שכשהוא נותן לנו מצוות, זה לא כדי לפגוע בנו אלא כדי להועיל לנו..

דבר שני, מחקרים מראים ששמירת או אי-שמירת נגיעה לא שינתה את אחוז הטעויות.

ואפילו יותר מזה, חילונים שכבר גרים ביחד מספר שנים לפני החתונה טוענים שלאחר החתונה היה שינוי,

וכמו שאנחנו רואים זה לא מצמצם את אחוז הגירושין אצלם.

דבר שלישי, מי שלא מצליח להתגבר על היצרים שלו ובעקבות כך עושה מעשים פזיזים,

הוא יעשה אותם בכ"מ.

כך שזה אולי אפילו מדד טוב לבדוק אותו..

כי הקב"ה נותן לנו ניסיון רק אם אנחנו יכולים לעמוד בו,

ומי שלא עומד בו, כנראה שהוא בן-אדם חלש..

נ.ב.

ציטוט: "אנשים חכמים ובוגרים שפשוט נשברו מהקושי הזה וצריכים להתמודד חיים שלמים עם הבחירה הלא נכונה שבחרו.."

תגובה: ביהדות בשונה מהנצרות הקתולית, ישנה אפשרות להיפרד כשמדובר על קושי בלתי פתיר.

ממש לא נכון ש"שמירת נגיעה מתגמדת לעומת" וכו'.. זה דבר בסיסי ביותר. אין דבר כזה "מתגמדת".

דבר שני, האמת היא בדיוק הפוכה. מאה ושמונים מעלות:

האפשרות לבדוק התאמה, היא עוד יותר באופן הכשר, מלבד שכך האמת שצריך לנהוג. ההיכרות בין האנשים צריכה להיות של האישיות אל האישיות קודם כל. וגם - כל האופציה של נגיעה, לא במישהו שהוא בסופו של דבר אדם אחר, "זר", אלא מתוך שנהיים משפחה, בלבד. אז זה מבטא משהו אחר לחלוטין.

ומי שאינם שומרים על כך, ל"ע, בגלל "אי התגברות", אז כבר הצד התאוותני, שלא במקומו הנכון, מסמא את העיניים, מעוור את היכולת להכיר באמת, והתוצאה היא הרבה יותר מקרים של אנשים שאו שנמאס להם זה מזה כבר לפני הנישואין והשאירו את הצד השני בצורה שכבר לא יוכל להתחתן ברעננות כמו שהיה יכול קודם לכן; או שאחרי הנישואין, כשכבר נעשה ליבם גס זה בזה, גילו שבעצם כלל לא הכירו, ולא העמיקו בקשר הנפשי, ולא הרגילו עצמם לכך שהקישור העמוק הנפשי כאיש ואשתו הוא הקודם לכל - ואז החבילה מתפרקת, וספק אם יזכו לבנות משהו בסדר הנכון. וזו לדעתי אחת הסיבות המרכזיות לריבוי הגירושין כיום. הרבה יותר ממה שהזכרת שאת "מכירה".

שלא לדבר אם נסחפו מכך לפריצות לגמרי, שמה שייך לומר "מתגמד" מול ש"לא בחרו נכון את אהבתם".. איסור חמור של תורה, החרבת הסדר האנושי הראוי - גם אם היום מבלבול הגויים כבר נשכח במקומות מסויימים - אינו מתגמד כלל וכלל.

ואין בנין אהבת אמת, ולא כבוד אמת, כשאדם "נוגע" במישהי שאינו בטוח אם בכלל יתחתן איתה, רק כדי שבינתיים יוכל להמשיך לבדוק כביכול.. בדיוק ההיפך. זה מה שהורס את היחס הזה ואת היכולת הזו.  ולא פלא שה"תרבות" הזאת משאירה אחריה שברים רבים ומסכנת את האפשרות לחוש את ההבדל הגדול בין שני אנשים לאנשים נשואים. 

ולגבי האנשים שאת מכירה, מי אומר שזה בגלל זה.. כשלאנשים לא הולך - אז יכולים למצוא הרבה תירוצים להאשים בהם את ה"מצב". אולי אם ההיפך, אז היה להם עוד יותר גרוע: או שהיו נסחפים אחרי האשליה של ה"נגיעה" והיו חווים עוד יותר חזק את השבר הזה אחרי נישואיהם - ואז גם לא היו יכולים להתנחם בכך שלפחות שמרו את ההלכה והבריאות הנורמלית - או שהיו מושכים הרבה זמן לפני הנישואין והיו נפרדים, ומשאירים את הבחורה מרוסקת, ועם ספק-יכולת להתחתן מחדש בצורה נורמלית...

ב"ה שההלכה, מלבד עומקה שמעלה הטבע, מנהלת כאן גם את הטבע בצורה הבריאה והנורמלית ביותר.

של זוגות שלא שמרו נגיעה, והתחתנו בגלל החלטה פזיזה , רומנטית ורגשית ולא שכלית.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?