לי זה גם היה זמן מאוד מיוחד להתחיל לקבל את הריק הזה עם עצמי. 

לנסות להתחבר לסיפוק הזה שבא בעצם משום דבר חיצוני. זה נורא חזק. בונה וממלא. 

זה זמן טוב לעשות "פוס משחק" ולחשוב רגע.

כן. כל הדברים שכתבת שחסרים לך הם מאוד חשובים ובעז"ה אני מאמינה שגם תצליחי למלא אותם. אבל איזה מדהים זה אם על הדרך תחשבי רגע עמוק יותר- למה אני רוצה אותם? על איזה צרכים הם עונים לי? האם אני יכולה לענות עליהם מתוכי? מעצמי? ובאמת לענות עליהם!

חלילה. אני לא אומרת שלא צריך אותם. אבל זו הזדמנות מאוד טובה לבנות עוד קומה בעצמינו...

ו... את ממש לא לבד תופעה נפוצה בגילאים האלו... בהצלחה יקרה וגם- שיתוף של חברה שבא לך לחזק איתה קשר בדיוק בנושא הזה יכול מאוד לפתוח ולחזק את הקשר כי הרבה יזדהו וישמחו לעזרה גם בשבילם..

 זה נפוץ ממש. גם לי וגם לאחותי זה היה ואנחנו ממש שונות. כמה חודשים של דאון כזה..

איך יוצאנו מזה? מחפשים איזו מסגרת ליומיום- עבודה, מדרשה, תואר- ושם פוגשים אנשים.

וגם יש את החברות מהאולפנה וכו'.

בהצלוחה אחות!

אבל אני כן רוצה לענות על משהו שכן חוויתי.

אל תחשבי מה בך לא בסדר,תחשבי מה לא בסדר בעולם.

ברוב המקומות שתלכי ותאמרי שהם לא בסדר יגידו לך שאת לא בסדר..אבל זה לא תמיד לא נכון,לפעמים אתה צודק ורק בעיני כולם אתה טועה.יכול להיות שאת הבסדר היחידה שם וכל השאר דפוקים.

נקודה למחשבה!

לפעמים אני מרגישה שמחנכים אותנו ליותר מידי חשבונות נפש מיותרים. 

חח לחשוב שאני בסדר תמיד זה כבר הקיצון השני. אני מדברת על משהו ביניים. 

לזכור שלא כל חשבון נפש צריך להיגמר ב"אני אשם" הוא יכול להיגמר ב"עשיתי את המיטב, בדקתי, ולא. הפעם זו לא אשמתי" אני רואה הרבה אנשים סביבי והאמת שגם אני בעצמי סוחבים יותר מידי תיקים כבדים של אחריות\ אשמה שלא שייכים להם. 

ובנוגע אלייך למשל, "וזה מעלה הרבה תהיות. אם משו בי לא בסדר. אני לא מספיק חברותית? חרטות על העבר שהייתי קצת סנובית.. " לא! הכל טוב איתך! זה נסיבות החיים\ נסיבות אופי ואין פה שום טעם לחרטה\חשבון... זו את אלו החיים וזה מה שיצא. עכשיו איך ממשיכים מפה... וכשאין תיק אשמה הרבה יותר קל להמשיך...

החברות שבאמת הקשר איתן חשוב לי וכייף לי להיות בחברתן, גרות רחוק.. ופחות מחוברת לעיר בה אני גרה.

ומה לעשות, המרחק מאוד משפיע על שמירת קשרים ולא תמיד פשוט לשמור על קשר.

מה שלי עזר זה פשוט להתחיל ליזום ולהחיות מפגשים עם כל מיני חברות מפעם שהקשר איתן קצת התנתק. או שבכלל לא היה לך איתן קשר..

זה לא קל, במיוחד שכבר "עברנו את הגיל.." אך זה עדיף מתחושת הבדידות.

צריך אולי קצת אומץ בהתחלה.. אבל אני בטוחה שתופתעי לגלות שאת לא חריגה בעניין, והרבה בנות מחפשות חברה, רק שהן לא עושות צעד קדימה.. אז תהיי את זו שקמה ועושה עם זה משו, שיהיה בהצלחה!!

וכמובן כמו בכל דבר- המון תפילות שתמצאי את החברות הנכונות והמתאימות לך וזיווג הגון בקרוב שיהיה החבר הכי טוב שלך!! ( בכל זאת פורום של זוגיות )

ממה שאני מכיר.

אחרי 3 שנים בצבא לכאורה משתחררים וזה נראה שהכל כיף.

אבל אחרי שהתרגלת למסגרת שרק קובעים לך הכל ואתה למעשה לא קובע כלום - פתאום לצאת החוצה זה הלם.

ואז יש תקופה של התחלות חדשות שגם כן כל אחד לפי השאיפות שלו.

אני חושב שב"ה התקופה במדרשה זה מצויין אז כבר זאת בחירה נכונה שעשית.

וכרגע זה פשוט שלב של התחלה חדשה במקום חדש ואת תתרגלי.

מבחינת עשייה אם את רואה את עצמך גם עובדת במקביל אז אפשר..או להכניס עוד עיסוקים שימלאו לך את הזמן.

ובשורה התחתונה כל תקופה כזאת של מעבר חד היא בפני עצמה מאתגרת מצד הקושי להסתגל.

למרות שאומרים שנשים סתגלתניות יותר חח.בכל אופן - מחזיקים חזק אם צריך ונותנים לזמן לעשות את שלו.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.