יתרונות הביות המלא:

1. כמה שהאחיות בתינוקייה ירצו להתייחס לכל תינוק בצורה הטובה ביותר זה פשוט לא אפשרי בגלל עומס התינוקות לעומת מספר האחיות. ולכן בדרך כלל יקח זמן לתינוק לקבל מענה ולבנתיים הוא יבכה. בגיל כזה וגם בגיל יותר גדול לא הייתי משאירה תינוק לבייביסיטר אפילו עם סבתא (בעיקר בגלל הנקה אבל גם בגלל קשר אימהי).

2. לא כל הנשים יכולות לתת תמ"ל ולהמשיך להניק כרגיל יש כאלו שמצליחות ויש כאלו שזה פוגע להם במשק החלב\ ברצון של התינוק לינוק לעומת לקבל בקבוק. ראיתי מקרוב מקרים שהתחילו מלתת תמ"ל פה ושם ובצער רב נגמרו בהפסקת ההנקה בגלל מחסור חלב\ אי רצון של התינוק לינוק. אני לא הייתי לוקחת את הסיכון בגיל כל כך קטן להתחיל לערב תמ"ל ובקבוקים אם אין צורך ממשי לזה.

3. בלי קשר אני רואה הרבה יתרונות בביות מבחינת נוחות אם מחליטים להניק בלילה עדיף שהתינוק יהיה לידך ולא תצטרכי ללכת אליו הלוך חזור כל הלילה. חוץ מזה במיוחד אם זה הריון ראשון שלך בביות מלא לומדים איך לטפל בתינוק מקבלים עזרה בלחתל/להלביש/לקלח לדעתי הרבה יותר כדאי להתנסות בדברים האלו בבית החולים מאשר לראשונה בבית בלי שום עזרה. 

כמובן שאין שום בעיה אם האם צריכה לנוח ולהתאושש מהלידה בשביל זה קיימת התינוקייה שאגב הייתה יכולה להיות עם הרבה פחות תינוקות פר אחות אם ברירת המחדל הייתה ביות מלא ורק נשים שבאמת זקוקות לזה בגלל לידה קשה וכ"ו היו שמות בתינוקייה.

גיליתי את הבדיקות הנוראיות שהתינוקות עוברים.. ביום הראשון עשו בדיקת PKU לתינוק שלידי והוא צרח ללא הפסקה.. כשבאו אלי למחרת האחות הציעה לי לעשות זאת תוך כדי הנקה והוא לא צייץ.. לעשות  בדיקה כזאת לבד?

וגם האחיות בכל הבדיקות היו כאלו אנושיות, שברור לי שזה מושפע גם מהיות האמא ליד, והצורך להשתקף טוב. כשאת לבד בתינוקיה גמורה בסוף משמרת לילה עושה בדיקה לעוד ועוד תינוקות, את לא מתייחסת בסבלנות.. (לא אמרתי שבחוסר סבלנות חלילה, אבל סתם מעבירה..)

שם בבדיקה? הזו אשמח לשמוע כי זה פשוט כואב לי כל פעם מחדש!!

20161013110413.docx

זה קובץ חשוב ומפורט בדיוק מה ומתי, ואיך אפשר להקל 

מגלים שם תסמונות נדירות ממש ממש קשות, שאפשר להציל מהן בזמן. חשוב מאוד מאוד לעשות אותה. אבל ברור שבידיים של אמא עדיף מאשר לבד בתינוקייה... זו אכן בדיקה לא קלה, כי חשוב למלא את המבחנה היטב, והזרימה אצל תינוקות די חלשה, אז עושים להם עיסוי כזה שהדם יצא בדקירה... לא נעים. 

לגבי שני לילות מכל השנה שאחר כך יקבל תמ"ל, לדעתי אלו שני לילות מאוד קריטיים (נגיד חצי שנה אחר כך זה הרבה הרבה פחות משמעותי)

כי בגיל הזה הקיבה שלו עדיין מאוד חדירה, כך שחלבון חלב פרה יכול לעבור למחזור הדם,

וכי כשהוא בבית חולים הוא חשוף לכל מיני מחוללי מחלות שנמצאים שם בכמויות וזקוק מאוד מאוד להגנה חיסונית רציפה (אמא שלו חשופה לאותם מחוללי מחלות ולכן מייצרת לו את הנוגדנים הספציפיים שהוא זקוק),

וכי ביומיים הראשונים בכלל לא מדובר בחלב אלא בקולוסטרום, שזה חומר שהוא לא יקבל מאמא שלו גם בהמשך,

וכי ביומיים הראשונים שיש קולוסטרום השד עוד רך וזה הזמן שלו להתאמן וללמוד איך יונקים - אחר כך כשנכנס החלב אצל רוב הנשים יש כמה ימים של מלאות קשה, ותינוקות שלא התאמנו לפני כן מתקשים מאוד לינוק בשלב הזה

ועוד ועוד...

זה רק לגבי ההנקה. לא מתייחסת כרגע לכל הנושא של ביות כן או לא.

אולי את צודקת במה שכתבת. אני גם בעד הנקה מלאה ואף פעם לא נותנת תמ''ל, גם לא בגיל גדול ב''ה.

אבל אחרי הלידה השניה שלי לא ישנתי כמעט 24 שעות ולכן לא היה לי חלב, אז לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת לתת תמ''ל כי אם לא ישנים לפעמים אין מספיק חלב.

אז יש מקרים שאין ברירה.. צריך לקחת את זה בחשבון

לא חייבים להיות בביות מלא בשביל להניק בלעדית... אפשר להגיע בלילה פעם אחת להניק בתינוקייה, ובתחילת הלילה ובסופו הרבה פעמים (בשע"צ לפחות) "מרשים" להניק את התינוק בחדר.

כך עשיתי בשלוש מתוך הלידות שלי. (רק בלידה הראשונה, שהייתי ממש גמורה, ביקשתי שייתנו פעם אחת תמ"ל - למרות שרצו להביא לי אותה להניק. היום אני קצת מצטערת על זה...)

אם את ממילא מניקה כל הזמן, בשביל מה צריך תינוקיה?

אני גם ביקשתי ביות חלקי , כי לא הייתי בטוחה בעצמי, ובסוף זה היה קשה פי כמה - ללכת בכל פעם, לקום באמצע הלילה וללכת ולהניק. הרבה יותר קל ופשוט כשהוא לידך.

אלא אם כן יש לך תינוק צרחן (שזה נדיר בשבוע הראשון) ואת מעדיפה לא לשמוע את הצרחות,

או שאת לא רגועה כשהוא ישן.

כשהולכים לשירותים/לחדר אוכל וכדומה.

בשע"צ אין ביות חלקי (למיטב ידיעתי), אבל למעשה מה שעשיתי הוא מעין ביות חלקי (רוב הזמן התינוק היה איתי!).

מי יודע, אולי בלידות הבאות (שיהיו, בע"ה) אנסה יותר להיות ליד התינוק גם בתינוקייה, כשמחליפים/מקלחים/מחסנים וכדומה...

לידי זה יותר לחץ מבעיה אמיתית,

ככה לפחות היה אצלי, הפחד שמא לא אסתדר, בסוף הסתדרתי מצוין

ואם להיות עם התינוק הכי קריטי לדעתי זה החיסונים והטיפול הראשוני, אבל בשעצ לא יתנו לך אפס הפרדה אם אין ביות מלא - למיטב ידיעתי (אולי אני טועה)

כתבתי שאין אפס הפרדה בלי ביות מלא

צריך לוודא מול הבית חולים 

הייתי לפני כמה חודשים (לידה ראשונה) בביות חלקי בשערי צדק-

בהתחלה ביקשתי ביות מלא אבל בגלל סיבות בריאותיות זה לא התאפשר בהתחלה, והם הסכימו ביות חלקי וב"ה זה יצא ממש לטובה.

הבת שלי הייתה איתי כל הלילה כך שיכלתי להניק אותה מתי שהייתה רעבה (ללא צורך ללכת עד לתינוקיה). זה גם היה מאוד משמעותי כי היא רצתה לינוק כמעט כל שעה...

במהלך היום הייתי צריכה להשאיר אותה בתינוקיה שעה בבוקר, שעה בצהריים ושעה בערב לבדיקות ולהחלפת טיטול מקלחת וכו', אבל הייתי יכולה להיות איתה גם באותן שעות שהיא הייתה בתינוקייה. הייתה חוויה ממש טובה- הייתי איתה כמעט כל הזמן! ומצד שני, היה לי נח שהייתי קשורה לתינוקייה, זה נתן לי "גב"..

צריך לבקש את זה מראש?

לפחות במחלקה ד'. שהתינוק איתך בלילה אם החברה לחדר מסכימה.

בשתי הלידות הראשונות שלי לא הייתי בביות,ואחר כך כבר כן,השלישית לא מבחירה אך היה טוב ולאחר מכן כבר בבחירה.זה משתנה מאישה לאישה,אני ברוך ה׳ אחרי לידה די מתפקדת ומסוגלת לטפל בתינוק,אחרי לידה ראשונה זה שוק טוטאלי אז היה לי מתאים שלא הייתי חייבת ביות,מצד בית החולים. לי זה מתאים כי אני מסוגלת לזה,אך מבינה שלא כולן.וגם מבחינה רעיונית,זכית להביא ילד לעולם,טפלי בו.אין מי שישווה לך בקטע הזה.תינוק צריך את אמא שלו.הוא מרגיש אותה.מזהה אותה.נושם אותה.אני לא יכולה לנוח בידיעה שהוא צורח בתינוקיה.וכי למה שלא יצרח?? דבר נוסף,זה כמובן בונה את ההנקה.מהתחלה את זמינה לו.קיצר,מה שאני מציעה זה אם לא ביות אז כמה שיותר שאת מסוגלת להיות איתו הכי טוב,ובמקום השני בעלך.ורק אחרי זה צוות התינוקיה.

זה שהתינוק יהיה צמוד לאמא שלו אחרי לידה

גם מבחינת הבריאות הפיזית והנפשית של התינוק וגם הבריאות הנפשית של האמא.

טוב לתינוק שהמעבר שלו לעולם האמיתי יהיה כמה שיותר הדרגתי ורגוע. הוא התרגל להיות לידך 9 חודשים. ממש לא קל לו להיות פתאום לבד שעות רבות.

בנוסף לזה - מישהי שתטפל בו בישבילך? הלוואי שהיתה מישהי שהיתה מטפלת בו בישבילך לידך בזמן שאת נחה...

את יודעת שזה רחוק מאד מהמצב בתינוקיה. כשיש עשרות תינוקות על כמה אחיות מותשות ועמוסות (גם אם הן משתדלות והכל).

חוץ מזה הצלחת ההנקה תלויה גם בזה שהתינוק יהיה קרוב אל האמא כמה שיותר.

ותמל בימים הראשונים עלול די לשבש את המנגנון של ההנקה.

בלידה האחרונה לפני חודש וחצי הלכתי לביות בשערי צדק. בעלי לא היה איתי הרבה כמו בלידה הראשונה.. ובלילה כשהוא בכה והיה קשה אמרתי לעצמי שזה מבחירה, כמה טוב לי  שאני והתינוק מקבלים את כל הטוב שבביות, ואם היה בתינוקיה- הוא לא היה בוכה??? סביר להניח שכן. רק מה, פה אני שומעת אותו וקשה לי. סו וואט, אם מה שחשוב לי זה טובת התינוק שלי, אני לא מתרגשת מזה שעכשיו אני פתאום *שומעת*, גם שם הוא היה בוכה, רק שפה יש לי את האפשרות לטפל בו הרבה יותר. וכשהרגשתי עייפה מאוד נתתי לו לבכות דקה שתיים לפני שהיו לי כוחות להרימו ולא הרגשתי שום יסורי מצפון, הוא רק זכה שאמא שלו! תרים אותו אחרי שתי דקות! ולא שיבכה מי יודע כמה.. רק שאני לא אדע מזה..

אז בנוגע למה ששאלת על הזמן שאת בשרותים. זה הכל בראש. זה לא שבזמן שאת בחדר ויכולה להתפנות בנחת והכל שם בתינוקיה מרימים אותו, נכון? הוא "מושגח". אז ככה תני לעצמך להיות כמה שתרצי ותצטרכי בנחת בשירותים (בעיקרון בשע"צ הם הדריכו אותי בכניסה לביות שהשרותים מקלחת גדולים כי את מכניסה אותו איתך לכל התפנות. לי זה לא התאים.. אם נכנסתי לזמן לא ארוך השארתי אותו מאחורי הוילון) ותשני סוויצ בראש שאת רגועה ונינוחה והכי טוב לו זה הקירבה אלייך וגם לך  הקרבה והיכולת להניק בלילה וכו', גם בהתחשב בזמן שאת מתפנה לצרכייך ואת במשך כמה דקות לא יכולה להתייחס

כשילדתי בשע"צ המחזה הקבוע שכנכנסים לתינוקיה היה: 20 עריסות, מסודרת בצורת ח', עם תינוקות אדומים מבכי שבוכים בלי הפסקה. לפעמים היתה אחות או איזה כוח עזר שנתנה בקבוק מטרנה או הרימה אחד מהם.

מבחינתי זה לא נקרא שמשגיחים עליו.

אני ילדתי בעי"כ. היו 12 תינוקות ו3 או 4 אחיות.

כולם היו רגועים וישנים. ברגע שמישהו בכה ניגשו אליו.

ביליתי הרבה בתינוקיה כי היו כמה בעיות עם הקטנה ורציתי להיות נוכחת בבדיקות

וראיתי איזה יחס מסור ואיזה שקט....

אז ממש לא מרגיש לי רע להשאיר תינוק שם ולנוח בלילה.

אדרבה, אני אחזור לילדים בבית עם יותר כוחות ורעננה יותר.

עדיף מאשר לחזור מרוטה מהלידה בלי שנתתי לעצמי זמן להתאושש.

וראיתי שיחסית רגוע שם. זה נתן לי שקט נפשי בשעות שלא היתה לי ברירה וחייבים לשים שם את התינוק (בין 1 ל 5 בבוקר).

בשעות של הלילה הייתי מתקלחת והולכת לשירותים. אבל היה לי קשה מאוד להירדם. פחדתי שהתינוק יבכה ויקח זמן עד שישימו לב ויקראו לי ועד שאגיע... 

מחזה קצת מצחיק. אמא ערה בחדר מחכה שיקראו לה, תינוק שוכב בעריסה בתינוקיה. 

בסוף הלילה הצלחתי להירדם ובאמת מה שחששתי ממנו קרה. קראו לי להניק ולא הצלחתי להתעורר. ב 7 הביאו לי את התינוק ואמרו לי שהוא בכה הרבה זמן ולמה לא באתי? אני בכלל לא זכרתי שהעירו אותי (כנראה הייתי עיפה, אני לא מאמינה שלא העירו אותי)

יצאתי מהר הצופים בתחושה הרבה יותר טובה מאשר בשע"צ, עם זאת המציאות של התינוקיה נראית לי מוזרה. אמא בחדר מחכה שיקראו לה והתינוק שלה בחדר אחר במחלקה על יד. אני חוזרת הביתה אחרי לידות ולא מבינה איך ככה מתנהל לו העולם?.

אם הם לא מאפשרים ביות מלא (בתקופה שילדתי שם לא היה כזה דבר) אז כשהתינוק בוכה הם צריכים להעיר את אמא שלו!!!

ברור שהאמא אחראית על הטיפול בתינוק ולא הם (הם למשל לא יכולים להניק אותו) אבל האמא לא יכולה לנחש כשהוא בוכה ולחילופין לא יכולה לישון באופן קבע על הכורסא בתינוקיה.

באמת שלא הבנתי מה קורה שם? או שאתם נותנים ביות מלא, או שאתם קוראים לאמהות על כל בכי.

לקרוא לאמא פעם ב 3 שעות זה מגוחך. איזה תינוק מתחת לגיל שבועיים אוכל פעם ב 3 שעות?

היעצת הנקה הסבירה לי שתינוק שנולד זקוק להזנה צפופה. פשוט להניק כמה שיותר עד שהוא יתרגל למצב החדש שהוא כבר לא ברחם והקיבה צריכה לעבוד לפי "ארוחות" ולא במצב של הזנה תמידית.

משום מה לא מלמדים את זה את האחיות בבתי החולים בארץ...

על דלת התינוקייה יש שלט מאיר-עיניים: "שעות הנקה", והפירוט: 10:00, 14:00, 18:00, 22:00, 2:00, 6:00. הנקה כל ארבע שעות! לתינוק שרק אתמול נולד! הם שפויים???

אין לי מושג אם בפועל זה באמת עובד שם ככה או לא, התינוק שלי היה צמוד אליי בביות. ראיתי את השלט ההזוי הזה רק כשהגעתי איתו לבדיקות.

הם מטפלים בתינוקות רק את הטיפול השגרתי - מקלחת והחלפת טיטול

מעולם! לא ראיתי אחות שניגשת לתינוק להרגיע אותו רק כי הוא בוכה

הרבה פעמים מצאתי את התינוק שלי צורח ובשניה שהרמתי אותו הוא הוציא גרעפס ונרגע - אבל אף אחד שם לא פנוי לעשות את זה בשביל התינוקים.

בכל 6 הלידות שהייתי בשע"צ כמעט ולא שמעתי אף פעם שקט בתינוקיה. 

אותו לגהק היה נרגע,איך אני יכולה ככה להיות לבד בחדר בלעדיו ולהישאר רגועה??? כמה דאגות יש לנו כשהילד מתחיל פעוטון או גן חדש,אז תינוק קטן שהרגע עזב את הרחם המוגן ולא יכול לעשות כלום בעצמו חוץ מלבכות.....

אין מצב שכל כך מעט כוח אדם יטפל כמו שצריך ב 30 תינוקות שרק נולדו. גם אם הצוות מסור מאוד.

הטענה על שע"צ זה בכוח אדם ולא באיכות האחיות.

בהר הצופים / עין כרם יש בין 7 ל 12 תינוקות על כל אחות + איזה כוח עזר אחת או שתיים שנמצאות שם כדי לעזור. לא פלא שההבדל הוא עצום.

גם שלי היו רגועים, רק שזה לא היה נראה לי כל כך מרגיע לשכב במקום מואר עם איזה שני צרחנים מימינך ומשמאלך.

ברור שהאחיות מקסימות ועושות מה שהן יכולות. כמה כבר אפשר לעשות כשיש לך 20 תינוקות להשגיח עליהם.

(דרך אגב, יש לי קרובה שהיא אחות בתינוקיה והיא אמרה לי שזה ממש תלוי בעומס. לפעמים כל אחות מקבלת מעט תינוקות ומצליחים להשתלט ולפעמים יש הרבה לידות בלילה ולא מצליחים להשתלט ותינוקות בוכים לך המון. היא גם אמרה שיש אחיות חמודות שמתנהגות בדרך ארץ לתינוקות ויש שנוהגות בצורה לא נעימה. כשהקרובה שלי יולדת, היא הולכת רק לביות מלא...)

כך עשיתי כשהתקלחתי

אישית, אני רגועה מאד להתקלח פעם ביום כשהתינוק ישן , 

וליתר בטחון מבקשת ממי שלידי.

אבל אם אותך מרגיע אופציה של תינוקיה- קחי בחשבון שבדרך כלל ביות חלקי זה אומר שגם בלילה את חייבת לשים בתינוקיה (ככה לפחות בעי"כ)

להכנס עם העריסה למקלחת?

יקפוץ מהעריסה? למה,בבית אם אמא ותינוק לבד והאמא צריכה מקלחת או שירותים מביאים בייביסיטר?

בבית זו בעיה , בבית החולים יש עוד אנשים אם יקרה משהו

לאחיות יש המון תינוקות

הן לא מסוגלות לתת מענה מהיר לכל תינוק בוכה

לא מתאים לי שהמפגש הראשוני של הילד שלי עח החיים יהיה חוסר מענה לצרכיו ..בדידות וכו'.

אבל האשליה שמטפלים בו בתינוקיה היא לגמרי אשליה.

או טיטול.ולכן אחיות לא תמיד יכולות להרגיע.

באמת תינוק פתאום נזרק החוצה מהרחם,אל העולם הגדול,ובהחלט יירגע אם יהיה עם אימו כמה שיותר...להיפך,שבבית חולים יהיה עם אמא,זה הימים הראשונים,לרכך את המעבר.ובבית גם סבתא ואבא יכולים לעזור,הם משפחה.וחוצמזה,מי שלומדת ומצליחה לנוח יחד עם התינוק,להניק בשכיבה ולהירדם יחד,באופן בטיחותי,זו מנוחה מעולה,לשניהם.אני פשוט לא יכולה לחשוב על תינוק בתינוקיה בלי אימא.....

הם כל כך עמוסים, שזה לא מחזה נדיר לראות תינוק שבוכה שם ללא הרף במשך שעה שלימה.

(כמובן שזה תלוי בית חולים ותלוי תינוקיה, אך קיימים בתי חולים שבהחלט המצב שם כזה)

לגבי התמ"ל - הימים הראשונים של ההנקה הם הכי קריטיים לביסוס ההנקה. כל בקבוק שנותנים לתינוק יכול לפגוע בייצור החלב, בהרגלי היניקה, בהתרגלות להנקה (מצד האמא). אשה שלא תניק ב 48 שעות הראשונות ואח"כ תגיע הביתה ותנסה שם להניק, אני בספק כמה סיכויים טובים יש לזה להצליח.

אם היית אומרת לי שמתנהגים בנחת עם התינוקות, מעמעמים את האור בתינוקיה, לא צועקים על ידם (לא מקללים אותם...כן כן כבר שמעתי מישהי בתינוקיה מקללת תינוק שהיא לא הצליחה להרגיע אותו), לא מדברים על ידם בקול, קוראים לאמא שלהם ממש ברגע שהם מתחילים לבכות, רוחצים אותם בעדינות, מלבישים אותם בעדינות, מחליפים להם בעדינות... אז הייתי מבינה למה באמת כדאי לשים את התינוק בתינוקיה וללכת לנוח. לצערינו זה לא המצב ברוב התינוקיות בארץ לכן יותר ויותר אמהות מתחילות להתעניין בביות מלא למרות הקושי הגדול בכך.

אני רק אוסיף:

תחשבי על התינוק, ועל המעבר שלו מעולם מוגן, בתוך אמא, ריח של אמא , שקט ומים,

לעולם רועש , צרחות, אור, בכיות 

הדבר היחיד שהוא מכיר בעולם זה הריח שלך והקול שלך, אז הכי הרגעה בשבילו זה להיות לידך, קצת להרגע מהטראומה.

ובאמת אין רע שמישהי תטפל בו בשבילך, אבל עדיף שזה יהיה קצת אחרי - אחרי שבוע או שבועיים של הסתגלות לעולם ולא בימים הכי קריטיים האלו.

ויש מלא מחקרים שמוכיחים את זה שגם לתינוק וגם לאמא זה הכי טוב 

אבל כרגע חסום לי הפייסבוק, אז קצת שיש לי:

כאשר התינוק נמצא במרחק מהוריו, מרחק גדול יותר מאשר הושטת כף יד, הוא אינו מרגיש אותם, והתחושה שמציפה אותו היא תחושת סכנה. מערכות הגוף שלו נכנסות לכוננות של סכנת חיים; הוא נתקף בכי נוראי, ובין התקף בכי אחד ומשנהו הוא שוקע בשינה מאוד עמוקה המכונה shut down – הוא פשוט סוגר את עצמו. גם בשעת השינה הזו כמו בעת הבכי, נמצאו הורמוני הסטרס ברמה גבוהה. כך שההפרדה של התינוק מאמו – רק מסבכת את העניינים, ויוצרת בעיות חדשות. 

חפשי קבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה - ושם יש מסמכים עם המון חומר

אסור לשכוח שגם הגוף שלך עבר טראומה וחייב מנוחה.

ותינוק לידך זה לא מנוחה.

אבל א. לי תינוק לידי זה דווקא מנוחה, וכן לרוב האמהות (כך לפי המחקרים , כל המדדים של האם , ההורמונים , הדיכאון אחרי הלידה הכל היה טוב יותר כשהתינוק ליד)

ב. אם באמת בשבילך תינוק לידך זו לא מנוחה - אפשר למצוא עזרה, להביא מישהי שתשהה לידך ותטפל בתינוק, או בתשלום. להשתחרר מהר מבית החולים , למצוא דרך בה שניכם תתאוששו.

לא יודעת איך את, אבל אני לא מסכימה להתאושש על חשבון זה שהתינוק שלי יסבול, יש דרך לדאוג לכולם

יש נשים מתנדבות שמוכנות לעזור לנשים להיות באפס הפרדה,

ובתשלום וודאי.

חפשי בפייסבוק קבוצה "הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה" - הקבוצה

נכנסתי לשם וראיתי שמדברים שם על המודעות לאפס הפרדה, ועל ההתנהלות מול בית החולים.

לא ראיתי שמדובר על תמיכה וליווי ליולדת.

שתינוק לידך זה לא מנוחה

ממה נפשך - 

אם התינוק לידי ורגוע אני נחה הכי טוב. ואם הוא לידי ולא רגוע אז הוא צריך אותי ותינוק בן יומו שלא רגוע *לטעמי* קודם לי. קודם אני אטפל בו וכשהוא יהיה רגוע אז אני שוב אנוח.

מה שבטוח - כשהתינוק בתינוקיה ואין לי מושג מה קורה איתו - תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם שלי - אז זה לא מנוחה בשום צורה! (במיוחד אם כשאני מגיעה לתינוקיה אני מוצאת אותו צורח בטירוף וכמובן שזה לא מעניין אף אחד)

ממש כמו בבית. אני נחה לחלוטין חוץ מטיפול בתינוק. לא עושה שום דבר אחר. ואם התינוק בבית עד כדי כך לא רגוע שאני לא מצליחה לנוח אז מקבלת עזרה גם עם התינוק מהבעל/אמא/דודה/בת גדולה/ואפילו בחורה בתשלום שתשחרר אותי לאיזה שעתיים שינה והתאוששות.

מומלץ או עדיף לשים בתינוקיה של מעייני הישועה (קומה 5 ולא 7! אני לא עולה ל-7 בד"כ. משתדלת!)

מה שאני קוראת פה על בתי חולים אחרים.וחשוב לי להביע את הערכתי לאחיות.הן עושות את מה שבכוחן.רק שאין כמו טיפול אימהי,בשבילן זה לא תינוק יחיד ומיוחד כמו לאימו,משתדלות לטפל במסירות,אך באמת לא יכולות להספיק,להרגיע,לדאוג שיהיה שקט,גם כי בלתי אפשרי,מבחינת עומס וגם כי אני באמת באמת מאמינה שמה שמרגיע תינוק זו קרבה לאימו.לא יעזור.שוב,אני לא דנה לכף חובה מי שחלשה וקשה לה ביות וכו׳,אבל כמה שמתאפשר...

ולקחת לביות מלא/ חלקי/ בכלל לא?

כלל לא,אם כי לקחתי אותו כמה שיותר שיכולתי,וכן בשנייה ככה

אז מעולה!

אפשר לנסות, לא? ואם קשה- לרדת מיזה...

בחלק יש אחיות שעוזרות, אבל לא להשגחה מלאה

ותמיד אפשר להתחרט ולעבור למחלקה רגילה.

בסורוקה אין איפה להשאיר את התינוק אפילו לרגע (לפחות בחלק מהמחלקות לא בטוחה שבכולן).

בקפלן ביות (לפני למעלה מעשר שנים) פירושו שאני בוחרת מתי התינוק לידי ומתי הוא בתינוקיה (אידיאלי לדעתי)

הבת שלי היתה תינוקת מאוד אנרגטית שלא ידעה לישון כבר מרגע הלידה!
והיה מעולה שהשארתי אותה בתינוקיה בלילות.

לאחר הלילה השני- האחות אמרה לי שהיא והבת שלי חברות טובות כי ב-2 הלילות שהן היו יחד, האחות היתה צריכה לנדנד את העריסה שלה כל הלילה כדי שתרגע...

ואח"כ בבית גם היתה ככה- לא אהבה לישון ולא רצתה לישון.

והיה לי לא קל בכלל איתה...

אז לפחות היו לי 2 לילות שקטים יותר ורגועים שנתנו לי קצת כוח להתאושש מהלידה ולחזור לעצמי לפני המשך הטיפול בבית...

(היום ב"ה היא בת 5 כמעט למי שמתעניינת- ילדה מאוד חכמה, פלפלית כזאת. אקשניסטית ושובבה. שתהיה בריאה)

שואלת באמת מהתענינות, מעניין אותי איך זה נשמע לך אחרי כל מה שענו לך?

עדיין נוטה להעדיף את התינוקיה ולהעביר לילה שלם בשינה

כדי לאגור כוחות ולהיות אח"כ אמא טובה יותר.

מה שווה להיות אמא טובה יומיים אם אח"כ אני אחזור הביתה בלי כח

ואהיה אמא עצבנית, בלי כוחות, מותשת ובלתי נסבלת?

אבל אולי תמצאי דרך גם לנוח וגם שהתינוק יהיה לידך ,

אולי מישהו שישהה לידך ויעזור לך 

רק בשעות הבויקור המצומצמות זה אפשרי וזהו.

וזה מעולה! כי לפעמים המלוות מפריעות ליולדות האחרות בחדר לנוח...

אישה שבאה להרגיע תינוק לא מפריעה

מי שמפריע זה אנשים שבאים לפטפט, להתלהב , לצלם ולצעוק

וברוב בתי החולים מסכימים למלווה אישה

בקושי לבעל נותנים להישאר קצת אחרי הלידה.

בשעצ ועין כרם מותר מלווה בלילה

באיכילוב לניאדו מעיני ומאיר - לא, אבל קרה שנשארו והעלימו עין.

תכלס, אין על ירושלים 

ברור שאין על ירושלים. בעלי ירושלמי ואני מקווה שבאיזשהוא שלב אנחנו נעבור לגור שם. הלוואי...

אבל מבחינת בתי חולים וכאלה-

חברות של גיסות שלי באות מאיזור ירושלים כדי ללדת במעיני הישועה...

וגם במעיני הישועה נתקלתי ביולדות שבאות מקרית ספר, ביתר, אשדוד, אופקים, נתיבות, באר שבע וכד'...

ואני בכלל לא בני ברקית... וגם באה בעצמי מעיר אחרת כדי ללדת שם. (למרות שיש לי אפשרויות אחרות כמו תל השומר, איכילוב, בלינסון, וולפסון וכד'...)

ת'כלס- אני ממש מרוצה שם.

מעיני הישועה - שמעתי על לידות ממש טובות שם , ושמעתי על כאלו שממש לא נהנו.

אבל זה ידוע שבתי החולים בירושלים הם ממש ממש באים לקראת היולדות.

מוזר בעיני..

יש לגיסתי חברה שהיתה גרה במרכז ועברה לגור בי-ם ולא מסכימה לוותר על לידה במעייני...

והתכוונתי יותר לישובים סביב ירושלים. שנשים מעדיפות לבוא ללדת במעייני.

כמו: ביתר, קריית ספר, גבעת זאב, בית שמש וכד'...

לא נתקלתי 

(גרה בביתר)

באמת?

מענין!
 

דווקא, כל פעם שאני יולדת שם, נראה שרוב היולדות שם הם לא מהמרכז.

למשל: קיבלנו את המתנת לידה הזאת שמקבלים כל פעם לאחר הלידה וראיתי ברשימה הרבה בנות שגרות בישובים כמו שהזכרתי. לפחות 50% מהיולדות היו לא מב"ב וסביבותיה.

(גם אני לא בני ברקיתתתת)

וגם שמעתי את היולדות מתארגנות בינן לבין עצמן שהילדים של יולדת א' יסעו עם הילדים של יולדת ב' מ"קרית ספר" למשל כדי לבוא לבקר את האמהות שלהם. (ילדים גדולים, כן? שלא יגידו לי עכשיו שילד בן 5 עולה לאוטובוס לבד... )

ואני מכירה את גיסתה של גיסתי שגרה גם בביתר ובאה ללדת במעיני!

וכמובן שיש את הבנות שגרות בי-ם אבל ההורים שלהם גרים במרכז והן באות ללדת במעיני ואח"כ הולכות לאמא שלהן...

ואת אלו שגרות בדרום וכד' כמו נתיבות ובאר שבע ואשדוד (שאני אישית מכירה 3 כאלה) שבאות מהערים שהזכרתי כדי ללדת במעיני הישועה.

אני למשל, לא חשבתי בלידה ראשונה ללכת ללדת במעיני. חשבתי על תל השומר.

אבל גיסות שלי כ"כ המליצו לי על מעיני הישועה מאינפורמציה שהן קיבלו מחברות טובות שלהן שבסופו של דבר ביררתי ולעומק אכן הלכתי ללדת שם.

אלה שגרות בישובים שבאמצע הדרך כמו שהזכרת בוחרות ללכת לאיפה שיותר מוכר ונח להן

בדר"כ ירושלמיות במקור הולכות לירושלים ואלה שבמקור מהמרכז הולכות לשם

ביתר נראה לי שהרוב הולכות לרישולים כי זה הרבה יותר קורב

ביתר קרובה לירושלים, וקרית ספר לבני ברק, 

זה לא אותו הדבר...

זה לא או ביות מלא או להתאושש.

כמו שהעידו פה רבות שהיו בביות המלא והתאוששו יפה

וגם כשהתינוק בתינוקיה - לא תמיד יש לך שקט בחדר, בחלק מהלידות היו לי חברות חדר רעשניות כל כך שממש לא הצלחתי לנוח. 

בלידה ראשונה בכלל לא הצלחתי להרדם במשך שתי יממות רצופות - האדרנלין מהלידה, הבלגן ההורמונלי האדיר, כל הבלבלה הזאת כנראה השפיעה עלי חזק. כמה שהייתי עיפה לא הצלחתי לישון, כל הלילה טיילתי הלוך ושוב מהחדר לתינוקיה

בכל אופן- שלי צורחים בין כה כל הלילה הראשון- כך שמראש זה אבוד

על עייפות ודחיית צרכי עצמך למען תינוק חסר ישע...החיים מורכבים...קשה לי לחשוב שיולדים תינוק ואז נותנים לאחרים להיות איתו רוב הזמן כדי שהאמא תנוח...אני בעד לשלב כמה שניתן...אם זו לידה ראשונה שלך,ואת עדיין לא חווית,תני צ׳אנס,אל תחליטי מראש...שוב,אולי בלילה שיהיה בתינוקיה אך ביום איתך?

תגובה לפותחת...

ולא שמעתי על אשה שקמה לתינוק בלילה ומתה מזה..

או אישה שנחה ובגלל זה ניצלה

(רק מעירה)

למה היולדת כשהיא חוזרת הביתה קמה לתינוק בלילה? ולמה היא תחזיק אותו כשהוא יבכה?

גם בשבוע הראשון היא יולדת , חלשה ובמצב פיקוח נפש.

אם כן - שתקום רק להאכיל אותו , ותחזור לישון אם הוא בוכה.

במציאות - לכולנו יש רגש אמהי ואנחנו רוצות למנוע מילדינו סבל (כמיטב יכולתינו)

ולכן רוב הנשים תקומנה לתינוק בוכה, למרות הקושי , והעיפות.

שישארו בבית ויקנו אוכל מוכן וישלחו את הילדים לדודים/ סבתא ויוכלו לנוח בשקט... לא??

ולמסור גם שם את התינוק לתינוקיה, התמיהה היא עליהן.

אם הן הולכות לבית החלמה כדי לאכול טוב, ולהתאושש, בלי העול של הטיפול בילדים והקושי שהם מבטאים, שנלווה לשימחה הגדולה כמובן כשמביאים תינוק קטן וחדש הביתה (קינאה, רגרסיה בהתנהגות וגמילה, וכו'), טוב הן עושות.

הן רוצות שהן תאגורנה כוחות והתינוקות יטופלו, ויהיה להם טוב.

יש נשים שחושבות שלתינוק טוב כשמטפלים בו, ויש נשים שחושבות שלא או שלא מטפלים בו.

ועל זה בדיוק נסוב השרשור - האם התינוק סובל או שלא.

אף אמא לא רוצה שהתינוק יסבול בשביל שהיא תנוח.

אני לא אמרתי שבית חולים זה כמו הבית,

רק עניתי לנשואים פלוס שטענה שהיולדת קודמת לתינוק והיא חסרת ישע יותר ממנו.

אני חושבת שאף אמא לא רוצה לנוח ולהתאושש על חשבון התינוק, ואף אמא נורמלית לא תשאיר אותו לבכות בגיל 4 ימים ותישן.

ולכן - אמהות שמשאירות תינוק בתינוקיה זה רק בגלל שהן חושבות שטוב לו, או שהאפשרות האחרת קשה להן. אף אמא לא תתן לו לסבול , אם היא תחשוב שזה סבל

גם בבית את עייפה מאד, למרות שבעלך עוזר לך , ולמרות זאת את לא חושבת שהצרכים שלך קודמים לשלו.

ואגב, אם קשה , אפשר לבקש שחרור מוקדם ולדאוג לתינוק בבית עם עזרה (שזה מה שאני אעשה בעז"ה)

אמרו שהתינוק - לעומת אמו הוא חסר ישע, ולא יכול לעזור לעצמו, וכשהוא בוכה הוא חסר אונים.

ב. נכון , אבל אין קשר, למרות שהן במצב פיקוח נפש רוב היולדות רוצות שהתינוק שלהן לא יסבול.

ועל זה בדיוק מתנהל השרשור - האם התינוקיה = סבל לתינוק או שלא.

בסוף: אם נוח לך שתינוקך חווה את זה אז בסדר..

ואז תגידי לי שזה לדעתי???

אתם לא משאירות לאמא חלשה , כואבת ומתוסכלת שום ברירה אלא להתאבד על ביות מלא כי אחרת היא אמא מזניחה. ואני שואלת בשיא הכנות: אתם תיקחו אחריות על דכאון אחרי לידה??????

תינוקיה שהתיאור של זאת שמתחתיך מתקיים מחייבת התערבות של משרד הבריאות.

מצטערת ביקרתי בכמה וכמה מחלקות תינוקות, לא ניתקלתי במצב המתואר

מדובר פה על אור חזק, צעקות, רעש, חוסר יכולת להתפנות לתינוק (בשביל גרפס/ידיים), טיפול לא עדין (שיטת הסרט הנע), האכלה כל 3 שעות ולא יותר, החלפת טיטול בשעות הטיפול (ולא יותר).

(הזכרתי בשרשור הזה שכבר ראיתי אחות שמקללת תינוק שלא הצליחה להרגיע, ראיתי איך מקלחים אותם כמו עופות, ראיתי בעיניים שלי בכי בלתי פוסק שהתמשך אולי שעה, כבר ראיתי איך השאירו את התינוקת שלי בתינוקיה ואף אחד לא קרא לי להניק למרות שעברו 3 שעות, שמעתי באוזניים שלי מאחות שעובדת בתינוקיה שהטיפול הוא לא תמיד עדין ומסור - תלוי באחות, יש אחיות שכן ויש שלא. שמעתי מאותה אחות שלא תמיד היא מצליחה להשתלט על הצרחות ובוכים לה מלא)

בקיצור, זה לא טיפול אישי. זה טיפול קבוצתי וככזה, הוא הרבה פחות איכותי. לא בגלל טיב הצוות המטפל אלא בגלל כמות התינוקות שזקוקים לטיפול.

יכול להיות שלא יגרם לו נזק נפשי. בסדר. 

המחשבה על זה שהתינוק שהרגע יצא ממני מקבל כזה טיפול לא נותנת לי מנוח בתור יולדת. 

לך כן? סבבה. אף אחד לא בא להעביר עליך ביקורת. ואם מישהי העבירה על זה ביקורת, זה באמת לא שייך.

מה שלא נכון! אור חזק יש לבטיחות של התינוקות.. בדיוק כמו שלבטיחותם שמים על הגב ולא על הבטן.

מעבר לכך.. ציור מצב של תינוק סובל , צורח, מורעב לא מטופל וכו' יוצר מצב שאמא שמשאירה בתינוקיה נחשבת מזניחה. אין לי מושג באיזה תינוקיה נתקלת במצב שאת מתארת. אבל:

א. תינוק שמקבל מטרנה, אסור לתת לו בתדירות גבוהה מידי לאכול (ולכן נותנם כל שלוש שעות ולא יותר).

ב. בדרך כלל תינוק שבוכה קוראים לאמא שלו ואם נתקלת בתינוק צורח אז כנראה שאמא שלו בדרך..(גם אם הוא היה איתה בחדר והיא היתה באמצע מקלחת היא לא היתה יוצאת ככה כדי להרגיע אותו.נכון?! או שבעיניך לצאת ערומה זה גם מקובל כדי שתינוק לא יבכה.

ג. לא נתקלתי מימי במטפלת שצועקת על תינוק!!!!!אין לי מושג איפה ראית את זה..

נתקלתי באחיות אנטיפיטיות בטירוף - ואם אלי הן התנהגו ככה אז איך מתנהגות לתינוקים כשאף אחד לא רואה? לא יודעת, יכולה רק לנחש.

וביקשתי מפורשות שלא יקלחו את התינוק וגם שמתי פתק בולט בעריסה ובכל זאת מצאתי אותו רחוץ ומקולח - בעיני זו חוצפה ממדרגה ראשונה!

ואני הגעתי כמה פעמים לתינוקיה ומצאתי את התינוק שלי צורח אדום ומותש - ולא - לא קראו לי. נכון שגם בבית אם הוא יצרח באמצע שאני מתקלחת הוא ייאלץ לחכות כמה רגעים אבל בבית אני לא אכנס להתקלח לפני שאני יודעת שהוא אכל, הוציא גרעפס ורגוע. אם בכל זאת הוא יבכה כשאני באמצע אז נכון - הוא יבכה. אבל מראש משתדלים למנוע את זה.

מה גם שבבית את ערנית לתינוק שלך ובדר"כ הוא לא צריך להתחיל לצרוח בשביל שתניקי אותו, את מזהה את סימני הבקשה שלו לאוכל הרבה יותר מוקדם  - כשהוא מתעורר, מתחיל לזוע באי נוחות וכו'. לחכות לבכי זה קצת מאוחר.

בלניאדו לדוגמא, הצרחות היחידות הם בזמן שיש רופא ועושים את הבדיקות. וזה זמן נקודתי שאת יכולה לבקש להיות בו עם התינוק..

ברור שתינוקיה זה לא אידיאלי..אבל גם מעון בגיל שלושה וחצי חודשים לא אידיאלית וגם ילדים בצהרון עד ארבע או חמש זה לא אידיאלי ובכלל העולם היום לא אידיאלי...

אני מתווכחת כל כך סתם כי למשל שמעתי שבמחלקה החדשה שבונים בעפולה לא תהיה תינוקיה אלא רק ביות מלא ..לי זה נשמע כפיה מוחלטת שמונעת מאמהות אפשרות להחליט. וזה מגיע בדיוק מנשים נחרצות כמו אלו שמתווכחות איתי שמשליכות את מצבן הנפשי והרפואי על כל היולדות.... וזה יוצר מצב שתינוקיה = הזנחת תינוק.

אם תקראי מחקרים על דיכאון אחרי לידה (עשיתי על זה עבודה!) תראי כמה אחוז הדכאון עלה בשנים האחרונות בדיוק בגלל שנשים נכנעות למקובל וכו' ולא מאפשרות לעצמן לנוח.. זה פוגע אחר כך בתינוק פי כמה וכמה

מחקרים מצאו שנשים שהתינוק היה צמוד אליהן פיתחו פחות דכאון אחרי לידה.

ואם תשימו לב נשואים פלוס לא התנגדה נחרצות לביות. היא רק אומרת בצדק מאוד שמנוחה של אישה אחרי לידה זה דבר *קריטי*!

ושעיפות ביומים הראשונים היא זו שקובעת.

לדעתי עיפות היא דבר מצטבר.

אז ביות היא הגורם.

את ישנה יותר טוב כשהתינוק לידך. אני ישנה יותר טוב כשיש לי אפשרות לישון ברצף בלי להתעורר כדי להאכיל.. למה את נחשבת משקיעה יותר??

כי את מזניחה את עצמך ואת בריאותך??

אם לי אחרי לידה יש טחורים ברמה שאני חייבת לטפל בעצמי בשירותים חצי שעה כל פעם (סליחה על התיאור) ואם לא יהיה לי את האפשרות אצטרך ניתוח.. אז אני ממש מצטערת, עדיף י תינוק צורח בתינוקיה מאמא שצריכה ניתוח ונכנסת לסכנת חיים

בהחלט יש הבדל בין התינוקיות

התינוקיה בעין כרם היתה מקסימה, והחזיקו לי את התינוקת חצי שעה על הידיים!!

לא זו הסיבה שבגללה אני לא אשים שם.

התינוקיה יכולה להיות מעולה  , התינוק צריך את אמא שלו. נקודה.

ולגבי עפולה, אני בטוחה שיש עוד מחלקות שם , מה כפיה בזה?

אולי כפיה זה כשמכריחים אותי להיפרד מהתינוק שלי ולשים בתינוקיה?

אך כאשר מציגים תינוקיה בצורה מזעזעת לא מאפשרים בחירה בכלל אלא מעמידים אמא חלשה מול בחירה האם להזניח את תינוקה או לדאוג לבריאותה האישית. וכן..לפעמים זה מתנגש! גםאם יש כאלה שאצלן לא. וכן, לפעמים הבחירה לדאוג לעצמי ולבריאותי חשובה יותר בשקלול של נתונים קיימים.

ולגבי עפולה. לא אמורות להיות עוד מחלקות. רק מחלקה אחת ענקית של ביות מלא בלבד. לא יהיה בכלל חדר של תינוקיה. ולא מצאתי מקום שמכריחים אותך לשים את תינוקך בתינוקיה. להיפך, אם תקחי תורידי מעליהם עול..

זו שערוריה ולגמרי מנוגד להוראות משרד הבריאות, אבל יש הרבה בתי חולים שמכריחים. יש אפילו בית חולים אחד שלוקחים את התינוק אחרי הלידה לשש שעות!!

אבל. אני קיבלתי את התינוק בלידה אחרונה שעה אחרי שלקחו אותו ממני (שעתיים אחרי הלידה).

ושמתי בלילה בתינוקיה.. (מ12 עד חמש בבוקר).. לא יודעת.. לא היה נשמע לי קריטי שאני יישן והתינוק יהיה בהשגחה.. ואני מניחה שבדיקות אם לא חתמת סירוב, הם מחויבים לעשות.תמיד את יכולה להתנגד לבדיקות ותמיד את יכולה לדרוש להיות עם הילד בבדיקות

מוכנים לעשות את הבדיקה בנוכחותי, והרמתי ידיים כי נראה לי מסוכן מדי לוותר עליה... איך שהוא בכה ולפני זה שמעתי דברים כל כך טובים על פוריה...

לי לפחות סירבו בברוטליות להיות עם התינוק בבדיקות

את יכולה לומר שיש פה בית חולים בלי שירות תינוקיה

אף אחת לא "כופה" על האמא לקחת את התינוק איתה, חוץ מזה שהיא ילדה אותו..

למה שמתאים להם...

ברור שהם יאמרו שזה שירותי בית חולים בלי תינוקיה.. אם זה נשמע לך הגיוני.. כנראה שהלידות שלך קלילות ממש

זו הנורמה ברוב העולם.

חברות אמריקאיות שלי המומות לשמוע שקיים דבר כזה. הן מגיבות כמו שאני הייתי מגיבה אם הייתי שומעת על בית חולים שלא מאפשר להורים להישאר בלילה עם הילדים שלהם שמאושפזים.

מתי המחלקה הזאת בעפולה תהיה מוכנה? הלוואי שללידה שלי... הייתי ממש בשבירת ראש איפה אלד, כי ביות כמו שהיה לי בעין כרם עם ממש אפס הפרדה וכל הבדיקות ליד המיטה שלי ידעתי שאין לי בשום בית חולים יהודי בצפון, ושברתי את הראש מה יותר שיגעוני - לנסוע עד ירושלים וללדת בדרך, או ללדת בבית החולים האנגלי בנצרת, שגם הוא נותן תנאים כאלה. אבל אם את אומרת שבונים מחלקה בעפולה בלי תינוקיה אז מן הסתם גם שם יהיה כך. תדעי שעשית אותי מאושרת... יש לך מושג אם היא תהיה מוכנה תוך חצי שנה?

בקבוצה הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה

יש שם המון מידע הם בטוח ידעו

אחרת הייתי שואלת בשבילך.

אבל אפשר להכנס גם לדף ולכתוב.

בטח יש שם צלבים בכל מקום ומיילדות שיצטלבו לך באמצע.. תעשי טובה לנשמה של התינוק.. זה לא באמת שווה את האפס הפרדה

הייתי שם לפני שלוש ומשהו שנים וישנתי בדלת שמול התינוקיה... הבת שלי היתה עם צהבת והיתה חייבת להשאר שם.

והתינוקות אכן בכו...

ותמיד כשרציתי להכנס זה היה סיפור ולחכות ליד הדלת עד שהן יפתחו

ובמשך היום יחסית היה רגוע כי הרבה לוקחות אליהן אבל בשעות "העומס" שזה בלילה או במנוחת צהריים או באוכל וכו' תמיד היה בלאגן והיה מפוצץ ככה שבקושי היה שם מקום בכלל להכנס וברור שבמצב כזה הן לא יכולות להתייחס לכולם מייד על הציוץ הראשון (וגם לא השני).

חוץ מזה שההתייחסות של (חלק מ)האחיות שם היתה מגעילה. והמקום לא היה מותאם לחלוטין לילד עם צהבת שהיה אמור גם לינוק. ולא תמיד התחשק לו לינוק לפי השעון שלהם.

וכשרציתי להשאר לידו ליד העריסה עם הפלורסנט זה היה בלתי אפשרי מבחינתן ש"אסתובב\אשב להן שם בין הרגליים" למרות שהוא צרח כל הזמן והיה ממש מסכן.

הייתי שם גם שנתיים אח"כ. למזלי בביות מלא והתינוקות בתינוקיה עדיין בכו...

כך שמעתי במו אזני (!) בתינוקיה בהר הצופים, וזו עוד היתה התינוקיה הרגועה ביותר שפגשתי בימי.

המשפט הזה נאמר לתינוק שלא הפסק לבכות והאחות לא הצליחה להרגיע אותו.

תחשבי איזה תחושה זה נותן לי בתור יולדת שנכנסת פעם ראשונה באשפוז הזה כדי להניק ושומעת אחות שאומרת כזה דבר לתינוק.

וכל התיאור על: צרחות בלתי פוסקות, תינוקות אדומים מבכי, אחיות שלא קוראות לאמהות מניקות למרות שעברו כבר 3 שעות, טיפול בשיטת הסרט הנע, מקלחת כמו עוף, תינוק שחזר מהתינוקיה עם יד אחת בתוך המכנסיים!!! (את מבינה, הלבישו אותו כ"כ מהר שלא שמו לב שהכניסו לו את אחת הידיים לתוך המכנסיים), תינוקיה נעולה בזמן בדיקות רופא, אכן מגיע מהתינוקיה בשע"צ...

אני זוכרת שהיתה בשע"צ איזה אחות שהסתובבה כל המשמרת לילה ולא הפסיקה לצרוח על כל מי שראתה. תינוקות, אמהות, אחיות (רציני שחשבתי שהגברת הזו לא נורמלית)

במשמרת שלה הרגשתי שאני עוד דקה מתעלפת, חייבת תינוקיה! אבל איך אפשר להפקיד את התינוק שלך שהוא עוד לא בן יומיים אפילו בידי המטורפת הזו? כשהלכתי לקחת טיטולים היה שם תינוק ששכב בשולחן אור והכיסוי כמעט החליק לו מהעיניים והוא צרח וצרח, התקרבתי אליו והאחות הזו צרחה עלי "אל תגעי בו".

כל שעה עגולה היא היתה נכנסת אלי לחדר בשקט בשקט ופתאום מבהילה אותי ואת שכנתי לחדר בצרחות מבהילות "את נרדמת אני לקחת לך ילד".

את באמת חושבת שעם כל העייפות (ובאמת שהיתה עייפות והיו תפרים והיו בעיות בהנקה והיה ברזל נמוך) אני מסוגלת לשים את התינוק שלי בידיים של אנשים כאלו?

נכון, המציאות של ביות מלא ללא נתינת עזרה ליולדת היא לא אידיאלית וגם המציאות של תינוקיה היא לא אידיאלית. אז כל אמא עושה מה שמתאים לה ומה שטוב לה. אבל לצייר את התינוקיה בתור איזה מקום חם ואוהב שמעניק טיפול מסור איכותי ועדין לתינוקות, זה ממש לא. (אולי את ראית דברים אחרים בחיים שלך, אבל אחרי מה שאני ראיתי בשני אשפוזים בבתי חולים שונים לחלוטין, אין לי ספק לגבי מה דעתי על תינוקיות) 

ומה הבעיה עם המחלקה בעפולה? זה לא שמכריחים את כל היולדות בלי יוצא מן הכלל ללכת לביות מלא. זו מחלקה אחת מתוך עוד מחלקות. 

זה הרי ידוע שמחלקות שלא מתוכננות לביות מלא פשוט לא מתאימות לזה. אין מקום לקלח את התינוק בחדר, התינוקיה מבזבזת מקום בו היו יכולים לבנות עוד 3-4 חדרי אשפוז, המיטות לא מספיק גבוהות כדי שהאמא תוכל להגיע בהושטת יד מהמיטה שלה אל העריסה של התינוק, יש 3 יולדות בחדר וזה מקשה על כל האמהות וכל התינוקות להירדם. אז בונים מחלקה חדשה שתתאים לצורך הזה.

דרך אגב אני שמעתי שבבית חולים הדסה עין כרם אין מחלקות ללא ביות מלא/חלקי כי בית החולים הזה הוא אוניברסיטאי וככזה הוא עובד לפי מחקרים ומחקרים מראים שהדבר הטוב ביותר לתינוק זה להיות צמוד לאמא שלו ולכן אין שם בכלל אפשרות לתינוקיה כל היום.

אז אם כבר את שואלת למה בתי חולים פותחים מחלקות של ביות מלא, יכול להיות שזו הסיבה. כמו שהם פועלים לפי תוצאות של מחקרים בעוד הרבה תחומים.

נכון, השרשורים האלו משפיעים על אמהות ומעודדים עוד ועוד נשים ללכת על האופציה של ביות. אני לא רואה בעיה בזה. יש לכל אשה זכות בחירה ממה להיות מושפעת וממה לא. בדיוק כמו שיהיו פורומים ששם מתעסקים בנושא "איזו עגלה היא הכי מהממת בשוק" ויש נשים שיחליטו להיגרר אחרי המודה ולקנות עגלה ב 5000 ש"ח ויש נשים שיחליטו שזה לא מתאים להן ויבחרו את האופציה הזולה.

זה בדיוק למה נשים נכנסות לפורומים של הריון ולידה, כדי להנות ממגוון הדעות.

מה מפריע לך?

שהדעה שלך בשרשור הספציפי הזה היא פחות פופולרית?

שמישהי פה משקרת לגבי מצב התינוקיות בארץ? (באופן אישי, אחרי שראיתי דברים בעיניים אני לא צריכה סיפורים מפורומים כדי לדעת מה המצב בתינוקיות)

שמישהי תבחר בביות מלא ותקרוס? (את יודעת זה לא אל-חזור, תמיד אפשר להתחרט)

שהיו פה כמה תגובות שלא מכבדות את הצד השני? גם לי זה הפריע (ודרך אגב זה היה דו כיווני)

תעשי מה שטוב לך וכל אשה פה תעשה מה שטוב לה. 

יש בעולם הרבה דעות והקב"ה נתן לכל אחד מספיק שכל כדי לדעת לבחור בין כולן.

מי שהולכת לקנות עגלה במחיר שלא מתאים לה או הולכת על ביות גם כשזה לא מתאים לה זו בעיה שלה ולא של פורומים של הריון ולידה.

אני לא חושבת שאני מתארת את מי ששמה בתינוקיה בתור מזניחה. רק מסבירה למה למרות הקושי העצום בביות מלא, אני בכל זאת בוחרת בזה.

כמו שאמרת "לשים בתינוקיה" זה מושג רחב. 

מה שמפריע לי אלו לא היולדות ששמות בתינוקיה (אני לא אמא של התינוקות שלהם וזה לא ענייני), מפריע לי בתי חולים שנועלים את התינוקיה בזמנים מסויימים ולא נותנים לאמהות להיכנס. וככה נוצר מצב שאם ילדתי באחד מבתי החולים האלו, התינוק שלי בוודאי יבלה כמה שעות בצרחות בלתי פוסקות (בהפרדה אחרי הלידה ובשעות של ה"טיפול"), גם אם יש לי כוחות לטפל בו בעצמי ולהיות על ידו בזמן בדיקת רופא.

ודרך אגב, עד עכשיו הייתי בביות חלקי. אני אכן מעוניינת להבא בביות מלא (בלידות הקודמות ילדתי בבתי חולים שלא אפשרו) יכול להיות שאנסה את המלא, אראה שאני לא מסוגלת ואשאיר את התינוק בלב כבד בתינוקיה. למה לב כבד? כי כמו שכתבתי המציאות הזו לא אידיאלית. אם האופציות זה או שהוא יפול לי מהידיים או שהוא יקבל טיפול מזעזע בתינוקיה, אז אבחר בטיפול המזעזע של התינוקיה. את יכולה לומר שזה עדיף, שזה פחות גרוע לתינוק, שזה אילוץ... את לא יכולה לומר שזה טוב, שזה נותן לאמא תחושת שלווה וביטחון, שזה משמח את האמא או את התינוק.

ומי שלא בא לה, שלא תלד בבית חולים העמק. 

אני לא נכנסת לשאלה של תינוקיה או לא.

עובדה היא שבשלושה ימים האלה יש קולוסטרום שהוא חיוני ליילוד. היולדת לא מיותרת לתינוק בשלושה ימים ולילות האלה.

גדר הלכתי של פיקוח נפש לא רלוונטי לענין הטיפול של האם בתינוק.

הגדר ההלכתי נשען על הגיון כלשהוא. מה שאומר שיש הבדל משמעותי במצבה הבריאותי של האישה בין שלושה ימים אחרי לידה לבין שבוע אחרי לידה

כי אם האישה היא במצב של פיקוח נפש ועבור התינוק המצב הוא רק פחות נעים אז הצורך של מי קודם?

אף אחד לא אמר שאישה לא תניק. אפשר גם לבקש שיעירו את האמא בלילה להנקה. (האמת שמתי לב שאני כמעט היחידה שבאה בלילות להניק)  

חברה נסחפתם... 

לאישה זה לא נעים וגם לתינוק,

אף אישה לא מתה מעייפות ולכן הפיקוח נפש לא קשור

הוא קשור לצום יום כיפור למשל.

לפי הצורך של התינוק. גם בלילה. אבל בין לבין מישהו שומר לה על התינוק.

בקושי הוא עומד במרווחים האלה בצורה מסודרת מאוחר יותר.

לקחתן רחוק מדי את הענין של פיקוח נפש.

אישה שמניקה ולא מסתדרת עם ההנקה והלכה לישון ב12 ובשתיים מעירים אותה שוב ועד שהיא נרדמת בחזרה כבר חמשבבוקר והיא אחרי לידה.. סורי זה פיקוח נפש כפשוטו.

עדיף תינוק בתינוקיה בוכה עם מטרנה ואמא שישנה חמש שעות ברצף

למעט במקרים קיצוניים, באחוזים קטנים.

להזיק לה אנושות

שלה. כמו שינה.

זה לא שאם היא לא תאכל אז יהיה פיקוח נפש או אם היא לא תישן יהיה פיקוח נפש. 

וכן..היה לה תאומים והיא הטרטרה ביניהם וזה פגע בשפיותה ובשיקול הדעת שלה.

אישה אחרי לידה היא במצב של חולה שיש בו סכנה והיא עלולה לעשות מעשים שיגרמו לפיקוח נפש.גם אם את לא יודעת מכאלה מקרים

את יודעת שאפשר באותה מידה לומר שנשים כמוך הופכות את שירותי בתי החולים למה שמתאים להן לכאורה?

בפועל בתי חולים בעולם מחזיקים תינויה מינימלית עבור מקרים כאלה, ולרוב היולדות מאפשרים מקסימות תנאים של עידוד היווצרות הקשר בין האמא לתינוק, ועידוד ההנקה על ידי ביות מלא. 

בלי שיש לה רקע דכאוני-אובדני

ואישה כזו היא בסיכון מוגבר וצריכה הערכות מתאימה ללידה. ולעזרה מתאימה אחרי הלידה.

אישה שיכולה להתאבד אחרי יומיים ללא שינה זו אישה עם רקע דכאוני-אובדני

לא אישה רגילה.

אבל זה נשים עם רקע לעניין ומי שיש לה רקע כזה צריכה להערך ללידה כך שלא תגיע לכאלה מצבים

לאכול ביום כיפור

אני מבקשת שיעירו אותי בלילה להאכלה, רק להאכיל בלי החלפות טיטול ושינה תוך כדי הקשבה אם הוא בוכה לידי. אני מרויחה שהתינוק בוכה פחות, כי לא מחכה עד שיהיו ידיים פנויות להאכיל, וגם שלי לא נוצר גודש. 

בהצלחה!

ילדתי 4 ילדים ולא לקחתי לביות מלא.

בלידה הרביעית שלי- שמתי את התינוקי לידי ברוב שעות היום וכשרציתי להתקלח וכד' החזרתי לתינוקיה.

וגם בלילה. מ-12 (כשהלכתי לישון)  עד 5- לתינוקיה.

והיה מצוין! מה הבעיה בזה?

אם לא קרה לך שהגעת לתינוקיה לקחת את התינוק ומצאת אותו אדום כסלק ומותש מרוב צרחות - מעולה.

אם לא קרה לך ששמת אותו בתינוקיה להתקלח וכד' וכשרצית לקחת אותו חזרה אליך היית צריכה להלחם עם האחיות כי עכשיו "שעת טיפול" ולא רוצים לתת לך להכנס - גם מצוין.

ובכל זאת - התינוק שלך עבר בדיקות - לא תמיד נעימות - ואת לא היית לידו... לי באופן אישי זה מפריע - להשאיר את התינוק שלי כך בלעדי בבדיקות מכאיבות, תינוק שעד לפני רגע היה עטוף ומוגן בתוך הרחם ופתאום נזרק לעולם ואמא לא לידו.

בלילה העדפת להניק או לישון? זה גם שיקול. 

אני גם בלידות שלא היתה לי אופציה לביות, רוב הלילה ישבתי עם התינוק בחדר הנקה שבתינוקיה..

כי לפני שנתיים הייתי שם ולא הרגשתי ככה לגבי התינוקיה

ולא זכור לי שהיתה תינוקיה נפרדת למבוייתים

הייתי במחלקה ב' וכל החדרים מ 2-8 עם נשים בביות מלא. כך הבנתי.

אמנם יש עוד חדרים (עד 16 אם אני לא טועה) אבל התינוקיה בכל אופן היתה רגועה רוב היום.

כמובן שפה ושם תינוק צורח אבל אחד כל פעם   והדלת היתה פתוחה לגמרי רוב היום חוץ משעתיים לא רצופות שהיו מצויינות על דף מחוץ לדלת. וגם בתוך השעתיים האלו פתחו לי תוך 2 דק'.  

אולי נפלתי על משמרות של אחיות נחמדות. ואולי זו המדיניות.

אני מאמינה שזה קשור לעובדה שרוב התינוקות בביות מלא/ חלקי. כי במחלקה א' בפעמיים הקודמות היו שעות ספציפיות (שעות ה"הנקה" הרשמיות) שלהגיע לתינוקיה היה נורא- כל התינוקות צורחים במנגינה ואין סיכוי לאחיות להגיע לכולם. כי הן יושבות ומאכילות בבקבוק אחד אחד.  (שזו נקודה לא מובנת- כאמא לתאומים, ברור שיש עדיפות להחזיק את התינוק בערסול ולהאכיל וזה מאוד יפה שהן עושות זאת, אבל צריך גם גמישות במקרה שעוד תינוקות צורחים אז אפשר להאכיל שניים יחד בעריסות וזה לא סוף העולם- ועדיף על תינוק רעב וצורח.

זה חלק מהרעות החולות של השעה הקבועה לכווולם, במקום שלכל תינוק יתנו בזמן שלו. אני מקווה שהנוהל הזה כבר עבר מהעולם.

כבר היו מקרים של חטיפות וה' ירחם. ואם האחות תעבור ותראה אותו- היא תשטוף אותך במשך רבע שעה. אפשר לבקש מהשכנה- אבל לא הייתי עושה זאת מעבר לגיחות קצרצרות, אולי היא ישנה, אולי לא מתאים לה וכו'

באחת הלידות ההורים יצאו שניהם מהחדר והשאירו את העריסה מאחורי הוילון, עברה שם מתנדבת מבוגרת שאלה אותי איפה הם ולקחה את העריסה תוך שהיא מחייכת ואומרת-"נלמד אותם לקח", לקח לי כמה שניות לקלוט מה היא עושה, הזוג חזרו אחרי דקה ונכנסו להיסטריה כשלא מצאו את התינוק, כמובן שמיד אמרתי להם, והיא נכנסה תוך רגע לחדר (כנראה הסתתרה באיזו פינה) 

החוצפה של המתנדבת מזעזעת בעיניי, אבל מאז לא העזתי רק מתוך הפחד שיעשו לי את התרגיל הזה. 

קודם כל זה לא מתאים לכל אישה ולא אחרי כל לידה. אני אישית לא ישנה טוב במילא בבי"ח. אז אני מעדיפה להשגיח על התינוק ולהישאר צמוד אליו כ-ל היום,גם בלילה...ותמיד בחרתי בהנקה בלבד אז זה יותר נוח שהתינוק לידי ולא לטייל עד לתינוקיה. גם קשה לי לראות אותם שם שוכבים מתחת לאורות,בלי לדעת כמה זמן הם בכו.

אין על הידיים של אמא. ובביות אמא שלי באה לעזור לי או בעלי איתי ואני נחה מעט. 

ולפעמיים המטרנה 2 לילות כן עלולה לפגוע בהנקה.

נרדמת עם תינוקך במיטה!

יש בעולם מקומות עם נהלים מתקדמים בהרבה

https://www.facebook.com/hanaka.yotam/photos/a.228598763876241.53742.142695892466529/818906728178772/?type=3&theater

אבל גם זה20161013140908.docx

נהלי שינה משותפת ובטוחה - עולמיים

מיטה גדולה מוקפת סורגים לאמא ולתינוק במשותף.

כל עוד המיטות כאן לא כאלה זה לא בטיחותי

אם המיטה ליד הקיר 

הסתכלי במסמך שצירפתי למעלה

בבתי החולים שיצא לי להיות בהם בלתי אפשרי להצמיד מיטה לקיר.

די ברור לי שבדור הבא הם יסתכלו לאחור ולא יאמינו מה היו התנאים שלנו בבתי חולים... מנוגד לכל ההמלצות העולמיות.

אני תמיד חוזרת מותשת מבי"ח. רק מחכה לישון במיטה שלי עם התינוק שלי.

הגדול שלי נולד בניתוח...

וגם אח"כ בשאר הלידות, לידות רגילות ולא לקחתי ביות והכל בסדר איתם ב"ה!

אישה שלא יכולה

ממש לא יכולה.

אצלי, לפחות, אחרי הלידה, אני לא מסוגלת לקבל את התינוק לידיים.

יש בעלי לוקח אותו.

יוקח לפחות שעה עד שאני יכולה להחזיק אותו.

ואת יודעת מה? אני לא היחידה.

וזה בסדר גמור.

כל אחת עם איך שהיא מרגישה ועוברת את הלידה.

רק מה? צריך לדעת לקבל את הגישה האחרת ולא לנהוג באפס סובלנות כלפי מי שלא יכולה.

גם אחרי הלידה אני משאירה את התינוק הרבה בתינוקיה כי אני חייבת להתאושש.

וכן. אני ישנה בלילה 8 שעות שלי שיעירו אותי והתינוק מקבל תמ"ל.

תאמיני לי שהילדים שלי שמחים ומאושרים ולא חסר להם כלום בחיים.

הם רק קיבלו הביתה אחרי הלישה אמא שנחה טוב והתאוששה ויש לה סבלנות וכח.

אחרת הייתי מגיעה הביתה ומתמוטטת.

ככה שבאמת לא הכל שחור לבן ומותר לקבל גם את השונה בלי לעשות לו רע על הלב.

וב"ה אני גאה בזה שיש לי סדר עדיפויות שלמקרה שלי הוא הנכון.

מעודדת מכאן את אלו שמרגישות שהן לא מסוגלות, לא להכנע לכל מסע הלחצים שהופעל כאן, להקשיב לעצמך, ולעצמך בלבד, ולעשות מה שהכי טוב כדי שתוכלי לחזור לעצמך בקלות ובמהירות.

מה שרשמת זה בדיוק מה שרציתי לרשום!
 

וצריכים לדעת לכבד כל דעה וכל אחת תעשה את השיקולים שלה מה מתאים לה...

הפותחת רצתה לשמוע סיבות לביות מלא, והן הועלו פה בצורה מאד מכבדת ומקבלת.

נכון שחלק מהסיבות הן שלדעתינו לא טוב לתינוק להיות לבד בשעות האלו,

וזה לא טבעי ונכון, ויתכן שהסיבה הזו עושה רע על הלב לחלק מהנשים ולחלק מהן נקיפות מצפון,

האם את רוצה שלכן לא נכתוב אותה?

גם לכתוב שהנקה זה דבר מאד חשוב, ותינוק שמפסיקים את ההנקה שלו מפסיד וסובל - זה מסע לחצים?

זה גם יגרום לחלק מהנשים (לי למשל) לנקיפות מצפון או הרגשת פספוס.

מסע לחצים זה לכתוב : "אמא שלא מניקה היא מזניחה" "אמא שמשאירה ילד בתינוקיה מתעללת בו וזו אגואיסטיות וחוסר דאגה"

אני קראתי פה המון הבנה בשרשור, שהמצב היום השתנה וקשה מאד לשמור על ביות בבית החולים ,

ולמרות זאת יש הרבה נשים שמתאמצות כי לדעתן בלי ביות זה קושי לילד (או להן, או להנקה)

(נכון שהיו תגובות בודדות שלא, אבל מסע לחצים לא הייתי קוראת לזה)

ומספיק עם נקיפות המצפון בגלל מה שכל הגאוניות פה כותבות.

אנחנו אמהות הכי טובות שאפשר.

דואגות לעצמינו כדי שנוכל אח"כ להיות האמהות הכי הכי טובות לילדים שלנו.

אין בזה רע. רק טוב מאד מאד מאד.

מי שיכולה אחרת- בבקשה.

אבל לתת לכל השאר להרגיש רע בגלל זה???????

זה כבר בגבול הממש לא בסדר.

בביות חלקי התינוק רק 4 שעות בתינוקיה (בין 1 בלילה ל 5 בבוקר). בכל שעות היום יש תינוקיה ואפשר לשים כדי להתקלח וכו'. בשעות של הלילה ישנים כשמעירים אותך להנקות.

זה לא אידיאלי אבל הרבה יותר עדיף מכלום.

מהסיבה הזו אני למשל משתחררת תוך 36 שעות. ככה התינוק מבלה אולי 4 שעות שם ולא יותר.

וזה ממש לא פגע לי בכמות החלב וכד'...

בבקשה, אל תקבעי כאן עובדות שבשטח הן לא כ"כ נכונות...

מזלי שאני לא לוקחת ללב את רוב מה שכתוב כאן..

אז ככה, קודם כל, היולדת לא יכולה לדעת מראש באיזה מצב היא תהיה.

אני קיבלתי אפידורל והוא השפיע עלי נורא חזק.

יום אחרי הלידה עוד היתה לי חולשה ברגליים והאחות לקחת אותי לשרותים. בפעם הראשונה אפילו בכיסא גלגלים.

ודבר נוסף, לידה ראשונה אם אין ניסיון בטיפול בתינוקות גם הטיפול בתינוק הרבה יותר קשה.

נזכרתי איזה מאמץ היה לי להלביש את הפשוש לפני השחרור..

אז להחליף כל הזמן מהרגע הראשון אחרי הלידה?? אין מצב.

ואני בטוחה שיש עוד הרבה שמרגישות כמוני או כמעט כמוני.

לא צריך להתאבד על זה!!

ועוד דבר שממש עולה לי על העצבים כל פעם שמזכירים אותו:

הרבה מאלה שכתבו על מעלת הביות הזכירו בדרך אגב שאמא או אחות היו איתן רוב הזמן.

סליחה, זה לא נקרא ביות אלא אחות פרטית בחינם.

ועם כל הכבוד לתינוק, נראה לי לא ראוי להושיב אמא מבוגרת או אחות שגם לה יש חיים משלה להיות איתך 24 שעות ביממה. בלי מיטה ומנוחה. גם הן בני אדם לא פחות מהתינוק.

אישית התינוקיה אצלי לא היתה עמוסה והיה שם מאד נעים אז אולי לכן אני מרשה לעצמי לדבר, אבל בכל מקרה נראה לי שהתינוקות שוכחים את הבכי הזה ביומיים הראשונים. אני לא זוכרת דברים מהגיל הזה

ולגבי ההנקה: לי לא היה חלב עד שלא ישנתי ונחתי כמו שצריך.

עוד מישהי, אולי I666, כתבה פעם שגם לה היה ככה. אז גם טובת ההנקה היא לא תמיד ביות..

זהו, תרמתי את שני הסנט שלי לטובת הדיון החד צדדי מאד פה.. מקווה שזה יביא תועלת למי שמרגישה כמוני וקשה לה עם ההרגשה שהיא לא מספיק טובה שעולה מן הדיון הזה.

(גם אם כל אחת סייגה את דבריה בכך שכל אחת תעשה מה שטוב לה וכו' עדיין זה בטח עושה הרגשה לא טובה להרבה בנות..)

אלישבע

אילה

הדסה

שירה

שני

אוריה

מרים

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

נכון יש

זה היה גוזמה, וכנראה לא היה ברור מספיק מחילה

סליחה שלא הבנתי

וסליחה שכתבתי ככה נחרץ.

נפגעתי בשביל כמה נשים שאני מאוד אוהבת למרות שהבית שלהן תמיד מושלם 😉

וגם אצלי הבית אוב הזמן נקי ומתוקתק בין היתר כי אני לא עובדת

וזו נקודה נגיד שאין לכולם

הייתי שמחה אגב למצוא עבודה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

חתכו אחד אחרי השני. הטקס היה ביחד.

בעלי בירך ברכה אחת אצל הראשון ואז שהחיינו אצל השני

זה מה שאנחנו עשינו בברית תאומים שלנו

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת 

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

הכוונה כנראה לאריג כותנה,

זה מרגיש יותר אוורירי ופחות ניילוני מחולצות מכופתרות שאינן כותנה והרבה יותר מתקמט וקשה לגיהוץ.

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריך לחפור אבל יש ;)

יודעת אם נקסט ישראל אתר אמין? משלוחים מגיעים כמו שצריך מה שהוזמן? תוך כמה זמן מגיע?

(בזמן שגרה כמובן)

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה