אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שמעתי מנכד של אחד מגדולי ישראל שנפטרו ממש לא מזמן (לא אציין מי, אבל מהמפורסמים ביותר) שאמר שבדור של סבא שלו הנשים ברובן היו ממש חלשות ברמה הדתית שלהן עד שבחורי ישיבה היו חייבים ללכת לקולנוע כדי למצוא שידוך... ומדובר על בחורים של פורת יוסף בדור של הרב אליהו והרב עובדה והרב אבא שאול זכר צדיקים לברכה, סתם שתבינו.

וזה לימוד זכות ע-נ-ק-י על הנשים של הדור שלנו.

שלא בתחילת החתונה, כי הרבה מנשות הרבנים בדור ההוא היו קצת רחוקות (כמו שכתבתי לעיל מעדות), וכנראה שלקח להן זמן להפוך לצדיקות ענקיות כמו שהן היום בפטירתן

המפורסמים, כמו שכתבתי לעיל.

לא יכול לשתף מי זה, אבל גם אני התקשיתי להאמין, הוא אמר שהמצב הרוחני בארץ בקום המדינה היה מזעזע אצל עדות המזרח וזה פגע בעיקר במי שלא בישיבות, כלומר פשוטי העם והנשים. אז כשהתלמידי ישיבה היו צריכים להתחתן הם גם היו נאלצים ללכת לקולנוע בשביל זה בעל כרחם עם היתר מרב כי פשוט לא היו נשים כמו הצדיקות של היום.

אפשר לראות קצת על המצב בזמנו באהבת חיים של חכם מנחם מנשה, לא זוכר את המקום, אבל בדורו הוא מתאר ריקודים מעורבים וכאלה... מה שאצלנו לא נתפס כי אנחנו מדמיינים תמיד שפעם היה יותר טוב.

ולא צריכים לעשות על זה תשובה. אין כאן שום פגם בהתנהלות.

העובדה שהביאו תמונה מאז שעלו לארץ ולא נגיד מעת זקנותם מראה שכנראה שזה לא היה בסדר ועשו תשובה, כי עם כל הכבוד ל"רב עובדיה" שבתמונה (אבל הוא באמת היה גאון גם אז...) זה לא אותו רב ורבנית יוסף שמכירים כיום כי הם היו צעירים וכגדלו ודאי השתנו המון ובטח גם התקרבו לה', כולל לשים כיסוי ראש יותר צנוע, וזה התשובה, אז להביא תמונה ישנה זה לא אומר יותר מדי כי למה לא להביא תמונה יותר עדכנית? כי אדרבה, זה רק מוכיח שהתמונה לא מוכיחה כלום כי חזרו בהם!

וזה לא נכון.

הסיבה לשינוי בכיסוי הראש היא לא "תשובה" כלשונך, אלא שינוי מקום שבהכרח מביא איתו שינוי מנהג.

ומכיוון שהשינוי לא מגיע מהתחזקות בתורה ומצוות הטענה הזאת לא רלוונטית.

התמונה לא באה להגיד- תיראו אפילו הרבנית עובדיה הייתה לא בסדר בהתחלה, ממש לא,

התמונה באה להגיד- תיראו אפילו ללכת ככה יכול להיות בסדר במקומות מסויימים.

צריכים לדעת ללמוד הלכה ולהבין הלכה.

לכן אין פגם להביא תמונה כזו.

תאמיני לי שאם היה למישהו סיבה להסתיר את זה, כמות העסקנים והעיסוק סביב זה כבר היה מוריד את

התמונה מהרשת. במיוחד כשהיא במקום פומבי כל-כך שיש לו הרבה כבוד לאנשים שמאחורי המידע שהוא

מעביר.

יותר מזה- ההנחה שיש משהו לא בסדר בתמונה היא בדיוק ההנחה שבאתי לתקוף

כמדומני,חכמים מדמים את השיער למקומות אינטמיים בגוף,וכמו שאסור לראות מקומות מסוימים בגוף של האשה(כמו הערווה) אז גם השיער כך.

אף אחת מהן לא ביקשה שתגידי להן את דעתן עליהן אז אל תגידי.

גם כן,כל אחד חושב שהוא חסיד.

10000 תלמידי חכמים שמחייבים כיסוי ראש, ואפילו על גילוי פחות מטפח יש מחלוקת . אז תעשה טובה ותפסיק לקלקל את הציבור. תודה.

אבל בבסיס הדברים.

זה פשוט שהוא צודק.

כשמש בצהריים.

ואף אחד פה לא רושם חומרות או את מנהג תימן מאידך.

והנה חלק מהפתיחה של התשובה של הרב משאש

"ואני בלכתי בס"ד לשרת בקודש בעי"ת תלמאסן זה שלושים שנה ראיתי הדבר פשוט שם ובכל מחוז אצל כל הנשים גם הזקנות שכולם פרועי ראש עם כל מיני תגלחות משונות כאשר הדבר נמשך פה גם בערי המערב.

ובכן נתתי ליבי ללמד עליהם זכות כי אפשר להעלות לב להחזיר את הדבר כמאז כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר

ובגשתי לחפש בדברי הפוסקים אשר לפני מצאתי רק חומרא על חומרא ואסור על אסור ובכל אמרתי אשא דעי למרחוק לשאוב מן המקור,משנה גמרא ונושאי כליהם הנמצאים לפניי אולי נמצא להם פתח תקוה להיכנס בו כי באמת קשה לנשים ולבעליהן לעבור על מצוות עשה שהזמן גרמא בעניין זה יותר מכל דבר בהיות הדבר גלוי לכל והודות לאל כי מצאנו ולמקום להיכנס בו בהיתר ולא באיסור הם"

זה ברור מהפתיחה שלו.

שהרב רצה למצוא היתר לכל אותם יהודים.

וללמד עליהם זכות כמו שכתב,ולמצוא היתר לדבר וזה ברור שזה אפילו לא בדיעבד היום.

אפילו הרב עובדיה שדגל מאוד ב"כוח דהיתרא עדיף" ויש כל כך הרבה פסקים שלו שהמון העם נשען עליהם,אפילו הוא התיר 2 אצבעות בלבד.

למה שאתן עדיפות לרב בית כנסת על פסיקתם של רבני ערים?

נדמה לי שאני אחרי 6 מבחני רבנות מבין קצת יותר ממך, ויש בפורום ת"ח הרבה יותר גדולים ממני. 

אני לא צריך לפנות לשום מנהל, אלא מחובתי להוכיח אותו על כך שהוא מרמה את הציבור כאילו אפשר לסמוך על דעות שהם מיעוט , ולא של גדולי תלמידי החכמים. ועוד בדבר שחלקו דאורייתא לפי הגמרא.

 יש כללי פסיקה בגמ' במס' עבודה זרה דף ז. הולכים אחר הרב שיותר גדול בחכמה ומניין. וכן שבדאורייתא מחמירים בספק. לא נאריך, אך אחרי בקשת סליחה, אין מקום לפרסם כאן קולות חסרות בסיס, גם אם את אוהבת אותן.

http://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9690.pdf

שים לב שהדגש שלו הוא על "הנהוג בחברה של שומרי תורה ומצוות שאליה היא משתייכת".

צריך לעיין בסוגיה הזאת, אולי אחרים למדו את הסוגיה אחרת ממנו והגיעו למסקנה שונה?

אבל זה לא אומר שניתן לסמוך עליה, וכולי האי ואולי ניתן לומר שאפשר לללמוד זכות על אותן נשים, אבל זה לא נותן לגיטימציה לתופעה, במיוחד שנשים אלה לאו דווקא מחפשות מה רצון ה' אלא איך להתיר את האסור (אני לא מכליל, אבל יש ביניהן לא מעט אני מניח בפשטות), וכשזה ככה אז אין מה לחפש בשום מקום היתרים כי זה לא העניין, אלא איך להתיר את האסור ואז מה יצא?

בחייאת רבאק- תנו קצת כבוד לזולת.

אני מתייחס דווקא לאלו שלא מחפשות את רצון ה', אז אם מישהי כן מחפשת- לא עליה דיברתי! וגם לא עליה הדיבור פה, הדיבור פה הוא על הנשים שהופכות את זה ללגיטימי לא ממניעים טהורים, אז מי שעושה את זה ממניעים טהורים- לא עליה דיברנו!

בקיצור, לא זלזלתי באף אחד, לא הכללתי ולא השמצתי, מי שזה נכון לגביה זה נכון, ומי שלא- כנראה שלא!

שבת שלום!

תרצי להסביר?

זה לא בהכרח אומר שמותר לסמוך על דעתו.

כללי פסיקה [כמו הליכה אחרי רבים וכדו'], נועדו ביחס למחלוקות בין תלמידי חכמים.

לא למחלוקת בין עמי הארץ לתלמידי חכמים.

ראש כמו האג'נדה של ארץ השוקולד.

תוסיף חטא באונאת דברים כלפיי.

אני לא העלבתי אותך , ולא מכיר אותך, ולא רואה סיבה שתנסה להעליב אותי בגלל שאני מנסה לקיים מצוות תוכחה מול כאלה שמנסים לקלקל את הציבור.

מה זה הביזוי ת"ח-מגדולי-ישראל הזה? מוחה בתוקף!

ואני מכיר אנשים שעשו מבחנים של הרבנות והם עמי ארצות גמורים, מה זה מעיד?

לא מבין את הצורך שלך, גם אם אתה צודק (ואני לא נכנס לדיון, אני הולך לפני מנהג תימן, אנחנו מחמירים עד הקצה), לבזות ת"ח

משאש ככה "דעות שהם מיעוט , ולא של גדולי תלמידי החכמים." בתגובה לארץ השוקולד כמדומני.

זה נראה לך ראוי?

ומגדולי העולם זה חוסר נימוס לפחות (ואני נמנע מעוד ביטויים).

מזכיר לי איזה אחד שלאחרונה התווכח איתי בהלכה וטען שהוא למד רבנות אז הוא יודע. אז לא רק שהוא טעה, הוא גם נתן יד לביזוי ת"ח משפיל מאוד בפרהסיא! ועוד לא היה מוכן למחות עליו בזמנו.

מצער!!

הרב משאש זצ"ל לא ידוע כאחד מגדולי הדור, אך אם אני טועה אני מתנצל.

אני מתפלא שזה לא ברור לך...

האם נתנו היתרים גורפים ולכתחילה ולא יודע מה? יותר הגיוני לי, אלא אם כן תראי לי, שהם התירו אולי במקרה מסויים בדיעבבד או לימדו זכות או משהו כזה דחוק

תראה לי בפועל פסקים שניתנו שאין בעיה וכל אשה יכולה ללכת בלי כיסוי ראש.

ומעבר לזה, צריך לעיין בסוגיה מהגמרא ודרך הפוסקים ולא להסתמך על כל מיני "פסקים", אם באמת רוצים לדעת מה ההלכה....ולא שהרבנים האלה לא עשו כן, אבל לפעמים דברים יוצאים מהקשרם או משהו כזה, וגם יכול להיות שהיה להם צורך ללמוד זכות או להקל בגלל כל מיני יבות ואני לא יודע מה.

ככה תאמיני לי.

הרב משאש אפילו מוקלד לעיל.

והוא כותב: " ובכן נתתי ליבי ללמד עליהם זכות כי אפשר להעלות לב להחזיר את הדבר כמאז כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר", הוא בא ללמד זכות, אבל להלכה כולם דחו אותו

הרב מלכה קראת?

(הרב משה מלכה- רבה של פתח תקווה לפני עשרים וחמש שנה) סמך עליו, אז כנראה שלא כולם דחו אותו.

כדי לטעון רוב צריך לדעת המון.

לא תמיד כשרב כותב רוב, זה רוב מוחלט

בכך שאני לא נוקט במילים כמו "רוב" או "מיעוט" אני מזכיר לעצמי שיש לי עוד מה ללמוד

נראה שכל אחד אמר את דברו, שיהיה לך שבת שלום ובשורות טובות

כדבר לגיטימי. כללי הפסיקה בש"ס נמצאים בע"ז דף ז. שם נאמר שהולכים אחר הגדול בחכמה ומניין. ואז מובאת דעה שבדאורייתא ספק לחומרא ובדרבנן ספק לקולא.  הגהות מיימוניות כתב שכאשר יש גדול בחכמה ,אז הלכה כמותו ללא קשר אם זה דאורייתא או דרבנן, והרמב"ם הביא רק שספק תורה להחמיר, ודרבנן להקל.  בנוסף במס' סופרים כתוב שכל ספק איסור לחומרא, וכך גם פסק ר' חננאל. 

להרבה פוסקים הנידון שלנו דאורייתא, וכן לרבנים שאוסרים יש רוב תלמידים (שזה רוב מניין). לא רוצה לקבוע שהם גם יותר חכמים, אבל זה גם יתכן. לכן כרגע נראה לי שאסור לך להטעות את הציבור שאפשר לסמוך על דעות יחיד אלו ,כאשר יש ת"ח עם רוב תלמידים שפוסקים  אחרת. 

"אתוהב  בסופה".

ת"ח מרבים שלום בעולם, ולא רוצה שהדיון ירד לרמה נמוכה כמו כאלה שהתחילו לנסות להקניט אותי על זה שאני לא זורם עם ניסיונות הקולא שלהם.

כן, וקורה שלא מקבלים דעה של רב גם אם הוא גדול הדור, כי אפשרל הגיד שבמקרה או בפסיקה ספציפית לא מקבלים את דעתו, ואל רק שלא קרה כלום ואין בזה בעיה ולא לא פסילת הרב, אלא כך דרכה של תורה ולא תמיד רק בגלל שמישהו "גדול הדור" אומר שחייבים לקבל את פסיקותיו כולם, ורק בגלל שיש איזה דעה (שמפקפקים עליה) אומר שאפשר לסמוך עליה, בלי קשר לרב שפסק, אלא מתוך מבט הלכתי על הסוגיה....אני לא מבין למה נאישם כאלה בוערים באש על הדבר הזה, יש כאן דיון הלכתי ובאמת אי פאשר לסמוך וללכת בלי כיסוי ראש, אני לא חושב שימצאו רבנים שבאמת יתירו דבר כזה בפועל...(על פי הרב משאש או ואלי הוא עצמו לא היה במת מתיר! מי יודע?)

אלא שיש כמה פוסקים שהתירו וניתן לסמוך עליהם או לפחות לדון אחרים/ות לכף זכות שהם סומכים עליהם, כי יש על מי לסמוך.

אבל לדון לכף זכות זה נחמד אבל לא אומר שזה לגיטימי, רק אין להסתכל על האנשים האלה כל כך רע, ונחפש כף זכות, והמקילים זה כלי מאוד טוב לדון לכף זכות, אבל כשמדברים הללכה אין לדון לכף זכות, רק כשמתייחסים לבני אדם, כי אי אפשר שהכף זכות יהפוך משהו אסור להלכה לדבר מותר או להיפך

הסברתי פה למטה טעם נוסף לרצוני להקל:

יתכן שמנהג המקום מגיע מפריצות, אבל היא אכן משתנה - לקראת נישואין וזוגיות

ויעויין בתגובותו של נחמיה למטה הממחישה בצורה בולטת את הבעיה:

זה כמו לכסות סיר בחצי מכסה... "לסמל" לאדים לא לברוח.... - לקראת נישואין וזוגיות

אל תמציא לך (דהיינו אל תמצא) כל מיני היתרים שכל כך לא חזקים (כי הם עצמם באו ללמד זכות ולא באמת פוסקים ככה להלכה להתיר, וכן, שאלתי ת"ח גדול שאמר שאין דבר כזה שבאמת אשה תולכ ללכת ללא שום כיסוי כלל), אלא תגיד שאותן נשים גדלו בבית כזה וכזה או כל דבר אחר שלא קשור להלכה, כי לא רק בהלכה אפשר לסנגר ואפשר להאיר אותה כמות שהיא ולסנגר על דברים אחרים, וגם באמת לא לא לסנגר על פתוח השרשור?

איפה עוד יפרקו את ההתלוננויות האלה בעולם כזה צבוע כמו שלנו?

היא רצתה להביא רב שמאוד מאוד מאוד מאוד מיקל שבזה הוא מחמיר, ואם באמת הוא מיקל או מחמיר זה לא הדיון בכלל כי גם באמת למה שיהיה לזה נפקותא?

היא הביאה את הרב שרלו כרב ש"לא חשוד על החמרת יתר".

האמירה הזו - בצורה כוללנית כל כך - אינה נכונה, מפני שהוא אינו "רב מקל" אלא רב שבתחומים מסוימים מקל ובאחרים מחמיר. לשיטתה גם את הרב דב ליאור ניתן היה להגדיר כרב שאינו חשוד על החמרת יתר.

מכיוון שהאמירה הזו אינה נכונה, היא גם לא מהווה ראיה חזקה כנגד הרבנים שמתירים כיסוי ראש חלקי.

ואחרים שלא הסכימו לקבל שיש פוסקים שיחלקו עליהם.

מותר לפוסקים לחלוק.

בתור הסתכלות על הציבור- ראוי לנו לקבל שאחרים מקבלים פוסקים שונים בין אם הם מקלים או מחמירים יותר ונלמד לדון לכף זכות ולהסתכל על הזולת בצורה טובה יותר. שנזכה

בדין "דת משה" מספיק היכר של סרט עבה, אבל בדין "דת יהודית" צריך כיסוי מלא, ואי אפשר לחרוג מזה. 

עוד דבר, שיש הבדל ענקי בין "חלישות" שלכולם יש מה שהם לא חזקים בו וחלש אצלם, לבין להפוך את זה לאידיאל ולמצוא היתרים מפוקפקים או מפוברקים ולחשוב שהכל בסדר והכל מותר ושזה מצויין, זה ההבדל, לא עצם החולשה, אלא הפיכתה למשהו בסדר וראוי ובסדר ואפילו יש שחושבים שכיסוי כלשהו זה חסידות....

רוצה לנסות?

אני מניח שאוכל לעזור ברוב, אבל לא בטוח שאצליח בכל. טרם זכיתי להגיע לרמת "תלמיד חכם" בדברי חז"ל (ששואלים אותו בכל מקום ומשיב)

כתוב מפורש לא ככה בסימן רסא.

כ. אבל אם ענה עמהם 'ברכו' – הרי קיבל עליו שבת, ואסור לו להתפלל מנחה של חול[40], אלא יתפלל ערבית שתיים, כדין מי שטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת[41].

בכל אופן לפי שיטת היש מתירים שאתה נוהג להזכיר.

אין לדעת לאן אדם יגיע בשמירת השבת שלו,ובכלל באורח החיים שלו.

ועיין בהקדמה של החפץ חיים להלכות בורר והוא לא חשוד על שנאת ישראל....

וזה לא הדיון בכלל, הדיבור הוא שרק בגלל שמישהו מגדיר את עצמו "דתי" אומר שהוא באמת שומר תורה ומצוות כמו שצריך (וכן חרדי או כל הגדרה אחרת שרומזת לכך), אלא מה שפועל, ולכן להגיד משהו כמו "אבל סבתא שלי דתייה והיא הולכת במכנסיים" זה שווה כקליפת השום....

אבל כמובן שלזרוק שמות של רבניים ללא להבין מה הטעם ואת עומק הסוגיה זה באמת מצחיק כמו כל דיונים בפורומים הללו שזורקים שמות וזהו וכל מיני אחרונים בלי לחשוב וזה חבל, עכשיו אולי אתה ת"ח ורק מקצר ומביא שם, אבל לא שמעתי לעולם על מי שמתיר באמת ללכת במכנסיים וזהו, ככה לכתחילה שאין בעיה אלא כאיזה לימוד זכות או משהו מפוקפק שהוא לא סגור על עצמו.

הרעיון היה פשוט שלא כל מי שמגדיר את עצמו דתי הוא באמת דתי, כי מי שאוכל חזיר ואומר שהוא דתי והנה הוא אוכל חזיר, לא הייתי מגדיר אותו דתי אלא...חזיר

אלא על האידיאליזציה, שמה בין זה לבין לא לדון את השני? להפוך איסור למותר או חולשה ל"בסדר" זה דמגוגיה וחייב להיפסק על חשבון ה"חלש" שמפיץ את זה, אין מה לעשות, כמו שלא ניתן למי ש"חלש" אצלו "לא תזגול" להמשיך לגנוב אף שננסה להבין אותו

אפילו בספק בדאורייתא מחמירים , כל שכן כאן שוודאי חייבים בכיסוי ראש.

יחיד ורבים הלכה כרבים. ולכן אי אפשר לסמוך על כל מיני דעות נדחות.

איש. ( בעניין התר מכירה). אין פה שעת הדחק , ולכן עדיין לא מובן מה אתה מביא דעת יחיד ומטעה את הציבור כאילו אפשר לסמוך על זה בדבר שעוד לרוב הפוסקים הוא דאוריתא. (אני יודע שלסמ"ק זה דרבנן).

כנראה צריך לרענן את הידע מחדש

גדלתי בדור שמעט נשים כיסו ראש בציבור שלנו, ואימי ז"ל היתה מהבודדות שכיסו.

ניתן היה להבין, דור של תקומה, ומאידך גם מרידה בגלות - לעיתים היו ירידות גם בקיום המצוות.

אבל כיום, שב"ה ישנה התקדמות בכל, ורוב בנינו בישיבות, והבנות באולפנות - התופעה הזו היא כעין תמרור אזהרה: האם באמת ההלכה תופסת מספיק מקום וחשיבות בחינוך ובהפנמה אצל ילדינו.

נראה לי שמרוב ניסיון להחיל, ולחנך לעבודת ה' פנימית (דבר חשוב לעצמו), אנו מפספסים את היופי לקיים את ההלכות במלואן.

לצערי, הבעיה בתופעת "כיסויי הראש" הללו, שהן יוצרות אופנה וסוחפות אחריהן. וחבל! 

דווקא בדור שלנו, כשהעולם כל-כך פרוץ, עלינו להתחזק ולחזק בצניעות!!!

שכל התורה שבעל פה היא המצאה. אנשים מהציבור שלנו!!

כאלה שהילדים שלהם בישיבות תיכוניות.

טענות שנשמעות כאילו שאנחנו רפורמים.

מה שכן שמגיל 3 חלים דיני צניעות אז עדיין זה נכון....גיל 12 זה גיל מצוות, דהיינו ממתי היא חייבת במצוות, אבל לא ממתי היא חייבת לשמור על דיני צניעות, הרי גיל 12 זה סוף "שדיים נכונו ושעריך צימח", וכבר בההתחלה זה בעיה....

בגלל תרבות גוית פרוצה ללא שמץ של יראת שמים?!

ובמקום להגיב פעמיים אני אוסיף כאן שגם אם הכיסוי ראש ואורך השרוול לא מוסיפים יראת שמים, עדיין צריך גם מעשים וגם פנימיות הלב (רק נוצרים לא צריכים מעשים לטענתם, וימח שמם),ולכן אף שהכיסוי ראש לא עושה דוסית, בלעדיה ודאי היא תתדרדר מלהיות דוסית...זה חלק מהעניין, מעשים ולבבות, באים ביחד בלבד

מנהג המקום שיכול להתיר לאנשים אחרים לנהוג נגד ההלכה

אמנם לא אומרת מידע לימודיעמיק, אבל לעניות דעתי מנהג המקום הכוונה להנהגות, מנהגים וכדומה

לא למקום שבו נוהגים נגד ההלכה

כמו שלא תבוא לסביבה חילונית ותחלל שם שבת כי זה מנהג המקום

גם ב"לא ילבש" ו"לא יהיה כלי גבר".

אבל יש מינימום מוגדר, כל השאר זה מנהג המקום. כלומר בעיקר להחמיר, ככה אני מבין.

כמו שאמרת - מינימום מוגדר

מנהג המקום לא יכול לבטל דין מקומות המכוסים או דין "שער באישה ערווה"

למרות שודאי שזאת לא הלכה, אלא לימוד זכות על נשים שכבר עושות את זה...

עדיין צריך לעיין בתשובות הנ"ל.

ואני אישית *לא* מבין מה ההגדרה של מנהג המקום אפילו אחרי שלמדתי את זה כמה פעמים

זה מאווווד לוטה בערפל, ונראה לי ששייך רק ללמד זכות על מי שכבר במקום אחר

ולכאורה מנהג המקום בצניעות מתירה פשוט להתפלל ולהגיד ברכות וזה ולקרוא קריאת שמע מול הערווה

בעולם החרדי מנסים להגדיר ולכן אוסרים עוד ועוד כל הזמן, כי כשמשהו אסור אז הצעד הקרוב מושך וכן על זה הדרך.

ולהגיע למסקנות אמיתיות, ולא להסתמך על כל מיני החמרות ויציאות מכל מיני ציבורים

בצניעות וב"לא ילבש" הולכים לפי מדד סובייקטיבי.

בגמרא כתוב שאסור לגבר להסתכל על מראה, כי זה "לא ילבש", כיום נוהגים היתר כי זה מקובל.

ולכן צריך ללמוד, באתי לומר כאן שהגבול בשער לאו דווקא עובר במקום בו רבים פה הניחו. וכן לגבי נושאים רבים אחרים.

אני גר באזור עם חרדים, שם בעקבות החמרות בצניעות הגדר נע כל הזמן לכסות עוד יותר.

לפני יותר מעשר שנים נשים בודדות פה החלו להסתובב עם שאל, כדי שלא יבחינו בצורת החזה שלהן. לאחר זמן מה, השאל נכנס לאופנה אז היה צריך להוסיף כיסוי נוסף ועברו לרעלה בה רואים רק את הפנים. אחר כך, כיסו את שאר הפנים וחשפו את העיניים ולפני כמה שבועות ראיתי כיסוי לעיניים גם והן יכולות לראות רק מטה דרך הפתח של המסיכה. 

יותר מזה, ראיתי ילדה בת 6 ככה.

אז לכיוון הזה אני רואה שהעולם החרדי גרם לכך שאצבע של בת תגרום למשיכה מינית, זה עדיף?

בקריאה של מנהג המקום, אני מנסה להקפיא את המצב.

הכל לפי מנהג המקום...

אבל אין הכי נמי, שוב, צריך ללמוד איך להגדיר את המינימום הזה ומה האיזון הנכון, כי גם כיסוי יתר זה בעיה, לא סתם זה נקרא "גילוי עריות"

אני יודע מה מקובל היום.

ויש דורות ומקומות שהיו פרוצים יותר ויש דורות ומקומות שהיו צנועים יותר.

רק הם לא מגלים את זה לאף אחד וגם לא צריים לצאת לחטוף בנות בשביל זה, לזה יש אינטרנט ודי לחכימא...

הרב פיינשטיין כתב אודות הגירוי המתרחב ביחס לצפיפות באוטובוסים, שאם יש מי שמפריע לו שהוא נוגע בבת במהלך הנסיעה בגלל שצפוף שישב בבית ויטפל בעצמו. כי זה לא אמור להיות ככה.

כי הצפיפות באוטובוס זה בלי הנאה, שלא כמו הסתכלות, וסוף דבר חז"ל לא חילקו בקשר לברכות מול ערווה אם מתכוון ליהנות או לא

בחלק א סימן נו אם אינני טועה, שם אמר באופן פשוט שמדובר באיסור דרבנן לכל היותר וגם על זה יש מקומות עם צורך שניתן להתיר כגון בשאלה שמדובר בצורך רפואי ללכת לים.

מומלץ לעיין שם, אבל זה ממש ניצלו"ש.

ה*חרדים* שאתה מתאר זה כת קיצונית של חולי נפש שאין להם ולא כלום עם המגזר החרדי הכללי

אבל אם מנסים להקצין, אז צריך להמשיך בהקצנה.

ואף פעם לא מצאתי גדר אמיתי למינימום שמגביל אותו.

לענ"ד, ולפי מה שלמדתי וששאלתי מת"ח הגבול הוא, אצל בנים ובנות כדלהלן:

כיסוי ראש לשניהם (אצל נשים זה לכסות את כל השיער), שרוול עד המרפק (לגברים נוטים לקצת לפני, אבל בטח לא מעל זה), מכנס או חצאית עד הברך שיכסה גם כשיושבים (לגבר לא נותנים לעלות ש"צ בלי זה וכדומה).

יש מה שנקרא "דת משה" ו"דת יהודית" ולפי "דת משה" (דהיינו מדאורייתא) מספיק כיסוי רוב השיער

הרי גם לא מפורש ככה בפסוקים, זה דרש (צ"ע אם זה מדאורייתא, ואם דת יהודית גם נקראת דאורייתא)

עיין http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590

למרות שאצלי זה לא יוצר התלבטות אם *לקצץ* בכיסוי ראש

אבל זה כן מקרר ביראת שמים

זה משפיע

ולי זה מזכיר את מה שנאמר - טוב לצדיק וטוב לשכנו וכו' ז"א שאי אפשר להתעלם מזה שהסביבה משפיעה וחשוב לבחור סביבה שמחזקת ומרוממת את עבודת ה' שלנו ולא מורידה אותה.

אני גם לא זוכרת ממי שמעתי את זה אבל שמעתי הסבר כזה שבדורינו אצל נשים היצר הרע הכי חזק זה בעניני צניעות. והחיזוק הכי גדול שנשים צריכות זה בעניני צניעות

קודם כל אשרייך שאת מודעת לעצמך וחושבת על זה

שנית - הלכה זה לא תרבות! נכון שהתרבות משתנה אבל ההלכה לא משתנה. 

ומקווה בשבילך ומאחלת לך שתצליחי להתחזק מול השפעת הסביבה.

רמב"ם בהלכות דעות כותב שעדיף בלי חברה מאשר חברה מקולקלת

על אף שכתב לדוגמא אודות חברה רעה "כגון בזמנינו", כפי שכתב בהלכות דעות (פרק ו הלכה א) :

"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר משלי יג כ [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ ואומר אשרי האיש וגו' וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים."

הרמב"ם אכן כתב כך, אבל מציאותית הוא נהג אחרת.

קודם כל באמת יש להסתכל במהר"י קאפח שם שכותב: "כגון בזמננו", והיינו בדור שלנו, וזה סתם מעניין, אבל לטענתך, שהרי זו לא קשיא עלי אלא קושיה על הרמב" עצמו, ובאמ צריך לעיין בסוגיה הזאת, אבל לכאורה יש להבדיל בין הישוב היהודי שבו הוא חי (יש לו באחד האגרות נראה לי פירוט על סדר היום שלו ולא מובן שהוא היה חי בין כל הגוים בארמון המלך) לבין עבודתו, ואין הכי נמי שכמו שהרמב"ם יכול ללמוד אריסטו וחבריו כך יכל להיות רופא למלך, אבל סתם אדם לא יכול לעשות ככה, והוא ראה לנכון שהוא ילך נגד פסיקתו, אבל זה במקרים מיוחדים ולא שמותר לכל אחד כי הדין הבסיסי ודאי קיים בכל מקרה, ואין הכי נמי שאולי זה כן השפיע עליו לרעה סוף סוף, ק מול גודל נפשו הענקית זה לא קיבל ביטוי וזהו

שיש דברים המותרים לרבנים ולא לנו, הנחה שאני לא ממש מסכים איתה.

ושרבי מאיר מיוחד ולכן הוא יכל אבל סתם אדם לא יכול, כי ככה זה, זה אמיתי, ועדיין, אז יש לעיין ברמב"ם מה בדיוק הוא עשה ואיך ואיך זה מסתדר עם פסיקתו, אבל פסיקתו עדיין עומדת, ואולי זה האידיאל ופשוט הוא לא יכל לחיות את האידיאל הזאת

לדוגמא חז"ל אמרו שמקום אחר אודות רשע ערום שזה המקל לעצמו ומחמיר לאחרים.

האם בכל מיקל ומחמיר ככה? הרי הרמב"ם פה לא דיבר על דין חתוך אלא על הנהגה

אבל צריך להבין שהטענות כאן נתונות לדיון ולא לשלול כל צד, אני מבין ומכבד את דרכך אבל חולק עליה.

יש התכתבות בין הרב זאב יעבץ (הסטוריון ותלמיד חכם לפני 100 שנה בערך) לרב קוק האם להתייחס למורה נבוכים כספר קודש או לא, בגלל שהוא מבוסס על חכמי יון.

הרב קוק טען שמדובר בספר קודש והרב יעבץ טען שלא.

יש מתירים, אבל נראה לי שיש כאן משהו יותר עמוק, שזה צורת ההסתכלות על כל מיני אנשים משחפפים ורוצים להדמות לגוים וזה התערבב עם כל מיני דברים אחרים שזה אולי גרם לבלבול

אפשר לדון לכף זכות, אבל זהל א הופך את המעשים ללגיטימים, רק אותה אחת או אותו אחד לא אשמים במעשיהם יותר מדי וצריך להבין אותם וכו', אבל כף זכות לא הופך דברים ללגיטימים

כי זה כאילו מותר ו"פתוח" וזו מעין "אופנה" שמתפשטת

ואני אסביר למה--

זה מהמם בעיניי- לשים מטפחת עם שיער בחוץ..

או כל מיני סרטים או צעיפים וקשקושים על הראש ולהוציא את השיער

אבל- בתור נשואה אני לא אלך ככה (כי זה לא לפי ההלכה)

ועכשיו בתור רווקה- אני גם לא יכולה ללכת ככה כי יחשבו שאני נשואה

יחי הביאוס!

אז הברירה שלי היא רק בטיוליםם
 

זה הזוי שכל פרח ששמים על השיער זה כבר נראה נשוי..

מזכירים את הדור הקודם. אז למי שלא כ"כ זוכר או יודע. ההשכלה שהתחילה מאירופה התפשטה גם בשנים לפני קום המדינה גם לארצות המזרח. למדינות כמו מרוקו, מצרים, עירק. ככה שמי שמביא דוגמאות כאלו קצת טועה.

גם היום יש בחורות טובות שמגדירות את עצמן כדתיות (ואפילו שומרות מצוות מסוימות) אבל הולכות בצורה לא הכי צנועה. אז עוד 60 שנה בפורום הזה מישהו יגיד "אפילו הסבתא הדתיה שלי הולכת עם מכנסיים וגופיה" זה עדיין לא בסדר

אפשר לפתוח על זה פה או בשרשור נפרד או באישי, אם תפתחו בשרשור נפרד- אנא תייגו אותי, כי אני לא תמיד פותח את העדכני.

ולא להחצין את עצמך

אני חושב שעיקר הבעיה בפייסבוק זה הדבקות בה' שנזנחת לטובת הדבקות באנשים אחרים, כי על הצניעות אפשר להתגבר. לכן אני מחקתי את שלי לפני שנים רבות.

אני מדבר לעומת האנשים שכתבו שניתן לסמוך על מי שמתיר לאשה נשואה לגלות את ראשה

כתבתם שכמה רבנים התירו: הרב משאש, הרב משה מלכה, הרב מתתיהו ברויד, מהר"מ אלשקר תפארת צבי, הראבי"ה. (את 'תפארת צבי' לא מצאתי מוזכר במאמר של הרב ברויד, ארץ שוקולד, נא לציין מקור)

קראתי את המקורות, ולא לחינם כמעט כל הפוסקים לא קיבלו דעת הרב משאש. ההבנה שלו מאוד מאוד דחוקה, ומיד אסביר למה אינה יכולה כלל להאמר, בהגיון פשוט.

1. הרב משאש, הרב מלכה, הרב ברויד, שלשתם מסתמכים על דברי מהר"מ אלשקר והראבי"ה, ששניהם אומרים דבר אחד: מותר לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אשה שדרכה לגלותו: פנויות, ושיער של נשים נשואות שמשתלשל *מבעד לכיסוי ראשן*.

[אני חוזר להדגשה: מהר"ם אלשקר נשאל רק על נשים "שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן" (צמה: "היא הסבכה". רש"י שה"ש ד,א). אבל ודאי שלא עלה על דעתו לפטור את האשה מחיוב כיסוי ראש.]

2. ולכן, המתירים סוברים - שאם מותר לקרוא ק"ש כנגד שיער זה, הוא לא ערווה, ולא צריך לכסותו.

3. אבל זה דחק עצום. היתר זה של ק"ש מול השיער, לא קשור כלל לחיוב כיסוי ראש לאשה! המקור לכיסוי ראש הוא מהפסוק "ופרע את ראש האשה", (כתובות עב) ולא מדין "שיער באשה ערוה" (ברכות כד). כלומר, גם אם השיער אינו נחשב ערווה, צריך לכסותו, למה? כי הדבר צנוע יותר מבחינת התורה. לכן הפוסקים לא השתכנעו כלל מפסק הרב משאש, ואף על גדלותו. ואפילו אחיינו הוציא פסק כנגד דעתו. (הוא הקל בעוד כמה דברים מעניינים, כגון שמותר להדליק אור ביו"ט... אבל פסיקתו לא התקבלה)

עוד נקודה - הרב משאש הבין ברש"י בכתובות עב ד"ה אזהרה, שכיסוי ראש הוא מנהג. אבל זה כלל לא מוכרח ברש"י. והיאך הוא פנה להבנה זו ברש"י, ועזב את הגמרא המפורשת שם: "ופרע את ראש האשה, ותנא דבי ר' ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש"? תמוה.

נכון לעיתים נדירות ניתן לסמוך על דעת יחיד, אבל לא כל דעה היא בעלת מעמד להכנס לכלל זה. והפוסקים הכריעו שאין להסמך על דעת הרב משאש והסוברים כמותו, כלל.

וזה בערך שתי אצבעות מעבר לכיסוי הראש.... מה שנהגו יותר זה אינו מן המניין, והמבין יבין למה... 
(בעד להעביר את השירשור לפורום בית המדרש)

ובנות מבינות יותר בתחום הזה.

קראת את התשובה השניה של הרב משאש?

יש תשובה מורחבת שלו באינטרנט ותשובה קצרה יותר בה הוא מתייחס לגמרא בסוטה שהוקלדה פה ואליה הפניתי.

העניין הוא כיסוי השיער ליופי ששמור לבעליו- זה צניעות- שיער באישה ערוה!
אני אישית כשיש לנו אורחים מזרוחניקים משתדל שלמרות שברור שאני לא מסתכל על האישה למשך כל הזמן.
בברכה- מכיון שלאשכנזים זה לא עוזר עצימת עיניים לעניין ברכה מול ערוה (שיער, טפח וכו' הם כערוה לעניין ברכה מולם) אני משתדל להפנות את גופי באופן שיבהיר- אסור לי להתפלל מול השיער שלך- כי זה כמו שתלכי ערומה!!!
לא מעיר, לא בכעס. רק מראה שזה לא הלכתי בעליל...

במגזר החרדי מקובל לקרוא למגזר הדתי מזרוחניקים

משהו לא תקין עם זה?

ממה שאני מכיר, זה בשימוש בעיקר אצל מי שרוצה לזלזל באותו מגזר.

ברחוב הדתי לאומי זה לא נפוץ כי זה גנאי...השימוש הישן היה לשבח אך כבר לא משתמשים בזה ככה...

ומי שהוא באמת שומר תורה ומצוות ומוגדר דתי לאומי לא אליו הכוונה ועל כן אין בזה זלזול

יש שם כינוי למי שמזלזל במצוות, ובוודאי לא מסתכלים עליהם בעין יפה כאילו הם צדיקי עליון, כי הם מזלזלים במצוות, ואף אחד לא רוצה שיגידו שהוא מזלזל במשהו חשוב...

יש דברים שאני חושב שאני עושה יותר מאחרים, אבל אני משתדל לא לזלזל בהם

זה כינוי למי שמזלזל במצוות, עכשיו ודאי שמי שנכנס לקטגוריה הזאת הוא בעצם מזולזל, אבל זה כמו להגיד "עם הארץ"

מי שנכנס להגדרה אז נכנס להגדרה, ומי שלא- כנראה שלא עליו דיברו!

"בור ועם הארץ" זה העלבון.

החלק של הבור, כמו שדה בור, שדה שלא נעבד, שאין בו כלום.

עם הארץ זה הבעלי בתים במקור, פשוט עיוותו בדורנו את המושג הזה אז אנשים נמנעים מלהגיד אותו.

עם הארץ זה אנחנו עם ישראל!

להאמין שזה לא יותר מפרשנות.

בד"כ הכוונה לאנשים פשוטי עם, שהם לא ת"ח. זה לא עלבון להיות יהודי כשר...

כשחז"ל מתכוונים לזה בעלבון זה בא עם השילוב של בור אם אני זוכר נכון

ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר ארור שכב עם כל בהמה. תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה - מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף. אמר רבי אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור לשוחטו! - אמר להן: זה - טעון ברכה, וזה - אינו טעון ברכה. אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך, על חייו לא חס - על חיי חבירו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג. אמר רבי שמואל בר יצחק: ומגבו. תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! - אמר להן: זה - נושך ושובר עצם, וזה - נושך ואינו שובר עצם. תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים. תניא, רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכים להם למשא ומתן - היו הורגין אותנו. תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. תנא: שנה ופירש - יותר מכולן. תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות, ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו. - ותנא קמא: זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה, שנאמר יכין וצדיק ילבש.

בתורה זה לשון של בני העם הפשוטים, ובלשון חז"ל הכוונה לחלשים בתורה ומצוות ומהווה מילה נרדפת לבורים, וגם לכנות אנשים "חלשים בתורה ומצוות" לכאורה זה גם זלזול, אבל מה נעשה? גם כשאתה מכנה רוצחים רוצחים זה מזלזל בהם....

וכאן לא

אני לא בא לדון על עם הארץ בתורה מול עם הארץ בחז"ל, אני דן על זה שחז"ל מכנים צאן קדושים עמי הארץ ומתכוונים לכל מה שהראתי שם בפסחים, ואמרתי כי רק מי שעונה ל"קריטריונים" ייחשב בין אותם עמי הארץ כמו שרק רוצח ייחשב רוצח ואם לא רצחת אתה לא רוצח, ולכן העובדה שקוראים לרוצחים רוצחים זה כי הם רוצחים, וגם עמי הארץ ובורים נקראים עמי הארץ ובורים כי הם עמי הארץ ובורים, ואני לא מבין מה קשה?

והופכים אותו לגנאי

אז לך תקשה על חז"ל שכי הם גנראה לא בסדר....

אתה יכול להיות רגוע

רק אמרתי שיש לקרוא לדבר בשמו, וכשרוצים לדבר בדווקא על מי שהוא חלוש בתורה ומצוות (לא בפניהם של המדוברים) אז אי אפשר לומר "המסכנונים שרוצים באמת לעבוד את ה' בפנימיות רק יצר הרע שלהם חזק וזה..." ולא יודע מה, כי זה לא אמת, ומי שמרגיש שהוא לא "חפיפניק" אז לא מדובר עליו....זה לא כמו להגיד שכל האשכנזים ממזרים או כל הספרדיים שונאי ה' (הגזמתי כן, אין מי שאומר את זה) שאז כאילו זה להכליל הכללה לא נכונה

למרות שהחלק עם נישואי בת עם הארץ הוא כן למעשה, כך נראה מהפוסקים.

לבוא ולהגיד על גמרא שהיא "חלק מגורמי חורבן בית שני" זה קצת מוגזם בעיני,

אי אפשר למחוק את דברי חז"ל בכזאת קלות, ויעויין מהר"ל על הגמרא הזו.

לעצם העניין- אצל חז"ל חולק העם לשתי קבוצות- חברים ועמי ארצות. ההגדרות למי בדיוק

נכנס ללהיות חבר הן מורכבות, למרות שההגדרה הכי נפוצה בחז"ל היא שמירה על טומאות

וטהרות. עמי ארצות אינם מקפידים על טהרה ולא על תרומות ומעשרות, ואילו חברים כן.

הגמרא מבררת מי הוא עם הארץ-

"תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע, ערבית ושחרית, דברי ר' אליעזר. רבי

יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' נתן אומר: כל

שאין מזוזה על פתחו. ר' נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים

אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה

כאחרים."

אבל יש גם עניין של שנאת עמי ארצות לת"ח.

בקיצור- המצב הציבורי אצל חז"ל לא היה אידאלי.

מזרוחניקים הם ממש לא עמי ארצות. וממה נפשך- אם הלכה כאחרים, כמעט ואין אחד מאיתנו שהוא לא עם הארץ, ואם הלכה לא כאחרים גם ה"מזרוחניקים" לא.

רק אמרתי שמזרוחניק זה כינוי למי שרופף במצוות כמו עם הארץ זה מי שלא חבר (או איזה הגדרה שתרצה לפסוק להלכה יותר נכון), ואני לא מוציא לעז, כי אם כן אז עליו לא דיברתי ואז כבר אין בזה לעז

מאיפה הגיע השם הזה?

קוראים לדתיים לאומיים מזרוחניקים.

ואין כל הבדל בין מזרוחניק בישיבת כך וכך,לישיבת כך וכך.

אלא זה שם כולל למגזר.

אבל יש מקומות שהכוונה רק למי שרופף בתורה ומצוות
, ויש הרבה, רק לא רוצים להיות מודעים לזה וחושבים שזה מיעוט,

בואו נקים תנועה להפצת אי-שנאה לכל הפחות בין המאמינים שביהודיינו (בכוונה לא אהבה, על זה יש יותר יצר הרע).

בד"כ אנשים מהסוג הזה יותר מלאים באהבה.

כי כשלא אומרים את אשר על ליבנו, נוצרים תסכולים וזה מוביל לשנאה סמויה, שלעניות דעתי היא הכי גרועה.

עד כה, לא נתקלתי במישהו (טוב כן מישהי, אבל בפרטיות וגם זאת בטח אי הבנה), גם מאלה שמתבטאים בצורה בוטה, שהיה פוגעני.

הבעיה שלי היא שרעיונות לא יוצאים לפועל.

מישהו רוצה לנסות ליצור משהו כזה באמת?

שיהיה לך חורף טוב ושתזכה לא לזלזל או להכליל או לשלול אף אחד

לרמת השמירה על המצות ולאו דווקא כגנאי

תת מגזריים

אצל חרדים העולם היהודי מתחלק לשלושה מגזרים - חרדים, מזרוחניקים וחילונים.

גם לחרדים ברור שיש הרבה סוגים של זרמים בתוך המגזר המזרוחניק אבל מזרוחניק זה פשוט השם הכולל של כולם ביחד.

את ההסבר שמזרוחניקים זה סוג של זרם בתוך הציבור הדתי וכינוי מעליב בשביל דתיים מסוג אחר קיבלתי מחברה דתית וזה הפתיע אותי מאד. 

מאז אני נזהרת לא להתבטא "מזרוחניקים" ליד חברים דתיים. 

אבל בקרב החרדים כשאתה רוצה להגיד דתי שהוא לא חרדי עדיין אומרים מזרוחניקים.

אומרים לך מהכרות אישית עם אנשים יקרים ויראי שמים

אבל לא מחלקים בין דת"ל מזרוחניקים לדת"ל שאינם

פעם חבר חרדי חשב שאמרתי שכיפות סרוגות לא בסדר והוא נזף בי "גם אצלם יש ת"ח".... אמרתי לו שאני יודע, במקרה, כי גדלתי איתם חח

למה אתה מתעקש חח

תנסה להכיר כאלה שיצאו מהישיבה ויודעים קצת יותר מה קורה בעולם מעבר לפופיק

למה לקרוא למי שכופר בתורה אפיקורס? למה לקרוא למי שמלמד תורה רב? כי ככה מכנים אותם, ומי שנכנס לקטגוריה ראוי לשם זה, ומי שלא- לא, הרי מזרוחניק זה יותר מקוצר מ"רופף בתורה ומצוות", וגם זה דווקא נאה שלא לגנות אותם אלא להגיד שם שרומז לגינוי, ועיקר הסיבה אולי זה בגלל שהחרדים החזיקו מתנועת המזרוחניקים כרופפים בתורה ומצוות, ולכן אף שזה לא היה נכון, כיום מי שרוף בתורה ומצוות, יש מקומות יותר חרדיים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שמכנים אנשים כאלה מזרוחניקים

אפיקורוס הוא שם של ממשיכי דרכו של הפילוסוף היווני בשם הזה.

רב זה תואר שהגמרא נותנת למי שלא קיבל סמיכה(חכמי בבל).

מזרוחניק= מישהו מתנועת המזרחי.

בעצם כל מי שמשתמש בביטוי מזרוחניק ללעג תוקף את כל תנועת המזרחי,

ומגדיר אותה על כלל משתתפיה כרופפים בתורה ומצוות.

יש דרכים אחרות, בלי לזלזל בקבוצות שיש בתוכן גם ת"ח ורבנים, להתייחס לאנשים

שפחות מקפידים על תורה ומצוות.

שהכינוי הוא בכלל לא מתכוון כיום לתנועת המזרחי אלא רק למי שרופף בתורה ומצוות, ככה זה במקומות מסויימים, אז שם אין בעיה, ואם יש מקום שבאמת מזלזלים בת"ח וכו' אז יש למחות בתוקף,

הרי עם הארץ בתורה זה לא עץ הארץ של חז"ל, ומה תגיד? שחז"ל מזלזלים בכל האנשים הפשוטים?!

הכינוי הזה הוא כמו "אפריקנרים"- ביטוי של זילזול בקבוצה על עצם הקבוצה.

רופפים בתורה ומצוות יש גם אצל חרדים, והם לא מכונים מזרוחניקים.

להגיד מזרוחניק זה לתקוף את כל חברי תנועת המזרחי. אפשר להגיד דברים אחרים,

דתיים לייט, דתי לפי דעתי, אנשים שפחות מקפידים.

וחז"ל לא זילזלו באף אחד, הם פשוט הגדירו שני צדדים חברתיים באותה תקופה,

ובאותה תקופה - עמי הארץ היו במקום מאוד רע בנושאים הללו.

לכל מיני אנשים שהם חלושים במצוות, דתיים לייט וכדומה

ומשתמשים בזה לכל הדת"ל.

ולפעמים אפילו לאו דווקא כעלבון.

זה מזכיר לך אישה ערומה...

זה בדיוק מה שמפריע לי עם החמרות בצניעות.

(לא יודע מה איתכם- אצלי החומרות לא גורמות גירויים. הם מרסנות  אותם. כאלה שכבר היו....)

זה מזכיר  לי שיש לה שיער! ואסור לברך בפניו מדין ערוה.

אז   חז"ל מדמים את זה לערוה. והייתי יכול לכתוב מגולת ערוה אבל זה היה נשמע מוזר...

(איפה @די"מ  (לא מתייג)  שיתחיל להסביר את שיטתו בנידון...  קצת הזכרת אותו...)

אבל ההבדל הוא שהוא עבר מקיצון לקיצון, בעוד אני התקדמתי באופן יציב.

אם "הענק דום" כאשר ח"ל אמרו שהמסתכל בטפח של אשה (כולל את השיער!) אתה כאילו מסתכ במקום התורף, אבל, זה מדרון החלקלק מהשיער ועד לעירום, ולאו דווקא עירום, אבל החידוש הוא שגם טפח בשיער זה כמו עירום, זה החידוש! זה העניין! לא צריך לרדת לשפלים, חז"ל מגביהים אותנו למעלה ולא צריך להשפיל אותם למטה...

אבל אין הכי נמי, זה לא שאשה ערומה זה נורא והשאר בסדר, זה כל העניין של "כמסתכל במקום התורף"

זה יכול לגרום לאנשים כשהם רואים את זה שזה יעלה להם אסוציאציה של עירום וגירוי בהתאם.

על כן. לדעתי עדיף לשתוק ולהבין שכל אחד פשוט צריך לעשות בעצמו חשבון נפש בתכונות נפשו ובמשקל החסידות לפי זה בשימת לב למצווה החמורה "ונשמרת מכל דבר רע"....

וזהו.

יום טוב ובהצלחה בעבודת ה'!

כמו שלראות את הקצה העליון גורם לאדם אסוציאציה לרדת מטה ודי לחכימא...

אין מה לעשות, ראיית חלק גורם לגירוי לעוד חלק ועוד חלק

http://ph.yhb.org.il/09-06-16/

ועדיף אולי לסמוך על המתירים מאשר להעליב אותה.

וגם רואים שם ששיער גלוי זה פחות חמור מדברים אחרים.

דעת המשנ"ב שאסור. ואין לי כוח לדון בשאלה למה אני חושב שקיבלו את דעתו בארץ. זו די מציאות....

בכ"א- אני   הולך כהמשנ"ב. אמריקאים ואנשי הגולה שסומכים על האגרות משה וערוה"ש- שכוייח אבל נראה גם שהם מדברים על היתר לדברים שבקדושה.
הם לא נראה לי מתירים שכולן ילכו ללא כיסוי ראש...

לגבי היתר ברוב כבר העמידו ברא"ש שברור ששאם כולן ילכו ערומות- אין זה יתיר.

ולכן- לה אסור לעשות את זה. ולי אסור לברך בפני זה משום שאני הולךכדעת המשנ"ב באופן כללי! גם בפני שיער אימי אני מסובב את ראשי בעת הברכה.

אני הולך  כהמשנ"ב(אולי חוץ ממקרים בודדים מאוד של מסורת אצלנו בבית. וכו'. ובאמת אני משתדל שלא להחמיר חומרות מהמשנ"ב  לעיכובא על  חשבון שלום בית, וכד')

אבל! פה זה שונה.

ואני מדבר  גם למי שמגלה טפח. שרוולים קצרים וכד'. שזה ודאי אסור לברך בפניה.

אז- אני עושה את זה ביתר שאת אפי'.

כן.

מה הבעיה שתפנים את זה?!

לא בכעס. לא בהערה. אבל במעשה המבהיר את החטא שלה ושהיא מכשילה את הרבים!

בעיה של ציבור שמגדיר את עצמו שומר על היהדות אבל נידה הוא לא שומר!!! (איש איש אל כל שאר. וסתם נשים וכו')!

תעשה מה שאתה רוצה, פשוט שאנשים פה ידעו שיש דעות אחרות.

ונראה לי שהיא יודעת שזה אסור, וזה לא מה שיעזור לה, אבל בסדר..

יעויין בבן איש חי (שנה א, פרשת בא) ובהליכות עולם של הרב עובדיה על אתר.

ניתן להוסיף את הרב רבינוביץ' המתיר להסתובב בשרוולים קצרים (שיח נחום חלק א, אבן העזר סימן קו או קז- לא זוכר כרגע איזה).

זה לא כזה ודאי?

בקושי מתירים את זה לגברים (כשלמדנו את זה שלחנו תשובה לרב אבינר והוא אמר שבימינו שלא אסור אבל ראוי לגבר שרוול אחרי המרפק)

כי זה מובא ככה בפוסקים

כשנשאל, וזאת, יחסית, קולא

מה חומרא בזה? אחרי המרפק זה בתכלס עיקר הדין

חומרה זה כמו הרמב"ם בהלכות דעות על ת"ח

וזה לא, הרי זאת קולא.

לא זוכר את הסוגיה זה היה לפני בערך 6 שנים בישיבה, אחד הסימנים הראשונים בשו"ע שלמדנו עם המקור

ותודה

אה אין דרך להשיג את זה בלי לקנות?

אני קצר בכסף ואין את זה בסביבה שלי

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.