מכיר את החברותות בישיבה שנפרדים דרככם אחרי נסיון אחד?

זה עלול להיות ככה...

אתה לא צריך חברותא בזוגיות אלא אישה עם יכולת אינטלקטואלית שמתאימה לבן תורה, וב"ה יש המון כאלה.

זה כמו להגיד שכל המחוננים נמצאים באקדמיה,

זה הכי לא נכון שיש בעולם.

ההשוואה לפתיחות של הגוש לא קשורה בכלל לרמה אינטלקטואלית.

מספרית או סטטיסטית זה לא מסתדר בכלל, מה עם נשים שמצליחות במקצועות חול?

מצליחות בעשיה? מוכשרות שכלית גם בלי שזה בא לידי ביטוי בפועל?

מה זה הנתון הלא מבוסס הזה.

אני מוחה בשם כל בנות ישראל הנבונות!

אבל אני בטוח שלא עשית שם מבחני IQ כדי להצדיק את הקביעה הזאת ;)

ולא, אי אפשר להבחין, בכל מקום יש חריפים יותר או פחות.

גם מבחן אייקיו לא באמת מעריך אינטליגנציה, זה רק קרוב יחסית, וזה מפיו של ממציא המבחן (הצרפתי ההוא, נו מה-שמו צרפתי).

בדיוק למה שאתה *לא* מחפש, בגלל זה אמרתי שמדרשיסטיות שלומדות גמרא הן מהסוג הזה.

גבר שרגיל ללמוד גמרא עלול להפוך בלי להתכוון לווכחן אם הוא לא יודע להתנתק מהעיון, אז אישה שלא בנויה לזה רוחנית ושכלית בכלל הופכת לכזאת. לא נתקלתי במי יודע מה הרבה, אבל כל מי שהכרתי שהייתה כזאת הייתה עקשנית כמו פרד חח

אני עם @נפש חיה., יש בנות תורניות מאוד, וברמה אינטלקטואלית מאוד גבוהה גם מחוץ למדרשות...

ותהי שמחה ומאושרת במהרה בימינו אמן,

ועדיין תסברי כמו שאת סוברת, שעקשנות כזאת, היא דבר טוב

לענ"ד, עקשנות היא מידה שממש קשה לקחת למקום הנקי שלה.

אם כי, היא מועילה מאוד בעבודת השם, וחשובה למי שרוצה לגדול.

ארוסתי ממגדל עז, ובאופן כללי די היה ברור לי (מאז כיתה ט' בערך) שאשתי תעבור שם... אז אני אשתדל לכתוב דברים טכניים, אבל אם מתפלקות לי הערות מעריצות אז תסנן אותן בהתאם להשקפתך: 

בשנים האחרונות יש גם 'גרעין' המאפשר לבנות גיוס מרוכז (כך שהצבא מחוייב לשחרר אותן לאירועים שהמדרשה מארגנת לתלמידות שבצבא), אבל בעיקרון יש גם קבוצת בנות שהולכת לשירות לאומי, ויש גם כאלה שמגיעות בכלל רק אחרי שירות. 

העקרון במדרשה הוא שלומדים הכל - גמרא בעיון, תנ"ך (בגישה של הרצוג והר עציון, אבל לא רק), מחשבה. כמובן, כמו בישיבות, לא כל הבנות לומדות הכל בצורה שווה... אבל הרעיון הוא שאין משהו שנשים מודרות ממנו. 

באופן מפתיע, הרבה בנות דווקא פחות מתחברות לסגנון ה'גושניקי', ויותר לישיבות הקרובות יותר לחסידות (אבל מהזרם היותר פלורליסטי). אבל מטבע הדברים יש גם 'גושניקיות'. 

אסור לספר לידן בדיחות שובניסטיות, גם לא באירוניה... 

משהו נוסף? 

כיף לשמוע.

(אתה צריך לעדכן את הכרטיס אישי )

בס"ד

או עם הכל..

לא ניסיתי לספר בדיחות שוביניסטיות אבל בקבוצה שלי לדעתי אפשר לעשות דברים כאלה..

אנחנו כן צוחקות על זה לפעמים.

רובנו פמיניסטיות שפויות ובעלות חוש הומור

הרוב במדרשה הוא אחרי שירות. יש שתי קבוצות של "לפני" ושלוש של "אחרי".

בקשר למתחברות וכו'- אני מסכימה איתך אבל סתם שתדע שזה נורא הפתיע אותי. לי היה ברור שאתחתן כנראה עם גושניק

חשבתי שכולן במגדל עז כאלה והופתעתי לגלות שזה כמעט הפוך.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, כנראה קראתי את זה ברפרוף מדי

אבל הי, לפחות הגבתי לך לשם שינוי.

סביר שגם שם הייתי מסכימה איתך בסוף...

אפשר להיות אמא בדרך מסורתית ועדיין להישאר פמיניסטית.

אמא

שמוסרת שיעורי גמרא

ולא מגדלת את ילדיה 

כי עסוקה להעמיד תלמידות....


@צקון לחש

או אמא שסתם אין לה כוח לילדים שלה. (העבודה לפעמים זה רק תירוץ)

ולמעשה
לא מרוויחה הרבה.

 

נכון גם לגבי מה שכתבת.

לא מציאותי, ולדון לכף זכות בעין טובה מקרים אמיתיים.

@stripes

הרב קנייבסקי נשאל וענה על נשים שמלמדות גמרא שבוע שעבר (או שזה היה השבוע?) "עפ"ל".

זה מספיק לנו...

זה ממש לא קשור לחרדים, זה סגנון שנרכש מהרגל לדבר עם ת"ח

הבאתי דוגמא אחת מיני רבות

זאת רק הדרך של גוש עציון, והם לא כל הציבור הדת"ל.

על הדרך אציין שהמון אנשים דת"ל גם מתייעצים עם הרב קנייבסקי, אז אני מוחה מהצד על הקטע הקצת מזלזל הזה.

זה לא עובד ככה.

אולי במחוזות שלך, אבל עדיין הרב ליאור לא מוכיח, בעיקר כי שאלת אותו שאלה אישית לעצמך,

לא הנהגה לכל הנשים בעולם.

ודאי שרב לא יגיד למישהו על דעת האוסרים אם הוא רואה שהוא לא יקשיב לו,

הרבנים לא מנסים לייצר לקוחות לגהנום חח וזה לא קשור לגמרא, בכל הלכה אחרת פוסקים לפי האדם ששואל.

כבר ציינתי אותה הלוך ושוב בערך ב100 השתרשרויות בינינו

ועל כולם שיטת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לא צריך עוד ראיות

גם דעת הרב אבינר ככה, למרות שאני לא תלמיד שלו.

בקיצור כל מי שלא בריסקר בנפשו (כלומר יוצא משפחת סולובייצ'יק ואמריקאי), סובר ככה.

כל השאר סוברים ככה כשנשים שואלות, כי בתכלס אף אחת לא באמת תעשה מה שהרב אומר לה.

לו יצוייר, והרב ליאור היה עונה לך שאסור, היית מפסיקה?

ודאי שלא, ואז היית עוברת עבירה, לפחות עד שהיית שואלת רב אחר, אז הרב חסך את זה ממך

אין לי מושג לגבי שיטתו בהלכה של הרב ליאור,

מעריך אותו מאוד כת"ח, אבל לא קשור אליו לא בהשקפה ולא בהלכה.

ככלל, ההשקפה שלי נוטה להיות עצמאית, אם הרוח נושבת לכיוון להתיר בציבור הכללי (עזבי נגד רוב הפוסקים), אני ודאי אהיה נגד.

אני יודע שיש רבנים שסוברים אחרת, אבל כל מי שכתב ככה בפירוש, הוא דעת יחיד תחת הרב ליכטנשטיין.

ואת שוכחת את כל ההשתלשלות של הדיון ההוא, האיסור הוא ללמד, לא ללמוד.

הבעיה בללמוד אינה איסור, אלא נזק.

לא נפתח את זה מחדש, הכל כתוב שם

@צקון לחש

אני חסכן... ;)

יכול להיות שהיא פשוט עדכנה לגרסא בוגרת יותר. (קרה גם לי )

בס"ד

מפנים אותנו למקורות מסוימים. אני לא זוכרת כרגע את כל הספרים

ברור שאנחנו לא לומדות כמו בישיבות, אנחנו לא למדנו גמרא מכיתה ה'.

בגמרא אתגר אנחנו לומדות יותר בעיון- רמב"ן, רבנו דוד, תוספות רבנו פרץ, מרדכי וכו'.

מהבחינה הזאת אני מניחה שזה לא דומה לישיבות [שזה מאוד הגיוני]. מבחינת שיטת הלימוד זה תלוי מי הר"מ אבל באופן כללי הכיוון של הלימוד הוא אותו כיוון..

בכל מקרה מעולם לא רצינו ללמוד כמו ישיבות. כן הייתי שמחה להיות עם הידע שיש לבייניש ממוצע אבל לצערי לא זכיתי.

אנחנו לומדות בעיון גם אם זה לא כמו בישיבות..

בקיאות זה בטוח לא.

אבל בהרבה ישיבות זה ש"ס ופוסקים, קרי - גמרא רש"י תוס', רי"ף, רא"ש, רש"ש ומשם ממשיכים לרמב"ם, רשב"א, ריטב"א, שו"ע ופני יהושע. זה הבסיס פלוס מינוס.

וכמובן עוד ראשונים ואחרונים. זה מה שנקרא בגדול סדר עיון.

בס"ד

השאר זה הלכה יותר מפלפול למיטב הבנתי.

לר"ן על הרי"ף באמת יפנו אותנו לפעמים.

בגמרא אתגר בתדירות גבוהה יותר..

פלפול דוגמת בריסק הוא משהו שרוב ככל גדולי ישראל היו נגד.

האורחות צדיקים אומר שאין על זה אפילו "דרוש וקבל שכר".

עריכה:

נראה לי שאת חושבת שאליבא דהלכתא זה עם שו"ע.

שיטת הלימוד אליבא דהלכתא כוונתה להגיע להבנה מה היא מסקנת הסוגיא, בכל סוגיא.

מה שלא קורה בשום מקום שלומדים על-דרך הפלפול, ואז אתה נשאר חצי עם הארץ בסופו של דבר. הרבה רעש וצלצולים ומעט מאוד ידע.

כשלמדתי במקומות כאלה, התחרפנתי.

זה ממש לא אתגר אינטלקטואלי.

יצא לי פעם להיות קשור איכשהו להר המור, הם בטח לא לומדים בלי להבין את מסקנת הסוגיא ובאוויר.

שיטת לימודו של הרב מרדכי שטרנברג, מראשי בהר המור, ורבים מתלמידיו מלמדים בישיבות בציבור הדת"ל, הר המור וישיבות אחרות, מבוססת מאוד על שיטתו של רבי שמעון שקופ (מחבר 'שערי יושר').

רבי שמעון שקופ היה תלמיד של רבי חיים מבריסק,והושפע מדרכו, אבל פיתח את שיטת הלימוד לכיוון שונה, שמתעסק הרבה יותר בהבנת הסברות.

ואעיין בשיטת הרב שקופ.

אמנם זאת דעתי הסברתית ולא מבוססת אבל אני לא חושב שהרב מבריסק סבר שהפלפול לשם הפלפול הוא לכתחילה, ולא נראה לי שהוא בנה את עצמו כגדול עולם ככה

לרוב הראשונים וגם האחרונים זאת לא דרך הלימוד.

"פלפול פולני" כמו שקראת לו זה שיטת העיון הספרדי גם.

גם היא לא עיקר הלימוד, אבל היא ודאי משובחת ומייצרת אריות תורניים.

עיון אליבא דהלכתא היא עיקר לימוד הגמרא.

כל השאר, יש על זה ערערים מרובים.

להגיד שהרב ש"ך והרב אלישיב לימדו ככה, דורש ראיה מצידך, לא מספיק לירות מהמותן שאומרים ככה.

אני בספק ענקי אם רב אברום לימד ככה, הוא היה הראש ישיבה במרכז, שהייתה, בהוראה של הרב קוק, אנטי לשיטה הזאת (חוץ לזמן קצר בשביל להביא עוד תלמידים שהתלהבו מהקטע הזה).

אז על זה צריך ודאי הרבה יותר ראיות מאשר להגיד שככהנ זה היה.

כל מי שלומד אליבא דהלכתא לומד את כל הראשונים.

איך הגעת לזה שמתמקדים בעיקר במישהו? זאת לא דרך הבית יוסף שהוא יסוד העיון אליבא דהלכתא.

יש פוסקים שיגיעו גם לספרי מוסר ראשונים אם יש צורך בהבנת פשט סוגיא.

נ.ב,

ודאי שמזה ומזה אל תנח ידך,

עיון ספרדי ואליבא דהלכתא הלכו יד ביד ברוב ככל עדות המזרח.

לא יודע למה אצל האשכנזים תמיד היה צורך לחלק לקבוצות,

אבל ככה זה היה בג'רבה ותוניס, ובתימן, ובמרוקו ובעירק, למיטב ידיעתי.

אין לי זמן לזה, אבל אני בספק אם הם מתפלפלים בלי להגיע לשורה תחתונה בסוגיא.

בספק גדול.

אקצר כי קצת אין לי סבלנות כרגע למחשב,

אבל בגדול:

הגמרא היא דרך הלימוד של המשנה.

המשנה באה להעלות על כתב את המסקנות (יש שם קצת תלמוד), כדי שלא ישכחו.

אח"כ דרך הלימוד התחילה להשכח, ואז נכתבה הגמרא (ירושלמי ובבלי), על מנת לחבר את המסקנות להיגיון ולהכריע בהן.

לכן הגמרא נקראת סוף הוראה, ולכן ברור וקל להבין שאליבא דהלכתא, זאת דרך הלימוד.

אם אליבא דהלכתא דורש עיון, ודאי! אולי לא בהכרח עיון ספרדי, אבל ודאי שעיון.

ודרך כלל הגדולים שעסקו בגמרא בארצות המזרח המערב והדרום היו גם מעיינים בדרך הספרדית כי לא הייתה שום דרך אחרת להבין את הגמרא.

לימוד דף יומי לא מביא לשום מסקנות, זה בד"כ נקודת המוצא של הבריסקרים.

אני זוכר שיחה של ראש ישיבה שהצר על זה שבישיבות בריסקריות יש הרבה בני תורה שלא יודעים פשט גמרא כמו שצריך, והביא דוגמאות למכביר.

נגע קצת בדרך הלימוד המקורית כדי להבין עד כמה בריסק (ושאר מי שמתחבא מאחורי שמות אחרים) זאת המצאה מחודשת.

צריך לזכור לפני-כן שדף הגמרא היה "חף" ממפרשים במקורו, מי שרואה כתבי יד עתיקים נדהם.

דרך הגאונים הייתה אך ורק להכריע בגמרא.

דרך אחרוני הגאונים הם ראשוני הראשונים, רבנו חננאל, רבנו גרשום, רבנו ניסים גאון, והרי"ף,

הייתה להביא את הגמרא לשורה התחתונה שלה.

אם כי הרי"ף קיצר יותר, שאר הגדולים הנ"ל ביארו את השתלשלות הסוגיה בקצרה, עם התעכבות קלה על נקודות קשות בהבנה (וחלקם הביאו את הירושלמי) ובד"כ מסקנת הסוגיא אח"כ.

אח"כ בא רש"י והסביר לנו איך מבינים את המסלול, וביאר לנו דברים שנוכל להבין בעצמנו גם לא מפי רב, זה דומה להנ"ל אבל לא לגמרי.

אח"כ באו התוספות והעמידו את הגמרא מול עצמה (וגם את רש"י) ויישבו כל מה שהיה צריך יישוב.

שאר הראשונים הולכים באחת מן הדרכים, או מחדשים, או מיישבים, או פוסקים להכרעה.

הדבר הזה המשיך עד תקופת האחרונים בשקט ושלווה כשכל הגדולים מתנגדים לפלפול על מנת הפלפול.

שיטת בריסק, כך נטען במקורות רבים, נולדה על מנת לתת סיפוק אינטלקטואלי כנגד תנועת ההשכלה, לכן היא נולדה באשכנז, ולא שייכת לאף אחד מתפוצות ישראל האחרות.

אם כי היא נראית אינטוקלטואלית למכביר, היא ודאי לא באמת לימוד הגמרא.

לא לחינם הרבה בריסקרים לא יודעים להבין פשט גמרא.

אני אישית מפליג ומגזים ואומר שמי שלא ראה כתב יד בחייו (בין אם זה של המשנה, והגמרא או של אחד הראשונים שעליו נשאלת שאלה) הוא לא לומד גמרא באמת!

אבל אני מגזימן

כל מי שלומד גמרא בצורה "ישיבשערית" (זה לא מחמאה), לא מבין בכלל את הרקע של הגמרא, בטח לא זה היסטורי לא שלה ולא של המשנה ולא של הראשונים, דבר שנצרך מאוד.

לכן רוב ככל גדולי ישראל יצאו נגד שיטת הפלפול על מנת לפלפל הזאת.

זה פלפול בלי להגיע לשום שורה תחתונה.

לא כל פלפול הוא רע, רק זה שלא מגיע למסקנת הגמרא.

ומסקנת הגמרא היא היא אליבא דהלכתא, ולא שום דבר אחר.

לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים.

זה יכול להיות דברים שלפעמים מתנגדים אליהם מתוך אידאולוגיה [למשל שיטות מחקריות, ולפעמים אפילו סברות אנושיות פשוטות], ויכול להיות דברים שלא חולקים על חשיבותם, אבל בגלל שקופצים לשלב עיוני עם תלמידים שאין להם את הבסיס, מחמיצים אותם.

בד"כ הוא מוביל פחות למסקנות הלכתיות, אבל גם בו הפוסקים משתמשים להלכה, באיזו שהיא מידה, חלקם יותר וחלקם פחות.

ולא כל שיטת לימוד שאינה אליבא דהלכתא היא בריסק. שיטת הפלפול שהייתה בימי המהר"ל והא תקף אותה נחרצות, רחוקה כנראה מאוד משיטת בריסק.

ואגב, יש אחרונים 'ישיבתיים' מובהקים, שאינם בריסק, כמו הקצות והנתיבות שב שמעתתא, אגלי טל, מחנה אפרים משנה למלך ועוד. [כולם קדמו לבריסק, חלקם ספרים משמעותיים מאוד בפסיקת הלכה].

ככה משתמע מהתגובה שלך.

אני לא מדבר עם מסקנות הלכתיות בתור שו"ע בלבד, אני מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה.

כל הפוסקים השתמשו בפלפול לפסוק הלכה, זה דבר מובן מאליו.

הספרים שציינת, בעיקר האגלי טל, למדו בשיטה שעליה אני מדבר, ושהיא עיקר לימוד התורה.

כשאתה מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה, אתה מתכוון למשהו בסגנון-

להבין מה הגמרא הקשתה על המשנה, ואיך היא הבינה את המשנה בשלב הזה.

איך הדיעה הראשונה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה היא משנה בהבנת המשנה..

איך הדיעה השנייה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה ההבנה של במשנה

האם הגמרא מכריעה בין האפשרויות, וכו'..

נשמע לי שמה שאתה מתלונן עליו בבריסק, זה לא חלק מובנה בשיטה.

אלא היכרות אישית לא מוצלחת שלך איתה, ממקום בו דילגו על שלבים בסיסיים בעיון, [שצריך אותם, בכל שיטה שהיא], וקפצו לשיטת בריסק.

אני מכיר אותה גם משיחות של ראשי ישיבות שהצרו עליה.

אני לא טוען שבריסק מצד עצמה לא בסדר, לא הכרתי לצערי הרב את מייסדה.

אם היא כן הולכת עם דף הגמרא יד ביד הרי שזאת שיטת העיון הספרדי בדיוק, ואני בספק.

בכל אופן, כך או כך, היישום שלה כיום הוא בעייתי מאוד.

יש שיטות לימוד שונות בגמרא, והמכנה המשותף בין שיטות לימוד, ששתיהן אינן מתעלמות מהסוגיא עצמה, לא הופך אותם לשיטת לימוד אחת.

ואתן שתי דוגמאות של קושיות  מהספר חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (באדיבות ויקיטקסט), תקרא אותם ותחשוב האם זה נראה לך שאלות שחשוב לשאול כשלומדים בעיון שנועד להבנת הסוגיא/לפסיקת הלכה, או שזה נראה לך דיונים בשאלות מיותרות ולא קשורות [אני לא נכנס לתשובות שלו לשאלות האלה]

1.

ה' דברים מעכבין את התפילה .. וכוונת הלב וכו' כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.

מסתימת לשון הרמב"ם מבואר דדין כוונה הוא על כל התפילה - שכל התפילה הכוונה מעכבת בה, וקשה ממה שפסק הרמב"ם פ"י שם וז"ל : "מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון את לבו בברכה ראשונה - שוב אינו צריך" דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה, וצ"ע.

2. 

אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה...

וכבר הקשו דאיך לוקה כלל על לאוי דלא יראה ולא ימצא, והרי בפסחים (דף צ"ה.) מבואר להדיא דלאוי דלא יראה ולא ימצא הויין לאו הניתק לעשה דתשביתו, וקשה על הרמב"ם שפסק דבקונה חמץ בפסח דהוי מעשה לוקה, וצ"ע.

ואני לא רואה פה הבדל משיטת התוספות, זאת אחת משתי שיטות היסוד שתיארתי לעיל אחרי סוף תקופת הראשונים, אחרי רש"י.

לא מכיר את כלל השיטה, נראה שבחרת בדוגמאות מעורפלות מדי, ואני בספק אם כל חידושיו נשארו בצ"ע.

נ.ב,

אחזור ואומר שאני לא נגד שום שיטה,

רק נגד פלפול שעקור מהפשט,

דבר שמצוי בישיבות בכל המגזרים היום,

עזוב בצד את האחוזים, והם קוראים לזה "בריסק".

והתייחסתי רק לשאלות.

אני לא בקיא גדול בר' חיים, אבל מעט אני בכל זאת מכיר, ונראה שמבחינת השאלות, זה דוגמאות מאפיינות. סתירה בין שני מקורות ברמב"ם (דוגמא ראשונה), או בין רמב"ם לגמרא (דוגמא שנייה). לפחות אחת הדוגמאות, היא מהחידושים המפורסמים ביותר של ר' חיים (ביחס לכוונה בתפילה).

בינתיים, זה באמת לא חריג ביחס לשיטת התוס' שהזכרת, או מה שהגמרא עצמה עושה פעמים רבות [למשל, בסתירות בין משניות/ברייתות]. בכל אופן, זו התמקדות מיוחדת של בריסק, אבל זה עדיין לא כ"כ ייחודי. 

כלומר זה דוגמאות [שנראה לי שהם באמת די מייצגות] שהנושא של החידושים של ר' חיים הוא הסוגיא. בין אם מסכימים איתם ובין אם חולקים עליהם, הם עוסקים במשהו שהוא חלק מהסוגיא.

אז מה מייחד את שיטת בריסק? אני חושב שאפשר לראות את זה יותר בתירוצים.

[קישור לדברי הגר"ח על כוונה בתפילה].

הוא אומר שיש שני מושגים שונים של כוונה, מגדיר אותם ומסביר מאיזה דין כל אחד מהם נובע, ומתרץ כך את הסתירה ברמב"ם.

העיסוק בהגדרות, וכן תירוץ סתירה באמצעות פירוק מושג אחד לשני מושגים,(שני דינים) היא אופיינית לבריסק. אני מניח שאם תחפש טוב בראשונים ובאחרונים תמצא לעיתים נדירות דברים כאלה גם לפני ר' חיים, אבל בריסק עושים את זה באופן שיטתי, ובסגנון אופייני. 

למתעניינים במאפיינים המיוחדים של השיטה, כדאי לעיין בספר אישים ושיטות של הרב זווין, בפרק הרלוונטי.

אז זה שונה לגמרי מאיך שטוענים שלומדים בריסק בישיבות היום כנראה

1.מי שטועה הוא לא מטומטם,הוא אנושי והוא אמור לטעות.

2.אני לא טוען שכולם טועים חוץ ממני,אני פועל לא רק לפי רגש לגבי שאלות אלא גם לגבי שכל לפיכך אני בודק כל דבר שאני כותב בדרך כלל,ואם אני טועה אז אני מודה בזה.

אני שונא מתמטיקה,למדתי לזה יותר מדי בימים האחרונים,אשמח שלא תזכיר לי את זה.

לילה טוב.

בגמרא.

אל תמציא הבנות בגמרא שלא קיימות, צדיק.

כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אם תהיה דיין אולי דעתך תחשב למשהו.

עד אז אין לך בכלל להחזיק מההבנה שלך בגמרא נגד שאר המפרשים.

ומנסיוני בד"כ אנשים שלא יודעים גמרא חושבים כמוך

כל עם ישראל קיבלו את הכרעות השו"ע בין הראשונים, לכן התחילה תקופת האחרונים.

אם הרמ"א בהקדמה למפה, אמר שאי אפשר ללכת נגד מרן בדינים, אז קל וחומר שאתה לא יכול.

לזה קוראים שבתאות.

כל שאר הטענות לא רלוונטיות לדיון.

ולעשות דברים הזויים כמו חופה עם ספר תורה כשהוא החתן וכו'.

תלמד את הנושא לעומק, ויקיפדיה זה לא מספיק.

מה שמרן הבית יוסף עשה זה להכריע בין הראשונים, ה"קיבלנו הוראת מרן" הוא משפט שתופס אצל כל עם ישראל, לא לעניין מנהגים, עם מקרים יוצאי דופן של דינים בודדים, וזהו.

יש דבר כזה שנקרא פוק חזי מאי עמא דבר

כגון תשובות הרשבא ח"א רנג.

ושניהם נפטרו הרבה לפני שהוא נולד.

היו פה הרבה ששיבחו את ה"רמת לימוד של הגמרא" שם,

ולמיטב ראייתי, לא מבינים שם דף גמרא יותר מאשר תלמיד ישיבה תיכונית ממוצעת,

שזה לא מחמאה בד"כ...

הוא על מי שביקש לדעת אם זה יפריע לו, וקיבל תשובות מאנשים

אין לי זמן להיות פה יותר מדי ואני עושה שלבי יציאה אחרונים מכאן

אין לי שום בעיה עם בנות גבריות,

עם או בלי קשר לגמרא,

איך זה הפך לחלק מהדיון?

ואמרתי שבנות גבריות זה לא קשור לגמרא

אני לא נגד הכללות,

צריך ללמוד להכליל ועם כל זאת להתייחס גם לפרט הפרטי יד ביד ובלי להבהל.

אולי ההגדרה שלך לבחורה גברית שונה משל רוב הגברים?

זה לא עניין של מידות גוף, שפת גוף וכו' ברוב המקרים,

אלא נטיה "ללבוש את המכנסיים".

בעיניי זה הפוך, אבל נראה לי שאני דעת מיעוט.

התכוונתי שאני חושב שבחורה גברית, זה בנטיה חיצונית בעיקר.

ואין לי שום דבר נגד זה, כל אחד ומה שמושך אותו.

תיארתי מה דעת רוב הגברים, לענ"ד.

לא מעניין אותי כל-כך מעבר לזה

מבחינת הפנימיות, נטיה לרצות להנהיג, איתה יש לי בעיה,

אבל זה מסיבות שלא שייכות למגדל עוז ודומותיה.

שם יש לי בעיה עם חדשות שנוטה לנזק רוחני,

וכבר דנו בזה מליוני(!) פעמים, אז לא ננצל"ש גם פה .

ואז כולם יחשבו כמוני 

ואז יבוא המשיח 

בס"ד

ז"א תדמיין דמות נקבה כלשהי מגלגלת עיניים

הבחורה הכי קשוחה שפגשתי. ופגשתי.

בחורה מלחיצה.

עזוב אותה אחי, אין לך סיכוי.

עזוב את הקנטור והנצחון. אני מבין שמדובר בדברים עקרוניים וזה מאד חשוב לך, אבל החיים קצרים מדי.

ה' גדול אין יודעים כלל, והחיים קצרים, והשנים חולפות מהר, ומה יש לנו חוץ מבית מדרש ובית הכנסת ומצוות ומעשים טובים.

אין טעם בריבים מטופשים, אין טעם במחלוקות, אין טעם בשנאה. זה כל כך טיפשי, כל כך ריק. רק מצוות ושמחה בריבון העולמים, זה כל החיות והתקווה באמת שיש בעולם, וכל השאר הבל הבלים. לא ישאר מזה כלום ושום דבר.

לא מהעשירות והראוותנות של העשירים, לא מהצער והדלות של העניים, לא ישאר שום דבר משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא, רק מה שכל אחד יחטוף איזה מצווה ואיזה בירור ואיזה השגה. אם כל אחד היה מסתכל באמת על התכלית לא היו מחלוקות בעולם. זה פשוט לא שווה את זה, לא שווה לבזבז כוחות וחיים על דברים שהם סתם.

עזוב אותך. העיקר זה להיות שמח. החיים יפים, הכל יפה. הכל טוב. הבעיה היא אנחנו, רק אנחנו. האדם יוצר את כל הסבל והאומללות, את כל החושך. האור תמיד זמין, האמת תמיד נגישה. אנחנו מפנים לה עורף, מסובבים את גבינו.

אנחנו בשלב של הצחוקים

@ענבל היא גבר-גבר

לא נעלמתי בכלל, אני פשוט בצללים. יש הרבה כח בהליכה בצללים בחיים, שתדעו לכם. אנשים תמיד רוצים להיות מישהו ומשהו, להצהיר על הנוכחות שלהם, שהם חיים וקיימים. אבל באמת זו הרצון הזה להכריז על עצמנו תמיד זו רק אנרגיה זרה ומזיקה שאנחנו צורכים.

את יודעת, חיים. מנסה למצוא את האיזונים. העולם הזה הוא כמו הליכה על חוט השערה. הקווים דקים מאד. קווים דקים בין טיפשות לאומץ, בין ענווה לחלישות, בין חיים למוות. יש את השיר 'אם' של קיפלינג שמדבר על העניין הזה:

אם תוכל לשמור על ראשך כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם ומאשימים בכך אותך,
אם תוכל לבטוח בעצמך כשכל האנשים מפקפקים בך,
אך להתחשב גם בספקותיהם;

אם תוכל להמתין ולא להתעייף מההמתנה,
או אם שישקרו אודותיך, לא לעסוק בשקרים,
או להיות שנוא, בלא להיכנע לשנאה,
ועדיין לא להראות טוב מדי, או לדבר בחכמה מופרזת:

אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך;
אם תוכל לחשוב – ולא לעשות את המחשבות למטרתך;
אם תוכל לפגוש בניצחון ובאסון,
ולשני המתחזים הללו להתייחס אותו דבר;

אם תוכל לשאת לשמוע את האמת שדיברת,
מעוותת בידי נבלים לשמש מלכודת לשוטים,
או לראות את הדברים שנתת את חייך עבורם שבורים,
ולהתכופף לבנותם שוב בכלים שחוקים;

אם את כל זכיותיך תוכל לאסוף לערמה,
ולסכנם בסיבוב אחד של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל שוב מההתחלה,
ולעולם לא לדבר על הפסדך;

אם תוכל להכריח את ליבך ועצביך ומקור עוצמתך,
לשרת את מטרתך זמן רב אחרי שאבדו לך,
וכך להחזיק מעמד כשדבר אין בתוכך,
לבד מהרצון שלך שאומר להם:"החזיקו מעמד!"

סתאם, אין לי כח לכל מיני קשקושים אינטלקטואליים עכשיו על החיים.

עדיין מחפש מישו שיאכל איתי גלידה.

בס"ד

ואנחנו תמיד בעד גלידה.

אתה בא?

אני תמיד מזמין אנשים לגלידה. אממה, הם מצפים שאני אזחל על גחוני ואזמין אותם בעשרים אלף התחנפויות ודיבורים מתקתקים של סוכר.

יש יותר גאולה מגלידה ושמחה ביחד?

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי