איך רציתי לבכות אתמול.
הייתי צריכה.
במקום זה כמעט היום. כמעט כמעט. במקום ההוא שאני לא אעבוד בו בעז"ה ובלנ"ד.
אני לא יודעת מה עדיף. אתמול או היום.
אבל זה בדיוק היום אז אין מה לעשות. תירוצים תירוצים זה כן בשליטתי.
שם.
בראשית הדברים.
לבכות.
ילדה.
של.
לא באמת. לא במובן שאליו הן התכוונו.
באמת באמת.
אולי זה עבר?
איך יודעים אם זהו זה נגמר?
הלוואי שזה נגמר אבל בבקשה שלא ייגמר.
אולי עוד ייצא מזה משהו יפה.
למרות שלא,לא נראה לי.
זה בטח לא נגמר לגמרי.
אולי זה נחלש.
בכל מקרה יהיה משהו, אולי חלש יותר.
אולי.
אולי תהיה התחלה.
התחלה חדשה.
חדשה.
שבת שלום.
אוח. לא תהיה.
צמרמורות כשאני חושבת על זה. אז לא.
אבל אולי, אולי,
קצת.
קצת יותר טוב.
יותר טוב.
טוב.
זה טוב בכלל?
נראה.
זה בכלל,בעצם?
