ויש תכונות שזה בהחלט נכון, ויש מידות שזה כבר תלוי במידת המידה (לא סתם קוראים למידות *מידות*). כלומר אם זה (בדוגמה שלך) כעס, אז יש כעס שאפשר להכיל אותו, אבל אם זה כעס ב*מידה* ממש מוגזמת. צריך לעבוד על זה לפני שמתחילים....
אני יכול לספר לך על עצמי, שגם לי היו כמה מידות לא מתוקנות, והבנתי שאני לא יכול להתחתן במצב כזה, אבל זה לא אומר שלא ממש ממש רציתי להתחתן. אז שמתי לעצמי יעדים. וברגע שעמדתי בהן, למרות שאני ממש לא שלם באותן מידות, ויש לי עוד המון עבודה, אני יודע שעבודת המידות זה לא משהו שנגמר. וזה מלווה אותנו לכל החיים ובשביל זה אנחנו פה. ואם נחכה לא נתחתן לעולם.
אחרי שמבינים שעובדים על מידה מסויימת מספיק (אני ממליץ בהתאם לשאיפות רציונליות שהוגדרו *מראש*), כדאי להתחיל לצאת...
(סוד קטן: לפעמים אנחנו עובדים על מידה כלשהיא טוב, ואנחנו לא מודעים לעבודה שעשינו. לדוגמה, אדם מרגיש שהוא מדבר בקול רם בלי לשים לב. אחרי תקופה שהוא עבד על זה, הוא חבר טוב אומר לו, וואלה אני אף פעם לא שומע אותך צועק. אתה תמיד מדבר בקול נמוך... ורק אז אותו אדם מבין שהוא עשה עבודה משמעותית. הבעיה שאנחנו לא מפרגנים על מידות בדכ, בטח שלא על מידות ממוצעות...)
אגב, אני יכול לומר על עצמי, שגם אם כשמישהיא כועסת היא תצרח, אני חושב שאני יכול להכיל ולהתמודד עם זה.