בלי שיכורים שיציקו בעין....

אוי - צעירים מעל עשרים

יש ב"ה הרבה מה להרחיב על פורים - צעירים מעל עשרים

סתאאאם

רואה? זה מה שכיף בפורים - יום שבו לא חייבים להיות מדודים ושקולים אלא להיפך - צריך לתת דרור לפנימיות לפרוץ את כל המחסומים והמסיכות, וכן - גם להיות קצת שובבים ולשמוח בלי גבולות של פדיחה ופאסון.

(אני לא רוצה להלאות ולהרחיב יותר מדי אבל הנקודה הזו היא מוטיב חוזר בכל מצוות פורים והיא חלק מהותי מהחג)

הלוואי באמת שהיינו בדרגה שלא היינו צריכים  פאסון גם במשך כל השנה

(יש באמת כאלה).

אין בזה שום עניין עצמי, אלא חיסרון של העולם, אולי זה קשור לבגדים שאדם וחווה התחילו ללבוש

אחרי החטא.

אבל עדיין זה רק מצד החסרון של העולם.

ואם יש יום אחד שאפשר להשתחרר ממנו- אז אשריינו!!

ולהיות בלי פאסון זה לא ללכת עם בגדים מלוכלכים.

התכוונתי בקטע של להיות יהודי פשוט.

גם בהתנהגות וגם בבגדים (מכובדים ונקיים, אבל לא מותגים וכו').

שמישהו יסביר לי מה יכול להיות לא כיף בחג הזה????

ואני חושב גם שזה מגיע דווקא ממקום של לחפש משמעות בחג,

ולא סתם להשתכר.

תכלס בפשטות... כל העניין של החג הזה זה פשוט, ובהכי פשטות, להיות שמח ומבסוט

מה הבעיה לעשות את זה לא מובן לי...

כי תכלס גם מי שלא מבין מה המשמעות וודאי פועל מה שצריך ע"י המצוות.

אז זה טוב לחפש משמעות, להבין למה אני עושה. אבל למה לא לאהוב את החג??

נראה לי שהם בעיקר לא אוהבים את כל מה שקורה מסביבם

(אלכוהול רעש בלגן).

ולא הצליחו להתחבר בעצמם לשמחה הפשוטה (או שלא הבינו שזה העניין)

ונפצים

אצלי במשפחה לצערי יש את הקטע של להחזיר משלוחי מנות בקטע של לחץ

בשכונה שלי מסתובבים לפעמים שיכורים מגעילים,  רעש של נפצים באמצע הלילה כאילו פיגוע ל"ע

כשהתחלתי לחזור בתשובה נקלעתי למסיבות הכי זוועתיות שיש...

וכו' וכו'...

אבל הבנתי שזה לא החג עצמו אלא האנשים שלא יודעים להשתמש בו כראוי.

אז פשוט הלכתי לחפש את אלה שכן יודעים...  עד שמצאתי

* הרבה אנשים מנצלים את פורים להוללות ואם זו הסביבה שלך למי שזה לא מתאים מאד לא נעים

* יש לא מעט אנשים שמפחדים מאד מנפצים, וחודש אדר עד פורים (וגם לפני) מלאים נפצים, חלקם גם מסוכנים, בלי שיש לך יכולת להיזהר מהם

* פורים הוא זמן שבו אדם בודד מבחינה חברתית מרגיש ביתר שאת את הבדידות, לפי כמות המשלוחים שאחרים מסביבו מקבלים והוא לא, ולפי זה שאין לו למי לתת משלוח ומה שנוצר כדי להרבות אהבה גורם להפך הגמור

* לא מעט אנשים ובעיקר נשים לא אוהבים שיכורים ובפורים כל הרחובות והבתים מלאי שיכורים (וכשזה מגיע לקיא זה בכלל בלתי נסבל)

* לא לכל אחד יש ישיבה ומקום להיות בו עם שמחה של מצווה, ובמיוחד לנשים חסרים מקומות כאלו (רוב המקומות השמחים הם לגברים בלבד) ואז הנשים נמצאות לבד בלי מקום לשמוח בו

* אדם שנמצא בעצבות\ דיכאון\ עובר תקופה קשה וכו' מרגיש את העצבות ביתר שאת בפורים, דווקא כי אז מצווה לשמוח וכולם מסביבו שמחים

*פורים זה יום לחוץ (המון דברים להספיק, גם זה בעיקר לנשים) ויש אנשים שמתקשים עם לחץ

ויש עוד כמובן

יכול להיות שאתה לא מרגיש את זה כי אתה גבר, ורווק ונמצא בישיבה, אבל לנשים זה לא ככה (וגם לא לכל הגברים) ולכן ברור מאד למה לא אוהבים את פורים

דבר שלא הבנתי,  איך פורים נהיה יום לחוץ, ומה יש כל כך להספיק?

אם משלוח מנות חייבים לשלוח רק אחד בעיקרון, אפשר להוסיף עוד קצת נו...

מתנות לאביונים אפשר לתת לפני החג שמישהו יחלק במקומנו...

אז מה נשאר.. רק ארוחה וזהו.. 

אם יש ילדים צריך אחד כך ללכת לקריאה לנשים וגם לחפש אותם בבוקר (לוקח מלא זמן)

אחר כך צריך להכין משלוחי מנות (בד"כ מכינים מראש, אבל יש הכנות אחרונות) לכל מי שמצפה שיביאו לו\מי שרוצים לשמח\ להודות לו, במקביל יש אנשים שמביאים משלוחי מנות, וצריך להכין משהו להחזיר להם,

תוך כדי ההכנות של המשלוחים צריך להכין את סעודת הפורים (שהיא סעודה די מכובדת, לא כמו סתם ארוחת צהרים), ובד"כ הבעל כבר שתה יין עם כל אחד שנכנס (וחסם במקביל את המעבר למטבח) ולכן לא יכול לעזור בזה, לפעמים יש חשק ללכת לסיבוב קטן להביא למישהו באופן עצמאי שזה לוקח גם זמן (לרוב אין זמן לזה) ואז צריך לסדר את הבית המבולגן מהמשלוחים לסעודה, לוקח גם זמן,

ואז מגיעה השעה של הסעודה וכבר מאוחר ונגמר פורים, וצריך לנקות ולסדר את שיירי הסעודה (שוב לבד, כי הבעל שיכור ולא יכול לעזור)

הרבה או לא?

מה זה מצפים שאני אתן להם משלוח? חוצפנים... שימשיכו לצפות 

אני רוצה לחגוג... 

האמת דווקא אצלי בבית אבא ואמא מכינים ביחד את הארוחה...

אף אחד לא שותה כלום עד שלא מוכן 

אחר לגמרי מזה שאני חי בו...

או שאולי אנשים מצפים לקבל ואני לא יודע?!

לפעמים כשאני קורא כאן דברים מרגיש לי שאני חי במאדים 

מצפים למשלוח כדי לדעת שהם חשובים לך

ומי שמביא גם מצפה לתמורה, כדי לא להרגיש שזילזלת בו

דווקא מובן מאד

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה