יתרונות הביות המלא:

1. כמה שהאחיות בתינוקייה ירצו להתייחס לכל תינוק בצורה הטובה ביותר זה פשוט לא אפשרי בגלל עומס התינוקות לעומת מספר האחיות. ולכן בדרך כלל יקח זמן לתינוק לקבל מענה ולבנתיים הוא יבכה. בגיל כזה וגם בגיל יותר גדול לא הייתי משאירה תינוק לבייביסיטר אפילו עם סבתא (בעיקר בגלל הנקה אבל גם בגלל קשר אימהי).

2. לא כל הנשים יכולות לתת תמ"ל ולהמשיך להניק כרגיל יש כאלו שמצליחות ויש כאלו שזה פוגע להם במשק החלב\ ברצון של התינוק לינוק לעומת לקבל בקבוק. ראיתי מקרוב מקרים שהתחילו מלתת תמ"ל פה ושם ובצער רב נגמרו בהפסקת ההנקה בגלל מחסור חלב\ אי רצון של התינוק לינוק. אני לא הייתי לוקחת את הסיכון בגיל כל כך קטן להתחיל לערב תמ"ל ובקבוקים אם אין צורך ממשי לזה.

3. בלי קשר אני רואה הרבה יתרונות בביות מבחינת נוחות אם מחליטים להניק בלילה עדיף שהתינוק יהיה לידך ולא תצטרכי ללכת אליו הלוך חזור כל הלילה. חוץ מזה במיוחד אם זה הריון ראשון שלך בביות מלא לומדים איך לטפל בתינוק מקבלים עזרה בלחתל/להלביש/לקלח לדעתי הרבה יותר כדאי להתנסות בדברים האלו בבית החולים מאשר לראשונה בבית בלי שום עזרה. 

כמובן שאין שום בעיה אם האם צריכה לנוח ולהתאושש מהלידה בשביל זה קיימת התינוקייה שאגב הייתה יכולה להיות עם הרבה פחות תינוקות פר אחות אם ברירת המחדל הייתה ביות מלא ורק נשים שבאמת זקוקות לזה בגלל לידה קשה וכ"ו היו שמות בתינוקייה.

גיליתי את הבדיקות הנוראיות שהתינוקות עוברים.. ביום הראשון עשו בדיקת PKU לתינוק שלידי והוא צרח ללא הפסקה.. כשבאו אלי למחרת האחות הציעה לי לעשות זאת תוך כדי הנקה והוא לא צייץ.. לעשות  בדיקה כזאת לבד?

וגם האחיות בכל הבדיקות היו כאלו אנושיות, שברור לי שזה מושפע גם מהיות האמא ליד, והצורך להשתקף טוב. כשאת לבד בתינוקיה גמורה בסוף משמרת לילה עושה בדיקה לעוד ועוד תינוקות, את לא מתייחסת בסבלנות.. (לא אמרתי שבחוסר סבלנות חלילה, אבל סתם מעבירה..)

שם בבדיקה? הזו אשמח לשמוע כי זה פשוט כואב לי כל פעם מחדש!!

20161013110413.docx

זה קובץ חשוב ומפורט בדיוק מה ומתי, ואיך אפשר להקל 

מגלים שם תסמונות נדירות ממש ממש קשות, שאפשר להציל מהן בזמן. חשוב מאוד מאוד לעשות אותה. אבל ברור שבידיים של אמא עדיף מאשר לבד בתינוקייה... זו אכן בדיקה לא קלה, כי חשוב למלא את המבחנה היטב, והזרימה אצל תינוקות די חלשה, אז עושים להם עיסוי כזה שהדם יצא בדקירה... לא נעים. 

לגבי שני לילות מכל השנה שאחר כך יקבל תמ"ל, לדעתי אלו שני לילות מאוד קריטיים (נגיד חצי שנה אחר כך זה הרבה הרבה פחות משמעותי)

כי בגיל הזה הקיבה שלו עדיין מאוד חדירה, כך שחלבון חלב פרה יכול לעבור למחזור הדם,

וכי כשהוא בבית חולים הוא חשוף לכל מיני מחוללי מחלות שנמצאים שם בכמויות וזקוק מאוד מאוד להגנה חיסונית רציפה (אמא שלו חשופה לאותם מחוללי מחלות ולכן מייצרת לו את הנוגדנים הספציפיים שהוא זקוק),

וכי ביומיים הראשונים בכלל לא מדובר בחלב אלא בקולוסטרום, שזה חומר שהוא לא יקבל מאמא שלו גם בהמשך,

וכי ביומיים הראשונים שיש קולוסטרום השד עוד רך וזה הזמן שלו להתאמן וללמוד איך יונקים - אחר כך כשנכנס החלב אצל רוב הנשים יש כמה ימים של מלאות קשה, ותינוקות שלא התאמנו לפני כן מתקשים מאוד לינוק בשלב הזה

ועוד ועוד...

זה רק לגבי ההנקה. לא מתייחסת כרגע לכל הנושא של ביות כן או לא.

אולי את צודקת במה שכתבת. אני גם בעד הנקה מלאה ואף פעם לא נותנת תמ''ל, גם לא בגיל גדול ב''ה.

אבל אחרי הלידה השניה שלי לא ישנתי כמעט 24 שעות ולכן לא היה לי חלב, אז לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לתת תמ''ל כי אם לא ישנים לפעמים אין מספיק חלב.

אז יש מקרים שאין ברירה.. צריך לקחת את זה בחשבון

לא חייבים להיות בביות מלא בשביל להניק בלעדית... אפשר להגיע בלילה פעם אחת להניק בתינוקייה, ובתחילת הלילה ובסופו הרבה פעמים (בשע"צ לפחות) "מרשים" להניק את התינוק בחדר.

כך עשיתי בשלוש מתוך הלידות שלי. (רק בלידה הראשונה, שהייתי ממש גמורה, ביקשתי שייתנו פעם אחת תמ"ל - למרות שרצו להביא לי אותה להניק. היום אני קצת מצטערת על זה...)

אם את ממילא מניקה כל הזמן, בשביל מה צריך תינוקיה?

אני גם ביקשתי ביות חלקי , כי לא הייתי בטוחה בעצמי, ובסוף זה היה קשה פי כמה - ללכת בכל פעם, לקום באמצע הלילה וללכת ולהניק. הרבה יותר קל ופשוט כשהוא לידך.

אלא אם כן יש לך תינוק צרחן (שזה נדיר בשבוע הראשון) ואת מעדיפה לא לשמוע את הצרחות,

או שאת לא רגועה כשהוא ישן.

כשהולכים לשירותים/לחדר אוכל וכדומה.

בשע"צ אין ביות חלקי (למיטב ידיעתי), אבל למעשה מה שעשיתי הוא מעין ביות חלקי (רוב הזמן התינוק היה איתי!).

מי יודע, אולי בלידות הבאות (שיהיו, בע"ה) אנסה יותר להיות ליד התינוק גם בתינוקייה, כשמחליפים/מקלחים/מחסנים וכדומה...

לידי זה יותר לחץ מבעיה אמיתית,

ככה לפחות היה אצלי, הפחד שמא לא אסתדר, בסוף הסתדרתי מצוין

ואם להיות עם התינוק הכי קריטי לדעתי זה החיסונים והטיפול הראשוני, אבל בשעצ לא יתנו לך אפס הפרדה אם אין ביות מלא - למיטב ידיעתי (אולי אני טועה)

כתבתי שאין אפס הפרדה בלי ביות מלא

צריך לוודא מול הבית חולים 

הייתי לפני כמה חודשים (לידה ראשונה) בביות חלקי בשערי צדק-

בהתחלה ביקשתי ביות מלא אבל בגלל סיבות בריאותיות זה לא התאפשר בהתחלה, והם הסכימו ביות חלקי וב"ה זה יצא ממש לטובה.

הבת שלי הייתה איתי כל הלילה כך שיכלתי להניק אותה מתי שהייתה רעבה (ללא צורך ללכת עד לתינוקיה). זה גם היה מאוד משמעותי כי היא רצתה לינוק כמעט כל שעה...

במהלך היום הייתי צריכה להשאיר אותה בתינוקיה שעה בבוקר, שעה בצהריים ושעה בערב לבדיקות ולהחלפת טיטול מקלחת וכו', אבל הייתי יכולה להיות איתה גם באותן שעות שהיא הייתה בתינוקייה. הייתה חוויה ממש טובה- הייתי איתה כמעט כל הזמן! ומצד שני, היה לי נח שהייתי קשורה לתינוקייה, זה נתן לי "גב"..

צריך לבקש את זה מראש?

לפחות במחלקה ד'. שהתינוק איתך בלילה אם החברה לחדר מסכימה.

בשתי הלידות הראשונות שלי לא הייתי בביות,ואחר כך כבר כן,השלישית לא מבחירה אך היה טוב ולאחר מכן כבר בבחירה.זה משתנה מאישה לאישה,אני ברוך ה׳ אחרי לידה די מתפקדת ומסוגלת לטפל בתינוק,אחרי לידה ראשונה זה שוק טוטאלי אז היה לי מתאים שלא הייתי חייבת ביות,מצד בית החולים. לי זה מתאים כי אני מסוגלת לזה,אך מבינה שלא כולן.וגם מבחינה רעיונית,זכית להביא ילד לעולם,טפלי בו.אין מי שישווה לך בקטע הזה.תינוק צריך את אמא שלו.הוא מרגיש אותה.מזהה אותה.נושם אותה.אני לא יכולה לנוח בידיעה שהוא צורח בתינוקיה.וכי למה שלא יצרח?? דבר נוסף,זה כמובן בונה את ההנקה.מהתחלה את זמינה לו.קיצר,מה שאני מציעה זה אם לא ביות אז כמה שיותר שאת מסוגלת להיות איתו הכי טוב,ובמקום השני בעלך.ורק אחרי זה צוות התינוקיה.

זה שהתינוק יהיה צמוד לאמא שלו אחרי לידה

גם מבחינת הבריאות הפיזית והנפשית של התינוק וגם הבריאות הנפשית של האמא.

טוב לתינוק שהמעבר שלו לעולם האמיתי יהיה כמה שיותר הדרגתי ורגוע. הוא התרגל להיות לידך 9 חודשים. ממש לא קל לו להיות פתאום לבד שעות רבות.

בנוסף לזה - מישהי שתטפל בו בישבילך? הלוואי שהיתה מישהי שהיתה מטפלת בו בישבילך לידך בזמן שאת נחה...

את יודעת שזה רחוק מאד מהמצב בתינוקיה. כשיש עשרות תינוקות על כמה אחיות מותשות ועמוסות (גם אם הן משתדלות והכל).

חוץ מזה הצלחת ההנקה תלויה גם בזה שהתינוק יהיה קרוב אל האמא כמה שיותר.

ותמל בימים הראשונים עלול די לשבש את המנגנון של ההנקה.

בלידה האחרונה לפני חודש וחצי הלכתי לביות בשערי צדק. בעלי לא היה איתי הרבה כמו בלידה הראשונה.. ובלילה כשהוא בכה והיה קשה אמרתי לעצמי שזה מבחירה, כמה טוב לי  שאני והתינוק מקבלים את כל הטוב שבביות, ואם היה בתינוקיה- הוא לא היה בוכה??? סביר להניח שכן. רק מה, פה אני שומעת אותו וקשה לי. סו וואט, אם מה שחשוב לי זה טובת התינוק שלי, אני לא מתרגשת מזה שעכשיו אני פתאום *שומעת*, גם שם הוא היה בוכה, רק שפה יש לי את האפשרות לטפל בו הרבה יותר. וכשהרגשתי עייפה מאוד נתתי לו לבכות דקה שתיים לפני שהיו לי כוחות להרימו ולא הרגשתי שום יסורי מצפון, הוא רק זכה שאמא שלו! תרים אותו אחרי שתי דקות! ולא שיבכה מי יודע כמה.. רק שאני לא אדע מזה..

אז בנוגע למה ששאלת על הזמן שאת בשרותים. זה הכל בראש. זה לא שבזמן שאת בחדר ויכולה להתפנות בנחת והכל שם בתינוקיה מרימים אותו, נכון? הוא "מושגח". אז ככה תני לעצמך להיות כמה שתרצי ותצטרכי בנחת בשירותים (בעיקרון בשע"צ הם הדריכו אותי בכניסה לביות שהשרותים מקלחת גדולים כי את מכניסה אותו איתך לכל התפנות. לי זה לא התאים.. אם נכנסתי לזמן לא ארוך השארתי אותו מאחורי הוילון) ותשני סוויצ בראש שאת רגועה ונינוחה והכי טוב לו זה הקירבה אלייך וגם לך  הקרבה והיכולת להניק בלילה וכו', גם בהתחשב בזמן שאת מתפנה לצרכייך ואת במשך כמה דקות לא יכולה להתייחס

כשילדתי בשע"צ המחזה הקבוע שכנכנסים לתינוקיה היה: 20 עריסות, מסודרת בצורת ח', עם תינוקות אדומים מבכי שבוכים בלי הפסקה. לפעמים היתה אחות או איזה כוח עזר שנתנה בקבוק מטרנה או הרימה אחד מהם.

מבחינתי זה לא נקרא שמשגיחים עליו.

אני ילדתי בעי"כ. היו 12 תינוקות ו3 או 4 אחיות.

כולם היו רגועים וישנים. ברגע שמישהו בכה ניגשו אליו.

ביליתי הרבה בתינוקיה כי היו כמה בעיות עם הקטנה ורציתי להיות נוכחת בבדיקות

וראיתי איזה יחס מסור ואיזה שקט....

אז ממש לא מרגיש לי רע להשאיר תינוק שם ולנוח בלילה.

אדרבה, אני אחזור לילדים בבית עם יותר כוחות ורעננה יותר.

עדיף מאשר לחזור מרוטה מהלידה בלי שנתתי לעצמי זמן להתאושש.

וראיתי שיחסית רגוע שם. זה נתן לי שקט נפשי בשעות שלא היתה לי ברירה וחייבים לשים שם את התינוק (בין 1 ל 5 בבוקר).

בשעות של הלילה הייתי מתקלחת והולכת לשירותים. אבל היה לי קשה מאוד להירדם. פחדתי שהתינוק יבכה ויקח זמן עד שישימו לב ויקראו לי ועד שאגיע... 

מחזה קצת מצחיק. אמא ערה בחדר מחכה שיקראו לה, תינוק שוכב בעריסה בתינוקיה. 

בסוף הלילה הצלחתי להירדם ובאמת מה שחששתי ממנו קרה. קראו לי להניק ולא הצלחתי להתעורר. ב 7 הביאו לי את התינוק ואמרו לי שהוא בכה הרבה זמן ולמה לא באתי? אני בכלל לא זכרתי שהעירו אותי (כנראה הייתי עיפה, אני לא מאמינה שלא העירו אותי)

יצאתי מהר הצופים בתחושה הרבה יותר טובה מאשר בשע"צ, עם זאת המציאות של התינוקיה נראית לי מוזרה. אמא בחדר מחכה שיקראו לה והתינוק שלה בחדר אחר במחלקה על יד. אני חוזרת הביתה אחרי לידות ולא מבינה איך ככה מתנהל לו העולם?.

אם הם לא מאפשרים ביות מלא (בתקופה שילדתי שם לא היה כזה דבר) אז כשהתינוק בוכה הם צריכים להעיר את אמא שלו!!!

ברור שהאמא אחראית על הטיפול בתינוק ולא הם (הם למשל לא יכולים להניק אותו) אבל האמא לא יכולה לנחש כשהוא בוכה ולחילופין לא יכולה לישון באופן קבע על הכורסא בתינוקיה.

באמת שלא הבנתי מה קורה שם? או שאתם נותנים ביות מלא, או שאתם קוראים לאמהות על כל בכי.

לקרוא לאמא פעם ב 3 שעות זה מגוחך. איזה תינוק מתחת לגיל שבועיים אוכל פעם ב 3 שעות?

היעצת הנקה הסבירה לי שתינוק שנולד זקוק להזנה צפופה. פשוט להניק כמה שיותר עד שהוא יתרגל למצב החדש שהוא כבר לא ברחם והקיבה צריכה לעבוד לפי "ארוחות" ולא במצב של הזנה תמידית.

משום מה לא מלמדים את זה את האחיות בבתי החולים בארץ...

על דלת התינוקייה יש שלט מאיר-עיניים: "שעות הנקה", והפירוט: 10:00, 14:00, 18:00, 22:00, 2:00, 6:00. הנקה כל ארבע שעות! לתינוק שרק אתמול נולד! הם שפויים???

אין לי מושג אם בפועל זה באמת עובד שם ככה או לא, התינוק שלי היה צמוד אליי בביות. ראיתי את השלט ההזוי הזה רק כשהגעתי איתו לבדיקות.

הם מטפלים בתינוקות רק את הטיפול השגרתי - מקלחת והחלפת טיטול

מעולם! לא ראיתי אחות שניגשת לתינוק להרגיע אותו רק כי הוא בוכה

הרבה פעמים מצאתי את התינוק שלי צורח ובשניה שהרמתי אותו הוא הוציא גרעפס ונרגע - אבל אף אחד שם לא פנוי לעשות את זה בשביל התינוקים.

בכל 6 הלידות שהייתי בשע"צ כמעט ולא שמעתי אף פעם שקט בתינוקיה. 

אותו לגהק היה נרגע,איך אני יכולה ככה להיות לבד בחדר בלעדיו ולהישאר רגועה??? כמה דאגות יש לנו כשהילד מתחיל פעוטון או גן חדש,אז תינוק קטן שהרגע עזב את הרחם המוגן ולא יכול לעשות כלום בעצמו חוץ מלבכות.....

אין מצב שכל כך מעט כוח אדם יטפל כמו שצריך ב 30 תינוקות שרק נולדו. גם אם הצוות מסור מאוד.

הטענה על שע"צ זה בכוח אדם ולא באיכות האחיות.

בהר הצופים / עין כרם יש בין 7 ל 12 תינוקות על כל אחות + איזה כוח עזר אחת או שתיים שנמצאות שם כדי לעזור. לא פלא שההבדל הוא עצום.

גם שלי היו רגועים, רק שזה לא היה נראה לי כל כך מרגיע לשכב במקום מואר עם איזה שני צרחנים מימינך ומשמאלך.

ברור שהאחיות מקסימות ועושות מה שהן יכולות. כמה כבר אפשר לעשות כשיש לך 20 תינוקות להשגיח עליהם.

(דרך אגב, יש לי קרובה שהיא אחות בתינוקיה והיא אמרה לי שזה ממש תלוי בעומס. לפעמים כל אחות מקבלת מעט תינוקות ומצליחים להשתלט ולפעמים יש הרבה לידות בלילה ולא מצליחים להשתלט ותינוקות בוכים לך המון. היא גם אמרה שיש אחיות חמודות שמתנהגות בדרך ארץ לתינוקות ויש שנוהגות בצורה לא נעימה. כשהקרובה שלי יולדת, היא הולכת רק לביות מלא...)

כך עשיתי כשהתקלחתי

אישית, אני רגועה מאד להתקלח פעם ביום כשהתינוק ישן , 

וליתר בטחון מבקשת ממי שלידי.

אבל אם אותך מרגיע אופציה של תינוקיה- קחי בחשבון שבדרך כלל ביות חלקי זה אומר שגם בלילה את חייבת לשים בתינוקיה (ככה לפחות בעי"כ)

להכנס עם העריסה למקלחת?

יקפוץ מהעריסה? למה,בבית אם אמא ותינוק לבד והאמא צריכה מקלחת או שירותים מביאים בייביסיטר?

בבית זו בעיה , בבית החולים יש עוד אנשים אם יקרה משהו

לאחיות יש המון תינוקות

הן לא מסוגלות לתת מענה מהיר לכל תינוק בוכה

לא מתאים לי שהמפגש הראשוני של הילד שלי עח החיים יהיה חוסר מענה לצרכיו ..בדידות וכו'.

אבל האשליה שמטפלים בו בתינוקיה היא לגמרי אשליה.

או טיטול.ולכן אחיות לא תמיד יכולות להרגיע.

באמת תינוק פתאום נזרק החוצה מהרחם,אל העולם הגדול,ובהחלט יירגע אם יהיה עם אימו כמה שיותר...להיפך,שבבית חולים יהיה עם אמא,זה הימים הראשונים,לרכך את המעבר.ובבית גם סבתא ואבא יכולים לעזור,הם משפחה.וחוצמזה,מי שלומדת ומצליחה לנוח יחד עם התינוק,להניק בשכיבה ולהירדם יחד,באופן בטיחותי,זו מנוחה מעולה,לשניהם.אני פשוט לא יכולה לחשוב על תינוק בתינוקיה בלי אימא.....

הם כל כך עמוסים, שזה לא מחזה נדיר לראות תינוק שבוכה שם ללא הרף במשך שעה שלימה.

(כמובן שזה תלוי בית חולים ותלוי תינוקיה, אך קיימים בתי חולים שבהחלט המצב שם כזה)

לגבי התמ"ל - הימים הראשונים של ההנקה הם הכי קריטיים לביסוס ההנקה. כל בקבוק שנותנים לתינוק יכול לפגוע בייצור החלב, בהרגלי היניקה, בהתרגלות להנקה (מצד האמא). אשה שלא תניק ב 48 שעות הראשונות ואח"כ תגיע הביתה ותנסה שם להניק, אני בספק כמה סיכויים טובים יש לזה להצליח.

אם היית אומרת לי שמתנהגים בנחת עם התינוקות, מעמעמים את האור בתינוקיה, לא צועקים על ידם (לא מקללים אותם...כן כן כבר שמעתי מישהי בתינוקיה מקללת תינוק שהיא לא הצליחה להרגיע אותו), לא מדברים על ידם בקול, קוראים לאמא שלהם ממש ברגע שהם מתחילים לבכות, רוחצים אותם בעדינות, מלבישים אותם בעדינות, מחליפים להם בעדינות... אז הייתי מבינה למה באמת כדאי לשים את התינוק בתינוקיה וללכת לנוח. לצערינו זה לא המצב ברוב התינוקיות בארץ לכן יותר ויותר אמהות מתחילות להתעניין בביות מלא למרות הקושי הגדול בכך.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

חפשי קבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה - ושם יש מסמכים עם המון חומר

אסור לשכוח שגם הגוף שלך עבר טראומה וחייב מנוחה.

ותינוק לידך זה לא מנוחה.

אבל א. לי תינוק לידי זה דווקא מנוחה, וכן לרוב האמהות (כך לפי המחקרים , כל המדדים של האם , ההורמונים , הדיכאון אחרי הלידה הכל היה טוב יותר כשהתינוק ליד)

ב. אם באמת בשבילך תינוק לידך זו לא מנוחה - אפשר למצוא עזרה, להביא מישהי שתשהה לידך ותטפל בתינוק, או בתשלום. להשתחרר מהר מבית החולים , למצוא דרך בה שניכם תתאוששו.

לא יודעת איך את, אבל אני לא מסכימה להתאושש על חשבון זה שהתינוק שלי יסבול, יש דרך לדאוג לכולם

יש נשים מתנדבות שמוכנות לעזור לנשים להיות באפס הפרדה,

ובתשלום וודאי.

חפשי בפייסבוק קבוצה "הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה" - הקבוצה

נכנסתי לשם וראיתי שמדברים שם על המודעות לאפס הפרדה, ועל ההתנהלות מול בית החולים.

לא ראיתי שמדובר על תמיכה וליווי ליולדת.

שתינוק לידך זה לא מנוחה

ממה נפשך - 

אם התינוק לידי ורגוע אני נחה הכי טוב. ואם הוא לידי ולא רגוע אז הוא צריך אותי ותינוק בן יומו שלא רגוע *לטעמי* קודם לי. קודם אני אטפל בו וכשהוא יהיה רגוע אז אני שוב אנוח.

מה שבטוח - כשהתינוק בתינוקיה ואין לי מושג מה קורה איתו - תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם שלי - אז זה לא מנוחה בשום צורה! (במיוחד אם כשאני מגיעה לתינוקיה אני מוצאת אותו צורח בטירוף וכמובן שזה לא מעניין אף אחד)

ממש כמו בבית. אני נחה לחלוטין חוץ מטיפול בתינוק. לא עושה שום דבר אחר. ואם התינוק בבית עד כדי כך לא רגוע שאני לא מצליחה לנוח אז מקבלת עזרה גם עם התינוק מהבעל/אמא/דודה/בת גדולה/ואפילו בחורה בתשלום שתשחרר אותי לאיזה שעתיים שינה והתאוששות.

מומלץ או עדיף לשים בתינוקיה של מעייני הישועה (קומה 5 ולא 7! אני לא עולה ל-7 בד"כ. משתדלת!)

מה שאני קוראת פה על בתי חולים אחרים.וחשוב לי להביע את הערכתי לאחיות.הן עושות את מה שבכוחן.רק שאין כמו טיפול אימהי,בשבילן זה לא תינוק יחיד ומיוחד כמו לאימו,משתדלות לטפל במסירות,אך באמת לא יכולות להספיק,להרגיע,לדאוג שיהיה שקט,גם כי בלתי אפשרי,מבחינת עומס וגם כי אני באמת באמת מאמינה שמה שמרגיע תינוק זו קרבה לאימו.לא יעזור.שוב,אני לא דנה לכף חובה מי שחלשה וקשה לה ביות וכו׳,אבל כמה שמתאפשר...

ולקחת לביות מלא/ חלקי/ בכלל לא?

כלל לא,אם כי לקחתי אותו כמה שיותר שיכולתי,וכן בשנייה ככה

אז מעולה!

אפשר לנסות, לא? ואם קשה- לרדת מיזה...

בחלק יש אחיות שעוזרות, אבל לא להשגחה מלאה

ותמיד אפשר להתחרט ולעבור למחלקה רגילה.

בסורוקה אין איפה להשאיר את התינוק אפילו לרגע (לפחות בחלק מהמחלקות לא בטוחה שבכולן).

בקפלן ביות (לפני למעלה מעשר שנים) פירושו שאני בוחרת מתי התינוק לידי ומתי הוא בתינוקיה (אידיאלי לדעתי)

הבת שלי היתה תינוקת מאוד אנרגטית שלא ידעה לישון כבר מרגע הלידה!
והיה מעולה שהשארתי אותה בתינוקיה בלילות.

לאחר הלילה השני- האחות אמרה לי שהיא והבת שלי חברות טובות כי ב-2 הלילות שהן היו יחד, האחות היתה צריכה לנדנד את העריסה שלה כל הלילה כדי שתרגע...

ואח"כ בבית גם היתה ככה- לא אהבה לישון ולא רצתה לישון.

והיה לי לא קל בכלל איתה...

אז לפחות היו לי 2 לילות שקטים יותר ורגועים שנתנו לי קצת כוח להתאושש מהלידה ולחזור לעצמי לפני המשך הטיפול בבית...

(היום ב"ה היא בת 5 כמעט למי שמתעניינת- ילדה מאוד חכמה, פלפלית כזאת. אקשניסטית ושובבה. שתהיה בריאה)

שואלת באמת מהתענינות, מעניין אותי איך זה נשמע לך אחרי כל מה שענו לך?

עדיין נוטה להעדיף את התינוקיה ולהעביר לילה שלם בשינה

כדי לאגור כוחות ולהיות אח"כ אמא טובה יותר.

מה שווה להיות אמא טובה יומיים אם אח"כ אני אחזור הביתה בלי כח

ואהיה אמא עצבנית, בלי כוחות, מותשת ובלתי נסבלת?

אבל אולי תמצאי דרך גם לנוח וגם שהתינוק יהיה לידך ,

אולי מישהו שישהה לידך ויעזור לך 

רק בשעות הבויקור המצומצמות זה אפשרי וזהו.

וזה מעולה! כי לפעמים המלוות מפריעות ליולדות האחרות בחדר לנוח...

אישה שבאה להרגיע תינוק לא מפריעה

מי שמפריע זה אנשים שבאים לפטפט, להתלהב , לצלם ולצעוק

וברוב בתי החולים מסכימים למלווה אישה

בקושי לבעל נותנים להישאר קצת אחרי הלידה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מעיני הישועה - שמעתי על לידות ממש טובות שם , ושמעתי על כאלו שממש לא נהנו.

אבל זה ידוע שבתי החולים בירושלים הם ממש ממש באים לקראת היולדות.

מוזר בעיני..

יש לגיסתי חברה שהיתה גרה במרכז ועברה לגור בי-ם ולא מסכימה לוותר על לידה במעייני...

והתכוונתי יותר לישובים סביב ירושלים. שנשים מעדיפות לבוא ללדת במעייני.

כמו: ביתר, קריית ספר, גבעת זאב, בית שמש וכד'...

לא נתקלתי 

(גרה בביתר)

באמת?

מענין!
 

דווקא, כל פעם שאני יולדת שם, נראה שרוב היולדות שם הם לא מהמרכז.

למשל: קיבלנו את המתנת לידה הזאת שמקבלים כל פעם לאחר הלידה וראיתי ברשימה הרבה בנות שגרות בישובים כמו שהזכרתי. לפחות 50% מהיולדות היו לא מב"ב וסביבותיה.

(גם אני לא בני ברקיתתתת)

וגם שמעתי את היולדות מתארגנות בינן לבין עצמן שהילדים של יולדת א' יסעו עם הילדים של יולדת ב' מ"קרית ספר" למשל כדי לבוא לבקר את האמהות שלהם. (ילדים גדולים, כן? שלא יגידו לי עכשיו שילד בן 5 עולה לאוטובוס לבד... )

ואני מכירה את גיסתה של גיסתי שגרה גם בביתר ובאה ללדת במעיני!

וכמובן שיש את הבנות שגרות בי-ם אבל ההורים שלהם גרים במרכז והן באות ללדת במעיני ואח"כ הולכות לאמא שלהן...

ואת אלו שגרות בדרום וכד' כמו נתיבות ובאר שבע ואשדוד (שאני אישית מכירה 3 כאלה) שבאות מהערים שהזכרתי כדי ללדת במעיני הישועה.

אני למשל, לא חשבתי בלידה ראשונה ללכת ללדת במעיני. חשבתי על תל השומר.

אבל גיסות שלי כ"כ המליצו לי על מעיני הישועה מאינפורמציה שהן קיבלו מחברות טובות שלהן שבסופו של דבר ביררתי ולעומק אכן הלכתי ללדת שם.

אלה שגרות בישובים שבאמצע הדרך כמו שהזכרת בוחרות ללכת לאיפה שיותר מוכר ונח להן

בדר"כ ירושלמיות במקור הולכות לירושלים ואלה שבמקור מהמרכז הולכות לשם

ביתר נראה לי שהרוב הולכות לרישולים כי זה הרבה יותר קורב

ביתר קרובה לירושלים, וקרית ספר לבני ברק, 

זה לא אותו הדבר...

זה לא או ביות מלא או להתאושש.

כמו שהעידו פה רבות שהיו בביות המלא והתאוששו יפה

וגם כשהתינוק בתינוקיה - לא תמיד יש לך שקט בחדר, בחלק מהלידות היו לי חברות חדר רעשניות כל כך שממש לא הצלחתי לנוח. 

בלידה ראשונה בכלל לא הצלחתי להרדם במשך שתי יממות רצופות - האדרנלין מהלידה, הבלגן ההורמונלי האדיר, כל הבלבלה הזאת כנראה השפיעה עלי חזק. כמה שהייתי עיפה לא הצלחתי לישון, כל הלילה טיילתי הלוך ושוב מהחדר לתינוקיה

בכל אופן- שלי צורחים בין כה כל הלילה הראשון- כך שמראש זה אבוד

על עייפות ודחיית צרכי עצמך למען תינוק חסר ישע...החיים מורכבים...קשה לי לחשוב שיולדים תינוק ואז נותנים לאחרים להיות איתו רוב הזמן כדי שהאמא תנוח...אני בעד לשלב כמה שניתן...אם זו לידה ראשונה שלך,ואת עדיין לא חווית,תני צ׳אנס,אל תחליטי מראש...שוב,אולי בלילה שיהיה בתינוקיה אך ביום איתך?

תגובה לפותחת...

ולא שמעתי על אשה שקמה לתינוק בלילה ומתה מזה..

או אישה שנחה ובגלל זה ניצלה

(רק מעירה)

למה היולדת כשהיא חוזרת הביתה קמה לתינוק בלילה? ולמה היא תחזיק אותו כשהוא יבכה?

גם בשבוע הראשון היא יולדת , חלשה ובמצב פיקוח נפש.

אם כן - שתקום רק להאכיל אותו , ותחזור לישון אם הוא בוכה.

במציאות - לכולנו יש רגש אמהי ואנחנו רוצות למנוע מילדינו סבל (כמיטב יכולתינו)

ולכן רוב הנשים תקומנה לתינוק בוכה, למרות הקושי , והעיפות.

שישארו בבית ויקנו אוכל מוכן וישלחו את הילדים לדודים/ סבתא ויוכלו לנוח בשקט... לא??

ולמסור גם שם את התינוק לתינוקיה, התמיהה היא עליהן.

אם הן הולכות לבית החלמה כדי לאכול טוב, ולהתאושש, בלי העול של הטיפול בילדים והקושי שהם מבטאים, שנלווה לשימחה הגדולה כמובן כשמביאים תינוק קטן וחדש הביתה (קינאה, רגרסיה בהתנהגות וגמילה, וכו'), טוב הן עושות.

הן רוצות שהן תאגורנה כוחות והתינוקות יטופלו, ויהיה להם טוב.

יש נשים שחושבות שלתינוק טוב כשמטפלים בו, ויש נשים שחושבות שלא או שלא מטפלים בו.

ועל זה בדיוק נסוב השרשור - האם התינוק סובל או שלא.

אף אמא לא רוצה שהתינוק יסבול בשביל שהיא תנוח.

אני לא אמרתי שבית חולים זה כמו הבית,

רק עניתי לנשואים פלוס שטענה שהיולדת קודמת לתינוק והיא חסרת ישע יותר ממנו.

אני חושבת שאף אמא לא רוצה לנוח ולהתאושש על חשבון התינוק, ואף אמא נורמלית לא תשאיר אותו לבכות בגיל 4 ימים ותישן.

ולכן - אמהות שמשאירות תינוק בתינוקיה זה רק בגלל שהן חושבות שטוב לו, או שהאפשרות האחרת קשה להן. אף אמא לא תתן לו לסבול , אם היא תחשוב שזה סבל

גם בבית את עייפה מאד, למרות שבעלך עוזר לך , ולמרות זאת את לא חושבת שהצרכים שלך קודמים לשלו.

ואגב, אם קשה , אפשר לבקש שחרור מוקדם ולדאוג לתינוק בבית עם עזרה (שזה מה שאני אעשה בעז"ה)

אמרו שהתינוק - לעומת אמו הוא חסר ישע, ולא יכול לעזור לעצמו, וכשהוא בוכה הוא חסר אונים.

ב. נכון , אבל אין קשר, למרות שהן במצב פיקוח נפש רוב היולדות רוצות שהתינוק שלהן לא יסבול.

ועל זה בדיוק מתנהל השרשור - האם התינוקיה = סבל לתינוק או שלא.

בסוף: אם נוח לך שתינוקך חווה את זה אז בסדר..

ואז תגידי לי שזה לדעתי???

אתם לא משאירות לאמא חלשה , כואבת ומתוסכלת שום ברירה אלא להתאבד על ביות מלא כי אחרת היא אמא מזניחה. ואני שואלת בשיא הכנות: אתם תיקחו אחריות על דכאון אחרי לידה??????

תינוקיה שהתיאור של זאת שמתחתיך מתקיים מחייבת התערבות של משרד הבריאות.

מצטערת ביקרתי בכמה וכמה מחלקות תינוקות, לא ניתקלתי במצב המתואר

מדובר פה על אור חזק, צעקות, רעש, חוסר יכולת להתפנות לתינוק (בשביל גרפס/ידיים), טיפול לא עדין (שיטת הסרט הנע), האכלה כל 3 שעות ולא יותר, החלפת טיטול בשעות הטיפול (ולא יותר).

(הזכרתי בשרשור הזה שכבר ראיתי אחות שמקללת תינוק שלא הצליחה להרגיע, ראיתי איך מקלחים אותם כמו עופות, ראיתי בעיניים שלי בכי בלתי פוסק שהתמשך אולי שעה, כבר ראיתי איך השאירו את התינוקת שלי בתינוקיה ואף אחד לא קרא לי להניק למרות שעברו 3 שעות, שמעתי באוזניים שלי מאחות שעובדת בתינוקיה שהטיפול הוא לא תמיד עדין ומסור - תלוי באחות, יש אחיות שכן ויש שלא. שמעתי מאותה אחות שלא תמיד היא מצליחה להשתלט על הצרחות ובוכים לה מלא)

בקיצור, זה לא טיפול אישי. זה טיפול קבוצתי וככזה, הוא הרבה פחות איכותי. לא בגלל טיב הצוות המטפל אלא בגלל כמות התינוקות שזקוקים לטיפול.

יכול להיות שלא יגרם לו נזק נפשי. בסדר. 

המחשבה על זה שהתינוק שהרגע יצא ממני מקבל כזה טיפול לא נותנת לי מנוח בתור יולדת. 

לך כן? סבבה. אף אחד לא בא להעביר עליך ביקורת. ואם מישהי העבירה על זה ביקורת, זה באמת לא שייך.

מה שלא נכון! אור חזק יש לבטיחות של התינוקות.. בדיוק כמו שלבטיחותם שמים על הגב ולא על הבטן.

מעבר לכך.. ציור מצב של תינוק סובל , צורח, מורעב לא מטופל וכו' יוצר מצב שאמא שמשאירה בתינוקיה נחשבת מזניחה. אין לי מושג באיזה תינוקיה נתקלת במצב שאת מתארת. אבל:

א. תינוק שמקבל מטרנה, אסור לתת לו בתדירות גבוהה מידי לאכול (ולכן נותנם כל שלוש שעות ולא יותר).

ב. בדרך כלל תינוק שבוכה קוראים לאמא שלו ואם נתקלת בתינוק צורח אז כנראה שאמא שלו בדרך..(גם אם הוא היה איתה בחדר והיא היתה באמצע מקלחת היא לא היתה יוצאת ככה כדי להרגיע אותו.נכון?! או שבעיניך לצאת ערומה זה גם מקובל כדי שתינוק לא יבכה.

ג. לא נתקלתי מימי במטפלת שצועקת על תינוק!!!!!אין לי מושג איפה ראית את זה..

נתקלתי באחיות אנטיפיטיות בטירוף - ואם אלי הן התנהגו ככה אז איך מתנהגות לתינוקים כשאף אחד לא רואה? לא יודעת, יכולה רק לנחש.

וביקשתי מפורשות שלא יקלחו את התינוק וגם שמתי פתק בולט בעריסה ובכל זאת מצאתי אותו רחוץ ומקולח - בעיני זו חוצפה ממדרגה ראשונה!

ואני הגעתי כמה פעמים לתינוקיה ומצאתי את התינוק שלי צורח אדום ומותש - ולא - לא קראו לי. נכון שגם בבית אם הוא יצרח באמצע שאני מתקלחת הוא ייאלץ לחכות כמה רגעים אבל בבית אני לא אכנס להתקלח לפני שאני יודעת שהוא אכל, הוציא גרעפס ורגוע. אם בכל זאת הוא יבכה כשאני באמצע אז נכון - הוא יבכה. אבל מראש משתדלים למנוע את זה.

מה גם שבבית את ערנית לתינוק שלך ובדר"כ הוא לא צריך להתחיל לצרוח בשביל שתניקי אותו, את מזהה את סימני הבקשה שלו לאוכל הרבה יותר מוקדם  - כשהוא מתעורר, מתחיל לזוע באי נוחות וכו'. לחכות לבכי זה קצת מאוחר.

בלניאדו לדוגמא, הצרחות היחידות הם בזמן שיש רופא ועושים את הבדיקות. וזה זמן נקודתי שאת יכולה לבקש להיות בו עם התינוק..

ברור שתינוקיה זה לא אידיאלי..אבל גם מעון בגיל שלושה וחצי חודשים לא אידיאלית וגם ילדים בצהרון עד ארבע או חמש זה לא אידיאלי ובכלל העולם היום לא אידיאלי...

אני מתווכחת כל כך סתם כי למשל שמעתי שבמחלקה החדשה שבונים בעפולה לא תהיה תינוקיה אלא רק ביות מלא ..לי זה נשמע כפיה מוחלטת שמונעת מאמהות אפשרות להחליט. וזה מגיע בדיוק מנשים נחרצות כמו אלו שמתווכחות איתי שמשליכות את מצבן הנפשי והרפואי על כל היולדות.... וזה יוצר מצב שתינוקיה = הזנחת תינוק.

אם תקראי מחקרים על דיכאון אחרי לידה (עשיתי על זה עבודה!) תראי כמה אחוז הדכאון עלה בשנים האחרונות בדיוק בגלל שנשים נכנעות למקובל וכו' ולא מאפשרות לעצמן לנוח.. זה פוגע אחר כך בתינוק פי כמה וכמה

מחקרים מצאו שנשים שהתינוק היה צמוד אליהן פיתחו פחות דכאון אחרי לידה.

ואם תשימו לב נשואים פלוס לא התנגדה נחרצות לביות. היא רק אומרת בצדק מאוד שמנוחה של אישה אחרי לידה זה דבר *קריטי*!

ושעיפות ביומים הראשונים היא זו שקובעת.

לדעתי עיפות היא דבר מצטבר.

אז ביות היא הגורם.

את ישנה יותר טוב כשהתינוק לידך. אני ישנה יותר טוב כשיש לי אפשרות לישון ברצף בלי להתעורר כדי להאכיל.. למה את נחשבת משקיעה יותר??

כי את מזניחה את עצמך ואת בריאותך??

אם לי אחרי לידה יש טחורים ברמה שאני חייבת לטפל בעצמי בשירותים חצי שעה כל פעם (סליחה על התיאור) ואם לא יהיה לי את האפשרות אצטרך ניתוח.. אז אני ממש מצטערת, עדיף י תינוק צורח בתינוקיה מאמא שצריכה ניתוח ונכנסת לסכנת חיים

בהחלט יש הבדל בין התינוקיות

התינוקיה בעין כרם היתה מקסימה, והחזיקו לי את התינוקת חצי שעה על הידיים!!

לא זו הסיבה שבגללה אני לא אשים שם.

התינוקיה יכולה להיות מעולה  , התינוק צריך את אמא שלו. נקודה.

ולגבי עפולה, אני בטוחה שיש עוד מחלקות שם , מה כפיה בזה?

אולי כפיה זה כשמכריחים אותי להיפרד מהתינוק שלי ולשים בתינוקיה?

אך כאשר מציגים תינוקיה בצורה מזעזעת לא מאפשרים בחירה בכלל אלא מעמידים אמא חלשה מול בחירה האם להזניח את תינוקה או לדאוג לבריאותה האישית. וכן..לפעמים זה מתנגש! גםאם יש כאלה שאצלן לא. וכן, לפעמים הבחירה לדאוג לעצמי ולבריאותי חשובה יותר בשקלול של נתונים קיימים.

ולגבי עפולה. לא אמורות להיות עוד מחלקות. רק מחלקה אחת ענקית של ביות מלא בלבד. לא יהיה בכלל חדר של תינוקיה. ולא מצאתי מקום שמכריחים אותך לשים את תינוקך בתינוקיה. להיפך, אם תקחי תורידי מעליהם עול..

זו שערוריה ולגמרי מנוגד להוראות משרד הבריאות, אבל יש הרבה בתי חולים שמכריחים. יש אפילו בית חולים אחד שלוקחים את התינוק אחרי הלידה לשש שעות!!

אבל. אני קיבלתי את התינוק בלידה אחרונה שעה אחרי שלקחו אותו ממני (שעתיים אחרי הלידה).

ושמתי בלילה בתינוקיה.. (מ12 עד חמש בבוקר).. לא יודעת.. לא היה נשמע לי קריטי שאני יישן והתינוק יהיה בהשגחה.. ואני מניחה שבדיקות אם לא חתמת סירוב, הם מחויבים לעשות.תמיד את יכולה להתנגד לבדיקות ותמיד את יכולה לדרוש להיות עם הילד בבדיקות

מוכנים לעשות את הבדיקה בנוכחותי, והרמתי ידיים כי נראה לי מסוכן מדי לוותר עליה... איך שהוא בכה ולפני זה שמעתי דברים כל כך טובים על פוריה...

לי לפחות סירבו בברוטליות להיות עם התינוק בבדיקות

את יכולה לומר שיש פה בית חולים בלי שירות תינוקיה

אף אחת לא "כופה" על האמא לקחת את התינוק איתה, חוץ מזה שהיא ילדה אותו..

למה שמתאים להם...

ברור שהם יאמרו שזה שירותי בית חולים בלי תינוקיה.. אם זה נשמע לך הגיוני.. כנראה שהלידות שלך קלילות ממש

זו הנורמה ברוב העולם.

חברות אמריקאיות שלי המומות לשמוע שקיים דבר כזה. הן מגיבות כמו שאני הייתי מגיבה אם הייתי שומעת על בית חולים שלא מאפשר להורים להישאר בלילה עם הילדים שלהם שמאושפזים.

מתי המחלקה הזאת בעפולה תהיה מוכנה? הלוואי שללידה שלי... הייתי ממש בשבירת ראש איפה אלד, כי ביות כמו שהיה לי בעין כרם עם ממש אפס הפרדה וכל הבדיקות ליד המיטה שלי ידעתי שאין לי בשום בית חולים יהודי בצפון, ושברתי את הראש מה יותר שיגעוני - לנסוע עד ירושלים וללדת בדרך, או ללדת בבית החולים האנגלי בנצרת, שגם הוא נותן תנאים כאלה. אבל אם את אומרת שבונים מחלקה בעפולה בלי תינוקיה אז מן הסתם גם שם יהיה כך. תדעי שעשית אותי מאושרת... יש לך מושג אם היא תהיה מוכנה תוך חצי שנה?

בקבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה

יש שם המון מידע הם בטוח ידעו

אחרת הייתי שואלת בשבילך.

אבל אפשר להכנס גם לדף ולכתוב.

בטח יש שם צלבים בכל מקום ומיילדות שיצטלבו לך באמצע.. תעשי טובה לנשמה של התינוק.. זה לא באמת שווה את האפס הפרדה

הייתי שם לפני שלוש ומשהו שנים וישנתי בדלת שמול התינוקיה... הבת שלי היתה עם צהבת והיתה חייבת להשאר שם.

והתינוקות אכן בכו...

ותמיד כשרציתי להכנס זה היה סיפור ולחכות ליד הדלת עד שהן יפתחו

ובמשך היום יחסית היה רגוע כי הרבה לוקחות אליהן אבל בשעות "העומס" שזה בלילה או במנוחת צהריים או באוכל וכו' תמיד היה בלאגן והיה מפוצץ ככה שבקושי היה שם מקום בכלל להכנס וברור שבמצב כזה הן לא יכולות להתייחס לכולם מייד על הציוץ הראשון (וגם לא השני).

חוץ מזה שההתייחסות של (חלק מ)האחיות שם היתה מגעילה. והמקום לא היה מותאם לחלוטין לילד עם צהבת שהיה אמור גם לינוק. ולא תמיד התחשק לו לינוק לפי השעון שלהם.

וכשרציתי להשאר לידו ליד העריסה עם הפלורסנט זה היה בלתי אפשרי מבחינתן ש"אסתובב\אשב להן שם בין הרגליים" למרות שהוא צרח כל הזמן והיה ממש מסכן.

הייתי שם גם שנתיים אח"כ. למזלי בביות מלא והתינוקות בתינוקיה עדיין בכו...

כך שמעתי במו אזני (!) בתינוקיה בהר הצופים, וזו עוד היתה התינוקיה הרגועה ביותר שפגשתי בימי.

המשפט הזה נאמר לתינוק שלא הפסק לבכות והאחות לא הצליחה להרגיע אותו.

תחשבי איזה תחושה זה נותן לי בתור יולדת שנכנסת פעם ראשונה באשפוז הזה כדי להניק ושומעת אחות שאומרת כזה דבר לתינוק.

וכל התיאור על: צרחות בלתי פוסקות, תינוקות אדומים מבכי, אחיות שלא קוראות לאמהות מניקות למרות שעברו כבר 3 שעות, טיפול בשיטת הסרט הנע, מקלחת כמו עוף, תינוק שחזר מהתינוקיה עם יד אחת בתוך המכנסיים!!! (את מבינה, הלבישו אותו כ"כ מהר שלא שמו לב שהכניסו לו את אחת הידיים לתוך המכנסיים), תינוקיה נעולה בזמן בדיקות רופא, אכן מגיע מהתינוקיה בשע"צ...

אני זוכרת שהיתה בשע"צ איזה אחות שהסתובבה כל המשמרת לילה ולא הפסיקה לצרוח על כל מי שראתה. תינוקות, אמהות, אחיות (רציני שחשבתי שהגברת הזו לא נורמלית)

במשמרת שלה הרגשתי שאני עוד דקה מתעלפת, חייבת תינוקיה! אבל איך אפשר להפקיד את התינוק שלך שהוא עוד לא בן יומיים אפילו בידי המטורפת הזו? כשהלכתי לקחת טיטולים היה שם תינוק ששכב בשולחן אור והכיסוי כמעט החליק לו מהעיניים והוא צרח וצרח, התקרבתי אליו והאחות הזו צרחה עלי "אל תגעי בו".

כל שעה עגולה היא היתה נכנסת אלי לחדר בשקט בשקט ופתאום מבהילה אותי ואת שכנתי לחדר בצרחות מבהילות "את נרדמת אני לקחת לך ילד".

את באמת חושבת שעם כל העייפות (ובאמת שהיתה עייפות והיו תפרים והיו בעיות בהנקה והיה ברזל נמוך) אני מסוגלת לשים את התינוק שלי בידיים של אנשים כאלו?

נכון, המציאות של ביות מלא ללא נתינת עזרה ליולדת היא לא אידיאלית וגם המציאות של תינוקיה היא לא אידיאלית. אז כל אמא עושה מה שמתאים לה ומה שטוב לה. אבל לצייר את התינוקיה בתור איזה מקום חם ואוהב שמעניק טיפול מסור איכותי ועדין לתינוקות, זה ממש לא. (אולי את ראית דברים אחרים בחיים שלך, אבל אחרי מה שאני ראיתי בשני אשפוזים בבתי חולים שונים לחלוטין, אין לי ספק לגבי מה דעתי על תינוקיות) 

ומה הבעיה עם המחלקה בעפולה? זה לא שמכריחים את כל היולדות בלי יוצא מן הכלל ללכת לביות מלא. זו מחלקה אחת מתוך עוד מחלקות. 

זה הרי ידוע שמחלקות שלא מתוכננות לביות מלא פשוט לא מתאימות לזה. אין מקום לקלח את התינוק בחדר, התינוקיה מבזבזת מקום בו היו יכולים לבנות עוד 3-4 חדרי אשפוז, המיטות לא מספיק גבוהות כדי שהאמא תוכל להגיע בהושטת יד מהמיטה שלה אל העריסה של התינוק, יש 3 יולדות בחדר וזה מקשה על כל האמהות וכל התינוקות להירדם. אז בונים מחלקה חדשה שתתאים לצורך הזה.

דרך אגב אני שמעתי שבבית חולים הדסה עין כרם אין מחלקות ללא ביות מלא/חלקי כי בית החולים הזה הוא אוניברסיטאי וככזה הוא עובד לפי מחקרים ומחקרים מראים שהדבר הטוב ביותר לתינוק זה להיות צמוד לאמא שלו ולכן אין שם בכלל אפשרות לתינוקיה כל היום.

אז אם כבר את שואלת למה בתי חולים פותחים מחלקות של ביות מלא, יכול להיות שזו הסיבה. כמו שהם פועלים לפי תוצאות של מחקרים בעוד הרבה תחומים.

נכון, השרשורים האלו משפיעים על אמהות ומעודדים עוד ועוד נשים ללכת על האופציה של ביות. אני לא רואה בעיה בזה. יש לכל אשה זכות בחירה ממה להיות מושפעת וממה לא. בדיוק כמו שיהיו פורומים ששם מתעסקים בנושא "איזו עגלה היא הכי מהממת בשוק" ויש נשים שיחליטו להיגרר אחרי המודה ולקנות עגלה ב 5000 ש"ח ויש נשים שיחליטו שזה לא מתאים להן ויבחרו את האופציה הזולה.

זה בדיוק למה נשים נכנסות לפורומים של הריון ולידה, כדי להנות ממגוון הדעות.

מה מפריע לך?

שהדעה שלך בשרשור הספציפי הזה היא פחות פופולרית?

שמישהי פה משקרת לגבי מצב התינוקיות בארץ? (באופן אישי, אחרי שראיתי דברים בעיניים אני לא צריכה סיפורים מפורומים כדי לדעת מה המצב בתינוקיות)

שמישהי תבחר בביות מלא ותקרוס? (את יודעת זה לא אל-חזור, תמיד אפשר להתחרט)

שהיו פה כמה תגובות שלא מכבדות את הצד השני? גם לי זה הפריע (ודרך אגב זה היה דו כיווני)

תעשי מה שטוב לך וכל אשה פה תעשה מה שטוב לה. 

יש בעולם הרבה דעות והקב"ה נתן לכל אחד מספיק שכל כדי לדעת לבחור בין כולן.

מי שהולכת לקנות עגלה במחיר שלא מתאים לה או הולכת על ביות גם כשזה לא מתאים לה זו בעיה שלה ולא של פורומים של הריון ולידה.

אני לא חושבת שאני מתארת את מי ששמה בתינוקיה בתור מזניחה. רק מסבירה למה למרות הקושי העצום בביות מלא, אני בכל זאת בוחרת בזה.

כמו שאמרת "לשים בתינוקיה" זה מושג רחב. 

מה שמפריע לי אלו לא היולדות ששמות בתינוקיה (אני לא אמא של התינוקות שלהם וזה לא ענייני), מפריע לי בתי חולים שנועלים את התינוקיה בזמנים מסויימים ולא נותנים לאמהות להיכנס. וככה נוצר מצב שאם ילדתי באחד מבתי החולים האלו, התינוק שלי בוודאי יבלה כמה שעות בצרחות בלתי פוסקות (בהפרדה אחרי הלידה ובשעות של ה"טיפול"), גם אם יש לי כוחות לטפל בו בעצמי ולהיות על ידו בזמן בדיקת רופא.

ודרך אגב, עד עכשיו הייתי בביות חלקי. אני אכן מעוניינת להבא בביות מלא (בלידות הקודמות ילדתי בבתי חולים שלא אפשרו) יכול להיות שאנסה את המלא, אראה שאני לא מסוגלת ואשאיר את התינוק בלב כבד בתינוקיה. למה לב כבד? כי כמו שכתבתי המציאות הזו לא אידיאלית. אם האופציות זה או שהוא יפול לי מהידיים או שהוא יקבל טיפול מזעזע בתינוקיה, אז אבחר בטיפול המזעזע של התינוקיה. את יכולה לומר שזה עדיף, שזה פחות גרוע לתינוק, שזה אילוץ... את לא יכולה לומר שזה טוב, שזה נותן לאמא תחושת שלווה וביטחון, שזה משמח את האמא או את התינוק.

ומי שלא בא לה, שלא תלד בבית חולים העמק. 

אני לא נכנסת לשאלה של תינוקיה או לא.

עובדה היא שבשלושה ימים האלה יש קולוסטרום שהוא חיוני ליילוד. היולדת לא מיותרת לתינוק בשלושה ימים ולילות האלה.

גדר הלכתי של פיקוח נפש לא רלוונטי לענין הטיפול של האם בתינוק.

הגדר ההלכתי נשען על הגיון כלשהוא. מה שאומר שיש הבדל משמעותי במצבה הבריאותי של האישה בין שלושה ימים אחרי לידה לבין שבוע אחרי לידה

כי אם האישה היא במצב של פיקוח נפש ועבור התינוק המצב הוא רק פחות נעים אז הצורך של מי קודם?

אף אחד לא אמר שאישה לא תניק. אפשר גם לבקש שיעירו את האמא בלילה להנקה. (האמת שמתי לב שאני כמעט היחידה שבאה בלילות להניק)  

חברה נסחפתם... 

לאישה זה לא נעים וגם לתינוק,

אף אישה לא מתה מעייפות ולכן הפיקוח נפש לא קשור

הוא קשור לצום יום כיפור למשל.

לפי הצורך של התינוק. גם בלילה. אבל בין לבין מישהו שומר לה על התינוק.

בקושי הוא עומד במרווחים האלה בצורה מסודרת מאוחר יותר.

לקחתן רחוק מדי את הענין של פיקוח נפש.

אישה שמניקה ולא מסתדרת עם ההנקה והלכה לישון ב12 ובשתיים מעירים אותה שוב ועד שהיא נרדמת בחזרה כבר חמשבבוקר והיא אחרי לידה.. סורי זה פיקוח נפש כפשוטו.

עדיף תינוק בתינוקיה בוכה עם מטרנה ואמא שישנה חמש שעות ברצף

למעט במקרים קיצוניים, באחוזים קטנים.

להזיק לה אנושות

שלה. כמו שינה.

זה לא שאם היא לא תאכל אז יהיה פיקוח נפש או אם היא לא תישן יהיה פיקוח נפש. 

וכן..היה לה תאומים והיא הטרטרה ביניהם וזה פגע בשפיותה ובשיקול הדעת שלה.

אישה אחרי לידה היא במצב של חולה שיש בו סכנה והיא עלולה לעשות מעשים שיגרמו לפיקוח נפש.גם אם את לא יודעת מכאלה מקרים

את יודעת שאפשר באותה מידה לומר שנשים כמוך הופכות את שירותי בתי החולים למה שמתאים להן לכאורה?

בפועל בתי חולים בעולם מחזיקים תינויה מינימלית עבור מקרים כאלה, ולרוב היולדות מאפשרים מקסימות תנאים של עידוד היווצרות הקשר בין האמא לתינוק, ועידוד ההנקה על ידי ביות מלא. 

בלי שיש לה רקע דכאוני-אובדני

ואישה כזו היא בסיכון מוגבר וצריכה הערכות מתאימה ללידה. ולעזרה מתאימה אחרי הלידה.

אישה שיכולה להתאבד אחרי יומיים ללא שינה זו אישה עם רקע דכאוני-אובדני

לא אישה רגילה.

אבל זה נשים עם רקע לעניין ומי שיש לה רקע כזה צריכה להערך ללידה כך שלא תגיע לכאלה מצבים

לאכול ביום כיפור

אני מבקשת שיעירו אותי בלילה להאכלה, רק להאכיל בלי החלפות טיטול ושינה תוך כדי הקשבה אם הוא בוכה לידי. אני מרויחה שהתינוק בוכה פחות, כי לא מחכה עד שיהיו ידיים פנויות להאכיל, וגם שלי לא נוצר גודש. 

בהצלחה!

ילדתי 4 ילדים ולא לקחתי לביות מלא.

בלידה הרביעית שלי- שמתי את התינוקי לידי ברוב שעות היום וכשרציתי להתקלח וכד' החזרתי לתינוקיה.

וגם בלילה. מ-12 (כשהלכתי לישון)  עד 5- לתינוקיה.

והיה מצוין! מה הבעיה בזה?

אם לא קרה לך שהגעת לתינוקיה לקחת את התינוק ומצאת אותו אדום כסלק ומותש מרוב צרחות - מעולה.

אם לא קרה לך ששמת אותו בתינוקיה להתקלח וכד' וכשרצית לקחת אותו חזרה אליך היית צריכה להלחם עם האחיות כי עכשיו "שעת טיפול" ולא רוצים לתת לך להכנס - גם מצוין.

ובכל זאת - התינוק שלך עבר בדיקות - לא תמיד נעימות - ואת לא היית לידו... לי באופן אישי זה מפריע - להשאיר את התינוק שלי כך בלעדי בבדיקות מכאיבות, תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם ופתאום נזרק לעולם ואמא לא לידו.

בלילה העדפת להניק או לישון? זה גם שיקול. 

אני גם בלידות שלא היתה לי אופציה לביות, רוב הלילה ישבתי עם התינוק בחדר הנקה שבתינוקיה..

כי לפני שנתיים הייתי שם ולא הרגשתי ככה לגבי התינוקיה

ולא זכור לי שהיתה תינוקיה נפרדת למבוייתים

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כבר היו מקרים של חטיפות וה' ירחם. ואם האחות תעבור ותראה אותו- היא תשטוף אותך במשך רבע שעה. אפשר לבקש מהשכנה- אבל לא הייתי עושה זאת מעבר לגיחות קצרצרות, אולי היא ישנה, אולי לא מתאים לה וכו'

באחת הלידות ההורים יצאו שניהם מהחדר והשאירו את העריסה מאחורי הוילון, עברה שם מתנדבת מבוגרת שאלה אותי איפה הם ולקחה את העריסה תוך שהיא מחייכת ואומרת-"נלמד אותם לקח", לקח לי כמה שניות לקלוט מה היא עושה, הזוג חזרו אחרי דקה ונכנסו להיסטריה כשלא מצאו את התינוק, כמובן שמיד אמרתי להם, והיא נכנסה תוך רגע לחדר (כנראה הסתתרה באיזו פינה) 

החוצפה של המתנדבת מזעזעת בעיניי, אבל מאז לא העזתי רק מתוך הפחד שיעשו לי את התרגיל הזה. 

קודם כל זה לא מתאים לכל אישה ולא אחרי כל לידה. אני אישית לא ישנה טוב במילא בבי"ח. אז אני מעדיפה להשגיח על התינוק ולהישאר צמוד אליו כ-ל היום,גם בלילה...ותמיד בחרתי בהנקה בלבד אז זה יותר נוח שהתינוק לידי ולא לטייל עד לתינוקיה. גם קשה לי לראות אותם שם שוכבים מתחת לאורות,בלי לדעת כמה זמן הם בכו.

אין על הידיים של אמא. ובביות אמא שלי באה לעזור לי או בעלי איתי ואני נחה מעט. 

ולפעמיים המטרנה 2 לילות כן עלולה לפגוע בהנקה.

נרדמת עם תינוקך במיטה!

יש בעולם מקומות עם נהלים מתקדמים בהרבה

https://www.facebook.com/hanaka.yotam/photos/a.228598763876241.53742.142695892466529/818906728178772/?type=3&theater

אבל גם זה20161013140908.docx

נהלי שינה משותפת ובטוחה - עולמיים

מיטה גדולה מוקפת סורגים לאמא ולתינוק במשותף.

כל עוד המיטות כאן לא כאלה זה לא בטיחותי

אם המיטה ליד הקיר 

הסתכלי במסמך שצירפתי למעלה

בבתי החולים שיצא לי להיות בהם בלתי אפשרי להצמיד מיטה לקיר.

די ברור לי שבדור הבא הם יסתכלו לאחור ולא יאמינו מה היו התנאים שלנו בבתי חולים... מנוגד לכל ההמלצות העולמיות.

אני תמיד חוזרת מותשת מבי"ח. רק מחכה לישון במיטה שלי עם התינוק שלי.

הגדול שלי נולד בניתוח...

וגם אח"כ בשאר הלידות, לידות רגילות ולא לקחתי ביות והכל בסדר איתם ב"ה!

אישה שלא יכולה

ממש לא יכולה.

אצלי, לפחות, אחרי הלידה, אני לא מסוגלת לקבל את התינוק לידיים.

יש בעלי לוקח אותו.

יוקח לפחות שעה עד שאני יכולה להחזיק אותו.

ואת יודעת מה? אני לא היחידה.

וזה בסדר גמור.

כל אחת עם איך שהיא מרגישה ועוברת את הלידה.

רק מה? צריך לדעת לקבל את הגישה האחרת ולא לנהוג באפס סובלנות כלפי מי שלא יכולה.

גם אחרי הלידה אני משאירה את התינוק הרבה בתינוקיה כי אני חייבת להתאושש.

וכן. אני ישנה בלילה 8 שעות שלי שיעירו אותי והתינוק מקבל תמ"ל.

תאמיני לי שהילדים שלי שמחים ומאושרים ולא חסר להם כלום בחיים.

הם רק קיבלו הביתה אחרי הלישה אמא שנחה טוב והתאוששה ויש לה סבלנות וכח.

אחרת הייתי מגיעה הביתה ומתמוטטת.

ככה שבאמת לא הכל שחור לבן ומותר לקבל גם את השונה בלי לעשות לו רע על הלב.

וב"ה אני גאה בזה שיש לי סדר עדיפויות שלמקרה שלי הוא הנכון.

מעודדת מכאן את אלו שמרגישות שהן לא מסוגלות, לא להכנע לכל מסע הלחצים שהופעל כאן, להקשיב לעצמך, ולעצמך בלבד, ולעשות מה שהכי טוב כדי שתוכלי לחזור לעצמך בקלות ובמהירות.

מה שרשמת זה בדיוק מה שרציתי לרשום!
 

וצריכים לדעת לכבד כל דעה וכל אחת תעשה את השיקולים שלה מה מתאים לה...

הפותחת רצתה לשמוע סיבות לביות מלא, והן הועלו פה בצורה מאד מכבדת ומקבלת.

נכון שחלק מהסיבות הן שלדעתינו לא טוב לתינוק להיות לבד בשעות האלו,

וזה לא טבעי ונכון, ויתכן שהסיבה הזו עושה רע על הלב לחלק מהנשים ולחלק מהן נקיפות מצפון,

האם את רוצה שלכן לא נכתוב אותה?

גם לכתוב שהנקה זה דבר מאד חשוב, ותינוק שמפסיקים את ההנקה שלו מפסיד וסובל - זה מסע לחצים?

זה גם יגרום לחלק מהנשים (לי למשל) לנקיפות מצפון או הרגשת פספוס.

מסע לחצים זה לכתוב : "אמא שלא מניקה היא מזניחה" "אמא שמשאירה ילד בתינוקיה מתעללת בו וזו אגואיסטיות וחוסר דאגה"

אני קראתי פה המון הבנה בשרשור, שהמצב היום השתנה וקשה מאד לשמור על ביות בבית החולים ,

ולמרות זאת יש הרבה נשים שמתאמצות כי לדעתן בלי ביות זה קושי לילד (או להן, או להנקה)

(נכון שהיו תגובות בודדות שלא, אבל מסע לחצים לא הייתי קוראת לזה)

ומספיק עם נקיפות המצפון בגלל מה שכל הגאוניות פה כותבות.

אנחנו אמהות הכי טובות שאפשר.

דואגות לעצמינו כדי שנוכל אח"כ להיות האמהות הכי הכי טובות לילדים שלנו.

אין בזה רע. רק טוב מאד מאד מאד.

מי שיכולה אחרת- בבקשה.

אבל לתת לכל השאר להרגיש רע בגלל זה???????

זה כבר בגבול הממש לא בסדר.

בביות חלקי התינוק רק 4 שעות בתינוקיה (בין 1 בלילה ל 5 בבוקר). בכל שעות היום יש תינוקיה ואפשר לשים כדי להתקלח וכו'. בשעות של הלילה ישנים כשמעירים אותך להנקות.

זה לא אידיאלי אבל הרבה יותר עדיף מכלום.

מהסיבה הזו אני למשל משתחררת תוך 36 שעות. ככה התינוק מבלה אולי 4 שעות שם ולא יותר.

וזה ממש לא פגע לי בכמות החלב וכד'...

בבקשה, אל תקבעי כאן עובדות שבשטח הן לא כ"כ נכונות...

מזלי שאני לא לוקחת ללב את רוב מה שכתוב כאן..

אז ככה, קודם כל, היולדת לא יכולה לדעת מראש באיזה מצב היא תהיה.

אני קיבלתי אפידורל והוא השפיע עלי נורא חזק.

יום אחרי הלידה עוד היתה לי חולשה ברגליים והאחות לקחת אותי לשרותים. בפעם הראשונה אפילו בכיסא גלגלים.

ודבר נוסף, לידה ראשונה אם אין ניסיון בטיפול בתינוקות גם הטיפול בתינוק הרבה יותר קשה.

נזכרתי איזה מאמץ היה לי להלביש את הפשוש לפני השחרור..

אז להחליף כל הזמן מהרגע הראשון אחרי הלידה?? אין מצב.

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שמרגישות כמוני או כמעט כמוני.

לא צריך להתאבד על זה!!

ועוד דבר שממש עולה לי על העצבים כל פעם שמזכירים אותו:

הרבה מאלה שכתבו על מעלת הביות הזכירו בדרך אגב שאמא או אחות היו איתן רוב הזמן.

סליחה, זה לא נקרא ביות אלא אחות פרטית בחינם.

ועם כל הכבוד לתינוק, נראה לי לא ראוי להושיב אמא מבוגרת או אחות שגם לה יש חיים משלה להיות איתך 24 שעות ביממה. בלי מיטה ומנוחה. גם הן בני אדם לא פחות מהתינוק.

אישית התינוקיה אצלי לא היתה עמוסה והיה שם מאד נעים אז אולי לכן אני מרשה לעצמי לדבר, אבל בכל מקרה נראה לי שהתינוקות שוכחים את הבכי הזה ביומיים הראשונים. אני לא זוכרת דברים מהגיל הזה

ולגבי ההנקה: לי לא היה חלב עד שלא ישנתי ונחתי כמו שצריך.

עוד מישהי, אולי I666, כתבה פעם שגם לה היה ככה. אז גם טובת ההנקה היא לא תמיד ביות..

זהו, תרמתי את שני הסנט שלי לטובת הדיון החד צדדי מאד פה.. מקווה שזה יביא תועלת למי שמרגישה כמוני וקשה לה עם ההרגשה שהיא לא מספיק טובה שעולה מן הדיון הזה.

(גם אם כל אחת סייגה את דבריה בכך שכל אחת תעשה מה שטוב לה וכו' עדיין זה בטח עושה הרגשה לא טובה להרבה בנות..)

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים