בעיות עם הקטנה ורציתי להיות נוכחת בבדיקות

וראיתי איזה יחס מסור ואיזה שקט....

אז ממש לא מרגיש לי רע להשאיר תינוק שם ולנוח בלילה.

אדרבה, אני אחזור לילדים בבית עם יותר כוחות ורעננה יותר.

עדיף מאשר לחזור מרוטה מהלידה בלי שנתתי לעצמי זמן להתאושש.

וראיתי שיחסית רגוע שם. זה נתן לי שקט נפשי בשעות שלא היתה לי ברירה וחייבים לשים שם את התינוק (בין 1 ל 5 בבוקר).

בשעות של הלילה הייתי מתקלחת והולכת לשירותים. אבל היה לי קשה מאוד להירדם. פחדתי שהתינוק יבכה ויקח זמן עד שישימו לב ויקראו לי ועד שאגיע... 

מחזה קצת מצחיק. אמא ערה בחדר מחכה שיקראו לה, תינוק שוכב בעריסה בתינוקיה. 

בסוף הלילה הצלחתי להירדם ובאמת מה שחששתי ממנו קרה. קראו לי להניק ולא הצלחתי להתעורר. ב 7 הביאו לי את התינוק ואמרו לי שהוא בכה הרבה זמן ולמה לא באתי? אני בכלל לא זכרתי שהעירו אותי (כנראה הייתי עיפה, אני לא מאמינה שלא העירו אותי)

יצאתי מהר הצופים בתחושה הרבה יותר טובה מאשר בשע"צ, עם זאת המציאות של התינוקיה נראית לי מוזרה. אמא בחדר מחכה שיקראו לה והתינוק שלה בחדר אחר במחלקה על יד. אני חוזרת הביתה אחרי לידות ולא מבינה איך ככה מתנהל לו העולם?.

אם הם לא מאפשרים ביות מלא (בתקופה שילדתי שם לא היה כזה דבר) אז כשהתינוק בוכה הם צריכים להעיר את אמא שלו!!!

ברור שהאמא אחראית על הטיפול בתינוק ולא הם (הם למשל לא יכולים להניק אותו) אבל האמא לא יכולה לנחש כשהוא בוכה ולחילופין לא יכולה לישון באופן קבע על הכורסא בתינוקיה.

באמת שלא הבנתי מה קורה שם? או שאתם נותנים ביות מלא, או שאתם קוראים לאמהות על כל בכי.

לקרוא לאמא פעם ב 3 שעות זה מגוחך. איזה תינוק מתחת לגיל שבועיים אוכל פעם ב 3 שעות?

היעצת הנקה הסבירה לי שתינוק שנולד זקוק להזנה צפופה. פשוט להניק כמה שיותר עד שהוא יתרגל למצב החדש שהוא כבר לא ברחם והקיבה צריכה לעבוד לפי "ארוחות" ולא במצב של הזנה תמידית.

משום מה לא מלמדים את זה את האחיות בבתי החולים בארץ...

על דלת התינוקייה יש שלט מאיר-עיניים: "שעות הנקה", והפירוט: 10:00, 14:00, 18:00, 22:00, 2:00, 6:00. הנקה כל ארבע שעות! לתינוק שרק אתמול נולד! הם שפויים???

אין לי מושג אם בפועל זה באמת עובד שם ככה או לא, התינוק שלי היה צמוד אליי בביות. ראיתי את השלט ההזוי הזה רק כשהגעתי איתו לבדיקות.

הם מטפלים בתינוקות רק את הטיפול השגרתי - מקלחת והחלפת טיטול

מעולם! לא ראיתי אחות שניגשת לתינוק להרגיע אותו רק כי הוא בוכה

הרבה פעמים מצאתי את התינוק שלי צורח ובשניה שהרמתי אותו הוא הוציא גרעפס ונרגע - אבל אף אחד שם לא פנוי לעשות את זה בשביל התינוקים.

בכל 6 הלידות שהייתי בשע"צ כמעט ולא שמעתי אף פעם שקט בתינוקיה. 

אותו לגהק היה נרגע,איך אני יכולה ככה להיות לבד בחדר בלעדיו ולהישאר רגועה??? כמה דאגות יש לנו כשהילד מתחיל פעוטון או גן חדש,אז תינוק קטן שהרגע עזב את הרחם המוגן ולא יכול לעשות כלום בעצמו חוץ מלבכות.....

אין מצב שכל כך מעט כוח אדם יטפל כמו שצריך ב 30 תינוקות שרק נולדו. גם אם הצוות מסור מאוד.

הטענה על שע"צ זה בכוח אדם ולא באיכות האחיות.

בהר הצופים / עין כרם יש בין 7 ל 12 תינוקות על כל אחות + איזה כוח עזר אחת או שתיים שנמצאות שם כדי לעזור. לא פלא שההבדל הוא עצום.

גם שלי היו רגועים, רק שזה לא היה נראה לי כל כך מרגיע לשכב במקום מואר עם איזה שני צרחנים מימינך ומשמאלך.

ברור שהאחיות מקסימות ועושות מה שהן יכולות. כמה כבר אפשר לעשות כשיש לך 20 תינוקות להשגיח עליהם.

(דרך אגב, יש לי קרובה שהיא אחות בתינוקיה והיא אמרה לי שזה ממש תלוי בעומס. לפעמים כל אחות מקבלת מעט תינוקות ומצליחים להשתלט ולפעמים יש הרבה לידות בלילה ולא מצליחים להשתלט ותינוקות בוכים לך המון. היא גם אמרה שיש אחיות חמודות שמתנהגות בדרך ארץ לתינוקות ויש שנוהגות בצורה לא נעימה. כשהקרובה שלי יולדת, היא הולכת רק לביות מלא...)

כך עשיתי כשהתקלחתי

אישית, אני רגועה מאד להתקלח פעם ביום כשהתינוק ישן , 

וליתר בטחון מבקשת ממי שלידי.

אבל אם אותך מרגיע אופציה של תינוקיה- קחי בחשבון שבדרך כלל ביות חלקי זה אומר שגם בלילה את חייבת לשים בתינוקיה (ככה לפחות בעי"כ)

להכנס עם העריסה למקלחת?

יקפוץ מהעריסה? למה,בבית אם אמא ותינוק לבד והאמא צריכה מקלחת או שירותים מביאים בייביסיטר?

בבית זו בעיה , בבית החולים יש עוד אנשים אם יקרה משהו

לאחיות יש המון תינוקות

הן לא מסוגלות לתת מענה מהיר לכל תינוק בוכה

לא מתאים לי שהמפגש הראשוני של הילד שלי עח החיים יהיה חוסר מענה לצרכיו ..בדידות וכו'.

אבל האשליה שמטפלים בו בתינוקיה היא לגמרי אשליה.

או טיטול.ולכן אחיות לא תמיד יכולות להרגיע.

באמת תינוק פתאום נזרק החוצה מהרחם,אל העולם הגדול,ובהחלט יירגע אם יהיה עם אימו כמה שיותר...להיפך,שבבית חולים יהיה עם אמא,זה הימים הראשונים,לרכך את המעבר.ובבית גם סבתא ואבא יכולים לעזור,הם משפחה.וחוצמזה,מי שלומדת ומצליחה לנוח יחד עם התינוק,להניק בשכיבה ולהירדם יחד,באופן בטיחותי,זו מנוחה מעולה,לשניהם.אני פשוט לא יכולה לחשוב על תינוק בתינוקיה בלי אימא.....

הם כל כך עמוסים, שזה לא מחזה נדיר לראות תינוק שבוכה שם ללא הרף במשך שעה שלימה.

(כמובן שזה תלוי בית חולים ותלוי תינוקיה, אך קיימים בתי חולים שבהחלט המצב שם כזה)

לגבי התמ"ל - הימים הראשונים של ההנקה הם הכי קריטיים לביסוס ההנקה. כל בקבוק שנותנים לתינוק יכול לפגוע בייצור החלב, בהרגלי היניקה, בהתרגלות להנקה (מצד האמא). אשה שלא תניק ב 48 שעות הראשונות ואח"כ תגיע הביתה ותנסה שם להניק, אני בספק כמה סיכויים טובים יש לזה להצליח.

אם היית אומרת לי שמתנהגים בנחת עם התינוקות, מעמעמים את האור בתינוקיה, לא צועקים על ידם (לא מקללים אותם...כן כן כבר שמעתי מישהי בתינוקיה מקללת תינוק שהיא לא הצליחה להרגיע אותו), לא מדברים על ידם בקול, קוראים לאמא שלהם ממש ברגע שהם מתחילים לבכות, רוחצים אותם בעדינות, מלבישים אותם בעדינות, מחליפים להם בעדינות... אז הייתי מבינה למה באמת כדאי לשים את התינוק בתינוקיה וללכת לנוח. לצערינו זה לא המצב ברוב התינוקיות בארץ לכן יותר ויותר אמהות מתחילות להתעניין בביות מלא למרות הקושי הגדול בכך.

אני רק אוסיף:

תחשבי על התינוק, ועל המעבר שלו מעולם מוגן, בתוך אמא, ריח של אמא , שקט ומים,

לעולם רועש , צרחות, אור, בכיות 

הדבר היחיד שהוא מכיר בעולם זה הריח שלך והקול שלך, אז הכי הרגעה בשבילו זה להיות לידך, קצת להרגע מהטראומה.

ובאמת אין רע שמישהי תטפל בו בשבילך, אבל עדיף שזה יהיה קצת אחרי - אחרי שבוע או שבועיים של הסתגלות לעולם ולא בימים הכי קריטיים האלו.

ויש מלא מחקרים שמוכיחים את זה שגם לתינוק וגם לאמא זה הכי טוב 

אבל כרגע חסום לי הפייסבוק, אז קצת שיש לי:

כאשר התינוק נמצא במרחק מהוריו, מרחק גדול יותר מאשר הושטת כף יד, הוא אינו מרגיש אותם, והתחושה שמציפה אותו היא תחושת סכנה. מערכות הגוף שלו נכנסות לכוננות של סכנת חיים; הוא נתקף בכי נוראי, ובין התקף בכי אחד ומשנהו הוא שוקע בשינה מאוד עמוקה המכונה shut down – הוא פשוט סוגר את עצמו. גם בשעת השינה הזו כמו בעת הבכי, נמצאו הורמוני הסטרס ברמה גבוהה. כך שההפרדה של התינוק מאמו – רק מסבכת את העניינים, ויוצרת בעיות חדשות. 

חפשי קבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה - ושם יש מסמכים עם המון חומר

אסור לשכוח שגם הגוף שלך עבר טראומה וחייב מנוחה.

ותינוק לידך זה לא מנוחה.

אבל א. לי תינוק לידי זה דווקא מנוחה, וכן לרוב האמהות (כך לפי המחקרים , כל המדדים של האם , ההורמונים , הדיכאון אחרי הלידה הכל היה טוב יותר כשהתינוק ליד)

ב. אם באמת בשבילך תינוק לידך זו לא מנוחה - אפשר למצוא עזרה, להביא מישהי שתשהה לידך ותטפל בתינוק, או בתשלום. להשתחרר מהר מבית החולים , למצוא דרך בה שניכם תתאוששו.

לא יודעת איך את, אבל אני לא מסכימה להתאושש על חשבון זה שהתינוק שלי יסבול, יש דרך לדאוג לכולם

יש נשים מתנדבות שמוכנות לעזור לנשים להיות באפס הפרדה,

ובתשלום וודאי.

חפשי בפייסבוק קבוצה "הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה" - הקבוצה

נכנסתי לשם וראיתי שמדברים שם על המודעות לאפס הפרדה, ועל ההתנהלות מול בית החולים.

לא ראיתי שמדובר על תמיכה וליווי ליולדת.

שתינוק לידך זה לא מנוחה

ממה נפשך - 

אם התינוק לידי ורגוע אני נחה הכי טוב. ואם הוא לידי ולא רגוע אז הוא צריך אותי ותינוק בן יומו שלא רגוע *לטעמי* קודם לי. קודם אני אטפל בו וכשהוא יהיה רגוע אז אני שוב אנוח.

מה שבטוח - כשהתינוק בתינוקיה ואין לי מושג מה קורה איתו - תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם שלי - אז זה לא מנוחה בשום צורה! (במיוחד אם כשאני מגיעה לתינוקיה אני מוצאת אותו צורח בטירוף וכמובן שזה לא מעניין אף אחד)

ממש כמו בבית. אני נחה לחלוטין חוץ מטיפול בתינוק. לא עושה שום דבר אחר. ואם התינוק בבית עד כדי כך לא רגוע שאני לא מצליחה לנוח אז מקבלת עזרה גם עם התינוק מהבעל/אמא/דודה/בת גדולה/ואפילו בחורה בתשלום שתשחרר אותי לאיזה שעתיים שינה והתאוששות.

מומלץ או עדיף לשים בתינוקיה של מעייני הישועה (קומה 5 ולא 7! אני לא עולה ל-7 בד"כ. משתדלת!)

מה שאני קוראת פה על בתי חולים אחרים.וחשוב לי להביע את הערכתי לאחיות.הן עושות את מה שבכוחן.רק שאין כמו טיפול אימהי,בשבילן זה לא תינוק יחיד ומיוחד כמו לאימו,משתדלות לטפל במסירות,אך באמת לא יכולות להספיק,להרגיע,לדאוג שיהיה שקט,גם כי בלתי אפשרי,מבחינת עומס וגם כי אני באמת באמת מאמינה שמה שמרגיע תינוק זו קרבה לאימו.לא יעזור.שוב,אני לא דנה לכף חובה מי שחלשה וקשה לה ביות וכו׳,אבל כמה שמתאפשר...

ולקחת לביות מלא/ חלקי/ בכלל לא?

כלל לא,אם כי לקחתי אותו כמה שיותר שיכולתי,וכן בשנייה ככה

אז מעולה!

אפשר לנסות, לא? ואם קשה- לרדת מיזה...

בחלק יש אחיות שעוזרות, אבל לא להשגחה מלאה

ותמיד אפשר להתחרט ולעבור למחלקה רגילה.

בסורוקה אין איפה להשאיר את התינוק אפילו לרגע (לפחות בחלק מהמחלקות לא בטוחה שבכולן).

בקפלן ביות (לפני למעלה מעשר שנים) פירושו שאני בוחרת מתי התינוק לידי ומתי הוא בתינוקיה (אידיאלי לדעתי)

הבת שלי היתה תינוקת מאוד אנרגטית שלא ידעה לישון כבר מרגע הלידה!
והיה מעולה שהשארתי אותה בתינוקיה בלילות.

לאחר הלילה השני- האחות אמרה לי שהיא והבת שלי חברות טובות כי ב-2 הלילות שהן היו יחד, האחות היתה צריכה לנדנד את העריסה שלה כל הלילה כדי שתרגע...

ואח"כ בבית גם היתה ככה- לא אהבה לישון ולא רצתה לישון.

והיה לי לא קל בכלל איתה...

אז לפחות היו לי 2 לילות שקטים יותר ורגועים שנתנו לי קצת כוח להתאושש מהלידה ולחזור לעצמי לפני המשך הטיפול בבית...

(היום ב"ה היא בת 5 כמעט למי שמתעניינת- ילדה מאוד חכמה, פלפלית כזאת. אקשניסטית ושובבה. שתהיה בריאה)

שואלת באמת מהתענינות, מעניין אותי איך זה נשמע לך אחרי כל מה שענו לך?

עדיין נוטה להעדיף את התינוקיה ולהעביר לילה שלם בשינה

כדי לאגור כוחות ולהיות אח"כ אמא טובה יותר.

מה שווה להיות אמא טובה יומיים אם אח"כ אני אחזור הביתה בלי כח

ואהיה אמא עצבנית, בלי כוחות, מותשת ובלתי נסבלת?

אבל אולי תמצאי דרך גם לנוח וגם שהתינוק יהיה לידך ,

אולי מישהו שישהה לידך ויעזור לך 

רק בשעות הבויקור המצומצמות זה אפשרי וזהו.

וזה מעולה! כי לפעמים המלוות מפריעות ליולדות האחרות בחדר לנוח...

אישה שבאה להרגיע תינוק לא מפריעה

מי שמפריע זה אנשים שבאים לפטפט, להתלהב , לצלם ולצעוק

וברוב בתי החולים מסכימים למלווה אישה

בקושי לבעל נותנים להישאר קצת אחרי הלידה.

בשעצ ועין כרם מותר מלווה בלילה

באיכילוב לניאדו מעיני ומאיר - לא, אבל קרה שנשארו והעלימו עין.

תכלס, אין על ירושלים 

ברור שאין על ירושלים. בעלי ירושלמי ואני מקווה שבאיזשהוא שלב אנחנו נעבור לגור שם. הלוואי...

אבל מבחינת בתי חולים וכאלה-

חברות של גיסות שלי באות מאיזור ירושלים כדי ללדת במעיני הישועה...

וגם במעיני הישועה נתקלתי ביולדות שבאות מקרית ספר, ביתר, אשדוד, אופקים, נתיבות, באר שבע וכד'...

ואני בכלל לא בני ברקית... וגם באה בעצמי מעיר אחרת כדי ללדת שם. (למרות שיש לי אפשרויות אחרות כמו תל השומר, איכילוב, בלינסון, וולפסון וכד'...)

ת'כלס- אני ממש מרוצה שם.

מעיני הישועה - שמעתי על לידות ממש טובות שם , ושמעתי על כאלו שממש לא נהנו.

אבל זה ידוע שבתי החולים בירושלים הם ממש ממש באים לקראת היולדות.

מוזר בעיני..

יש לגיסתי חברה שהיתה גרה במרכז ועברה לגור בי-ם ולא מסכימה לוותר על לידה במעייני...

והתכוונתי יותר לישובים סביב ירושלים. שנשים מעדיפות לבוא ללדת במעייני.

כמו: ביתר, קריית ספר, גבעת זאב, בית שמש וכד'...

לא נתקלתי 

(גרה בביתר)

באמת?

מענין!
 

דווקא, כל פעם שאני יולדת שם, נראה שרוב היולדות שם הם לא מהמרכז.

למשל: קיבלנו את המתנת לידה הזאת שמקבלים כל פעם לאחר הלידה וראיתי ברשימה הרבה בנות שגרות בישובים כמו שהזכרתי. לפחות 50% מהיולדות היו לא מב"ב וסביבותיה.

(גם אני לא בני ברקיתתתת)

וגם שמעתי את היולדות מתארגנות בינן לבין עצמן שהילדים של יולדת א' יסעו עם הילדים של יולדת ב' מ"קרית ספר" למשל כדי לבוא לבקר את האמהות שלהם. (ילדים גדולים, כן? שלא יגידו לי עכשיו שילד בן 5 עולה לאוטובוס לבד... )

ואני מכירה את גיסתה של גיסתי שגרה גם בביתר ובאה ללדת במעיני!

וכמובן שיש את הבנות שגרות בי-ם אבל ההורים שלהם גרים במרכז והן באות ללדת במעיני ואח"כ הולכות לאמא שלהן...

ואת אלו שגרות בדרום וכד' כמו נתיבות ובאר שבע ואשדוד (שאני אישית מכירה 3 כאלה) שבאות מהערים שהזכרתי כדי ללדת במעיני הישועה.

אני למשל, לא חשבתי בלידה ראשונה ללכת ללדת במעיני. חשבתי על תל השומר.

אבל גיסות שלי כ"כ המליצו לי על מעיני הישועה מאינפורמציה שהן קיבלו מחברות טובות שלהן שבסופו של דבר ביררתי ולעומק אכן הלכתי ללדת שם.

אלה שגרות בישובים שבאמצע הדרך כמו שהזכרת בוחרות ללכת לאיפה שיותר מוכר ונח להן

בדר"כ ירושלמיות במקור הולכות לירושלים ואלה שבמקור מהמרכז הולכות לשם

ביתר נראה לי שהרוב הולכות לרישולים כי זה הרבה יותר קורב

ביתר קרובה לירושלים, וקרית ספר לבני ברק, 

זה לא אותו הדבר...

זה לא או ביות מלא או להתאושש.

כמו שהעידו פה רבות שהיו בביות המלא והתאוששו יפה

וגם כשהתינוק בתינוקיה - לא תמיד יש לך שקט בחדר, בחלק מהלידות היו לי חברות חדר רעשניות כל כך שממש לא הצלחתי לנוח. 

בלידה ראשונה בכלל לא הצלחתי להרדם במשך שתי יממות רצופות - האדרנלין מהלידה, הבלגן ההורמונלי האדיר, כל הבלבלה הזאת כנראה השפיעה עלי חזק. כמה שהייתי עיפה לא הצלחתי לישון, כל הלילה טיילתי הלוך ושוב מהחדר לתינוקיה

בכל אופן- שלי צורחים בין כה כל הלילה הראשון- כך שמראש זה אבוד

על עייפות ודחיית צרכי עצמך למען תינוק חסר ישע...החיים מורכבים...קשה לי לחשוב שיולדים תינוק ואז נותנים לאחרים להיות איתו רוב הזמן כדי שהאמא תנוח...אני בעד לשלב כמה שניתן...אם זו לידה ראשונה שלך,ואת עדיין לא חווית,תני צ׳אנס,אל תחליטי מראש...שוב,אולי בלילה שיהיה בתינוקיה אך ביום איתך?

תגובה לפותחת...

ולא שמעתי על אשה שקמה לתינוק בלילה ומתה מזה..

או אישה שנחה ובגלל זה ניצלה

(רק מעירה)

למה היולדת כשהיא חוזרת הביתה קמה לתינוק בלילה? ולמה היא תחזיק אותו כשהוא יבכה?

גם בשבוע הראשון היא יולדת , חלשה ובמצב פיקוח נפש.

אם כן - שתקום רק להאכיל אותו , ותחזור לישון אם הוא בוכה.

במציאות - לכולנו יש רגש אמהי ואנחנו רוצות למנוע מילדינו סבל (כמיטב יכולתינו)

ולכן רוב הנשים תקומנה לתינוק בוכה, למרות הקושי , והעיפות.

שישארו בבית ויקנו אוכל מוכן וישלחו את הילדים לדודים/ סבתא ויוכלו לנוח בשקט... לא??

ולמסור גם שם את התינוק לתינוקיה, התמיהה היא עליהן.

אם הן הולכות לבית החלמה כדי לאכול טוב, ולהתאושש, בלי העול של הטיפול בילדים והקושי שהם מבטאים, שנלווה לשימחה הגדולה כמובן כשמביאים תינוק קטן וחדש הביתה (קינאה, רגרסיה בהתנהגות וגמילה, וכו'), טוב הן עושות.

הן רוצות שהן תאגורנה כוחות והתינוקות יטופלו, ויהיה להם טוב.

יש נשים שחושבות שלתינוק טוב כשמטפלים בו, ויש נשים שחושבות שלא או שלא מטפלים בו.

ועל זה בדיוק נסוב השרשור - האם התינוק סובל או שלא.

אף אמא לא רוצה שהתינוק יסבול בשביל שהיא תנוח.

אני לא אמרתי שבית חולים זה כמו הבית,

רק עניתי לנשואים פלוס שטענה שהיולדת קודמת לתינוק והיא חסרת ישע יותר ממנו.

אני חושבת שאף אמא לא רוצה לנוח ולהתאושש על חשבון התינוק, ואף אמא נורמלית לא תשאיר אותו לבכות בגיל 4 ימים ותישן.

ולכן - אמהות שמשאירות תינוק בתינוקיה זה רק בגלל שהן חושבות שטוב לו, או שהאפשרות האחרת קשה להן. אף אמא לא תתן לו לסבול , אם היא תחשוב שזה סבל

גם בבית את עייפה מאד, למרות שבעלך עוזר לך , ולמרות זאת את לא חושבת שהצרכים שלך קודמים לשלו.

ואגב, אם קשה , אפשר לבקש שחרור מוקדם ולדאוג לתינוק בבית עם עזרה (שזה מה שאני אעשה בעז"ה)

אמרו שהתינוק - לעומת אמו הוא חסר ישע, ולא יכול לעזור לעצמו, וכשהוא בוכה הוא חסר אונים.

ב. נכון , אבל אין קשר, למרות שהן במצב פיקוח נפש רוב היולדות רוצות שהתינוק שלהן לא יסבול.

ועל זה בדיוק מתנהל השרשור - האם התינוקיה = סבל לתינוק או שלא.

בסוף: אם נוח לך שתינוקך חווה את זה אז בסדר..

ואז תגידי לי שזה לדעתי???

אתם לא משאירות לאמא חלשה , כואבת ומתוסכלת שום ברירה אלא להתאבד על ביות מלא כי אחרת היא אמא מזניחה. ואני שואלת בשיא הכנות: אתם תיקחו אחריות על דכאון אחרי לידה??????

תינוקיה שהתיאור של זאת שמתחתיך מתקיים מחייבת התערבות של משרד הבריאות.

מצטערת ביקרתי בכמה וכמה מחלקות תינוקות, לא ניתקלתי במצב המתואר

מדובר פה על אור חזק, צעקות, רעש, חוסר יכולת להתפנות לתינוק (בשביל גרפס/ידיים), טיפול לא עדין (שיטת הסרט הנע), האכלה כל 3 שעות ולא יותר, החלפת טיטול בשעות הטיפול (ולא יותר).

(הזכרתי בשרשור הזה שכבר ראיתי אחות שמקללת תינוק שלא הצליחה להרגיע, ראיתי איך מקלחים אותם כמו עופות, ראיתי בעיניים שלי בכי בלתי פוסק שהתמשך אולי שעה, כבר ראיתי איך השאירו את התינוקת שלי בתינוקיה ואף אחד לא קרא לי להניק למרות שעברו 3 שעות, שמעתי באוזניים שלי מאחות שעובדת בתינוקיה שהטיפול הוא לא תמיד עדין ומסור - תלוי באחות, יש אחיות שכן ויש שלא. שמעתי מאותה אחות שלא תמיד היא מצליחה להשתלט על הצרחות ובוכים לה מלא)

בקיצור, זה לא טיפול אישי. זה טיפול קבוצתי וככזה, הוא הרבה פחות איכותי. לא בגלל טיב הצוות המטפל אלא בגלל כמות התינוקות שזקוקים לטיפול.

יכול להיות שלא יגרם לו נזק נפשי. בסדר. 

המחשבה על זה שהתינוק שהרגע יצא ממני מקבל כזה טיפול לא נותנת לי מנוח בתור יולדת. 

לך כן? סבבה. אף אחד לא בא להעביר עליך ביקורת. ואם מישהי העבירה על זה ביקורת, זה באמת לא שייך.

מה שלא נכון! אור חזק יש לבטיחות של התינוקות.. בדיוק כמו שלבטיחותם שמים על הגב ולא על הבטן.

מעבר לכך.. ציור מצב של תינוק סובל , צורח, מורעב לא מטופל וכו' יוצר מצב שאמא שמשאירה בתינוקיה נחשבת מזניחה. אין לי מושג באיזה תינוקיה נתקלת במצב שאת מתארת. אבל:

א. תינוק שמקבל מטרנה, אסור לתת לו בתדירות גבוהה מידי לאכול (ולכן נותנם כל שלוש שעות ולא יותר).

ב. בדרך כלל תינוק שבוכה קוראים לאמא שלו ואם נתקלת בתינוק צורח אז כנראה שאמא שלו בדרך..(גם אם הוא היה איתה בחדר והיא היתה באמצע מקלחת היא לא היתה יוצאת ככה כדי להרגיע אותו.נכון?! או שבעיניך לצאת ערומה זה גם מקובל כדי שתינוק לא יבכה.

ג. לא נתקלתי מימי במטפלת שצועקת על תינוק!!!!!אין לי מושג איפה ראית את זה..

נתקלתי באחיות אנטיפיטיות בטירוף - ואם אלי הן התנהגו ככה אז איך מתנהגות לתינוקים כשאף אחד לא רואה? לא יודעת, יכולה רק לנחש.

וביקשתי מפורשות שלא יקלחו את התינוק וגם שמתי פתק בולט בעריסה ובכל זאת מצאתי אותו רחוץ ומקולח - בעיני זו חוצפה ממדרגה ראשונה!

ואני הגעתי כמה פעמים לתינוקיה ומצאתי את התינוק שלי צורח אדום ומותש - ולא - לא קראו לי. נכון שגם בבית אם הוא יצרח באמצע שאני מתקלחת הוא ייאלץ לחכות כמה רגעים אבל בבית אני לא אכנס להתקלח לפני שאני יודעת שהוא אכל, הוציא גרעפס ורגוע. אם בכל זאת הוא יבכה כשאני באמצע אז נכון - הוא יבכה. אבל מראש משתדלים למנוע את זה.

מה גם שבבית את ערנית לתינוק שלך ובדר"כ הוא לא צריך להתחיל לצרוח בשביל שתניקי אותו, את מזהה את סימני הבקשה שלו לאוכל הרבה יותר מוקדם  - כשהוא מתעורר, מתחיל לזוע באי נוחות וכו'. לחכות לבכי זה קצת מאוחר.

בלניאדו לדוגמא, הצרחות היחידות הם בזמן שיש רופא ועושים את הבדיקות. וזה זמן נקודתי שאת יכולה לבקש להיות בו עם התינוק..

ברור שתינוקיה זה לא אידיאלי..אבל גם מעון בגיל שלושה וחצי חודשים לא אידיאלית וגם ילדים בצהרון עד ארבע או חמש זה לא אידיאלי ובכלל העולם היום לא אידיאלי...

אני מתווכחת כל כך סתם כי למשל שמעתי שבמחלקה החדשה שבונים בעפולה לא תהיה תינוקיה אלא רק ביות מלא ..לי זה נשמע כפיה מוחלטת שמונעת מאמהות אפשרות להחליט. וזה מגיע בדיוק מנשים נחרצות כמו אלו שמתווכחות איתי שמשליכות את מצבן הנפשי והרפואי על כל היולדות.... וזה יוצר מצב שתינוקיה = הזנחת תינוק.

אם תקראי מחקרים על דיכאון אחרי לידה (עשיתי על זה עבודה!) תראי כמה אחוז הדכאון עלה בשנים האחרונות בדיוק בגלל שנשים נכנעות למקובל וכו' ולא מאפשרות לעצמן לנוח.. זה פוגע אחר כך בתינוק פי כמה וכמה

מחקרים מצאו שנשים שהתינוק היה צמוד אליהן פיתחו פחות דכאון אחרי לידה.

ואם תשימו לב נשואים פלוס לא התנגדה נחרצות לביות. היא רק אומרת בצדק מאוד שמנוחה של אישה אחרי לידה זה דבר *קריטי*!

ושעיפות ביומים הראשונים היא זו שקובעת.

לדעתי עיפות היא דבר מצטבר.

אז ביות היא הגורם.

את ישנה יותר טוב כשהתינוק לידך. אני ישנה יותר טוב כשיש לי אפשרות לישון ברצף בלי להתעורר כדי להאכיל.. למה את נחשבת משקיעה יותר??

כי את מזניחה את עצמך ואת בריאותך??

אם לי אחרי לידה יש טחורים ברמה שאני חייבת לטפל בעצמי בשירותים חצי שעה כל פעם (סליחה על התיאור) ואם לא יהיה לי את האפשרות אצטרך ניתוח.. אז אני ממש מצטערת, עדיף י תינוק צורח בתינוקיה מאמא שצריכה ניתוח ונכנסת לסכנת חיים

בהחלט יש הבדל בין התינוקיות

התינוקיה בעין כרם היתה מקסימה, והחזיקו לי את התינוקת חצי שעה על הידיים!!

לא זו הסיבה שבגללה אני לא אשים שם.

התינוקיה יכולה להיות מעולה  , התינוק צריך את אמא שלו. נקודה.

ולגבי עפולה, אני בטוחה שיש עוד מחלקות שם , מה כפיה בזה?

אולי כפיה זה כשמכריחים אותי להיפרד מהתינוק שלי ולשים בתינוקיה?

אך כאשר מציגים תינוקיה בצורה מזעזעת לא מאפשרים בחירה בכלל אלא מעמידים אמא חלשה מול בחירה האם להזניח את תינוקה או לדאוג לבריאותה האישית. וכן..לפעמים זה מתנגש! גםאם יש כאלה שאצלן לא. וכן, לפעמים הבחירה לדאוג לעצמי ולבריאותי חשובה יותר בשקלול של נתונים קיימים.

ולגבי עפולה. לא אמורות להיות עוד מחלקות. רק מחלקה אחת ענקית של ביות מלא בלבד. לא יהיה בכלל חדר של תינוקיה. ולא מצאתי מקום שמכריחים אותך לשים את תינוקך בתינוקיה. להיפך, אם תקחי תורידי מעליהם עול..

זו שערוריה ולגמרי מנוגד להוראות משרד הבריאות, אבל יש הרבה בתי חולים שמכריחים. יש אפילו בית חולים אחד שלוקחים את התינוק אחרי הלידה לשש שעות!!

אבל. אני קיבלתי את התינוק בלידה אחרונה שעה אחרי שלקחו אותו ממני (שעתיים אחרי הלידה).

ושמתי בלילה בתינוקיה.. (מ12 עד חמש בבוקר).. לא יודעת.. לא היה נשמע לי קריטי שאני יישן והתינוק יהיה בהשגחה.. ואני מניחה שבדיקות אם לא חתמת סירוב, הם מחויבים לעשות.תמיד את יכולה להתנגד לבדיקות ותמיד את יכולה לדרוש להיות עם הילד בבדיקות

מוכנים לעשות את הבדיקה בנוכחותי, והרמתי ידיים כי נראה לי מסוכן מדי לוותר עליה... איך שהוא בכה ולפני זה שמעתי דברים כל כך טובים על פוריה...

לי לפחות סירבו בברוטליות להיות עם התינוק בבדיקות

את יכולה לומר שיש פה בית חולים בלי שירות תינוקיה

אף אחת לא "כופה" על האמא לקחת את התינוק איתה, חוץ מזה שהיא ילדה אותו..

למה שמתאים להם...

ברור שהם יאמרו שזה שירותי בית חולים בלי תינוקיה.. אם זה נשמע לך הגיוני.. כנראה שהלידות שלך קלילות ממש

זו הנורמה ברוב העולם.

חברות אמריקאיות שלי המומות לשמוע שקיים דבר כזה. הן מגיבות כמו שאני הייתי מגיבה אם הייתי שומעת על בית חולים שלא מאפשר להורים להישאר בלילה עם הילדים שלהם שמאושפזים.

מתי המחלקה הזאת בעפולה תהיה מוכנה? הלוואי שללידה שלי... הייתי ממש בשבירת ראש איפה אלד, כי ביות כמו שהיה לי בעין כרם עם ממש אפס הפרדה וכל הבדיקות ליד המיטה שלי ידעתי שאין לי בשום בית חולים יהודי בצפון, ושברתי את הראש מה יותר שיגעוני - לנסוע עד ירושלים וללדת בדרך, או ללדת בבית החולים האנגלי בנצרת, שגם הוא נותן תנאים כאלה. אבל אם את אומרת שבונים מחלקה בעפולה בלי תינוקיה אז מן הסתם גם שם יהיה כך. תדעי שעשית אותי מאושרת... יש לך מושג אם היא תהיה מוכנה תוך חצי שנה?

בקבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה

יש שם המון מידע הם בטוח ידעו

אחרת הייתי שואלת בשבילך.

אבל אפשר להכנס גם לדף ולכתוב.

בטח יש שם צלבים בכל מקום ומיילדות שיצטלבו לך באמצע.. תעשי טובה לנשמה של התינוק.. זה לא באמת שווה את האפס הפרדה

הייתי שם לפני שלוש ומשהו שנים וישנתי בדלת שמול התינוקיה... הבת שלי היתה עם צהבת והיתה חייבת להשאר שם.

והתינוקות אכן בכו...

ותמיד כשרציתי להכנס זה היה סיפור ולחכות ליד הדלת עד שהן יפתחו

ובמשך היום יחסית היה רגוע כי הרבה לוקחות אליהן אבל בשעות "העומס" שזה בלילה או במנוחת צהריים או באוכל וכו' תמיד היה בלאגן והיה מפוצץ ככה שבקושי היה שם מקום בכלל להכנס וברור שבמצב כזה הן לא יכולות להתייחס לכולם מייד על הציוץ הראשון (וגם לא השני).

חוץ מזה שההתייחסות של (חלק מ)האחיות שם היתה מגעילה. והמקום לא היה מותאם לחלוטין לילד עם צהבת שהיה אמור גם לינוק. ולא תמיד התחשק לו לינוק לפי השעון שלהם.

וכשרציתי להשאר לידו ליד העריסה עם הפלורסנט זה היה בלתי אפשרי מבחינתן ש"אסתובב\אשב להן שם בין הרגליים" למרות שהוא צרח כל הזמן והיה ממש מסכן.

הייתי שם גם שנתיים אח"כ. למזלי בביות מלא והתינוקות בתינוקיה עדיין בכו...

כך שמעתי במו אזני (!) בתינוקיה בהר הצופים, וזו עוד היתה התינוקיה הרגועה ביותר שפגשתי בימי.

המשפט הזה נאמר לתינוק שלא הפסק לבכות והאחות לא הצליחה להרגיע אותו.

תחשבי איזה תחושה זה נותן לי בתור יולדת שנכנסת פעם ראשונה באשפוז הזה כדי להניק ושומעת אחות שאומרת כזה דבר לתינוק.

וכל התיאור על: צרחות בלתי פוסקות, תינוקות אדומים מבכי, אחיות שלא קוראות לאמהות מניקות למרות שעברו כבר 3 שעות, טיפול בשיטת הסרט הנע, מקלחת כמו עוף, תינוק שחזר מהתינוקיה עם יד אחת בתוך המכנסיים!!! (את מבינה, הלבישו אותו כ"כ מהר שלא שמו לב שהכניסו לו את אחת הידיים לתוך המכנסיים), תינוקיה נעולה בזמן בדיקות רופא, אכן מגיע מהתינוקיה בשע"צ...

אני זוכרת שהיתה בשע"צ איזה אחות שהסתובבה כל המשמרת לילה ולא הפסיקה לצרוח על כל מי שראתה. תינוקות, אמהות, אחיות (רציני שחשבתי שהגברת הזו לא נורמלית)

במשמרת שלה הרגשתי שאני עוד דקה מתעלפת, חייבת תינוקיה! אבל איך אפשר להפקיד את התינוק שלך שהוא עוד לא בן יומיים אפילו בידי המטורפת הזו? כשהלכתי לקחת טיטולים היה שם תינוק ששכב בשולחן אור והכיסוי כמעט החליק לו מהעיניים והוא צרח וצרח, התקרבתי אליו והאחות הזו צרחה עלי "אל תגעי בו".

כל שעה עגולה היא היתה נכנסת אלי לחדר בשקט בשקט ופתאום מבהילה אותי ואת שכנתי לחדר בצרחות מבהילות "את נרדמת אני לקחת לך ילד".

את באמת חושבת שעם כל העייפות (ובאמת שהיתה עייפות והיו תפרים והיו בעיות בהנקה והיה ברזל נמוך) אני מסוגלת לשים את התינוק שלי בידיים של אנשים כאלו?

נכון, המציאות של ביות מלא ללא נתינת עזרה ליולדת היא לא אידיאלית וגם המציאות של תינוקיה היא לא אידיאלית. אז כל אמא עושה מה שמתאים לה ומה שטוב לה. אבל לצייר את התינוקיה בתור איזה מקום חם ואוהב שמעניק טיפול מסור איכותי ועדין לתינוקות, זה ממש לא. (אולי את ראית דברים אחרים בחיים שלך, אבל אחרי מה שאני ראיתי בשני אשפוזים בבתי חולים שונים לחלוטין, אין לי ספק לגבי מה דעתי על תינוקיות) 

ומה הבעיה עם המחלקה בעפולה? זה לא שמכריחים את כל היולדות בלי יוצא מן הכלל ללכת לביות מלא. זו מחלקה אחת מתוך עוד מחלקות. 

זה הרי ידוע שמחלקות שלא מתוכננות לביות מלא פשוט לא מתאימות לזה. אין מקום לקלח את התינוק בחדר, התינוקיה מבזבזת מקום בו היו יכולים לבנות עוד 3-4 חדרי אשפוז, המיטות לא מספיק גבוהות כדי שהאמא תוכל להגיע בהושטת יד מהמיטה שלה אל העריסה של התינוק, יש 3 יולדות בחדר וזה מקשה על כל האמהות וכל התינוקות להירדם. אז בונים מחלקה חדשה שתתאים לצורך הזה.

דרך אגב אני שמעתי שבבית חולים הדסה עין כרם אין מחלקות ללא ביות מלא/חלקי כי בית החולים הזה הוא אוניברסיטאי וככזה הוא עובד לפי מחקרים ומחקרים מראים שהדבר הטוב ביותר לתינוק זה להיות צמוד לאמא שלו ולכן אין שם בכלל אפשרות לתינוקיה כל היום.

אז אם כבר את שואלת למה בתי חולים פותחים מחלקות של ביות מלא, יכול להיות שזו הסיבה. כמו שהם פועלים לפי תוצאות של מחקרים בעוד הרבה תחומים.

נכון, השרשורים האלו משפיעים על אמהות ומעודדים עוד ועוד נשים ללכת על האופציה של ביות. אני לא רואה בעיה בזה. יש לכל אשה זכות בחירה ממה להיות מושפעת וממה לא. בדיוק כמו שיהיו פורומים ששם מתעסקים בנושא "איזו עגלה היא הכי מהממת בשוק" ויש נשים שיחליטו להיגרר אחרי המודה ולקנות עגלה ב 5000 ש"ח ויש נשים שיחליטו שזה לא מתאים להן ויבחרו את האופציה הזולה.

זה בדיוק למה נשים נכנסות לפורומים של הריון ולידה, כדי להנות ממגוון הדעות.

מה מפריע לך?

שהדעה שלך בשרשור הספציפי הזה היא פחות פופולרית?

שמישהי פה משקרת לגבי מצב התינוקיות בארץ? (באופן אישי, אחרי שראיתי דברים בעיניים אני לא צריכה סיפורים מפורומים כדי לדעת מה המצב בתינוקיות)

שמישהי תבחר בביות מלא ותקרוס? (את יודעת זה לא אל-חזור, תמיד אפשר להתחרט)

שהיו פה כמה תגובות שלא מכבדות את הצד השני? גם לי זה הפריע (ודרך אגב זה היה דו כיווני)

תעשי מה שטוב לך וכל אשה פה תעשה מה שטוב לה. 

יש בעולם הרבה דעות והקב"ה נתן לכל אחד מספיק שכל כדי לדעת לבחור בין כולן.

מי שהולכת לקנות עגלה במחיר שלא מתאים לה או הולכת על ביות גם כשזה לא מתאים לה זו בעיה שלה ולא של פורומים של הריון ולידה.

אני לא חושבת שאני מתארת את מי ששמה בתינוקיה בתור מזניחה. רק מסבירה למה למרות הקושי העצום בביות מלא, אני בכל זאת בוחרת בזה.

כמו שאמרת "לשים בתינוקיה" זה מושג רחב. 

מה שמפריע לי אלו לא היולדות ששמות בתינוקיה (אני לא אמא של התינוקות שלהם וזה לא ענייני), מפריע לי בתי חולים שנועלים את התינוקיה בזמנים מסויימים ולא נותנים לאמהות להיכנס. וככה נוצר מצב שאם ילדתי באחד מבתי החולים האלו, התינוק שלי בוודאי יבלה כמה שעות בצרחות בלתי פוסקות (בהפרדה אחרי הלידה ובשעות של ה"טיפול"), גם אם יש לי כוחות לטפל בו בעצמי ולהיות על ידו בזמן בדיקת רופא.

ודרך אגב, עד עכשיו הייתי בביות חלקי. אני אכן מעוניינת להבא בביות מלא (בלידות הקודמות ילדתי בבתי חולים שלא אפשרו) יכול להיות שאנסה את המלא, אראה שאני לא מסוגלת ואשאיר את התינוק בלב כבד בתינוקיה. למה לב כבד? כי כמו שכתבתי המציאות הזו לא אידיאלית. אם האופציות זה או שהוא יפול לי מהידיים או שהוא יקבל טיפול מזעזע בתינוקיה, אז אבחר בטיפול המזעזע של התינוקיה. את יכולה לומר שזה עדיף, שזה פחות גרוע לתינוק, שזה אילוץ... את לא יכולה לומר שזה טוב, שזה נותן לאמא תחושת שלווה וביטחון, שזה משמח את האמא או את התינוק.

ומי שלא בא לה, שלא תלד בבית חולים העמק. 

אני לא נכנסת לשאלה של תינוקיה או לא.

עובדה היא שבשלושה ימים האלה יש קולוסטרום שהוא חיוני ליילוד. היולדת לא מיותרת לתינוק בשלושה ימים ולילות האלה.

גדר הלכתי של פיקוח נפש לא רלוונטי לענין הטיפול של האם בתינוק.

הגדר ההלכתי נשען על הגיון כלשהוא. מה שאומר שיש הבדל משמעותי במצבה הבריאותי של האישה בין שלושה ימים אחרי לידה לבין שבוע אחרי לידה

כי אם האישה היא במצב של פיקוח נפש ועבור התינוק המצב הוא רק פחות נעים אז הצורך של מי קודם?

אף אחד לא אמר שאישה לא תניק. אפשר גם לבקש שיעירו את האמא בלילה להנקה. (האמת שמתי לב שאני כמעט היחידה שבאה בלילות להניק)  

חברה נסחפתם... 

לאישה זה לא נעים וגם לתינוק,

אף אישה לא מתה מעייפות ולכן הפיקוח נפש לא קשור

הוא קשור לצום יום כיפור למשל.

לפי הצורך של התינוק. גם בלילה. אבל בין לבין מישהו שומר לה על התינוק.

בקושי הוא עומד במרווחים האלה בצורה מסודרת מאוחר יותר.

לקחתן רחוק מדי את הענין של פיקוח נפש.

אישה שמניקה ולא מסתדרת עם ההנקה והלכה לישון ב12 ובשתיים מעירים אותה שוב ועד שהיא נרדמת בחזרה כבר חמשבבוקר והיא אחרי לידה.. סורי זה פיקוח נפש כפשוטו.

עדיף תינוק בתינוקיה בוכה עם מטרנה ואמא שישנה חמש שעות ברצף

למעט במקרים קיצוניים, באחוזים קטנים.

להזיק לה אנושות

שלה. כמו שינה.

זה לא שאם היא לא תאכל אז יהיה פיקוח נפש או אם היא לא תישן יהיה פיקוח נפש. 

וכן..היה לה תאומים והיא הטרטרה ביניהם וזה פגע בשפיותה ובשיקול הדעת שלה.

אישה אחרי לידה היא במצב של חולה שיש בו סכנה והיא עלולה לעשות מעשים שיגרמו לפיקוח נפש.גם אם את לא יודעת מכאלה מקרים

את יודעת שאפשר באותה מידה לומר שנשים כמוך הופכות את שירותי בתי החולים למה שמתאים להן לכאורה?

בפועל בתי חולים בעולם מחזיקים תינויה מינימלית עבור מקרים כאלה, ולרוב היולדות מאפשרים מקסימות תנאים של עידוד היווצרות הקשר בין האמא לתינוק, ועידוד ההנקה על ידי ביות מלא. 

בלי שיש לה רקע דכאוני-אובדני

ואישה כזו היא בסיכון מוגבר וצריכה הערכות מתאימה ללידה. ולעזרה מתאימה אחרי הלידה.

אישה שיכולה להתאבד אחרי יומיים ללא שינה זו אישה עם רקע דכאוני-אובדני

לא אישה רגילה.

אבל זה נשים עם רקע לעניין ומי שיש לה רקע כזה צריכה להערך ללידה כך שלא תגיע לכאלה מצבים

לאכול ביום כיפור

אני מבקשת שיעירו אותי בלילה להאכלה, רק להאכיל בלי החלפות טיטול ושינה תוך כדי הקשבה אם הוא בוכה לידי. אני מרויחה שהתינוק בוכה פחות, כי לא מחכה עד שיהיו ידיים פנויות להאכיל, וגם שלי לא נוצר גודש. 

בהצלחה!

ילדתי 4 ילדים ולא לקחתי לביות מלא.

בלידה הרביעית שלי- שמתי את התינוקי לידי ברוב שעות היום וכשרציתי להתקלח וכד' החזרתי לתינוקיה.

וגם בלילה. מ-12 (כשהלכתי לישון)  עד 5- לתינוקיה.

והיה מצוין! מה הבעיה בזה?

אם לא קרה לך שהגעת לתינוקיה לקחת את התינוק ומצאת אותו אדום כסלק ומותש מרוב צרחות - מעולה.

אם לא קרה לך ששמת אותו בתינוקיה להתקלח וכד' וכשרצית לקחת אותו חזרה אליך היית צריכה להלחם עם האחיות כי עכשיו "שעת טיפול" ולא רוצים לתת לך להכנס - גם מצוין.

ובכל זאת - התינוק שלך עבר בדיקות - לא תמיד נעימות - ואת לא היית לידו... לי באופן אישי זה מפריע - להשאיר את התינוק שלי כך בלעדי בבדיקות מכאיבות, תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם ופתאום נזרק לעולם ואמא לא לידו.

בלילה העדפת להניק או לישון? זה גם שיקול. 

אני גם בלידות שלא היתה לי אופציה לביות, רוב הלילה ישבתי עם התינוק בחדר הנקה שבתינוקיה..

כי לפני שנתיים הייתי שם ולא הרגשתי ככה לגבי התינוקיה

ולא זכור לי שהיתה תינוקיה נפרדת למבוייתים

הייתי במחלקה ב' וכל החדרים מ 2-8 עם נשים בביות מלא. כך הבנתי.

אמנם יש עוד חדרים (עד 16 אם אני לא טועה) אבל התינוקיה בכל אופן היתה רגועה רוב היום.

כמובן שפה ושם תינוק צורח אבל אחד כל פעם   והדלת היתה פתוחה לגמרי רוב היום חוץ משעתיים לא רצופות שהיו מצויינות על דף מחוץ לדלת. וגם בתוך השעתיים האלו פתחו לי תוך 2 דק'.  

אולי נפלתי על משמרות של אחיות נחמדות. ואולי זו המדיניות.

אני מאמינה שזה קשור לעובדה שרוב התינוקות בביות מלא/ חלקי. כי במחלקה א' בפעמיים הקודמות היו שעות ספציפיות (שעות ה"הנקה" הרשמיות) שלהגיע לתינוקיה היה נורא- כל התינוקות צורחים במנגינה ואין סיכוי לאחיות להגיע לכולם. כי הן יושבות ומאכילות בבקבוק אחד אחד.  (שזו נקודה לא מובנת- כאמא לתאומים, ברור שיש עדיפות להחזיק את התינוק בערסול ולהאכיל וזה מאוד יפה שהן עושות זאת, אבל צריך גם גמישות במקרה שעוד תינוקות צורחים אז אפשר להאכיל שניים יחד בעריסות וזה לא סוף העולם- ועדיף על תינוק רעב וצורח.

זה חלק מהרעות החולות של השעה הקבועה לכווולם, במקום שלכל תינוק יתנו בזמן שלו. אני מקווה שהנוהל הזה כבר עבר מהעולם.

כבר היו מקרים של חטיפות וה' ירחם. ואם האחות תעבור ותראה אותו- היא תשטוף אותך במשך רבע שעה. אפשר לבקש מהשכנה- אבל לא הייתי עושה זאת מעבר לגיחות קצרצרות, אולי היא ישנה, אולי לא מתאים לה וכו'

באחת הלידות ההורים יצאו שניהם מהחדר והשאירו את העריסה מאחורי הוילון, עברה שם מתנדבת מבוגרת שאלה אותי איפה הם ולקחה את העריסה תוך שהיא מחייכת ואומרת-"נלמד אותם לקח", לקח לי כמה שניות לקלוט מה היא עושה, הזוג חזרו אחרי דקה ונכנסו להיסטריה כשלא מצאו את התינוק, כמובן שמיד אמרתי להם, והיא נכנסה תוך רגע לחדר (כנראה הסתתרה באיזו פינה) 

החוצפה של המתנדבת מזעזעת בעיניי, אבל מאז לא העזתי רק מתוך הפחד שיעשו לי את התרגיל הזה. 

קודם כל זה לא מתאים לכל אישה ולא אחרי כל לידה. אני אישית לא ישנה טוב במילא בבי"ח. אז אני מעדיפה להשגיח על התינוק ולהישאר צמוד אליו כ-ל היום,גם בלילה...ותמיד בחרתי בהנקה בלבד אז זה יותר נוח שהתינוק לידי ולא לטייל עד לתינוקיה. גם קשה לי לראות אותם שם שוכבים מתחת לאורות,בלי לדעת כמה זמן הם בכו.

אין על הידיים של אמא. ובביות אמא שלי באה לעזור לי או בעלי איתי ואני נחה מעט. 

ולפעמיים המטרנה 2 לילות כן עלולה לפגוע בהנקה.

נרדמת עם תינוקך במיטה!

יש בעולם מקומות עם נהלים מתקדמים בהרבה

https://www.facebook.com/hanaka.yotam/photos/a.228598763876241.53742.142695892466529/818906728178772/?type=3&theater

אבל גם זה20161013140908.docx

נהלי שינה משותפת ובטוחה - עולמיים

מיטה גדולה מוקפת סורגים לאמא ולתינוק במשותף.

כל עוד המיטות כאן לא כאלה זה לא בטיחותי

אם המיטה ליד הקיר 

הסתכלי במסמך שצירפתי למעלה

בבתי החולים שיצא לי להיות בהם בלתי אפשרי להצמיד מיטה לקיר.

די ברור לי שבדור הבא הם יסתכלו לאחור ולא יאמינו מה היו התנאים שלנו בבתי חולים... מנוגד לכל ההמלצות העולמיות.

אני תמיד חוזרת מותשת מבי"ח. רק מחכה לישון במיטה שלי עם התינוק שלי.

הגדול שלי נולד בניתוח...

וגם אח"כ בשאר הלידות, לידות רגילות ולא לקחתי ביות והכל בסדר איתם ב"ה!

אישה שלא יכולה

ממש לא יכולה.

אצלי, לפחות, אחרי הלידה, אני לא מסוגלת לקבל את התינוק לידיים.

יש בעלי לוקח אותו.

יוקח לפחות שעה עד שאני יכולה להחזיק אותו.

ואת יודעת מה? אני לא היחידה.

וזה בסדר גמור.

כל אחת עם איך שהיא מרגישה ועוברת את הלידה.

רק מה? צריך לדעת לקבל את הגישה האחרת ולא לנהוג באפס סובלנות כלפי מי שלא יכולה.

גם אחרי הלידה אני משאירה את התינוק הרבה בתינוקיה כי אני חייבת להתאושש.

וכן. אני ישנה בלילה 8 שעות שלי שיעירו אותי והתינוק מקבל תמ"ל.

תאמיני לי שהילדים שלי שמחים ומאושרים ולא חסר להם כלום בחיים.

הם רק קיבלו הביתה אחרי הלישה אמא שנחה טוב והתאוששה ויש לה סבלנות וכח.

אחרת הייתי מגיעה הביתה ומתמוטטת.

ככה שבאמת לא הכל שחור לבן ומותר לקבל גם את השונה בלי לעשות לו רע על הלב.

וב"ה אני גאה בזה שיש לי סדר עדיפויות שלמקרה שלי הוא הנכון.

מעודדת מכאן את אלו שמרגישות שהן לא מסוגלות, לא להכנע לכל מסע הלחצים שהופעל כאן, להקשיב לעצמך, ולעצמך בלבד, ולעשות מה שהכי טוב כדי שתוכלי לחזור לעצמך בקלות ובמהירות.

מה שרשמת זה בדיוק מה שרציתי לרשום!
 

וצריכים לדעת לכבד כל דעה וכל אחת תעשה את השיקולים שלה מה מתאים לה...

הפותחת רצתה לשמוע סיבות לביות מלא, והן הועלו פה בצורה מאד מכבדת ומקבלת.

נכון שחלק מהסיבות הן שלדעתינו לא טוב לתינוק להיות לבד בשעות האלו,

וזה לא טבעי ונכון, ויתכן שהסיבה הזו עושה רע על הלב לחלק מהנשים ולחלק מהן נקיפות מצפון,

האם את רוצה שלכן לא נכתוב אותה?

גם לכתוב שהנקה זה דבר מאד חשוב, ותינוק שמפסיקים את ההנקה שלו מפסיד וסובל - זה מסע לחצים?

זה גם יגרום לחלק מהנשים (לי למשל) לנקיפות מצפון או הרגשת פספוס.

מסע לחצים זה לכתוב : "אמא שלא מניקה היא מזניחה" "אמא שמשאירה ילד בתינוקיה מתעללת בו וזו אגואיסטיות וחוסר דאגה"

אני קראתי פה המון הבנה בשרשור, שהמצב היום השתנה וקשה מאד לשמור על ביות בבית החולים ,

ולמרות זאת יש הרבה נשים שמתאמצות כי לדעתן בלי ביות זה קושי לילד (או להן, או להנקה)

(נכון שהיו תגובות בודדות שלא, אבל מסע לחצים לא הייתי קוראת לזה)

ומספיק עם נקיפות המצפון בגלל מה שכל הגאוניות פה כותבות.

אנחנו אמהות הכי טובות שאפשר.

דואגות לעצמינו כדי שנוכל אח"כ להיות האמהות הכי הכי טובות לילדים שלנו.

אין בזה רע. רק טוב מאד מאד מאד.

מי שיכולה אחרת- בבקשה.

אבל לתת לכל השאר להרגיש רע בגלל זה???????

זה כבר בגבול הממש לא בסדר.

בביות חלקי התינוק רק 4 שעות בתינוקיה (בין 1 בלילה ל 5 בבוקר). בכל שעות היום יש תינוקיה ואפשר לשים כדי להתקלח וכו'. בשעות של הלילה ישנים כשמעירים אותך להנקות.

זה לא אידיאלי אבל הרבה יותר עדיף מכלום.

מהסיבה הזו אני למשל משתחררת תוך 36 שעות. ככה התינוק מבלה אולי 4 שעות שם ולא יותר.

וזה ממש לא פגע לי בכמות החלב וכד'...

בבקשה, אל תקבעי כאן עובדות שבשטח הן לא כ"כ נכונות...

מזלי שאני לא לוקחת ללב את רוב מה שכתוב כאן..

אז ככה, קודם כל, היולדת לא יכולה לדעת מראש באיזה מצב היא תהיה.

אני קיבלתי אפידורל והוא השפיע עלי נורא חזק.

יום אחרי הלידה עוד היתה לי חולשה ברגליים והאחות לקחת אותי לשרותים. בפעם הראשונה אפילו בכיסא גלגלים.

ודבר נוסף, לידה ראשונה אם אין ניסיון בטיפול בתינוקות גם הטיפול בתינוק הרבה יותר קשה.

נזכרתי איזה מאמץ היה לי להלביש את הפשוש לפני השחרור..

אז להחליף כל הזמן מהרגע הראשון אחרי הלידה?? אין מצב.

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שמרגישות כמוני או כמעט כמוני.

לא צריך להתאבד על זה!!

ועוד דבר שממש עולה לי על העצבים כל פעם שמזכירים אותו:

הרבה מאלה שכתבו על מעלת הביות הזכירו בדרך אגב שאמא או אחות היו איתן רוב הזמן.

סליחה, זה לא נקרא ביות אלא אחות פרטית בחינם.

ועם כל הכבוד לתינוק, נראה לי לא ראוי להושיב אמא מבוגרת או אחות שגם לה יש חיים משלה להיות איתך 24 שעות ביממה. בלי מיטה ומנוחה. גם הן בני אדם לא פחות מהתינוק.

אישית התינוקיה אצלי לא היתה עמוסה והיה שם מאד נעים אז אולי לכן אני מרשה לעצמי לדבר, אבל בכל מקרה נראה לי שהתינוקות שוכחים את הבכי הזה ביומיים הראשונים. אני לא זוכרת דברים מהגיל הזה

ולגבי ההנקה: לי לא היה חלב עד שלא ישנתי ונחתי כמו שצריך.

עוד מישהי, אולי I666, כתבה פעם שגם לה היה ככה. אז גם טובת ההנקה היא לא תמיד ביות..

זהו, תרמתי את שני הסנט שלי לטובת הדיון החד צדדי מאד פה.. מקווה שזה יביא תועלת למי שמרגישה כמוני וקשה לה עם ההרגשה שהיא לא מספיק טובה שעולה מן הדיון הזה.

(גם אם כל אחת סייגה את דבריה בכך שכל אחת תעשה מה שטוב לה וכו' עדיין זה בטח עושה הרגשה לא טובה להרבה בנות..)

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

שבכל דינמיקה יש שני צדדים.

ומאחר ואין לך יכולת לשנות את הצד השני, את כן יכולה להתחיל לשנות את הצד שלך- ופחות להקשיב ויותר לשתף.

לפעמים קל יותר לברוח להקשיב כי לשתף יכול להיות חשוף ומלחיץ. אי אפשר לדעת מה הצד השני יחשוב עלי אחר כך... ואז יותר קל להקשיב מלדבר. וגם לדבר על עצמך יכול לגרום להרגשה של 'אני לא מספיק טובה', כאילו את לא בסדר שאת לוקחת 'זמן במה' מהחברה שאיתה את מדברת.

אז אם זה מדבר אלייך, אלה דברים שאת יכולה לעבוד עליהם מול עצמך- שמותר לך להשמיע את הקול שלך, שאת חשובה מספיק, ושיהיה בסדר גם אם תשתפי.

ובינתיים, ממליצה ממש להיות האוזן הקשבת של עצמך. כמה שזה נשמע מגוחך, ממש לשבת עם מחברת/מחשב ולכתוב את הדו שיח הדמיוני שהיית רוצה שיהיה-

'יואו, אנונימית, מה שלומך היום?'

'האמת שממש קשה לי.'

'אוי, מה קרה אהובה?'

וכו' וכו'.

תכתבי לעצמך את מה שבא לך לשתף אחרים.

זה גם מרגיע קצת את הצורך, וגם יאמן אותך לשתף.

ניסיתי כל מה שכתבתן

אני מדברת על מצבים קיצוניים מאוד שהייתי בהם

ומתקשרים לשאול לדוגמה לשלומי והופ זה עובר לשיחה עליהם..

על מה שהם עוברים ולפעמים זה אפילו לא מתקרב לקשיים שלי ואני מוצאת את

עצמי מקשיבה

אז לצערי התחלתי לסנן מלא מלא

או שיש את המנומסות שכן שואלות לשלומי ואז שופכות על עצמן בלי לעצור

אם מישהי אחרת תתקשר לאותה אישה, היא גם תדבר רק על עצמה?

אם התשובה היא חיובית אז באמת כדאי למצוא חברות אחרות.

אם התשובה שלילית- זה סימן שיש כאן דינמיקה בין שתיכן שיוצרת את הסיטואציה. וזה אומר שאת יכולה לשנות את הצד שלך- וזה ישפיע גם על הצד השני.

(ובין השורות, אני רואה שאת הרבה פעמים משווה בין 'רמות סבל'. כאילו רק מי שיש לו קשיים מרמה מסוימת 'זכאי' שיקשיבו לו. אבל אני בטוחה שתסכימי שכל אחד זכאי להקשבה. וגם את לא צריכה לסבול בשביל שיגיע לך שיקשיבו לך).

זו לא הייתה כוונתי...

התכוונתי שאם כרגע אני לצורך העניין עם בעיה סופר גדולה

את לא יכולה להתקשר כביכול לתמוך בי ובסוף לעבור לסיפור שלך שמה לעשות,הוא כרגע לא העניין כי אתם בבית ואני לא נניח בבית חולים.

בזמן ש-אני- בתוך הבעיה כרגע וזקוקה נואשות לתמיכה....

זה בקטע רפואי,אז תנסי להבין את הראש אם את קצת מכירה או שמעת

זה באמת נשמע ממש ממש קשה.

אני תוהה אם יש לך יכולת לעצור את השטף ולהגיד 'טבל ממש רציתי לספר לך משהו'.

קצת לקחת מקום בכוח. כי לפעמים צריך.

ואולי באמת אנשים מקבלים ממך שדר שאצלך הכל בסדר (או שאת חזקה ומתמודדת אפילו שאת במצב נוראי).

האמת שזה היה נשאיר בי טעם מריר של אכזבה.

מניחה שגם אותך זה מאוד אכזב.

אני יכולה לספר לך שמכרה טובה שלי איבדה את בנה הקטן. אין יום שאני לא חושבת עליה. באמת.

וכשהיא באה לפה לפעמים, אני בעיקר מדברת על שטויות שקרו לי.

כי הבנתי שלשאול מה שלומך זה רק יטריף אותה עוד יותר.

והבנתי שאולי הכי כדאי לשדר קלילות, כדי שהיא לא תרגיש שבמחיצתה כולם נעשים כבדים.

לפעמים אנשים מדברים על עצמם דווקא בגלל שהם לא רוצים שהזולת ירגיש לא בנוח עם עצמו.

אבל אם הזולת פותח בנושא מסוים, בוודאי שיש ציפייה להתעניינות.

התעניינות זה שדר כל כך בסיסי של אכפת לי ממך. מה שאתה אומר חשוב לי..

אם אין התעניינות כזאת, באמת התחושה היא שאני אוויר כלפי השני...

גם במצבים הכי מאתגרים שלי אני משדרת אופטימיות וטוב

ואולי זה מה שגורם לכך שאני פשוט מקשיבה בסוף.... גם אם

אין ביכולתיי

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

היא שוקלת שמונה קילו

אם גרים בלי מעלית בקומה גבוהה צריך לקחת את זה בחשבון

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

אבל יש לי את הדגם הראשון טייגר. מאז יצאו עוד דגמים והמחירים עלו. לא יודעת אם הייתי קונה היום במחירים האלה.

השתמשתי לשני ילדים. כולל בטיולון בלי לקנות טיולון אחר. היא קלה, בשלב האמבטיה ממש מרגיש שהיא מרחפת מרוב קלילות... כשעגלות אחרות בד"כ כבדות יותר באמבטיה.

גם הטיולון נוח כולל לילד גדול. נוסעת גם בדרכים משובשות.

הקיפול לא מאוד קטן. במיוחד אם יש לכם תא מטען קטן ברכב.

הטיולון מתקפל עם המושב לשני הצדדים.

ואחרי כל זה בשורה תחתונה, אגיד שלפני שקונים עגלה, תגדירו לכם מה הצרכים שלכם- כמה נוסעים איתה ברכב וכמה ברגל או תח"צ. האם יש הרבה מדרגות בדרך הביתה. האם נוסעים בטרמפים וצריכים לקפל מהר וקטן? האם צריכים חיבור גם של סלקל. האם אתם אנשים גדולים/גבוהים כך שיתכן והתינוק יצטרך אמבטיה מרווחת? וכו. 

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

ממש ממש נוח פי מליון מטיולון.... אז כל אחת ושיקולה.

(ישנים על הבטן נורמלי)

ולגבי זה שבקושי יוצאים מהבית-

א. גם אישי ופחות נכון עבורנו

ב. אנחנו משתמשים מלאאא באמבטיה גם בבית... וכשנוסעים וכאלה זה משמש כלול לתינוק ממש... 

שהרבה פעמים משקיעים הרבה בעגלת אמבטיה משולבת, ואחר כך קונים טיולון נוסף בזול.

בעיני עדיף להפוך את הסדר ולתת יותר דגש על הטיולון - שמשמש יותר זמן ושימוש בו מורכב יותר, ביחס לאמבטיה..

אני רואה הרבה נשים שקנו ללידה הראשונה עגלה מושקעת ויקרה מתוך מחשבה על האמבטיה ואחר כך נתקעו איתה, לא לבלוע (כי היא לא התאימה לצרכים) ולא להקיא (כי איך אפשר להיפטר מעגלה כל כך יקרה).

זו ההמלצה שלי, תיקח הפותחת ותראה אם מתאים לה.

אני משקיעה בכל אחד מהם, כמה שנכון לי. חא עושה תחרות

מה חשוב לך יותר, מקרר או מכונת כביסה? צריך את שתיהן וקונים כל אחד לגופו

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

קשה למצוא תור, היא מקבלת במודיעין, תנסי להתקשר בימים שהיא מקבלת אולי יהיו ביטולים...

היא התאימה לי בפעם הראשונה.

היא מקבלת בירושלים אם אני לא טועה, תחפשי באתר של הכללית.

כי אני גרועה בחברויות.

אבל הייתי רוצה להאיר לך כמה נקודות.

1 לפעמים את מוקפת חברות, ואף אחת לא חברה שלך, או חברה שלך באמת. הן במשחק הקבוצתי, הן מתחברות לכאורה אבל בפועל הן בודדות.

זו נקודה שאת צריכה לדעת שקיימת.

מה שרואים מכאן זה לא לאו דוקא מה שרואים משם.

2 כשרוצים להתחבר, צריך לקחת בחשבון גם את המחיר.

והמחיר הוא לא תמיד נעים.

זה דורש להשקיע, להתקשר, לתת מתנה קטנה.

אם המחיר לא שווה לך, אז תשמחי במה שיש.

במשפחה שמקיפה אותך ואותה את אוהבת.

המוו בהצלחה

ושאת לא אוהבת שיחות של חולין ושל סתם.

גם אני לא מהאימהות שכולן משתוקקות להיות בקרבתן, אבל חשוב לי להאיר פנים לכל אחת. לא בשבילן דווקא, בשביל עצמי. להאיר פנים זה הדבר שהכי מזכיר לי את מי שאני, בלי כל העייפות, הדאגות, המשברים.

אני מאמינה בהארת פנים לא בשביל לזכות בתשומת לב, אלא בגלל שאת מאירה גם לתוכך.

אבל נשמע שמה שכואב לך זו התחושה שאת מחוץ לקליקה. כלומר לא היה אכפת לך להסתפק בשיחה קלילה, אם כולן היו פחות או יותר במצב שלך. ברגע שכולן דבוקה אחת- את מרגישה שהן מוותרות עלייך, וזה לא נעים.

הייתי מתחילה בסתם לחייך לתוך עצמך בתוך הסיטואציה של הלבד. במקום לשוטט עם העיניים החוצה, חייכי אל הכאב הזה. תהיי נינוחה עם עצמך גם אם כולן משהו אחד ואת אחרת. לא בגלל שאת שווה יותר או שהן שוות יותר,

אלא בגלל שככל שהעיניים יפנו החוצה זה יגרום לך לתלות את השלווה הפנימית שלך ביחס של אחרים.

וזה נכון שכולנו אנושיים ואוהבים להרגיש בנוח עם אחרים, ואוהבים להרגיש חשובים ונחשבים ושרואים אותנו

אבל כאן כאילו המציאות מזמנת לך- תאהבי את עצמך ככה. כשאת בצד.

וזה נורא קשה. בטח למי שלא מורגלת בזה.

אבל זאת מתנה בסוף. זו מתנה נדירה כי זה דורש תהליך לא קל בכלל. 

לא נשמע שאת מעוניינת בסוג החברות הזה.

אם השכנות מדברות על הגן, הילדים, והחוגים. מזמינות משפחות וילדים ומגיעות למשפחות.

ואותך כל זה לא מעניין.

אז למה את רוצה?

אגב, אני איתך. אין לי חברות בסגנון הזה, ובגינה אפשר לנוח, לעבוד על משהו, לחשוב, לקרוא 

אבל אני עושה הפרדה.

יש את חיי החברה שלי ויש את של הילדים.

בשבילי גן שעשועים זה עינוי.

כמו שכתבת. מי שמדברת איתי מרגיש שעושה לי טובה.

אני הולכת רק כדי לאוורר את הקטן שלי.

אבל בכל הזדמנות שבעלי מוכן לקחת במקומי אני קופצת על זה.

בקהילה הקודמת הייתי מאד מחוברת וקשורה. ואני בן אדם שכן יש סביבו אנשים בד"כ. אוהבים להקשיב לי ואני מצחיקה ברוב הפעמים.

אבל פה בישוב לא הולך.

ניסיתי להזמין לא זרמו. רק בפורים פעם אחת.

בשנתיים שאנחנו פה הוזמנו פעמיים ובאנו באהבה.

אבל- יש את חיי החברה של הילדים. הם לומדים פה יחד בבתי הספר. ואני מאפשרת..

יכולים לבוא אלי כמה שרוצים. הילדים יכולים ללכת אבל אני מגבילה אותם בזמנים.

הם מאד חברותיים. לא צריכים להיות כמוני.

וכן, זה דורש ממני הקרבה.

ולפעמים המון אוכל להגיש או לסדר או לצעוק הרבה כדי שיפסיקו להשתולל.

אבל זה עושה להם כ"כ טוב אז אני מוכנה לזה.

כדאי להתאמץ על זה, כי אם את לא חברותית לא בהכרח שהילדים שלך גם לא (לפותחת)

נגיד בעלי חווה את זה קשה שאצלו לא היו מזמינים אבל מסיבה אחרת, שאמא שלו חולת ניקיון.. 

א. לפעמים זה סוג האנשים שיש ..בשכונה יש כאלה. ואיו מה לעשות עם זה...

ב. בשביל חברות צריך לפעמים לצאת מאזור הנוחות...

ומה זה אומר? לארח ולהתארח גם כשפחות מתחשק אבל יש הזדמנות. לארח חברים, לשלוח את הילדים לחברים , להיות נוכחת בשיחות ולדבר גם על נושאים פחות מעניינים...ליזום קשר.

לא לכל אחד זה מתאים אבל זה ה'קנה לך חבר'...