אחרי השרשור הארוך על מעייני הישועה, ואחרי שכבר כמעט ננעלתי על עין כרם,
נראה לי שבסוף אלך לשערי צדק.
אחותי אומרת ששערי צדק, מקצועי לא פחות מעין כרם.
בשערי צדק יש את מחלקת יולדות ג', ששם יש תינוקיה קטנה, עם יחס אישי, ושוב: זה הדליק אותי.
אני כל כך רוצה תינוקיה קטנה, עם שקט ורוגע.
מבחינתי יש 2 יתרונות לשערי צדק על עין כרם:
א. הרכבת הקלה מגיעה לשם, ואין לנו רכב. זה יקל על בעלי להגיע אלי. (גם ככה מגיע מרחוק)
ב. מקום דתי.
אשמח לשמוע את דעתכן.
אבל ממה שאני יודעת (וגם אחת המנהלות פה כתבה בעבר)
בשערי צדק מקצועיים ונחמדים לא פחות מעין כרם,
מה ששונה זה היחס - כשיש סיבוכים , או מצב שדורש החלטה, הגישה שלהם מאד פטרונית ואומרת :
אנחנו יודעים מה טוב בשבילך , אנחנו נחליט ואת תהיי בשקט.
ואני מוסיפה - מה שגורם ליחס שלפעמים הוא מעולה ולפעמים פחות הוא העומס.
כשיש עומס גם האנשי צוות הכי נחמדים לא עומדים בו וגם חדרי הלידה, ויש רשלנויות ומצבים שמפספסים בעומס.
לגבי התינוקיה - מהרבה סיפורים ששמעתי התינוקיות שם הרבה יותר עמוסות מעין כרם, לא מכירה ספציפית את מחלקה ג, אבל בכל מקרה התקן שלהם הרבה יותר רחב (פחות אחיות לתינוקות) ולדעתי תינוקיה רגילה בעין כרם היא קטנה ואישית יותר מהכי קטנה בשעצ.
היתרונות שכתבת באמת משפיעים ,אבל לדעתי לא זה השיקול שצריך להיות בבחירת בית חולים,
גם לי זה היה רחוק (עיכ) אבל לא זה מה שישקבע את חווית הלידה שלך , אם החוויה עצמה של הלידה תהיה גרועה, או התינוקיה.
בעיני הכי חשוב שלא יהיה עומס כי זה באמת יוצר לחץ ואין לי כוח לחכות שמישהו יזכר שאני קיימת.... (הכוונה היא על שני בתי חולים הללו) ובעיקר שמעתי שעין כרם בגישה יותר טבעית ויותר משחררים לך אפשריות... שזה חשוב לי... ולעין כרם יש יותר ניסיון במקרים סבוכים ובלידות עם סיכונים
למרות שזה לא מה שיקבע אצלי.
להיות במחלקה בשבת בבית חולים לא דתי, זה להרגיש שמחללים שבת בשבילך
זה אומר לא לדעת האם הכל על פי ההלכה ומותר לך לפתוח דלת אלקטרונית, או לבקש ממישהי להדליק מזגן (אם אין גויות)
זה אומר שבשבת יש אווירה רגילה של יום חול ויש מערכת כריזה.
למיטב ידיעתי היום בעין כרם זה טוב יותר, אבל שמעתי מכאלו שעברו שבת שם שזה לא נחמד.
והיה מקסים!
נכון שצריך לברר קודם את ההלכות ושיש דברים שמומלץ לא לעשות
אבל האוירה היתה ממש נחמדה. הם שמו חיתול בד על הדלת למעלה ככה שהיא לא תינעל ולא יהיה בעיה לפתוח אותה. לתינוקיה יש לחצן שבת, או כניסה דרך חדר ההנקה למי שלא רוצה לחצן שבת.
יש שם משפחה מהממת שמארגנת סעודות שבת
וישבתי שם בסעודות והיתה אוירה מדהימה ומרוממת.
ש.א הלויאבל עדין יש שוני בין בית חולים דתי לשאינו, למשל בבית חולים דתי הצוות בשבת יהיה גוי, או לפחות תהיה זמינות של גויות אם את רוצה לכוון מזגן למשל.
ועין כרם הוא אמנם לא בית חולים דתי אבל בא לקראת הדתיות.
מאמינה שבבתי חולים אחרים לא דתיים המצב שונה. והאוכל לא כשר, למשל בכשרות מהודרת.
רק מנסה להסביר את הפותחת.
שגם אם יש גויות בבי"ח דתי, לא הכל מותר לומר להן.
יש דיני אמירה לנוכרי בשבת, וההלכות של זה לא פשוטות בכלל
ולגבי הדוגמא- לא ברור בכלל שמותר לבקש לכוון את המזגן.
זה שיש גויות לא הופך את זה לפשוט יותר.
אבל יולדת עד שלושה ימים היא במצב שונה מאדם רגיל,
וודאי שזה שיש גויות הופך את זה לפשוט יותר (גם אם לא בטוח מותר)
למשל - אני הייתי שם בפגייה. בשבת הגעתי לשאוב שם, ורק הייתי צריכה לומר לכתבנית (כך קוראים להן) שאני צריכה לשאוב, והיא מיד ידעה מה עליה לעשות... (לבוא איתי ולהפעיל את המכונה).
כמובן - צריך לברר את כל ההלכות בנושא (ולפני אותה שבת בפגייה בעלי עשה מחקר מעמיק
), אבל זה בהחלט הרבה יותר נוח יש גויות של שבת זמינות שיודעות מה תפקידן.
אני ילדתי (לפני הרבה שנים) במאיר.
ילדתי בחמישי בלילה.
היה לי מאוד קשה להניק.
היו שם אחיות מדהימות שעזרו לי עם ההנקה, אבל היועצת הנקה הגיעה רק ביום ראשון בבוקר.
לא שזה לא קשור לשערי צדק.
ילדתי גם בעין כרם, ושם היה מענה כל הזמן. גם בשבת.
כשלא הגעתי לאכול האחיות הגיעו לראות שהכל בסדר איתי.
בכלל, אחות נכנסה 2-3 פעמים ביום לראות מה קורה
קיבלתי הסבר והדרכה על כל פיפס אפילו שזו לא היתה לידה ראשונה
כל דאגה או בעיה שלי זכתה למענה מיידי, ואם לא היתה בדיוק אחות פנויה-
היא הגיעה אלי אח"כ לחדר.
היה שם יחס מדהים!!!!!!!
גם בחדרי הלידה, יש לי רגישות עם המחטים של העירוי והם עשו הכל כדי שלא אסבול מזה.
3 דקות אחרי שביקשתי אפידורל, היה מרדים במקום
כשהתקלחתי לא הרגשתי טוב, ואחות הגיעה ובשיא העדינות עזרה לי עם כל הרגישות כי הבינה שזה לא נעים לי.
היתה לי חוויה כ"כ מדהימה, שממש לא קשה לי לחשוב על לידה נוספת.
יצאתי בטעם של עוד.
אם יש לי 2 אופציות שוות- אעדיף את הבי"ח הדתי...
גם מבחינת האווירה שם. במיוחד בשבת. וילדתי 2 מילדיי בשבת והיה מיוחד!
אני זוכרת שדודה שלי ילדה בתל השומר למשל וכל השבת היתה לה טלוויזייה דלוקה לידה ואנשים שאשינו שם סיגריות בכייף וצלצולי פלאפונים והכל...
בשבת אין מערכת כריזה ואם צריכים לחתום על אפידורל או חלילה על ניתוח- היתה אחות ערבייה שחתמה במקומי.
גם כדי להדליק או לכבות מזגן בחדר לידה ולכוון את המיטה החשמלית וכו'- הן עשו את זה!
דבר נוסף נתקלתי בבתי חולים שאינם דתיים ביולדות שהתהלכו במסדרון וכד' חצי לבושות בלשון המעטה וזה משהו שמפריע לי/ לבעלי ולאלו שמבקרם אותי כמו אבא שלי וכד'...
(דבר נוסף שאצלי הוא תקף זה כניסה לכהנים.
לכהנים יש בעיה להיכנס לבית חולים סתם כך.
ברור שאם יש צורך וזאת אשתו שיולדת או ילד שחלילה צריך להיבדק במיון אז אין ברירה ונכנסים.
אבל בכל פעם שבעלי צריך לבקר מישהו בבי"ח וכד' הוא מתקשר לרב בית החולים לשאול אם זה אפשרי.
ברוב בתי החולים זה ממש בעייתי להיכנס ואומרים לו שעדיף שלא ייכנס אם זה לא דחוף ממש...
ועכשיו זה תקף גם לבנים שלי שיהיו בריאים...
בבי"ח מעיני הישועה- יש דלתות כפולות שזה פיתרון הלכתי לכהנים להיכנס לבנין של בית החולים.
ואם חלילה חלילה יש באחת המחלקות מת/ נפל שלא נדע ושאף אחת לא תדע- יש כיתובית אדומה בכניסה לבית החולים "אזהרה לכוהנים בקומה X"...
אם אפשר להיזהר- למה לא?
בית חולים דתי זה לא אומר שהאנשים דתיים.. בכל מקום יכולים להיות לידך אנשים עם טלוויזיה וסיגריות בשבת.
וערבים .. וזוגות חד מיניים ...
לגבי הכהנים זה בהחלט משמעותי,
אבל גם בשעצ האזהרה היא רק בחוץ , ולא עוזרת למי שנמצא בתוך המחלקה.
גם במעיני הישועה יש יולדות שאינן דתיות שבאות ללדת אבל הן מכבדות את אופי בי"ח ולא יצא לי להיתקל שמה בשבת בסיגריות/ טלווזיות/ פלאפונים וכד'.
ולגבי הכהנים- במעייני הישועה יש דלתות כפולות.
כך שאם חלילה יש מת בקומה X אז הבעיה היא רק בקומה X ומבקשים מהכנים לצאת. וכהנים שנמצאים באותו בנין אבל במחלקה אחרת- אין להם בעיה של טומאה (בגלל הדלתות הכפולות).
לעומת בתי חולים אחרים שאם חלילה יש שם מת בקומה/ מחלקה X- הבעיה היא עם כל הכהנים שנמצאים בכלל אותו בנין. גם אם זה מחלקה/ קומה אחרת. כי שם לא בנו את זה לפי דרישות ההלכה!
ואז באמת קשה להגיד לכל הכהנים שבכל הקומות ובאותו בנין לצאת! וזה באמת סבוך יותר...
וכתבתי לך , שבאמת הבעיה של הכהנים הרבה יותר קלה. אבל עדיין לא לגמרי נפתרת.
נזהרים עד כמה שאפשר. אף אחד לא מבקש מאיתנו לעשות מה שהוא מעבר ליכולת שלנו. לפחות זה....
באה ממשפחה של כהנים ומודעת לבעיה...
מה גם שאני לא צריכה לחשוש מהמשפחה של היולדות הערביות/ הסודניות שנכנסות ויוצאות לחדר.
הייתי מאושפזת פעם אחת עם הבן שלי בבי"ח איכילוב לילדים והיה ממש מלחיץ לשהות בחדר אחד איתם!
מה גם שבבי"ח דתי יש יותר הבנה מצד הצוות הרפואי לצניעות/ פרטיות בבדיקות.
לא כמו דברים לא נחמדים שקרו לי באיכילוב כשהייתי צריכה להיבדק ע"י מילדת/ רופא עור וכד' בסיטואציות שונות...
ילדתי בביקור חולים
ובמיון רציתי רופאה שתבדוק ביקשתי ממנה
ואמרה שכבר תבוא.
ובינתיים הגיע רופא אחר
ולא רציתי לפגוע אז נתתי לו לבדוק
ולא היה לי נעים.. זזתי כזה בחוסר נוחות..(התבישתי.לידה 1 שלי וכל ההריון לא בדקו אותי פנימית)
אז הוא כזה התעצבן מה קורה כאן
והמילדת אמרה לו זה לידה ראשונה שלה היא לא רגילה..
היא ישר הבינה אותי על הצניעות..
וגם הרופאה שרצתה להגיע כי קלטה שלא נעים לי מהגבר..
דבר נוסף זה ששאלנו אותם כל פעם אם אנחנו אסורים
והם ענו לנו לפי הכפפה והבדיקה
זה רווח במקום דתי -שמבינים אותך..
אני הייתי פעם בחדר עם אישה חרדית צנועה וחסודה
שומרת שבת ולא מדליקה טלוויזיה
רק מה? לא הפסיקה שניה אחת לדבר בטלפון וגם בלילה התלחששה בטלפון עם בעלה
אני לא מדברת בכלל על כמות המבקרים שהיו לה. ג'ונגל שלם.
וכמה שביקשתי שקט, ואפילו הבאתי אחיות שידרשו שקט ואת השומר של המחלקה, זה לא עזר.
בשלב מסוים דרשתי לעבור חדר ושם הייתי עם ערביה. שקטה ונחמדה.
אמנם הטלוויזיה שלה היתה דלוקה אבל ממש בשקט
ולמרות שהיא היתה ערביה, לא הגיעה כל החמולה. בעלה הגיע פעם ביום למשהו כמו שעה
ואחיות שלה הגיעו קצת והיו שקטות ונעימות.
ואין מנטליות שונה יותר מאישה דתיה ואישה ערביה. אז מה? עדיין היה יותר נחמד בחדר איתה.
לידה היא חוויה מידי עמוקה ומסוכנת. כן מסוכנת, בשביל שהשיקולים יהיו מקום דתי או רכבת קלה.
מי שמחפשת מקום דתי שתלך לבית כנסת.
מי שרוצה לידה בטוחה שתחפש בית חולים מיקצועי.
לא יודעת איך התינוקיה בג', אבל באופן כללי יש בד"כ עומס בשערי צדק והתינוקיות מפוצצות.
גם מבחינת סיבוכי לידה הם לא משהו.
בעין כרם התינוקיות שקטות וקטנות והרופאים ממש מומחים בסיבוכים.
לכן אני שואלת האם יש הבדל בין שערי צדק לעין כרם מבחינת מקצועיות.
אחרי שיקול המקצועיות, יש עוד הרבה שיקולים. כל אחת מה שמתאים לה.
אני אישית הייתי מאושפזת בשבת. רציתי לישון, ולידי הטלפונים לא הפסיקו.
אם מדברים לידי בטלפון, וגם אני יכולה לדבר או לגלוש באינטרנט, זה אחרת.
בקשר לנוחות ההגעה. מבחינתי הביקורים של בעלי ובנותיי, זה לא מותרות. אני רוצה שיבקרו.
כפי שכתבתי כבר בשרשור אחר. יש לי ילדה מיוחדת. היא ילדה מאתגרת במיוחד, ואין לי עזרה מהמשפחה. רוב הסיכויים, שבתקופת האשפוז, רוב העול ייפול על בעלי. אם חשוב לי הביקורים, אני צריכה לחשוב על כל הפרטים הקטנים.
אני מאחלת לך, שתזכי רק לבריאות.
שכל ילדייך יהיו בריאים, ושלעולם לא תתנסי בגידולו של ילד חריג.
כשקראתי את האנונימית שהגבת לה, צרמה לי מאד ההתנסחות שלה.
ברור שגם שיקולי בי"ח דתי ונוחות הגעה הם שיקול
לא במקום שיקולי מקצועיות, אבל יש להם מקום.
ושע"צ לא פחות מקצועי מעין כרם
נכון שיש שם עומס אבל יש שם צוות רחב של רופאים מומחים ואני מכירה כמה סיפורים על לידות מורכבות ולא פשוטות שזכו למענה מאד מקצועי בשע"צ
לידה קלה! וידים מלאות ובריאות!
חן שחרלא ילדתי במקום אחר, אז אין לי מקור להשוואה, אבל נהניתי מאוד בשערי צדק.
הייתי פעמיים במחלקה ג', ואכן היא קטנה ונעימה ואישית - אבל יכול להיות שצריך לבקש מראש להיות שם, ואולי להפעיל קצת לחץ.
ולדעתי שתי הנקודות שציינת בסוף - הנגישות ושמירת המצוות - הן משמעותיות מאוד.
זה עונה על הכל.
חוץ מהתינוקיה שזה אותו הדבר כמו בכל מקום צרחניה של ממש ...
ממליצה בחום!!
והם גם מומחים כי שם יש את הירושלמיות ממאה שערים וסביבה ולא היה ענין של הפסקה בלידה וכו'
לענין כהנים זה גם מעולה שם בנו מחלקה נפרדת לגמרי ליולדות משאר המחלקות כך שהחשש למישהו שנפטר
הוא חצי אחוז וודאי. מ99.5% שלא יהיה שם מקרה מוות!!
זה בי"ח קטן..
אבל היתי במיון בשערי צדק
וזה הספיק לי.
כך שממה שזכור לי אותו הדבר בערך, אולי בשערי קצת יותר אבל הצרחות אותו הדבר!!
והם גם מומחים כי שם יש את הירושלמיות ממאה שערים וסביבה ולא היה ענין של הפסקה בלידה וכו'?
מבחינת כהנים זה באמת הכי פשוט, אבל גם שם יש בעית נפלים.
חן שחרחשבתי כך כי זה כמעט המילים שלי....
שם כל הזמן ללא הפסקה במשך שנים, על גבי שנים. יש לידות עם משפחות מרובות ילדים,ורק ילדו שם! כך
שכל הזמן היה לרופאים, איך להשתכלל במשך הדורות ולהתקדם במומחיות על הנושא הלידה!!
כי מגיעים לשם מכל הארץ
מתי היית שם?
2 דברים אחרים
היתי שם במיון ובסיור שלהם..
לא שהם משקרים ח"ו
ממליצהץ להגיע לבד לכל בי"ח שרוצים
ואפשר גם לעשות שם מעקב על הדרך
או בדיקה אם מתבישים להגיע לרגל
גם בגלל שיש להם מספר קטן של מילדות לחדרים נניח 1 על 7 חדרי לידה
(לא מאוכלסים דווקא)
הייתי מרוצה בגדול מחדרי הלידה.
מהתינוקיה - ממש לא! (מחלקה ג'). יש להם גישה פטרונית חצופה כלפייך מול התינוק, אני לא הייתי שקטה כל האשפוז לאחר שאחות נתנה לבן שלי תמ"ל שעתיים לאחר הלידה בלי לשאול אותי.
אם יש אופציה לביות מלא (לי לא נתנו) או אם את את בעניין שיטפלו לך בילד בזמן האשפוז - לכי על זה.
בגדול כמה שאני מבינה בשע"צ יש יותר סובלנות ללידות שמסתבכות, בעוד שבעי"כ היד יותר קלה על ניתוחים קיסריים.
הם מאד גמישים כל עוד הכל מתנהל כשורה. אבל אם משהו מסתבך הם פחות לוקחים סיכון.
קשה למדוד את זה , כי יש שם יותר ניתוחים קיסריים - אבל אחוז ההריונות בסיכון שמגיעים לשם גבוה יותר.
בכל מקרה, בעין כרם הם הרבה פחות פטרונים, והם נותנים ליולדת להחליט (גם אם הם ממליצים על ניתוח)
לעומת שעצ שהם נוראים כשהם מחליטים משהו, הם מפחידים , ומנדנדים ,
וקשה הרבה יותר לעמוד שם על דעתך כשאת לא רוצה התערבויות.
אחותי ילדה שם השבוע, ו16 שעות היא משכה לידה בלי זירוז, היה לה דימום אבל הדופק טוב, והיא היתה צמודה למוניטור.
16 שעות הם לא גמרו להפחיד, ולאיים, ולנדנד, ורק בניסים היא הצליחה לעמוד על שלה ולא להסכים.
ברוך השם ילדה בלידה טבעית, אבל לא היה לה קל.
גם לי בלידה הראשונה המיילדת נדנדה לי כל הזמן שאקח אפידורל, "כי לידה ראשונה לוקחת הרבה זמן"...
אבל אמא שלי הייתה איתי, ועודדה אותי שאני (כמוה) מסוגלת בלי - ואכן ילדתי בתוך ארבע שעות...
שחייבים לבוא לבית החולים עם מלווה ולריב איתם כאילו שזה שדה קרב...
להתכונן מראש ולהיות תקיפים..
ולדעתי זה גם משפיע על חוית הלידה - היחס הזה , וההפחדות.
על איזה צוות את "נופלת"
ובאיזה זמן זה קורה. עמוס יותר/ עמוס פחות.
מניסיון....
בכל בית חולים יש צוות יותר נחמד ופחות נחמד.
יש צוות שיותר ילחיץ ופחות ילחיץ.
יש צוות שלא יוותר ו(כמעט) יכריח שחייבים ניתוח ויש כאלה שיותר רגועים
וכ'ו וכ'ו וכו'...
וכמובן שתלוי בעיתוי!
אם זה מוצאי שבת- יותר לחוץ
ליל שבת- רגוע! (כי נשים לא באות לבי"ח על כל פיפס או ציר בשבת)
וכו' וכו'
וצריך סיעתא דשמיא
אבל עדיין יש קו כללי של בית חולים,
מה שכן- הרבה הרבה הרבה תפילות!!
כל ההיריון ובמיוחד לקראת הלידה!
וחשחיבה חיובית בעז"ה!
(ואני יכולה לספר מניסיון שלי שהריון שלי התפללתי המון שאלד בלידה רגילה אחרי קיסרי ובלידה עצמה נכנס רופא שאמר שאין סיכוי שאלד בלידה רגילה וב"ה ילדתי בלידה רגילה עם ואקום. לידה טובה! ב"ה!
ובלידה הרביעית התפללתי שתהיה לי חוויה מתקנת ללידה קודמת ושאספיק לקחת אפידורל אחרי שלידה קודמת לא הספקתי לקבל אפידורל כי הגעתי חצי שעה לפני הלידה עצמה וזה היה מזעזע...
וב"ה הגעתי וקיבלתי והיתה לי לידה חלומית וטובה וחוויה מתקנת בהחלט לשלושת הלידות הקודמות שלי!!)
דבר נוסף. ישנה סגולה ששימושית בימים הללו למי שנשאר לה בבית האתרוג של בעלה שהוא ברך עליו בסוכות. יש תפילה מיוחדת שאומרים והאישה ההרה נושכת את הפיטם של האתרוג ומתפללת ללידה קלה. זה מודפס בספרים או אולי גם במחזור של סוכות?
בהצלחה!)
ילדתי בשישי בוקר. הייתי מאושפזת במחלקה ב'
בקבלה היתה מיילדת ממש רעה
בחדר לידה מהממת!
העיפו אותי תוך 30 דקות החוצה מהחדר לידה בגלל העומס והתעלפתי במחלקה
בתינוקיה היה יחס מזעזע
במחלקה גם
הלכתי לשם כי זה דתי. בסופו של דבר דווקא זה מה שהפריע לי. אני דתית ולא חרדית וככזו יותר טבעי לי לשהות במחלקה בה יש את כל סוגי הנשים (חרדיות/חילוניות/דתיות). בשע"צ הרגשתי מוקפת בחרדיות וזה נתן לי תחושה שאני שונה ולא שייכת.
בנוסף בשבת לא הקפידו על ההלכות (כי אין אפילו דתי אחד בבית החולים) והערביות שלהן לא מבינות מילה אחת בעברית, אז גם אי אפשר "לרמוז" לגויה כי היא לא יודעת אפילו מה זה "תכבי את האור".
אם חשוב לך גישה טבעית (לידה בכריעה ואפשרות לשהות עם התינוק שלך בכל עת שתרצי, כלומר שאין שעות בהן התינוק נעול בתינוקיה) הייתי ממליצה לך לא ללכת לשם
אם את לא בקטעים של טבעי וזה, אז דווקא כן הייתי ממליצה לך על בית החולים הזה. הוא מאוד בראש של נשים שאוהבות תינוקיה וכו'
אשמח לרעיונות לשמות לבת בסגנון של:
נעמה, אביגיל, תמר, יעל, מיכל
לא חייב להיות תנ"כי, אפשר גם קצת יותר מודרני אבל בסוף כן מחפשים שם יחסית שמרני
אלישבע
אילה
הדסה
שירה
שני
אוריה
מרים
ודווקא בסדר הזה,
כי בסדר ההפוך כקאמונה שני יש לנו מלא רעיונוצ
כי אם לא מתכוונים לקרוא קבוע בשניהם, לא חייב שהשמות ממש יסתדרו.
צירופים ששמעתי עליהם:
אמונה יהודית
אמונה אסתר
אמונה תמה
אמונה זכה
(מכירה תמה וזכה כשמות, אבל לא בצירוף)
מעניין אם אותה אחת....
והשם השני שלה לא קשור בכלל
בעיני זה שם עוצמתי גם בלי תוספת
אמונה חיה
אמונה יסכה
אמונה מעיין
אמונה תחיה
אמונה טל
כמובן כשם שני יש אינסוף אפשרויות
אז חזרתי אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה..
בתחילת הריון, מתחילה שבוע 8. ויש לי בשבועיים האחרונים כתמים מוזרים בניגוב. לעיתים של הפרשות עם דם חום ולעיתים דם אדום בהיר. יש לי ביום רביעי תור לרופא נשים לאולטרסאונד ראשון וכל הסרטים הכי גרועים רצים לי בראש.
יש לציין שבשונה מההריונות האחרים (היו 3) כמעט ואין לי בחילות אבל יש רגישות לריחות. לא יודעת אם זה אומר משהו אבל בנתיים מתענגת על כל יום עם מעט בחילות (משתדלת לא להיות עם בטן ריקה בכלל אז אולי זה קשור..)
בנוסף לכך אין כאבים בבטן או תסמין אחר שיכול להעיד על הריון לא תקין.
ממש אשמח לסיפורים של הריונות שהיו בהם כתמים ונגמרו בידיים מלאות!
היו יום או יומיים עם כתמונים כאלה, בעיקר חום, אפילו קצת גרגירים קטנות בצבע חום, וקצת דם טרי
ב''ה נגמר בידיים מלאות
בהיריון השני קמתי בוקר אחד לדימום כאילו מחזור ממש המון דם.
הוא היה חד פעמי אבל בכמות גדולה מאד.
ברוך השם הילדון בן 6.5
בהיריון השלישי סבלתי מדימומים בתחילת ההיריון שהיו באים לאחר יחסים (מעבר לדימום השתרשות). עשו לי כמה בדיקות כדי לוודא שזה לא משהו סרטני.
וברוך השם הילדון בן 4 עוד כמה ימים🩷
בע"ה שיהיה היריון תקין בידיים מלאות בבריאות ובשמחה!
גם עם דימומים ממש
קיבלתי משהו לתמיכה פעם אחת כשהדימום המשיך
בהצלחה!!!
נראה לי שהיו כתמים יותר משמעותיים ממה שאת מתארת
ב"ה הילדה המתוקה בת שנתיים פלוס.
אצלי אגב זה קרה כי השיליה השתרשה חלקית מעל לפתח ובהמשך ההריון עלתה.
בכל מקרה זה משהו שרואים בהמשך, בשלב כ"כ מוקדם.
צריכה לטבול בעז"ה ביום שני.
בעלי במילואים ויוצא ביום שני בבוקר❤️ יהיה כמה ימים בבית ושוב למילואים.
קשוח לי, אני ממש על הקצה כמו שבחיים לא הייתי (ואנחנו אחרי מאות ימי מילואים) מחכה שיגיע כמו אוויר לנשימה. צריכה חיבוק. צריכה את הביחד שלנו.
אנחנו נושאים ב"ה מעל עשור, וזכינו שמאז ומעולם ליל טבילה הוא ערב מיוחד רק שלנו. משקיעים בזה. לא קובעים שום דבר ליום הזה.
ועכשיו כמובן מחכה לזה יותר מתמיד.
מוצ"ש אחרי עוד שבת לבד עם הילדים (כמה זה קשה, לא מצליחה להתרגל💔) יושבת על הספה ומצליחה לדבר איתו קצת.
תוך כדי הוא עוצר שנייה את השיחה כדי להתייחס לחיילים (הוא מפקד)
אני בזמן הזה מרפרפת קצת בהודעות ורואה תזכורת שיש לאחד הגדולים שלי ערב אבות ובנים ביום שני😖😖😖😖😖 מי זכר את זה בכלל???
אמא'לה כמה שזה לא מתאים לי!! מתחיל יחסית מוקדם, כשהצעירים עוד ערים. ייגמר בטח מאוחר.
משאיר אותי עד פעם להתארגן למקווה לבד (ו-ה' יודע כמה פעמים עשיתי את זה לבד בשנתיים האחרונות), לחזור מהמקווה לבית ריק (יותר גרוע, לילדים ערים) ולא לקבל חיבוק. ושוב, פשוט לחכות. כי זה הסטטוס שלי בשנתיים האחרונות. מחכה ומצפה.
ואין לי שום טענות כלפיו. הוא יותר התבאס ממני (נראלי בכלל לא ידע על הערב הזה🫣 יש מצב שבכלל שכחתי להגיד לו כשפירסמו את זה, לפני מיליון שנה ומלחמה ופורים ופסח)
ואין שום סיכוי שהוא לא הולך עם הבן שלי. זה אירוע חד-פעמי. ועם כל הכבוד לנו, במצב הנתון טובת הבן שלנו עומדת לפנינו.
ואני גם לא צריכה טיפים איך לייעל את ההתארגנות וההליכה למקווה כשבעלי לא נמצא. יש לי כבר דוקטורט בנושא.
ואני יודעת שיש צרות גדולות יותר. ויש לילות טבילה בודדים יותר. ושאני צריכה להגיד תודה שלפחות יצא שהוא יהיה בבית בליל טבילה. ושאני מרוויחה אותו עוד כמה ימים אחרי.
אבל בכל זאת בא לי לשבור כרגע משהו.
ואת מדהימה איך את מצליחה לראות את הצרכים של כולם במציאות כ"כ מאתגרת
נשמע לי שמה שחסר לך זה חיבוק, אז אני שולחת.
ולגמרי להרביץ לכרית או לזרוק כמה ביצים בזעם לכיור נשמע לי תואם סיטואציה
ותודה לכם. אין מילים.
הדבר היחיד שעולה לי זה להתפלל שהערב הזה יידחה. מסיבות טכניות למשל. הכל לא צפוי לאחרונה, במיוחד שקבעו את זה מזמן, לפני כל האקשן שהיה פה. לכי תדעי. תתפללי.
מלכת העולם!!!❤️❤️❤️❤️❤️
רק חיבוק
אין באמת מילים
אי אפשר להתרגל לשבת לבד, זה תמיד נותן לי עצב עמוק שאין כמותו... כל השבת עם גוש בגרון, רק מחכה שתגמר השבת.... לעשות קידוש ושירים מעפנים... 😭
והדוקטורט בנושא הטבילה לבד... כל כךךךך...
חיבוק גדול!! ❤️
לכי תשברי משהו, יש לך אישור 🤣
דבר ראשון, כשקראתי את ההודעה הייתי בטוחה שאת עומדת לכתוב שיש לך איזה כתם או משהו..
אז ב"ה הטבילה תתקיים במועדה ואפילו בעלך יהיה בבית באותו ערב!
זה לא סותר את הבאסה וכל העצבים אבל חשבתי שאולי יעזור לך להסתכל על זה ככה..
אין לי עוד משהו חכם לומר חוץ מזה שרוצה לתת לך עוד חיבוק 🩷🩷🩷
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
למה את רוצה להתעלם מהנקודה המרכזית?
אנשים שאוהבים מראה שמן בהחלט קיימים, אבל זה חריג. (כמו שיש אנשים שמעדיפים כל מיני מראות חריגים מהנורמה) החברה שלנו לא מעודדת את זה מסיבה טובה. כל קבלת השמנה שמתרחשת היום בטענה שככה עדיף ושזה יותר בריא מעודדת סטדרט לא בריא שמקצר חיים ואת איכות החיים של אנשים.
אוהבים להגיד היום שבעבר השמנה הייתה נחשבת יפה- זה רק ביחס למראה שדוף מתת תזונה שהיה נפוץ. וגם אז לא מדובר בהשמנה קיצונית (morbid obesity) שאפשרי להגיע אליה היום.
גם אם זה היה באמת היה סטדרט כזה קיצוני. ביפן היו קושרים לילדות את כפות הרגליים כדי שיהיו להם כפות רגליים קטנות שבקושי אפשר ללכת עליהם. לא כל מה שהיה אי פעם נחשב יפה אומר שזה רעיון טוב. צריך לבחון כל מקרה לגופו.
אני לא מתכוונת לאידיאל של דוגמניות, מי שזה מודל היופי שלו יהיה אומלל כי אין בדברים האלו שום קשר למציאות. אני מתכוונת למראה ממוצע ונורמלי, עם bmi תקין.
ברור שצריך להיות עם טאקט ולהתייחס יפה לאנשים עם כל סוגי הבעיות ומבני הגוף, ואין שום סיבה לצחוק עליהם או ללחוץ עליהם, אבל זה לא משנה את העובדה שיש בהחלט סיבה להעדיף מבנה גוף אחד על האחר. כמו שמקובל חברתית להעדיף מראה גוף חלק על פני מחוצ'קן.
התפיסה כאילו אפשר להנדס את כל התפיסה החברתית בנוגע לנושא מסוים היא מגיעה מתפיסות שמאל רדיקאלי, הופכת את הנושא לעניין של מדכאים ומדוכאים (כמו כל נושא אצלם) ואין לדבר סוף.
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
מכירה כמה נשים כאלה
ברור שאין מושלם
אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.
ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉
נכון יש
זה היה גוזמה, וכנראה לא היה ברור מספיק מחילה
סליחה שלא הבנתי
וסליחה שכתבתי ככה נחרץ.
נפגעתי בשביל כמה נשים שאני מאוד אוהבת למרות שהבית שלהן תמיד מושלם 😉
וגם אצלי הבית אוב הזמן נקי ומתוקתק בין היתר כי אני לא עובדת
וזו נקודה נגיד שאין לכולם
הייתי שמחה אגב למצוא עבודה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
וברצינות
אנחנו לא במרוץ
לוקח לגוף ולנפש זמן
ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת של מלחמה
לחזור לעצמם
ממילא
הקצב אחר
הכוח אחר
האיכות שונה.
הכל בסדר!
תנשמי
תכיני לך קפה
תשבי ותשתי בנחת ממש.
הכל
יחכה.
את העיקר של הבית
שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה
קודם כל לעצמך!
שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן
ואל תדאגי.
תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת
שפחה (כן, זאת המילה)
של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,
עייפה
מרוטה
רק מתה להוריד את האיפור
שצורחת על הילדה שרוצה לשחק
לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון
אז באמת
שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא
ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת
אבל באמת באמת
את
כמו שאת
את הכי טובה!
יצר כפיו של בורא עולם ❤️
באמת שחיזקתן אותי!
כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות
ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.
ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞
אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.
הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד
המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא
תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק
יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה
שייערב להן. אני לא שם
בס"ד
זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.
וזה מצב של ברכה!
כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,
בלי להשוות את עצמו לאחרים,
בלי צורך להראות לאחרים,
בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.
היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).
והתחושות שלך ממש לגיטימיות,
עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.
עם הזמן
והניסיון
והילדים שגדלים
ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'
אפשר להשתפר ולהשתכלל
אבל תזכרי שאת כבר טובה
איך שאת עכשיו
אמא לילדים
ולתינוקת קטנה
שעברה מלחמה!!!
ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)
ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם
כל זה זה כבר המון!!!
ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!
ותכונות טובות!
ואיכויות!
ומעשים טובים!
מה שאת רוצה לשכלל
בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.
עכשיו הכי חשוב
לחבק את עצמינו
להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות
ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️
בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.
אנחנו בירידת מתח רצינית.
(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).
חיבוק גדול יקרה שאת!!!!
ברור שהכל מציף
והרבה נשים לא הספיקו
רק לא מפרסמות את זה...
מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,
אני מתמודדת מנוסה.
לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.
המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.
הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.
אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).
רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.
אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.
מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.
התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו
אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.
זה ממכר.
זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.
אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.
אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.
אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.
בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.
וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.
העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.
ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק.
מציג מצב אמיתי ..
אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה
כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף
ובואי גם אם זה אמיתי
לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .
את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות
זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש
שבת שלום
אצל אף אחת לא וורוד
אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד
תודה לה' יםםם של כביסות
וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים
ועדיין...
איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...
רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.
לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.
תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.
לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.
אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.
כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤
אם יש להן ילדים קטנים ותינוקות זה בדרך כלל בא עם עזרה מהמשפחה/ עוזרת
קשה מאד לנקות, לסדר ולבשל בקצב הרגיל שלך כשאת צמודה לילדים קטנים. אי אפשר לעשות לבד את הכל.
לרוב כשהילדים גדלים זה יותר קל וגם אז לא תמיד.
ולגבי האינסטגרם- אחרי כל אחת שאת עוקבת תחשבי אם יש לך תחושה טובה אחרי שאת צופה בסטורי שלה או לא. אם זה גורם לך לתחושות מעצבנות תסירי עוקב. כמו שכדאי להקיף את עצמנו באנשים טובים שעושים לנו טוב ככה תנסי גם באינסטגרם😅
דיכאון ודכדוך הגיוניים במלחמה, אם עובר עוד שבועיים וזה נמשך אולי כדאי לבדוק את זה.
מקווה שאת יותר בטוב🩷
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
לא רופאה, רק מהנסיון שלי כאמא לתינוקת עם תסמונת דאון
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אם היא נושמת מהאף או מהפה
המנח הטבעי של הלשון זה על החיך העליון והיא בעצם זו שמאפשרת נשימה מהאף/לא מאפשרת נשימה מהפה
יכול להיות שזה שריר רפוי או בכלל רק סימפטום של סינוסים לדוג או לסת צרה שאין בה מקום.
נשימה מהפה יש לה כל מיני השלכות - לא צריך להיבהל... כותבת לך אחת שנושמת מהפה ומנהלת חיים לגמרי תקינים
אבל אם כן - כדאי לטפל מגיל צעיר
הייתי פונה לרופא ילדים או קלינאית תקשורת(מתמחה בתינוקות)
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
הכוונה כנראה לאריג כותנה,
זה מרגיש יותר אוורירי ופחות ניילוני מחולצות מכופתרות שאינן כותנה והרבה יותר מתקמט וקשה לגיהוץ.
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
צריך לחפור אבל יש ;)
יודעת אם נקסט ישראל אתר אמין? משלוחים מגיעים כמו שצריך מה שהוזמן? תוך כמה זמן מגיע?
(בזמן שגרה כמובן)
שמוזר לי להזמין בלי האפשרות להחזיר..
אנונימי כע לא מצליח לי ההתנתקות
ככה שאני לא יודעת איך בדיוק מחזירים.
מההחזר.
התהליך מאוד פשוט. מעדכנים על ההחזרה באתר, מדפיסים תווית, מכניסים לחבילה טופס החזרה. ומביאים לסניף דואר.
אני הזמנתי שבוע לפני פסח, קיבלתי בחמישי.
רק שימי לב למידות, תצמדי לטבלת מידות
לא ידעתי שחזרו המשלוחים.
