בס"ד

מאיזו סיבה? יש כמה סיבות, שמן-הסתם הן קשורות אחת לשניה.
קודם כל, כמובן, לקיים את המצוה הראשונה בתורה, ובתנ"ך כולו, והיא מצות "פרו ורבו",
האדם נצטווה לפרות ולרבות בעולם.

השיקולים שנעשים בין אדם לזוגתו, הם כבר שיקולים אישיים.
יש כאלה שמרגישים שהם מסוגלים, וזה מתבטא בזה שפשוט לא מונעים את ביאתם של הילדים,
וזה לא קשור דוקא למצב הכלכלי, (עיין חרדים למיניהם, שרובם, איך לומר, "לא מיליונרים"...,
אבל החרדים הם רק דוגמה, יש כמובן הרבה משפחות, מכל המגזרים, שמצבם הכלכלי דומה, וילדים - יש!)
מן הסתם, השיקול העיקרי - האם להביא הרבה ילדים או לא - קשור בעיקר ליכולת הכלכלית,
אבל לאו דוקא בהכרח, יש כאלה שפשוט לא מסוגלים לגדל "גן ילדים" כלשונם, גם מבחינה נפשית.

"יותר באיכות"? למה הכוונה? הורים שמגדלים פחות ילדים, הילדים בהכרח איכותיים יותר??
זה בהחלט חידוש.

שאלה גדולה שאלת ואני מצטרפת אליה.

יש לי בע"ה ארבעה ילדים הקטן כבר בן שנתיים וחצי והשאלה מתי להביא עוד אחד בוערת בי. מצד אחד יש את הלחץ החברתי (ולחץ מהבעל) והצפיות, בסביבה בה אני גרה קצב הילודה די גבוה. מצד שני ארבעת הילדים זקוקים לי ומעסיקים אותי מסביב לשעון, שיעורי בית, ריפוי בעיסוק וסתם צומי, כביסות, נקיונות, בישולים. אתן יודעות איך זה., אני גם מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לעבוד על מידת הסבלנות. אז לחשוב על עוד אחד????

 אנא, שכנעו אותי ואת שמשפז שכן.

היא אם את מרגישה פיזית ונפשית שאת מסוגלת להביא עוד ילד, אם תוכלי להיות אמא טובה-כלומר לא להזניח רגשית את הילד. לי יש 3 קטנטנים ולצערי הרבה פעמים הטיפול בתינוק בא על חשבון הטיפול ב"גדולים" יותר יותר נכון גדולות שהן בסה"כ בנות 5 ו-3.יש פה הקרבה מסוימת.

בואו נגיד שיש בעניין הזה הרבה צדדים, ולמיטב ידיעתי ההתלבטות צריכה להיות אישית ומול הרב. ורק הוא יכול להחליט אם ניתן למנוע או לא.

אלא אם כן הדיון פה הוא רק תאורטי ואז גם אני מצטרפת....

הרב יעזור לך לטפל בילדים?

לפניכם כמה תשובות שמצאתי בלא יותר מ5 דקות חיפוש:

תשובה מהרב שרלו

עוד תשובה ממכון שלזינגר

ועוד אחת מהרב אליקים לבנון

והנה כמה תשובות מאתר "ישיבה":

1.

שאלה:
ברוך ד’ זכינו לשלושה ילדים בן בגיל 6 בת בגיל 4 ובת נוספת בגיל 1.5 . ברצוננו בעז"ה להרחיב את משפחתנו, אך כעת אישתי מרגישה שאין היא מוכנה עדיין, אני מבין אותה ורואה את כל אשר היא עושה למען הילדים והבית, אישתי עובדת גם מחוץ לבית. עד לפני כשנה קיבלנו תשובה שניתן להמתין ולעשות חושבין אחרי תקופה.

נשמח לקבל את הדרכת הרב

תשובה:
כמובן שבשאלה כזאת לא ניתן לענות דרך האי מייל כי צריך להכיר את הבעל והאשה והצרכים של כל אחד.

באופן כללי ודאי שיש מקום להרחיב את המשפחה אבל לא ניתן לעשות כן על חשבון השני והכל יהיה בנחת רוח ועל ידי קשר חזק בין שני בני הזוג.

2.

שאלה:
יש לנו 2 ילדים כשהקטן בין 11 חודשים. אנו באופן עקרוני רוצים מאוד משפחה גדולה עם הרבה ילדים.

יש נקודה שמטרידה אותי, קשה לנו להחליט אם להגדיל את המשפחה כבר עכשיו כפי שאיפתנו הכללית או להמתין. הנקודה היא שאנחנו מרגישים שאולי יש מקום להפסקה קצת יותר גדולה בין ילד לילד, לא מצד הכוחות שלנו, שברוך ד’ יש כוחות אלא שאולי כך יותר ראוי. הרי בעבר, אשה היתה מיניקה שנתיים, והטבע גרם בד"כ להפסקה של בערך 3 שנים בין ילד לילד. אשתי גם מיניקה ואנחנו מתלבטים בזה.

אודה לרב אם יתייחס לנקודה האחרונה (העובדה שפעם המערכת הגופנית של האשה יצרה באופן טבעי הפסקה גדולה יחסית בין ילד לילד).

תשובה:
אם אתם מרגישים טוב ויש לכם כוחות אין סיבה לדחות את ההריון הבא, אין צורך ביצירת מרחק בין הילדים. רק כאשר יש קושי בריאותי או נפשי או קושי אחר אזי יש מקום לבחון האם לדחות את ההריון.

אם הקב"ה סידר שאה יכולה ללדת יותר ברציפות אז זה הדבר הטבעי בזמנינו. ואכן תנאי החיים השתנו ויש יותר אפשרויות להתמודד עם משפחה גדולה. ולעומת זה יש גם חולשות שאולי לא היו בעבר ולכן מי שיש לו קושי יש מקום לדון בדחית הריונות אך מי שבריא ויש לו כוחות אין סיבה לעכב את הזכות והמצוה הגדולה ללדת ילדים.

3.

שאלה:
האם ישנה הלכה / מצוה / חשיבות יהודית דתית להרבות בילדים, מעבר לשמחה ולאושר שבזה?
אודה גם אם אוכל לקבל מקורות מגדולי דור או בכלל מהתורה עצמה.

תשובה:
הגמרא (יבמות) מדברת על מצוה נוספת למצות פרו ורבו, מצות "לערב אל תנח ידיך" שיש מצוה להוליד ילדים גם בגיל מבוגר כל עוד שבני הזוג יכולים (בלי להכנס לכל השאלות מה נקרא "יכולים"). והגמרא גם מביאה טעם לדבריה מסוף הפסוק שאין אתה יודע איזה יצלח זה או זה שכיון שהבאת ילדים לעולם היא כדי שהם ימשיכו את היהדות ויעבדו את ה' ולכן יש חשיבות להגדיל מספר הילדים במשפחה לצורך הזה.

במכון פוע"ה 026515050 ניתן להשיג חוברת בנושא כמה ילדים ללדת ויש לעיין בה ובמקורות הרבים שיש בה.

אם תהיו,נהיה כולנו רגע כנים עם עצמינו נגלה שהכל עניין של תפיסת ראש.

כשאנו רוצות יש לנו כח וזמן..אבל אנחנו נתפסות על תירוצים.

אז מה אם התינוק בא קצת על חשבון הגדולות הם עוד ילמדו בחיים שלא הכל סובב סביבם 24\7 הבית זה בית הספר לחיים!

ואם כבר את טרודה ב-4 אז את מקצועית ותדעי לטפל ביותר...

ורב הוא אוביקטיבי באמת כדי להחליט האם את באמת לא מסוגלת או שאת מוותרת לעצמך...

אני יכולה להגיד לכם שאני רוצה בעצמי הרבה ילדים רק בגלל שגדלתי ככה ואני יודעת כמה זה כיף.
ילדים קטנים גדלים צ'יק צ'ק ואח"כ עוזבים את הבית לרוב שעות היום ועסוקים במיליון דברים ואם המשפחה מאד קטנה עלול להיות בבית די משעמם, גם להורים וגם לאחים. אף פעם לא יהיה זמן קבוע לארוחות כי כל אחד מגיע בשעה אחרת וכו'. בבית עם הרבה ילדים לעומת זאת תמיד תהיה ביום לפחות ארוחה אחת משותפת כי סטטיסטית יוצא שכמה מבני הבית ייפגשו בשעה מסויימת.
גם עניין הקשרים במשפחה יותר טוב. במשפחה עם שלושה ילדים מספיק שילד אחד לא מסתדר עם ילד אחר וכבר האווירה נהיית לא נעימה. במשפחה גדולה כל ילד מוצא לו את האח שאיתו יהיו לו הקשרים הכי טובים.

יש משפחות ברוכות שהבית לא מתנהל על מי מנוחות, ולא הכל דופק, והילדים מוזנחית רגשית ופיזית.

אני מורה לתלמידים ממשפחות שבהן 1-3 ילדים.

וממש לא איכותיים!! לפעמים אני אומרת לעצמי, מה עושה שם האמא? רק ילד אחד וכזה מוזנח.

לעומת זאת אני רואה משפחות ברוכות, שילדיהן מטופחים. ולא דוקא חיצונית. משקיעים בנושא קידום הילדים, העשרת שפתם, העשרת חשיבתם. וזה בלי קשר למצב הכלכלי.

הורה שאכפת לו האיכות, משקיע גם בעשרה ילדים.

אני חושבת שלכל אדם יש דחף ביולוגי שקורא לו להביא עוד ילד בזמנים שונים בחייו.

יש אנשים עם דחף ביולוגי יותר חזק, ויש כאלה עם דחף חלש יחסית. יש זמנים שהדחף נחלש, ויש זמנים שהדחף מתחזק. יכול להיות שזה גם קצת גנטי, ולכן באוכלוסיות מסויימות ממילא הדחף חזק יותר.

כל השאר - סתם תירוצים שאנשים מספרים לעצמם כדי להצדיק את הדחף החזק או החלש (באותה העת, ובכלל). למשל, זוג שרוצה עכשיו עוד תינוק, למרות שלפני שעתיים נולד להם הראשון, יגיד "ילדים צפופים זה נהדר! הם יגדלו כמו חברים ותאומים!". הורים אחרים יגידו: "אנחנו רוצים להשקיע בילד בשנים הראשונות החשובות, וכשהוא יהיה יותר עצמאי ויזדקק לנו פחות, אז יהיה הזמן הנכון להביא לו אח קטן". וכן הלאה וכן הלא.

מצטרפת לריבק בעניין הכמות והאיכות. אני חושבת שהקשר בין כמות הילדים ואיכות ההשקעה יחסית לילד, בדרך כלל לא עומדת במבחן המציאות, עד כמה שאני רואה ויודעת.

סליחה שיצא כ"כ ארוך-- אבל זו תגובתי

הזדהיתי עם כולם.כי מה שנכון נכון. אמא שיש גם אני רוצה שישכנעו אותי שכן. כי אני כ"כ פחודה וחרדה בעיקר מהסיבה הנפשית

זה מה שהכי חשוב! צריך לדעת להעניק חום יחס מחשבה פיתוח מימנויות חברתיות ובכלל כלים של חיים.

לכן לגבי האיכות והכמות. כשכוחות הנפש מוגבלים...  לפחות זה מתחלק לפחות ילדים!

נכון יש הורים שמגדלים המון ילדים בלי עין רעה ויש להם חיוך תמידי על הפנים. כי הם מכוונים לזה ומיוחדים.

מי שלא ברמה שלהם אולי צריך לעשות שיקול אחרכדי שהילדים לא יהיו נפסדים?  (ואולי צריך לקדם עצמו ולהיות ברמה שלהם^)

מבחינה כלכלית לפחות בתיאוריה אני יכולה להסתפק במועט (אולי זה לא ריאלי לדבר על"בטן שבעה" כי א"א לדמיין מה זה ההפך לא עלינו וחס וחלילה)

 היום זה לא מה שהיה פעם. היום אין זמן טכנית ורגשית להיות פנויים לילדים.גם אשה שאוהבת לנקות ולסדר ת'בית (כללי אפילו לא יסודי*) זה או לסדר או להיות איתם  אצלינו רק אני מחזירה דברים למקום. הבעל לא אוהב לעשות את הנ"ל  ושני ילדי לא מכירים מה זה?

אם לא הייתי עובדתהיה לי רוגע להסביר להם לדבר איתם יותר

שוב סליחה על האורך. בסדר?

זה גם תלוי בקשר הזוגי- עמוק/רדוד אם בכלל יש רצון להשקיע בזוגיות או להמשיך לחיותכל אחד בחייו ועסקיו ומידי פעם להיםגש ב"שטח".

כי אם לא מרגישים שיהיה תמיכה בלגדל אותם אז זה מוריד ת'מוטיבציה!

וכן חשש כבד מצד הבעל מכאבי לידה וסיבוכים חלילה. ברמה שאני רוצה שילך לפסיכולוג. לפחות שזה לא יהיה מה שמעכב!

*לגבי סדר הבית אולי אפשר לשנות מוסכמות והוריד ציפיות? לא צריך סדר יותר מידי?

מהרב בורשטין (ממכון פוע"ה)- "כל הריון צריך לבוא בחשק". לא "טוב אני בהריון אז שיהיה.."

אף רב בעולם לא יכריח אישה להיות בהריון! מצד שני- אישה צריכה לחשוב עם עצמה אם זה שהיא לא רוצה עוד ילד זה צורך אמיתי שלה או לפעמים (ורק לפעמים) סתם התפנקות.

אינ יכולה לומר על עצמי שבכל פעם שילד שלי למד ללכת (שניים נכון להיום..) פתאום הרגשתי ש-וואו, הוא כבר לא תינוק.. יש לי ממש ילד.. ואני רוצה שיהיה לי תינוק בבית.. פתאום הרגשתי מין חסר כזה של מישהו "תינוק באמת", לא איזה אחד שהוא מתוק וחמוד עד השמיים אבל כבר הולך ומדבר..

לפעמים אני חושבת שאיזה גאון רבש"ע (לא שהוא צריך ציונים ממני) שככה טבע בנו הנשים את הגעגוע הזה לילדים ותינוקות, כי אחרת, בתכל'ס, מה עוד יכול היה לשכנע אותי לעבור את כל הבחילות-הקאות-צרבות-ורידים-כאבי גב-עייפות מטורפת-השמנה-צירים מדומים-צירים אמיתיים-לידה-התכווצויות-גודש-.....??

הייתי בהריון...

(הראשונה בגיל שנה ו7-בדיוק באותו שבוע שבו גיליתי שאני בהריון...

השניה בגיל שנה ו10 כשכבר הייתי עמוק בתוך ההריון...)

והאמת- עם הגדולה ממש חרדתי מהרגע שהיא תתחיל ללכת ולא יהיה לי יותר תינוק בבית...אז זו היתה ממש השגחה.

אני גדלתי במשפחה של 6 ילדים- זה נחשב הרבה או קצת??

והיה לי נחמד וטוב ועד היום זה כיף שיש תמיד עם מי לדבר ולהתייעץ.

אבל כמו בכל דבר, זה מאד מאד אינדוודואלי, יש נשים שאוהבות את הרעש וההמולה ומסוגלות ללדת ילדים במרחק קטן אחד מהשני- וזה ממש לא פוגע באיכות שלהם, להפך, הורים שיודעים לחנך, ונהנים מהילדים יפיקו מהם את המיטב שבמיטב.

ויש נשים שלא מסוגלות לכך, הן נהיות עצבניות וחסרות סבלנות ולעיתים אפילו מדוכאות, ואז יצא שכרן בהפסדן.. גם של הילדים.

האם עדיף שאשה תהיה בדיכאון מכך שהיא שוב בהריון ותחשוב "למה עשיתי את זה לעצמי??" מזעזע אפילו לחשוב על זה.

אצלי עד היום בשעות הצהרים והיא כבר בת 9 כמעט.

האמת שהיא מתוקה וצמאה לקצת יחס.

כל אישה צריכה להביא ילדים לפי כוחה הנפשי והפיזי, יש נשים שיכולות לגדל בשלווה וברוגע עשרה ילדים ויש שמתקשות גם עם שניים...

לי יש ארבעה קטנטנים ושובבים שסוחטים ממני אומנם כוחות רבים, אבל הם כל כך מתוקים וממלאים אותי באושר ואהבה שאני אומרת לעצמי שארבעה זה מעט... כי כשיש לך משהו טוב בחיים אתה רוצה ממנו עוד ועוד...

אני מאחלת לכולם, לא משנה כמה ילדים, תנסו לחיות את הרגע, להנות מכל שלב בגידול הילדים, גם כשקשה ואנחנו על סף קריסה, הורים רבים מחכים כל הזמן לשלב הבא ומתגעגעים לעבר...

אני רוצה לשתף אתכן ואותכם בדילמה שלי...

יש לי פיצפון אחד, הוא בן שנה וחודשיים. התחתנו מוקדם וילדתי בגיל 20. הלידה הייתה לא קלה בעליל, לידת וואקום שרק עכשיו אני מחלימה ממנה לגמרי. בנוסף לכך, אני לא יודעת אם יש קשר, אבל לפני הלידה הייתי בחורה בריאה ב"ה, בקושי חולה, אפילו שפעות קלילות כמעט לא היו לי. ומאז הלידה, היו לי בערך 10 קילקולי קיבה חמורים, פעמיים סינוסיטיס, שפעות, וכו'. בנוסף, יש לי עוד שנה שלימה באוניברסיטה, ובעלי רק מתחיל ללמוד ב"השנה הבאה.

אם אני רוצה עוד ילד? נראה לי שכן. נראה לי שאני יתרגש אם אני יגלה שאני בהריון. אבל מצד שני- לא נראה לי שאני מוכנה. אני מרגישה שהגוף שלי עוד בטראומה. אני לא מפחדת מלידה או מהריון נוסף בהיבט הפיזי של לסחוב ילד, אלא אני פשוט מרגישה חולשה ועייפות כללית, במיוחד שאני לומדת כל יום...

בעלי לא כל כך מבין את כל זה. הוא בעל מקסים ותומך, אבל הוא רוצה ללכת רק לפי מה שהרב אומר. שאלנו את הרב, והוא עוד לא החזיר תשובה, ואני לבינתיים על גלולות. אני יודעת שזו שאלה קשה- אבל מה אני אמורה לעשות? הרב לא מוכן להקשיב לצרכים שלנו. הרבנים תמיד מדברים על כך שילדים זה שמחה (מה שנכון נכון, אבל בכל זאת) ומצד שני, לא נתנו לנו היתר לחכות בתחילת הנישואים, וכמה שאני לא הייתי מחליפה את הנסיך שלי בשום דבר בעולם, אני מרגישה שהייתי מוכנה יותר לבואו אם הוא היה בא טיפה יותר מאוחר. הלידה שאבה ממני את הכוחות, ובקושי נהניתי ממנו עד גיל חצי שנה, למרות שהינקתי אותו והייתי איתו כל הזמן בבית...

בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחר- אני יודעת שאני רוצה משפחה גדולה. אבל מצד שני- זה כל כך קשה לזוג כל כך צעיר, ולא רק מבחינה כלכלית. אני לא יודעת מה לעשות...

אם את מרגישה לא מוכנה אין סיבה שתלחיצי את עצמך, את הרי צעירה מאד, בסה"כ בת 21 ויש לך עוד הרבה שנים של פוריות בעז"ה, ככה שאת תוכלי להקים משפחה גדולה לתפארת בעזרת ה' גם אם תקחי כרגע פסק זמן של שנה שנתיים ארבע -כמה שאת מרגישה צורך. ילדים זה שמחה אבל הם צריכים אמא בריאה ושמחה לא?

גם אני שאני כבר לא כ,כ צעירה בענין הפוריות בת 28 ומרגישה שזה לא הזמן לעוד חמוד קטן למרות שבעיקרון אני מאד אוהבת את הרעיון של משפחה מרובת ילדים!

לצערי אינני בנויה לזה בעיקר נפשית וכולי תקווה שאזכה לבנות ולהבנות יחד עם כל הבנות  ונהיה נאמנות לתפקיד האמהות והרעיות ונשמח בילדינו ונהנה מהם בכל שלבי הגידול

הרי הוא יכול לפסוק רק לפי הצרכים שלכם!

איך הוא יחליט אם הוא לא שומע מה יש לכם להגיד.

נשמע קצת הזוי.

רב אמור לשבת עם בני הזוג לשמוע איך האישה מרגישה פיזית ונפשית, איך התפקוד היומיומי וכו'... וכנ"ל הבעל ולפי זה להחליט האם לאפשר להם ל"משוך" עוד או לא.

לא יודעת מה להגיד לך....

אולי גם כדאי לשקול אמצעי מניעה אחר-יש הרבה נשים שהגלולות לא בריאות להן.

ושוב-מקווה שהדגשת לרב שעדיין לא החלמת מן הלידה.לא ממומלץ עוד הריון כ"כ קרוב ע"פ הרמב"ם לוקח לגוף 24 חוד' להחלים אז אין לי ספק שאת צריכה עוד זמן!

הבסיס לפי דעתי הוא שכל משפחה שואפת לקדם את עם ישראל אבל כל משפחה צריכה לעשות את זה לפי היכולות שלה:

יש לי חבר שהוא מחנך בבית ספר דתי ויש לו תלמידים ממשפחות מרובות ילדים שבהם מרוב עומס ההורים לא יודעים מה קורה עם הילדים שלהם  ואין להם זמן\כח לטפל בבעיות גם אחרי שהוא קורא להורים לשיחה.

יש היום ה-מ-ו-ן נשים צעירות שהסיבה היחידה שהן לא רוצות ילדים צפופים, היא - פחד מהחברה. מה החברה תגיד עלי? איך יסתכלו עלי. הן משכנעות את עצמן שקשה להן והן מתמוטטות והסיבה האמיתית העומדת מאחורי היא הלחץ ממה יגידו עלי.

אני בעצמי שמעתי שיחה של שתי נשים שאחת אמרה לשניה - יו, עדין לא אמרתי ל-X מזל טוב על הלידה. בעלי אמר לי שאזדרז, כי הלידה הבאה כבר אוטוטו... והטון לא היה בטון של הערכה. וד"ל. והשניה גם היתה בהריון די צפוף מהקודם. אם היא לא היתה חזקה עם עצמה, מה היא היתה אמורה להרגיש? משפטים כאלו מורידים ומחלישים.

שכל זוג יעשה מה שמבין, ומה שחושב. אבל חשוב שהוא יהיה כן עם עצמו.

את צודקת לגמרי!יש לי חברה שיש לה הפרש בין הילדים, והשכנות ה"נחמדות" שלה היו אוכלות אותה במבטים שלהן ובשאלות חסרות הטקט. כך:

    "בת כמה הבת שלך?"

     "שלוש".

    ואז העיניים יורדות לכיוון הבטן, מחפשות ותרות אחר הבטן שלא נמצאת...

וזה רציני.

נכון. זה קיים לכאן ולכאן, לכן אמרתי שכלל זוג יעשה כפי ראות ליבו ועיניו, ושכל אחד ישמור את עיניו אצלו...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.