רבים מהספרדים ויתרו על ניגון התפילה והלימוד המסורתי, ואימצו את ניגוני התפילה והלימוד האשכנזיים.
ממה נובע השינוי? מרגשי נחיתות, או אימוץ מנהגי התפילה והלימוד בישיבות ובבתי הספר, או מחוסר מודעות.
לפי דעתי כל התשובות נכונות.
לדבר בהגייה אשכנזית (בדיוק ההפך מהיום לגבי האותיות שהוא ציין למעלה), ולכן הם שינו.
לראיה, שאלה באורח משפט למרן הראי"ה קוק ששם אשכנזי אומר במפורש שהוא מתבייש בהגיה שלו ושואל אם מותר לו לשנות בתפילה.
אחרי שהאשכנזים עלו (בעיקר רוסים), עלו גם תימנים, ואז בסוף עלו רוב עם ישראל, אשכנזים ועדות המזרח (לאו דווקא, גם המגרבים, שמנהגית היו ספרדים).
ואיכשהו, בעיקר בגלל הגישה האשכנזית להפוך את כל השחומים ליצור אחד, ולא מעט עקב פעילותו של הרב עובדיה יוסף, כל עדות המזרח (כולל המגרבים), הסתפרדו לאט לאט גם בתרבות ולא רק הלכתית (המגרבים היו שונים, גם העיראקים והחלאבים ועוד).
לכן הם לבשו ודיברו כספרדים.
וזה בגלל חובות בעיקר... קרא את התשובה הרלוונטית באורח משפט (לא זוכר כרגע, יש לי את זה מצולם איפשהו)
אני לומד בישיבה של חוזרים בתשובה ספרדית, ומשום מה יש כמה שמתעקשים לדבר בהגיה אשכנזית.
ויש אחד שדווקא קורא דווקא ליד אשכנזים בהגיה עירקית כבדה, ומרבה לדבר על זה שגם לספרדים יש חכמים בתורה וכל זה... בעוד שאותי זה בכלל לא מעניין כל הקטע הזה.
יש לי הרגשה שיש כאן הרבה רגשי נחיתות. לצערי
משהו כזה.. בשאר אני מסכים איתך אם כי אני לא ספרדי
מבקש אמונהמרוקאים ותימנים ;)
(כמובן שאני לא ח"ו מזלזל בעדות האחרות, מכל עדה יש מגדולי הדור.
פשוט העדות הנ"ל ייצרו אחוז גבוה מענקי עולם של הדור האחרון.)
למשל (סתם רשימה חלקית בשלוף): הרב בן ציון אבא שלאול, הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף אצל העיראקים.
הבבא סאלי, הרב משאש, הרב טולדנו אצל המרוקאים.
הרב מרדכי שרעבי, הרב יוסף קאפח, הרב יוסף צובירי, הרב יחיא אלשיך אצל התימנים.
ואידל זיל גמור 
הרב אלישיב, הרב קנייבסקי והרב שטיינמן.
אם נחבר את זה לזמן הרב קאפח, אז גם הרבי מליובאוויטש, הרב שך והרב פיינשטיין.
בהנחה שאפשר בכלל לערבב בין עדות ובין חסידים לליטאים ובין מדינות אשכנז...
בכל מקרה זה אולי שקול בלי רוב, אבל בשלוף נראה לי שמספרית הרוב מהצד היותר "דרומי"
אם אתה רוצה להכליל את כל ראשי הישיבות ורבני הערים שהם ענקים כהרב אידלשטיין וכו', אז צריך להכיר גם את העולם הספרדי, שממש לא נוטה להתפרסם ככה.
הרעיון היה רק להדגיש שזה פלגא ופלגא לכל הפחות.
וכנראה גם לא אזכה להבין.
למה בנאדם, מאיזה עדה שלא תהיה, אמור לקבל גאווה (טובה כמובן) מהעובדה שמהעדה שלו יצאו הרבה חכמים.
הרי הגדלות בתורה ובצדיקות נובעת מגדלות הנשמה שהקב"ה נתן בנו.. רק הגלות גרמה לזה שיוולד בארץ הזאת וההוא יוולד שם. באמת לא מבין מה נפקא מינה.
אני אישית ספרדי, וגדלות של חכם אשכנזי מכניסה לי אחלה גאווה בדיוק כמו סיפור מחכם ספרדי...
משהו מוזר כל הקטע הזה... באמת אני לא מבין את ההתעסקות בזה בכלל ![]()
כל ההודעות שלי מלפני כמה חודשים היו שהפירוד לבבות הזה, לפלגים או זרמים או עדות הוא שטות גמורה...
להכיר את החוזקות האישיות, העדתיות, המפלגתיות (לשון פלג דתי) שלו ומשם לצמוח לכיוון אחדות גמורה.
כשמוחקים את הייחודיות של כל אחד, לענ"ד, זה לא מוסיף שלום אלא ההפך.
כשמבליטים את הייחודיות של כל אחד, וכל אחד מצליח לבוא לידי ביטוי כמו שה' התכוון - זה כבר בעצמו שלום.
וכשאדם בשלום עם עצמו הוא בשלום עם הסביבה שלו.
בד"כ מה שמרבה מחלוקות הוא העובדה שאנשים מרגישים שלא בשלום עם עצמם ומתקשים להסתדר עם הסביבה להם.
לכן אם נכחיש את המיוחדות של כל אחד שהיא סך העם, השבט, המשפחה ובימינו גם העדה וה"פלג" הדתי, אנשים ירגישו תסכול ויתנהגו כמו שאנשים שיותר מדי סגורים מתנהגים. בסוף יש פיצוץ...
לערים וכו'?
בוודאי שיש הבדלים והם ברוכים ואהובים
בכל מקרה גנטיקה יש, השפעה סביבתית יש... אין ספק לגבי זה.
אפשר לפתוח שרשור על הגורמים לחינוכו של האדם, אבל יש על זה מחקרים עד אין קץ
בעלי שיעור קומה מכל הפלגים (ממש הכל) לחלק מהם קשר אישי.
אבל אודה ולא אבוש, כשאני שומע על חכם מהעדה שלי, אני יותר שמח.
ולמה? כי אני חושב שלי העני, יש קצת יותר סיכוי להיות גדול גם, כשאני רואה שהתרבות והחומר הגנטי עשויים לקרב אותי לזה.
ברור שזאת לא טענה הגיונית, כן?! אבל זה רגש, שאומר לי שאני יכול להתקרב עוד יותר לה' ממה שאני מצליח.
זה מפיח בי תקוות גדולות בע"ה.
צקון לחש
צקון לחשלדעתי הענייה (כי זה לא מבוסס בתכל'ס), זה בגלל/בזכות (סתם סתם
) הר"מים והאווירה הכללית בהתוויתו של ראש הישיבה (שלרוב אשכנזי).
רגשי נחיתות לא בולטים....
אבל לטעמי, עם כל האימרות של הספרדים (ושמעתי המון) שהשירים האשכנזיים דכאוניים, בתכל'ס, הספרדיים מדכאים אותי. לדעתי ולטעמי, האשכנזיים הרבה יותר משמחים בכמות בעיקר. (וגם זה שלא מכירים הרבה שירים ספרדיים....)
באמת? אז כדאי להכיר קצת יותר לפני התוויות
נפש חיה.אחרונה
זה אבל בגלל שהם אמצו את דעת הרב עובדיהצקון לחש...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד
ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?
לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.
כמו שנאמר "אל נורא עלילה".
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה 
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
בהצלחה!