עמונה - הרב אלחנן בן נוןאנונימי (פותח)

קיבלתי במייל וכתבו שאפשר להעביר הלאה.

הפיסקה האחרונה חזקה מאד.

 

עמונה – בירור רעיונות – הרב אלחנן בן נון

 

(הדברים נכתבים כשאיננו יודעים איך תסתיים הפרשה,

וענינם העיקרי לברר עקרונות הלכתיים ורוחניים כפי יכלתי)

 

  1. חובת המחאה והשלכותיה

שאלה - עברנו לא מעט פינויים והרס, גם כאלה הגדולים מעמונה. למה חשוב להאבק על זה אולי עד כדי הפלת הממשלה?

תשובה – קודם כל, צריך לזכור שהרס בתים שנבנו בעמל רב, בכסף רב, ביגיעה רבה ובהיתר רשמי, הוא נורא. המשמעות המשפחתית הכוללת היא קשה ביותר. רק לפני זמן קצר ראינו מחזות קשים של אנשים שבשעות ספורות של שריפה אבדו את ביתם ואת כל רכושם, ונשארו חסרי כל. אין ספק שזהו מראה קשה גם בלי קשר ללאומיותו של אדם, ק"ו שהוא נעשה בגלל ריב אחים, ולא בגלל בעיות משפטיות. אם נצרף לזה את העובדה, שהמשפחות על ילדיהן עוברות תקופה ארוכה של חוסר ודאות על חייהם, ואת תחושה הנטישה של רשויות האמורות להגן על האזרח ועל זכויותיו הבסיסיות בחיים, נקבל פגיעה קשה לעכול. דבר זה פוגע ביחסי האמון הבסיסיים ביותר של האדם לחברתו ולמדינתו, וזהו דבר חמור ביותר.

שנית, המאבק הוא על א"י. זה אינו מתחיל מפוליטיקה ואינו מסתכם בבעיות משפטיות, אלא מהמאבק על יסוד בחירתנו כעם ד'. זה הרס ישוב בא"י שזה דבר חמור מאד מבחינה הלכתית ורוחנית. נוסף לכך אנשים הבקיאים בטיבו של המהלך המשפטי מסבירים, שבכל מקום בארץ ובעולם פותרים בעיות כאלה של בניה בשוגג בפצוי, ואף בג"ץ עצמו נוהג כך במקומות אחרים, ואפילו במקום שהבניה היתה במזיד. הדבר חורה עוד יותר, שהתובעים כלל לא העמידו את ראיותיהם למבחן משפטי, כי הבג"ץ אינו עוסק אלא בענינים עקרוניים ולא בבירור זכויות. נוסף לכך זה פתח להרס מאות בתים בישובים, שעלול להביא למכה אנושה להתישבות כולה. אמנם אין מדובר על מהלך של הרס מידי לכל מאות הבתים, אבל זה כבר ענין של זמן והליכים משפטיים, שעלולים להפיל את רוחם של רבים בהתישבות.

ש' – אם כן צריכים להאבק בכל הכח!?

ת' – כן. בכל הכח המותר והנכון. שני דברים צריכים להיות ברורים ואיתנים. 1. אסור להשאיר את אנשי עמונה לבדם, זה אינו מאבק שלהם אלא של א"י. 2. אסור לעבור עבירות כשנאבקים על א"י. לכן אין לנהוג באלימות לא גופנית ולא מלולית. כמו כן, כיון שאין מדובר במלחמה, מי שעלול להנזק או להפגע אמונית, נפשית או גופנית אינו צריך להיות שם.

ש' – אתה אומר שני דברים מתנגשים. זה מסר מבלבל, שאינני מבין איך לנהוג במצב כזה. מי לא יפגע?! כל אחד במצב כזה נפגע. אז מי יגיע להאבק?

ת' – מבוגרים או נערים עם הוריהם, שמבינים את מהות המאבק ואת הדרך הנכונה לפעול בו.

ש' – אתה יודע שמי שמגיע הם בעיקר בני נוער.

ת' – זו טעות חמורה. כבר לפני שנים הודעתי וכך החיתי את רכזי הנוער ואת יוזמי ההפגנות שאין להניח לבני נוער לצאת להפגנות, אלא באחריות מבוגרים. כשמדובר במקום שיש חשש חמור יותר לנזקים, צריכים ההורים עצמם לקחת אחריות. שלמנו על זה מחירים כבדים מבחינה נפשית, אמונית ואפילו גופנית. כך ראינו גם אצל בנים, וגם אצל בנות ואפילו אצל מספר מבוגרים. בהרס שהיה בעמונה לפני מספר שנים, החלטנו בישיבת בית אורות שהתלמידים (ישיבת הסדר) יצאו עם הרמי"ם. אני עצמי הייתי שם כל הערב, וכשנסיתי לחזור לפנות בקר לא הצלחתי להגיע. אין דבר כזה שהורים יאפשרו לילדיהם כשהם אחראים עליהם, להגיע למצבים בהם הם נמצאים בסכנה.

ש' - אפשר להבין נערים שרואים את ההרס וגם מעשי אכזריות תוך כדי הפינויים, שהם מתמלאים כעס ושנאה, ולפעמים מגיבים באמירות או מעשים לא נכונים. זה אף פעם לא מגיע לרמה של ההרס והאכזריות המופנים כלפינו!

ת' – נכון מאד, ודוקא בגלל זה אסור להניח אותם לבדם. אם הורה חושב שאין הנער יכול לעמוד בזה, הוא צריך לדאוג לו, ולמנוע את ההליכה שלו לשם. יש נערים שכבר ראו דברים כאלה, ויש שיראו לכל הפחות מסרטים, תמונות וספורים. איך אפשר להסביר להם תופעה כזאת.

ת' – לדעתי, איש בטחון שפועל באכזריות הוא או גוי או אדם לא מאוזן אחוז טירוף. באמת גם ההרס אינו אנושי ובמיוחד שהוא פוגע באנשים שא"י והעם בראש מעיניהם. לדעתי, צריך להסביר את כל התופעה הזאת במשל. הורים לנער שהוא פגוע נפש, והוא מתחיל להכות את הוריו חלילה במצב של התקף האם הם יכו אותו כפי שנכון לעשות כלפי כל אויב או שודד? בשום פנים לא. הכאב הוא עצום, נורא. איך הבן הגיע למצב זה, אבל, ההורים אולי יגנו על עצמם, אבל לא יכו אותו. זהו ההסבר למה שאנחנו ראינו ועלולים עוד לראות אם יהיה פינוי. יש מחלה בדור, מחלה רוחנית, הנוגעת להבנת הקשר שלנו לארץ הזאת. חלק גדול מהעם פגוע רוחנית, ולפעמים הוא מסוגל להכות את הוריו ואת אחיו. אעפ"כ אנחנו נושכים שפתים, העז ובגבורה בידענו שבע"ה העם יתגבר על מחלתו.

 

  1. התלות בכחו של העם

ש' – האם השארת עמונה במקום אינה שווה שתהיינה מספר פגיעות?

ת' – אם הצבור הישראלי לא יסכים, עמונה לא תשאר במקום גם אם כחות הבטחון לא יצליחו לפנות אותה. כך זה יהיה בכל מקום בו ההסכמה הלאומית לא תחזיק מעמד. עד עכשיו זו עובדה בעלת תוצאות מצערות, בסיני, בגוש קטיף, בערי הפלשתים וכו'. זו עובדה. כל המאבק אינו לחסום את הדרך לטרקטורים, אלא להביא אלפי אנשים שימחו על העוול. אם יעמדו שם עשרים אלף איש, המשטרה לא תוכל לעמוד מול זה, הצבור בישראל יבין שזה לא מוסרי, שזה אינו טובת האומה, שזה בלתי אפשרי וימצא את המוצא. במקום שהצבור הישראלי מכל מיני סבות השתכנע שהמחיר כבד מדי, הוא פשוט משאיר את הישובים והצבא נסוג. כך היה גם בלבנון. הצבא נסוג. גם בערי הפלשתים הצבא נסוג כמעט לגמרי. מי שינסה להכריח את העם להחזיק בישובים בכח, עלול לגרום שהצבא יסוג וישובים ישארו נתונים למשיסה חלילה. היו כבר מספר רעיונות שהופרחו באויר אפילו לאחרונה, למרות שלא תפשו מקום רציני. ברוך ד' הרקמה המאחדת את העם עדין חזקה, אבל עלול להוצר מצב שאויבינו מנסים לדחוף לפילוג, להפריד בינינו, ולגרום לפירוק השותפות בין חלקי הצבור.

ש' – זה הזוי, שהממשלה תהיה מוכנה להפקיר ישובים בידי אויבים!

ת' – היו מספר דברים הזויים שהתרחשו כבר. נכון שהיום זה רחוק, אבל זה אומר שאסור לנו בתוך המאבק על א"י לאפשר פירוד בינינו. כרגע רוב נציגי העם אינם מוכנים להפרד מבית המשפט העליון הנוכחי, ומשליטת המשפטנים בממשלה, ולכן צריך לנהוג בזהירות. יש גורמים רבים בארץ ומחוצה לה, החותרים כל הזמן להפריד בינינו. חלקם אומרים בגלוי, אם אתם שולטים, אנחנו ניתן את השליטה לערבים, לאמריקה, לאירופה, לאו"ם וכו'. ברוך ד' שזהו חלק קטן, אבל הוא מצליח בדרכי ערמה ושררה להפיל פחד על רוב נציגי הצבור בישראל, שהם פוחדים מהם, ומתפתלים כדי למצוא מוצא.

ש' – אז בעצם כל המאבק הוא על דעת הקהל, ומיותר להגיע למקום!

ת' – לא במצב כזה. אם רק אפשר, הכרחי להגיע למקום. מי שמשאיר את המקום ריק במצב כזה, וצועק בחוץ, זה אינו רציני. הוא כאילו אומר 'החזיקו אותי'. אין כמעט תחליף להמצאות במקום ככל האפשר. הכחות הנאבקים מבחוץ הם בעלי השפעה רק בגלל שאנשי עמונה במקום, וצריך לחזק אותם. המלחמה בתוך מוסדות המדינה והמשפט הכרחית, וגם בתוך הרשתות החברתיות וברחוב, אבל רק מי שמוכן לפעול בשטח באצילות ובמסירות נפש יצליח. יש כאן נקודה בסיסית המשנה את ההבנה. מי שנמצא בשטח יכול להצליח לא בגלל שהוא חזק יותר, אלא בגלל שהוא מצליח להוציא את גבורת האומה מהכח אל הפועל, וכשהעם רואה זאת גם הוא מתמלא גבורה. בכלל כל הכיוון התולה את הצלחת תהליך הגאולה ברצון העם, אינו מתחיל מנתוח מציאות והסתברות בשטח. כמובן אינני רואה עצמי כמי שבקי במיוחד בזה. יש מומחים גדולים, ובעיקר עתונאים שיודעים תמיד מה יהיה. (אם המציאות אינה מתקדמת לכיוון שלהם הם מנסים להשפיע שהיא תשתנה לפי דעתם) הגישה וההדרכה הזאת נובעת מהסתכלות שיסודה בעניני אמונה.

 

  1. ויתורים או גאולה בשלבים

ש' – איך שלא יהיה, הנסיון של אנשי תורה להעביר את חוק ההסדרה בלי הסעיף על עמונה, הוא מנוגד אם כן גם הוא להלכה כפי שאמרת.

ת' – לא. זו מחלוקת בהערכת המציאות ובדרך להשגת המטרה הנכונה. יש אומרים, שצריך להניף את הדגל ברמה, וגם אם נכשל פעם אחת או שתים, בסופו של דבר העם ילך אתנו. לפי דעתם, ויתורים במהלך הדרך מקטינים את ערך התורה והאמונה, והם גם מסוכנים כי הם מעמידים את הענין כדבר הנתון לפשרות. מאידך הדעה החולקת אומרת שההתעקשות על אישור של עמונה עלול להביא לנפילת הממשלה הקימת, וזה מהלך מסוכן, שעלול לגרום לנפילות גדולות הרבה יותר. ז"א כשלון בהעברת החוק עלול להביא לבחירות חדשות, או לכל הפחות להקמת ממשלה חדשה, שתהיה עוינת יותר, ועלולה באמת להביא לנפילת רוח כללית בחסות פסקי בג"ץ נוספים. ברור שתהיה גאולה, אבל היא תבוא בצורה קשה יותר. אין הבטחה איך הגאולה תבוא, האם מתוך שבר גדול שבסופו עלית בזק או מתוך התרוממות אטית. על כן, יש אומרים שהתעקשות להשיג את הכל עלולה להביא למשבר גדול. כמובן שהתמונה שצירתי היא קיצונית, אבל הלוא איננו נביאים, ואיש אינו יודע מה ילד יום. מכל מקום, אלה גם אלה מתכונים לטובה, וזו שאלה בהנהגת צבור.

ש' – ז"א שלא בהכרח יש להתנגד ולמחות על פינוי עמונה ומקומות אחרים, אם הם בהסכמה!?

ת' – בכל מקרה של הרס חייבים להתנגד ולמחות בכל אופן. גם אם זה בהסכמה. ברור שזו הסכמה מאונס ולא מרצון. יש כאן פעולה שמנוגדת לתורה ולאמונה, וצריך למנוע אותה כפי יכלתנו, ולמחות עליה אם היא מתבצעת. אם יש מצב של העתקה ממקום למקום, צריכים רבנים ואנשי צבור לבחון את המצב ולהחליט לפי הענין.

ש' – אם חייבים למחות כשיש הרס, מדוע הרבנים כל פעם מודיעים שאסור לפעול באלימות. הלוא זה ענין של הלכה!? בנוסף לכך זה תמיד נשמע שהרבנים מפחדים מהממשלה, ומנסים לקרר את האוירה!?

ת' – מצות תוכחה אינה מתירה אלימות. תוכחה היא דבור בצורות שונות, ובסגנון מתאים, לא אלימות. מי שמוכיח בצורה שאינה נכונה גורם לחטא, כמו שכתוב במפורש בפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". אנחנו יודעים שלפעמים בארוע כזה, די במעטים העושים מעשים לא נכונים, וגורמים לחלול ד'.

 

  1. דרכי המאבק והגאולה

ש' – מדינה דמוקרטית בנויה גם על לחצים. אם אנחנו תמיד נהיה יפי נפש, לא נשיג כלום. תמיד ירמסו אותנו!

ת' – ראשית, אם ההלכה אינה מתירה דרך פעולה מסוימת, הטענה ש'לא נשיג כלום' אינה יכולה לשנות את ההלכה. היא מציבה אולי קושיה, אבל בודאי אינה יכולה להיות בסיס להיתר לאלימות כל שהיא. ביחס לטענה, שההלכה אינה מתאימה למציאות, דעת רוב מוחלט של הרבנים הפוסקים הלכה לצבור בעניני כלל ישראל היא שההלכה מתאימה למציאות, ודוקא הטענה על 'יפי נפש', מתכחשת למציאות. המבחן של הצלחה אינו נמדד במחיאות כפים או הישג לזמן קצר. המבחן הוא דרך שמוכיחה את עצמה לזמן ארוך.

יש מי שחושב שישוב א"י וגאולה תלויים רק במעשה כזה או אחר של התישבות, וברגע שהוא יתאפשר, הכל יתנהל במסלול רגוע. ההבנה שלנו היא שגם כשיש החלטה רשמית המלווה במעשה של התישבות, היא איננה קובעת הכל. אם העם איננו מוכן לה מספיק, ההחלטה תתמסמס, והמעשה עלול להיות בסכנה. אחרי מלחמת ששת הימים העם עמד נפעם והתלהבות כללית אחזה בו. אז נחקק חוק ירושלים, ועינינו הרואות שגם בירושלים יש מצב מורכב ולא שלם, כי העם אינו עומד במצב אחד, ופעמים הוא נחלש.

ז"א הגאולה היא להוציא את הגרעין הפנימי של השאיפה לגאולה מתוך הסכמת העם אל הפעל, ורק זה נותן תוקף מעשי לגאולת הארץ. הסכמה חזקה של העם היא מפתח בכל התהליך הזה. מהלך זה עומד כל הזמן בהתמודדות ונסיונות, ולפעמים העם נחלש בגלל איומים בטחוניים או מדיניים, בגלל לחצים כלכליים ועוד, וצריך להמשיך את העבודה הארוכה והמתמשכת בתוך העם.

ש' – זה הסבר ונמוק רוחני, אבל ישנם אולי רבנים שחושבים אחרת. איפה הדבר הזה מעוגן בהלכה?

ת' – ראשית כבר הזכרנו מפסקי ההלכה שמצות התוכחה אינה מתירה שום אלימות. להיפך גם הרמב"ם המחמיר במצוה זו כותב שאין מצוה להוכיח אם התוכחה מביאה לאלימות (הל' דעות ו). יש פוסקים אחרים (סמ"ג ובעל ס' יראים בהג' מימוניות שם) שלדעתם מצות התוכחה מסתיימת כבר אם היא מביאה לנזיפה כנגד המוכיח. אבל יותר מכך, האדם הפרטי יכול לקיים את מצות ישוב א"י במקומות רבים בארץ, וגם אם הוא רוצה להדר במצוה, ולישב דוקא מקום מסוים ביהודה ושומרון הזקוקים לכך, הוא יכול באופן פרטי לגמרי ללכת לשכם ולרמאללה, ולנסות להתישב שם. אלא שאנחנו מנועים מזה, בגלל אויבינו, ואנחנו רוצים את הגנת הצבא ואת החלת החוק הישראלי באזור, לכן נוח לנו להתישב בעמונה ובמקום שיש שם שלטון יהודי. הרי שאיננו עוסקים במצוה הפרטית, אלא במצוה הכללית, ברצון הגדול להביא את העם כולו להתישב בארץ מתוך שלטון יהודי שלם.

גם לפי הפוסקים שחיוב המחאה נובע מיסוד הערבות, ולא ממצות תוכחה, גם כן אין חיוב ערבות, אם הצבור שאותו אנחנו מנסים לקדם, מתנגד באופן פעיל.

ש' – אבל זה איננו המצב מדויק. איננו מבקשים מאחרים שהם יתישבו, אנחנו יושבים כבר בעמונה, או בגוש קטיף או בסיני, והם באים ומגרשים אותנו משם. איננו מבקשים שהממשלה תכיר בישוב הזה. אנחנו מבקשים שלא יגרשו אותנו משם!?

ת' – ראשית, מבחינה מציאותית זו העמדת פנים לומר שאיננו רוצים הכרה ואיננו רוצים הגנה. אלולא הגנת הצבא רוב צבור המתישבים לא היה מחזיק מעמד, ואינני רוצה להעלות על הדעת מה היה קורה למעוט שהיה נשאר בלי הגנה. אבל שנית צריך להבין יותר את הבסוס ההלכתי. הרמב"ן בהוספות לס' המצוות (מצוה ד') קובע כי המצוה של ישוב הארץ תלויה בכבוש וברבונות. ברור שגם ישיבה פרטית היא ישוב א"י, אבל המצוה בשלמותה היא שתהיה הארץ ברבונות יהודית. זה ברור גם מדעת הרמב"ם במינוי מלך (הל' מלכים א) שזו המצוה הראשונה שהתחיבו ישראל בכניסתם לארץ, הרי שעיקר הענין אינו רק שישבו יהודים בכל מקום בארץ, אלא שתהיה רבונות. ברוך ד' שזכינו לפני כמעט 70 שנה לנס הגדול הזה, שהנביא יחזקאל קרא לו תחית העצמות היבשות. כיון שכך איננו רוצים רק לישב יהודים בעמונה, בגוש קטיף, בסיני ובכל ארץ ישראל. אנחנו רוצים כאן שלטון יהודי. האם אפשר להכריח את השלטון לעשות מה שאינו רוצה? אנחנו מנסים זאת כבר יותר משנות דור. אי אפשר להכריח מישהו לקיים מצוה. בודאי שאי אפשר להכריח את העם או את השלטון לקיים את מצות ישוב הארץ בצורה שאינה נראית לו. חייבים לעבוד קשה מאד ובסבלנות עד שהעם יתעורר לזה מרצון עצמי בתקיפות רבה.

 

  1. תקפה ההלכתי של ממשלה בישראל

ש' – אם כך, שהשלטון קובע הכל, אין שום טעם להתנגדות, להפגנות ולנסיונות התישבות. הכל תלוי בשלטון, אם הוא אינו רוצה, אפשר ללכת הביתה.

ת' – זו אמירה של יאוש או של כעס המציגה את החבור לממשלה כהתרפסות והתיפיפות. אני יכול להבין מהיכן זה נובע, אבל זו אינה הסתכלות הלכתית, ולא מתוך הבנה רוחנית. זה נובע מתסכול ארוך ומתמשך. צריך להבין את הקשר שלנו לממשלה ולכנסת במדינה הזאת.

העמדת שלטון זו מצוה זה נפסק על ידי רוב מוחלט של רבותינו הראשונים; הרמב"ם (הל' מלכים א') והרמב"ן (פר' שפטים), ולא היה מי מפוסקי הדורות הגדולים שחלק עליהם. קושיות האברבנאל (פר' שפטים וס' שמואל ח') אינן יכולות לעמוד מול הפסיקה ברורה וההחלטית של גדולי הפוסקים.

ש' – זה נכון לגבי מלך ישראל שנוהג כהלכה, ושמינו אותו כהלכה!

ת' – אמירה זו אינה נכונה הלכתית. לכל שלטון יהודי שהעם מקבל על עצמו יש דין של מלכות, גם אם לא דין שלם של מלך. זהו דיון ארוך במקורות ואזכיר רק את פסק ההלכה שכתב הרב קוק זצ"ל (משפט כהן ע' שלו). הדברים התבררו בפסקי הלכה ארוכים שכתבו על ידי גדולי הדור הקודם עם הקמת המדינה. הרב ישראלי זצ"ל כתב גם בעצמו דברים ברורים (כפי שנדפס בספרו 'עמוד הימיני'), וגם ערך את כתבי 'התורה והמדינה' שהאריכו מאד בברור הסוגיות הללו. ברור גם מדברי הגמ' והפוסקים שלהורדוס והמלך אגריפס היה דין של מלכות, כיון שהעם הסכים למלכותם למרות שהומלכו ע"י הרומאים. כמו כן גם למלכים אחרים שלא היו ראויים בבית ראשון היה דין מלך.

ש' – אם כך, כל המחאה נגד הרס ישובים היא מס שפתים. אם לממשלה יש תוקף של מלכות, אפשר את כל החיים הדתיים הצבוריים שלנו כאן, להכניס לעטיפה ולזרוק לפח, כי הממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצה, ואנחנו מורידים את הראש, כי זו מלכות.

ת' – גם אמירה זו היא של כעס ואינה נובעת מלמוד אמונה והלכה. מלך שגוזר איזו שהיא גזירה כנגד ההלכה, אין תוקף לגזירה, אם אפשר צריך למנוע ממנו את בצוע העבירה, או לכל הפחות להוכיח אותו או למחות על כך.

ש' – אבל אמרת קודם שגבול המחאה תלוי בצבור וגם בשלטון, אז ממילא אין תועלת במחאה. אלה שני דברים שמחפים אחד על השני. יש מלכות וצריך למחות אבל אי אפשר למחות!

ת' – ראשית צריך להיות ברור. פקודה שהיא כנגד התורה, אין לה תוקף. יחד עם זה, אין זאת אומרת שהמלך או השלטון חדלו מלהיות בעלי תוקף בשאר הדברים. אומרים חכמים שכאשר שאול פקד על אבנר בן נר ועמשא בן יתר להרוג את כהני נב, הם הורידו את הדרגות, וסרבו פקודה. למרות זאת הם המשיכו לשרת בצבאו, לקבל ממנו פקודות אחרות. אפילו אחרי שדואג האדומי מלא את פקודתו והרג את הכהנים, הם המשיכו בתפקידיהם (מדרש שמואל). גם דוד המשיך לראות בו מלך על כל מה שכרוך בכך, למרות מה שרדף אותו.

שנית, המצב היום טוב הרבה יותר מאשר בימי קדם. בימי קדם הכל היה תלוי בדמותו של המלך, ואם הוא לא היה הגון, או שהיה פגום במידה מסוימת, המצב היה נורא. היום העם בוחר לפחות פעם בארבע שנים. ויותר מזה, הלוא אנחנו מכירים שבימינו יש מערכות צבוריות רבות שיכולות להפעיל לחץ על הממשלה, ולשנות דברים.

 

  1. הערך הרוחני של הצבוריות

ש' – אבל איך אפשר להבין דבר כזה? זה הזוי להמשיך לתמוך בממשלה שמפנה והורסת ישובים!

ת' – אתה יכול להסביר את זה כחישוב רווחי על בסיס של כדאיות תורנית. אם בסך הכל הממשלה עושה דברים לטובת התורה, הרי ששוה לנו לתמוך בה כי זה כדאי. אמנם היא קצת הורסת, אבל לא נורא בסך הכל אנחנו מצליחים להתקדם. אבל למרות שלשקול כזה יש מקום מסוים בהכרעה מעשית, זה לחלוטין אינו מה שעומד בבסיס ההלכה שהזכרנו. יש כאן ענין עקרוני, רוחני, הלכתי שצריך להבין אותו, והוא העיקר.

המהר"ם שיק בהערותיו על ס' המצוות של הרמב"ם כותב שאסור לקלל מלך ישראל אפילו שאינו נוהג כהלכה, כי כבודו הוא כבוד כל האומה. המקלל את המלך פוגע בכבוד האומה, ולכן מלך אינו יכול למחול על כבודו. זאת אומרת כבוד הממשלה ושריה אינו תלוי באישיותם ובמדותיהם, אלא בהיותם נציגי העם. יש לזה משמעות רוחנית, לא רק הלכתית. אמנם בימינו המושג של כבוד מלך וסמכויותיו שונה במקצת. התוקף של הממשלה כמלכות לרוב הדברים נובע מכחו של העם, ז"א שאין לממשלה סמכויות של מלך ישראל על פי ההלכה, אלא כפוף לסמכויות שנתן לה העם. מה שאנחנו לומדים מכאן הוא ענין עקרוני יותר, שיש לו משמעות רחבה.

גדולי כל הדורות הוכיחו מתוך התורה שעם ישראל אינו אוסף של אנשים, אלא מהות א-לקית רוחנית, אם נרצה נקרא לזה נשמה כללית – כלל ישראל. למשל המהר"ל מפראג הרחיב בדבר מאד בספרו 'נצח ישראל' (פרק יא). משמעות הדבר שכשהעם מסכים על דבר שיש בו ערך על פי התורה, יש לזה תוקף רוחני, לא רק מעשי. גם כשנציגי העם עושים ביחד מצוה כמו הגנה על הארץ, הצלה משריפות, חלוקת תקציבים וכו' יש לזה תוקף רוחני כי הכלל עושה זאת. נשמת הכלל פועלת זאת. לכן מלך אינו אדם פרטי הוא שייך לאומה. יותר מכך, המהר"ל מסביר שגם כאשר העם אינו נוהג כראוי, לא פוסקת ממנו המעלה הרוחנית הזאת, ולכן כל מה שהעם מחליט ואינו נגד ההלכה, יש לו תוקף הלכתי ורוחני, ומי שפועל כנגדו פועל נגד כלל ישראל. לכן גם אם המדינה והממשלה עושים דברים נגד ההלכה, שאין להם תוקף, הדבר אינו משמיט מהם את הבסיס של התוקף העקרוני ההלכתי והרוחני שלהם. לכן ההנחיה הרוחנית העיקרית שבדרך כלל צריך לתמוך בממשלה. מובן שיש מקרים חריגים, כשרוב פעולותיה נגד התורה, או שהיא מובילה את העם לאיזה אסון, אבל לא זה המדובר.

דוקא בגלל זה חשוב ביותר להוכיח את הממשלה, ולמחות על מעשיה אם הם מנוגדים לתורה. לא רק בגלל שאין למעשים אלה תוקף, אלא בגלל שיש לממשלה תוקף רוחני, וזה פוגע בכל העם מבחנה רוחנית. חשוב מאד למחות על מעשה חמור כמו הרס ישובים, וחשוב לעשות הכל כדי למנוע. הדרך למחות ולהוכיח צריכה להקבע ע"י מנהיגים המדריכים את הצבור מה נכון לעשות כדי להשפיע, ויחד עם זה היא צריכה להיות נבחנת ע"י גדולי תורה הפוסקים הלכות בעניני הכלל, כדי שנהיה בטוחים שדרכי הפעולה נכונות גם על פי התורה. כשאנחנו מצליחים לנהוג נכון, בגבורה ובענוה, באהבה ודקות בתורה, אנחנו מצליחים להפיח רוח גבורה ותקוה בכל העם. לא אנחנו מצליחים לנווט ולשלוט, אנחנו מצליחים לחזק את הכחות הבריאים באומה, שהיא תשלוט.

 

  1. התקדמות הגאולה

ש' – כבר שנים רבות שמנסים את הדרך הזאת, ואנחנו תקועים. מדכאים את הצבור הדתי לאומי בכוונה, ואין מאפשרים לו להתקדם. סימן שהדרך הזאת אינה פועלת, ושוה לראות אם זו דרך נכונה או אולי צריך לשנות את הכיון ההלכתי בענין!

ת' – דבר ראשון ההלכה איננה ענין של הצלחה או כשלון, שעל פיהם משנים אותה. אי אפשר לשפוט את ההלכה, אם היא מביאה לנו הצלחה או להיפך. בודאי שכשלון צריך לעורר למחשבה ולבחינה מחודשת של דברים כדי לברר האם יש שנוי בנתונים, המחייבים שנוי בהלכה. אבל אם ההלכה אוסרת משהו, הרי שהוא אסור גם אם הוא מקשה עלי מאד מאד את החיים.נוסף לכך הנסיון לצייר כאילו המהלך של רוח האומה הבריא נחלש ועומד להתמוטט אינו נכון במציאות. ברוב חלקי העם יש התחזקות גדולה בקשר אל התורה ואל הארץ. כך בהיקף מוסדות התורה, בחנוך הדתי והשפעתו, בכלכלה, במסחר, באקדמיה, בצבא ובהתישבות. אפילו בתחום הנהגת הצבור הפוליטית יש שנוי גדול מאד לטובה החוצה מפלגות. גם שני תחומים שהיו עד כה מודרי צבור דתי, כמו משפט ותקשורת עומדים בסימן שנויים משמעותיים. אמנם לא בהכרח שכל אדם החובש כפה נשאר נאמן ופועל בכל כחו בדרך נכונה, אבל אנחנו בדרך.

ש' – המציאות היא שבצבא דוחקים את רגלי הצבור הדתי יותר. גם מערכת המשפט מקצינה את החלטותיה בתחומים רבים הנוגעים לתורה. עולם התרבות נעשה קשה יותר ויותר, והוא משפיע בצורה קשה על הנוער שלנו וגם על הצבור הדתי המבוגר. הכנוי 'דתי לייט' כבר אינו תופעה בודדת אלא כנוי לצבור רחב שהשפעתו על האוירה בצבור הדתי בעיקר בערים הולכת וגדלה.

ת' – לפחות בשנים מן התחומים אותם הזכרת, בהם יש מקום למחלוקת על דרך התגובה של הצבור הדתי, ההיפך הוא הנכון. בענין הצבא יש תחושה כפי שהגדרת אבל זה נובע בבירור דוקא מהתחזקות הצבור הדתי בצבא, ולא להיפך. למעשה יש פחד בחלקים ידועים של החברה מהתחזקות דתית בכלל, ואם התחושה אותה בטאת נכונה, הרי שהיא מעידה דוקא על התחזקות שבסופו של דבר תעלה את העם כולו על דרך נכונה. גם במערכת המשפט יש יותר ויותר שופטים דתיים, שגם אם עדין אינם תופסים עמדות חזקות, אבל הם מתרבים יותר ויותר. אנחנו יודעים שאמנם אין זו תעודת בטוח שממנים אדם דתי, כי יש כאלה שאינם יכולים להרים דרך חדשה, אבל גם זה ענין של זמן ותהליך. גם במערכת המדינית יש יותר ויותר קריאות לרסן את ביהמ"ש העליון. יש בצבור יותר ויותר התנגדות לפסיקות אנטי דתיות של המערכת הזאת, ואפשר כבר לראות שאם לא תהיה התמתנות של המערכת המשפטית, היא תאבד את הבסיס הצבורי שלה. אם יש סכנה לגבי הצביון הדתי של המדינה אפשר לזהות אותו דוקא בתחום התרבותי בו הפגנות ותקיפות אינן מסייעות. השפעת האוירה התרבותית ברחוב הישראלי היא מסוכנת לא פחות ואולי יותר. אבל כאמור זהו תחום שבו המחלוקת על דרכי התגובה מול הממשלה פחות משמעותית.

ש' – אבל אי אפשר להמנע מלראות את הנסיונות לפגוע בתורה, בצבור הדתי והחרדי בכל דרך באופן בולט בחוצפה גדולה. איך אפשר לראות כאן התקדמות?

ת' – ההתקדמות ברורה מאד בתחומים רבים כמו שהזכרנו, והנסיונות לפגוע בצבור הדתי, במדה והם קיימים, הם בדיוק בגלל זה. היטיב לבטא את זה סגן הרמטכ"ל בהתבטאות אומללה על רבוי קצינים דתיים שסגנון הופעתם מלמד שהם קשורים מאד לתורה. במלים אחרות, דוקא הדרך של המנעות מחכוכים ונסיון רב להגיע להבנות עם מערכות החברה בישראל, היא מוכיחה את עצמה. על פי הדרכת התורה 'והצנע לכך עם א-לקיך' היא משפיעה מאד על האופן בו הצבור בישראל מושפע מערכה של תורה. זה מוביל אותנו להסתכלות שונה על מצבי החכוך שלנו. צריך להשתדל להפסיק להסתכל על 'אנחנו והם'. ההסתכלות הנכונה שכל חלק בעם יש לו מה לתרום, ואנחנו כולנו צריכים ללמוד זה מזה. כולנו חזרנו הביתה מגלות ארורה, אנחנו חוזרים לבראותנו יותר ויותר. איננו שואפים למצב בו תהיינה הכפות מצויות יותר בצבא, המנהיגות ובמשפט יותר מאשר בעם. אנחנו שואפים שכל חלקי העם, כולל אנחנו, נעבוד את ד' ואת עמו ביראת ד' ובאהבתו.

ש' – הדברים הנעימים האלה משלים אותנו ש'הכל בסדר, הכל זורם בכיוון הנכון, אין בעיות'. אם כך מדוע להגיד תפלות מיוחדות על עמונה. למה היה צריך לכנס אלפי אנשים בכותל לתפלה על גוש קטיף וכו'. סימן שזהו רק מסך דמיוני!

ת' – שום דבר לא בסדר, שום דבר אינו שלם. יש דאגות רבות וצרות רבות. לכן חיבים להתפלל ביתר שאת. אבל אסור להתיאש מהעם וסגולתו. לא רק לבטוח בד' שהוא יושיע אותנו, אלא לבטוח שהוא מוביל את מהלך הגאולה דרך העם. ואנחנו מתקדמים. מי שמתיאש מהעם, מחליש את העם. כי איננו עובד בשביל לחשוף את כחות האמונה והגבורה שיש בו. היאוש מהעם הוא מחלה קשה, שחלק גדול מהצבור השמאלני מזמן חולה בה, והוא שם את מבטחו בגויים, באמריקאים, באירופים ואפילו בערבים. חלק גדול מהצבור פועל יותר בשביל רוחתו הפרטית, כי איננו חושב במושגים של נתינה לצבור. חלק גדול מהצבור החרדי גם הוא אינו מאמין בכחו של העם, ומשום כך אינו משקיע מאמץ בחזוק העם, אלא בחזוק כחות התורה בלבד. נשאר צבור לא גדול כל כך, שגדל והתחנך על עבודת הקדש הזאת, והוא עובר נסיונות קשים שבין השאר דוחקים אותו לפינה, ומעמידים אותו באופן נורא מול העם שאותו הוא משרת. זה היה המבחן של דוד כשנרדף על ידי שאול. זה פשר חלק גדול ממצוקותיו במזמורי התהלים. אחנו נמשיך לזעוק ולהתפלל, אבל לא נפסיק להאמין כי העם הזה קום יקום לקבל דבר ד' בגבורה.

 

ספאםשפיפולאחרונה
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך

ספרים מאוקריינה שבגולה.

גם הגמרא נכתבה בגולהקעלעברימבאראחרונה