במקומות של הדמיון קל יותר לחיות ביחד.
במקומות של השוני יש התמודדות.

במקומות של הדמיון צומחת אחווה.

במקומות של השוני צומחת אהבה.

כל אחד הוא גם זה וגם זה.

השאלה היא לא דמיון ושוני אלא האם טוב לנו ביחד ואנחנו מעוניים לגשר על השוני.

השאלה היא המוכנות לעבוד, יותר מאשר כמו העבודה.
השאלה היא האם אתם מוכנים ורוצים לעבוד בשביל שזה יצליח- האם נעים וכיף ביחד.
אם כן- השאלה של כמות העבודה היא שולית.
עד גבול מסויים, כי בכל מקרה יש הרבה עבודה.
 

אבל אין מה לחפש דווקא שונה או דומה.
 

לרב אבינר יש משפט משמעותי מאוד בעיני-
זוגיות טובה היא לא לשבת על ספסל ולהביט זה לזו בעיניים, אלא לשבת על ספסל ולהביט יחד לעבר העתיד.
(הנוסח שלי, הרעיון והגישה של הרב אבינר.)

שוני ודמיון תמיד קיימים.
אני גם מסכים שאין סיבה ללכת דווקא על שוני גדול.
אבל גם אין הכרח שהדמיון הגדול הוא זה שיועיל לזוגיות.
לדעתי זו שאלה מיותרת למדי.
השאלות האמיתיות הן - האם הייתי רוצה שהוא\היא יהיה\תהיה המחנך\ת של ילדי?
וכן הלאה.

בס"ד

לענ"ד זה יותר תלוי במה הדומה ומה השונה ,

ולא עד כמה דומים או שונים.

אני פחות מאמינה שתכונות אישיות באות במקבץ אלא לענ"ד זה גם אינדיווידואלי,

(למרות שיש גם מקבצים שבאים ביחד, אבל לא מחייב)

וכמו שאמרו פה עם כל אדם ניתן למצוא נקודות דמיון ונקודות שוני,

השאלה לדעתי היא לא רק כמה נקודות שמיון יש לעומת נקודות שוני,

אלא בעיקר מה הן.

על עצמי הייתי אומר שאעדיף מישהי שדומה לי ב70% וב30% הנותרים שתהיה שונה ממני...

וגם זה קל יותר..אבל יהיה פחות על מה לעבוד.

בס"ד

את מתכוונת אולי בעניינים ספציפיים שצריך שיהיה פן משלים,

כמו שצד אחד שצריך להרגיש שהוא מוביל,

יחפש מישהי שאוהבת להרגיש שיש לה על מי לסמוך למשל?

מסכימה שיש נקודות בהם אנו זקוקים להשלמה,

אבל זה לא אופי שלם, אלא עניינים ספציפיים.

יש תכונות אחרות בשילובים מסוימים שבחיים לא אהיה מסוגלת לשרוד עם מישהו הפוך ממני.

למשל בחינוך אני בקו עיקרי של לדון לכף זכות, לראות חיובי, לא להתחשבן עם הילדים שלי,

ולא מסוגלת לשאת התנהלות מתחשבנת, עשית ככה מגיע לך לא עשית לא תקבל וכ'.

(מבקשת לא לנצל"ש לדיונים חינוכיים שאין כאן מקומם, זו רק דוגמה)

בכללי זה האופי שלי, לא להתחשבן.

אותו דבר באירוח, מתנות, צדקה וכ'.

מישהו הפוך ממני בתחום כזה לא יילמד אותי לחסוך אלא יוציא שערות לבנות לעצמו,

 ויתסכל אותי מאד.

לכן לענ"ד המבט על זה זה לא לחפש אופי הפוך,
אלא השלמה בנקודות ספציפיות ודמיון בנקודות אחרות,

וקבלה כמו שהן תכונות נוספות, שהן לא הפוכות ולא דומות, פשוט חלק מהאדם.

בס"ד

בדוגמה שהבאתי מסכימה שמדובר על הכרה עמוקה שמובילה להתנהלות,

למרות שזה לא רק בכסף אלא גם ביחס ובכל דבר שניתן להעניק. 
 

מה הגדרה שלך זה אופי?
יש בכלל תכונות נפש שלא מיוסדות על הכרה פנימית עמוקה?

בס"ד

אם אני מאד פתוחה, אז זה סגנון התקשורת שלי. 
לרוב לאנשים פתוחים שאוהבים לשים דברים על השולחן ולדון בהם,

אין הרבה סבלנות להוציא מהמופנם את דעתו רגשותיו וכ'.

מצד שני גם אדם מופנם יתקשה להכיל את הפתיחות של בן זוגו,

יתקשה לענות על הצרכים החברתיים שלו,
וגם כאשר הם יהיו יחד כזוג במקומות חברתיים הפתיחות של בן זוגו עלולה להפריע.

שכלתנות ורגשנות בכלל בעיני אלו לא תכונות סותרות.

יש אנשים מאד שכלתניים ורגשנים גם יחד.

בנושאים מסוימים מפעילים יותר רגש ובנושאים אחרים יותר שכל.

לעתים גם תכונות אלו מבוססות על הכרה עמוקה.

למשל אדם שכלתן לרוב מאמין שנכון לנהוג לפי שכל,

אדם רגשן מאמין שמה שבא מהלב הכי אמתי והכי נכון.

אותו דבר פתיחות מול מופנמות. יש מאחורי זה אמונות ותובנות אישיות.

בקיצור ככל שחושבת יותר על הדברים מבינה עוד יותר שהכללים כאן זה לא-

חפשי כמה שיותר דומה או שונה,

אלא לחפש אדם שמצליחים לתקשר טוב ביחד,
שרוצים ומצליחים להבין ולהזדהות אחד עם השני,

ואצל כל אחד יש את המקומות בהם הוא זקוק להשלמה של קונטרה,

ומאידך מקומות אחרים בהם זקוק לדמיון, הזדהות, שייכות, והעצמה.

תודה על הדיון 

בס"ד

כעת זה הרבה יותר ברור.
אני חושבת שכל הגישה המוצגת כאן באה ממקום שרואה את הזוגיות כמשהו משלים,

אך לא הדדי. זה אולי מתאים לדפוס מסוים של זוגות, אבל וודאי לא לכולם.

לא בכל זוגיות בה יש צרכים דומים יש תחרות בין בני הזוג על הצרכים.

אני למשל צריכה מאד שבעלי יהיה אחד שיעריך אותי כאישה אינטליגנטית,

ולא פחות מכך אני זקוקה למישהו שאני יכולה להעריך את האינטליגנציה שלו.

להרגיש מוערך זה בכלל צורך הכי בסיסי בכל מערכת יחסים. 
אדם נורמטיבי בדרך כלל לא יכול לוותר על הערכה בקשר,

אפילו לא בקשר חברי, בטח לא בזוגיות.

לפעמים יש לאדם צורך מעבר לנורמה,
לא צורך הגיוני  אלא צורך רגשי כפיצוי על משהו שלא מספיק קיבלת,

ומצפים למצוא את זה בזוגיות.

אם לזה כוונתך, אז לענ"ד חשוב להשתדל להתנקות מהעניין הזה לפני הזוגיות.

כי אדם שבא לזוגיות ממקום של חיסרון רגשי עמוק

וצורך בפיצוי רגשי מסוים מפיל על בן זוגו צרכים שונים מאלו שבן הזוג אמור לספק,

ובמקום לבנות את הזוגיות והקשר כמשהו חדש, מלא אהבה עונג ורגשות הדדיים,

מנסים לפצות על העבר, ומודדים באופנים שלא רלוונטיים-
לזוגיות אלא למה שהיה חסר לי בשלבים אחרים בחיים.

אם זה הצורך המדובר עליו- מאד כדאי לעבוד על זה, לעלות למודעות,
ולפתור את זה לפני וללא קשר לזוגיות.

ואז המבט על בן הזוג, והציפיות הרגשיות ממנו הן פרופורציונליות,
ומתאימות לחיים ולזוגיות שלהם.

 אז גם היחס הוא הדדי, כשבני זוג שווים,
שיכולים להעניק אחד ממקום נקי של אהבה הערכה אמתית, שמתייחסת אל בן הזוג עצמו,

ולא מערכת דמיונית שמתנהלת מול בן זוג אך בעומק הנפש מקיימת דיאלוגים מול אנשים אחרים.
(הורים וכ')

הבנתי כמה דברים עכשיו על עצמי וגם על הבחור שאני נפגשת איתו... ממש חדדת...

תודה! 

כי זה הרבה יותר קשה להסתדר ככה...

אז אני מעדיפה אחד שיותר דומה לי. 

אבל זה תלוי במה. בגלל שאני פטפטנית ודומיננטית יותר, אני דווקא מעדיפה לא אחד שיהיה כמוני, כי אז אנחנו נהיה יותר מדי דומיננטיים...

אז בקטע הזה אני כן מעדיפה מישהו שישלים אותי.

20170103144531.pdf

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.