העלת חיוך של תקווה על פניי.

אשמח לתגובות דומות.

תודה (-:

פחד כזה, עד כדי כך שהייתי אובססיבית לתנועות העובר

חוץ מזה שזה היה הריון שהושג ע"י טיפולים, הפחד היה גדול יותר

ניסתי להסיח את דעתי, לעשות דברים שאני אוהבת

ואמרתי את התהילים של כל יום, זה גם מאד עזר לי להרגע

כדאי גם להקפיד מאד לא להחשף לשום חומר בנושא, מה שמגביר את החרדה

ופשוט להרפות ולהאמין

שיהיה במזל טוב

וחוץ מיזה אני מאוד חרדתית גם אז אני מבינה אותך.

אבל לא להיקשר זה לא הפיתרון. אז אולי גם אל תיקשרי לבעלך לילדים ולבית להורים לאחים ולאחיות לסבים ולסבתות שמא בהמשך החיים חס ושלום יקרא משהוא?

וגם בעוד דברים..

כנראה לו צורת החשיה הזאת עוזרת.

אתם יכולים להסכים שכל אחד עושה מה שעוזר לו להרגע, מה שטוב לו לא חייב להיות מה שטוב לך..

זה לגמרי לא צריך להיות נושא לוויכוח או דיון. זה ענין שברגש.

לא קראתי את התגובות האחרות, אבל את יכולה גם לבקש הרבה אולטרסאונדים אם זה עוזר לך להרגע.

או פשוט להגיד לרופא שאת חוששת בגלל ההריון הקודם שלא הסתיים בטוב ואת ממש בחרדות.

חרדה זה משהו לא בריא ויש לו ביטוי פיסי. אני מניחה שהרופא יעדיף לרשום לך הפניה לאולטרסאונד מאשר כדורי הרגעה..

בעלך יתחבר או לא - כמו שטוב בשבילו. ואת תתחברי או לא - מה שטוב לך.

אין ענין לשכנע אחד את השני. תני לו את הדרך שלו ונסי להסביר לו שירפה ממך וייתן לך להתמודד בדרך שלך.

גם אל תנסי לשכנע אותו או לכפות עליו להתחבר אם אותו זה מלחיץ

אצלי למשל - לבעלי מאד קשה להתחבר בשלב ההריון, הוא מוצף פחדים מאיך יהיה אחרי הלידה ומאד קשה לו, הוא די מתנתק רגשית - הוא כן תומך בי, מפנק אותי, עוזר לי ה-מ-ו-ן עם הבית והילדים, דואג לי לאוכל טוב ושאנוח. אבל - לא שם יד על הבטן אף פעם, לא רוצה להרגיש תנועות. לא אוהב את המראה של הבטן ההריונית. 

ואני למדתי לקבל את זה - אני ממש זורמת עם זה. אני מאד מתחברת לעובר/ית, מדברת אליו, חווה אותו, משתפת אותו בחוויות המשפחתיות שלנו... כמובן שעוקבת אחרי תנועות בטירוף (בכל זאת יש לי גם רקע של הפלות) ומוצאת את הדרך לאינטמיות טובה עם בעלי בלי לחשוף אותו למראה של הבטן (כן אפילו את זה אני מקבלת יפה)

אז התובנה שלי - מקבלת את הקושי של בעלי גם אם לא מזדהה איתו ולא חווה את זה בעצמי. זורמת איתו ותקופת ההריון עוברת לנו ממש בכיף גדול למרות שיש פערים גדולים בינינו בחלק של ההתחברות לעובר ולמראה ההריוני.

בענין החיבור לעובר - אני מאד מתחברת לעובר למרות ההפלה של ההריון שלפני (שהיתה בשבוע 12) - מתוך קבלה שלווה שבורא עולם מכוון הכל, הכל מאיתו והכל מאהבתו אותנו, ומה שיהיה נשתדל לקבל באהבה, להתחזק ולקבל. ולכן לא מוצאת מקום אצלי לתחושה ש"עדיף לא להתחבר כדי לא להפגע אם חלילה.." (מה גם שאישה כמעט ולא יכולה לא להתחבר - זה חי בתוכה!! )אבל גם אם חלילה... אז אותו הקב"ה שנתן את ההריון הוא ייתן גם את הכוחות להתמודד, לא צריך לחיות בצל הזה של אולי חלילה...

שיהיה בהצלחה, בבריאות ובידים מלאות.

הרבה כוחות

לקבל ברכה מרבנים גדולים ת"ח שאלד בשמחה, ילד בריא ושלם וגם תישאר לו אמא בריאה ושמחה.

יש לי כל מיני פחדים כאלה וזה באמת מרגיע אותי כשרב גדול מברך אותי ואת העובר שבתוכי.

וכמובן תפילות...

ולשמוע כמה שפחות על דברים כאלה!
 

מאחלת לך הריון קל ותקין, ולד בריא ושלם, לידה קלה וטובה ואמא בריאה ושמחה.

ושתחזרו הביתה בלב שמח וידיים מלאות, אמן!

כל בנות ישראללל - אמן!

שמעתי לפני שנה וחצי הרצאה שהוזמנה עקב מקרה מצער של פטירת ילד קטן בפתאומיות. (ילד-לא תינוק. זה לא היה מקרה "שגרתי" של מוות בעריסה אלא בגיל שאפשר לחשוב שכבר הכל בסדר עם הילד).

המרצה סיפר שאשה שהוא הכיר היתה חרדתית על הילדים שלה והייתה קמה בלילה עשר פעמים לבדוק שכולם בסדר. לא עלינו נפטר לה תינוק במוות עריסה. הוא היה בטוח שאם עד עכשיו היא קמה עשר פעמים בלילה-מהמקרה הזה היא לא תישן בכלל, אבל היא ספרה שדווקא עכשיו היא כבר לא קמה בכלל, היא הבינה שהכל משמיים ואם היא למרות כל המאמצים לא הצליחה להציל את התינוק, היא יכולה רק לסמוך על הקב"ה.

אין טעם לחשוש  (קל להגיד...), מה שנקבע נקבע, אנחנו בסה"כ בובות בלי שום אפשרות שליטה על החיים שלנו.

כמובן-אפשר וצריך להתפלל שהכל ילך כשורה, אבל חרדות לא יעזרו.

על הדרך עזרת גם לי!

אני חושבת שעיקר החששות והחרדות הן בגלל חברה טובה שעברה לידה שקטה.

היא ביכתה את המצב שלה, ותיארה לי אותו לפרטי פרטים. כמובן שרציתי להיות שם בשבילה,

אבל נראה לי שהיה לזה מחיר מסוים.

ותזכי שהיא תשמח איתך.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)