בס"ד

צדיק גמור רגיל במעשיו- כך הרגילו אותו מאז ומתמיד. הוא לא צריך להתעלות על עצמו, להתגבר על היצר.. בעצם, אולי כן ברמה מסוימת אבל לא כמו חילוני שחוזר בתשובה- זה הרבה יותר פיתוי, הרבה יותר קשה, לחרוג מאורח החיים שהיית רגיל בו מאז ומעולם, להתמודד נגד החברה- קיצור- יותר קשה..

זה לא כ"כ חכם לחזור בשאלה ואז בתשובה בסוף- כי אלוקים יודע את כל הכוונות שלך. תעשה מה שלא תעשה, תתחכם, זה לא יעבוד. הוא יודע כל מה שאתה עושה ואתה תקבל שכר או לחילופין עונש על כל מה שתעשה..

כך נראה לי בכל אופן.. אתה גם יכול לשאול באותו עניין למה אלוקים "מתחשבן" עם צדיקים כחוט השערה??

בס"ד.

אגב, הדעה הזאת "במקום שבעלי תשובה עומדים..." היא דעה אחת בגמ' בברכות, וישנם דעות אחרות. אבל לעצם השאלה:

א. לא אמרו לרגע שצדיק גמור פחות חשוב מבעל תשובה. אלא שישנם מדרגות שבהם בעל תשובה- נמצא. וצדיק גמור- לא.

ב. האם הצדיק לא חזר בתשובה אף פעם? הרי גם צדיק הוא "חוזר בתשובה". חוזר בתשובה זה לא אדם מסוים, לכל אחד ואחד יש צדדים בהם גם הוא "חוזר בתשובה".

ג.בוודאי שזה נאמר רק על אחד שעשה בשוגג. מי שיחטא על מנת לשוב "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

אני גם חושבת שבמידה מסוימת כל אחד הוא בגדר חוזר בתשובה,

אבל יש לי שאלה אחרת, אם כולנו חוזרים בתשובה, אז למה זה נאמר?

יש בכלל אדם שהוא בגדר "צדיק גמור"?!

אשמח לתשובות...

בס"ד.

בדבר הנקודתי הזה. לכל אחד יש דברים שבהם הוא "צדיק גמור". בהם הוא לא נפל אף פעם. הם ברורים לא לחלוטין. תקחי את זה על שלושת הפירושים שכתבתי...

בעה"י.

דמיין לך שני אנשים. אחד יודע לקרוא סינית, ואחד לא.
עכשיו תן להם ספר של קללות.
ושניהם לא יקראו, כי זה לא צנוע.
זה שלא יודע לקרוא, זה סבבה. כאילו, כל הכבוד באמת.
אבל ברור ברור שאת זה שכן יודע לקרוא, הרבה הרבה הרבה יותר תעריך.
מצד אחד, יוצא שהראשון הרבה יותר נקי, כי אין לו שום סיכוי לקרוא אף פעם קללה בסינית.
מצד שני, השני מגלה הרבה יותר כוחות נפשיים כדי להגיע לאותו מצב של הראשון, ואולי אפילו רק חלק ממנו.

אז מה נעשה עכשיו, נלמד כולנו סינית?
ברור שלא! זה טיפשי!
אבל פשוט לכל אחד ההתמודדות שלו, ומה שלדתי מלידה נראה ברור מאליו יכול להיות שיא שיא הקשה לחוזר בתשובה, ואולי גם ההיפך.

[וחוזר בתשובה זה לאו דווקא פריק שחזר מהודו ומצא את האור. גם דתי מלידה יכול לחזור בתשובה.
כשאני אומרת חוזר בתשובה אני מתכוונת שאדם עשה חטא מסויים, והוא משתדל להפסיק לעשות אותו.]

יוצא מדבריך שלכל אחד יש את המקום המיוחד שלו,

הצדיק- שלא טעם טעם חטא,

החוזר בתשובה- על שהתגבר וחזר בו ממעשיו הרעים!!!

ממש סגרת את המעגל... כל הכבוד!

לק"י

למי שבאמת מעוניין יש תשובה של הרמ"ק בספר תומר דבורה

אם מישהוא מתעניין אני יוכל למצוא לו איפה זה...

"בעלי תשובה"- זה לאו דווקא חילוני שהפך לדתי, אלא כל אחד שמתקן ומשפר את המידות שלו ונאבק ביצר. ואני לא חושבת שיש מישהו בעולם שאין לו מה לשפר..

וכמו שאמרו לפניי- לא נאמר שצדיקים הם פחות נחשבים או משהו כזה, רק שיש מקומות שבעלי תשובה מגיעים אליהם וצדיקים לא.

ב"ה

דבר ראשון לא רק חילוני יכול לחזור בתשובה!!! כל אחד שמתחרט על מעשיו באמת ועושה תשובה (עם 5 שלבים עפ"י הרמב"ם) נקרא חוזר בתשובה.

יש גם הסבר של תורת החסידות לעובדה שהחוזר בתשובה מגיע למדרגה גבוהה יותר מהצדיק: החוזר בתשובה מגיע לדרגה בה אין הבדל בין טוב ורע, הכל הוא טוב. יוצא שכשמגיעים למדרגה זו כל מעשה שאדם עושה נחשב למעשה טוב ולכן "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

מי שרוצה יותר הסבר יכול לשאול בפורום של חסידות חב"ד.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו