אבל ממה שאני יודעת (וגם אחת המנהלות פה כתבה בעבר)

בשערי צדק מקצועיים ונחמדים לא פחות מעין כרם,

מה ששונה זה היחס - כשיש סיבוכים , או מצב שדורש החלטה, הגישה שלהם מאד פטרונית ואומרת :

אנחנו יודעים מה טוב בשבילך , אנחנו נחליט ואת תהיי בשקט.

ואני מוסיפה - מה שגורם ליחס שלפעמים הוא מעולה ולפעמים פחות הוא העומס.

כשיש עומס גם האנשי צוות הכי נחמדים לא עומדים בו וגם חדרי הלידה, ויש רשלנויות ומצבים שמפספסים בעומס.

לגבי התינוקיה - מהרבה סיפורים ששמעתי התינוקיות שם הרבה יותר עמוסות מעין כרם, לא מכירה ספציפית את מחלקה ג, אבל בכל מקרה התקן שלהם הרבה יותר רחב (פחות אחיות לתינוקות) ולדעתי תינוקיה רגילה בעין כרם היא קטנה ואישית יותר מהכי קטנה בשעצ.

היתרונות שכתבת באמת משפיעים ,אבל לדעתי לא זה השיקול שצריך להיות בבחירת בית חולים,

גם לי זה היה רחוק (עיכ) אבל לא זה מה שישקבע את חווית הלידה שלך , אם החוויה עצמה של הלידה תהיה גרועה, או התינוקיה.

ולעין כרם יש יותר ניסיון במקרים סבוכים ובלידות עם סיכונים

למרות שזה לא מה שיקבע אצלי.

להיות במחלקה בשבת בבית חולים לא דתי, זה להרגיש שמחללים שבת בשבילך 

זה אומר לא לדעת האם הכל על פי ההלכה ומותר לך לפתוח דלת אלקטרונית, או לבקש ממישהי להדליק מזגן (אם אין גויות)

זה אומר שבשבת יש אווירה רגילה של יום חול ויש מערכת כריזה.

למיטב ידיעתי היום בעין כרם זה טוב יותר, אבל שמעתי מכאלו שעברו שבת שם שזה לא נחמד.

והיה מקסים!

נכון שצריך לברר קודם את ההלכות ושיש דברים שמומלץ לא לעשות

אבל האוירה היתה ממש נחמדה. הם שמו חיתול בד על הדלת למעלה ככה שהיא לא תינעל ולא יהיה בעיה לפתוח אותה. לתינוקיה יש לחצן שבת, או כניסה דרך חדר ההנקה למי שלא רוצה לחצן שבת.

יש שם משפחה מהממת שמארגנת סעודות שבת

וישבתי שם בסעודות והיתה אוירה מדהימה ומרוממת.

אבל עדין יש שוני בין בית חולים דתי לשאינו, למשל בבית חולים דתי הצוות בשבת יהיה גוי, או לפחות תהיה זמינות של גויות אם את רוצה לכוון מזגן למשל.

ועין כרם הוא אמנם לא בית חולים דתי אבל בא לקראת הדתיות.

מאמינה שבבתי חולים אחרים לא דתיים המצב שונה. והאוכל לא כשר, למשל בכשרות מהודרת.

רק מנסה להסביר את הפותחת.

שגם אם יש גויות בבי"ח דתי, לא הכל מותר לומר להן.

יש דיני אמירה לנוכרי בשבת, וההלכות של זה לא פשוטות בכלל

ולגבי הדוגמא- לא ברור בכלל שמותר לבקש לכוון את המזגן.

זה שיש גויות לא הופך את זה לפשוט יותר.

אבל יולדת עד שלושה ימים היא במצב שונה מאדם רגיל,

וודאי שזה שיש גויות הופך את זה לפשוט יותר (גם אם לא בטוח מותר)

למשל - אני הייתי שם בפגייה. בשבת הגעתי לשאוב שם, ורק הייתי צריכה לומר לכתבנית (כך קוראים להן) שאני צריכה לשאוב, והיא מיד ידעה מה עליה לעשות... (לבוא איתי ולהפעיל את המכונה).

כמובן - צריך לברר את כל ההלכות בנושא (ולפני אותה שבת בפגייה בעלי עשה מחקר מעמיק), אבל זה בהחלט הרבה יותר נוח יש גויות של שבת זמינות שיודעות מה תפקידן.

אני ילדתי (לפני הרבה שנים) במאיר.

ילדתי בחמישי בלילה.

היה לי מאוד קשה להניק.

היו שם אחיות מדהימות שעזרו לי עם ההנקה, אבל היועצת הנקה הגיעה רק ביום ראשון בבוקר.

אצלי, כל מה שתארת קרה דוקא ביום שני....

לא שזה לא קשור לשערי צדק.

ילדתי גם בעין כרם, ושם היה מענה כל הזמן. גם בשבת.

כשלא הגעתי לאכול האחיות הגיעו לראות שהכל בסדר איתי.

בכלל, אחות נכנסה 2-3 פעמים ביום לראות מה קורה

קיבלתי הסבר והדרכה על כל פיפס אפילו שזו לא היתה לידה ראשונה

כל דאגה או בעיה שלי זכתה למענה מיידי, ואם לא היתה בדיוק אחות פנויה-

היא הגיעה אלי אח"כ לחדר.

היה שם יחס מדהים!!!!!!!

גם בחדרי הלידה, יש לי רגישות עם המחטים של העירוי והם עשו הכל כדי שלא אסבול מזה.

3 דקות אחרי שביקשתי אפידורל, היה מרדים במקום

כשהתקלחתי לא הרגשתי טוב, ואחות הגיעה ובשיא העדינות עזרה לי עם כל הרגישות כי הבינה שזה לא נעים לי.

היתה לי חוויה כ"כ מדהימה, שממש לא קשה לי לחשוב על לידה נוספת.

יצאתי בטעם של עוד.

אם יש לי 2 אופציות שוות- אעדיף את הבי"ח הדתי...

גם מבחינת האווירה שם. במיוחד בשבת. וילדתי 2 מילדיי בשבת והיה מיוחד!

אני זוכרת שדודה שלי ילדה בתל השומר למשל וכל השבת היתה לה טלוויזייה דלוקה לידה ואנשים שאשינו שם סיגריות בכייף וצלצולי פלאפונים והכל...

בשבת אין מערכת כריזה ואם צריכים לחתום על אפידורל או חלילה על ניתוח- היתה אחות ערבייה שחתמה במקומי.

גם כדי להדליק או לכבות מזגן בחדר לידה ולכוון את המיטה החשמלית וכו'- הן עשו את זה!
 

דבר נוסף נתקלתי בבתי חולים שאינם דתיים ביולדות שהתהלכו במסדרון וכד' חצי לבושות בלשון המעטה וזה משהו שמפריע לי/ לבעלי ולאלו שמבקרם אותי כמו אבא שלי וכד'...

(דבר נוסף שאצלי הוא תקף זה כניסה לכהנים.

לכהנים יש בעיה להיכנס לבית חולים סתם כך.

ברור שאם יש צורך וזאת אשתו שיולדת או ילד שחלילה צריך להיבדק במיון אז אין ברירה ונכנסים.

אבל בכל פעם שבעלי צריך לבקר מישהו בבי"ח וכד' הוא מתקשר לרב בית החולים לשאול אם זה אפשרי.

ברוב בתי החולים זה ממש בעייתי להיכנס ואומרים לו שעדיף שלא ייכנס אם זה לא דחוף ממש...

ועכשיו זה תקף גם לבנים שלי שיהיו בריאים...

בבי"ח מעיני הישועה- יש דלתות כפולות שזה פיתרון הלכתי לכהנים להיכנס לבנין של בית החולים.

ואם חלילה חלילה יש באחת המחלקות מת/ נפל שלא נדע ושאף אחת לא תדע- יש כיתובית אדומה בכניסה לבית החולים "אזהרה לכוהנים בקומה X"...

אם אפשר להיזהר- למה לא?

בית חולים דתי זה לא אומר שהאנשים דתיים.. בכל מקום יכולים להיות לידך אנשים עם טלוויזיה וסיגריות בשבת.

וערבים .. וזוגות חד מיניים ...

לגבי הכהנים זה בהחלט משמעותי,

אבל גם בשעצ האזהרה היא רק בחוץ , ולא עוזרת למי שנמצא בתוך המחלקה.

גם במעיני הישועה יש יולדות שאינן דתיות שבאות ללדת אבל הן מכבדות את אופי בי"ח ולא יצא לי להיתקל שמה בשבת בסיגריות/ טלווזיות/ פלאפונים וכד'.

ולגבי הכהנים- במעייני הישועה יש דלתות כפולות.

כך שאם חלילה יש מת בקומה X אז הבעיה היא רק בקומה X ומבקשים מהכנים לצאת. וכהנים שנמצאים באותו בנין אבל במחלקה אחרת- אין להם בעיה של טומאה (בגלל הדלתות הכפולות).

לעומת בתי חולים אחרים שאם חלילה יש שם מת בקומה/ מחלקה X- הבעיה היא עם כל הכהנים שנמצאים בכלל אותו בנין. גם אם זה מחלקה/ קומה אחרת. כי שם לא בנו את זה לפי דרישות ההלכה!

ואז באמת קשה להגיד לכל הכהנים שבכל הקומות ובאותו בנין לצאת! וזה באמת סבוך יותר...

וכתבתי לך , שבאמת הבעיה של הכהנים הרבה יותר קלה. אבל עדיין לא לגמרי נפתרת.

נזהרים עד כמה שאפשר. אף אחד לא מבקש מאיתנו לעשות מה שהוא מעבר ליכולת שלנו. לפחות זה....

באה ממשפחה של כהנים ומודעת לבעיה...

מי יהיו חברות החדר שלי

זה מנטליות אחרת.

מה גם שאני לא צריכה לחשוש מהמשפחה של היולדות הערביות/ הסודניות שנכנסות ויוצאות לחדר.

הייתי מאושפזת פעם אחת עם הבן שלי בבי"ח איכילוב לילדים והיה ממש מלחיץ לשהות בחדר אחד איתם!
 

מה גם שבבי"ח דתי יש יותר הבנה מצד הצוות הרפואי לצניעות/ פרטיות בבדיקות.

לא כמו דברים לא נחמדים שקרו לי באיכילוב כשהייתי צריכה להיבדק ע"י מילדת/ רופא עור וכד' בסיטואציות שונות...

ילדתי בביקור חולים

ובמיון רציתי רופאה שתבדוק ביקשתי ממנה

ואמרה שכבר תבוא.

ובינתיים הגיע רופא אחר 

ולא רציתי לפגוע אז נתתי לו לבדוק

ולא היה לי נעים.. זזתי כזה בחוסר נוחות..(התבישתי.לידה 1 שלי וכל ההריון לא בדקו אותי פנימית)

אז הוא כזה התעצבן מה קורה כאן

והמילדת אמרה לו זה לידה ראשונה שלה היא לא רגילה..

היא ישר הבינה אותי על הצניעות..

וגם הרופאה שרצתה להגיע כי קלטה שלא נעים לי מהגבר..

דבר נוסף זה ששאלנו אותם כל פעם אם אנחנו אסורים

והם ענו לנו לפי הכפפה והבדיקה

זה רווח במקום דתי -שמבינים אותך..

אני הייתי פעם בחדר עם אישה חרדית צנועה וחסודה

שומרת שבת ולא מדליקה טלוויזיה

רק מה? לא הפסיקה שניה אחת לדבר בטלפון וגם בלילה התלחששה בטלפון עם בעלה

אני לא מדברת בכלל על כמות המבקרים שהיו לה. ג'ונגל שלם.

וכמה שביקשתי שקט, ואפילו הבאתי אחיות שידרשו שקט ואת השומר של המחלקה, זה לא עזר.

בשלב מסוים דרשתי לעבור חדר ושם הייתי עם ערביה. שקטה ונחמדה.

אמנם הטלוויזיה שלה היתה דלוקה אבל ממש בשקט

ולמרות שהיא היתה ערביה, לא הגיעה כל החמולה. בעלה הגיע פעם ביום למשהו כמו שעה

ואחיות שלה הגיעו קצת והיו שקטות ונעימות.

ואין מנטליות שונה יותר מאישה דתיה ואישה ערביה. אז מה? עדיין היה יותר נחמד בחדר איתה.

צריך באמת לשים לב לזה.

את יודעת בתוך כל הריגושים..

לידה היא חוויה מידי עמוקה ומסוכנת. כן מסוכנת, בשביל שהשיקולים יהיו מקום דתי או רכבת קלה.

מי שמחפשת מקום דתי שתלך לבית כנסת.

מי שרוצה לידה בטוחה שתחפש בית חולים מיקצועי.

לא יודעת איך התינוקיה בג', אבל באופן כללי יש בד"כ עומס בשערי צדק והתינוקיות מפוצצות.

גם מבחינת סיבוכי לידה הם לא משהו.

בעין כרם התינוקיות שקטות וקטנות והרופאים ממש מומחים בסיבוכים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כשקראתי את האנונימית שהגבת לה, צרמה לי מאד ההתנסחות שלה.

ברור שגם שיקולי בי"ח דתי ונוחות הגעה הם שיקול

לא במקום שיקולי מקצועיות, אבל יש להם מקום.

ושע"צ לא פחות מקצועי מעין כרם

נכון שיש שם עומס אבל יש שם צוות רחב של רופאים מומחים ואני מכירה כמה סיפורים על לידות מורכבות ולא פשוטות שזכו למענה מאד מקצועי בשע"צ

לידה קלה! וידים מלאות ובריאות!

לא ילדתי במקום אחר, אז אין לי מקור להשוואה, אבל נהניתי מאוד בשערי צדק.

הייתי פעמיים במחלקה ג', ואכן היא קטנה ונעימה ואישית - אבל יכול להיות שצריך לבקש מראש להיות שם, ואולי להפעיל קצת לחץ.

ולדעתי שתי הנקודות שציינת בסוף - הנגישות ושמירת המצוות - הן משמעותיות מאוד.

זה עונה על הכל.

חוץ מהתינוקיה שזה אותו הדבר כמו בכל מקום צרחניה של ממש ...

ממליצה בחום!!

והם גם מומחים כי שם יש את הירושלמיות ממאה שערים וסביבה ולא היה ענין של הפסקה בלידה וכו'

לענין כהנים זה גם מעולה שם בנו מחלקה נפרדת לגמרי ליולדות משאר המחלקות כך שהחשש למישהו שנפטר

הוא חצי אחוז וודאי. מ99.5% שלא יהיה שם מקרה מוות!!

זה בי"ח קטן..

אבל היתי במיון בשערי צדק

וזה הספיק לי.

כך שממה שזכור לי אותו הדבר בערך, אולי בשערי קצת יותר אבל הצרחות אותו הדבר!!

והם גם מומחים כי שם יש את הירושלמיות ממאה שערים וסביבה ולא היה ענין של הפסקה בלידה וכו'?

מבחינת כהנים זה באמת הכי פשוט, אבל גם שם יש בעית נפלים.

חשבתי כך כי זה כמעט המילים שלי....

שם כל הזמן ללא הפסקה במשך שנים, על גבי שנים. יש לידות עם משפחות מרובות ילדים,ורק ילדו שם! כך

שכל הזמן היה לרופאים, איך להשתכלל במשך הדורות ולהתקדם במומחיות על הנושא הלידה!!

כי מגיעים לשם מכל הארץ

מתי היית שם?

2 דברים אחרים

היתי שם במיון ובסיור שלהם..

לא שהם משקרים ח"ו

ממליצהץ להגיע לבד לכל בי"ח שרוצים

ואפשר גם לעשות שם מעקב על הדרך

או בדיקה אם מתבישים להגיע לרגל

גם בגלל שיש להם מספר קטן של מילדות לחדרים נניח 1 על 7 חדרי לידה

(לא מאוכלסים דווקא)

הייתי מרוצה בגדול מחדרי הלידה.

מהתינוקיה - ממש לא! (מחלקה ג'). יש להם גישה פטרונית חצופה כלפייך מול התינוק, אני לא הייתי שקטה כל האשפוז לאחר שאחות נתנה לבן שלי תמ"ל שעתיים לאחר הלידה בלי לשאול אותי.

אם יש אופציה לביות מלא (לי לא נתנו) או אם את את בעניין שיטפלו לך בילד בזמן האשפוז - לכי על זה.

בגדול כמה שאני מבינה בשע"צ יש יותר סובלנות ללידות שמסתבכות, בעוד שבעי"כ היד יותר קלה על ניתוחים קיסריים.

הם מאד גמישים כל עוד הכל מתנהל כשורה. אבל אם משהו מסתבך הם פחות לוקחים סיכון.

קשה למדוד את זה , כי יש שם יותר ניתוחים קיסריים - אבל אחוז ההריונות בסיכון שמגיעים לשם גבוה יותר.

בכל מקרה, בעין כרם הם הרבה פחות פטרונים, והם נותנים ליולדת להחליט (גם אם הם ממליצים על ניתוח)

לעומת שעצ שהם נוראים כשהם מחליטים משהו, הם מפחידים , ומנדנדים , 

וקשה הרבה יותר לעמוד שם על דעתך כשאת לא רוצה התערבויות.

אחותי ילדה שם השבוע, ו16 שעות היא משכה לידה בלי זירוז, היה לה דימום אבל הדופק טוב, והיא היתה צמודה למוניטור.

16 שעות הם לא גמרו להפחיד, ולאיים, ולנדנד, ורק בניסים היא הצליחה לעמוד על שלה ולא להסכים.

ברוך השם ילדה בלידה טבעית, אבל לא היה לה קל.

גם לי בלידה הראשונה המיילדת נדנדה לי כל הזמן שאקח אפידורל, "כי לידה ראשונה לוקחת הרבה זמן"...

אבל אמא שלי הייתה איתי, ועודדה אותי שאני (כמוה) מסוגלת בלי - ואכן ילדתי בתוך ארבע שעות...

שחייבים לבוא לבית החולים עם מלווה ולריב איתם כאילו שזה שדה קרב...

להתכונן מראש ולהיות תקיפים..

ולדעתי זה גם משפיע על חוית הלידה - היחס הזה , וההפחדות.

על איזה צוות את "נופלת"

ובאיזה זמן זה קורה. עמוס יותר/ עמוס פחות.

מניסיון....

בכל בית חולים יש צוות יותר נחמד ופחות נחמד.

יש צוות שיותר ילחיץ ופחות ילחיץ.

יש צוות שלא יוותר ו(כמעט) יכריח שחייבים ניתוח ויש כאלה שיותר רגועים

וכ'ו וכ'ו וכו'...

וכמובן שתלוי בעיתוי!
אם זה מוצאי שבת- יותר לחוץ

ליל שבת- רגוע! (כי נשים לא באות לבי"ח על כל פיפס או ציר בשבת)

וכו' וכו'

וצריך סיעתא דשמיא

אבל עדיין יש קו כללי של בית חולים,

מה שכן- הרבה הרבה הרבה תפילות!!

כל ההיריון ובמיוחד לקראת הלידה!

וחשחיבה חיובית בעז"ה!

(ואני יכולה לספר מניסיון שלי שהריון שלי התפללתי המון שאלד בלידה רגילה אחרי קיסרי ובלידה עצמה נכנס רופא שאמר שאין סיכוי שאלד בלידה רגילה וב"ה ילדתי בלידה רגילה עם ואקום. לידה טובה! ב"ה!
ובלידה הרביעית התפללתי שתהיה לי חוויה מתקנת ללידה קודמת ושאספיק לקחת אפידורל  אחרי שלידה קודמת לא הספקתי לקבל אפידורל כי הגעתי חצי שעה לפני הלידה עצמה וזה היה מזעזע...

וב"ה הגעתי וקיבלתי והיתה לי לידה חלומית וטובה וחוויה מתקנת בהחלט לשלושת הלידות הקודמות שלי!!)

דבר נוסף. ישנה סגולה ששימושית בימים הללו למי שנשאר לה בבית האתרוג של בעלה שהוא ברך עליו בסוכות. יש תפילה מיוחדת שאומרים והאישה ההרה נושכת את הפיטם של האתרוג ומתפללת ללידה קלה. זה מודפס בספרים או אולי גם במחזור של סוכות?

בהצלחה!)

ילדתי בשישי בוקר. הייתי מאושפזת במחלקה ב'

בקבלה היתה מיילדת ממש רעה

בחדר לידה מהממת!

העיפו אותי תוך 30 דקות החוצה מהחדר לידה בגלל העומס והתעלפתי במחלקה

בתינוקיה היה יחס מזעזע

במחלקה גם

הלכתי לשם כי זה דתי. בסופו של דבר דווקא זה מה שהפריע לי. אני דתית ולא חרדית וככזו יותר טבעי לי לשהות במחלקה בה יש את כל סוגי הנשים (חרדיות/חילוניות/דתיות). בשע"צ הרגשתי מוקפת בחרדיות וזה נתן לי תחושה שאני שונה ולא שייכת.

בנוסף בשבת לא הקפידו על ההלכות (כי אין אפילו דתי אחד בבית החולים) והערביות שלהן לא מבינות מילה אחת בעברית, אז גם אי אפשר "לרמוז" לגויה כי היא לא יודעת אפילו מה זה "תכבי את האור".

אם חשוב לך גישה טבעית (לידה בכריעה ואפשרות לשהות עם התינוק שלך בכל עת שתרצי, כלומר שאין שעות בהן התינוק נעול בתינוקיה) הייתי ממליצה לך לא ללכת לשם

אם את לא בקטעים של טבעי וזה, אז דווקא כן הייתי ממליצה לך על בית החולים הזה. הוא מאוד בראש של נשים שאוהבות תינוקיה וכו'

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)