מכיר את החברותות בישיבה שנפרדים דרככם אחרי נסיון אחד?

זה עלול להיות ככה...

אתה לא צריך חברותא בזוגיות אלא אישה עם יכולת אינטלקטואלית שמתאימה לבן תורה, וב"ה יש המון כאלה.

זה כמו להגיד שכל המחוננים נמצאים באקדמיה,

זה הכי לא נכון שיש בעולם.

ההשוואה לפתיחות של הגוש לא קשורה בכלל לרמה אינטלקטואלית.

מספרית או סטטיסטית זה לא מסתדר בכלל, מה עם נשים שמצליחות במקצועות חול?

מצליחות בעשיה? מוכשרות שכלית גם בלי שזה בא לידי ביטוי בפועל?

מה זה הנתון הלא מבוסס הזה.

אני מוחה בשם כל בנות ישראל הנבונות!

אבל אני בטוח שלא עשית שם מבחני IQ כדי להצדיק את הקביעה הזאת ;)

ולא, אי אפשר להבחין, בכל מקום יש חריפים יותר או פחות.

גם מבחן אייקיו לא באמת מעריך אינטליגנציה, זה רק קרוב יחסית, וזה מפיו של ממציא המבחן (הצרפתי ההוא, נו מה-שמו צרפתי).

בדיוק למה שאתה *לא* מחפש, בגלל זה אמרתי שמדרשיסטיות שלומדות גמרא הן מהסוג הזה.

גבר שרגיל ללמוד גמרא עלול להפוך בלי להתכוון לווכחן אם הוא לא יודע להתנתק מהעיון, אז אישה שלא בנויה לזה רוחנית ושכלית בכלל הופכת לכזאת. לא נתקלתי במי יודע מה הרבה, אבל כל מי שהכרתי שהייתה כזאת הייתה עקשנית כמו פרד חח

אני עם @נפש חיה., יש בנות תורניות מאוד, וברמה אינטלקטואלית מאוד גבוהה גם מחוץ למדרשות...

ותהי שמחה ומאושרת במהרה בימינו אמן,

ועדיין תסברי כמו שאת סוברת, שעקשנות כזאת, היא דבר טוב

לענ"ד, עקשנות היא מידה שממש קשה לקחת למקום הנקי שלה.

אם כי, היא מועילה מאוד בעבודת השם, וחשובה למי שרוצה לגדול.

ארוסתי ממגדל עז, ובאופן כללי די היה ברור לי (מאז כיתה ט' בערך) שאשתי תעבור שם... אז אני אשתדל לכתוב דברים טכניים, אבל אם מתפלקות לי הערות מעריצות אז תסנן אותן בהתאם להשקפתך: 

בשנים האחרונות יש גם 'גרעין' המאפשר לבנות גיוס מרוכז (כך שהצבא מחוייב לשחרר אותן לאירועים שהמדרשה מארגנת לתלמידות שבצבא), אבל בעיקרון יש גם קבוצת בנות שהולכת לשירות לאומי, ויש גם כאלה שמגיעות בכלל רק אחרי שירות. 

העקרון במדרשה הוא שלומדים הכל - גמרא בעיון, תנ"ך (בגישה של הרצוג והר עציון, אבל לא רק), מחשבה. כמובן, כמו בישיבות, לא כל הבנות לומדות הכל בצורה שווה... אבל הרעיון הוא שאין משהו שנשים מודרות ממנו. 

באופן מפתיע, הרבה בנות דווקא פחות מתחברות לסגנון ה'גושניקי', ויותר לישיבות הקרובות יותר לחסידות (אבל מהזרם היותר פלורליסטי). אבל מטבע הדברים יש גם 'גושניקיות'. 

אסור לספר לידן בדיחות שובניסטיות, גם לא באירוניה... 

משהו נוסף? 

כיף לשמוע.

(אתה צריך לעדכן את הכרטיס אישי )

בס"ד

או עם הכל..

לא ניסיתי לספר בדיחות שוביניסטיות אבל בקבוצה שלי לדעתי אפשר לעשות דברים כאלה..

אנחנו כן צוחקות על זה לפעמים.

רובנו פמיניסטיות שפויות ובעלות חוש הומור

הרוב במדרשה הוא אחרי שירות. יש שתי קבוצות של "לפני" ושלוש של "אחרי".

בקשר למתחברות וכו'- אני מסכימה איתך אבל סתם שתדע שזה נורא הפתיע אותי. לי היה ברור שאתחתן כנראה עם גושניק

חשבתי שכולן במגדל עז כאלה והופתעתי לגלות שזה כמעט הפוך.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, כנראה קראתי את זה ברפרוף מדי

אבל הי, לפחות הגבתי לך לשם שינוי.

סביר שגם שם הייתי מסכימה איתך בסוף...

אפשר להיות אמא בדרך מסורתית ועדיין להישאר פמיניסטית.

אמא

שמוסרת שיעורי גמרא

ולא מגדלת את ילדיה 

כי עסוקה להעמיד תלמידות....


@צקון לחש

או אמא שסתם אין לה כוח לילדים שלה. (העבודה לפעמים זה רק תירוץ)

ולמעשה
לא מרוויחה הרבה.

 

נכון גם לגבי מה שכתבת.

לא מציאותי, ולדון לכף זכות בעין טובה מקרים אמיתיים.

@stripes

הרב קנייבסקי נשאל וענה על נשים שמלמדות גמרא שבוע שעבר (או שזה היה השבוע?) "עפ"ל".

זה מספיק לנו...

זה ממש לא קשור לחרדים, זה סגנון שנרכש מהרגל לדבר עם ת"ח

הבאתי דוגמא אחת מיני רבות

זאת רק הדרך של גוש עציון, והם לא כל הציבור הדת"ל.

על הדרך אציין שהמון אנשים דת"ל גם מתייעצים עם הרב קנייבסקי, אז אני מוחה מהצד על הקטע הקצת מזלזל הזה.

זה לא עובד ככה.

אולי במחוזות שלך, אבל עדיין הרב ליאור לא מוכיח, בעיקר כי שאלת אותו שאלה אישית לעצמך,

לא הנהגה לכל הנשים בעולם.

ודאי שרב לא יגיד למישהו על דעת האוסרים אם הוא רואה שהוא לא יקשיב לו,

הרבנים לא מנסים לייצר לקוחות לגהנום חח וזה לא קשור לגמרא, בכל הלכה אחרת פוסקים לפי האדם ששואל.

כבר ציינתי אותה הלוך ושוב בערך ב100 השתרשרויות בינינו

ועל כולם שיטת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לא צריך עוד ראיות

גם דעת הרב אבינר ככה, למרות שאני לא תלמיד שלו.

בקיצור כל מי שלא בריסקר בנפשו (כלומר יוצא משפחת סולובייצ'יק ואמריקאי), סובר ככה.

כל השאר סוברים ככה כשנשים שואלות, כי בתכלס אף אחת לא באמת תעשה מה שהרב אומר לה.

לו יצוייר, והרב ליאור היה עונה לך שאסור, היית מפסיקה?

ודאי שלא, ואז היית עוברת עבירה, לפחות עד שהיית שואלת רב אחר, אז הרב חסך את זה ממך

אין לי מושג לגבי שיטתו בהלכה של הרב ליאור,

מעריך אותו מאוד כת"ח, אבל לא קשור אליו לא בהשקפה ולא בהלכה.

ככלל, ההשקפה שלי נוטה להיות עצמאית, אם הרוח נושבת לכיוון להתיר בציבור הכללי (עזבי נגד רוב הפוסקים), אני ודאי אהיה נגד.

אני יודע שיש רבנים שסוברים אחרת, אבל כל מי שכתב ככה בפירוש, הוא דעת יחיד תחת הרב ליכטנשטיין.

ואת שוכחת את כל ההשתלשלות של הדיון ההוא, האיסור הוא ללמד, לא ללמוד.

הבעיה בללמוד אינה איסור, אלא נזק.

לא נפתח את זה מחדש, הכל כתוב שם

@צקון לחש

אני חסכן... ;)

יכול להיות שהיא פשוט עדכנה לגרסא בוגרת יותר. (קרה גם לי )

בס"ד

מפנים אותנו למקורות מסוימים. אני לא זוכרת כרגע את כל הספרים

ברור שאנחנו לא לומדות כמו בישיבות, אנחנו לא למדנו גמרא מכיתה ה'.

בגמרא אתגר אנחנו לומדות יותר בעיון- רמב"ן, רבנו דוד, תוספות רבנו פרץ, מרדכי וכו'.

מהבחינה הזאת אני מניחה שזה לא דומה לישיבות [שזה מאוד הגיוני]. מבחינת שיטת הלימוד זה תלוי מי הר"מ אבל באופן כללי הכיוון של הלימוד הוא אותו כיוון..

בכל מקרה מעולם לא רצינו ללמוד כמו ישיבות. כן הייתי שמחה להיות עם הידע שיש לבייניש ממוצע אבל לצערי לא זכיתי.

אנחנו לומדות בעיון גם אם זה לא כמו בישיבות..

בקיאות זה בטוח לא.

אבל בהרבה ישיבות זה ש"ס ופוסקים, קרי - גמרא רש"י תוס', רי"ף, רא"ש, רש"ש ומשם ממשיכים לרמב"ם, רשב"א, ריטב"א, שו"ע ופני יהושע. זה הבסיס פלוס מינוס.

וכמובן עוד ראשונים ואחרונים. זה מה שנקרא בגדול סדר עיון.

בס"ד

השאר זה הלכה יותר מפלפול למיטב הבנתי.

לר"ן על הרי"ף באמת יפנו אותנו לפעמים.

בגמרא אתגר בתדירות גבוהה יותר..

פלפול דוגמת בריסק הוא משהו שרוב ככל גדולי ישראל היו נגד.

האורחות צדיקים אומר שאין על זה אפילו "דרוש וקבל שכר".

עריכה:

נראה לי שאת חושבת שאליבא דהלכתא זה עם שו"ע.

שיטת הלימוד אליבא דהלכתא כוונתה להגיע להבנה מה היא מסקנת הסוגיא, בכל סוגיא.

מה שלא קורה בשום מקום שלומדים על-דרך הפלפול, ואז אתה נשאר חצי עם הארץ בסופו של דבר. הרבה רעש וצלצולים ומעט מאוד ידע.

כשלמדתי במקומות כאלה, התחרפנתי.

זה ממש לא אתגר אינטלקטואלי.

יצא לי פעם להיות קשור איכשהו להר המור, הם בטח לא לומדים בלי להבין את מסקנת הסוגיא ובאוויר.

שיטת לימודו של הרב מרדכי שטרנברג, מראשי בהר המור, ורבים מתלמידיו מלמדים בישיבות בציבור הדת"ל, הר המור וישיבות אחרות, מבוססת מאוד על שיטתו של רבי שמעון שקופ (מחבר 'שערי יושר').

רבי שמעון שקופ היה תלמיד של רבי חיים מבריסק,והושפע מדרכו, אבל פיתח את שיטת הלימוד לכיוון שונה, שמתעסק הרבה יותר בהבנת הסברות.

ואעיין בשיטת הרב שקופ.

אמנם זאת דעתי הסברתית ולא מבוססת אבל אני לא חושב שהרב מבריסק סבר שהפלפול לשם הפלפול הוא לכתחילה, ולא נראה לי שהוא בנה את עצמו כגדול עולם ככה

לרוב הראשונים וגם האחרונים זאת לא דרך הלימוד.

"פלפול פולני" כמו שקראת לו זה שיטת העיון הספרדי גם.

גם היא לא עיקר הלימוד, אבל היא ודאי משובחת ומייצרת אריות תורניים.

עיון אליבא דהלכתא היא עיקר לימוד הגמרא.

כל השאר, יש על זה ערערים מרובים.

להגיד שהרב ש"ך והרב אלישיב לימדו ככה, דורש ראיה מצידך, לא מספיק לירות מהמותן שאומרים ככה.

אני בספק ענקי אם רב אברום לימד ככה, הוא היה הראש ישיבה במרכז, שהייתה, בהוראה של הרב קוק, אנטי לשיטה הזאת (חוץ לזמן קצר בשביל להביא עוד תלמידים שהתלהבו מהקטע הזה).

אז על זה צריך ודאי הרבה יותר ראיות מאשר להגיד שככהנ זה היה.

כל מי שלומד אליבא דהלכתא לומד את כל הראשונים.

איך הגעת לזה שמתמקדים בעיקר במישהו? זאת לא דרך הבית יוסף שהוא יסוד העיון אליבא דהלכתא.

יש פוסקים שיגיעו גם לספרי מוסר ראשונים אם יש צורך בהבנת פשט סוגיא.

נ.ב,

ודאי שמזה ומזה אל תנח ידך,

עיון ספרדי ואליבא דהלכתא הלכו יד ביד ברוב ככל עדות המזרח.

לא יודע למה אצל האשכנזים תמיד היה צורך לחלק לקבוצות,

אבל ככה זה היה בג'רבה ותוניס, ובתימן, ובמרוקו ובעירק, למיטב ידיעתי.

אין לי זמן לזה, אבל אני בספק אם הם מתפלפלים בלי להגיע לשורה תחתונה בסוגיא.

בספק גדול.

אקצר כי קצת אין לי סבלנות כרגע למחשב,

אבל בגדול:

הגמרא היא דרך הלימוד של המשנה.

המשנה באה להעלות על כתב את המסקנות (יש שם קצת תלמוד), כדי שלא ישכחו.

אח"כ דרך הלימוד התחילה להשכח, ואז נכתבה הגמרא (ירושלמי ובבלי), על מנת לחבר את המסקנות להיגיון ולהכריע בהן.

לכן הגמרא נקראת סוף הוראה, ולכן ברור וקל להבין שאליבא דהלכתא, זאת דרך הלימוד.

אם אליבא דהלכתא דורש עיון, ודאי! אולי לא בהכרח עיון ספרדי, אבל ודאי שעיון.

ודרך כלל הגדולים שעסקו בגמרא בארצות המזרח המערב והדרום היו גם מעיינים בדרך הספרדית כי לא הייתה שום דרך אחרת להבין את הגמרא.

לימוד דף יומי לא מביא לשום מסקנות, זה בד"כ נקודת המוצא של הבריסקרים.

אני זוכר שיחה של ראש ישיבה שהצר על זה שבישיבות בריסקריות יש הרבה בני תורה שלא יודעים פשט גמרא כמו שצריך, והביא דוגמאות למכביר.

נגע קצת בדרך הלימוד המקורית כדי להבין עד כמה בריסק (ושאר מי שמתחבא מאחורי שמות אחרים) זאת המצאה מחודשת.

צריך לזכור לפני-כן שדף הגמרא היה "חף" ממפרשים במקורו, מי שרואה כתבי יד עתיקים נדהם.

דרך הגאונים הייתה אך ורק להכריע בגמרא.

דרך אחרוני הגאונים הם ראשוני הראשונים, רבנו חננאל, רבנו גרשום, רבנו ניסים גאון, והרי"ף,

הייתה להביא את הגמרא לשורה התחתונה שלה.

אם כי הרי"ף קיצר יותר, שאר הגדולים הנ"ל ביארו את השתלשלות הסוגיה בקצרה, עם התעכבות קלה על נקודות קשות בהבנה (וחלקם הביאו את הירושלמי) ובד"כ מסקנת הסוגיא אח"כ.

אח"כ בא רש"י והסביר לנו איך מבינים את המסלול, וביאר לנו דברים שנוכל להבין בעצמנו גם לא מפי רב, זה דומה להנ"ל אבל לא לגמרי.

אח"כ באו התוספות והעמידו את הגמרא מול עצמה (וגם את רש"י) ויישבו כל מה שהיה צריך יישוב.

שאר הראשונים הולכים באחת מן הדרכים, או מחדשים, או מיישבים, או פוסקים להכרעה.

הדבר הזה המשיך עד תקופת האחרונים בשקט ושלווה כשכל הגדולים מתנגדים לפלפול על מנת הפלפול.

שיטת בריסק, כך נטען במקורות רבים, נולדה על מנת לתת סיפוק אינטלקטואלי כנגד תנועת ההשכלה, לכן היא נולדה באשכנז, ולא שייכת לאף אחד מתפוצות ישראל האחרות.

אם כי היא נראית אינטוקלטואלית למכביר, היא ודאי לא באמת לימוד הגמרא.

לא לחינם הרבה בריסקרים לא יודעים להבין פשט גמרא.

אני אישית מפליג ומגזים ואומר שמי שלא ראה כתב יד בחייו (בין אם זה של המשנה, והגמרא או של אחד הראשונים שעליו נשאלת שאלה) הוא לא לומד גמרא באמת!

אבל אני מגזימן

כל מי שלומד גמרא בצורה "ישיבשערית" (זה לא מחמאה), לא מבין בכלל את הרקע של הגמרא, בטח לא זה היסטורי לא שלה ולא של המשנה ולא של הראשונים, דבר שנצרך מאוד.

לכן רוב ככל גדולי ישראל יצאו נגד שיטת הפלפול על מנת לפלפל הזאת.

זה פלפול בלי להגיע לשום שורה תחתונה.

לא כל פלפול הוא רע, רק זה שלא מגיע למסקנת הגמרא.

ומסקנת הגמרא היא היא אליבא דהלכתא, ולא שום דבר אחר.

לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים.

זה יכול להיות דברים שלפעמים מתנגדים אליהם מתוך אידאולוגיה [למשל שיטות מחקריות, ולפעמים אפילו סברות אנושיות פשוטות], ויכול להיות דברים שלא חולקים על חשיבותם, אבל בגלל שקופצים לשלב עיוני עם תלמידים שאין להם את הבסיס, מחמיצים אותם.

בד"כ הוא מוביל פחות למסקנות הלכתיות, אבל גם בו הפוסקים משתמשים להלכה, באיזו שהיא מידה, חלקם יותר וחלקם פחות.

ולא כל שיטת לימוד שאינה אליבא דהלכתא היא בריסק. שיטת הפלפול שהייתה בימי המהר"ל והא תקף אותה נחרצות, רחוקה כנראה מאוד משיטת בריסק.

ואגב, יש אחרונים 'ישיבתיים' מובהקים, שאינם בריסק, כמו הקצות והנתיבות שב שמעתתא, אגלי טל, מחנה אפרים משנה למלך ועוד. [כולם קדמו לבריסק, חלקם ספרים משמעותיים מאוד בפסיקת הלכה].

ככה משתמע מהתגובה שלך.

אני לא מדבר עם מסקנות הלכתיות בתור שו"ע בלבד, אני מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה.

כל הפוסקים השתמשו בפלפול לפסוק הלכה, זה דבר מובן מאליו.

הספרים שציינת, בעיקר האגלי טל, למדו בשיטה שעליה אני מדבר, ושהיא עיקר לימוד התורה.

כשאתה מדבר על מסקנות לגבי השתלשלות הסוגיא עצמה, אתה מתכוון למשהו בסגנון-

להבין מה הגמרא הקשתה על המשנה, ואיך היא הבינה את המשנה בשלב הזה.

איך הדיעה הראשונה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה היא משנה בהבנת המשנה..

איך הדיעה השנייה בגמרא מתרצת את הקושיא, ומה ההבנה של במשנה

האם הגמרא מכריעה בין האפשרויות, וכו'..

נשמע לי שמה שאתה מתלונן עליו בבריסק, זה לא חלק מובנה בשיטה.

אלא היכרות אישית לא מוצלחת שלך איתה, ממקום בו דילגו על שלבים בסיסיים בעיון, [שצריך אותם, בכל שיטה שהיא], וקפצו לשיטת בריסק.

אני מכיר אותה גם משיחות של ראשי ישיבות שהצרו עליה.

אני לא טוען שבריסק מצד עצמה לא בסדר, לא הכרתי לצערי הרב את מייסדה.

אם היא כן הולכת עם דף הגמרא יד ביד הרי שזאת שיטת העיון הספרדי בדיוק, ואני בספק.

בכל אופן, כך או כך, היישום שלה כיום הוא בעייתי מאוד.

יש שיטות לימוד שונות בגמרא, והמכנה המשותף בין שיטות לימוד, ששתיהן אינן מתעלמות מהסוגיא עצמה, לא הופך אותם לשיטת לימוד אחת.

ואתן שתי דוגמאות של קושיות  מהספר חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (באדיבות ויקיטקסט), תקרא אותם ותחשוב האם זה נראה לך שאלות שחשוב לשאול כשלומדים בעיון שנועד להבנת הסוגיא/לפסיקת הלכה, או שזה נראה לך דיונים בשאלות מיותרות ולא קשורות [אני לא נכנס לתשובות שלו לשאלות האלה]

1.

ה' דברים מעכבין את התפילה .. וכוונת הלב וכו' כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.

מסתימת לשון הרמב"ם מבואר דדין כוונה הוא על כל התפילה - שכל התפילה הכוונה מעכבת בה, וקשה ממה שפסק הרמב"ם פ"י שם וז"ל : "מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון את לבו בברכה ראשונה - שוב אינו צריך" דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה, וצ"ע.

2. 

אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה...

וכבר הקשו דאיך לוקה כלל על לאוי דלא יראה ולא ימצא, והרי בפסחים (דף צ"ה.) מבואר להדיא דלאוי דלא יראה ולא ימצא הויין לאו הניתק לעשה דתשביתו, וקשה על הרמב"ם שפסק דבקונה חמץ בפסח דהוי מעשה לוקה, וצ"ע.

ואני לא רואה פה הבדל משיטת התוספות, זאת אחת משתי שיטות היסוד שתיארתי לעיל אחרי סוף תקופת הראשונים, אחרי רש"י.

לא מכיר את כלל השיטה, נראה שבחרת בדוגמאות מעורפלות מדי, ואני בספק אם כל חידושיו נשארו בצ"ע.

נ.ב,

אחזור ואומר שאני לא נגד שום שיטה,

רק נגד פלפול שעקור מהפשט,

דבר שמצוי בישיבות בכל המגזרים היום,

עזוב בצד את האחוזים, והם קוראים לזה "בריסק".

והתייחסתי רק לשאלות.

אני לא בקיא גדול בר' חיים, אבל מעט אני בכל זאת מכיר, ונראה שמבחינת השאלות, זה דוגמאות מאפיינות. סתירה בין שני מקורות ברמב"ם (דוגמא ראשונה), או בין רמב"ם לגמרא (דוגמא שנייה). לפחות אחת הדוגמאות, היא מהחידושים המפורסמים ביותר של ר' חיים (ביחס לכוונה בתפילה).

בינתיים, זה באמת לא חריג ביחס לשיטת התוס' שהזכרת, או מה שהגמרא עצמה עושה פעמים רבות [למשל, בסתירות בין משניות/ברייתות]. בכל אופן, זו התמקדות מיוחדת של בריסק, אבל זה עדיין לא כ"כ ייחודי. 

כלומר זה דוגמאות [שנראה לי שהם באמת די מייצגות] שהנושא של החידושים של ר' חיים הוא הסוגיא. בין אם מסכימים איתם ובין אם חולקים עליהם, הם עוסקים במשהו שהוא חלק מהסוגיא.

אז מה מייחד את שיטת בריסק? אני חושב שאפשר לראות את זה יותר בתירוצים.

[קישור לדברי הגר"ח על כוונה בתפילה].

הוא אומר שיש שני מושגים שונים של כוונה, מגדיר אותם ומסביר מאיזה דין כל אחד מהם נובע, ומתרץ כך את הסתירה ברמב"ם.

העיסוק בהגדרות, וכן תירוץ סתירה באמצעות פירוק מושג אחד לשני מושגים,(שני דינים) היא אופיינית לבריסק. אני מניח שאם תחפש טוב בראשונים ובאחרונים תמצא לעיתים נדירות דברים כאלה גם לפני ר' חיים, אבל בריסק עושים את זה באופן שיטתי, ובסגנון אופייני. 

למתעניינים במאפיינים המיוחדים של השיטה, כדאי לעיין בספר אישים ושיטות של הרב זווין, בפרק הרלוונטי.

אז זה שונה לגמרי מאיך שטוענים שלומדים בריסק בישיבות היום כנראה

1.מי שטועה הוא לא מטומטם,הוא אנושי והוא אמור לטעות.

2.אני לא טוען שכולם טועים חוץ ממני,אני פועל לא רק לפי רגש לגבי שאלות אלא גם לגבי שכל לפיכך אני בודק כל דבר שאני כותב בדרך כלל,ואם אני טועה אז אני מודה בזה.

אני שונא מתמטיקה,למדתי לזה יותר מדי בימים האחרונים,אשמח שלא תזכיר לי את זה.

לילה טוב.

בגמרא.

אל תמציא הבנות בגמרא שלא קיימות, צדיק.

כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אם תהיה דיין אולי דעתך תחשב למשהו.

עד אז אין לך בכלל להחזיק מההבנה שלך בגמרא נגד שאר המפרשים.

ומנסיוני בד"כ אנשים שלא יודעים גמרא חושבים כמוך

כל עם ישראל קיבלו את הכרעות השו"ע בין הראשונים, לכן התחילה תקופת האחרונים.

אם הרמ"א בהקדמה למפה, אמר שאי אפשר ללכת נגד מרן בדינים, אז קל וחומר שאתה לא יכול.

לזה קוראים שבתאות.

כל שאר הטענות לא רלוונטיות לדיון.

ולעשות דברים הזויים כמו חופה עם ספר תורה כשהוא החתן וכו'.

תלמד את הנושא לעומק, ויקיפדיה זה לא מספיק.

מה שמרן הבית יוסף עשה זה להכריע בין הראשונים, ה"קיבלנו הוראת מרן" הוא משפט שתופס אצל כל עם ישראל, לא לעניין מנהגים, עם מקרים יוצאי דופן של דינים בודדים, וזהו.

יש דבר כזה שנקרא פוק חזי מאי עמא דבר

כגון תשובות הרשבא ח"א רנג.

ושניהם נפטרו הרבה לפני שהוא נולד.

היו פה הרבה ששיבחו את ה"רמת לימוד של הגמרא" שם,

ולמיטב ראייתי, לא מבינים שם דף גמרא יותר מאשר תלמיד ישיבה תיכונית ממוצעת,

שזה לא מחמאה בד"כ...

הוא על מי שביקש לדעת אם זה יפריע לו, וקיבל תשובות מאנשים

אין לי זמן להיות פה יותר מדי ואני עושה שלבי יציאה אחרונים מכאן

אין לי שום בעיה עם בנות גבריות,

עם או בלי קשר לגמרא,

איך זה הפך לחלק מהדיון?

ואמרתי שבנות גבריות זה לא קשור לגמרא

אני לא נגד הכללות,

צריך ללמוד להכליל ועם כל זאת להתייחס גם לפרט הפרטי יד ביד ובלי להבהל.

אולי ההגדרה שלך לבחורה גברית שונה משל רוב הגברים?

זה לא עניין של מידות גוף, שפת גוף וכו' ברוב המקרים,

אלא נטיה "ללבוש את המכנסיים".

בעיניי זה הפוך, אבל נראה לי שאני דעת מיעוט.

התכוונתי שאני חושב שבחורה גברית, זה בנטיה חיצונית בעיקר.

ואין לי שום דבר נגד זה, כל אחד ומה שמושך אותו.

תיארתי מה דעת רוב הגברים, לענ"ד.

לא מעניין אותי כל-כך מעבר לזה

מבחינת הפנימיות, נטיה לרצות להנהיג, איתה יש לי בעיה,

אבל זה מסיבות שלא שייכות למגדל עוז ודומותיה.

שם יש לי בעיה עם חדשות שנוטה לנזק רוחני,

וכבר דנו בזה מליוני(!) פעמים, אז לא ננצל"ש גם פה .

ואז כולם יחשבו כמוני 

ואז יבוא המשיח 

בס"ד

ז"א תדמיין דמות נקבה כלשהי מגלגלת עיניים

הבחורה הכי קשוחה שפגשתי. ופגשתי.

בחורה מלחיצה.

עזוב אותה אחי, אין לך סיכוי.

עזוב את הקנטור והנצחון. אני מבין שמדובר בדברים עקרוניים וזה מאד חשוב לך, אבל החיים קצרים מדי.

ה' גדול אין יודעים כלל, והחיים קצרים, והשנים חולפות מהר, ומה יש לנו חוץ מבית מדרש ובית הכנסת ומצוות ומעשים טובים.

אין טעם בריבים מטופשים, אין טעם במחלוקות, אין טעם בשנאה. זה כל כך טיפשי, כל כך ריק. רק מצוות ושמחה בריבון העולמים, זה כל החיות והתקווה באמת שיש בעולם, וכל השאר הבל הבלים. לא ישאר מזה כלום ושום דבר.

לא מהעשירות והראוותנות של העשירים, לא מהצער והדלות של העניים, לא ישאר שום דבר משום דבר תאוה וכבוד וקנאה ושנאה וקפידא, רק מה שכל אחד יחטוף איזה מצווה ואיזה בירור ואיזה השגה. אם כל אחד היה מסתכל באמת על התכלית לא היו מחלוקות בעולם. זה פשוט לא שווה את זה, לא שווה לבזבז כוחות וחיים על דברים שהם סתם.

עזוב אותך. העיקר זה להיות שמח. החיים יפים, הכל יפה. הכל טוב. הבעיה היא אנחנו, רק אנחנו. האדם יוצר את כל הסבל והאומללות, את כל החושך. האור תמיד זמין, האמת תמיד נגישה. אנחנו מפנים לה עורף, מסובבים את גבינו.

אנחנו בשלב של הצחוקים

@ענבל היא גבר-גבר

לא נעלמתי בכלל, אני פשוט בצללים. יש הרבה כח בהליכה בצללים בחיים, שתדעו לכם. אנשים תמיד רוצים להיות מישהו ומשהו, להצהיר על הנוכחות שלהם, שהם חיים וקיימים. אבל באמת זו הרצון הזה להכריז על עצמנו תמיד זו רק אנרגיה זרה ומזיקה שאנחנו צורכים.

את יודעת, חיים. מנסה למצוא את האיזונים. העולם הזה הוא כמו הליכה על חוט השערה. הקווים דקים מאד. קווים דקים בין טיפשות לאומץ, בין ענווה לחלישות, בין חיים למוות. יש את השיר 'אם' של קיפלינג שמדבר על העניין הזה:

אם תוכל לשמור על ראשך כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם ומאשימים בכך אותך,
אם תוכל לבטוח בעצמך כשכל האנשים מפקפקים בך,
אך להתחשב גם בספקותיהם;

אם תוכל להמתין ולא להתעייף מההמתנה,
או אם שישקרו אודותיך, לא לעסוק בשקרים,
או להיות שנוא, בלא להיכנע לשנאה,
ועדיין לא להראות טוב מדי, או לדבר בחכמה מופרזת:

אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך;
אם תוכל לחשוב – ולא לעשות את המחשבות למטרתך;
אם תוכל לפגוש בניצחון ובאסון,
ולשני המתחזים הללו להתייחס אותו דבר;

אם תוכל לשאת לשמוע את האמת שדיברת,
מעוותת בידי נבלים לשמש מלכודת לשוטים,
או לראות את הדברים שנתת את חייך עבורם שבורים,
ולהתכופף לבנותם שוב בכלים שחוקים;

אם את כל זכיותיך תוכל לאסוף לערמה,
ולסכנם בסיבוב אחד של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל שוב מההתחלה,
ולעולם לא לדבר על הפסדך;

אם תוכל להכריח את ליבך ועצביך ומקור עוצמתך,
לשרת את מטרתך זמן רב אחרי שאבדו לך,
וכך להחזיק מעמד כשדבר אין בתוכך,
לבד מהרצון שלך שאומר להם:"החזיקו מעמד!"

סתאם, אין לי כח לכל מיני קשקושים אינטלקטואליים עכשיו על החיים.

עדיין מחפש מישו שיאכל איתי גלידה.

בס"ד

ואנחנו תמיד בעד גלידה.

אתה בא?

אני תמיד מזמין אנשים לגלידה. אממה, הם מצפים שאני אזחל על גחוני ואזמין אותם בעשרים אלף התחנפויות ודיבורים מתקתקים של סוכר.

יש יותר גאולה מגלידה ושמחה ביחד?

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.