בס"ד
כעת זה הרבה יותר ברור.
אני חושבת שכל הגישה המוצגת כאן באה ממקום שרואה את הזוגיות כמשהו משלים,
אך לא הדדי. זה אולי מתאים לדפוס מסוים של זוגות, אבל וודאי לא לכולם.
לא בכל זוגיות בה יש צרכים דומים יש תחרות בין בני הזוג על הצרכים.
אני למשל צריכה מאד שבעלי יהיה אחד שיעריך אותי כאישה אינטליגנטית,
ולא פחות מכך אני זקוקה למישהו שאני יכולה להעריך את האינטליגנציה שלו.
להרגיש מוערך זה בכלל צורך הכי בסיסי בכל מערכת יחסים.
אדם נורמטיבי בדרך כלל לא יכול לוותר על הערכה בקשר,
אפילו לא בקשר חברי, בטח לא בזוגיות.
לפעמים יש לאדם צורך מעבר לנורמה,
לא צורך הגיוני אלא צורך רגשי כפיצוי על משהו שלא מספיק קיבלת,
ומצפים למצוא את זה בזוגיות.
אם לזה כוונתך, אז לענ"ד חשוב להשתדל להתנקות מהעניין הזה לפני הזוגיות.
כי אדם שבא לזוגיות ממקום של חיסרון רגשי עמוק
וצורך בפיצוי רגשי מסוים מפיל על בן זוגו צרכים שונים מאלו שבן הזוג אמור לספק,
ובמקום לבנות את הזוגיות והקשר כמשהו חדש, מלא אהבה עונג ורגשות הדדיים,
מנסים לפצות על העבר, ומודדים באופנים שלא רלוונטיים-
לזוגיות אלא למה שהיה חסר לי בשלבים אחרים בחיים.
אם זה הצורך המדובר עליו- מאד כדאי לעבוד על זה, לעלות למודעות,
ולפתור את זה לפני וללא קשר לזוגיות.
ואז המבט על בן הזוג, והציפיות הרגשיות ממנו הן פרופורציונליות,
ומתאימות לחיים ולזוגיות שלהם.
אז גם היחס הוא הדדי, כשבני זוג שווים,
שיכולים להעניק אחד ממקום נקי של אהבה הערכה אמתית, שמתייחסת אל בן הזוג עצמו,
ולא מערכת דמיונית שמתנהלת מול בן זוג אך בעומק הנפש מקיימת דיאלוגים מול אנשים אחרים.
(הורים וכ')
ולכן זיהיתי אותם אצלו)
,
