ישנו מכנה משותף משמעותי לכל הנושאים האלו: לפרשת השבוע, פרשת משפטים, לזוגיות טובה ולנושא בניין המקדש. והוא: יצירה ענקית שנבנית על ידי מעשים קטנים ו'יבשים'.
בשבת האחרונה קראנו על מעמד מתן תורה, אירוע מרשים שאין כדוגמתו. גילוי שכינה, הרקיעים התחתונים נקרעו, כל החולים נתרפאו, כל החיות נאלמו דום, העולם היה מודע למה שקורה. אירוע היסטורי חד פעמי המוכיח לדורות את אמיתת מציאות ה'. כריתת ברית נצחית בין ה' לעם ישראל. גילוי אהבה עצום, לא סתם זה נקרא "יום חתונתו" (ויש המון השוואות למעמד של חתונה...). ובמעבר חד לפרשה שלנו, המלאה באינספור מצוות 'קטנות', במעשים 'קטנים' ויומיומיים. אבל זה הקיום של הברית שבפרשה הקודמת. אי אפשר להיות עם כל ה"וואו" של הפרשה הקודמת בלי העבודה השגרתית היומיומית של קיום מצוות ה'. [מי שניסה את זה במשך הדורות – להישאר עם ה'אורות' הגבוהים והאידיאלים הגדולים – נשאר בלי כלום...].
אל לו לאדם להסתפק בהתייחסות לעוצמה ולאורות שבקירבת ה' ובתורה בלבד. מאידך, אל לו לשכוח אורות אלו בעיסוקו התמידי בקיום רצון ה' גם בדברים ה'קטנים'. המצב התקין הוא – עשיית הדברים ה'קטנים' תוך ידיעה שזה חלק וקיום לאור הגדול.
אותו דבר קיים בזוגיות טובה בין בעל לאשתו (ובעצם בכל קשר בין אנשים, כהורים וילדים, שני חברים וכדומה). אהבה, לבבות באוויר, שמחה, עונג וריגושים קיימים. מי שחושב שיש רק אותם, והם לא נבנים על ידי היומיום השגרתי האפור (הוצאת זבל, מחמאה קטנה, הקשבה, תיקון כסא שנשבר, מילה טובה, שיתוף, וכו') – טועה בגדול. מצד שני, גם מי שישכח את האור הגדול ויהיה עסוק ראשו ורובו במעשים קטנים אלו – גם הוא חסר בהבנת עניינה של זוגיות (בנוסף לזה שבמהרה ייגמר לו הכח והחשק להשקיע).
כך גם בנושא המקדש. ישנם הטועים ומתייחסים רק לאור הגדול של המקדש – מקום עליון ונשגב, מלא הוד והדר, קדושה נפלאה, השראת שכינה, אהבה ויראה, ניסים קבועים, מקום תפילה ותורה, מקום הנבואה והחכמה, מקור השפע לעולם וכו' וכו'. אך שוכחים הם שמעיסוק תיאורטי בגודל המקדש ובכיסופים אליו – המקדש לא צפוי להגיע פתאום ולהיבנות מאליו. מאידך, ישנם העסוקים רק בהשתדלות בבניית המקדש, אם זה בהכנת כלים, אבנים, זהב וכסף, נוכחות והפגנות, שתדלנות פוליטית ותקשורתית, ושוכחים הם מה מהות העניין, מדוע אנחנו רוצים את המבנה הזה במקום הזה.
כמו בתחומים האחרים כך גם בנושא המקדש. עלינו לזכור את המהות, הגודל והקדושה, ומאידך לדעת שבשביל להגיע למציאות נשגבה זו עלינו לעסוק במעשים ה'קטנים' ובהשתדלות האפורה והמייבשת, שוב ושוב, עד שנזכה סוף סוף לבית הגדול והקדוש שנקרא שם ה' עליו. בקרוב בימינו!
שבת שלום
יצחק טסלר
'סובו ציון'
בשבת האחרונה קראנו על מעמד מתן תורה, אירוע מרשים שאין כדוגמתו. גילוי שכינה, הרקיעים התחתונים נקרעו, כל החולים נתרפאו, כל החיות נאלמו דום, העולם היה מודע למה שקורה. אירוע היסטורי חד פעמי המוכיח לדורות את אמיתת מציאות ה'. כריתת ברית נצחית בין ה' לעם ישראל. גילוי אהבה עצום, לא סתם זה נקרא "יום חתונתו" (ויש המון השוואות למעמד של חתונה...). ובמעבר חד לפרשה שלנו, המלאה באינספור מצוות 'קטנות', במעשים 'קטנים' ויומיומיים. אבל זה הקיום של הברית שבפרשה הקודמת. אי אפשר להיות עם כל ה"וואו" של הפרשה הקודמת בלי העבודה השגרתית היומיומית של קיום מצוות ה'. [מי שניסה את זה במשך הדורות – להישאר עם ה'אורות' הגבוהים והאידיאלים הגדולים – נשאר בלי כלום...].
אל לו לאדם להסתפק בהתייחסות לעוצמה ולאורות שבקירבת ה' ובתורה בלבד. מאידך, אל לו לשכוח אורות אלו בעיסוקו התמידי בקיום רצון ה' גם בדברים ה'קטנים'. המצב התקין הוא – עשיית הדברים ה'קטנים' תוך ידיעה שזה חלק וקיום לאור הגדול.
אותו דבר קיים בזוגיות טובה בין בעל לאשתו (ובעצם בכל קשר בין אנשים, כהורים וילדים, שני חברים וכדומה). אהבה, לבבות באוויר, שמחה, עונג וריגושים קיימים. מי שחושב שיש רק אותם, והם לא נבנים על ידי היומיום השגרתי האפור (הוצאת זבל, מחמאה קטנה, הקשבה, תיקון כסא שנשבר, מילה טובה, שיתוף, וכו') – טועה בגדול. מצד שני, גם מי שישכח את האור הגדול ויהיה עסוק ראשו ורובו במעשים קטנים אלו – גם הוא חסר בהבנת עניינה של זוגיות (בנוסף לזה שבמהרה ייגמר לו הכח והחשק להשקיע).
כך גם בנושא המקדש. ישנם הטועים ומתייחסים רק לאור הגדול של המקדש – מקום עליון ונשגב, מלא הוד והדר, קדושה נפלאה, השראת שכינה, אהבה ויראה, ניסים קבועים, מקום תפילה ותורה, מקום הנבואה והחכמה, מקור השפע לעולם וכו' וכו'. אך שוכחים הם שמעיסוק תיאורטי בגודל המקדש ובכיסופים אליו – המקדש לא צפוי להגיע פתאום ולהיבנות מאליו. מאידך, ישנם העסוקים רק בהשתדלות בבניית המקדש, אם זה בהכנת כלים, אבנים, זהב וכסף, נוכחות והפגנות, שתדלנות פוליטית ותקשורתית, ושוכחים הם מה מהות העניין, מדוע אנחנו רוצים את המבנה הזה במקום הזה.
כמו בתחומים האחרים כך גם בנושא המקדש. עלינו לזכור את המהות, הגודל והקדושה, ומאידך לדעת שבשביל להגיע למציאות נשגבה זו עלינו לעסוק במעשים ה'קטנים' ובהשתדלות האפורה והמייבשת, שוב ושוב, עד שנזכה סוף סוף לבית הגדול והקדוש שנקרא שם ה' עליו. בקרוב בימינו!
שבת שלום
יצחק טסלר
'סובו ציון'
).