צורבת כשוט, הטיפשות.
שורפת כאש.
מגע הטיפשות הרסני הוא.
והאדם אשר טעם טעמה של טיפשות,
את סבלו יישא כל הימים.
אפשר שבעומק, במחשכים אותה יסתיר,
ופעמים שהיא תצוץ, תכיש, ותשוב למאורתה.
ואפשר ששלטים לו יכתוב,
ולו יזכירו כולם, וגם הוא עצמו,
כי טיפש הוא,
אך גם אז תגיע הטיפשות לשיאים חדשים,
ולעצמו לא יתרגל.
לטיפשות לא מתרגלים.
כואבת היא בהתחלה,
וכואבת לנצח נצחים.
הטיפש כמו נושא מחלה
מסוכנת,
ממארת.
על עוד ועוד חלקות מתפשטת.
מקומות בריאים נכווים לנצח,
ממכוותה. הטיפשות.
כואבת היא הסכלות
כאב אשר אליו החכמים לא יסכינו
כאב תמידי,
לופת,
מועך,
מרסק.
(כי הסכל למאומה לא מסוגל,
וגם אם כן, בסכלותו חושב שאינו)
כי בעידן בו האדם לאדם קיר
ולכל אחד יש רק את עצמו לשיחה,
כמה עגום הוא שעצמך טיפש.
לא רבים הם שיסכימו במחיצת טיפש לחיות,
ורק עלי נגזר,
עם עצמי תמיד להיות.
ואגב טיפשות, הפעם לא אכפת לי שיגיבו...
