מכיר את החברותות בישיבה שנפרדים דרככם אחרי נסיון אחד?

זה עלול להיות ככה...

אתה לא צריך חברותא בזוגיות אלא אישה עם יכולת אינטלקטואלית שמתאימה לבן תורה, וב"ה יש המון כאלה.

זה כמו להגיד שכל המחוננים נמצאים באקדמיה,

זה הכי לא נכון שיש בעולם.

ההשוואה לפתיחות של הגוש לא קשורה בכלל לרמה אינטלקטואלית.

מספרית או סטטיסטית זה לא מסתדר בכלל, מה עם נשים שמצליחות במקצועות חול?

מצליחות בעשיה? מוכשרות שכלית גם בלי שזה בא לידי ביטוי בפועל?

מה זה הנתון הלא מבוסס הזה.

אני מוחה בשם כל בנות ישראל הנבונות!

אבל אני בטוח שלא עשית שם מבחני IQ כדי להצדיק את הקביעה הזאת ;)

ולא, אי אפשר להבחין, בכל מקום יש חריפים יותר או פחות.

גם מבחן אייקיו לא באמת מעריך אינטליגנציה, זה רק קרוב יחסית, וזה מפיו של ממציא המבחן (הצרפתי ההוא, נו מה-שמו צרפתי).

בדיוק למה שאתה *לא* מחפש, בגלל זה אמרתי שמדרשיסטיות שלומדות גמרא הן מהסוג הזה.

גבר שרגיל ללמוד גמרא עלול להפוך בלי להתכוון לווכחן אם הוא לא יודע להתנתק מהעיון, אז אישה שלא בנויה לזה רוחנית ושכלית בכלל הופכת לכזאת. לא נתקלתי במי יודע מה הרבה, אבל כל מי שהכרתי שהייתה כזאת הייתה עקשנית כמו פרד חח

אני עם @נפש חיה., יש בנות תורניות מאוד, וברמה אינטלקטואלית מאוד גבוהה גם מחוץ למדרשות...

ותהי שמחה ומאושרת במהרה בימינו אמן,

ועדיין תסברי כמו שאת סוברת, שעקשנות כזאת, היא דבר טוב

לענ"ד, עקשנות היא מידה שממש קשה לקחת למקום הנקי שלה.

אם כי, היא מועילה מאוד בעבודת השם, וחשובה למי שרוצה לגדול.

ארוסתי ממגדל עז, ובאופן כללי די היה ברור לי (מאז כיתה ט' בערך) שאשתי תעבור שם... אז אני אשתדל לכתוב דברים טכניים, אבל אם מתפלקות לי הערות מעריצות אז תסנן אותן בהתאם להשקפתך: 

בשנים האחרונות יש גם 'גרעין' המאפשר לבנות גיוס מרוכז (כך שהצבא מחוייב לשחרר אותן לאירועים שהמדרשה מארגנת לתלמידות שבצבא), אבל בעיקרון יש גם קבוצת בנות שהולכת לשירות לאומי, ויש גם כאלה שמגיעות בכלל רק אחרי שירות. 

העקרון במדרשה הוא שלומדים הכל - גמרא בעיון, תנ"ך (בגישה של הרצוג והר עציון, אבל לא רק), מחשבה. כמובן, כמו בישיבות, לא כל הבנות לומדות הכל בצורה שווה... אבל הרעיון הוא שאין משהו שנשים מודרות ממנו. 

באופן מפתיע, הרבה בנות דווקא פחות מתחברות לסגנון ה'גושניקי', ויותר לישיבות הקרובות יותר לחסידות (אבל מהזרם היותר פלורליסטי). אבל מטבע הדברים יש גם 'גושניקיות'. 

אסור לספר לידן בדיחות שובניסטיות, גם לא באירוניה... 

משהו נוסף? 

כיף לשמוע.

(אתה צריך לעדכן את הכרטיס אישי )

בס"ד

או עם הכל..

לא ניסיתי לספר בדיחות שוביניסטיות אבל בקבוצה שלי לדעתי אפשר לעשות דברים כאלה..

אנחנו כן צוחקות על זה לפעמים.

רובנו פמיניסטיות שפויות ובעלות חוש הומור

הרוב במדרשה הוא אחרי שירות. יש שתי קבוצות של "לפני" ושלוש של "אחרי".

בקשר למתחברות וכו'- אני מסכימה איתך אבל סתם שתדע שזה נורא הפתיע אותי. לי היה ברור שאתחתן כנראה עם גושניק

חשבתי שכולן במגדל עז כאלה והופתעתי לגלות שזה כמעט הפוך.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, כנראה קראתי את זה ברפרוף מדי

אבל הי, לפחות הגבתי לך לשם שינוי.

סביר שגם שם הייתי מסכימה איתך בסוף...

אפשר להיות אמא בדרך מסורתית ועדיין להישאר פמיניסטית.

אמא

שמוסרת שיעורי גמרא

ולא מגדלת את ילדיה 

כי עסוקה להעמיד תלמידות....


@צקון לחש

או אמא שסתם אין לה כוח לילדים שלה. (העבודה לפעמים זה רק תירוץ)

ולמעשה
לא מרוויחה הרבה.

 

נכון גם לגבי מה שכתבת.

לא מציאותי, ולדון לכף זכות בעין טובה מקרים אמיתיים.

@stripes

הרב קנייבסקי נשאל וענה על נשים שמלמדות גמרא שבוע שעבר (או שזה היה השבוע?) "עפ"ל".

זה מספיק לנו...

זה ממש לא קשור לחרדים, זה סגנון שנרכש מהרגל לדבר עם ת"ח

הבאתי דוגמא אחת מיני רבות

זאת רק הדרך של גוש עציון, והם לא כל הציבור הדת"ל.

על הדרך אציין שהמון אנשים דת"ל גם מתייעצים עם הרב קנייבסקי, אז אני מוחה מהצד על הקטע הקצת מזלזל הזה.

זה לא עובד ככה.

אולי במחוזות שלך, אבל עדיין הרב ליאור לא מוכיח, בעיקר כי שאלת אותו שאלה אישית לעצמך,

לא הנהגה לכל הנשים בעולם.

ודאי שרב לא יגיד למישהו על דעת האוסרים אם הוא רואה שהוא לא יקשיב לו,

הרבנים לא מנסים לייצר לקוחות לגהנום חח וזה לא קשור לגמרא, בכל הלכה אחרת פוסקים לפי האדם ששואל.

כבר ציינתי אותה הלוך ושוב בערך ב100 השתרשרויות בינינו

ועל כולם שיטת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לא צריך עוד ראיות

גם דעת הרב אבינר ככה, למרות שאני לא תלמיד שלו.

בקיצור כל מי שלא בריסקר בנפשו (כלומר יוצא משפחת סולובייצ'יק ואמריקאי), סובר ככה.

כל השאר סוברים ככה כשנשים שואלות, כי בתכלס אף אחת לא באמת תעשה מה שהרב אומר לה.

לו יצוייר, והרב ליאור היה עונה לך שאסור, היית מפסיקה?

ודאי שלא, ואז היית עוברת עבירה, לפחות עד שהיית שואלת רב אחר, אז הרב חסך את זה ממך

אין לי מושג לגבי שיטתו בהלכה של הרב ליאור,

מעריך אותו מאוד כת"ח, אבל לא קשור אליו לא בהשקפה ולא בהלכה.

ככלל, ההשקפה שלי נוטה להיות עצמאית, אם הרוח נושבת לכיוון להתיר בציבור הכללי (עזבי נגד רוב הפוסקים), אני ודאי אהיה נגד.

אני יודע שיש רבנים שסוברים אחרת, אבל כל מי שכתב ככה בפירוש, הוא דעת יחיד תחת הרב ליכטנשטיין.

ואת שוכחת את כל ההשתלשלות של הדיון ההוא, האיסור הוא ללמד, לא ללמוד.

הבעיה בללמוד אינה איסור, אלא נזק.

לא נפתח את זה מחדש, הכל כתוב שם

@צקון לחש

אני חסכן... ;)

יכול להיות שהיא פשוט עדכנה לגרסא בוגרת יותר. (קרה גם לי )

בס"ד

מפנים אותנו למקורות מסוימים. אני לא זוכרת כרגע את כל הספרים

ברור שאנחנו לא לומדות כמו בישיבות, אנחנו לא למדנו גמרא מכיתה ה'.

בגמרא אתגר אנחנו לומדות יותר בעיון- רמב"ן, רבנו דוד, תוספות רבנו פרץ, מרדכי וכו'.

מהבחינה הזאת אני מניחה שזה לא דומה לישיבות [שזה מאוד הגיוני]. מבחינת שיטת הלימוד זה תלוי מי הר"מ אבל באופן כללי הכיוון של הלימוד הוא אותו כיוון..

בכל מקרה מעולם לא רצינו ללמוד כמו ישיבות. כן הייתי שמחה להיות עם הידע שיש לבייניש ממוצע אבל לצערי לא זכיתי.

אנחנו לומדות בעיון גם אם זה לא כמו בישיבות..

בקיאות זה בטוח לא.

אבל בהרבה ישיבות זה ש"ס ופוסקים, קרי - גמרא רש"י תוס', רי"ף, רא"ש, רש"ש ומשם ממשיכים לרמב"ם, רשב"א, ריטב"א, שו"ע ופני יהושע. זה הבסיס פלוס מינוס.

וכמובן עוד ראשונים ואחרונים. זה מה שנקרא בגדול סדר עיון.

בס"ד

השאר זה הלכה יותר מפלפול למיטב הבנתי.

לר"ן על הרי"ף באמת יפנו אותנו לפעמים.

בגמרא אתגר בתדירות גבוהה יותר..

פלפול דוגמת בריסק הוא משהו שרוב ככל גדולי ישראל היו נגד.

האורחות צדיקים אומר שאין על זה אפילו "דרוש וקבל שכר".

עריכה:

נראה לי שאת חושבת שאליבא דהלכתא זה עם שו"ע.

שיטת הלימוד אליבא דהלכתא כוונתה להגיע להבנה מה היא מסקנת הסוגיא, בכל סוגיא.

מה שלא קורה בשום מקום שלומדים על-דרך הפלפול, ואז אתה נשאר חצי עם הארץ בסופו של דבר. הרבה רעש וצלצולים ומעט מאוד ידע.

כשלמדתי במקומות כאלה, התחרפנתי.

זה ממש לא אתגר אינטלקטואלי.

יצא לי פעם להיות קשור איכשהו להר המור, הם בטח לא לומדים בלי להבין את מסקנת הסוגיא ובאוויר.

שיטת לימודו של הרב מרדכי שטרנברג, מראשי בהר המור, ורבים מתלמידיו מלמדים בישיבות בציבור הדת"ל, הר המור וישיבות אחרות, מבוססת מאוד על שיטתו של רבי שמעון שקופ (מחבר 'שערי יושר').

רבי שמעון שקופ היה תלמיד של רבי חיים מבריסק,והושפע מדרכו, אבל פיתח את שיטת הלימוד לכיוון שונה, שמתעסק הרבה יותר בהבנת הסברות.

ואעיין בשיטת הרב שקופ.

אמנם זאת דעתי הסברתית ולא מבוססת אבל אני לא חושב שהרב מבריסק סבר שהפלפול לשם הפלפול הוא לכתחילה, ולא נראה לי שהוא בנה את עצמו כגדול עולם ככה

לרוב הראשונים וגם האחרונים זאת לא דרך הלימוד.

"פלפול פולני" כמו שקראת לו זה שיטת העיון הספרדי גם.

גם היא לא עיקר הלימוד, אבל היא ודאי משובחת ומייצרת אריות תורניים.

עיון אליבא דהלכתא היא עיקר לימוד הגמרא.

כל השאר, יש על זה ערערים מרובים.

להגיד שהרב ש"ך והרב אלישיב לימדו ככה, דורש ראיה מצידך, לא מספיק לירות מהמותן שאומרים ככה.

אני בספק ענקי אם רב אברום לימד ככה, הוא היה הראש ישיבה במרכז, שהייתה, בהוראה של הרב קוק, אנטי לשיטה הזאת (חוץ לזמן קצר בשביל להביא עוד תלמידים שהתלהבו מהקטע הזה).

אז על זה צריך ודאי הרבה יותר ראיות מאשר להגיד שככהנ זה היה.

כל מי שלומד אליבא דהלכתא לומד את כל הראשונים.

איך הגעת לזה שמתמקדים בעיקר במישהו? זאת לא דרך הבית יוסף שהוא יסוד העיון אליבא דהלכתא.

יש פוסקים שיגיעו גם לספרי מוסר ראשונים אם יש צורך בהבנת פשט סוגיא.

נ.ב,

ודאי שמזה ומזה אל תנח ידך,

עיון ספרדי ואליבא דהלכתא הלכו יד ביד ברוב ככל עדות המזרח.

לא יודע למה אצל האשכנזים תמיד היה צורך לחלק לקבוצות,

אבל ככה זה היה בג'רבה ותוניס, ובתימן, ובמרוקו ובעירק, למיטב ידיעתי.

אין לי זמן לזה, אבל אני בספק אם הם מתפלפלים בלי להגיע לשורה תחתונה בסוגיא.

בספק גדול.

אקצר כי קצת אין לי סבלנות כרגע למחשב,

אבל בגדול:

הגמרא היא דרך הלימוד של המשנה.

המשנה באה להעלות על כתב את המסקנות (יש שם קצת תלמוד), כדי שלא ישכחו.

אח"כ דרך הלימוד התחילה להשכח, ואז נכתבה הגמרא (ירושלמי ובבלי), על מנת לחבר את המסקנות להיגיון ולהכריע בהן.

לכן הגמרא נקראת סוף הוראה, ולכן ברור וקל להבין שאליבא דהלכתא, זאת דרך הלימוד.

אם אליבא דהלכתא דורש עיון, ודאי! אולי לא בהכרח עיון ספרדי, אבל ודאי שעיון.

ודרך כלל הגדולים שעסקו בגמרא בארצות המזרח המערב והדרום היו גם מעיינים בדרך הספרדית כי לא הייתה שום דרך אחרת להבין את הגמרא.

לימוד דף יומי לא מביא לשום מסקנות, זה בד"כ נקודת המוצא של הבריסקרים.

אני זוכר שיחה של ראש ישיבה שהצר על זה שבישיבות בריסקריות יש הרבה בני תורה שלא יודעים פשט גמרא כמו שצריך, והביא דוגמאות למכביר.

נגע קצת בדרך הלימוד המקורית כדי להבין עד כמה בריסק (ושאר מי שמתחבא מאחורי שמות אחרים) זאת המצאה מחודשת.

צריך לזכור לפני-כן שדף הגמרא היה "חף" ממפרשים במקורו, מי שרואה כתבי יד עתיקים נדהם.

דרך הגאונים הייתה אך ורק להכריע בגמרא.

דרך אחרוני הגאונים הם ראשוני הראשונים, רבנו חננאל, רבנו גרשום, רבנו ניסים גאון, והרי"ף,

הייתה להביא את הגמרא לשורה התחתונה שלה.

אם כי הרי"ף קיצר יותר, שאר הגדולים הנ"ל ביארו את השתלשלות הסוגיה בקצרה, עם התעכבות קלה על נקודות קשות בהבנה (וחלקם הביאו את הירושלמי) ובד"כ מסקנת הסוגיא אח"כ.

אח"כ בא רש"י והסביר לנו איך מבינים את המסלול, וביאר לנו דברים שנוכל להבין בעצמנו גם לא מפי רב, זה דומה להנ"ל אבל לא לגמרי.

אח"כ באו התוספות והעמידו את הגמרא מול עצמה (וגם את רש"י) ויישבו כל מה שהיה צריך יישוב.

שאר הראשונים הולכים באחת מן הדרכים, או מחדשים, או מיישבים, או פוסקים להכרעה.

הדבר הזה המשיך עד תקופת האחרונים בשקט ושלווה כשכל הגדולים מתנגדים לפלפול על מנת הפלפול.

שיטת בריסק, כך נטען במקורות רבים, נולדה על מנת לתת סיפוק אינטלקטואלי כנגד תנועת ההשכלה, לכן היא נולדה באשכנז, ולא שייכת לאף אחד מתפוצות ישראל האחרות.

אם כי היא נראית אינטוקלטואלית למכביר, היא ודאי לא באמת לימוד הגמרא.

לא לחינם הרבה בריסקרים לא יודעים להבין פשט גמרא.

אני אישית מפליג ומגזים ואומר שמי שלא ראה כתב יד בחייו (בין אם זה של המשנה, והגמרא או של אחד הראשונים שעליו נשאלת שאלה) הוא לא לומד גמרא באמת!

אבל אני מגזימן

כל מי שלומד גמרא בצורה "ישיבשערית" (זה לא מחמאה), לא מבין בכלל את הרקע של הגמרא, בטח לא זה היסטורי לא שלה ולא של המשנה ולא של הראשונים, דבר שנצרך מאוד.

לכן רוב ככל גדולי ישראל יצאו נגד שיטת הפלפול על מנת לפלפל הזאת.

זה פלפול בלי להגיע לשום שורה תחתונה.

לא כל פלפול הוא רע, רק זה שלא מגיע למסקנת הגמרא.

ומסקנת הגמרא היא היא אליבא דהלכתא, ולא שום דבר אחר.

לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים.

זה יכול להיות דברים שלפעמים מתנגדים אליהם מתוך אידאולוגיה [למשל שיטות מחקריות, ולפעמים אפילו סברות אנושיות פשוטות], ויכול להיות דברים שלא חולקים על חשיבותם, אבל בגלל שקופצים לשלב עיוני עם תלמידים שאין להם את הבסיס, מחמיצים אותם.

בד"כ הוא מוביל פחות למסקנות הלכתיות, אבל גם בו הפוסקים משתמשים להלכה, באיזו שהיא מידה, חלקם יותר וחלקם פחות.

ולא כל שיטת לימוד שאינה אליבא דהלכתא היא בריסק. שיטת הפלפול שהייתה בימי המהר"ל והא תקף אותה נחרצות, רחוקה כנראה מאוד משיטת בריסק.

ואגב, יש אחרונים 'ישיבתיים' מובהקים, שאינם בריסק, כמו הקצות והנתיבות שב שמעתתא, אגלי טל, מחנה אפרים משנה למלך ועוד. [כולם קדמו לבריסק, חלקם ספרים משמעותיים מאוד בפסיקת הלכה].

ככה משתמע מהתגובה שלך.

אני לא מדבר עם מסקנות הלכתיות בתור שו"ע בלבד, אני מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה.

כל הפוסקים השתמשו בפלפול לפסוק הלכה, זה דבר מובן מאליו.

הספרים שציינת, בעיקר האגלי טל, למדו בשיטה שעליה אני מדבר, ושהיא עיקר לימוד התורה.

כשאתה מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה, אתה מתכוון למשהו בסגנון-

להבין מה הגמרא הקשתה על המשנה, ואיך היא הבינה את המשנה בשלב הזה.

איך הדיעה הראשונה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה היא משנה בהבנת המשנה..

איך הדיעה השנייה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה ההבנה של במשנה

האם הגמרא מכריעה בין האפשרויות, וכו'..

נשמע לי שמה שאתה מתלונן עליו בבריסק, זה לא חלק מובנה בשיטה.

אלא היכרות אישית לא מוצלחת שלך איתה, ממקום בו דילגו על שלבים בסיסיים בעיון, [שצריך אותם, בכל שיטה שהיא], וקפצו לשיטת בריסק.

אני מכיר אותה גם משיחות של ראשי ישיבות שהצרו עליה.

אני לא טוען שבריסק מצד עצמה לא בסדר, לא הכרתי לצערי הרב את מייסדה.

אם היא כן הולכת עם דף הגמרא יד ביד הרי שזאת שיטת העיון הספרדי בדיוק, ואני בספק.

בכל אופן, כך או כך, היישום שלה כיום הוא בעייתי מאוד.

יש שיטות לימוד שונות בגמרא, והמכנה המשותף בין שיטות לימוד, ששתיהן אינן מתעלמות מהסוגיא עצמה, לא הופך אותם לשיטת לימוד אחת.

ואתן שתי דוגמאות של קושיות  מהספר חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (באדיבות ויקיטקסט), תקרא אותם ותחשוב האם זה נראה לך שאלות שחשוב לשאול כשלומדים בעיון שנועד להבנת הסוגיא/לפסיקת הלכה, או שזה נראה לך דיונים בשאלות מיותרות ולא קשורות [אני לא נכנס לתשובות שלו לשאלות האלה]

1.

ה' דברים מעכבין את התפילה .. וכוונת הלב וכו' כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.

מסתימת לשון הרמב"ם מבואר דדין כוונה הוא על כל התפילה - שכל התפילה הכוונה מעכבת בה, וקשה ממה שפסק הרמב"ם פ"י שם וז"ל : "מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון את לבו בברכה ראשונה - שוב אינו צריך" דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה, וצ"ע.

2. 

אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה...

וכבר הקשו דאיך לוקה כלל על לאוי דלא יראה ולא ימצא, והרי בפסחים (דף צ"ה.) מבואר להדיא דלאוי דלא יראה ולא ימצא הויין לאו הניתק לעשה דתשביתו, וקשה על הרמב"ם שפסק דבקונה חמץ בפסח דהוי מעשה לוקה, וצ"ע.

ואני לא רואה פה הבדל משיטת התוספות, זאת אחת משתי שיטות היסוד שתיארתי לעיל אחרי סוף תקופת הראשונים, אחרי רש"י.

לא מכיר את כלל השיטה, נראה שבחרת בדוגמאות מעורפלות מדי, ואני בספק אם כל חידושיו נשארו בצ"ע.

נ.ב,

אחזור ואומר שאני לא נגד שום שיטה,

רק נגד פלפול שעקור מהפשט,

דבר שמצוי בישיבות בכל המגזרים היום,

עזוב בצד את האחוזים, והם קוראים לזה "בריסק".

והתייחסתי רק לשאלות.

אני לא בקיא גדול בר' חיים, אבל מעט אני בכל זאת מכיר, ונראה שמבחינת השאלות, זה דוגמאות מאפיינות. סתירה בין שני מקורות ברמב"ם (דוגמא ראשונה), או בין רמב"ם לגמרא (דוגמא שנייה). לפחות אחת הדוגמאות, היא מהחידושים המפורסמים ביותר של ר' חיים (ביחס לכוונה בתפילה).

בינתיים, זה באמת לא חריג ביחס לשיטת התוס' שהזכרת, או מה שהגמרא עצמה עושה פעמים רבות [למשל, בסתירות בין משניות/ברייתות]. בכל אופן, זו התמקדות מיוחדת של בריסק, אבל זה עדיין לא כ"כ ייחודי. 

כלומר זה דוגמאות [שנראה לי שהם באמת די מייצגות] שהנושא של החידושים של ר' חיים הוא הסוגיא. בין אם מסכימים איתם ובין אם חולקים עליהם, הם עוסקים במשהו שהוא חלק מהסוגיא.

אז מה מייחד את שיטת בריסק? אני חושב שאפשר לראות את זה יותר בתירוצים.

[קישור לדברי הגר"ח על כוונה בתפילה].

הוא אומר שיש שני מושגים שונים של כוונה, מגדיר אותם ומסביר מאיזה דין כל אחד מהם נובע, ומתרץ כך את הסתירה ברמב"ם.

העיסוק בהגדרות, וכן תירוץ סתירה באמצעות פירוק מושג אחד לשני מושגים,(שני דינים) היא אופיינית לבריסק. אני מניח שאם תחפש טוב בראשונים ובאחרונים תמצא לעיתים נדירות דברים כאלה גם לפני ר' חיים, אבל בריסק עושים את זה באופן שיטתי, ובסגנון אופייני. 

למתעניינים במאפיינים המיוחדים של השיטה, כדאי לעיין בספר אישים ושיטות של הרב זווין, בפרק הרלוונטי.

אז זה שונה לגמרי מאיך שטוענים שלומדים בריסק בישיבות היום כנראה

1.מי שטועה הוא לא מטומטם,הוא אנושי והוא אמור לטעות.

2.אני לא טוען שכולם טועים חוץ ממני,אני פועל לא רק לפי רגש לגבי שאלות אלא גם לגבי שכל לפיכך אני בודק כל דבר שאני כותב בדרך כלל,ואם אני טועה אז אני מודה בזה.

אני שונא מתמטיקה,למדתי לזה יותר מדי בימים האחרונים,אשמח שלא תזכיר לי את זה.

לילה טוב.

בגמרא.

אל תמציא הבנות בגמרא שלא קיימות, צדיק.

כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אם תהיה דיין אולי דעתך תחשב למשהו.

עד אז אין לך בכלל להחזיק מההבנה שלך בגמרא נגד שאר המפרשים.

ומנסיוני בד"כ אנשים שלא יודעים גמרא חושבים כמוך

כל עם ישראל קיבלו את הכרעות השו"ע בין הראשונים, לכן התחילה תקופת האחרונים.

אם הרמ"א בהקדמה למפה, אמר שאי אפשר ללכת נגד מרן בדינים, אז קל וחומר שאתה לא יכול.

לזה קוראים שבתאות.

כל שאר הטענות לא רלוונטיות לדיון.

ולעשות דברים הזויים כמו חופה עם ספר תורה כשהוא החתן וכו'.

תלמד את הנושא לעומק, ויקיפדיה זה לא מספיק.

מה שמרן הבית יוסף עשה זה להכריע בין הראשונים, ה"קיבלנו הוראת מרן" הוא משפט שתופס אצל כל עם ישראל, לא לעניין מנהגים, עם מקרים יוצאי דופן של דינים בודדים, וזהו.

יש דבר כזה שנקרא פוק חזי מאי עמא דבר

כגון תשובות הרשבא ח"א רנג.

ושניהם נפטרו הרבה לפני שהוא נולד.

היו פה הרבה ששיבחו את ה"רמת לימוד של הגמרא" שם,

ולמיטב ראייתי, לא מבינים שם דף גמרא יותר מאשר תלמיד ישיבה תיכונית ממוצעת,

שזה לא מחמאה בד"כ...

הוא על מי שביקש לדעת אם זה יפריע לו, וקיבל תשובות מאנשים

אין לי זמן להיות פה יותר מדי ואני עושה שלבי יציאה אחרונים מכאן

אין לי שום בעיה עם בנות גבריות,

עם או בלי קשר לגמרא,

איך זה הפך לחלק מהדיון?

ואמרתי שבנות גבריות זה לא קשור לגמרא

אני לא נגד הכללות,

צריך ללמוד להכליל ועם כל זאת להתייחס גם לפרט הפרטי יד ביד ובלי להבהל.

אולי ההגדרה שלך לבחורה גברית שונה משל רוב הגברים?

זה לא עניין של מידות גוף, שפת גוף וכו' ברוב המקרים,

אלא נטיה "ללבוש את המכנסיים".

בעיניי זה הפוך, אבל נראה לי שאני דעת מיעוט.

התכוונתי שאני חושב שבחורה גברית, זה בנטיה חיצונית בעיקר.

ואין לי שום דבר נגד זה, כל אחד ומה שמושך אותו.

תיארתי מה דעת רוב הגברים, לענ"ד.

לא מעניין אותי כל-כך מעבר לזה

מבחינת הפנימיות, נטיה לרצות להנהיג, איתה יש לי בעיה,

אבל זה מסיבות שלא שייכות למגדל עוז ודומותיה.

שם יש לי בעיה עם חדשות שנוטה לנזק רוחני,

וכבר דנו בזה מליוני(!) פעמים, אז לא ננצל"ש גם פה .

ואז כולם יחשבו כמוני 

ואז יבוא המשיח 

בס"ד

ז"א תדמיין דמות נקבה כלשהי מגלגלת עיניים

הבחורה הכי קשוחה שפגשתי. ופגשתי.

בחורה מלחיצה.

עזוב אותה אחי, אין לך סיכוי.

עזוב את הקנטור והנצחון. אני מבין שמדובר בדברים עקרוניים וזה מאד חשוב לך, אבל החיים קצרים מדי.

ה' גדול אין יודעים כלל, והחיים קצרים, והשנים חולפות מהר, ומה יש לנו חוץ מבית מדרש ובית הכנסת ומצוות ומעשים טובים.

אין טעם בריבים מטופשים, אין טעם במחלוקות, אין טעם בשנאה. זה כל כך טיפשי, כל כך ריק. רק מצוות ושמחה בריבון העולמים, זה כל החיות והתקווה באמת שיש בעולם, וכל השאר הבל הבלים. לא ישאר מזה כלום ושום דבר.

לא מהעשירות והראוותנות של העשירים, לא מהצער והדלות של העניים, לא ישאר שום דבר משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא, רק מה שכל אחד יחטוף איזה מצווה ואיזה בירור ואיזה השגה. אם כל אחד היה מסתכל באמת על התכלית לא היו מחלוקות בעולם. זה פשוט לא שווה את זה, לא שווה לבזבז כוחות וחיים על דברים שהם סתם.

עזוב אותך. העיקר זה להיות שמח. החיים יפים, הכל יפה. הכל טוב. הבעיה היא אנחנו, רק אנחנו. האדם יוצר את כל הסבל והאומללות, את כל החושך. האור תמיד זמין, האמת תמיד נגישה. אנחנו מפנים לה עורף, מסובבים את גבינו.

אנחנו בשלב של הצחוקים

@ענבל היא גבר-גבר

לא נעלמתי בכלל, אני פשוט בצללים. יש הרבה כח בהליכה בצללים בחיים, שתדעו לכם. אנשים תמיד רוצים להיות מישהו ומשהו, להצהיר על הנוכחות שלהם, שהם חיים וקיימים. אבל באמת זו הרצון הזה להכריז על עצמנו תמיד זו רק אנרגיה זרה ומזיקה שאנחנו צורכים.

את יודעת, חיים. מנסה למצוא את האיזונים. העולם הזה הוא כמו הליכה על חוט השערה. הקווים דקים מאד. קווים דקים בין טיפשות לאומץ, בין ענווה לחלישות, בין חיים למוות. יש את השיר 'אם' של קיפלינג שמדבר על העניין הזה:

אם תוכל לשמור על ראשך כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם ומאשימים בכך אותך,
אם תוכל לבטוח בעצמך כשכל האנשים מפקפקים בך,
אך להתחשב גם בספקותיהם;

אם תוכל להמתין ולא להתעייף מההמתנה,
או אם שישקרו אודותיך, לא לעסוק בשקרים,
או להיות שנוא, בלא להיכנע לשנאה,
ועדיין לא להראות טוב מדי, או לדבר בחכמה מופרזת:

אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך;
אם תוכל לחשוב – ולא לעשות את המחשבות למטרתך;
אם תוכל לפגוש בניצחון ובאסון,
ולשני המתחזים הללו להתייחס אותו דבר;

אם תוכל לשאת לשמוע את האמת שדיברת,
מעוותת בידי נבלים לשמש מלכודת לשוטים,
או לראות את הדברים שנתת את חייך עבורם שבורים,
ולהתכופף לבנותם שוב בכלים שחוקים;

אם את כל זכיותיך תוכל לאסוף לערמה,
ולסכנם בסיבוב אחד של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל שוב מההתחלה,
ולעולם לא לדבר על הפסדך;

אם תוכל להכריח את ליבך ועצביך ומקור עוצמתך,
לשרת את מטרתך זמן רב אחרי שאבדו לך,
וכך להחזיק מעמד כשדבר אין בתוכך,
לבד מהרצון שלך שאומר להם:"החזיקו מעמד!"

סתאם, אין לי כח לכל מיני קשקושים אינטלקטואליים עכשיו על החיים.

עדיין מחפש מישו שיאכל איתי גלידה.

בס"ד

ואנחנו תמיד בעד גלידה.

אתה בא?

אני תמיד מזמין אנשים לגלידה. אממה, הם מצפים שאני אזחל על גחוני ואזמין אותם בעשרים אלף התחנפויות ודיבורים מתקתקים של סוכר.

יש יותר גאולה מגלידה ושמחה ביחד?

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב