מכיר את החברותות בישיבה שנפרדים דרככם אחרי נסיון אחד?

זה עלול להיות ככה...

אתה לא צריך חברותא בזוגיות אלא אישה עם יכולת אינטלקטואלית שמתאימה לבן תורה, וב"ה יש המון כאלה.

זה כמו להגיד שכל המחוננים נמצאים באקדמיה,

זה הכי לא נכון שיש בעולם.

ההשוואה לפתיחות של הגוש לא קשורה בכלל לרמה אינטלקטואלית.

מספרית או סטטיסטית זה לא מסתדר בכלל, מה עם נשים שמצליחות במקצועות חול?

מצליחות בעשיה? מוכשרות שכלית גם בלי שזה בא לידי ביטוי בפועל?

מה זה הנתון הלא מבוסס הזה.

אני מוחה בשם כל בנות ישראל הנבונות!

אבל אני בטוח שלא עשית שם מבחני IQ כדי להצדיק את הקביעה הזאת ;)

ולא, אי אפשר להבחין, בכל מקום יש חריפים יותר או פחות.

גם מבחן אייקיו לא באמת מעריך אינטליגנציה, זה רק קרוב יחסית, וזה מפיו של ממציא המבחן (הצרפתי ההוא, נו מה-שמו צרפתי).

בדיוק למה שאתה *לא* מחפש, בגלל זה אמרתי שמדרשיסטיות שלומדות גמרא הן מהסוג הזה.

גבר שרגיל ללמוד גמרא עלול להפוך בלי להתכוון לווכחן אם הוא לא יודע להתנתק מהעיון, אז אישה שלא בנויה לזה רוחנית ושכלית בכלל הופכת לכזאת. לא נתקלתי במי יודע מה הרבה, אבל כל מי שהכרתי שהייתה כזאת הייתה עקשנית כמו פרד חח

אני עם @נפש חיה., יש בנות תורניות מאוד, וברמה אינטלקטואלית מאוד גבוהה גם מחוץ למדרשות...

ותהי שמחה ומאושרת במהרה בימינו אמן,

ועדיין תסברי כמו שאת סוברת, שעקשנות כזאת, היא דבר טוב

לענ"ד, עקשנות היא מידה שממש קשה לקחת למקום הנקי שלה.

אם כי, היא מועילה מאוד בעבודת השם, וחשובה למי שרוצה לגדול.

ארוסתי ממגדל עז, ובאופן כללי די היה ברור לי (מאז כיתה ט' בערך) שאשתי תעבור שם... אז אני אשתדל לכתוב דברים טכניים, אבל אם מתפלקות לי הערות מעריצות אז תסנן אותן בהתאם להשקפתך: 

בשנים האחרונות יש גם 'גרעין' המאפשר לבנות גיוס מרוכז (כך שהצבא מחוייב לשחרר אותן לאירועים שהמדרשה מארגנת לתלמידות שבצבא), אבל בעיקרון יש גם קבוצת בנות שהולכת לשירות לאומי, ויש גם כאלה שמגיעות בכלל רק אחרי שירות. 

העקרון במדרשה הוא שלומדים הכל - גמרא בעיון, תנ"ך (בגישה של הרצוג והר עציון, אבל לא רק), מחשבה. כמובן, כמו בישיבות, לא כל הבנות לומדות הכל בצורה שווה... אבל הרעיון הוא שאין משהו שנשים מודרות ממנו. 

באופן מפתיע, הרבה בנות דווקא פחות מתחברות לסגנון ה'גושניקי', ויותר לישיבות הקרובות יותר לחסידות (אבל מהזרם היותר פלורליסטי). אבל מטבע הדברים יש גם 'גושניקיות'. 

אסור לספר לידן בדיחות שובניסטיות, גם לא באירוניה... 

משהו נוסף? 

כיף לשמוע.

(אתה צריך לעדכן את הכרטיס אישי )

בס"ד

או עם הכל..

לא ניסיתי לספר בדיחות שוביניסטיות אבל בקבוצה שלי לדעתי אפשר לעשות דברים כאלה..

אנחנו כן צוחקות על זה לפעמים.

רובנו פמיניסטיות שפויות ובעלות חוש הומור

הרוב במדרשה הוא אחרי שירות. יש שתי קבוצות של "לפני" ושלוש של "אחרי".

בקשר למתחברות וכו'- אני מסכימה איתך אבל סתם שתדע שזה נורא הפתיע אותי. לי היה ברור שאתחתן כנראה עם גושניק

חשבתי שכולן במגדל עז כאלה והופתעתי לגלות שזה כמעט הפוך.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, כנראה קראתי את זה ברפרוף מדי

אבל הי, לפחות הגבתי לך לשם שינוי.

סביר שגם שם הייתי מסכימה איתך בסוף...

אפשר להיות אמא בדרך מסורתית ועדיין להישאר פמיניסטית.

אמא

שמוסרת שיעורי גמרא

ולא מגדלת את ילדיה 

כי עסוקה להעמיד תלמידות....


@צקון לחש

או אמא שסתם אין לה כוח לילדים שלה. (העבודה לפעמים זה רק תירוץ)

ולמעשה
לא מרוויחה הרבה.

 

נכון גם לגבי מה שכתבת.

לא מציאותי, ולדון לכף זכות בעין טובה מקרים אמיתיים.

@stripes

הרב קנייבסקי נשאל וענה על נשים שמלמדות גמרא שבוע שעבר (או שזה היה השבוע?) "עפ"ל".

זה מספיק לנו...

זה ממש לא קשור לחרדים, זה סגנון שנרכש מהרגל לדבר עם ת"ח

הבאתי דוגמא אחת מיני רבות

זאת רק הדרך של גוש עציון, והם לא כל הציבור הדת"ל.

על הדרך אציין שהמון אנשים דת"ל גם מתייעצים עם הרב קנייבסקי, אז אני מוחה מהצד על הקטע הקצת מזלזל הזה.

זה לא עובד ככה.

אולי במחוזות שלך, אבל עדיין הרב ליאור לא מוכיח, בעיקר כי שאלת אותו שאלה אישית לעצמך,

לא הנהגה לכל הנשים בעולם.

ודאי שרב לא יגיד למישהו על דעת האוסרים אם הוא רואה שהוא לא יקשיב לו,

הרבנים לא מנסים לייצר לקוחות לגהנום חח וזה לא קשור לגמרא, בכל הלכה אחרת פוסקים לפי האדם ששואל.

כבר ציינתי אותה הלוך ושוב בערך ב100 השתרשרויות בינינו

ועל כולם שיטת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לא צריך עוד ראיות

גם דעת הרב אבינר ככה, למרות שאני לא תלמיד שלו.

בקיצור כל מי שלא בריסקר בנפשו (כלומר יוצא משפחת סולובייצ'יק ואמריקאי), סובר ככה.

כל השאר סוברים ככה כשנשים שואלות, כי בתכלס אף אחת לא באמת תעשה מה שהרב אומר לה.

לו יצוייר, והרב ליאור היה עונה לך שאסור, היית מפסיקה?

ודאי שלא, ואז היית עוברת עבירה, לפחות עד שהיית שואלת רב אחר, אז הרב חסך את זה ממך

אין לי מושג לגבי שיטתו בהלכה של הרב ליאור,

מעריך אותו מאוד כת"ח, אבל לא קשור אליו לא בהשקפה ולא בהלכה.

ככלל, ההשקפה שלי נוטה להיות עצמאית, אם הרוח נושבת לכיוון להתיר בציבור הכללי (עזבי נגד רוב הפוסקים), אני ודאי אהיה נגד.

אני יודע שיש רבנים שסוברים אחרת, אבל כל מי שכתב ככה בפירוש, הוא דעת יחיד תחת הרב ליכטנשטיין.

ואת שוכחת את כל ההשתלשלות של הדיון ההוא, האיסור הוא ללמד, לא ללמוד.

הבעיה בללמוד אינה איסור, אלא נזק.

לא נפתח את זה מחדש, הכל כתוב שם

@צקון לחש

אני חסכן... ;)

יכול להיות שהיא פשוט עדכנה לגרסא בוגרת יותר. (קרה גם לי )

בס"ד

מפנים אותנו למקורות מסוימים. אני לא זוכרת כרגע את כל הספרים

ברור שאנחנו לא לומדות כמו בישיבות, אנחנו לא למדנו גמרא מכיתה ה'.

בגמרא אתגר אנחנו לומדות יותר בעיון- רמב"ן, רבנו דוד, תוספות רבנו פרץ, מרדכי וכו'.

מהבחינה הזאת אני מניחה שזה לא דומה לישיבות [שזה מאוד הגיוני]. מבחינת שיטת הלימוד זה תלוי מי הר"מ אבל באופן כללי הכיוון של הלימוד הוא אותו כיוון..

בכל מקרה מעולם לא רצינו ללמוד כמו ישיבות. כן הייתי שמחה להיות עם הידע שיש לבייניש ממוצע אבל לצערי לא זכיתי.

אנחנו לומדות בעיון גם אם זה לא כמו בישיבות..

בקיאות זה בטוח לא.

אבל בהרבה ישיבות זה ש"ס ופוסקים, קרי - גמרא רש"י תוס', רי"ף, רא"ש, רש"ש ומשם ממשיכים לרמב"ם, רשב"א, ריטב"א, שו"ע ופני יהושע. זה הבסיס פלוס מינוס.

וכמובן עוד ראשונים ואחרונים. זה מה שנקרא בגדול סדר עיון.

בס"ד

השאר זה הלכה יותר מפלפול למיטב הבנתי.

לר"ן על הרי"ף באמת יפנו אותנו לפעמים.

בגמרא אתגר בתדירות גבוהה יותר..

פלפול דוגמת בריסק הוא משהו שרוב ככל גדולי ישראל היו נגד.

האורחות צדיקים אומר שאין על זה אפילו "דרוש וקבל שכר".

עריכה:

נראה לי שאת חושבת שאליבא דהלכתא זה עם שו"ע.

שיטת הלימוד אליבא דהלכתא כוונתה להגיע להבנה מה היא מסקנת הסוגיא, בכל סוגיא.

מה שלא קורה בשום מקום שלומדים על-דרך הפלפול, ואז אתה נשאר חצי עם הארץ בסופו של דבר. הרבה רעש וצלצולים ומעט מאוד ידע.

כשלמדתי במקומות כאלה, התחרפנתי.

זה ממש לא אתגר אינטלקטואלי.

יצא לי פעם להיות קשור איכשהו להר המור, הם בטח לא לומדים בלי להבין את מסקנת הסוגיא ובאוויר.

שיטת לימודו של הרב מרדכי שטרנברג, מראשי בהר המור, ורבים מתלמידיו מלמדים בישיבות בציבור הדת"ל, הר המור וישיבות אחרות, מבוססת מאוד על שיטתו של רבי שמעון שקופ (מחבר 'שערי יושר').

רבי שמעון שקופ היה תלמיד של רבי חיים מבריסק,והושפע מדרכו, אבל פיתח את שיטת הלימוד לכיוון שונה, שמתעסק הרבה יותר בהבנת הסברות.

ואעיין בשיטת הרב שקופ.

אמנם זאת דעתי הסברתית ולא מבוססת אבל אני לא חושב שהרב מבריסק סבר שהפלפול לשם הפלפול הוא לכתחילה, ולא נראה לי שהוא בנה את עצמו כגדול עולם ככה

לרוב הראשונים וגם האחרונים זאת לא דרך הלימוד.

"פלפול פולני" כמו שקראת לו זה שיטת העיון הספרדי גם.

גם היא לא עיקר הלימוד, אבל היא ודאי משובחת ומייצרת אריות תורניים.

עיון אליבא דהלכתא היא עיקר לימוד הגמרא.

כל השאר, יש על זה ערערים מרובים.

להגיד שהרב ש"ך והרב אלישיב לימדו ככה, דורש ראיה מצידך, לא מספיק לירות מהמותן שאומרים ככה.

אני בספק ענקי אם רב אברום לימד ככה, הוא היה הראש ישיבה במרכז, שהייתה, בהוראה של הרב קוק, אנטי לשיטה הזאת (חוץ לזמן קצר בשביל להביא עוד תלמידים שהתלהבו מהקטע הזה).

אז על זה צריך ודאי הרבה יותר ראיות מאשר להגיד שככהנ זה היה.

כל מי שלומד אליבא דהלכתא לומד את כל הראשונים.

איך הגעת לזה שמתמקדים בעיקר במישהו? זאת לא דרך הבית יוסף שהוא יסוד העיון אליבא דהלכתא.

יש פוסקים שיגיעו גם לספרי מוסר ראשונים אם יש צורך בהבנת פשט סוגיא.

נ.ב,

ודאי שמזה ומזה אל תנח ידך,

עיון ספרדי ואליבא דהלכתא הלכו יד ביד ברוב ככל עדות המזרח.

לא יודע למה אצל האשכנזים תמיד היה צורך לחלק לקבוצות,

אבל ככה זה היה בג'רבה ותוניס, ובתימן, ובמרוקו ובעירק, למיטב ידיעתי.

אין לי זמן לזה, אבל אני בספק אם הם מתפלפלים בלי להגיע לשורה תחתונה בסוגיא.

בספק גדול.

אקצר כי קצת אין לי סבלנות כרגע למחשב,

אבל בגדול:

הגמרא היא דרך הלימוד של המשנה.

המשנה באה להעלות על כתב את המסקנות (יש שם קצת תלמוד), כדי שלא ישכחו.

אח"כ דרך הלימוד התחילה להשכח, ואז נכתבה הגמרא (ירושלמי ובבלי), על מנת לחבר את המסקנות להיגיון ולהכריע בהן.

לכן הגמרא נקראת סוף הוראה, ולכן ברור וקל להבין שאליבא דהלכתא, זאת דרך הלימוד.

אם אליבא דהלכתא דורש עיון, ודאי! אולי לא בהכרח עיון ספרדי, אבל ודאי שעיון.

ודרך כלל הגדולים שעסקו בגמרא בארצות המזרח המערב והדרום היו גם מעיינים בדרך הספרדית כי לא הייתה שום דרך אחרת להבין את הגמרא.

לימוד דף יומי לא מביא לשום מסקנות, זה בד"כ נקודת המוצא של הבריסקרים.

אני זוכר שיחה של ראש ישיבה שהצר על זה שבישיבות בריסקריות יש הרבה בני תורה שלא יודעים פשט גמרא כמו שצריך, והביא דוגמאות למכביר.

נגע קצת בדרך הלימוד המקורית כדי להבין עד כמה בריסק (ושאר מי שמתחבא מאחורי שמות אחרים) זאת המצאה מחודשת.

צריך לזכור לפני-כן שדף הגמרא היה "חף" ממפרשים במקורו, מי שרואה כתבי יד עתיקים נדהם.

דרך הגאונים הייתה אך ורק להכריע בגמרא.

דרך אחרוני הגאונים הם ראשוני הראשונים, רבנו חננאל, רבנו גרשום, רבנו ניסים גאון, והרי"ף,

הייתה להביא את הגמרא לשורה התחתונה שלה.

אם כי הרי"ף קיצר יותר, שאר הגדולים הנ"ל ביארו את השתלשלות הסוגיה בקצרה, עם התעכבות קלה על נקודות קשות בהבנה (וחלקם הביאו את הירושלמי) ובד"כ מסקנת הסוגיא אח"כ.

אח"כ בא רש"י והסביר לנו איך מבינים את המסלול, וביאר לנו דברים שנוכל להבין בעצמנו גם לא מפי רב, זה דומה להנ"ל אבל לא לגמרי.

אח"כ באו התוספות והעמידו את הגמרא מול עצמה (וגם את רש"י) ויישבו כל מה שהיה צריך יישוב.

שאר הראשונים הולכים באחת מן הדרכים, או מחדשים, או מיישבים, או פוסקים להכרעה.

הדבר הזה המשיך עד תקופת האחרונים בשקט ושלווה כשכל הגדולים מתנגדים לפלפול על מנת הפלפול.

שיטת בריסק, כך נטען במקורות רבים, נולדה על מנת לתת סיפוק אינטלקטואלי כנגד תנועת ההשכלה, לכן היא נולדה באשכנז, ולא שייכת לאף אחד מתפוצות ישראל האחרות.

אם כי היא נראית אינטוקלטואלית למכביר, היא ודאי לא באמת לימוד הגמרא.

לא לחינם הרבה בריסקרים לא יודעים להבין פשט גמרא.

אני אישית מפליג ומגזים ואומר שמי שלא ראה כתב יד בחייו (בין אם זה של המשנה, והגמרא או של אחד הראשונים שעליו נשאלת שאלה) הוא לא לומד גמרא באמת!

אבל אני מגזימן

כל מי שלומד גמרא בצורה "ישיבשערית" (זה לא מחמאה), לא מבין בכלל את הרקע של הגמרא, בטח לא זה היסטורי לא שלה ולא של המשנה ולא של הראשונים, דבר שנצרך מאוד.

לכן רוב ככל גדולי ישראל יצאו נגד שיטת הפלפול על מנת לפלפל הזאת.

זה פלפול בלי להגיע לשום שורה תחתונה.

לא כל פלפול הוא רע, רק זה שלא מגיע למסקנת הגמרא.

ומסקנת הגמרא היא היא אליבא דהלכתא, ולא שום דבר אחר.

לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים.

זה יכול להיות דברים שלפעמים מתנגדים אליהם מתוך אידאולוגיה [למשל שיטות מחקריות, ולפעמים אפילו סברות אנושיות פשוטות], ויכול להיות דברים שלא חולקים על חשיבותם, אבל בגלל שקופצים לשלב עיוני עם תלמידים שאין להם את הבסיס, מחמיצים אותם.

בד"כ הוא מוביל פחות למסקנות הלכתיות, אבל גם בו הפוסקים משתמשים להלכה, באיזו שהיא מידה, חלקם יותר וחלקם פחות.

ולא כל שיטת לימוד שאינה אליבא דהלכתא היא בריסק. שיטת הפלפול שהייתה בימי המהר"ל והא תקף אותה נחרצות, רחוקה כנראה מאוד משיטת בריסק.

ואגב, יש אחרונים 'ישיבתיים' מובהקים, שאינם בריסק, כמו הקצות והנתיבות שב שמעתתא, אגלי טל, מחנה אפרים משנה למלך ועוד. [כולם קדמו לבריסק, חלקם ספרים משמעותיים מאוד בפסיקת הלכה].

ככה משתמע מהתגובה שלך.

אני לא מדבר עם מסקנות הלכתיות בתור שו"ע בלבד, אני מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה.

כל הפוסקים השתמשו בפלפול לפסוק הלכה, זה דבר מובן מאליו.

הספרים שציינת, בעיקר האגלי טל, למדו בשיטה שעליה אני מדבר, ושהיא עיקר לימוד התורה.

כשאתה מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה, אתה מתכוון למשהו בסגנון-

להבין מה הגמרא הקשתה על המשנה, ואיך היא הבינה את המשנה בשלב הזה.

איך הדיעה הראשונה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה היא משנה בהבנת המשנה..

איך הדיעה השנייה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה ההבנה של במשנה

האם הגמרא מכריעה בין האפשרויות, וכו'..

נשמע לי שמה שאתה מתלונן עליו בבריסק, זה לא חלק מובנה בשיטה.

אלא היכרות אישית לא מוצלחת שלך איתה, ממקום בו דילגו על שלבים בסיסיים בעיון, [שצריך אותם, בכל שיטה שהיא], וקפצו לשיטת בריסק.

אני מכיר אותה גם משיחות של ראשי ישיבות שהצרו עליה.

אני לא טוען שבריסק מצד עצמה לא בסדר, לא הכרתי לצערי הרב את מייסדה.

אם היא כן הולכת עם דף הגמרא יד ביד הרי שזאת שיטת העיון הספרדי בדיוק, ואני בספק.

בכל אופן, כך או כך, היישום שלה כיום הוא בעייתי מאוד.

יש שיטות לימוד שונות בגמרא, והמכנה המשותף בין שיטות לימוד, ששתיהן אינן מתעלמות מהסוגיא עצמה, לא הופך אותם לשיטת לימוד אחת.

ואתן שתי דוגמאות של קושיות  מהספר חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (באדיבות ויקיטקסט), תקרא אותם ותחשוב האם זה נראה לך שאלות שחשוב לשאול כשלומדים בעיון שנועד להבנת הסוגיא/לפסיקת הלכה, או שזה נראה לך דיונים בשאלות מיותרות ולא קשורות [אני לא נכנס לתשובות שלו לשאלות האלה]

1.

ה' דברים מעכבין את התפילה .. וכוונת הלב וכו' כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.

מסתימת לשון הרמב"ם מבואר דדין כוונה הוא על כל התפילה - שכל התפילה הכוונה מעכבת בה, וקשה ממה שפסק הרמב"ם פ"י שם וז"ל : "מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון את לבו בברכה ראשונה - שוב אינו צריך" דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה, וצ"ע.

2. 

אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה...

וכבר הקשו דאיך לוקה כלל על לאוי דלא יראה ולא ימצא, והרי בפסחים (דף צ"ה.) מבואר להדיא דלאוי דלא יראה ולא ימצא הויין לאו הניתק לעשה דתשביתו, וקשה על הרמב"ם שפסק דבקונה חמץ בפסח דהוי מעשה לוקה, וצ"ע.

ואני לא רואה פה הבדל משיטת התוספות, זאת אחת משתי שיטות היסוד שתיארתי לעיל אחרי סוף תקופת הראשונים, אחרי רש"י.

לא מכיר את כלל השיטה, נראה שבחרת בדוגמאות מעורפלות מדי, ואני בספק אם כל חידושיו נשארו בצ"ע.

נ.ב,

אחזור ואומר שאני לא נגד שום שיטה,

רק נגד פלפול שעקור מהפשט,

דבר שמצוי בישיבות בכל המגזרים היום,

עזוב בצד את האחוזים, והם קוראים לזה "בריסק".

והתייחסתי רק לשאלות.

אני לא בקיא גדול בר' חיים, אבל מעט אני בכל זאת מכיר, ונראה שמבחינת השאלות, זה דוגמאות מאפיינות. סתירה בין שני מקורות ברמב"ם (דוגמא ראשונה), או בין רמב"ם לגמרא (דוגמא שנייה). לפחות אחת הדוגמאות, היא מהחידושים המפורסמים ביותר של ר' חיים (ביחס לכוונה בתפילה).

בינתיים, זה באמת לא חריג ביחס לשיטת התוס' שהזכרת, או מה שהגמרא עצמה עושה פעמים רבות [למשל, בסתירות בין משניות/ברייתות]. בכל אופן, זו התמקדות מיוחדת של בריסק, אבל זה עדיין לא כ"כ ייחודי. 

כלומר זה דוגמאות [שנראה לי שהם באמת די מייצגות] שהנושא של החידושים של ר' חיים הוא הסוגיא. בין אם מסכימים איתם ובין אם חולקים עליהם, הם עוסקים במשהו שהוא חלק מהסוגיא.

אז מה מייחד את שיטת בריסק? אני חושב שאפשר לראות את זה יותר בתירוצים.

[קישור לדברי הגר"ח על כוונה בתפילה].

הוא אומר שיש שני מושגים שונים של כוונה, מגדיר אותם ומסביר מאיזה דין כל אחד מהם נובע, ומתרץ כך את הסתירה ברמב"ם.

העיסוק בהגדרות, וכן תירוץ סתירה באמצעות פירוק מושג אחד לשני מושגים,(שני דינים) היא אופיינית לבריסק. אני מניח שאם תחפש טוב בראשונים ובאחרונים תמצא לעיתים נדירות דברים כאלה גם לפני ר' חיים, אבל בריסק עושים את זה באופן שיטתי, ובסגנון אופייני. 

למתעניינים במאפיינים המיוחדים של השיטה, כדאי לעיין בספר אישים ושיטות של הרב זווין, בפרק הרלוונטי.

אז זה שונה לגמרי מאיך שטוענים שלומדים בריסק בישיבות היום כנראה

1.מי שטועה הוא לא מטומטם,הוא אנושי והוא אמור לטעות.

2.אני לא טוען שכולם טועים חוץ ממני,אני פועל לא רק לפי רגש לגבי שאלות אלא גם לגבי שכל לפיכך אני בודק כל דבר שאני כותב בדרך כלל,ואם אני טועה אז אני מודה בזה.

אני שונא מתמטיקה,למדתי לזה יותר מדי בימים האחרונים,אשמח שלא תזכיר לי את זה.

לילה טוב.

בגמרא.

אל תמציא הבנות בגמרא שלא קיימות, צדיק.

כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אם תהיה דיין אולי דעתך תחשב למשהו.

עד אז אין לך בכלל להחזיק מההבנה שלך בגמרא נגד שאר המפרשים.

ומנסיוני בד"כ אנשים שלא יודעים גמרא חושבים כמוך

כל עם ישראל קיבלו את הכרעות השו"ע בין הראשונים, לכן התחילה תקופת האחרונים.

אם הרמ"א בהקדמה למפה, אמר שאי אפשר ללכת נגד מרן בדינים, אז קל וחומר שאתה לא יכול.

לזה קוראים שבתאות.

כל שאר הטענות לא רלוונטיות לדיון.

ולעשות דברים הזויים כמו חופה עם ספר תורה כשהוא החתן וכו'.

תלמד את הנושא לעומק, ויקיפדיה זה לא מספיק.

מה שמרן הבית יוסף עשה זה להכריע בין הראשונים, ה"קיבלנו הוראת מרן" הוא משפט שתופס אצל כל עם ישראל, לא לעניין מנהגים, עם מקרים יוצאי דופן של דינים בודדים, וזהו.

יש דבר כזה שנקרא פוק חזי מאי עמא דבר

כגון תשובות הרשבא ח"א רנג.

ושניהם נפטרו הרבה לפני שהוא נולד.

היו פה הרבה ששיבחו את ה"רמת לימוד של הגמרא" שם,

ולמיטב ראייתי, לא מבינים שם דף גמרא יותר מאשר תלמיד ישיבה תיכונית ממוצעת,

שזה לא מחמאה בד"כ...

הוא על מי שביקש לדעת אם זה יפריע לו, וקיבל תשובות מאנשים

אין לי זמן להיות פה יותר מדי ואני עושה שלבי יציאה אחרונים מכאן

אין לי שום בעיה עם בנות גבריות,

עם או בלי קשר לגמרא,

איך זה הפך לחלק מהדיון?

ואמרתי שבנות גבריות זה לא קשור לגמרא

אני לא נגד הכללות,

צריך ללמוד להכליל ועם כל זאת להתייחס גם לפרט הפרטי יד ביד ובלי להבהל.

אולי ההגדרה שלך לבחורה גברית שונה משל רוב הגברים?

זה לא עניין של מידות גוף, שפת גוף וכו' ברוב המקרים,

אלא נטיה "ללבוש את המכנסיים".

בעיניי זה הפוך, אבל נראה לי שאני דעת מיעוט.

התכוונתי שאני חושב שבחורה גברית, זה בנטיה חיצונית בעיקר.

ואין לי שום דבר נגד זה, כל אחד ומה שמושך אותו.

תיארתי מה דעת רוב הגברים, לענ"ד.

לא מעניין אותי כל-כך מעבר לזה

מבחינת הפנימיות, נטיה לרצות להנהיג, איתה יש לי בעיה,

אבל זה מסיבות שלא שייכות למגדל עוז ודומותיה.

שם יש לי בעיה עם חדשות שנוטה לנזק רוחני,

וכבר דנו בזה מליוני(!) פעמים, אז לא ננצל"ש גם פה .

ואז כולם יחשבו כמוני 

ואז יבוא המשיח 

בס"ד

ז"א תדמיין דמות נקבה כלשהי מגלגלת עיניים

הבחורה הכי קשוחה שפגשתי. ופגשתי.

בחורה מלחיצה.

עזוב אותה אחי, אין לך סיכוי.

עזוב את הקנטור והנצחון. אני מבין שמדובר בדברים עקרוניים וזה מאד חשוב לך, אבל החיים קצרים מדי.

ה' גדול אין יודעים כלל, והחיים קצרים, והשנים חולפות מהר, ומה יש לנו חוץ מבית מדרש ובית הכנסת ומצוות ומעשים טובים.

אין טעם בריבים מטופשים, אין טעם במחלוקות, אין טעם בשנאה. זה כל כך טיפשי, כל כך ריק. רק מצוות ושמחה בריבון העולמים, זה כל החיות והתקווה באמת שיש בעולם, וכל השאר הבל הבלים. לא ישאר מזה כלום ושום דבר.

לא מהעשירות והראוותנות של העשירים, לא מהצער והדלות של העניים, לא ישאר שום דבר משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא, רק מה שכל אחד יחטוף איזה מצווה ואיזה בירור ואיזה השגה. אם כל אחד היה מסתכל באמת על התכלית לא היו מחלוקות בעולם. זה פשוט לא שווה את זה, לא שווה לבזבז כוחות וחיים על דברים שהם סתם.

עזוב אותך. העיקר זה להיות שמח. החיים יפים, הכל יפה. הכל טוב. הבעיה היא אנחנו, רק אנחנו. האדם יוצר את כל הסבל והאומללות, את כל החושך. האור תמיד זמין, האמת תמיד נגישה. אנחנו מפנים לה עורף, מסובבים את גבינו.

אנחנו בשלב של הצחוקים

@ענבל היא גבר-גבר

לא נעלמתי בכלל, אני פשוט בצללים. יש הרבה כח בהליכה בצללים בחיים, שתדעו לכם. אנשים תמיד רוצים להיות מישהו ומשהו, להצהיר על הנוכחות שלהם, שהם חיים וקיימים. אבל באמת זו הרצון הזה להכריז על עצמנו תמיד זו רק אנרגיה זרה ומזיקה שאנחנו צורכים.

את יודעת, חיים. מנסה למצוא את האיזונים. העולם הזה הוא כמו הליכה על חוט השערה. הקווים דקים מאד. קווים דקים בין טיפשות לאומץ, בין ענווה לחלישות, בין חיים למוות. יש את השיר 'אם' של קיפלינג שמדבר על העניין הזה:

אם תוכל לשמור על ראשך כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם ומאשימים בכך אותך,
אם תוכל לבטוח בעצמך כשכל האנשים מפקפקים בך,
אך להתחשב גם בספקותיהם;

אם תוכל להמתין ולא להתעייף מההמתנה,
או אם שישקרו אודותיך, לא לעסוק בשקרים,
או להיות שנוא, בלא להיכנע לשנאה,
ועדיין לא להראות טוב מדי, או לדבר בחכמה מופרזת:

אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך;
אם תוכל לחשוב – ולא לעשות את המחשבות למטרתך;
אם תוכל לפגוש בניצחון ובאסון,
ולשני המתחזים הללו להתייחס אותו דבר;

אם תוכל לשאת לשמוע את האמת שדיברת,
מעוותת בידי נבלים לשמש מלכודת לשוטים,
או לראות את הדברים שנתת את חייך עבורם שבורים,
ולהתכופף לבנותם שוב בכלים שחוקים;

אם את כל זכיותיך תוכל לאסוף לערמה,
ולסכנם בסיבוב אחד של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל שוב מההתחלה,
ולעולם לא לדבר על הפסדך;

אם תוכל להכריח את ליבך ועצביך ומקור עוצמתך,
לשרת את מטרתך זמן רב אחרי שאבדו לך,
וכך להחזיק מעמד כשדבר אין בתוכך,
לבד מהרצון שלך שאומר להם:"החזיקו מעמד!"

סתאם, אין לי כח לכל מיני קשקושים אינטלקטואליים עכשיו על החיים.

עדיין מחפש מישו שיאכל איתי גלידה.

בס"ד

ואנחנו תמיד בעד גלידה.

אתה בא?

אני תמיד מזמין אנשים לגלידה. אממה, הם מצפים שאני אזחל על גחוני ואזמין אותם בעשרים אלף התחנפויות ודיבורים מתקתקים של סוכר.

יש יותר גאולה מגלידה ושמחה ביחד?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם