הלוואי ואצליח להיות עם לב פתוח.
לב שומע,
מרגיש
יודע את מקומו.
לא חסומה,
מלאת רצון להתקדם,
גם אחרי פגישה לא טובה.
לדעת ש"הוא" זה לא 'הוא'.
שההוא,
שסיפרו לי עליו,
עם הלב הטוב,
והרגיש,
וששם לב לכל נקודה,
שיודע מה להגיד,
ומתי...
שההוא,
שכרגע זה לא נראה,
בטח שונה ממה שאני רואה.
ה',
תן לי לב שומע.
לב שיודע להכיל ולראות למעבר מה שהוא רואה.
לב שיודע לשתוק ולתת לזמן ולרגש ובמיוחד לשכל לעשות את שלהם.
לב שלא נדבק למראה ראשוני,
שנותן לאדם שמולו להיות הוא,
לתת לו להיות נינוח,
להביא את עצמו,
את 'הוא',
ולא את "הוא".
שאדע לתת לו את המקום שלו,
ואז,
אני אוכל באמת להחליט,
ולדעת,
ובמיוחד להרגיש,
אם זה זה.
כי הוא, יהיה הוא.
ואז יהיה לי במה להתלבט,
אבל הלוואי שכשזה יהיה,
לא יהיה לי במה להתלבט,
כי כל הדברים הטובים שאמרו לי,
וסיפרו,
יבואו ויצופו,
ואוכל פשוט להמשיך עם הטוב והשפע שה' הרעיף עלי,
כי גם אראה את הטוב שלו,
ואת עצמו,
וגם אוכל להגיד שהיה לי לב,
שהכיל,
שידע לא להבהל משטויות,
שידע לראות מעבר למה שהוא רואה,
שידע להרגיש שהוא לא הוא,
שידע להכיל את מה שמעבר לפגישה שהיתה עכשיו...
הלוואי..
"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ"

