בנישואים, נאסר, זה וכן 2 נשים.

כתובה היא התחייבות של הבעל לאישתו, מחייב אותו(ואותה) בקשר רציני ואחראי שלא מהרה ינתק!

פילגש ללא כתובה היא חיוב מועט ביותר, כסותה מזונה ועונתה נראה לי(אגב בזה גם גוים מחוייבים).

וכן כנראה שגם תמר הייתה פילגש זמנית. שנתקדשה לאלתר ע"י הכבש וחותמות ואחר כך כיאלו גרש אותה ואינו מחויב לה עוד, כמובן שעשו זאת עפ"י רוח הקודש. ורואים מפשט הפסוקים שלא היה שם איסור, שהרי אם היה אז "הוציאה ותישרף" בים אם זה יהודה בין אם זה אחר...

חז"ל בוודאי לא ציירו את האבות כאורתודקסים, כי הם בעצמם לא היו אורתודוקסים , הרי היו להם מספר נשים , וגם באו על שפחותיהם ורחצו בבתי מרחץ מעורבים וכולי וכולי.

זה הפרשנים של היום שמבינים את חז"ל כאילו הם ציירו את האבות כאורתודוקסים , כי אדם רואה מהרהורי ליבו.

הטוב האמיתי.. זה בככלל לא משנה שלא נתנה תורה!

עד עירובי תבשילים כל הרבנים שאני מכיר מסבירים כפשוטו וזהו

ה' ירחם על שניכם

ואל תשכח שעזרא את תקנת עזרא, וחז"ל הם שקבעו עונות ממוצעות (עם סימוכין מיעקב אבינו), כדי שלא יהיו מצויין כתרנגולים וכו'

לא מכיר גדולי ישראל שיש להם מגמה להתפרסם ולכן הם מחמירים חומרות שלא כתובות בהלכה

עד אז מבחינתי הוא מדבר על ת"ח, כי אני אישית לא נתקלתי באף אחד שמנסה להתפרסם וממציא איסורים שאין להם בסיס.

אלא אם אתה חושב על דרשנים, אבל אלה לא רבנים, סתם אנשים עם ציציות ארוכות או כובעים שחושבים שיכבדו אותם בגלל זה (ולצערנו זה קורה, והם לא צריכים להמציא איסורים).

תראה את שאר התגובות של הבחור.

https://he.wikisource.org/wiki/מ"ג_ישעיהו_כו_טז

לפורומים 

בהנחה שהוא לא חסיד של מסילת ישרים שיודע לעשות מכל החול קודש קודשים.

ובוא לא נהיה מדומיינים ;)

צריך לשאול ת"ח אחר כדי שהתשובה תהיה אובייקטיבית, לא?

כל דבר של חול אפשר לכוון לשם שמים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4681757,00.html

רואים רבנים שקרנים ויש גם בעלי תשובה,

שעובדים עבודה זרה,

עושים הם וידאוקליפ ומתלבשים בחלוקים,

בשביל מלכות ושררה,

ומחפשים כבוד ותאווה.

לא נעליב אותם, לא נעליב אתכם,

כי זה לא משהו אישי.

אם מדברים על לב ונשמה,

ואם מדברים על עבודת ה',

אסור לשכוח שעבודת ה' היא חופשית.

תנו לי לנגן לנצח,

קחו את כל התהילה,

תנו לי לנגן לנצח,

אז קחו את הכסף ותנו את המנגינה.

בכל העלונים, תמיד מתראיינים,

הצדיקים היפים,

נראים כה זוהרים, מבורכים ומוצלחים,

אבל הם מפורסמים שקרנים.

אבל עבודת ה' היא מצליחה,

אם יש בה לב ונשמה,

ואתה לא עושה מעצמך עבודה זרה,

כי העיקר שאתה לא תהיה מפורסם של שקר,

תשכח את התהילה,

הרווח והתועלת והשררה,

תקשיב למנגינה,

ויחד עם השיר תבוא אהבה בה בה.

תנו לי לנגן לנצח,

קחו את כל ההחמרות,

תנו לי לנגן לנצח,

אז קחו את ההתערבות בחיים והמוסדות והארגונים ותנו את המנגינה.

לנגן לנצח!  

בוודאי שהיא דברי אלוהים חיים. אלו ואלו דברי אלוהים חיים, כי כל אחד מקבל חיות ממקור ושורש אחר, והעולם והבריאה כולה, הכל נמצא בתשובה תמיד. לכן נאמר דברי אלוהים חיים, שהם חיים, ולא מתים וקבועים ונשארים במקומם.

ובדיוק בגלל זה, התורה היא גם ניגון. שנאמר 'איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר'. כשאין אמונה, כשאנחנו על אדמת נכר, איך נשיר את שיר ה', איך נגלה את הניגון של הלב שלנו, כשאנחנו לא בארץ שלנו, אלא בארץ זרה, בעבודה זרה. כשאין אמונה, אין יישוב הדעת, אין קרקע יציבה, אין ניגון.

אם נסתכל על הרבה רבנים היום, נראה שאין בהם שום חן וחסד. הם משעממים ומפהיקים. התנועות שלהם חסרות חן וקדושה, המילים והדברים שלהם צפויים ומשעממים, הם בחייהם נקראים מתים, ובכלל לא צריך להרוג אותם, כי הם לא מפריעים לאף אחד. ובכל זאת, הם כן מפריעים. ולמה הם מפריעים? בגלל שהם משתמשים בתורה כקרדום לחפור בה, וקרדום עולה בגימטריא 'כוסו כיסו וכעסו' שאלו שלושה דברים שאדם ניכר בהם ושהם בבחינת עבודה זרה, כי שכרות הוא קלקול הדעת והיראה, ותאוות ממון וכעס אלו עבודות זרות ממש, והם מוציאים את האדם מן העולם.

אתה סבור שזה לא עולה?

הרי התמודדתי כבר עם פוסקים גדולים ממך ככשאלתי אותם איך יתכן שרבן שמעון בן גמליאל מכריז על כך שהוא נכנס למרחץ של אפרודיטי כאשר ישנם עדויות היסטוריות ברורות שבאותה תקופה המרחצאות הללו היו מעורבים ושרחצו בהם בערום.

אז הם עשו לי פרצוף של מפגרים ולא בכדי , כיוון שגם האיסורים שבדו לפי רוח הקנאים המשתוללים ברמת בית שמש הם מפגרים.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!