אז אי אפשר לדעת לאן אנחנו יותר קרובים 
מצד האמת אנחנו בוודאי טובים יותר מאי פעם.
כמות התורה בלתי נתפסת בכלל!
ועוד ביחס לנסיונות של הדור...
ויהודים/יות רק מתעלים מעלה מעלה ומנצחים דברים שלא היו אף פעם.
כשקשה, יותר קל להלחם.
כשנוח, לא שמים לב בכלל שצריך להלחם.
ובכל זאת נלחמים!
ומנצחים את רוב הקרבות. ורק מתגברים בלימוד תורה ואהבת ישראל.
אין על הדור שלנו.
פאדיחות...
מסתבר שאנחנו אלה שהיו ראוים לקבל את התורה ועכשיו גם את המשיח בע"ה במהרה!!
ובכל זאת נראה שצריך להסביר שוב ושוב.
א) המילים"בכל יום שיבוא" לא מופיעות בעיקר השתיים עשרה של הרמב"ם אלא אלה מילותיו של המעתיק לסידורים, הרמב"ם עצמו גם לא חי בתודעה שכל יום יכול להגיע המשיח.
ב) גם המעתיק לסידורים עצמו שהוסיף מילים אלה מדעתו מן הסתם לא התכוון להכניס לרמב"ם דברים שלא אמר אלא התכוון לשים פסיק בין המילה "לו" למילה "בכל" כלומר אני מאמין באמנה שלמה וכו' אף על פי שהתמהמה, עם כל זה אחכה לו, זה מה שצריך להאמין בכל יום, שיבוא. מתי? בזמן נתון כלשהו יבוא, לא שחייבים להאמין שבכל רגע ורגע הוא עלול לפרוץ הביתה ולהגיד הנני.
עיקרי האמונה היהודית – ויקיפדיה
ברור לכולם שצריך להאמין בביאת המשיח... מה המחלוקת? לא הבנתי כל-כך. האם זה להאמין דווקא "בכל יום" או לא זה חובה?
זה הנוסח של הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק:
"היסוד השנים עשר
ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) "תיפח רוחן של מחשבי קיצין".
ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבנו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים.
ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו."
מישהו חושב שחייב להאמין דווקא בכל יום?
לא חשבתי על זה אף פעם, אבל עכשיו אני רואה שאין לזה עניין בכלל.
כמובן שיש עניין לצפות לביאת המשיח (עניין שלא צריך ראיות) "כמו שמצפים לאוטובוס" (עניין מפורסם מהרב אליהו זצ"ל), אבל אם זאת חובה דווקא היום?
יש בזה מעלה בוודאי, חובה? לא נראה ככה
אני עיוור או שאני לא מבין מה המחלוקת ביניכם? 
השאלה היא רק האם חובה (ברמה של עיקרי אמונה שאם אדם לא עושה את זה הוא כופר) על אדם ממש לצפות למשיח בכל שניה שעוברת??
כי העובדה שזאת מעלה היא דבר ברור ומובן מאליו... אף אחד לא יחלוק על זה שגדולי ישראל הצרו על צער השכינה כל היום.
נראה לי שאתם לא חולקים בכלל...
יש את הציטוט: " אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת"
בתודעה כזאת... לא שייך לכל אחד, רוב האנשים יכנסו לתסכולים מנסיונות כאלה.
זה שייך לבעלי מדרגה.
לא יודע למה אתה אומר שרוב גדולי ישראל לא חיו במדרגה כזאת...
יש סיפורים על המון כאלה שכן וחיו ככה בפועל ואין סיפורים על כאלה שלא (לא במפורש, ולא לומדים מהם רק כי לא נכתב עליהם).
כמה גדולי ישראל חיו בתודעה אובססיבית של "מה יהיה? מה יהיה? אולי עכשיו יגיע המשיח?" אי אפשר לעמוד בזה בכלל, אי אפשר לקדם שום דבר.
בסידורים בנוסח ע"מ באמת לא קיים כל המלל הזה בסוף העיקר ה12..
הרעיון נכון לכשעצמו, אבל לא כפירוש.
ב. לאיזו הכרעה צריך להגיע? אין כאן מחלוקת.
ג. מה זה צורה "פרטית" ו"כללית"?
משל לגיבור שרצה לכבוש איזה עיר מוקפת חומה מאד חזקה.
בהתחלה הוא לקח את ההכי גיבורים שיש ונתן להם פטישים וכו' לנסות לשבור את החומה.
אז הם דפקו ודפקו ודפקו על החומה עד שנגמרו להם הכוחות.
לאחר מכן הוא לקח גיבורים אבל פחות מהם וכנ"ל ושוב אותו דבר..
עד שלכל החיילים שלו נגמר הכוח...
אבל בגלל כל הדפיקות הוא ראה שהחומה כולה סדוקה ועומדת כבר ליפול.
אז הוא לקח כמה זקנים וילדים ונתן להם לדפוק על החומה והם אלה ששברו אותה.
אני מתאר לעצמי שהנמשל מובן מאליו
ששאל רבנו חיים ויטאל את האר"י הקדוש:
איך האר"י היה אומר עליו שנפשו כ"כ מעולה, והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין הוא מגיע לעקבו?
וענה לו האר"י הקדוש: דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאוד שקול בכמה מצוות גדולות שבדורות אחרים.
ק"ו בדור שלנו. ואת הק"ו השאלה הציגה יפה.
נ.ב הרעיון שמאחורי השאלה מופיעה בעוד סגננות, אומנם יש קצת שוני בין השאלות אך עדיין קיים בהם אותו קו דמיון-
כמו שכר ועונש אצל מי שלא שמע על המצוות (ז"א האם חילוני יקבל עונש על כל חילול שבת שעשה בעוד שהוא כלל לא שמע על הלכות שבת?!),
התשובה הרגילה היא משל השטחים הכבושים של הרב דסלר (בעל המכתב מאליהו)\
האם מי שבעל קושי מסויים יקבל את אותו שכר / עונש על מצווה שעושה בקושי וכו'
התשובה הרגילה היא כדברי הגמ' לפום צערא אגרא.
בס"ד
אולי דווקא בגלל שכל כך קשה בדור הזה וכל כך נמוך אז ה' ישלח אור יותר גדול "משיח כדי להעלות את העם".
דבר נוסף עצם השאלה נובעת נראה לי מאמונה, מתוך זה שאנחנו מצפים קשה לנו לעכל מה זה, ושזה באמת מתקרב.
כדוגמה מביאים שאדם ששם בלוטו וכאלה הוא שם כי הוא מאמין בסיכוי שלו לזכות אבל אם הוא זוכה הוא לא מאמין כי דווקא מתוך הצפייה הוא מבניין כמה שזה דורש ממנו.
דווקא זה שאת חושבת אולי זה רחוק ממני נובע מזה שאת מבקשת ומבינה את הגדולה של המשיח, ולא בהכרח שזה פוגם באמונה שיבוא.
מקווה שהובן ועזר.
יתכן מצב והגאולה תתקדם בתהליך ארוך קמעא קמעא . ויש מצב שהגאולה תבוא במהרה.
ידוע שבגאולת מצרים יצאו ממצרים רק 20% , 80% מתו בזמן מכת החושך כי היו רשעים שלא רצו להגאל (וזאת לאחר שכבר ראו 8 מכות שהוכו המצרים). גם על 20% אלו שיצאו נאמר במדרש - שהם דומים למצרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". איך התחיל גאולת מצרים????????? הגאולה התחילה אחרי "ויזעקו".
כשחלק ניכר מהעם (גם אם הוא יחסית מיעוט) יפסיק להתרגל ליסורים והקשיים ויזעק לה'
"ה' הוא המלך, גאל אותנו במהרה" -בהחלט יתכן וה' יגאלנו מהרה.
לצערנו, בימינו, במקום לזעוק לגאולה, אנו לא מאמינים שיתכן שתבוא במהרה, ולא זועקים.
במקום לזעוק לה' -אנו "מתחזקים" מכל מיני אנשים שעוברים קשיים המספרים את הסתגלותם לקשיים, למחלות...
במקום לזעוק לה' - אנו מגלים סבלנות לייסורים ואומרים "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"
במקום לזעוק לה' - אנו אומרים "סבלנות, יש תהליכים, קמעא קמעא, יש לשנות מבפנים".
ז"א אנו מתעקשים שצריך בהכרח תהליך ארוך (בעתה), ואין הווה אמינא כלל ל"אחישנה".
אנו רואים שברוך ה' יש קיבוץ גלויות, ארץ ישראל ניבנת, המצב החומרי נבנה היטב והוא בין הטובים בעולם, העם מתקרב לריבונו של עולם. גם אם העם עדיין לא שומר תורה ומצוות בפועל, חלק ניכר מהעם מוכן כבר לקבל את מלכות ה'.
מצד שני- מבחינה רוחנית ישנה הדרדרות ביחס של מוסדות המדינה לערכי הדת והקדושה. הדרדרות זו באה לידי ביטוי בתרבות היוצאת מאליטות מסוימות, במערכת המשפט, בחוקים, ואפילו בצבא.
מסביר הרב טאו שליט"א, שהשלטון הדמוקרטי במדינה הוא שלטון זמני, כמלכות שאול שהייתה זמנית. המדינה בימינו, כמלכות שאול דאז - חוששת מ"מלכות בית דוד" העשויה לצמוח כתוצאה מהתחזקות העם בתורה ובאמונה.
הקומה החומרית בנויה. הגיע הזמן לעלות בקומה הרוחנית.
אפשר לחכות לתהליכים ארוכים, אפשר.
אפשר לנסות לעורר את לב העם לזעוק לגאולה-במהרה.
אולי נזכה ל"אחישנה".
בתפילה, חז"ל הכניסו את הציפייה, לבמהרה,
יתגדל ויתקדש...ויצמח פורקניה ויקרב משיחה, בחייכון....בעגלא ובזמן קריב"
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"
במהרה בימינו. אמן.
ב"ה אנחנו בדור שקרוב מאוד לגאולה. כך למדתי מרבותיי במדרשה.
ובאמת זכינו אחרי 2000 שנות גלות נוראיות לשוב ארצה, לבנות שלטון יהודי, לנצח את אויבינו. והכל בסיעתא דשמיא גדולה.
ארץ ישראל נותנת לנו פירות בעין יפה. ובגמרה כתוב שאין סימן מובהק יותר לגאולה - "אין לך קץ מגולה מזה".
והנה הקב"ה פותח לבבות לתשובה. אנחנו רואים המון חוזרים בתשובה. אולי דווקא בגלל הידרדרות רוחנית ומוסרית בעולם הכללי, יהודים רבים מחפשים את האמת, את המטרה האמיתית של החיים, את המוסר האלוקי... רק לשם ההשוואה - בתחילת המאה ה20 הרבה זרקו את הכיפות ועכשיו הנינים שלהם חוזרים בתשובה.
כמובן שיש קשיים ועיכובים ונסיונות. אבל דווקא כשמתגברים אנחנו מתעלים עוד יותר ויש לנו את הכוחות אם הקב"ה שם אותנו בדור הזה. וגם אם נופלים אפשר תמיד לשוב אליו יתברך.
בקיצור, "אחכה לו בכל יום שיבוא"! ממש מחכה למשיח. למרות שאנחנו לא בדיוק יודעים מתי הוא יבוא.
בס"ד
אכן הדור שלנו הוא גמד ביחס לדורות הקודמים, אבל זה כמו שיש ענק שעל כתפיו מרכיב גמד.
מי מגיע יותר גבוה? אם צריך לקטוף פרי מצמרת של עץ גבוה למשל, למרות שהגמד עצמו נמוך, המיקום שלו - זה שהוא עומד על הענק גורם לו להגיע לגובה שהענק עצמו לא יכול להגיע.
ז"א זה שאנחנו אלא שמביאים את הגאולה בפועל בע"ה לא אומר שאנחנו טובים יותר מהדורות הקודמים,
אלא שאנחנו משתמשים בהישגים שלהם.
הסבר נוסף- הדור שלנו קרוי "עקבתא דמשיחא"- העקב של המשיח.
כל עם ישראל הוא גוף אחד.
יש מי שבחינת ראש, צדיקים גדולים ומנהיגים,
יש מי שבבחינת לב, צדיקים שמזרימים חיות בעם ישראל,
וכ' וכ'.
ויש את הנשמות הפשוטות. הכי פשוטות, הכי נמוכות.
הנשמות ששייכות לעקב.
במה העקב נראה פשוט? באיכויות שלו, ביכולת שלו לתקשר עם העולם.
העין- רואה, אוזן שומעת, המוח יודע מה קורה בכל הגוף ומתפעל אותו,
וכ' וכ', העקב לעומת זאת הוא כמעט חסר תחושה לחלוטין.
בקושי מרגיש בחוש המישוש..
ממש כמונו.
היו דורות של נביאים, היו דורות של לימוד תורה ברמות אחרות לגמרי (שהעופות שפרחו מעל ת"ח שלומד נשרפו..) דורות של בעלי מסירות נפש, אנחנו? כמו עקב לעומתם.
מצד שני כשאדם רוצה להגיע למקום כל שהוא, הראשון בגוף שמגיע זה העקב.
ואז הוא מושך אחריו את כל הגוף...
כי יחודיותו של העקב זה לא ההבנה שלו, הנבואה שלו וכ' אלא קבלת העול.
ללכת למרות הכל הלאה, להתקדם אל היעד שהראש קבע,
ולהביא לשם את כל הגוף- כולל הראש.
זה לא קל להיות עקב, אתה פוגש את המציאות התחתונה בשטח וכ',
אבל דווקא העקב מותאם באופן מושלם לתפקיד שלו, לשאת את האדם ולהביאו אל מקום חפצו.
והוא הראשון שמגיע לשם...
שנזכה לעשות בפועל את הצעד הזה, אל תוך הגאולה, בפועל ממש
בס"ד
על הגאולה נאמר "התאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"-
הקב"ה רוצה לדור בעולם התחתון ביותר,
להתגלות במלא עצמותו כמו אדם בדירה שלו, שלא מצמצם את עצמו מפני סיבות כל שהם,
ולא מתאים את עצמו אל הסביבה אלא הדירה מותאמת אל צרכיו.
כדי לבנות ארמון (דירה למלך)
צריך הרבה בעלי מקצוע,
יש את האדריכלים,
המהנדסים,
שהם הכי חכמים, בעלי תארים וכ',
יש את הבנאים שהם הכי חזקים וכ',
אבל גם כשהבית מוכן אי אפשר להיכנס אליו לפני שעושים ניקיון...
אדם מהצד יכול לומר-
מהנדסיםגאונים עשו כל מה שתלוי בהם,
עבדו ימים ולילות והמלך לא בא.
בנאים חזקים וחסונים עשו כלהתלוי בהם השקיעו מאה אחוז מאמץ - והמלך לא בא.
פןעלי הניקיון הללו יבואו ודווקא בגללם יבוא המלך?
אלא זה שהם האחרונים לפני שהמלך נכנס לא אומר שהם הכי טובים בהגדרתם,
אלא תפקידם הוא האחרון שנשאר.
הדורות הקודמים עשו כבר הכל,
כעת הם ממתינים לנו, שנסיים את תפקידינו אנו,
ונעשה את החלק שלנו בחלוקת העבודה הזאת...
לא בגלל שאנחנו טובים יותר מהדורות הקודמים, אלא בגלל שהקב"ה החליט שהגיע זמן לגאולה והוא מקבץ גלויות ומסייע בעדינו לנצח אויבים ופותח לבבות לתשובה וכו'.
כמובן שזאת עוד לא הגאולה השלימה. הלוואי ויהיה במהרה, שיהיה ב"אחישנה". זה כן תלוי בנו. הדרך שבה תבוא הגאולה, זכו - אחישנה. כמה שיותר "נזדכך" ונתקרב אל השם נזכה לגאולה המהירה יותר.
שמעתי משהו יפה: בדורות הקודמים הצדיקים הגדולים נמשלו לאורות גדולים, אבל הם האירו ביום כשהכל מסביב מואר ואז האור שלהם כאילו נראה יותר חלש.
בדור שלנו הצדיקים משולים לנרות בחושך. הם יותר קטנים אבל האור שלהם הרבה יותר בולט כי הם בחושך.
בלו"ז שלכם?
מה זה אומר בפועל?
ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב
אני לא על זה בכלל לצערי
אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים
אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב
הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..
תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה
נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.
שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.
שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.
ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.
אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.
שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.
תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!
🤭
מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם
מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.
חבר, אבא,מלך.
אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.
תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...
אך זה שאני מתפלל אליו.
ערב טוב,
קיצור עיקרי ההלכות הנוגעים מעתה ועד לאחר הפסח זמין ללימוד באתר כנהגי הספרדים והאשכנזים.
להורדת הקובץ: 20260317000037.pdf
לגישה ישירה לפרקים:
שואני קרבת אלוקים לי טוב.
הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.
לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!
שלג דאשתקד
אני מנסה לעודד ולשמח את עצמי, אני מאמין שזאת מצווה.
אבל הצער על מה שעשיתי על מה שעברתי, וחוזר וצף וחוזר וצף,
מפלח את הלב
קורע את הנשמה
איך אפשר ככה?
אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת
על מה הצער שלי?
שציערתי את ה' יתברך?
זה באמת צער גדול.
אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!
ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.
אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.
אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.
ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..
אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.
ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין.
אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!
אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.
י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה
ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.
ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.
בהצלחה חבר יקר!!!
מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם
בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.
שהכותרת שלו היא
ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ
הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...
שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...
אולי מתבגרים
אולי התשובה עולה קומה
אולי יש פחות זמן...
בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...
הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.
אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.
מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.
"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"
ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
- התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.
יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.
על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.
יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.
"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".
על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.
אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)
אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה
צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...
עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.
לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם
כחוזרת בתשובה כמה שנים טובות, אשמח לשמוע את דעתכם ועצתכם.
הרבה פעמים הכניסה לעולם של התורה והמצוות מאוד מבלבל מבחינת מגזרים,
דתי. דת"ל. דת"ל תורני. חרד"ל. חרדית ליטאי. חסידי. ארצישראלי. וכו'.
הרבה מאוד הגדרות, לכל הגדרה תת הגדרה וכן הלאה.
הרבה פעמים אם אני אומרת שאני חוזרת בתושבה, מחשיבים אותי לסגנון רבנים של הידברות.
וככל שהשנים עוברות הרבה יותר קשה לדייק מה אני? מי אני?
ראש מאוד הלכתי ומאמינה בקונספט של הצבא אבל עם תסביכים על התנהלות המדינה. [כך שלא נתפסת כ"כ 'ציונית' בציבור הדת"ל].
דוסית מידי בשביל הסרוגים ו"לחוצה" בשביל החרד"לים. לא ממושמעת מידי בשביל החרדים..
אז מה אני?
זה מאוד קשה. מרגישה שאחת לתקופה ובמיוחד כשאני יוצאת לשידוכים, אני מצאת באיזשהו בירור זהות מחודש..
ועוד יותר קשה להסביר את הסגנון הספציפי שאני-
מבית חילוני.. לציבור החרדי.. מהחרדי לגבעוני..לחרד"ל.. וכל זה כשאף ציבור לא באמת מקבל אותי במאה אחוז.
איך פעם מישהו אמר לי, שמשפחות לא רוצות להכניס חוזרים בתשובה שמא יתחילו לדבר על כל מה שהם עברו ועשו..
זה גורלנו? לחיות בתחושה שאנחנו פחות טובים?
גם מרגישה שזה החלק שמאוד קשה לי איתו, כי בסוף כל הציבורים הם (מבחוץ לפחות) מאוד קהילתיים.. ובפנים מפחידה אותי המחשבה שלא אהיה מתאימה לשום מקום.
הרבה מכם יכתבו לי "לא צריך הגדרות וכו'.."
אבל בסוף כשרוצים לחפש שידוך דרך שדכן הוא דורש הגדרה. וגם הבחור מנסה להבין מה נמצא מולו..
ועוד יותר במציאת רב/נית לליווי.. כי כל רב תחת רבניו ינסה למשוך לכיוון שלו.
ומה הכיוון שלי? הרב קוק? סאטמר? ברסלב? ליטאי? כהנא?
את מול עצמך, ואת מול אנשים.
האם את מול עצמך מגובשת כבר?
אני מסכימה עם זה. כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.
אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו
בתשובה, או שבמוסדו למדנו....
מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות
בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות
דומות למגזר מסויים אך לא בכל.
הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי
והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.
ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים
ודעות את מתחברת.
לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס
ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון. וגם ההיפך מותר לך כמובן...
אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש
כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.
מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,
וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?
חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.
לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.
ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.
תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים; אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,
ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה
וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי
זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את
הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.
ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.
הכי חשוב זה הקשר שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים
אבל כל כך קשורים לקב"ה.
עולם הפוך כאן.
חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,
בקש עבדך".
אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר
שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן
אם תרצי בזה. היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים
ומאוד מאוד הם עצמם.
כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים
בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.
ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.
אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -
יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.
גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.
נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.
בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.
לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.
מעניין אם יתאים לך...
סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים
רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?
כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני
וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...
מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?
לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?
את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?
אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?
או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?
לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו
אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק
וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.
אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!
איך מתחברים לקדושת הארץ?
סדר טו בשבט מיוחד?
דבלות מארץ ישראל ולא מטורקיה?
נטיעות?
לימוד? תפילות?
לבד? משפחה? בחבורה?
שבעת המינים (ולא רק)
תפילה על האתרוג
לימוד על הפירות
תפילה על הפירות
בקשות בעת רצון הזו
הלוואי שנזכה בשלימות.
שירים
ברכות
דברי תורה, מדרשים
תפילה על האתרוג
ברוך ה'.
לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...
זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...
