זוכרני כי בהיותי משמש כקצין המבצעים בחטיבה הצפונית בעזה, בימי האינתיפאדה הראשונה (1989), נתקלתי להפתעתי הרבה בסתירה מוחלטת בין הערכים הבסיסיים עליהם גדלתי לבין ההוראות שהוכתבו לנו, מהדרג הפוליטי. ההרגשה הקשה של הבגידה בחיילים שנשלחים לקרב, תוך העמדתם בסיכון חיים ממשי בסמטאות החשוכות בעזה, אל מול בלוקים המתנפצים על ראשיהם, ללא אפשרות תגובה ממשית, לוותה באכזבה ושבירת האמון בציונות ומדינת ישראל. שנים של התמסרות למדינה ולדגל נותצו אל מול חוסר צדק ויושר שגילו המנהיגים כלפי אחיהם לנשק, המשרתים בחזית.
מיד בתום השירות, ארזתי את חפצי ועזבתי בסערת רגשות את ארצנו האהובה, ארץ ישראל. רק כעבור שנה וחצי של שיטוט בנכר בחיפוש אחר האמת הנאדרת, מצאתי את עצמי כאן חזרה, אחרי שזכיתי להבין כי אמנם הנני בן לעם הנבחר.
חלפו עוד מספר שנות חיפושים, עד שלבסוף גיליתי את המנהיג האמיתי שלנו, של עם ישראל ושל העולם כולו. מנהיג שחותר לצדק וליושר אמיתי, ללא פשרות על האמת וללא ויתורים.
ערכים יסודיים של אהבת ישראל, בצד עמידה בתוקף כנגד הרוחות הזרות המנשבות. נאמנות אין סופית לכל אחד מישראל באשר הוא, הנובעת ממעייני תורת ישראל הנצחית ומאידך, להבדיל, דורש ומחפש איך להיטיב עם כל באי עולם, עד לפינות הנידחות ביותר, הלא הוא הרבי מליובאוויטש שליט"א, מלך המשיח!

נראה בעוד כמה שעות, כשנדע מי ניצח...