ארץ ישראל... ישוב הארץ! חלוציות!
גדלתי על זה. כל חיי בהתישבות. הייתי כנער בכל הפינויים. חציתי כפרים ערבים בדרך למחאה. טיפסתי על גבעות וברחתי משוטרים.
בגירוש מגוש קטיף צרחתי בגרון ניחר על החיילים שתפסו אותי בידיים וברגליים.
ואפילו הייתי בעמונה 2006 על הגג. מספר 2 עד שהורידו אותנו באלימות.
משהו סדק את זה.
הבתים. בתים. בית. בית משפ' אלמוני. בית משפ' פלוני.
המילה "בית" כואבת לי.
אין לי בית.
לא, לא גירשו אותי. לא פינו. לא הרסו.
זה פשוט יותר.
אין לי בית. מעולם לא היה. אין לי יכולת כלכלית לקנות בית. לקחת משכנתא. לצבור הון עצמי. כמו להרבה זוגות צעירים בארץ הזאת.
כן. למדתי לתואר. אני עובד. אשתי עובדת.
אבל אנחנו מצליחים לחסוך ממש מעט.
כן. ישבנו עם "פעמונים". זה לא העניין. אין לנו שום אפשרות לחסוך סכומים כאלה מטורפים.
אנחנו כבר לא זוג צעיר והבת הגדולה כבר באולפנה השנה. עם שכר לימוד הזוי שרק מרחיק את החלום.
כיף לכם שם. יש לכם בכלל בית להלחם עליו. נושאים ונותנים איתכם. יפצו אתכם. כנראה.
אנחנו נמשיך לשכור ולשכור. נשכור בתים בארץ ישראל. גם משהו. כי לחלום על בית יפה כזה בישוב ביו"ש או סתם דירה איפשהו במדינה כבר הפסקנו. סתם הלכתי היום לעבודה לנסות לחסוך קצת. אשריכם מיישבי הארץ. זכיתם.

ברור שבכך יש איסור חמור
)