אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה תמיד חירפן אותי הדרישה הזאת בהודעות דרושים.... אם לא תתנו לי לעבוד לא יהיה לי ניסיון הרי...

אין ולא היה דבר כזה בעולם בתחום ההייטק.

מודעת דרושים ממוצעת דורשות פשוט נסיון מקביל.

גם חברות כמו פייסבוק וגוגל, אפשר לראות כאן:

http://stackoverflow.com/jobs?med=site-ui&ref=jobs-tab

לדוגמא מהמודעה של פייסבוק "5+ years of previous work experience or B.Sc. or M.Sc. in Computer Science or related field"

תפסיקו להנפיץ דברים.

רק מקצועות כמו רופאים, עו"ד ומהנדסים, שצריכים בקרה, דורשים תעודה ממשלתית כלשהי.

וזה הגיוני. תחומים כאלה לא יכולים להיות פרוצים. זאת סכנת חיים (אולי עו"ד לא).

בהרבה חברות במיוחד אם אתה בלי ניסיון תנאי בסיסי זה תואר

וגם כשכבר יש ניסיון מבקשים גם תואר

לא הבנתי את התגובה שלך

בכל מקרה מה שרציתי לומר זה שאם אתה בלי ניסיון אז כמעט בכל מקום שווה יחסית מבקשים תואר

אלא אם כן זה איזה חברה נצלנית לחרדים או משהו בסגנון...

וגם אחר כך המון פעמים מבקשים עם ניסיון ותואר

וקשה להתקדם בתפקידים בלי תואר

ונכון שכתבת שאפשר להתחיל במקום מעפן אבל זה הרבה פעמים מקומות שאנשים אחר כך בכלל לא מחשיבים אותם כמקום טוב ולכן לפעמים קשה לצאת מהם למקומות נחשבים.

זה מה שאני יודעת בצורה כוללנית

כמובן שיש אנשים שהצליחו בלי תואר/בגרות/קרוא וכתוב ואנא אערף מה...

קיצר, אני ממליצה לעשות תואר לדעתי זה ממש חשוב

והשכר לא קשור לגודל של החברה, ולא כל מקום גדול הוא טוב, ולא כל התקדמות תלויה בתואר.

בעיני אלה מלא סיטגמות שלא יהפכו אותך לביל ג'ובסברג הבא...

גם קשה מאוד להבין איך בפורום דתי, שמדברים בו על תורה ואמונה הרבה, אנשים יוצאים מנקודת הנחה שהפרנסה נקבעת לפי תארים.

הדבר היחיד שקובע אותה הוא המעשים בר"ה, מר"ה לר"ה.

מישהו פה חושב שיש מצווה לעשות תואר?

מישהו פה חושב שבלי להיות ראוי לפרנסה ברוחב יד הוא יהיה עשיר?

גם בלי אמונה, צריך גם קצת עיניים פתוחות.

ב2012 היו 46% מהאוכלוסיה עם תואר אקדמי, אני מניח שהיום זה יותר (אפשר לעיין פה http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=910).

ועדיין המשכורת הממוצעת היא מהנמוכות בעולם 9 אלף שקל (http://www.cbs.gov.il/www/y_labor/e4_01.pdf).

קל להבין את המתמטיקה כאן.

שבמקום תואר דורשים 5 שנות נסיון..

איך בדיוק בנאדם ממוצע יצליח לצבור את ה5 שנות נסיון האלה  בלי תעודה כלשהיא?

יש לי יותר מ-2 אנשים שישמחו

די קשה לבצע..

בפועל אין הרבה אנשים שמרוויחים כסף בלי תואר (או לימודים גבוהים)

אז גם לשיטתך לוקח כמה שנים עד שהכסף מתחיל לזרום..

שאין מה להתקדם בהן. כלומר אם היא רוצה להמשיך להרוויח כסף היא צריכה להמשיך לעבוד אותן שעות עבודה עם אותו שכר עד שתצא לפנסיה...

בעבודות אחרות השכר אמור לעלות, או שעות עבודה מתקצרות...

היא מרוויחה אחלה משכורת...

אפשר להסתדר עם זה יפה מאוד

כמו בהוראה למשל... בתור מורה מתחיל ממש לא, אבל עם ותק ודרגה גבוהה אפשר להגיע ליותר מ10000 שח.. וגם לא עובדים 40 שעות...

בהוראה, עם ותק והכל מרוויחים בלחץ 9, אם משתגעים עם השלמות מסביב (שיעורים פרטיים וכאלה) זה עובר את ה10.

רק מה? מורה טוחן עבודה מסביב לשעון, פרט לחופשות הוא עובד יותר קשה בהרבה מעובד נקיון.

אף מורה לא מרוויח קרוב ל60 לשעה נטו.

לא שמעתי בחיים על דרגות בהוראה.

והם עושים פחות מעשר.
 

http://www.universities-colleges.org.il/שכר-מורה-חינוך/

http://mida.org.il/2015/12/02/עובדה-מורה-בישראל-מרוויח-טוב/

http://meyda.education.gov.il/files/Ofek/OfekChadashTashsat.pdf

נא לא לבלבל את המוח

@צריך עיון

אני רק אצטט שוב את טבלאות השכר של משרד החינוך עצמו

http://meyda.education.gov.il/files/Ofek/OfekChadashTashsat.pdf

תמצא לי שם בטבלה מישהו עם מעל 10 אלף שקל בחודש.

דמיויינס

עריכה: זה למשל, טרולינג אינטלקטואלי.

אתם זורקים שטויות לאוויר בלי באמת לבדוק את העובדות.

אני ראיתי את התלושים, אני מביא לכם פה הוכחות מה משרד החינוך עצמו משלם למורים.

ואתם עדיין מתווכחים? באמת?

ובכלל... @בתאל1, יריה קיצונית מהמותן.

וגם הם מרוויחים כמו עובד הייטק מתחיל.

אני זה שמדבר באוויר? מסמך של אופק חדש לא מספיק לך?

ראיתי מספיק תלושים של מורים שעובדים עשרות שנים.

אתה לא מבין כאילו? אתם משווים את זה לעבודה בנקיון - לקראת נישואין וזוגיות

מה אבא שלך מלמד? הוא מחנך? מורה מקצועי? מורה מחליף? יש לו תפקיד ניהולי?

שנראה איך בדיוק היא עברה את השכר של משרד החינוך, ביותר מ2000 שקל של תוספות של רכזות וכו'.

גם לי יש מורה בבית, ועושה מליון תפקידים, עם ותק של 40 שנה, עם פרסים, ולא, השכר לא כמו עובד הייטק.

שנות נסיון ועוד

ולמדה ועשתה מלא השתלמויות.

השתלם לה בסוף כנראה.

והיא באופק חדש..לא כולם באופק חדש.

היא במשרד החינוך מלכתחילה- לא כולם במשרד החינוך.

היו לה שנים מאד קשות שהיא עבדה מאד קשה והמון שעות עם הרבה ילדים בבית

וכמו שאמרו פה (אולי אתה?) מורים נטחנים ועובדים קשה.

בסופו של דבר היא מקבלת איזה קצת תמורה... 

לא מחטטת להורים שלי בתלושים... מחילה... את הסכום ראיתי פעם כשסידרתי כל מיני דברים...

לא נמצאים באופק חדש או עוז לתמורה

ולא עלו שום דרגה בחייהם.

אז הם נשארו בסכום הזה.

או שהם גם לא מלמדים מספיק שעות בשביל להגיע לסכום הזה.

ברצינות?

המורים שאני מכיר עשו עשרות אם לא מאות השתלמויות ב40 שנה האלה.

זה פשוט לא נכון.

אולי את מדברת על מורים מחליפים שטוחנים שעות כמו משרה מלאה, שם זה יכול להגיע ל70 לשעה, אני יודע כי הציעו לי. אבל רק הם, וזה לעבוד פי עשר יותר קשה ממי שעובד בנקיון.

לא רכזי שכבה, לא סגנים, לא מנהלים.

טבלאות שכר זה כנראה לא אמין.

גם אני בפועל קיבלתי משכורת שונה מהטבלאות שכר שאתה מדבר עליהם (שטורחים ומביאים אותם גם בסטאז' כדי שנדע. בפועל זה לא כך. מה לעשות)

כן דיברתי על משרה מלאה ובפרוש לא מילוי מקום! מילוי מקום זה הכי הרבה 50 לשעה... במקום שהכי יפרגן לך ורק בתיכון.

משרה מלאה זה לא דבר כ"כ טוחן יחסית לשאר המקצועות... בהוראה לא עובדים 43 שעות למשרה מלאה כמו שאר המשק!! (אולי פעם ביסודי בלי אופק וכו' אבל לא נראה לי).

אתה יכול לא להאמין, זה לא יוסיף לך הרבה בחיים... תראה גם מעלי אנשים שכתבו שיש כאלה.

אולי הם לא עבדו במקום הנכון, אולי אין להם תארים ולא תעודות ואולי הם עובדים משרה חלקית. 

לטחון השתלמויות בלי לעלות דרגה כנראה הם פספסו משהו שם... 

סביבו.

מורים עובדים כמו עבדים.

אבל אני בטוח וסמוך שאם המעמד של המורים היה גבוה יותר בארץ, המצב של הילדים היה נראה אחרת.

בעיקר כי ההורים של היום הם, תסלחו לי על הבוטות, קצת בררה. לא יודעים לחנך בצורה מוגזמת, לא יודעים לגדל ילדים, והכל נופל על המורים. אז אם למורה לפחות היה את הכבוד הראוי, הוא היה מתאמץ הרבה פחות.

אני בגדול, עם שינויים שלי, כותב פה את המסקנות של אופק חדש בזמן שהם עוד עבדו על התוכנית (קראתי את המחקרים שהם עברו עליהם לפני שסיימו עם התוכנית בזמנו).

כדי לעלות דרגה פעם היה קצת יותר קל- צוברים השתלמויות ואחרי מס' מסוים של שעות שעשית- אתה עולה דרגה.

פעם יכלת לטחון שעות ולעלות די במהירות. 

היום הגבילו את זה באופק חדש ואפשר לעשות רק עד מס' שעות מסוים בשנה ורק כל שלוש שנים (אם עשית את המקסימום שעות כל שנה) אתה עולה דרגה. כל דרגה זה עליה בשכר.

כל תואר שלך-שווה עליה בשכר (בניגוד להרבה עבודות אחרות!)

היית רכז של משהו? תוספת בשכר

מחנך? קבל גמול חינוך ותעבוד קצת פחות שעות במערכת פרונטלי.

אל תדברו על דברים שאתם לא יודעים וישר תפסלו כאילו כולם מקשקשים...

קצת ענווה...

יפה מאוד שאתם מאמינים שתרוויחו יותר, אבל דרגות השכר במשרד החינוך מפורטות בדיוק פה (בפעם ה3 בשרשור הזה): http://meyda.education.gov.il/files/Ofek/OfekChadashTashsat.pdf

תמצאי פה מורה עם מעל 10 בבקשה.

כל רכז של משהו או משהו כזה, מקבל עוד 500 שקל בחודש, כמה תפקידים כאלה אפשר לעשות? נניח 10?

זאת עבודה 24/7 בלי שום מנוחה וזה הרבה יותר גרוע מעובד נקיון שעובד מ8 עד 5, שזאת הייתה הנקודה מלכתחילה.

עבודה בניקיון היא עם ראש נקי, מ8 עד 5.

מורה עובד מסביב לשעון, אתם מדברים על מורה שהשקיע לפחות 200 אלף שקל בלימודים, ואז גם טוחן את עצמו בצורה על-אנושית בכל התגמולים מסביב.

מספיק תפקיד אחד של גמול (500 שקל עלובים בחודש) כדי לטחון את הצורה מעבר למשרה המלאה+++ שמורה עובד בה ונשחק.

מורים לא מקבלים גמול ראוי לעבודה שלהם ובטח לא פר שעה.

שהם כן עובדים הם עובדים מהבוקר עד הלילה.

זה מתקזז.

אז לא, זאת לא "טעות לגבי השכר"

ולא, לא טעיתי, כי הבאת מקרה נקודתי.

אתה מוזמן לפרט ממה כל התוספות ונראה.

אם עובד ניקיון עצמאי שמרוויח 60 לשעה היה עושה את השעות של מורה הוא היה מרוויח באיזור ה20 לחודש.

הבאת את החודשים שהם מקבלים שכר על כלום, ולא החשבת את השעות שהם טוחנים בבית על העבודה.

זה לא רק שמתקזז, הם גם טוחנים הרבה יותר שעות מבן אדם ממוצע.

בין אם זה אסיפות, טלפונים, הכנת שיעורים, ישיבות, התרוצצויות מול הורים/ילדים.

החינוך?

אני בטוח שאם זה נכון המורים שאני מכיר ישמחו לשמוע על זה שמגיע להם 5 ספרות במשכורת

תואר כשאני למדתי עלה בסביבות ה-40,000 שח....

איך הגעת לכזה סכום? השתלמויות לא עולות עוד המון כסף... תואר שני עוד סכום של כמה עשרות.

אבל מאות?

נסיעות וכו' בזמן שלא מכניסים הכנסות.

אולי קצת הפרזתי לגבי התואר השני, אבל תואר ראשון בהנחה שמשנים מקום מגורים, עולה באיזור ה100 שקל.

שמכניסים את כל ההוצאות של אוכל (כאילו שאם אתה לא עושה תואר אתה לא אוכל) ונסיעות (כנל) ומגורים (כנל)

זו הוצאה נפרדת, בנוסף לכל ההוצאות המחיה הרגילות של אוכל מגורים ונסיעות.

אם אתה לומד כשאתה רווק מגורים בין כה וכה יעלו לך כסף (גם אם תהיה רווק עובד ולא לומד לתואר) כשאתה נשוי- בין כה וכה תשלם על מגורים גם אם תהיה מובטל או לא לומד.

החזר נסיעות.

לגבי כל השאר, ייתכן שאת צודקת. לא זוכר את החישוב שעשיתי פעם, אני באמצע משחק

אבל בסופו של דבר זה לפחות קרוב ל100 אלף שקל, לתואר שני.

בעליו וכל פרנסה תלויה בה'. אני בטוח שתסכים איתי על זה

המקצוע שלנו

רק ירא"ש לא נקבעת מראש.

כל הקטע של השתלמויות זה ה"גמולי השתלמות"

וכמו שהוא אמר - זה משכורת בלי גמולים.

אז אם אתה טוען שההוא שאתה מכיר עשה הרבה גמולים ובכל זאת המשכורת שלו היא בסיסית מהטבלה- כנראה משהו שם התפקשש.

כל גמול השתלמות מזכה בסופו של דבר בתוספת קבועה במשכורת! מי שעשה הרבה קורסים בתקופת הלימודים לתואר שלו- כבר התחיל את החיים בהוראה עם גמולים, כלומר אפשר ואפשר להגיע למשכורת כזאת! אני מכירה את ההורים שלי די טוב אני חושבת. 

השתלמות היא עוד אלף שקל במשכורת.

קודם כל, בואי נסכם שמורים עובדים פי 10 יותר קשה מפועל ניקיון ממוצע.

ודבר שני, אני לא מבין למה גם אתם טוענים אחרת, מורים לא מקבלים שכר ראוי לכמות העומס שהם עומדים בה. אולי מורה מקצועי.

זה אחד הדברים שבאופק חדש כביכול היו אמורים להתחיל, בהשוואה למדינות אחרות בהן המעמד של המורה גבוה, וזה לא קורה בפועל.

מורה מקצועי יכול לעשות הרבה יותר שעות ויש לו הרבה פחות השקעה מחוץ לשעות העובדה,

שם זה אולי מציאותי להגיע לתפקידים שמוסיפים במשכורת.

שני מורים שאני מכיר אישית, ברמה מאוד מאוד אישית, אין להם חיים מחוץ לעבודה.

עם אחד מהם אני מנסה לתפוס חברותא כבר כמה שנים, מאז אופק חדש, ואין לו זמן לנשום.

שתבין, אני מכיר אדם שעובד באחזקה של בתים, חוץ מהעבודה הרגילה שלו מ8 עד 5 (בתחום אחר) הוא עושה בקלות לפעמים כמה אלפי שקלים בשעת עבודה. ואחרי כמה זמן הוא גם לקח לו כמה עובדים, ככה שהוא גם בקושי עובד פיזית.

אתה רוצה להשוות את זה להוראה?

משרה מלאה זה מס' שעות מסוים...אין יותר ממשרה מלאה בד"כ.

אם כבר מורה מקצועי עובד הרבה יותר קשה- כי אם אין לו מספיק שעות למשרה בבית ספר אחד הוא צריך ללמד בשני בתי ספר (מורים עם מקצוע זנוח כמו אמנות או מוזיקה או דברים בסגנון יצטרכו לעבוד ב3 בתי ספר) כדי לקבל משרה נורמלית.

מחנכים בד"כ מקבלים הכי הרבה שעות (לא גורף אבל זה ככה בד"כ).

כי בזמן שהוא לא עובד בפועל, הוא לא צריך להתעסק עם בעיות משמעת וכאלה.

לא יודע לגבי נתונים של מורים מקצועיים, לא מכיר את זה.

לי הציעו ללמד ב70 לשעה, שזה די סבבה.

מחנך, בוודאות, נטחן עד כדי עפר

אבל לא בגלל שעות העבודה או משהו, השכר אותו שכר...

אלא כי זה יותר עבודה מחוץ לשעות ביה"ס, טיפול בילדים, דיבור עם ההורים , אספות הורים ארוכות...מחשבה כל הזמן על מהלכים חינוכיים...וכו' וכו'

למורה מקצועי בהחלט יש הרבה פחות עומס בזה. 

על חשבון השקט הנפשי שלך.

בכל מקרה לעובד ניקיון יש הרבה יותר שקט, גם אם נאמר שיש לו הרבה פחות כבוד

ושוב- זה תלוי אופי.

אני חשבתי שאם אעבוד בעבודה במשרד, כזאת ששוכחים ממנה אחרי שיוצאים מהעבודה עד שחוזרים אליה ... אהיה הכי מאושרת...(סתם הגזמתי.. אבל לא טרודה כל היום)

בפועל זה משעמם אותי, גורם לי להיות עצבנית מרוב שיעמום

ומחוסר מימוש עצמי...

לא כל עבודה משרדית שתארתי היא כזאת..אבל יש מי שבנוי לעבודות כאלה ויש לכאלה...

סהכ הבחירות בחיים הם מורכבות. וזה אחת הבחירות המורכבות ביותר.

ויש עוד מליוני תחומי עיסוק שרובנו לא שומעים עליהם ביום-יום והם מעניינים מאוד וממש לא נועלים אותך במשרד

בהתחלה.

הרעיון היה שאפשר להרוויח כסף גם בלי תואר, ובד"כ הרבה, הרבה יותר כסף.

בכל מקרה, זה די מעניין, כמה שעות שהיה הם מקבלים?

ואיך מנצלים את זה? בהחתמת כרטיס? אם כן, זה שוב חוזר לנקודה שעובדים יותר שעות.

וגם אז לא מסיימים וצריכים להגיע הביתה.

אבא שלך כנראה היה בבית ספר עם ילדים מאוד מחונכים, לא יודע איך לא ראית אותו עובד בבית

https://edu.gov.il/sites/pohnet/TikOvh/OfekChadash/Pages/DerugOfekChadash.aspx

זה אומר שבגיל 100 בערך מגיעים לדרגה 9 (בהגזמה)

לפי מה שכתוב שםכל דרגה זה בין שנתיים ל3 שנים באופק חדש...

תשע דרגות כפול שלוש שנים שווה 27 שנים...

אם לא מתחילים בגיל שלושים לעבוד אפשר להגיע לדרגה הגבוהה ביותר לפני הפנסיה.

מי שלא התחיל באופק חדש ובא עם גמולים- הרוויח...

מי שעשה קורסים עודפים בלימודים שלו (לא הייתי חרוצה במיוחד וכבר יש לי כמה)

אופק חדש התחיל רק לא מזמן אז עוד אין מורים שהתחילו עם אופק חדש והגיעו לדרגות גבוהות במיוחד, כך שאם תרצה לדעת אם זה אפשר ואם סטטיסטי זה קורה- תצטרך לחכות לפחות 27 שנים...(ומי יודע כמה תוכניות יעברו עד אז).

מה שכן, מי שרואה את עצמו בהוראה כן צריך לדאוג למצוא משרה קבועה בבית ספר כמה שיותר מוקדם אחרי הלימודים כדי להספיק לעשות השתלמויות וכו' וגם כדי לקבל וותק נורמלי וכו'.

27 שנים של נסיון בהייטק, בהנחה שאתה לא נעבך, זה משהו כמו 200 אלף שקל לחודש.

ספר ממוצע עם 27 שנים של נסיון, בהנחה שהוא ספר נשים, עושה הרבה יותר מזה אפילו.

כל מקצוע עם ותק של 27 שנה, בהנחה שהאדם רוצה להתקדם ולא לדרוך במקום, מרוויחים הרבה יותר ממורים... למורים אין ממש לאן להתקדם חוץ מלתפקידי ניהול, שזה משכורת די נמוכה למישהו במעמד שנחשב בכיר.

אם לקחת בחשבון את העובד החזקה הנ"ל ההוא שדיברתי עליו, אם הוא היה עושה רק את זה במשך 27 שנים כבר היה לו עסק לזה...

זה לא מספיק בעיני

שכבר עדיף להיות מחנך מסור.

לפחות יש לך זמן לילדים שלך...קצת לעצמך..משהו.

רגיל...

בגלל זה אמרתי מי שלא נעבך.

אם כי, זאת לא הדוגמא היחידה שהבאתי.

יש מליוני תחומים שעושים בהם יותר כסף.

בקיצור השורה התחתונה היא, וזה הקו המנחה אותי בחיים, וגם פה בשרשור, שהפרנסה משמים.

לא המקצוע מעשיר, כמו שכתוב בסוף מסכת קידושין (אאל"ט).

@צריך עיון @אניוהוא

ברכה, נחת, שפע, הכל תלוי בביטחון בה' בסופו של דבר.

ראיתי את זה במו עיניי על אנשים שעובדים בתחומים שנחשבים מוזרים או בזויים גם

נראה לי שזה נכון רק למי שיושב באהלה של תורה.

עבודת המידות של בני תורה שונה קצת 

אבל לא כמו עובד ניקיון.

חוץ מזה שזה תלוי אישיות... אני לא הייתי מסוגלת לעבוד בניקיון..

אבל עובד נקיון עובד בהרבה פחות מאמץ נפשי ממורה.

ופיזית, זה תלוי באיזה תחום הוא עובד ומה הוא עושה בתכלס.

זאת כבר דעתי האישית: אבל כל מי שעובד בצורה הזאת, הרבה יותר חופשי ומאושר ממורה ממוצע.

להחנק במקצוע שהם לא הם.

והם הרבה יותר חופשיים כשהם מרגישים סיפוק בעבודה ומשמעות.

אם מישהו מוצא את זה בעבודת ניקיון- שיעבוד בזה, בכיף לו.

בד"כ אנשים הולכים לעבודות האלה כי אין להם ברירה, לא כי יש להם אידיאלים לנקות את הארץ...

לא עובדים בזה, זה כי הם לא מוכנים להוריד מהכבוד שלהם.

אשריהם, אבל זה לא רלוונטי לדיון ויש הרבה מה להרחיב על זה בנפרד

בשרשור אחר

ומן הסתם ההוצאות שיש לה כמשפחה קטנה הן לא הוצאות של משפחה גדולה או הוצאות של לחתן ילדים וכו'...

חוץ מזה שגם זמן ואיכות חיים שווים משהו..

באותה משכורת קבועה כל הזמן...

רק לשם השוואה אם אתה עושה חוג אחה"צ אתה יכול להרוויח בחצי מהזמן פי כמה וכמה ...

אם זאת משכורת של עובד הייטק מתחיל ממוצע (זה יותר מהרבה), אז מה רע להתמיד בזה?

זה לא שהם מקרצפים שירותים עם מברשת שיניים

בן אדם בן 50 אין לו את הכח כמו שהיה בן 30. אז לעבוד בניקיון זה אחלה כסף..אבל שוחק מאד פיזית.

זאת לא עבודה קשה, רק קצת משעממת

וזה עבודות קלות להשגה.

להשתעמם הם יכולים גם בבית...

מוכיחה שזה לא בלתי אפשרי אחרי גיל 50. זאת הנקודה.

בשביל מה להתפלפל עוד? רוב השוק הזה מלא באנשים מבוגרים.

בדרך אגב, זה שמחזיר אותנו לעובדה שאנשים אחרי גיל 100 גם עובדים בעבודה פיזית לפעמים.

הפכת את כל הבני 50+ לקשישים שעומדים למות.

בני חמישים הם לא קשישים אבל אם הם עבדו כל החיים בעבודה פיזית קשה אז בגיל הזה הם כבר יהיו עם בעיות פיזיות... כמו כאבי גב וכו'

יש לי קרובת משפחה שהיתה כל חייה עובדת ניקיון והיום (והיא צעירה כן? אולי בת 50 אולי פחות..לא יודעת) היא פשוט לא מסוגלת לעבוד בעבודה שמצריכה משהו פיזי... כואב לה וקשה לה.

בעסה, זה מה שהיה במשך כל השנים, כדי לפרנס את המשפחה שלה... לא התלוננה ולא כלום..אבל עכשיו עדיין צריך לפרנס את המשפחה, בגיל כזה הילדים עוד צעירים..עוד יש חתונות וכו'

אם אפשר למנוע את זה מלכתחילה- אז למה לא?

אם זה בעל כורחה.. בסדר, אין מה לעשות. צריך פרנסה הביתה.

אבל אנשים צעירים ויפים- כל עוד אפשר, שילכו לעבוד בעבודות שאפשר להתקדם בהם, שאפשר בטווח היותר רחוק להרוויח יותר.

וגם 

וגם 

אפשר עבודה עם קצת סיפוק ומשהו לנפש ולא רק לעבוד כמו מכונה כל היום.

זה הובא בשרשור אחר, אבל תמיד רלוונטי.

https://www.ted.com/talks/dan_buettner_how_to_live_to_be_100

עבודה בתור מורה זה הדבר הכי שוחק בארץ, לא יודע איך הגעת לזה שזה משהו מעניין.

עבודה פיזית לא מזיקה לבריאות, זה ההפך הגמור ממה שהרמב"ם כותב בהלכות דעות ומדעת כל הרופאים בעולם.

היא כנראה לא שמרה על הבריאות שלה ועבדה פיזית.

ואת שוב מפספסת את כל הפואנטה, אני לא ממליץ לאנשים לעבוד בניקיון.

הם טענו פה שעובדי נקיון עובדים קשה ולא מקבלים שכר ראוי.

אין דבר כזה עבודה לא שוחקת.

אולי מורים נשחקים יותר מהר יחסית לעבודות אחרות אבל אם זה מעניין מישהו ומספק מישהו אז עבודה אחרת זה סיוט.

מניסיון.

והחברות שמעסיקות גדודי מנקים מרוויחות יותר על עובד כזה

אם אין הפרשות, ביטוח לאומי, פנסיות (כשהיא עובדת בבתים פרטיים)

אין תשלום על חגים וחופשות, בקיצור תוריד את כל אלו ותגיע לסכום שרשמתי

אלא אם כן היא עובדת דרך חברת ניקיון ושם משלמים הרבה פחות...

בט"ל זה סתם שוד (עם סיכון מסויים).

תשלום על חגים וחופשות זה נכון.

אני לא מכיר לעומק את החוקים של בט"ל אבל נדמה לי במקרה כזה הוא ישלח אותו לעבוד בשמירה או משהו כזה.

זה לא באמת עובד ככה.

בוא נאמר בעדינות: בשביל זה המציאו את לבנת פורן. זה לא סתם שהיא עושה כאלה כמויות של כסף מלהתמודד איתם.

הנשמה יוצאת עד שהם מחזירים לך את הכסף שמגיע לך בצדק.

(לא קרה לי אישית, אבל כן לאנשים שאי מכירה ממש מקרוב.)

וגם אם נניח שמשלמים לה - מה עם חופשות לידה?

ימי מחלה?

(אולי לא אמהות ל-8 ילדים, אבל כן רוב הנשים).

ימי מחלה - אני רוצה לראות את המעסיק הפרטי שישלם ימי מחלה. אולי בית דין לעבודה יכריח אותו בדיעבד לשלם אבל את העבודה היא תאבד במצב כזה.

אלא אם אתה מתכוון למשכורות בטיפונת מעל הממוצע...

חלק גדול מהמליארדרים לא למדו כלום, חלקם אפילו נשרו מבית ספר יסודי (מנכ"ל CA הסיני דאז)

מה שאני אומר זה שרוב האנשים צריכים ללמוד תואר בשביל להרוויח מספיק כסף.

רוב האנשים שאני מכיר עם תארים לא מרוויחים מי יודע מה.

בזמן שספרים, בעלי קיוסקים, קבלנים, וכו' שלרובם בקושי יש תעודת בגרות מרוויחים פי בין 10 ל100...

עוד דוגמא היא מתחום ההייטק, רוב האנשים הכי מוצלחים הם אוטודידקטים, והם בד"כ מרוויחים בהרבה מאלה עם התואר (אלא אם הם נעבכים).

איפה יש אחוז אבטלה גדול יותר?

אנשים עם תואר או בלי?

מה שאני אומר זה שא"א להכריז שלא צריך לעשות בגרות ותואר,

או שזה לא עוזר לעשות תואר.

מי שעשה תואר יש לו יותר סיכוי לא לחתום אבטלה.

אבל ממש לא נראה לי שאם יש הבדל באחוזים, הוא משמעותי.

בד"כ אנשים עם תואר יתביישו לעבוד בעבודות זמניות או כאלה ש"מבזות", כביכול, את עושיהן.

אבל כאן שנינו סוברים סברות.

אני יודע שלפני בערך 10 שנים, אחוז האנשים שעובדים מחוץ לתואר שלמדו עמד על 90%.

בכל אופן, אני חושב שזה לא נכון.

וודאי שאפשר להכריז שתעודה לא עושה את האדם, אנחנו אנשים עם יראת שמים, לפחות קצת, ואנחנו מאמינים שהפרנסה היא אך ורק מה' ותלויה אך ורק בראש השנה ונקבעת אך ורק על ידי המעשים (אם נתעלם לשניה מהמזל שנולדים בו שאפשר לשנות, כי ישראל מעל המזל).

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3613623,00.html

שנינו גם מסכימים שצריך לעשות השתדלות.

לא אמרתי שכולם חייבים לעשות תואר.

אז מי שיכול לעשות בגרות ותואר אני חושב שהוא צריך לעשות,

אא"כ הוא בטוח שיש לו עבודה אחרת.

ועדיין השיעור שלהם מבהיל.

צריך לראות מה קרה בהמשך הזמן.

תסכים איתי שהפער פה מזערי, אם לוקחים בחשבון אנשים שבאמת לא יכולים לעבוד.

תשים לב שזה רק מטפס, כמו שאמרתי.

אין שום קשר בין השכלה לאבטלה, פשוט כיום יש יותר אקדמאיים (במקצועות קקיוניים), ולכן מספר המובטלים שלהם עולה, ושלא הלא אקדמאיים יורד, כי המובטלים הם אותם אנשים.

עריכה: אני בטוח שאם תספור כמה אקדמאיים מועסקים בתחום הלימודים שלהם, המספר ישתנה מאוד.

לא מבין בזה כ"כ.

אבל אני כן יודע שאחוז האבטלה ירד בשנים האחרונות,

אז לא בטוח שזה (אבטלה אצל אנשים עם תואר) המשיך לטפס .

לילה טוב

אני מסיק מזה שהעליה במשכילים המובטלים היא תלולה, שהיא אולי האטה, אבל לא נבלמה לגמרי.

ומתוכם כמה וכמה שלא עוסקים במקצוע שלהם, מה שאומר שהתואר שלהם מיותר.

המידע לגבי זה פה:

מגיב בנפרד, מצאתי נתון על תעסוקה במקצוע הלימודים - לקראת נישואין וזוגיות

היה מעניין מאוד,

לילה טוב. גם אני אמור לישון

מהלמ"ס.

http://www.cbs.gov.il/publications09/toar_04/word/intro_h.doc

"כ-40 אחוזים מכלל הבוגרים המועסקים טענו כי עבודתם אינה קשורה לתחום לימודיהם . אחוז גבוה יותר של בוגרי תחומים "רכים" מדווחים על אי-התאמה בין תחום הלימוד לעבודתם מאשר בוגרי תחומם "קשים"."

נתון מעניין שראיתי שם ולא קשור ישירות לדיון:

"בקרב בוגרי מכללות חוץ-תקציביות, אחוז המועסקים שעבודתם אינה קשורה לתחום לימודיהם נמוך יותר מאשר האחוז המקביל בקרב בוגרי אוניברסיטאות ומכללות מתוקצבות."

כלומר, עדיף ללמוד במקום שהוא לא אקדמאי (נניח הסמכה מקצועית בתוכנה) או במכללה שהיא לא אוניברסיטה, בשביל למצוא עבודה במקצוע שלך.

מפתיע? האמת שאותי לא

https://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/RegularPublications/Documents/doch08/p5.pdf

ציטוט 1:

עלייה באבטלה, במיוחד בקרב המשכילים.

ציטוט 2:

עליית הביקוש לעובדים לא-משכילים והתרופפות האכיפה הביאו לעלייה מהירה בהעסקת לא-ישראלים.

ציטוט 3:

שיעור האבטלה בקרב המשכילים הגיע לרמתו הטבעית, ושיעור האבטלה של הלא-משכילים ירד ירידה חדה, עם השתלבותם הניכרת בתעסוקה.

אם יש לך סבלנות, תקרא את כל הפרסום, לי אין כח לזה.

אבל נראה שצדקתי, עקב הנטיה של אנשים משכילים להמנע מעבודות מסוג מסויים, יש עליה באבטלה שלהם לעומת לא משכילים.

צ"ע לגבי השיעור המלא באבלטה.

רק מעירה.

שמתנהגים נכון , הכלי מתמלא בברכה

וכשמאמינים - מקבלים.

חתונה מאוחרת  עם תירוץ כלכלי זה רק יכול לגרום לחטא וד"ל

כשמשקיעים חצי מהמאמץ בעבודה זוכית הכל יותר קל.

כשעושים סדר בדברים אפשר בקלות להתחתן וללמוד מקצוע תוך כדי עבודה.

נכון, זה מאמץ לטווח של מספר חודשים(קורס כלשהו וכו) שאחרי  שווה את המאמץ...

הבעיה היא לא שדוחפים אלא שלא נותנים את המודעות שזה מעשי

שלא מסוגלים לפרנס (כלומר- לעבוד!) בגיל 18-19 יש?

זה אולי כאלה ממש מפונקים שגדלו עם כפית זהב בפה... לא הייתי אומרת שזה הרוב..

אז אם זה אפשרי מבחינה נפשית (לפרנס וגם ללמוד לתואר/תעודה ) למה לא לדחוף לזה?

לא שצריך לדחוף כל אחד בלי הבחנה, אבל לדעתי כן להציג את זה כמשהו אפשרי ורצוי.

כי היום בתכל'ס השדר שמקבלים בגיל הזה זה- לך תלמד, תתבגר, תעשה לך איזה מקצוע ואז תתחיל לצאת... וזה סתם לפעמים בזבוז של שנים שהיה יכול להיות הרבה יותר פורה מבחינת קשרים ולהתחתן וכו'...

בהשם

או שלוקחים מהרמבם את מה שבא לי

אבל הדעה של הרמב"ם מורכבת מעוד דברים שאיתם אתה יכול להשליך אחד על השני.

אגב באיזה גיל הוא כותב שצריך להתחתן?

זה נראה לי לא רק הרמב"ם...

זה מחייב כמובן "חיסול" של גילאי העשרה במובן החברתי והבני-עקיבאי שבהם, אבל זה אפשרי.

18-19?

בקיצור הרמב"ם לא מדבר על תואר

נ.ב.מוכשרים יכולים לגמור תואר ראשון  בגיל 19, מדברים על הרוב..

ולמה לא ללמוד כשנשואים?

אפשר לפרוס את הלימודים ליותר שנים, למרות שזה לא נוח כ"כ ולעבוד תוך כדי...

או אם הלימודים תובעניים- שהאשה תעבוד בנתיים ואז יתחלפו (היא תלמד והוא יעבוד).

אבל בשביל זה מערכת החינוך הישראלית המחרידה תצטרך לוותר על מקצועות כמו אזרחות, ספרות, הסטוריה וכאלה כדי לפנות את הזמן ללימודים יותר שימושיים.

תאורטית, אין סיבה שלא להוציא בגרות ב-8-9-10 שנים במקום ב-12, לפחות לחלק ה"חכם" של האוכלוסיה.

השירות הצבאי הוא בעיה פתירה (צבא מקצועי, ואז הנה יש לך אנשים עם מקצוע במקום "תקופה חולפת" אצל אחרים).

לומדים תורה והלכה.

הולכים לצבא במסלולי  מקצוע (שח"ר) או שחרור אנרגיות (נח"ל חרדי ודומיו)

הולכים לאקדמיה ומסיימים יחסית מהר בגרות ותואר במקביל חיים אישיים.

או לומקים מקצוע כלשהו שמכניס יחסית הרבה ונהנים מהכסף שהוא מכניס

כמה  דברים שרובם משלבים במהלך החיים ונהנים מזה 

שרשומים אבל בפועל רואים אותם ברחובות.

נו באמת.

אני מדבר על בגרות (או מה שצריך ממנה) בגיל 15-16, לא בגיל 22.

זה: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02962.pdf

אמנם מדובר רק על מקומות לימוד בפיקוח משרד החינוך, כלומר רק כאלה שמתוקצבים ע"י משרד החינוך, שזה כולם חוץ מהאנטי ציוייינייס, ושם זה בערך 5% ולא שונה בהרבה משום מערכת חינוך אחרת.

מערכות החינוך שלא מקבלות תקציבים ממשרד החינוך הן מזעריות בעולם החרדי, ואין לי מושג מה השיעור של הנושרים שם, ואני מניח שגם לך, כי אף אחד שם לא מדווח על כלום לאף אחד.

גם במערכת החינוך הרגילה יש כאלה, הם הולכים למסגרת כל יום ולכן לא נספרים כנושרים.

הייתי מצפה דווקא ממך להבין שלא כל אחד צריך להיות בבית הספר כל יום כדי לסיים.

בכל מקרה אם 30% זה במערכת החינוך החרדי לשיטתך, בחינוך הממלכתי, שבו בכיתה י"ב כמעט אף אחד לא מגיע לבית ספר יום-יום, זה בערך 70-90%...

הבעיה במערכת החרדית זה שהחבר'ה כן נמצאים בישיבה, אבל עוסקים בללסטם את הבריות.

החבר'ה הסרוגים (או החילונים) הרבה פעמים הולכים לעבוד...

כמו שבציבור החרדי הכיפות סרוגות כולם באותו סטטוס - חיובי או שלילי - כך נראה שחובשי הכיפות שחורות כולם באותו סטטוס.

בפועל יש מגזרים בודדים שלא עובדים כפרנציפ  - ובזמן הפנוי הם עושים מספיק רעש כדי שיחשבו שכולם כמוהם.

כל השאר הם עובדים - אז אין להם כמעט זמן להגיב...

אבל בבשורה התחתונה הציבור החרדי ברובו עובד ומבוסס כלכלית  - אם כי צורת הכלכלה (ברובה חוקית לגמרי!!!)שונה מהמקובל בשאר המגזרים האחרים

לומדים עד החתונה וקצת אחרי - לומדים מקצוע על פי רוב.

וחלקים גדולים מקצוע תורני.

משקיעים בקניות קבוצתיות הן בדירות והן במוצרי צריכה בסיסיים.

פחות בילויים ויותר שעות פעילות (10-1 בלילה זה שעות מאוד פעילות אצלם)

אז נכון, גרים בבניני ענק

הצרכניות לא נראות משהו.

ההשרעות לא תמיד נבונות.

אבל העזרה ההדדית  מחפה על חלק גדול מההתנהלות ובשורה התחתונה הם חיים טוב בפחות כסף.

והכסף שמרוויחים משקיעים לבסס את הדור הבא

בין בחירה לגיטימית לחלוטין לחיות ברמת חיים שהייתה מקובלת במדינת ישראל עד סוף שנות השבעים, והיום מוגדרת משום מה "עוני",

לעומת מהלכים אחרים שהם בעייתיים בעיניי (כולל "הצפת" המקצועות התורניים מה שהוריד את השכר בהם לאפס).

הראשון לגיטימי וצריך לצאת מדוחות השקר של בט"ל, השני - חוקי אבל בעייתי מסיבות אחרות.

שוחטים - המדינה הורידה את השכר לאפס בארץ..

סופרי סת"ם, הם מרוויחים טוב מאוד  - מי שמוכשר כמובן

שלא לדבר על תוכנה כמו תג או פונטים אלו או אחרים שפותחו במיוחד על ידי חרדים לצריכהם ונהפכו לסוג של סטארטפ.

או צורת ההוראה שחוסכת הרבה כסף למשק על ידי שלא מבזבזים כספים על לימוד שטויות או הסכמי שכר מופרזים (מתי היתה השביתה האחרונה במוסדות החינוך)

בכל מקרה ברגע שיש להם יציבות מבחינת הכנסות + דירה שמשלמים עליה משכנתא הם מסתפקים במה שיש ובזמן פפהנוי עושים מה בא להם (או מרוויחים עוד כמה שקלים לכאלו שאין להם).

הבשורה החתונה הכלכלבה שם יחסית מבוססת ואולי הבעיתיות שעל פי רוב גם מי שיש לו חי כאילו אין לו

כך שאיך שהם נראים זה מצג שווא ובהתאם לכך המסקנות הנגזרות מכך..

אם היתה תחרות אמיתית במדינה על מענקים למי שחוסך כסף למדינה תמורת יעילות ופרודיקטביות.

המגזר והחרדי ומי שדומה לו היה קוטף בקלות מקומות ראשונים

העיקר שתעבוד תוך כדי כדי לפרנס את המשפחה.

הגבר מצווה לפרנס את המשפחה.

וזה לא אומר שצריך שהעבודה והפרנסה יהיו על חשבון המשפחה.

האשה צריכה למצות את עצמה שתהיה שמחה ומאושרת - וגם ללמוד מקצוע בשביל זה

אבל לא להקריב את הבעל והילדים בגלל זה

הוא שאל מתי האיש יתחיל ללמוד לתואר כי עד גיל 20 הוא צריך להתחתן

אז עניתי שזה לא משנה בכלל! כל עוד הוא מודע לזה שהוא מפרנס את ביתו והולך במקביל ללימודים גם לעבוד.

הרי הפרנסה מוטלת עליו ולא על האישה. 

אחרות ודברי חכמים, שחלקם גם הוא פוסק להלכה.

אדם כזה יתחתן באיזור גיל 30 אם הוא באמת יודע לחסוך טוב, או 40.

כמו להתחתן בגיל מוקדם, להנצל מחטא, פרו ורבו, "תפחנה עצמותיו" וכו'

אז במאזניים השיקול מוכרע בפשטות לטובת להתחתן לפני שיש בית והכל.

ולכן זה מנותק לגמרי משאלת הבסיס הכלכלי. רק מיעוט מתחתן מוקדם, הרוב לא (ביצות, קטמונים, בקעא, הגבעה, על ערי הפריפריה אין טעם בכלל להתחיל לדבר). המיקוד חייב להיות בשאלת ההתאמות והעוסקים בהן. כשכבר מוצאים מה שצריך, אני באמת לא חושב שבדרך כלל מדובר על אנשים שלא יכולים למצוא את עצמם חומרית. ולגבי הציבור התורני לאומי, ממילא הוא עושה מה שמדריכים אותו לעשות (בניגוד לתדמית הכביכול-ליברלית באופן פרדוקסלי שהוא מנכס לעצמו - גבעות, רבנים קטנים, ישיבות קטנות, חוגים "עצמאיים" וכדומה - ושלמרות זאת הוא כן מחוייב נחרצות למה שמוכתב מאי-שם למעלה). כך שהשאלה רחוקה מלהיות מציאותית.

חלילה לא לשאלת מעמדם התורני.

הם כן צריכים למצוא לעצמם איזה מקור כלשהו של פרנסה ולא להתסמך על ההורים...

אם הם סטודנטים או שרק התחילו ללמוד שינסו לצמצם את הלימודים כדי שיוכלו לעבוד. בעיקר הבעל, לאישה יותר קשה בד"כ גם וגם.. ואם היא נכנסת להריון כמה חודשים אחרי אז יהיה לה עוד יותר קשה.

האיש צריך לקחת בחשבון שיש לו אחריות כשהוא נושא אישה.

אני לא מסכימה עם הגישה שאומרת שצריך לדחות חתונה עד שיש בסיס כלכלי! אלא להיפך- תתחתן ובמקביל תמצא משהו אפילו זמני כדי לפרנס. יהיה קצת קשה בהתחלה אבל זה יעבור. 

הרבה יותר קשה להשאר רווקים עד גיל מאוחר... 

שיש קורסים מקצועיים.

שבזמן שלומדים תואר אפשר ללמוד לעבוד ולצבור ניסיון באופן שמרוויחים יפה מאוד ומתבססים

ואחרי אפשר להמשיך יותר בנחת לתואר

ותעשו מה שאתם כזוג חושבים שהכי טוב בשבילכם, לא בשביל אחרים... 

זה לא מציאותי לחכות אחרי התואר בשביל חתונה (בהתחשב בעובדה שא- מתחילים ללמוד אותו יחסית מאוחר, בד"כ גיל 20...אם עשית שרות.. ב-אם סיימת את התואר בזמן את אלופה..לא תמיד זה ככה)

להתחיל בחיפושים אחרי בן זוג רק בגיל 24 זה יכול להיות שתתחתני רק בגיל 30 .... 

וענה שכל גדולי ישראל חלקו על הרמב"ם הזה ועם ישראל לא נהג כמותו לאורך הדורות.

ולהלכה למעשה, בחור צריך להתחתן בעודו בישיבה.

מה אין יוצאי דופן בהלכה לפי דעתך?

אם מישהו נשאר רווק עד גיל מאוחר, הוא יעשה חושבים ויברר עם עצמו ועם הרב מה נכון לו (להשאר או ללכת לעבוד וכו')

ואם מישהו לא מתאים לו ישיבה ברור שהוא יברר (אמור לברר) עם עצמו ואולי גם הרב שלו- מה לעשות בעניין.

אנשים הם דינמיים ולא שחור לבן בד"כ.

רמב"ם הלכות אישות פרק טו: " מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה."

מה שהבאת זה מהלכות דעות. שם הרמב"ם מדריך איך נכון להתנהל, אבל להלכה אם הוא לא טרוד בתורה, צריך להנשא לפני גיל 20. אם הוא חכם, הוא ידאג למצבו הכלכלי לפני גיל 20, ויבנה בית.  בזמן הרמב"ם לא היו צריכים מיליון ש"ח לבית. הייתה פשוט מוצא מקום, לוקח לבנים ,חומר הדבקה, וסיד ובונה לעצמך בית.

לכן אין ראיה מהרמב"ם לדחות את הנישואין ,אלא להקדים לפי הלכות אישות שם. 

(שוב למי שלא הבין,  ההלכה בהלכות דעות זו המלצה להתנהלות, ולא "הלכה" מתי להנשא).

לילה טוב!

אני לא יודעת אם דווקא ברמב"ם.. לא בקיאה. אבל על גיל 20 קראתי בכמה ספרים עם מקורות....

לא יודעת לצטט עכשיו מאיפה.

עליו בגמרא שעליו "אומר הקב"ה תפחנה עצמותיו". שזה לא דבר נעים בכלל.

מי שמנסה ולא הולך לו, זה סיפור אחר. אבל זה הפשט...

היא שחיים רגילים זה משעמם.
שלב אחרי שלב,בשעמום גדול.
ללמוד,להתחתן,לעבוד,למות.
מה הטעם לחיות בעולם הזה אם כל מה שאתה עושה זה להיות טוב עם כולם ולהימנע מצרות?
הדבר שגורם להכי הרבה שמחה,לרגשות זה הצד השני והילדים שנולדים ברוך השם יתברך ואז רוב האנשים והנשים מסתפקים בזה...
אני לא אומר שלא צריך לחשוב מה עושים לפני החתונה ואיך .אני פשוט אומר שהחברה לא חושבת על מה שהיא רוצה לעשות מספיק לפני החתונה וכיצד היא תתבוסס כלכלית וכשיגיע הזמן להתחתן הם ידחו את זה ויאשימו את החתונה,שצריך להתבסס לפני כן אבל לא חושבים לרגע להאשים את עצמם
אני מתכנן כל צעד בראש,שמתנגן לי במוח לפי שכל ורגש(לא רק שלי) ואני לא מפחד להיכשל.
לחיות אתי,לא אומר שזה יהיה דבר קל כי אני באמת מאמין שלא.
אולי אני עוד אשתנה למרות שאני מאמין שלא.
ואם היא תסכים להתחתן אתי,אני אהיה מוכן לעשות כל כך הרבה דברים בכדי להפוך אותה מאושרת.

מהדהדת היטב במוחינו.
 

בפשט נראה שהרמב"ם דיבר על מציאותש ונה, מה שהרב שלי הסביר, זה שאדם צריך לראות שהוא לא יגווע ברעב, ויחיה חיים סבירים אחרי חתונתו, המציאות כיום, היא שיש ביטחון כלכלי, גדול יותר, ומצד שני עד שבונים בית, שששייך לך, יכול לקחת 30 שנה..

אז לכן גןם המציאות מדברת, ואחוז ניכר מהמתחתנים נישאים עד גיל 25..
תוך כדי תארים ותוך כדי ותוך כדי..

איך הם חיים? לאט לאט.. לפעמים ההורים עוזרים, (והרבה פעמים בשמחהף כה הם מבינים את המציאות)
לפעמים עובדים בעבודות זמניות ומטורפות..
ולפעמים זוכים בלוטו.
העיקר שיש איזה מימד של יישוב הדעת כלכלי.

אדם היודע שהוא ינקה מדרגות אם צריך ויקרע את העולם, כדי שלאשתו וילידיו לא יחסר, הוא מוכן לנישואים, ולאו דווקא מי שיש לו 2 מיליון ש"ח בבנק..

ומנגד יש נשים החפצות בחיי ישיבה, ומוכנות להצטמצם עד לחיי מינימום מלגת אברך (1000-4000) ש"ח +עבודות שלה +עבודות שלו וחיים כמה שנים על 5-6 אלף..
בניסי ניסים.

אבל שוב העיקר האחריות וכח הנתינה.

הלוואי שישובו מחירי הדירות, כך שאדם צעיר יוכל לרכוש בעלות על חלקה כלשהי, במציאות ימינו זה לא אפשרי.
 

בהצלחה לכולנו בפרנסה, וביישוב הדעת.

ושוב..

זה תקופה אחרת זמן אחר.

פעם בגיל 6 היית יכול להיות שוליה של בעל מקצוע (בנדלר, נפח, אופה, צורף, נגר)

וכשאתה כבר בוגר לפתוח עסק משלך.

בגיל 16 כבר אתה בעל עסק.

אז בגיל 18 תתחתן.

היום זה אחרת... 

פעם, שידוכים לא היה עם אלפי בירורים ודרישות. ענבי הגפן בענבי הגפן ויאללה לחופה.

היום זה אחרת. ויש כאלו שציק צק מוצאים את זיווגם ויש כאלו שלוקח כמה שנים....

היום צריך ללמוד 12 שנים בבית ספר, לעשות צבא, פסיכומטרי ורק אז כשאתה כבר בן 21-22, אתה מתחיל ללמוד מקצוע..

מעבר לזה, אדם שמתחתן הוא שלם יותר לפי חז"ל. וכל מה שהוא עושה יש בזה יותר שלמות. וכו וכו'.

 ומניסיון אישי, בעלי עדין סטודנט. והוא התחיל ללמוד חצי שנה לפני שנישאנו. ונכון זה לא קל. אבל אפשרי לגמרי.

ואוטוטו הוא כבר מסיים וזהו. ותהיה לנו יותר רווחה אם ירצה השם.

אבל בחיים לא הייתי מוותרת על השנתיים וחצי איתו בשביל שיתבסס כלכלית ואז יתחתן איתי...

י

רק אלו שחווים אהבת אמת מבינים שזה לא היה שווה לוותר על שום רגע כזה בשביל תירוצים כאלה ואחרים.

והדברים יגעים וכבר נטחנו בפורום הזה עד דק. שחז"ל אמרו וגו' זה לא מתלכד עם האינטרס. לומר אפשי ואפשי ומה אעשה שרבש"ע גזר וכו' זה לא שייך לשאלת האינטרס.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.