לי זה גם היה זמן מאוד מיוחד להתחיל לקבל את הריק הזה עם עצמי. 

לנסות להתחבר לסיפוק הזה שבא בעצם משום דבר חיצוני. זה נורא חזק. בונה וממלא. 

זה זמן טוב לעשות "פוס משחק" ולחשוב רגע.

כן. כל הדברים שכתבת שחסרים לך הם מאוד חשובים ובעז"ה אני מאמינה שגם תצליחי למלא אותם. אבל איזה מדהים זה אם על הדרך תחשבי רגע עמוק יותר- למה אני רוצה אותם? על איזה צרכים הם עונים לי? האם אני יכולה לענות עליהם מתוכי? מעצמי? ובאמת לענות עליהם!

חלילה. אני לא אומרת שלא צריך אותם. אבל זו הזדמנות מאוד טובה לבנות עוד קומה בעצמינו...

ו... את ממש לא לבד תופעה נפוצה בגילאים האלו... בהצלחה יקרה וגם- שיתוף של חברה שבא לך לחזק איתה קשר בדיוק בנושא הזה יכול מאוד לפתוח ולחזק את הקשר כי הרבה יזדהו וישמחו לעזרה גם בשבילם..

 זה נפוץ ממש. גם לי וגם לאחותי זה היה ואנחנו ממש שונות. כמה חודשים של דאון כזה..

איך יוצאנו מזה? מחפשים איזו מסגרת ליומיום- עבודה, מדרשה, תואר- ושם פוגשים אנשים.

וגם יש את החברות מהאולפנה וכו'.

בהצלוחה אחות!

אבל אני כן רוצה לענות על משהו שכן חוויתי.

אל תחשבי מה בך לא בסדר,תחשבי מה לא בסדר בעולם.

ברוב המקומות שתלכי ותאמרי שהם לא בסדר יגידו לך שאת לא בסדר..אבל זה לא תמיד לא נכון,לפעמים אתה צודק ורק בעיני כולם אתה טועה.יכול להיות שאת הבסדר היחידה שם וכל השאר דפוקים.

נקודה למחשבה!

לפעמים אני מרגישה שמחנכים אותנו ליותר מידי חשבונות נפש מיותרים. 

חח לחשוב שאני בסדר תמיד זה כבר הקיצון השני. אני מדברת על משהו ביניים. 

לזכור שלא כל חשבון נפש צריך להיגמר ב"אני אשם" הוא יכול להיגמר ב"עשיתי את המיטב, בדקתי, ולא. הפעם זו לא אשמתי" אני רואה הרבה אנשים סביבי והאמת שגם אני בעצמי סוחבים יותר מידי תיקים כבדים של אחריות\ אשמה שלא שייכים להם. 

ובנוגע אלייך למשל, "וזה מעלה הרבה תהיות. אם משו בי לא בסדר. אני לא מספיק חברותית? חרטות על העבר שהייתי קצת סנובית.. " לא! הכל טוב איתך! זה נסיבות החיים\ נסיבות אופי ואין פה שום טעם לחרטה\חשבון... זו את אלו החיים וזה מה שיצא. עכשיו איך ממשיכים מפה... וכשאין תיק אשמה הרבה יותר קל להמשיך...

החברות שבאמת הקשר איתן חשוב לי וכייף לי להיות בחברתן, גרות רחוק.. ופחות מחוברת לעיר בה אני גרה.

ומה לעשות, המרחק מאוד משפיע על שמירת קשרים ולא תמיד פשוט לשמור על קשר.

מה שלי עזר זה פשוט להתחיל ליזום ולהחיות מפגשים עם כל מיני חברות מפעם שהקשר איתן קצת התנתק. או שבכלל לא היה לך איתן קשר..

זה לא קל, במיוחד שכבר "עברנו את הגיל.." אך זה עדיף מתחושת הבדידות.

צריך אולי קצת אומץ בהתחלה.. אבל אני בטוחה שתופתעי לגלות שאת לא חריגה בעניין, והרבה בנות מחפשות חברה, רק שהן לא עושות צעד קדימה.. אז תהיי את זו שקמה ועושה עם זה משו, שיהיה בהצלחה!!

וכמובן כמו בכל דבר- המון תפילות שתמצאי את החברות הנכונות והמתאימות לך וזיווג הגון בקרוב שיהיה החבר הכי טוב שלך!! ( בכל זאת פורום של זוגיות )

ממה שאני מכיר.

אחרי 3 שנים בצבא לכאורה משתחררים וזה נראה שהכל כיף.

אבל אחרי שהתרגלת למסגרת שרק קובעים לך הכל ואתה למעשה לא קובע כלום - פתאום לצאת החוצה זה הלם.

ואז יש תקופה של התחלות חדשות שגם כן כל אחד לפי השאיפות שלו.

אני חושב שב"ה התקופה במדרשה זה מצויין אז כבר זאת בחירה נכונה שעשית.

וכרגע זה פשוט שלב של התחלה חדשה במקום חדש ואת תתרגלי.

מבחינת עשייה אם את רואה את עצמך גם עובדת במקביל אז אפשר..או להכניס עוד עיסוקים שימלאו לך את הזמן.

ובשורה התחתונה כל תקופה כזאת של מעבר חד היא בפני עצמה מאתגרת מצד הקושי להסתגל.

למרות שאומרים שנשים סתגלתניות יותר חח.בכל אופן - מחזיקים חזק אם צריך ונותנים לזמן לעשות את שלו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?