לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר
מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים דִּבֵּר [ר' נחמן] עִם אֶחָד וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר אֲמִירַת תְּהִלִּים - לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ, לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל [האיש] אוֹתוֹ זַ"ל: אֵיךְ? וּפֵרַשׁ לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל קְצָת, כִּי כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶן - הַכֹּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים. וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ מֵהַפְּסוּקִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, כְּגוֹן: "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי" (תְּהִלִּים פ"ו), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה? הֵשִׁיב לוֹ: גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ, כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזוֹ זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה, אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד, וְכַיּוֹצֵא. וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ ז"ל: הֲלוֹא אֵצֶל יְהוֹשָׁפָט כְּתִיב (דה"ב, י"ז) "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁבְּדַרְכֵי ה' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִגְבִּיהַּ לִבּוֹ קְצָת, עוֹד אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלוֹא בַּבֹּקֶר אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה: "מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ וְכוּ'", וְאָנוּ מַקְטִינִים עַצְמֵנוּ מְאֹד, וְאַחַר-כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים: "אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ וְכוּ'", שֶׁאַחַר-כָּךְ אָנוּ מְחַזְּקִים עַצְמֵנוּ וּמְרִימִים אֶת עַצְמֵנוּ, וְאָנוּ מְסַפְּרִים אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ וּמִתְפָּאֲרִים שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ, בְּנֵי בְרִיתוֹ זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְכוּ', כִּי כָּךְ צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כַּנַּ"ל.
(ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה קכ"ה)
ברור שבכך יש איסור חמור
)