"את הבן-אדם פוגשים בהתאם ללבוש ונפרדים ממנו לשלום בהתאם לשכל". קרי, סממנים חיצוניים הם דבר חשוב שיוצרים את הרושם הראשוני. צבע וגדול הכיפה הם אינדיקציה די משמעותית. אפשר להיות צדיק יסוד עולם ולחבוש כובע בייסבול, אך להסתכן ביצירת רושם ראשוני מוטעה שישליך על כל השאר.

יש היום בציבור התד"ל הרבה גוונים, אין צורך לוותר על כלום!

אבל אם מישהו מגדיר את עצמו חרדי, אז אוטומטית זה קצת מרתיע, כי חושבים שהוא סגור וכו'

וחובת ההוכחה עליו, כי הציבור הזה של "חרדים מודרניים" די חדש.

ועדיין גם היום יש הבדלים גדולים בין הציבורים ביחס למדינה, והנקודה הזאת חשובה להרבה אנשים,

ורוצים שהבן אדם יהיה סגור על עצמו.

שיום אחד נזדמן לשכונה חרדית. ילדים מסוקרנים הקיפו אותו והתחילו לשאול: "איפה הכיפה? איפה הכיפה"? המשורר הלאומי הפטיר בפאתוס: "כיפתי כיפת שמיים". ואז אחד הזאטוטים אמר בפליאה: "כיפה כזאת גדולה על ראש כזה קטן?!"

הילד רצה לעקוץ את ביאליק בצורה מתוחכמת.

הוא התכוון שאם הוא הולך בלי כיפה ולא נשמע לפסיקות הרבנים ולא מקפיד על המצוות זה רק בגלל שיש לו ראש (מח) קטן ושהוא פשוט חסר שכל 

אני פשוט לא חושב שזה איזה 'לימוד' גדול. 

פעם חבר שלי הראה לי איזשהו ספר, לא זוכר בדיוק את שמו, אבל זה היה 'הנהגות ואמרות לבית בריסק', או בקיצור - וורטלאך מיותרים שלא ברור למה לאגד בספר ולהנציח לדורות. אחד הסיפורים שם מספר שאיזשהו דרשן הגיע לבית הכנסת של הגרי"ז, ודיבר בליל שבת על כמה הציונות היא הדבר הגרוע ביותר שאירע אי פעם לעם ישראל וכו' וכו' וכו'. אחרי התפילה הוא ניגש לגרי"ז ושאל אותו אם הוא היה יותר מדי קשוח בדבריו, אז הגרי"ז ענה לו: היית רך מדי. 

סיפור נחמד, הלצה טובה. להגיד שיש פה איזה מוסר גדול שצריך ללמוד? הגרי"ז חשב שציונות היא דבר רע, אז לא מפתיע שהיה לו חידוד'על חשבונה' . זה לא שעכשיו קראתי את זה ושיניתי את דעתי על הציונות... ועל הגרי"ז עוד שמעתי ואני מעריך אותו. אז חידוד של איזה זאטוט שמאן דכר שמיה? אז הוא 'ירד' על ביאליק: נו, אז מה? מה זה מעניין אותי, ולמה אני צריך להסיק מזה משהו? גם אני יכול ללעוג על ביאליק - זה יהיה משמעותי בעיניי יותר מאיזה ילד שאמר לו משהו... (ובאותה מידה יהיה חסר משמעות לחלוטין מבחינת כל מי שאיננו אני). 

לספר בדיחות אין לי בעיה. להביא אותן כראיה - נו, באמת. 

ראשון המשוררים העבריים בעת החדשה, לא הטוב שבהם (אלתרמן, לענ"ד, היה הרבה יותר מוכשר).

ראש המשוררים זה נחמד, אבל לא בשביל זה באנו לעולם..

אם הוא לא היה חוזר בשאלה הוא היה תורם לעמ"י ולעולם כולו הרבה יותר!

"לדוגמה, בקטע שבו מבקש ביאליק לאפיין את המורים שלימדו אותו בחדר נדפס "רוב מלמדַי בילדותי היו, כשאר רוב המלמדים ———", כאשר מאחורי שלושת הקווים שסימן לחובר מסתתרות "המחמאות" שחָלַק ביאליק לרבותיו: "או בורים והדיוטים או טפשים שלא מן המניין". 

http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.3220981

רחוק ממנו שנות אור.

תהליכים אבולוציוניים מתרחשים בכל תחום, כולל תרבות וספרות. כשם שהסמארטפון שלי מהיר ומשוכלל יותר ממחשב ה-386, ככה גם סופר מודרני הנחשב לבעל כישרון כותב בצורה מעניינת, מושכת ומרתקת הרבה יותר מאשר אברהם מאפו או ש"י עגנון.

אגב, סתם שאלה: אתה יודע שביאליק כתב בהברה אשכנזית, ואם לא יודעים להקריא את יצירותיו בהברה זו, במקום שירה שקולה ומחורזת מתקבלות שורות סתמיות ברמה של גננת?

עלי רושם.

ולגבי שירה, כידוע, היא נגועה בענייני קדושה-נבואה. אני מעדיף שירה עתיקה על פני הCore i7 המודרני חח.

לפי שיטתך צריכה להיות היום שירה יוצאת מן הכלל, אבל הכל דומה יותר לפח, תסכים איתי

בכל מקרה, כשאני קורא את דבריו של ש"י עגנון יש בהם ריח של קדושה, ואילו של אלתרמן...

ציטוטים מויקיפדיה למשל:

"אנו באים לארץ ישראל לחדש את חיינו; אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד... ולא מצאנו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת... בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים, ואם ב'עשרת הדברות' מקופלת כל התורה, הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות... זה הסמל שלנו המלא יופי וחן, שממנו נוכל לשאוב יופי לכל צורות החיים שלנו."

ביאליק חשב שהשבת היא היסוד המכונן של התרבות היהודית אך לא ויתר גם על טקסי החג. ב-1930 כתב לו דוד אומנסקי מגניגר מכתב בו ביקש שביאליק יכין עבור החברים בקיבוץ טקס חדש לחג הפסח. על כך השיב ביאליק: "את החגים אין בודים מן הלב... חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה".

וזה לא הכל

נטולת הזיקה הדתית. אז כן, בשלב הראשון הם השתמשו בתורה ובגמרא בתור בסיס לאותה התרבות היהודית, לא יותר מזה. גם ראשוני הרפורמים הוציאו לאור קלטי מדרשים ואגדות, מה שלא מנע מהם לכפור באמיתות התורה והפרשנות המסורתית.

ואת זה רואים תוך כדי נבירה בקורות חייהם של הוגי התרבות העברית החילונית: אבא הספיק ללמוד בחיידר ואולי אפילו בישיבה, הנכדים הם עמי ארצות גמורים.

אבל אומרים שמה שאנחנו בוחרים "ללבוש" על עצמינו זה מה שאנחנו רוצים לשדר.

נראה לי - שאתה גם זה וגם זה.השאלה מה יותר

נגיד בני עקיבא הסלוגן זה תורה ועבודה.

כיאלו הם שווים.

אבל ממש לא.ברור שקודם התורה ,התורה זה העיקר ומתוך זה גם עבודה.

אתה יכול להיות מדען בדיוני  - כל עוד התורה במרכז והיא העיקר.

מקווה שעניתי כמו שצריך,מרגיש לי קצת שלא.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.