אולי אני בסוף בכלל אהיה מטפלת. אבל זה לא אותו דבר.
אני פשוט צריכה כלים להתמודד עם כל האנשים האלו שצריכים עזרה.
אמא שלה העיפה אותה מהבית.
המטפלת הרגשית שלה מאיימת לספר את הכל להורים.
היא מפחדת מהחתן שלה.
אני מבינה שאני קיר נחמד, קיר שלא אומר דברים לא במקום, אומר שנכון ואת צודקת ויש לך את כל הזכות שבעולם לכעוס. אבל. אני קיר שאין לו ממש כלים לעזור.
אז כן, הצלחתי היום. אבל מה עם מחר? מה עם הבעיות של מחר, והאנשים של מחר, והדמעות של מחר ומחרתיים, כי אני יודעת שהן תבאנה, כמו כל דבר.
כשהיא תגלה שאמא שלה באמת אוהבת אותה ותרגיש אשמה על כל מה שגרמה לה.
כשהיא תגלה כמה קשה להתפטר מהרגלים רעים.
וכשהיא תגלה כמה עוד הפתעות נכונות לה בהמשך הדרך. ולא, לא אני אהיה זאת שתגלה לה.
איך להתמודד עם זה, ה'?
אז תודה רבה שהיום שמת לי מילים נכונות בראש, ושעזרת להן להתגלגל בעדינות מהאצבעות שלי ולחדור ללב שלהן.
בבקשה תעזור לי גם מחר. אני לא עושה את זה בשביל עצמי, הן הבנות שלך, מגיע להן כל הטוב שבעולם. בבקשה תעזור להן. ואם זה יהיה דרכי, תעזור לי שלא להיכשל.
היא אמרה לי שאני נביאה. אני ממש לא. רק מדברת מניסיון.
וזה היה הרגע שבו הבנתי למה גרמת לי לעבור כל כך הרבה דברים. בשביל שאוכל אחר כך לעזור לאחרים לצאת מאותו הבוץ בדיוק.
אז תודה רבה על כל הניסיונות והקשיים.
ובבקשה, שוב, תעזור לי לעזור להן, שיצאו עם כמה שפחות צלקות. ורק שתדע לך, אגב, שאפשר ללמוד את אותם הלקחים בדרך אחרת, לא כואבת.
אני באמת חושבת שאלו שלא חוו כאב לעולם לא יבינו אחרים.
ואם זה ככה, אני מעדיפה שכל אנשי העולם לא יבינו כאב לעולם.
ואגב, תעזור גם לי קצת, אם אפשר... זה ממילא על הדרך.
בתודה, אני.
