מאיפה להתחיל?
הרבה זמן בעולם הדייטים. פז״מ רציני של בחורים. דייטים.קשרים. תקווה.אדישות. ניצוץ של רגש ואכזבה.
הלב שרוט מכל הכיוונים. ישר והפוך, הפוך וישר.
ויש מניעות. דברים לא הולכים כמו שאני רוצה, יותר נכון, כמעט ולא הולכים.
הצעות הולכות ופוחתות. וההצעות הנוספות ממש לא בכיוון.
ההוא, בדיוק תפוס. וההוא, לא רוצה לצאת...
ויש איזה קו דק ומטושטש בין לזרוק את הכל, לפתח אדישות. לבין לרצות את זה עד השמים.
ויש גם את המקום שהאמונה תופסת. יש ימים של בכי, ויש ימים שהמלחמה היא לראות את מה שיש.
ההרגשה היא שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי ובכל צעד שאעשה, יש עצירה.
יש הרבה מאוד צער, ועגמת נפש..
להיפטר מהגאווה?
כבר מזמן הולכת שפופה מבפנים..
הלב. כואב, הנשמה לא יודעת מה כבר לעשות.
כבר מזמן הפסקתי להשוות את עצמי לחברות שהתקדמו. שהתחתנו, שהביאו ילדים..
אבל יש תחושה של עצירה.
מכירים את התחושות האלה? גם אתם חווים אותם? משלימים עם המציאות? פועלים לשנות?
מאיפה מוצאים את הכוחות לקום מחדש?


