יש לי כ"כ הרבה חברות נשואות ואצלן אני רואה שזה פשוט תלוי בקשר ובתקופה בה הם נמצאים.

גם הנשים וגם הבעלים יודעים להיות רציניים ובוגרים כשצריך אבל הם עדיין שטותניקים!

אני ראיתי אותם מדקלמים לילדה משפטים מתוך סרטי דיסני

ראיתי ש"בטעות" קניתי ממתקים...סתם,היה מבצע"

ראיתי שיוצאים יחד לפגוש חברים וכל הערב צחוק אחד גדול

ראיתי אותם יחד ובנפרד וב"ה נראה שטוב לרובם.

יש גם רווקים שנראים כאילו כל העולם מונח על כתפיהם והם רציניים פחד.

אז אני חוזרת ואומרת- זה תלוי בקשר ובתקופה.

כמו חסידיות מסוימות... או אולי באיזה מדינות עלומות שם...

אבל חוץ מהם...?

אני מכיר אישית כאלה בחורים...

חלק נשואים שהיום מתים להתגרש.

וחלק שעוד לא התחתנו אבל מוכנים לשקר, להתחפש, לשנות עמדה, הכל רק להתחתן.

ומן הסתם גם הם ירצו להתרגש כשהם יבינו לאיפה הם נכנסו

גם לא יותר מדי מדי מחשבה. צריך כזה באמצע.

וצריך לחשוב בעיקר על ההווה- איך הבחור/ה עכשיו. האם הם מתאימים לי, לאופי שלי, לצרכים שלי, האם יש לי מה לתת לו והאם יש לנו השקפה משותפת. 

יש עוד שאלות שצריך לשאול אני לא יועצת נישואין או משהו

בגדול- 1/3 מההריונות מסתיימים בשליש הראשון של ההריון.

1/2 מההריונות מסתיימים בחודש הראשון (ממש בהתחלה).

נפוץ בעיקר בהריונות ראשונים

הגוף צריך להתרגל למצב החדש..

והציניים מוסיפים, וגם בשניה ושלישית ורביעית ובכלל...

עכשיו ברצינות.

לא יודעת אם יש לזה הסבר פיזיולוגי, אבל מציאות שהשינוי המהותי הזה של להתחתן גורם לעייפות להרבה אנשים.

תופעה נורמלית בעיניי, במיוחד אם תזכור שפתאום עושים דברים שלא עשו לפני החתונה וזה מאוד מאוד מעייף את הגוף (לא סתם חז"ל מכנים את הזרע "כוח גברא").

אצל גברים במיוחד.

העול של הזוגיות מעייף אותם..

(הם כנראה לוקחים את זה קשה חח סתם!)

ושניכם רווקים...

אולי פשוט תתחתנו... 

שזה מקום שאני צריכה לעבוד עליו. בין אם נרצה או לא, החיים האמיתיים הם עבודה. ההסתכלות שלנו מבחוץ רואה את הקשיים והטרדות, צריך לבחור לראות את הטוב והאור שבחיי נישואין. להבין שהכל תלוי בנו ובגישה שלנו ולא לפחד להתמודד עם זה. 

לפעמים חושבת שאולי להתחתן צריך להיות גם אידיאל שמתאמצים אליו ולא רק רצון שבא מהבנאדם..

זה תלוי באישיות, בבגרות, ובהכנה לחיי זוגיות ונישואין.

1. אישיות- בעלי הוא טיפוס מאוד מאוד שמח וחברותי וכל הזמן היו מסביבו חברים- ועד עכשיו יש- אבל פחות, והא עדיין משדר שמחה גם בבית איתי וגם עם חברים...

2. בגרות- תלוי איך מתמודדים עם הקשיים- פתאום צריך לדאוג לפרנסה והכנסה, פתאום יש איזה ויכוח  עם אשתו פתאום יש התמודדוית שלא היו קודם וקיים איזה לחץ- למצוא עבודה, לחזור הביתה מוקדם יותר וכו וכשזה חדש הרבה חבר'ה יותר מתכנסים וצריכים לחשב מסלול מחדש..

3. הכנה לחיי זוגיות- המון פעמים בציבור הדתי יש לחץ להתחתן אבל כשמתחתנים פתאום חוטפים שוק...איך בונים זוגיות? איך מסתדרים זה עם זו והמון המון דברים שמגלים...

נקודות נוספות-

סוגי זוגיות- יש זוגות שבהתחלה מאוד קשה להם להתרגל  זה לזה, לחיים ביחד ולכך שהם אחראים לייצב לעצמם מסגרת משפחתית שבה הם הבוסים והם נדרשים פתאום לרצינות .

יש זוגות 'מאוהבים' ככ שהם מתכנסים ומתנתקים זמנים מהעולם ומהחברים במטרה להתמקד בניין הזוגי- למרות  שלדעתי צריך לתת מקום גם לעולם הפרטי שלח כל אחד ולצאת בנפרד ולהיפגש עם חברים או חברות וכו..

כמה שבועות אחרי החתונה חבר הזמין את בעלי לערב גברים, על האש וכו... והוא היה בהלם שבעלי הגיע ו'ששיחררתי' אותו ... כי מסתבר שהחברים הנשואים שלו לא זזים בלי האשה מאז החופה...

בגדול- עם כל השמחה- כל שינוי דורש זמן- ושינו משמעותי כמו חתונה דורשת מהרבה חבר'ה להביןן מה קורה סביבם...וזה  לפעמים נראה שהם 'לא שמחים'..

בכדי להבין את זה צריך להתחתן. ומי שלא עבר את החוויה הזו, רואה כל מיני דברים שלא בהכרח נכונים. בכל מקרה הסתגלות למציאות חדשה היא לא קלה. והיא עוברת מספר שלבים. תכל'ס אפשר ללמוד את זה מספרים. אבל לא צריך לקחת ללב. אם רוצים אז אפשר בכל רגע להיות מאושר. לא לשפוט לפי מה שנראה. 

אז בשבוע הראשון הוא מוקסם נרגש ומתלהב.

אבל אחר כך הוא מוצא את עצמו עם אוצר שהוא חלם עליו כל כך הרבה זמן, ועכשיו צריך להפוך את זה למציאות, רגע, מה עושים עם זה, איך שומרים על זה הכי טוב, איך לא פוגעים בזה, איך מקבלים מזה הכי הרבה, איפה כדאי להשקיע, מה מסוכן לעשות עם זה..

והנמשל ברור...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳