המסקנה שלך בהתחלה או בסוף כראוי.

אקדים ואומר יישר כחך!

אשריך על ההשתדלות והמאמץ.

זה מחוץ לשרשור ההוא ככה שקשה לי להזכר מה אתה מנסה להגיד כאן.

שאין דין מרא דאתרא אליבא דהרמב"ם? שאין שום עניין של "קבלנו הוראת פלוני"?

הרי כל הדיון שהבאת הוא בראשונים, והאחרונים מכריעים אחרת.

זה על רגל אחת, צריך לקרוא כמו שצריך.

אגב הערה חריפה על ההתחלה.

כתבת "אדם צריך ללמוד את הסוגיא ולהחמיר בהכרעתו ופה מדובר על אדם שפוסק לחומרא מאי ידיעה".

זה לא סתם אדם, אלא אדם הראוי להוראה. מי שלא יודע לפסוק - לא יפסוק, מסתמא.

עריכה: המקורות לא טובים. על איזה חלק משו"ת הרשב"א מדובר? לא מצליח לפתוח את המקור.

הדברים שלך בתשובתו נראים סותרים אחד את השני. מחד כתבת "הרשב"א מחלק בין רב מובהק שהוא בחיים והוא רבם ממש" וכו' ואז כתבת "הרשב"א {שות קצ} במקום שהיו נוהגים לפסוק כהרי"ף, במקרה שלדעתו פסיקת רב אילפס טעות הוא הורה להנהיג איסור".

הרי הרשב"א חי הרבה אחרי הרי"ף, ולו יצוייר שהיה מחלק כמו שכתבת ברישא, לא היה דן בכך בסיפא.

לגבי הכלל של מקום טעות, זה כלל ברור שהטועה בדבר משנה צריך לשלם וכו'.

אשמח למקור מדוייק.

הדברים שלך בשיטת הרמב"ם נראים כדיוק בדבריו, צריך לעיין בהם כראוי.

אבל אגב ריהטא אני לא רואה את מה שכתבת בדבריו בכלל.

מי סובר כמו שדייקת בעצמך?

מה גם שדין מרא דאתרא מפורש בגמרא, המקור הידוע בעניין עוף וחלב - לא יודע למה אתה מדייק שהרמב"ם לא יסבור ככה.

עריכה: זה מתעדכן תוך כדי קריאה

ישראל. אצל הרמב"ם חלקית, ואצל מרן אצל כמעט כל ישראל (פרט לדרדעים כמו שציינתי כבר), יש "פוק חזי מאי עמא דבר".

בדיוק באותה הדרך שהגמרא הפכה לסוף הוראה.

לכן אי אפשר להשוות מזה שהרשב"א חלק על הרי"ף, ל"קיבלנו הוראות מרן".

ושוב, הרמב"ם אומר לתלמיד שלו. לא לתלמיד ישיבה של היום, לא לאדם מהרחוב. אלא לתלמיד שלו שקיבל ממנו את דרכי ההוראה.

בודאי שיש דבר כזה האחרונים מכריעים אחרת. הלכה כבתראי זה כי הם ראו את דברי הראשונים והם מכריעים אותם.

לגבי המקור ברשב"א, יש כמה חלקים לשו"ת.

ששם אין בכלל קבלת הוראות מרן וזה נכון לגבי כל העדות, לא רק האשכנזים.

לא יודע מה שייך המשפט השני בתגובה שלך, אז לא יודע מה להגיב עליו.

מה שאמרת נכון לתקופת הרשב"א. להזכירך הרשב"א היה לפני מרן.

דבר שני וחשוב שאני שמח שהדגשת פה, מדובר ב"חכם", לא בסתם אדם.

דבר שלישי, לספרדים למשל, אם הוא טעה בדברי מרן יש דין של טעה בדברי משנה וחייב לשלם.

כנ"ל לגבי שאר העדות אם יש להם "קבלנו הוראת פלוני".

תראה למשל בפתחי תשובה סימן כ"ה.

בירור הלכתי ברוב הנושאים, אלא כשה' היה רוצה היה משמיע לנו ישירות מה הדין.

ובכל מקרה, ספקות לא היו צריכות להשאר בספק.

מסכים לחלוטין, ביהמ"ק הוא העיקר כי זה אומר שה' כאן.

סנהדרין זה מעולה, אבל זה אומר רק שאנשים קדושים כאן.

היתרון ברור בעיניי

הנ"ך. משם הגמרא מביאה ראיות שהן דאורייתא.

מוזכר בתורה במפורש שנבואה הכריעה ספקות (מקושש עצים, נוקב), והאורים ותומים שתפקידם היה במפורש ככה.

צריך לדעת את ההבדל בין נבואה לרוח הקודש!

נבואה היא הלכה.

זה בדיוק שורש המאמר "מאז שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה" (מהזיכרון. ציטטתי נכון?).

מקלל

וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'.

מקושש

וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.

למה אתה מחפש מקור בגמרא כשזה פשט הפסוקים הפשוט?

שכחתי את המקור לגבי האורים ותומים

וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

זה הכריע סוגיות לאומיות.

אל תשכח שפסוקים מהנביאים מובאים בגמרא כראיה לדינים כאלה ואחרים.

משמע שחז"ל לא חילקו בין הנבואה של משה רבנו ע"ה לשאר 48 נביאים מצד הכרעת דינים.

הכנסת הגדולה ואחורה (כלומר תקופת הנביאים).

ככה מקובלני, אין לי ראיות אחרות כרגע.

לא מסתבר לי מה שאמרת בתגובה הזאת להוכיח נגד הפסוקים המפורשים בתורה שמכריעים בנבואה ספקות.

וכמו שאמרתי לא רואה חילוק בין משה רבנו לבין שאר הנביאים בעניינים הנ"ל.

זה "ככל אשר יורוך" ו"השופט אשר בשעריך", זה שבימים שלך וכו' (תמחל לי אם עיוותתי את הפסוקים, זה מהזיכרון)

אבל זאת לא הראיה שבאתי להביא.

רציתי לומר שאין חילוק בין נביא כזה או אחר, אלא שכל דור ונביאו שיכריע לו ספקות.

ככה עולה לי מהלימוד בענייני הנבואה.

למדת שערי קדושה ואור יקר בעניין הנבואה?

ככה מסתבר לי.

מסתמא כשתחזור הנבואה השאלה תפתר מאליה

אבל לא זכור לי אף אחד שחולק על הרמ"ק ועל מהרח"ו היום בענייני רוח.

אתה רוצה לחלוק? תחלוק.

אבל תבין שההבנה שלך בתנ"ך היא השגויה, לא של הגדולים הנ"ל.

ולמיטב זכרוני למדתי תנ"ך מספיק זמן כדי להגיד לך שהחלוקה שלך היא דבר הזיה.

בפשטות, גם המחקרים הכי רחוקים משמירת תורה ומצוות, מסכימים שנבואה היא "אקסטזה רוחנית" לכל הדעות.

דוגמאות אפשר למצוא הרבה, למשל, בשלוף, הנער של אלישע שהלך אל המלך.

אתה שם לב שאתה עושה הרבה סלט מדברים שלא קשורים אחד לשני ומרכיב לך השקפת עולם משונה?

אומר לך זאת מכל הלב, מצא לך חברותא! שלא יתקיים בך "ונואלו" חס ושלום.

נראה לי שצריך יישור קו בהרבה דברים יסודיים.

כבר אמרו חז"ל "לפום חורפא שבשתא".

כתבתי במפורש נבואה

מחזק. נראה שאנחנו שוכחים קצת שהייתה נבואה פעם ולא היה צריך - בית המדרש

אתה באת וערבתת את הנושאים עם עצמך, לא איתי.

זה לא נכון. - בית המדרש

דיברת על נבואה, בדור שלא היה ביהמ"ק ולא הייתה נבואה כבר מאות שנים.

בנתיים נשאר בתיקו.

אין פה שום חידוש

שהרמב"ם אומר שהוא אומר "הלכה כפלוני" כשפלוני נדחה מהלכה כבר, ולא כשהדברים נשארו בתיקו!

ונראה לי ליישב בפשטות, דומיא דמה שכתב לפני-כן "וְכֵן אִם עָקַר דָּבָר מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה".

ועוד שכתב במפורש בתחילת המשפט שציטטת, "שֶׁאָמַר בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה". ולא במחלוקות חכמים והכרעת ספקות.

אני עובר על פירוש המשניות שם, ולא רק שלא זכור לי ככה מהלימוד, אני גם לא רואה שום דבר כזה שם.

ויותר מזה, פשוט לי לומר שק"ו אם יכול לעקור דברי תורה לשעה, ודאי יכול להכריע בין דברי סופרים! ככה נראה גם מפירוש המשנה.

"וזה העיקר מפתח לכל העניין ההוא. ובזה לבדו ייבדל הנביא משאר בני אדם במצות. אבל בעיון וסברה ובהשכל המצות הוא כשאר החכמים שהם כמוהו שאין להם נבואה. שהנביא כשיסבור סברה, ויסבור כמו כן מי שאינו נביא סברה, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת, לא תשמע אליו. רק אלף נביאים, כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברה אחת, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברה ההיא, אחרי רבים להטות, וההלכה כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף הנביאים הנכבדים."?

פשוט שזה לא קשור, כי אני דיברתי על מחלוקות שנשארו בתיקו.

לא בדברים שהוכרעו כבר ע"פ כללי ההוראה כפי שה' ציווה אותם בתורה, שהרי זה כנביא שמנסה לעקור דבר מהתורה עצמה!

רבים להטות!

וזה תנורו של עכנאי.

כשזה סוגיה שנשארה ב"תיקו" פשוט לכל בר דעת שזה לא מה שהרמב"ם מדבר עליו.

הרמב"ם כותב במפורש אחרי רבים להטות ומביא מספרים! שתהיה בריא!

אחת דומה לשני, כידוע מדרך הגמרא וכו'

לגבי השוני במראה הנבואה, לא שייך לעניין התרת הספקות.

פה @אניוהוא ואני נשארנו בתיקו כי אין לנו ראיות שהנ"ל לא תקף גם לגבי הכרעת הספקות, לא לכאן ולא לכאן.

או שאולי היה צריך לסקול את הבת קול שאמרה הלכה כבית הלל?!

מקורות בדיוק כמו שזה מובן

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1496115&forum_id=771

"אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם" (עדיות ח ז)

וככה במפורש הבין הרמח"ל זי"ע.

לך שהגמרא מסתלבטת עלינו?

מפריז בחשיבות העצמית שלך ושל הדעות שלך.

חז"ל מתארים בדיוק איזה קול יש לבת קול, ובדיוק איפה שומעים אותה ומה היא אומרת וכותבת במפורש שמשתמשים בבת קול.

קשה לך עם זה? לך תחזור על הלימוד, תתרכז בלהכנע לפני חכמים.

אתה מגזים, יותר מדי. משום מה נראה לך שהדעה שלך מכריעה את המשקל פה!

לי נראה פשוט כמו שדייקתי בדברי הרמב"ם

מחילה, אבל מה התירוץ הדחוק הזה? משה רבנו ודאי הכיר את הדור שלו יותר מפנחס. ופשוט שפנחס לא פסק במקומות שמשה רבנו נדרש להם. לא מובן בעליל!

נראה לי שלא הבנת את דברי אם הבנים...

אשמח אם תעתיק אותם לכאן

נ.ב, ודאי שנבואה דורשת מהאדם להיות פוסק. זה אחד מתנאי הנבואה "חכם, גיבור ועשיר".

גם אם ה"אם הבנים תירץ ככה" קשה לי מאוד לראות איך זה נוגע לעניינינו.

גם אם זה אליהו, ודאי זה מכח הנבואה שדורשת בעצמה חכמה.

ואם כך מה היתרון של אליהו על משה רבנו?!

ודאי שאין שום יתרון כזה.

לאיך לעשות מדיטציה ואיך לראות שכלים נבדלים - מלאכים?

מצחיק...

לא מובטחים שיקבלו תשובה. ואז צריך בירור הלכתי.

לא יהיה כך בימות המשיח מסתמא.

עם זאת, צריך לדייק. בדור של יהושע בן נון לא נשכחו ההלכות. ויעבץ (עתניאל בן קנז) לא היה מקביל לו.

וגם אין לי מקור שעתניאל היה נביא, ובכלל לגבי תקופת השופטים, לא ברור לי מה היה היחס שלהם לנבואה.

לרובם (אולי כולם?) ה' התגלה, אבל לא זכור לי במפורש שהם נקראו נביאים.

אשמח למקורות, זאת שאלה שיושבת עלי המון זמן

מיוחד. אני זוכר שראיתי בשם הגר"ע יוסף (כמעט בטוח) שהדברים שם נחשבים כמו סברות בהלכה של כל פוסק אחר.

אגב זה אפילו לא מוגדר רוח הקודש במפורש.

אני מסיים את הדיון הזה כי אני מרגיש שזה כמו לדבר עם קיר

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mahadurot/shaarey-2.htm

ישראל סוברים אחרת, בגלל זה הנסיונות לחדש את הסנהדרין לא צלחו.

מבין את המשמעות שלהם.

המתווה הוא פשוט. המשיח מתגלה, ויוצר אחדות, ביהמ"ק נבנה, וסנהדרין מוקמת.

תחליף את שני האחרונים, וגם אליבא דידך זה אפשרי.

אין שום סתירה ביניהם.

בשורה התחתונה, וזה ניכר לעין, אין שום סיכוי בעולם שהאחדות תופיע לפני-כן.

תראה איך הציבור של לומדי התורה נלחמים אחד בשני על סמך הישיבות/כיפות/צבע חליפה וכו'.

בושה וחרפה.

לצורך העניין, Ad hominem משמעו טענה לוגית כלפי האדם.

היא טענה סבירה לחלוטין, אלא אם יש בה כשל לוגי.

כלומר יש טענת Ad Hominem ויש כשל לוגי Ad Hominem.

לא רואה מה שייך בכלל העניין לכאן!

השקפת העולם הזאת, שתהיה בריא. אבל פשוט לכל שהדברים האלה תמוהים מאוד.

אשריך על החריפות והקפיצה מנושא לנושא, אבל ככל שהאדם יותר חריף, ככה הוא צריך יותר זמן ליישב את הדברים.

נראה לי שאתה מסוג האנשים, אם תמחל לי על המשל, ששותים קפה כשהוא עוד מעורבב.

בראשונים.

זה שאתה לא מכיר את המקור, לא אומר שאין מקור.

יש מאות אם לא אלפי ספרים חשובים ומדרשים עתיקים בכתבי יד.

זה שאתה לא יודע את זה, לא מוריד מערך דעתם המבוססת והרחבה של גדולי ישראל בכלל והראשונים בפרט.

אתה לומד בצורה מאוד מאוד מאוד שטחית.

יש המוני דברים בתורתנו הקדושה שהמקור שלהם נעלם במשך מאות שנים, והתגלה בדורנו. הגיע הזמן לקצת ענווה.

"אם ראשונים כאנשים, הרי אנחנו כחמורים".

אתה מנתהג כמו אלה שחלקו על הרמב"ם בדורו.

שפכת פה ועוד בתואנה שאתה מנסה לעקוץ אותנו?

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.