שאלת פסיקהאנונימי (פותח)
איך יודעים לפי פוסקים?
ב"ה אני בעלת תשובה כבר כמה שנים טובות,
עד היום אפשר לומר שבניתי את הקשר שלי עם הקב"ה. ולא התעמקתי בשאלה לפי מי פוסקים.
אנחנו ספרדים.
האם יש כללים ברורים לפי מי פוסקים או שהעסק יותר גמיש ואדם יכול לערב גם את נטיות ליבו?
האם הפוסק חייב להיות מי שהולכים על פיו גם בהשקפה? האם זה נכון שכל רב שאשאל יכוון אותי לפי הפסיקה לפיה הוא הולך כי מבחינתו זאת האמת?

מקווה שכתבתי מספיק ברור והובנתי. תודה רבה!
שבת שלום!
אני אענה על השאלות הפשוטות יותרע מ
האם הפוסק חייב להיות מי שהולכים על פיו גם בהשקפה? -לא.
האם זה נכון שכל רב שאשאל יכוון אותי לפי הפסיקה לפיה הוא הולך כי מבחינתו זאת האמת? -ודאי. כך הוא מבין ומסיק בלימודו, אז כך הוא יפסוק... אף רב לא צריך לפסוק כרב אחר. (יש מצב שהוא לא בטוח אז יפנה את השאלה לרב אחר, אבל זה כבר מקרה אחר)
לא מדוייק.נחמיה17

הרא"ש היה אשכנזי ושימש  כרב בספרד. הוא התחשב במנהגים ובדרכי הפסיקה ועם זאת, אכן הטביע את חותמו במעט.

המלצה- עייני בספר "חיי עולם" בנושא "עשה לך רב". מחילה שאינני יכול לצטט....

מחזק. יש לי כמה סיפורים על פוסקים גם בדורנו שפסקו לאנשיםצקון לחש

הפך שיטתם אליבא דשיטת השואל

למשל הרב מרדכי אליהואחיתופל
שדיקדק במקום המגורים בתוך שכונה בשביל לפסוק הלכה
יכול להרחיב?צקון לחש


לא ממש זוכראחיתופל


אם תזכר אשמחצקון לחש


מדייקע מ
אני חשבתי בכיוון שאם תבחר, לדוגמה, בין הרב יצחק יוסף לרב קנייבסקי, אז כל אחד מהם יענה לה את דעתו ולא דעת חברו, שהרי את מי היא באה לשאול?
הרא"ש, ידע איפה הוא נמצא ומי בא לשאול אותו, אז ענה לפי שיטתם.

זה נכון שאם תלך לרב ותגיד לו "אני מרוקאית, אני רוצה שתפסוק לי לפי שיטת רבני מרוקו", אז הוא יעשה את זה, אבל זה לא *פסיקה* עצמאית, זה רק לומר מה הדין אליבא דשיטתם. היא שאלה איך הרב יפסוק, אז אני הבנתי שהיא מתכוונת לשאלות שצריך בהן פסיקה חדשה, אולי טעיתי.
אל תשכח שבהרבה מקרים זה דינים פשוטים שאין בהם חילוקצקון לחש

או שבכלל לא שייך בהם מנהג כי הם חידוש בפני עצמו אז הרב פוסק לדעתו בלי להתחשב במנהגים

נכוןע מ
(אמרתי אחרת?)
לא. הוספתי הרחבהצקון לחש


אתה בטוח?אנונימי (פותח)
אם זה ככה זה אומר שאני צריכה לחשוב טוב טוב את מי לשאול..
כי אני בגישה שאם שאלתי רב וקיבלתי תשובה זה מחייב אותי...
אתה בטוח שלא אצטרך להכפיף גם את ענייני השקפה?

ספרדים רבים פוסקים לפי הרב עובדיה ומשקיפים לפי הראי"ה קוקע מ
זכר צדיקים לברכה.
זה אחוז קטן לדעתי... בהשקפה של מרן הרב זצ"ל בד"כ פוסקים ע"פצקון לחש

מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל (ממה שאני מכיר לפחות)

אה"נע מ
גם מי שאתה מכיר לא הולך בפסיקה ובהשקפה לפי רב אחד
בהכרעת דינים? זאת בעיה אם לאצקון לחש


לא הבנתיע מ
מה בעיה אם לא?
לפסוק כמו הרב עובדיה וללכת בהשקפה לפי הראי"ה, או לפסוק כמו הרב אליהו וללכת בהשקפה כמו הראי"ה, על זה כתבת שזה בעיה?
לא דיברתי על השקפה, דיברתי על לשנות מהמנהג בדברים שהםצקון לחש

הכרעת דינים (כמובן שהכוונה היא להקל)... יש בזה משום מוציא לעז וקולי ב"ש וב"ה וכו'

אחי לרב מרדכי אליהו היתה תפיסה דתית לאומיתשלמה גר

ראה בשו"ת הרב הראשי שכותב מפורש שהחלה כבר הגאולה כתפיסה המשיחית של הדתיים לאומיים!! וכן יחסו למדינה וז"ל:"אני רואה במדינה אור גדול.."עי"ש- ולא לחינם הוא שלח את בנו הרב שמואל אליהו לישיבה דתית לאומית, רק שהוא הקפיד לאחד את הזרמים וכמו שהיו לו תלמידים חרדים כמו הרב בניהו דיין כך היו לו תלמידים דתיים לאומיים כמו הרב מנחם בורשטיין וכן עשה בחינוך בניו האחד שלחו לציבור הדתי לאומי והשני שלחו לציבור החרדי אם כי השקפתו ברורה היתה כמו התפיסה הדתית לאומית. 

ע מ
קודם כל לגופו של עניין, רציתי לומר שלא חייבים ללכת לפי אותו רב בפסיקה ובהשקפה, הדוגמה של מי שפוסק כמו הרב עובדיה והולך בהשקפה לפי הראי"ה זצ"ל היא ראיה מספיקה.

עכשיו לגבי מה שכתבת, אני לא מכיר מספיק את השקפתו של הרב אליהו זצ"ל, כך שאני לא יכול לאמת או להכחיש (אם כבר הבאת מקור אני אשמח למקור מדויק). דבר נוסף, השקפה לא מסתכמת רק בתמיכה או התנגדות למדינה.

ונקודה אחרונה, שאני לא יודע כמה זה יועיל לכתוב אותה, אבל בכל זאת. אחד ממקורביו של הרב אליהו, שנאמן עליי כבי תרי, אמר לי שפעם שאל את הרב על הדתיים לאומיים, מה יחסו אליהם, והתשובה לא הייתה חיובית לגמרי, אלא יותר מסתייגת. עם זאת, זאת אמירה שצריכה לימוד, למה בדיוק הרב התכוון, ולמי בדיוק.
(אותו אחד שאמר לי את זה, הוא לא נוגע בדבר, הוא בעצמו לומד בכתבי הרב קוק, ומחזיק מהציונות הדתית מאוד, אם כי אני לא יודע מה בדיוק דעתו, אולי הוא לא לגמרי ציוני).
מההכרות שלי עם הנושא...צקון לחש

אם הרב אמר משהו מסתייג זה לא בגלל שזה פלג או זרם, אלא בגלל שיש דברים לתקן בכל מקום.

אם חרדי היה שואל אותו, היה כנראה שומע את אותם הדברים המסתייגים אך אוהבים מאוד.

 

ככה נראה לי. לא מתחייב שזאת הייתה דעת הרב...

מוסיף קישור ששמתי בסרטון אחר

בבקשה אחי מקורות מספרי הרב אליהו להשקפתו כהדתיים לאומייםשלמה גר

בראיון לעיתון הצופה שנת התשמז' הוו"ד בספר טוב להודות שעוסק ביום העצמאות בספרי הרב אליהו ופסיקות בנו הגאון הרב שמואל שליט"א עמוד 652 וז"ל: "דורנו הוא דור הגאולה והישועה שעליו נאמר בש"ס ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא.. (כמו שהרצי"ה היה נוהג להביא את הגמרא הזו כמקור הכי פשוט לכך שאנו בתקופת הגאולה) אני רואה במדינה אור גדול לא היתה מעולם תקופת רבת אור כמו תקופתינו אנו במדינתנו (אצל השקפת החרדים אנו הדור הכי חשוך ומסכן והם לא השיגו את האמת שרק בחיצוניות שזה הנפש הפרטית יש ירידה אבל בפנמיות שזה הנפש הכללית יש עליה עצומה שלא היתה בכל הדורות שלפנינו= הארת השכינה בעוצמות עליונות אשרינו שזכינו) ישנן ישיבות רגילות ישבות הסדר (שום חרדי לא היה נותן מקום לישיבות הסדר כי לא הבינו שבוודאי שצריך "ת"ח" אבל צריך גם "אנשי מעשה" בחינוך, צבא, כלכלה, אקדמיה, ושמעתי מהרב טאו שליט"א שמקור מפורש לזה יש בפירוש הגר"א על שיה"ש), נוער נפלא ורבנים גדולי תורה.." וכ"כ בשו"ת הרב הראשי ח"ב סימן קפ"ח ו- קנ"ג,ג- על מה שקרה בתקומת המדינה וז"ל:"אלו הם סימני גאולה וודאיים". ויש עוד מקורות 

וצריך להזכיר שרבותיו של הרב אליהו הראשל"צ הרב עוזיאל והראשל"צ הרב יצחק ניסים כתבו מפורש את השקפתם על המדינה כהשקפת הדתיים לאומיים וכנראה הרב אליהו קיבל מהם את השקפתו הדתית לאומית.

לרב אליהו הייתה השקפה אמיתית ונטולת פלגים. והוא צעק על זהצקון לחש

הרבה.

לא אוהב שמנסים לנכס את הרב אליהו לצד כלשהו.

גם חרדים עושים את זה...

 

סתם לצורך השוואה

יהדות - הרב אבינר:

כדאי להכיר: הגותו הציונית דתית של הרב מרדכי אליהו - חדשות סרוגים

 

הרב לא אהב פלגים, כבדו אותו בכך שלא תנסו לנכס אותו לצד כלשהו.

האמת הייתה הדרך שלו, ותו לא מידי.

 

 

נשמה כללית לעולם לא תרצה להשתייך לפלגים...

אחי האהוב זה שהרב אליהו לא שייך עצמו לפלג מסויםשלמה גר

זה מצד "אורח החיים המעשי" שסבר שבפועל יש לחיות ביחד חרדים ודתיים לאומיים אשכנזים וספרדים כי כולנו עם אחד (יש נסיון להמשיך את זה ע"י הרב מזוז שליט"א והרב טאו שליט"א)- אבל זה לא סותר ש"בהשקפה" היתה לו דעה מסוימת הוא לא יכול לקבל שני דעות שסותרות אחד את השניה לגמרי!!?? אני אתן לך דוגמא כשאני הייתי בישיבה חרדית אמרו על הציבור הדתי לאומי שהוא יותר שהוא יותר גרוע מחילונים בגלל שחילונים יודעים שהם טועים ובסוף יחזרו "ליהדות הנאמנה" לעומת הדתיים הלאומיים שחושבים שהם צודקים לא יחזרו ל"יהדות הנאמנה" ואני לא רוצה לומר לך עוד משפטים חריפים מאוד שנאמרו שם על הדרך הדתית לאומית, ולכן אין מצב שהרב אליהו בהשקפתו היה מלא סתירות אלא השקפה מסוימת היתה לו רק שעלינו להחליט האם ללכת ע"פ איזה הוראה מסוימת לאדם במקום מסוים או ללכת אחרי מאמר ששם כתב את דעתו שלו!!!

הרב לא היה מלא בסתירות. הוא ראה את האמת בזמן שאחרים ראוצקון לחש

את השקר. זה המושג של "משמשים בערבוביא" וזאת מדרגה גבוהה מאוד.

כל אחד יעשה לפי מדרגתו, אבל שלא ינסה למשוך את הרב אליהו אחריו למטה

לא זכיתי להבין איך ענית לי שאלתי כך-שלמה גר

הרי ההשקפה החרדית טוענת על אסונה של ההשקפה הדתית לאומית בשלל נושאים החל מהגאולה עד לימודי אמונה מה שנקרא לימודי מחשבה בצורה מסודרת ואצל הדתיים הלאומיים זה הפוך- איך תאמר שהרב אליהו עם השקפה חרדית כשהוא כתב מפורש במאמר שלו שתקופתינו היא תקופת הגאולה? הרב אליהו עולה ברור מהשו"ת שלו שהוא מכיר בצורך בישיבות הסדר מתי שכל חרדי שתשאל אותו את זה הוא יאמר חס וחלילה- תסביר לי איך תאמר שהרב אליהו איחד את שני ההשקפות? אלא אין מנוס לומר את אשר שמעתי מת"ח חשוב שהיה תלמיד שלו שבאורח החיים שאף לאחדות אבל השקפתו אחת היתה כמו הדתיים הלאומיים (יכול להיות שבנקודה מסוימת בהדרכות כגון ללמוד אליבא דהילכתא הוא היה אומר אחרת ממה שנהוג ברוב הישיבות אבל הנקודה העיקרית בהשקפתו היתה כמו הציבור הדתי לאומי ופשוט!!).

אם תרצה את עצתי, הנח לגדולים להשאר גדולים ואל תנסה להביןצקון לחש

אותם בדעתך. דעתנו לא דעתם, ורוחבה לא כרוחב דעתם.

 

אי אפשר להכנס לכל פינה ונישה, אבל בגדול ההשקפה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל הייתה זאת של פורת יוסף ושל כל חכמי ספרד ועדות המזרח מאז קום המדינה עד היום.

בדיוק אותה ההשקפה הייתה לרב עובדיה יוסף, בגדול מאוד (מבחינת יחס למדינה, צבא, חיילים).

 

למה אנחנו צריכים ורוצים כל-כך לתפוס דבר גדול עמו ענקי עולם בדעתנו המוגבלת?

הפשוט הוא שאהבת ישראל שלהם הייתה ללא גבולות וללא הגדרות וללא פלגים.

 

אני חותם לך באחריות שכל אחד מגדולי עולם שהנשמה שלו כללית משקיף באותה הדרך בדיוק

לא אוהב את הגישה הזו.אניוהוא
בענייני השקפה זה ש'הרב יודע את התשובה' זה לא השקפה.

צריך לנסות לעמוד על האמת בהשקפה
האמת עומדת מול העיניים. אנשים מנסים להקטין אותה למידה שלהםצקון לחש

כדי לפתור סתירות אישיות שהם מתקשים בהן. לכן שיטתי היא שיש להניח לאמת להיות האמת ולא לנסות לגמד ענקים.

אישית קל לי להבין איך אין סתירה בעניין. ברגע שתבין את הצד הטוב בכל דבר, תראה שבאמת אין סתירה. וזאת הדרך של הרב אליהו זצ"ל לעניות דעתי. מעולם לא ראיתי סתירה בשיטת הרב.

 

אתה רוצה לדון עכשיו במשמשים בערבוביא והיכולת להבין סתירות שהיא בחינת כתר שבנפש כדי שאדם יבין מה משמעות המושג כלליות? מהנסיון שלי, מי שלא כללי באופי לא יבין את זה ולא יעזור ללמוד את זה עוד שנה בעיון.

 

אתה חושב שאני טועה?

 

(לפני שמישהו יזעק, אם בכלל, שום דבר כאן לא נכתב כהתקפה אישית כלפי אף אחד. כתבתי את זה בלי לעיין יותר מדי בדברים שכתבתי. מתבקש שאף אחד לא יקפוץ ליזום ויכוח בלי קשר למשמעות דברי)

זהאז למה אתה לא אומר אותו דבר על השקפת הרב אלישיב והרב ואזנראניוהוא
כי לא כל גדולי הדור הם נשמה כללית? ואני לא מתעסק בהשקפות שלצקון לחש

מי שהוא לא הרב שלי (פשוט שזה מחוסר ידיעה, כן? לא ביקורת ושום דבר דומה). מה גם שיכול מאוד להיות שזה נכון לגבי הרב אלישיב והרב וואנזר. אבל לא גדלתי עליהם ואין לי מה להעיד עליהם...

אני בעצם אין לך מה לדבר בכלל על השקפה.אניוהוא
שזה מה שאני אמרתי שזאת דעת הרב אליהו... צקון לחש


אחי הכל כך מתוק אל תשכח שאתה הוא שהגדרת את הרב אליהושלמה גר

בצורה מאוד משונה וגם לא הגיונית ששאלה קשה צצה מתוכה- ותשובה אני מבין שאין לך!!!!

 

עניתי לך לפני ששאלתצקון לחש


מה? למה לא לכתוב ברור אלא בצורה של סיסמאות??!!שלמה גר


כי בפורומים, כמו בפורומים, כשלא מבינים משהו זה מתגלגל והופךצקון לחש

לשרשור מפלצתי שלא מגיע לשום מקום.

 

אם בוער לך הדבר בנפש למד את דברי הרב קוק על הנשמה הכללית, ואז קרא קצת מעשיות על צדיקים שהיו נשמות כלליות דוגמאת הרבי מליובאוויטש, הבבא סאלי, הרב מרדכי אליהו זכותם תגן עלינו ותראה את זה בפועל.

 

אחר המחילה, אי אפשר לבאר הכל בפורום, ולו רק כי זה פורמט שמעורר סתם ויכוחים ומחלוקות כשנקודה לא מובנת.

בהצלחה!

אחי אני פשוט אוהב אותך ואני מרגיש שהכל מגיע מהנשמה הגדולהשלמה גר

שלך- בכך שאתה כל כך מתחבר למושג הנשמה הכללית ואין עליך!!!!

 

אבל סתם להעיר לך הערה הרי את המושג "נשמה כללית" אתה לוקח מהרב קוק משמע שברור לך שהוא היה נשמה כללית ומצד שני אתה אומר שלא נכון לומר שהרב אליהו תפס כמו התפיסה הדתית לאומית של הרב קוק בגלל שהוא לא היה מצומצמם אלא נשמה כללית אז משמע-  שהרב קוק לא היה נשמה כללית!? וזה סתירה מינה וביה

פה המחלוקת שלנו. בעיניי, הרב אליהו וכל גדולי ישראל הלכו בדרךצקון לחש

של הרב קוק שלא רק כתב על הנשמה הכללית אלא היה נשמה כללית עצומה בפני עצמו.

כל מה שמגדירים היום כ"דרך הרב קוק" זה בדיוק מה שעושים בשיטת הרב אליהו.

כל אחד תופס לו נתח ומנסה לנכס את זה לעצמו.

[דע לך שהמון חרדים, בעיקר ספרדים, מאוד מעריכים את הרב קוק וגם הם רואים בו דברים שיותר דומים להם. עוד הערה לא קשורה, הרב עובדיה מכנה את הרב קוק ביביע אומר בכינויי הערצה שהוא לא מכנה את 99% מגדולי הדור ההוא]

 

אגב כך, נשמה כללית זאת לא מעלה אלא בחינה.

יש נשמות כלליות גבוהות ויש נשמות כלליות פחות גבוהות.

יש נשמות פרטיות גבוהות, ויש נשמות פרטיות פחות גבוהות.

 

יש נשמה פרטית X שיותר גבוהה מנשמה כללית Y ועל זאת הדרך...

טוב אחי אם היתה גר לידישלמה גר

היתי שמח לדבר איתך בנושאים האלו ולברר אותם היטב ביחד מתוך מכלול הכתבים הפנמיים החל מהקבלה דרך מהר"ל רמח"ל וחסידות וכלה ברב קוק ותלמידיו. לילה טוב צדיק

קבלה זה למי שבנוי לזה... בשאר הייתי מעיין איתך בשמחה צקון לחש

לילה טוב ומבורך

תודה רבה על המאמר אבל מתלמיד של הרב אליהושלמה גר

שמעתי שכן היתה לו תפיסה דתית לאומית רק בלי ללמד הרב קוק או לנתיבות ישראל שזה לא המגדיר!!, וכן לאור מה שכתוב בספריו על היחס למדינה ולישיבות ההסדר, ובזה שהרב אליהו כן שלח את בנו לישיבה דתית לאומית שמשתתפת בבינין המדינה!!!! ועוד עולה שהיתה לו תפיסה דתית לאומית ובאורח החיים הוא איחד את המגזרים.

שכחתי להוסיף שכן עולה מדברי בנו הגאון הרב שמואל אליהו!!!שלמה גר


כל אחד מהגדולים שלמדו ממנו ראה ברב את מה שרצה לראותצקון לחש

ברור שאם תשאל את הרב יוסף הוא יגיד דברים קצת שונים מהרב שמואל.

ואלו ואלו דברי אלוק' חיים. כי הכל היה ברב, כל כלל המעלות!

 

וגם מה שהרב אבינר רואה, זה מה שהוא רואה לבד.

 

נשאיל את המשל על הירושלמי.

הרב הוא אדם גדול שנמצא בחדר לאנשים גדולים מאוד. וכל האנשים הגדולים מסביבו רואים אותו אחד דרך החלון, השני דרך חריץ המנעול, השלישי דרך צוהר בגג.

 

כל אחד יכול להשבע שראה ככה וככה, וכולם צודקים.

 

אבל רק מי שפותח את הדלת ונכנס ורואה את הרב יכול באמת להעיד מי היה הרב, וזה לא דבר שמצוי לכל הפחות אצלי.

נראה לי שזה המקרה שלי לפי חלוקת העדות..אנונימי (פותח)
אני בעצם שואלת האם אפשר ללכת לפי פסיקת הרב עובדיה ולא ללכת לאנונימי (פותח)
.
נראה לי שיש בזה חיסרון כלשהו.
זה מורכב. אבל לפי הרב עובדיה אפשר, לפי כל השאר לאצקון לחש

ככה שזה קצת פארדוקסלי. תאורטית אפשר, כדאי ומומלץ לשאול מורה הוראה (פוסק) לפני כדי לצאת מהסיבוך

אני באמת קצת חוששתאנונימי (פותח)
כי יש רבנים שמאוד לא אוהבים השקפה שלא תואמת את שלהם. שמעתי בעצמי אמירות מאוד קשות ואין לי שום כוונה להתחרד
מכיר רבנים חרדים שהם ישרים מספיק לא להתערב לך בהשקפהצקון לחש

וגם כאלה שעוקצים את החרדים עצמם על העקיצות שלהם שנגד התורה כלפי הדת"ל...

מועטין הן מאוד בני עליה אלו!!! אפשר לסופרם על כף היד!!שלמה גר


מחל לי, רוב מי שאני מכיר ככה. וזה לא מעט רבניםצקון לחש


יתכן ואתה חי בחממה שמאוד אבל מאוד לא משקפתאנונימי (3)
את ראיית החרדים את הדת"ל.
אם אתה מכיר זה משמח מאוד ונשמח גם לדעת איזה רבנים בעלי שיעור קומה רואים בחיוב את ההשקפה הדת"ל
כי ממה שראיתי ושמעתי -
ראיתי ושמעתי כמו ששלמה גר כתב ויצא לי לשוחח עם רבים וטובים
ככלל - רואים את ההשקםה כמעוותת ויש עדיפות ברורה לחילוני שעוד יש תקווה לישר אותו לעומת הדת"ל האבוד שתיקונו קשה מאוד...
ביקורת יש. לכולם, על כל צד. זה לא סותר את העובדה שלא שונאיםצקון לחש

אחד את השני או שחושבים שמי שעובר על מיתות בית דין עדיף ממי שיש לי ביקורת על השקו"ט שלו.

מה גם שחרדים מאוד מתחברים לחרד"לים לא ממלכתיים כמו הרב טל.

 

שמעתי לאחרונה ביקורת חריפה מרב מוכר ובנש"ק על החרדים בנקודה מסויימת שהם אנטי דת"ל. לא יכול להרחיב כאן

אחי האהוב אשמח לשמות תודה רבה נשמהשלמה גר


מחל לי, אבל יש דברים שאי אפשר לפרסםצקון לחש


ברמת העיקרון הכי בסיסית הולכים בפסיקה אחרי העדה של האבאצקון לחש

כדאי ללכת לרב פוסק(!) ולהתייעץ איתו, כי לבעלי תשובה יש קצת יותר "חופש" עם הקטע של ההתרת נדרים וכל זה.

זאת שאלה די משמעותית ויש בה הרבה תנאים, אז ממליץ מאוד לפנות לפוסק אמיתי.

הפוסק לא יפסוק לי בהכרח לםי הפסקים שלו?אנונימי (פותח)
לאקוד אבל פתוח
רב גדול באמת(=פוסק) יודע את כל השיטות ופוסק בהתאם לעדה, מסורת וכו'
נכון. וגם אם יש מנהג כזה או אחר שהוא לא מכיר הוא יפנה לרבצקון לחש

שמכיר

אם הוא באמת פוסק הוא לא אמור, אלא אם הוא סובר כדעת מי שאומרצקון לחש

שקמא קמא בטיל ואז צריך ללכת אחרי השו"ע בלבד.

 

אבל הנ"ל זאת כמעט דעת יחיד וכל שאר הפוסקים לא סוברים ככה והם צריכים לפסוק לפי העדה (בהנחה שהם מודעים לעדה והם פוסקים רציניים).

יש בזה חילוקי דינים משמעותיים

מישהו יכול לעשות בשבילי חלוקה (אני מניחה שהחלוקה תהיה גסה)אנונימי (פותח)
לםי איזו עדה הולכת לפי איזה פוסק?
מהעדות הלא אשכנזיות.
תודה.
בגדול זה עיראקים = בן איש חי. מרוקאים = הרב משאש והרב טולדנוצקון לחש

תימנים = שתילי זיתים/מהרי"ץ. תוניסאים לא בקיא בשמות אבל יש להם משלהם גם, וג'רבאים גם. הפוסק שלהם היום זה הרב מאזוז כי הוא פוסק ע"פ השיטה שלהם (לא מכיר אותה מספיק כדי לציין את הוראת מי קיבלו וכו').

זה מה שאני זוכר מהמותן.

 

החלוקה קצת קשה להסברה כי צריך ממש להכיר את כל השיטות לעומק, אבל זה ממש בצורה מופשטת

נראה לי.נחמיה17

אשכנזים- רוב האשכנזים (פה בארץ) הולכים כהמשנה ברורה וכספר שמירת שבת כהלכתה.

יש כמה שהולכים כשולחן ערוך הרב (חבדניקים) ובחול שמעתי שהרבה הולכים כערוך השולחן.

ספרדים- שתי שיטות עיקריות קיימות כיום- הרב עובדיה יוסף. והרב מרדכי אליהו. נראה לי שכיום כבר הרוב הולכים כרב עובדיה יוסף שהולך כמרן הב"י כמעט תמיד בניגוד לרב אליהו שאצלו מה שהרבה אם לא רוב הספרדים קבלו מאז- הבן איש חי.

 

נוהגים לומר שמרוקאים- לפי הרב משאש

עראקים- לפי הרי"ח הטוב, הבן איש חי.

תוניסאים- הרב מאזוז.

ובאופן כללי- הרב עובדיה יוסף (למצרים וכו')

מה גם שיש מנוחת אהבה...

אצל האשכנזים יש יותר חילוקים מזה גם לפי עדות ומנהגיםצקון לחש

למשל חתם סופר, שו"ע הרב, קיצוש"ע, חזון אי"ש...

שכחתי חזו"א. איך יכולתי. נו. בין כה וכהנחמיה17

החזון אישניקים הולכים לפי המשנ"ב רק מחמירים כחזו"א......

וכן. הקצוש"ע גם, נכון. האמת יותר הפריע לי ששכחתי אגרות משה, ועדיין. הקיצש"ע הוא מקובל יותר בגלל הנוחות אבל המשנ"ב יותר התפרסם. עיין הסכמת הגר"מ פיינשטיין לספר קיצושו"ע עם פסקי משנ"ב בהוצאת שבתי פרנקל.

הגר"ז נראה לי יותר נפוץ מכולם. אין כמעט אחרון מכל העדות שלאצקון לחש

מזכיר אותו...

נכון.נחמיה17

אבל ביחס לשאר הפוסקים שאני אמרתי זה לא נחשב כי הוא יותר עתיק מהם...

חב"ד הולכים רק אחרי הגר"ז ושיטתו. זה חילוק משמעותיצקון לחש


נראה לי, שהחלוקה הפנימית של מנהגי העדות בתוך עדות המזרח..אדם כל שהוא

פחות תלויה בפוסקים מסויימים, אלא במנהג שהתקבל בתוך העדות [אולי ע"פ פוסקים של העדה, אבל לאו דווקא פוסק מסויים].

ויש פוסקים, שפוסקים ע"פ מנהג העדה.

 

ככלל, עדות המזרח קיבלו את הוראות רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, (מלבד חלק מהתימנים, שקיבלו את הרמב"ם), אבל בדברים מסויימים חורגים ממנה, בפרט בצפון אפריקה [לפעמים בהתאם לפסקי הרמ"א], וכן בעניינים שהם ע"פ הקבלה.

 

מבחינה הפסיקה, יש כיום שתי שיטות מרכזיות - 

השיטה הנפוצה יותר, שיטת הרב עובדיה יוסף, שנצמד יותר לשלחן ערוך,[וסובר גם שקהילות מעדות המזרח, שנהגו בדברים מסויימים לא כשלחן ערוך, צריכים לנהוג כשו"ע], וכלל, נוטה יותר להקל.

השיטה השנייה הבן איש חי, ובעקבותיו הרב אליהו, שיותר מתחשבים בקבלה בפסיקת הלכה, ופחות צמודים לשו"ע [לפעמים ע"פ הרמ"א] ועם נטייה להחמיר יותר.

משום מה לא נשלחה לי כאן ההודעה. שים לב שאתה מדבר רק עלצקון לחש

עיראקים. הרב אליהו היה אומר לתימנים ללכת ע"פ רב תימני ושיטתם, ולמרוקאים גם.

אגב יש גם את הכף החיים שיש לו שיטה שבחלקה היא קיבלנו הוראות הבן איש חי", שזה גם שייך רק לעיראקים.

לא חסרים חילוקים בעדות המזרח.
בגלל זה צריך שפוסק יהיה באמת פוסק לא סתם אברך (יקר וצדיק ככל שיהיה) שיודע לפתוח ספרים.

ממה שאני מכיר, שיטות הפסיקה האלה, התפשטו הרבה מעבר...אדם כל שהוא

לעדה העיראקית.

[אני מכיר כמה מעדות אחרות שפוסקים כרב עובדיה או כרב אליהו, וממה ששמעתי זה מאוד נפוץ, בפרט פסיקה כרב עובדיה].

לגבי הרב עובדיה זה השיטה עצמה, שאין שיטות וזה מתבטל בארץצקון לחש

לגבי הרב אליהו זה עניין של פסיקה ע"פ הקבלה, ונכון שהבן איש חי התפשט לעדות אחרות.

אבל אין לאחרים את החובה לנהוג על פיו כי אין "קבלת הוראות הבן איש חי". אבל בהחמרות אפשר להחמיר לפי המקובלים.

יש בזה עוד כמה דקדוקים, הזמן קצר...

אשמח לציון מקור שבו הרב אליהו מתייחס בפירוט לשאלה הזו.אדם כל שהוא


שאדם צריך ללכת ע"פ המנהג של העדה שלו?צקון לחש


לשאלת המנהג של העדה, ולשאלה ע"פ איזה פוסק צריך ללכת.אדם כל שהוא


אלה דברים מפורסמים, זאת עיקר המחלוקת בין הרב עובדיה זצ"לצקון לחש

לשאר חכמי פורת יוסף.

יש לי המון דברים פרטיים שאי אפשר לשתף פה.

אברר לך על מקורות כתובים, ואעדכן בלי נדר

מצאתיצקון לחשאחרונה

בעזרת חבר יקר

שו"ת הרב הראשי סימן כ"ג (לא ברור כל-כך באיזה כרך)

ובהסכמה של הרב לכמה סידורים (יש לי מצולם אם אתה מעוניין)

שאלה מעניינת..me.
אין כללים ברורים.

כל פוסק יפסוק לך תשובה אחרת על השאלה הזאת. מה שהופך אותה לקצת משעשעת.

עם זאת.

ישנם כמה עקרונות..

מנהג - יש ללכת לפי מנהג אבות.
ואם את בעלת תשובה יש לעיין כמה דורות אחורה. אם אין.. יש לפסוק לפי הרב שאת בוחרת בלי להתחשב במנהג אבות.

בחירה אישית - ניתנה לכל אדם האפשרות לבחור איזה רב שירצה בלי שום מגבלה. לאן שימשוך ליבו.

לא לעשות צ'ונט.
אם בחרת רב. יש לשאול אותו האם אפשר בפסיקה מסויימת להקל.

לדתיים מתקדמים -
אפשר לבחור רב בכל נושא.
העיקר לשים לב שהרבנים לא סותרים אחד את השני בפסיקותיהם
זה כמובן אחרי שפוסקים ע"פ מנהגי העדה שממנה באים בשביל לקייםצקון לחש

לא תיטוש

פירוש הביטוי "בכור שוטה"שלג דאשתקד

רש"י בפרשת מקץ (מב, לח) מביא את דברי המדרש (מדרש רבה, בראשית צא), שיעקב קרא לא אהב את ההצעה של ראובן "את שני בניי תמית אם לא אביאנו אליך", וקרא לו "בכור שוטה".

הרד"ל בהגהותיו למדרש (אות יד), מציין שהביטוי "בכור שוטה" מופיע בגמ' בפרק יש נוחלין, לגבי אדם שהיה קורא לבנו בכור שוטה, והמשמעות היא שהוא בכור מאמא ואינו ראוי לנחלה כפולה. כך - אומר הרד"ל - גם יעקב כינה את ראובן כבכור שאינו הבכור העיקרי (בגלל שהוא מבני לאה שאינה עקרת הבית, או בגלל שהוא הפסיד את הגדולה כשחילל יצועי אביו).


תכלס, לא הבנתי מה המשמעות של הביטוי הזה ביחס לראובן בהקשר הזה. האם הוא לא יכול להיות שוטה גם אם הוא לא בכור? האם בכורים הם בהכרח יותר/פחות שוטים? ומה הקשר לעניין של נחלה ובכור מאמא (לפי הרד"ל)?!

במעט שחיפשתי לא מצאתי הסבר ברור ומניח את הדעת.

ראובן תמיד מנסה יוזמותקעלעברימבאר

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.


 

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.


 

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.


 

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

תודה!שלג דאשתקד

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.


 

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)


 

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.


 

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

כמו הדס שוטהבחור עצוב

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

ראובן איבד את הבכורה משום שהיה צדיק מדייכְּקֶדֶם
איך זה קשור למה שכתבתי?בחור עצוב
זה פירוש החתם סופר, אגב. 
זה בגדול מה שכתב הרד"ל על פי הגמראשלג דאשתקד
אבל מה המשמעות של זה ביחס לראובן והתנהגותו? (אלא אם כן התכוונת לדבריו של קליברמן ושלי דלעיל)
פרט, נמק והסבר בבקשהשלג דאשתקד
מעשה בלהה זה צדיק מדיי?קעלעברימבאר
תבע את כבוד אמובחור עצוב
אז זה לא צדיק *מדי*. זה אדםקעלעברימבאר
שלא יודע איך לנתב את הצדקות
אם ראשונים כבני אדםבחור עצוב
אנחנו חמורים. 
נכון. לא טענתי שראובן לא מלאך, אלאקעלעברימבאר

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

כןכְּקֶדֶם
זה אקט של מידת הדין
אבל זה חטא. גם בלבול יצועים זה חטא.קעלעברימבאר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

 

 

זה חטא מצד זה שזה לא שייך למציאותכְּקֶדֶם
חסד ללא גבולות הוא הופעה של מעין דין 
חסד לעומת המלכות הואקעלעברימבאראחרונה

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

 

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.


 

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות.


 

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

על שאול המלך חז"ל הטביעו את המימרא הזאתכְּקֶדֶם

של אל תהיי צדיק מדיי

 

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

מה מושלם במעשה בלהה?קעלעברימבאר
ע"ז בזמנינופיציק

בתורה מופיע עשרות פעמים איסורים וציווים שונים לגבי עבודה זרה, לקורא בן זמנינו נראה שאין לאיסורים אלו שום שייכות אליו ומאידך קשה לי לתפוס שחלק כ"כ אינטגרלי בתורה לא שייך אלינו כלל ? 

חלקים עצומים מהתורה לא קשורים למציאות הנוכחיתפ.א.

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  


הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האםפיציק

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

עצם זה שזה ברור מאליו בימינו שאין ע"ז, זהקעלעברימבאר
אומר שנצחנו בעניין זה. ואזכורי איסור ע"ז עוזר לנו להבין את פעולתו הטובה של ישראל בעולם. ושנדע שגם על הבעיות בימינו עם ישראל יתגבר וישפיע טוב על העולם.


מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יש מלא.זיויקאחרונה
גם בנצרות וגם במזרח הרחוק ובאפריקה.
מחשבה שאני משתף בעיקר כדי לדעת אם היא רווחתצע

לכן אשמח שמי שמסכים יתגבר על העצלות והשעמום ויגיב תגובה ולו קצרה ביותר של "מסכים/מסכימה". כמובן להרחיב או לחלוק זה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב..


זמן מה אני חושב על כך שהתורה/היהדות היא משהו מסובך/מורכב.

היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה/חד מימדית אך למעשה היא מסובכת יותר..


אני חושב שזה בגלל שיש מתח בין גדולי ישראל/בחזל ביחס לכל מיני ערכים.

אמונה תמימה מול שכל וחקירה, נס מול טבע ביטחון מול השתדלות.

מוסר אנושי לעמת אלוקי. עד כמה ללמוד/להתרחק מהגוים.

מהי צניעות. מהי ענווה. מהי תפילה. שינוי הרצון.

היחס לחכמה הכללית. היחס למיסיטיקה. וכו וכו..


וממילא הרבה אנשים כולל אני קצת קרועים ומסתבכים להבין מה רצונו של הקב"ה ביחס לכל אלו..


אולי גם תורם לזה שיש ביהדות מושגים קיצוניים , אחד מהם שעולה לי הוא  למשל "עבירה לשמה" שקצת שוברת את חוקי המשחק ומעלה אפשרות שלפעמים ניתן לסטות מן המסגרת הרגילה ושוב זה ביטוי לכך שעבודת ה' היא מורכבת ויש בה עקרונית בכל אופן, גם פן של לחטוא, לעבור על ההלכה..


גם בלי המושג עבירה לשמה יש הרבה התלבטות האם לדבוק בפורמליות של ההלכה או בכוונה/תכלית שמאחוריה מה שיוצר עוד מחלוקות וכו..


לא הצלחתי לכתוב את טיעוניי ברמה של מאמר קצר בהיר ומסודר אבל מקווה שבכל זאת הטיעון הובן.


חנוכה שמח!!... 

העולם מורכב, לכןקעלעברימבאר
התורה מורכבת. אבל התורה מצליחה להכליל את כל אלו בהרמוניה, לא בקריעה. מאחדת את כל הערכים
וממילא שבעים פנים לאותה תורה. הבסיס של כל הדעותנפש חיה.

הוא המכנה משותף לכולם

אנשים עשו אותה מסובכתפ.א.
עבר עריכה על ידי פ.א. בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ו 19:07

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור


 

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

 

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

 

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

אפשר לנסות להציע נקודת מבט אחרת?טיפות של אור

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

 

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

מסכים לגבי קיומה של הבעיהשלג דאשתקד
לא מסוגל להסכים עם שום פתרון שיוצע לה 😁
תסבירפ.א.
איך אתה יכול לא להסכים על פתרון שטרם הוצע?
זה מסובך נשמהשלג דאשתקד

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.


זה בגדול, מקווה שאני מובן...

ברור שמס. 1 ייפתר רק בבוא המשיחפ.א.

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.


על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

אני חןשב שבעברשלג דאשתקד

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

ה' ביקש שנקשיב לחכמיםקעלעברימבאר

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

 

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אנחנו מדברים עם רבדים אחריםשלג דאשתקדאחרונה

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

לא מסכיםיוני.ו.
שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

זה מזכיר את השאלה למה יעקב נשאר במצרים אחרי הרעבנוגע, לא נוגע

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.


מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).


קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

לגבי יעקב זה פשוט: ה' אומר לו "כי לגוי גדול אשימךקעלעברימבאר
שם". אל תרא מרדה מצרימה.


"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.


ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

לא מוכרחנוגע, לא נוגע

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃


רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.


הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

ולגבי הידיעה על הגלותנוגע, לא נוגע
רבינו בחיי- וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן- ונראה בפשט הכתוב הזה כי לפי שהיה יודע יעקב אבינו ירידתם למצרים סבת הגלות לזרעו, וכי יתחיל בו עתה, מפני זה יאמר וישב ישראל כלומר נתישב שם, לא כמחשבת בניו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי היו סבורים לחזור לארץ כנען ככלות הרעב מיד וע"כ אמרו לגור ולא להתישב.


הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

גוי גדול זה גוי גדול, לא אלפי איש.קעלעברימבאר

ואנכי אעלך בתור גופה.

 

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

יעקב לא חשב שיפטר בגיל 147נוגע, לא נוגע
לכן אין מניעה לומר שבעת ששמע את הדברים הוא חשב שזה יקרה בחייו.


ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.


כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

תראה את תוספות השלםנוגע, לא נוגע

אפשר לפרש גםקעלעברימבאר
ש"אנכי אעלך גם עלה" מוסב על "לגוי גדול אשימך שם".


כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.


חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

זה לא מסתדר עם שאר הפסוקנוגע, לא נוגע
שמדבר על יעקב עצמו.


אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

כן אבל זה נשמע פסוק פיוטי שעיקרוקעלעברימבאר
שה' משרה את שכינתו בישראל גם בגלותם ויעלה אותם משם "אנכי ארד עמך מצרימה"
הא בהא תליאנוגע, לא נוגע
זה בגלל שיעקב מסמל את עם ישראל
בכל מקרה עד שיעקב לאקעלעברימבאר

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

יעקב מן הסתם הניח שהוא יחיה 180 שנהנוגע, לא נוגע

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.



אז ענית על התשובה למה יעקב לא חזר לארץקעלעברימבאר
התשובה הידועה לשאלה הראשונה125690אחרונה

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

סוגית "פרסום הנס" האם....סיעתא דשמייא1
יש תמימות דעים לגבי הסוגיה הזאת או לכל מגזר יש את דרך המחשבה שלו בנושא?????
רק אם באלך.. תוכל להסביר יותר את שאלתך?צע
מה הצווי ההלכתי בנוגע לסוגית פרסום הנס בכלל.סיעתא דשמייא1
עיין כאןנקדימון
פניני הלכה - חנוכה


פרק זמנים - פניני הלכה

כלומר אין מניעה לנהוג כמנהג חבד.סיעתא דשמייא1
ברובד הרעיוניטיפות של אור

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

 

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה


 

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

רעיון מקסים🙂קעלעברימבאראחרונה
האם היציאה משעבוד מלכויות בבית שני היתהקעלעברימבאר

כשיהודה המכבי כבש את ירושלים והמקדש, או כשהיוונים עשו הסכם עם שמעון שהוא משוחרר מכל כפיפות להם ומכל מס?


 

הכוונה מבחינה תורנית הלכתית.


 

שהרי מצינו שגם בימי השופטים שהעלינו מס לאומות או בימי חזקיהו או צדקיהו שהעלינו מס לאשור ובבל, זה עדיין היה נחשב מלכות או עצמאות (עובדה שלא אומרים הלל על מרידת שאול בפלישתים, או חזקיהו וסנחריב). לעומת ימי זרובבל או נחמיה שאז היינו כפופים לגמרי לאומות וזה לא עצמאות. או כדברי עזרא

" ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם . והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו"

וגם "כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם".

 

וגם מצינו שהורדוס ואגריפס נחשבים מלכים שהרי קוראים את התורה בהקהל. למרות שכפופים לרומא. בניגוד לזרובבל שלא נחשב מלך.

"ופורקן כהיום הזה" הכוונה לעצמאות מדינית או סתםקעלעברימבאר
הצלה?


פורקן במובן של פריקת עול מצווארינו של שעבוד מלכויות, או במובן של פדות והצלה מאסון?


או שמא "מסרת גיבורים ביד חלשים וכו' " מדבר על העצמאות?

גם בפורים אומרים "על הנסים ועל הפורקן"טיפות של אור
פורקן זה מילה נרדפת לפדות,קעלעברימבאר

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

 

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.


 

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

 

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

 

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

פורקן זה המילה בארמית לישועהטיפות של אור
"וגאל את ממכר אחיו" תרגום אונקלוס:קעלעברימבאראחרונה

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

 

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

 

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

 

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

לדעתי זה משהו כללי שמתייחס לכל הישועות "בזמן הזה"זיויק
כלומר מאז ימי החשמונאים ועד היום בכל התקופות
השאלה היתה על המילה פורקן השניה בתוךקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 8:35

 

 

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

 

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

 

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

 

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

 

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

 

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

 

ועוד ממקור אחר:

 

 

 

 

 

 

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

 

הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אז על אחת כמה וכמה אם הם היו עושים סעודת סולחה עםנוגע, לא נוגעאחרונה

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר

אולי יעניין אותך