אני מדבר לעומת האנשים שכתבו שניתן לסמוך על מי שמתיר לאשה נשואה לגלות את ראשה
כתבתם שכמה רבנים התירו: הרב משאש, הרב משה מלכה, הרב מתתיהו ברויד, מהר"מ אלשקר תפארת צבי, הראבי"ה. (את 'תפארת צבי' לא מצאתי מוזכר במאמר של הרב ברויד, ארץ שוקולד, נא לציין מקור)
קראתי את המקורות, ולא לחינם כמעט כל הפוסקים לא קיבלו דעת הרב משאש. ההבנה שלו מאוד מאוד דחוקה, ומיד אסביר למה אינה יכולה כלל להאמר, בהגיון פשוט.
1. הרב משאש, הרב מלכה, הרב ברויד, שלשתם מסתמכים על דברי מהר"מ אלשקר והראבי"ה, ששניהם אומרים דבר אחד: מותר לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אשה שדרכה לגלותו: פנויות, ושיער של נשים נשואות שמשתלשל *מבעד לכיסוי ראשן*.
[אני חוזר להדגשה: מהר"ם אלשקר נשאל רק על נשים "שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן" (צמה: "היא הסבכה". רש"י שה"ש ד,א). אבל ודאי שלא עלה על דעתו לפטור את האשה מחיוב כיסוי ראש.]
2. ולכן, המתירים סוברים - שאם מותר לקרוא ק"ש כנגד שיער זה, הוא לא ערווה, ולא צריך לכסותו.
3. אבל זה דחק עצום. היתר זה של ק"ש מול השיער, לא קשור כלל לחיוב כיסוי ראש לאשה! המקור לכיסוי ראש הוא מהפסוק "ופרע את ראש האשה", (כתובות עב) ולא מדין "שיער באשה ערוה" (ברכות כד). כלומר, גם אם השיער אינו נחשב ערווה, צריך לכסותו, למה? כי הדבר צנוע יותר מבחינת התורה. לכן הפוסקים לא השתכנעו כלל מפסק הרב משאש, ואף על גדלותו. ואפילו אחיינו הוציא פסק כנגד דעתו. (הוא הקל בעוד כמה דברים מעניינים, כגון שמותר להדליק אור ביו"ט... אבל פסיקתו לא התקבלה)
עוד נקודה - הרב משאש הבין ברש"י בכתובות עב ד"ה אזהרה, שכיסוי ראש הוא מנהג. אבל זה כלל לא מוכרח ברש"י. והיאך הוא פנה להבנה זו ברש"י, ועזב את הגמרא המפורשת שם: "ופרע את ראש האשה, ותנא דבי ר' ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש"? תמוה.
נכון לעיתים נדירות ניתן לסמוך על דעת יחיד, אבל לא כל דעה היא בעלת מעמד להכנס לכלל זה. והפוסקים הכריעו שאין להסמך על דעת הרב משאש והסוברים כמותו, כלל.