אנו ק. ו-י. שהתראיינו לכתבה באתר, על הדתלשי"ם.
לצערנו, קיבלנו גם תגובות שליליות הנובעות מחוסר הבנת דברינו לאשורם, על כן ראינו צורך להתייחס לנושא כאן.
ראשית נציין, שהמאמר המלא והמנומק מופיע כאן:
http://www.srugim.co.il/165178-סכנה-התופעה-שמאיימת-על-הציונות-הדתית
המאמר שעלה לאתר הנוכחי (ערוץ 7) לא כלל את כל דברינו, על כן אין ביכולתו לשכנע אנשים לשנות את דעתם, המקובלת בציבור, לפיה חזרה בשאלה נובעת רק מתאוות.
נדגיש כמה נקודות:
1) לא טענו שאין אנשים שחוזרים בשאלה מתאוות בלבד, בוודאי שיש כאלה, ייתכן והם הרוב (הקביעה הנחרצת בכתבה לפיה הרוב אינם חוזרים מתאוות נבעה כנראה מטעות מצידנו), אך מה עם המיעוט שכן עוזב משאלות אמונית (בצירוף התאוות, ראו להלן סעיף 2) והרוב הדתי שנשאר ללא השקפת עולם מסודרת (ראו סעיף 3)
2) אותם הנערים שחוזרים בשאלה בגלל שאלות אמנויות, בוודאי שהיה להם גם תאוות שבלעדיהן לא היו חוזרים בשאלה (כי אם אין לדת מגבלות על חייו של הנער, גם אם הוא בטוח שהיא שגויה ב95% הוא לא יעזוב, כי הוא לא מפסיד כלום)
3) התופעה החמורה של אי מתן מענה לשאלות התלמידים בבית הספר, ואי בניית בניין אמוני מסודר ויציב, משפיעה על כולנו, גם על נערים שנשארים דתיים ומרגישים מבוכה בעניינים רבים העולים על סדר היום הציבורי (יחס לנשים, או שאלות מוסריות), דבר שגורם לחוסר ביטחון עצמי ויציבות דתית לכל מי שמחובר מעט לכלי התקשורת ובעל רגשות מוסריים בסיסיים.
כך שגם אם לא היה אף דתל"ש עדיין הנושא הזה זוקק תיקון רב.
נשמח לפתח דיון בנושא, לאחר קריאתכם במאמר המלא, שקישורו מצורף למעלה.



