אז אי אפשר לדעת לאן אנחנו יותר קרובים

מצד האמת אנחנו בוודאי טובים יותר מאי פעם.

כמות התורה בלתי נתפסת בכלל!

ועוד ביחס לנסיונות של הדור...

ויהודים/יות רק מתעלים מעלה מעלה ומנצחים דברים שלא היו אף פעם.

כשקשה, יותר קל להלחם.

כשנוח, לא שמים לב בכלל שצריך להלחם.

ובכל זאת נלחמים!

ומנצחים את רוב הקרבות. ורק מתגברים בלימוד תורה ואהבת ישראל.

אין על הדור שלנו.

פאדיחות...

מסתבר שאנחנו אלה שהיו ראוים לקבל את התורה ועכשיו גם את המשיח בע"ה במהרה!!

ובכל זאת נראה שצריך להסביר שוב ושוב.

א) המילים"בכל יום שיבוא" לא מופיעות בעיקר השתיים עשרה של הרמב"ם אלא אלה מילותיו של המעתיק לסידורים, הרמב"ם עצמו גם לא חי בתודעה שכל יום יכול להגיע המשיח.

ב) גם המעתיק לסידורים עצמו שהוסיף מילים אלה מדעתו מן הסתם לא התכוון להכניס לרמב"ם דברים שלא אמר אלא התכוון לשים פסיק בין המילה "לו" למילה "בכל" כלומר אני מאמין באמנה שלמה וכו' אף על פי שהתמהמה, עם כל זה אחכה לו, זה מה שצריך להאמין בכל יום, שיבוא. מתי? בזמן נתון כלשהו יבוא, לא שחייבים להאמין שבכל רגע ורגע הוא עלול לפרוץ הביתה ולהגיד הנני.

עיקרי האמונה היהודית – ויקיפדיה

ברור לכולם שצריך להאמין בביאת המשיח... מה המחלוקת? לא הבנתי כל-כך. האם זה להאמין דווקא "בכל יום" או לא זה חובה?

זה הנוסח של הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק:

"היסוד השנים עשר
ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) "תיפח רוחן של מחשבי קיצין". 
ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבנו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים. 
ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו."

מישהו חושב שחייב להאמין דווקא בכל יום?

לא חשבתי על זה אף פעם, אבל עכשיו אני רואה שאין לזה עניין בכלל.

כמובן שיש עניין לצפות לביאת המשיח (עניין שלא צריך ראיות) "כמו שמצפים לאוטובוס" (עניין מפורסם מהרב אליהו זצ"ל), אבל אם זאת חובה דווקא היום?

יש בזה מעלה בוודאי, חובה? לא נראה ככה

אני עיוור או שאני לא מבין מה המחלוקת ביניכם? 

השאלה היא רק האם חובה (ברמה של עיקרי אמונה שאם אדם לא עושה את זה הוא כופר) על אדם ממש לצפות למשיח בכל שניה שעוברת??

כי העובדה שזאת מעלה היא דבר ברור ומובן מאליו... אף אחד לא יחלוק על זה שגדולי ישראל הצרו על צער השכינה כל היום.

נראה לי שאתם לא חולקים בכלל...

יש את הציטוט: " אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת"

בתודעה כזאת... לא שייך לכל אחד, רוב האנשים יכנסו לתסכולים מנסיונות כאלה.

זה שייך לבעלי מדרגה.

לא יודע למה אתה אומר שרוב גדולי ישראל לא חיו במדרגה כזאת...

יש סיפורים על המון כאלה שכן וחיו ככה בפועל ואין סיפורים על כאלה שלא (לא במפורש, ולא לומדים מהם רק כי לא נכתב עליהם).

כמה גדולי ישראל חיו בתודעה אובססיבית של "מה יהיה? מה יהיה? אולי עכשיו יגיע המשיח?" אי אפשר לעמוד בזה בכלל, אי אפשר לקדם שום דבר.

בסידורים בנוסח ע"מ באמת לא קיים כל המלל הזה בסוף העיקר ה12..

הרעיון נכון לכשעצמו, אבל לא כפירוש.

ב. לאיזו הכרעה צריך להגיע? אין כאן מחלוקת.

ג. מה זה צורה "פרטית" ו"כללית"?

משל לגיבור שרצה לכבוש איזה עיר מוקפת חומה מאד חזקה. 

בהתחלה הוא לקח את ההכי גיבורים שיש ונתן להם פטישים וכו' לנסות לשבור את החומה.

אז הם דפקו ודפקו ודפקו על החומה עד שנגמרו להם הכוחות.

לאחר מכן הוא לקח גיבורים אבל פחות מהם וכנ"ל  ושוב אותו דבר..

עד שלכל החיילים שלו נגמר הכוח... 

אבל בגלל כל הדפיקות הוא ראה שהחומה כולה סדוקה ועומדת כבר ליפול. 

אז הוא לקח כמה זקנים וילדים ונתן להם לדפוק על החומה והם אלה ששברו אותה.

אני מתאר לעצמי שהנמשל מובן מאליו

ששאל רבנו חיים ויטאל את האר"י הקדוש:
איך האר"י היה אומר עליו שנפשו כ"כ מעולה, והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין הוא מגיע לעקבו?
וענה לו האר"י הקדוש: דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאוד שקול בכמה מצוות גדולות שבדורות אחרים.

ק"ו בדור שלנו. ואת הק"ו השאלה הציגה יפה.

נ.ב הרעיון שמאחורי השאלה מופיעה בעוד סגננות, אומנם יש קצת שוני בין השאלות אך עדיין קיים בהם אותו קו דמיון-
כמו שכר ועונש אצל מי שלא שמע על המצוות (ז"א האם חילוני יקבל עונש על כל חילול שבת שעשה בעוד שהוא כלל לא שמע על הלכות שבת?!),
התשובה הרגילה היא משל השטחים הכבושים של הרב דסלר (בעל המכתב מאליהו)\

האם מי שבעל קושי מסויים יקבל את אותו שכר / עונש על מצווה שעושה בקושי וכו'
התשובה הרגילה היא כדברי הגמ' לפום צערא אגרא.
  

בס"ד

אולי דווקא בגלל שכל כך קשה בדור הזה וכל כך נמוך אז ה' ישלח אור יותר גדול "משיח כדי להעלות את העם".

דבר נוסף עצם השאלה נובעת נראה לי מאמונה, מתוך זה שאנחנו מצפים קשה לנו לעכל מה זה, ושזה באמת מתקרב.

כדוגמה מביאים שאדם ששם בלוטו וכאלה הוא שם כי הוא מאמין בסיכוי שלו לזכות אבל אם הוא זוכה הוא לא מאמין כי דווקא מתוך הצפייה הוא מבניין כמה שזה דורש ממנו.

דווקא זה שאת חושבת אולי זה רחוק ממני נובע מזה שאת מבקשת ומבינה את הגדולה של המשיח, ולא בהכרח שזה פוגם באמונה שיבוא.

מקווה שהובן ועזר.

יתכן מצב והגאולה תתקדם  בתהליך ארוך קמעא קמעא . ויש מצב שהגאולה תבוא במהרה.

ידוע שבגאולת מצרים יצאו ממצרים רק 20% , 80% מתו בזמן מכת החושך כי היו רשעים שלא רצו להגאל (וזאת לאחר שכבר ראו 8 מכות שהוכו המצרים).  גם על 20% אלו שיצאו נאמר במדרש -  שהם דומים למצרים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". איך התחיל גאולת מצרים?????????    הגאולה התחילה אחרי "ויזעקו".

כשחלק ניכר מהעם (גם אם הוא יחסית מיעוט) יפסיק להתרגל ליסורים והקשיים ויזעק לה'

"ה' הוא המלך, גאל אותנו במהרה" -בהחלט יתכן וה' יגאלנו מהרה. 

לצערנו, בימינו, במקום לזעוק לגאולה, אנו לא מאמינים שיתכן שתבוא במהרה, ולא זועקים.

במקום לזעוק לה' -אנו "מתחזקים" מכל מיני אנשים שעוברים קשיים המספרים את הסתגלותם לקשיים, למחלות... 

במקום לזעוק לה' - אנו מגלים סבלנות לייסורים ואומרים "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"

במקום לזעוק לה' - אנו אומרים "סבלנות, יש תהליכים, קמעא קמעא, יש לשנות מבפנים".

ז"א אנו מתעקשים שצריך בהכרח תהליך ארוך (בעתה), ואין הווה אמינא כלל ל"אחישנה".

אנו רואים שברוך ה' יש קיבוץ גלויות, ארץ ישראל ניבנת, המצב החומרי נבנה היטב והוא בין הטובים בעולם, העם מתקרב לריבונו של עולם. גם אם העם עדיין לא שומר  תורה ומצוות בפועל, חלק ניכר מהעם מוכן כבר לקבל את מלכות ה'.

מצד שני- מבחינה רוחנית ישנה הדרדרות ביחס של מוסדות המדינה לערכי הדת והקדושה. הדרדרות זו באה לידי ביטוי בתרבות היוצאת מאליטות מסוימות, במערכת המשפט, בחוקים, ואפילו בצבא.

 מסביר הרב טאו שליט"א, שהשלטון הדמוקרטי במדינה הוא שלטון זמני, כמלכות שאול שהייתה זמנית. המדינה בימינו, כמלכות שאול דאז - חוששת מ"מלכות בית דוד" העשויה לצמוח כתוצאה מהתחזקות העם בתורה ובאמונה.

הקומה החומרית בנויה. הגיע הזמן לעלות בקומה הרוחנית.

אפשר לחכות לתהליכים ארוכים, אפשר.

אפשר לנסות לעורר את לב העם לזעוק לגאולה-במהרה.

אולי נזכה ל"אחישנה". 

בתפילה, חז"ל הכניסו את הציפייה, לבמהרה,

יתגדל ויתקדש...ויצמח פורקניה ויקרב משיחה, בחייכון....בעגלא ובזמן קריב"

"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"

במהרה בימינו. אמן.

ב"ה אנחנו בדור שקרוב מאוד לגאולה.  כך למדתי מרבותיי במדרשה.

ובאמת זכינו אחרי 2000 שנות גלות נוראיות לשוב ארצה, לבנות שלטון יהודי, לנצח את אויבינו. והכל בסיעתא דשמיא גדולה.

ארץ ישראל נותנת לנו פירות בעין יפה. ובגמרה כתוב שאין סימן מובהק יותר לגאולה - "אין לך קץ מגולה מזה".

והנה הקב"ה פותח לבבות לתשובה. אנחנו רואים המון חוזרים בתשובה. אולי דווקא בגלל הידרדרות רוחנית ומוסרית בעולם הכללי, יהודים רבים מחפשים את האמת, את המטרה האמיתית של החיים, את המוסר האלוקי... רק לשם ההשוואה - בתחילת המאה ה20 הרבה זרקו את הכיפות ועכשיו הנינים שלהם חוזרים בתשובה.

כמובן שיש קשיים ועיכובים ונסיונות. אבל דווקא כשמתגברים אנחנו מתעלים עוד יותר ויש לנו את הכוחות אם הקב"ה שם אותנו בדור הזה. וגם אם נופלים אפשר תמיד לשוב אליו יתברך.

בקיצור, "אחכה לו בכל יום שיבוא"! ממש מחכה למשיח. למרות שאנחנו לא בדיוק יודעים מתי הוא יבוא.

בס"ד

אכן הדור שלנו הוא גמד ביחס לדורות הקודמים, אבל זה כמו שיש ענק שעל כתפיו מרכיב גמד.
מי מגיע יותר גבוה? אם צריך לקטוף פרי מצמרת של עץ גבוה למשל, למרות שהגמד עצמו נמוך, המיקום שלו - זה שהוא עומד על הענק גורם לו להגיע לגובה שהענק עצמו לא יכול להגיע.

ז"א זה שאנחנו אלא שמביאים את הגאולה בפועל בע"ה לא אומר שאנחנו טובים יותר מהדורות הקודמים,

אלא שאנחנו משתמשים בהישגים שלהם. 

הסבר נוסף- הדור שלנו קרוי "עקבתא דמשיחא"- העקב של המשיח.

כל עם ישראל הוא גוף אחד.
יש מי שבחינת ראש, צדיקים גדולים ומנהיגים,
יש מי שבבחינת לב, צדיקים שמזרימים חיות בעם ישראל,
וכ' וכ'.
ויש את הנשמות הפשוטות. הכי פשוטות, הכי נמוכות. 
הנשמות ששייכות לעקב.

במה העקב נראה  פשוט? באיכויות שלו, ביכולת שלו לתקשר עם העולם.
העין- רואה, אוזן שומעת, המוח יודע מה קורה בכל הגוף ומתפעל אותו,
וכ' וכ', העקב לעומת זאת הוא כמעט חסר תחושה לחלוטין.
בקושי מרגיש בחוש המישוש..

ממש כמונו.
היו דורות של נביאים, היו דורות של לימוד תורה ברמות אחרות לגמרי (שהעופות שפרחו מעל ת"ח שלומד נשרפו..) דורות של בעלי מסירות נפש, אנחנו? כמו עקב לעומתם.
מצד שני כשאדם רוצה להגיע למקום כל שהוא, הראשון בגוף שמגיע זה העקב.
ואז הוא מושך אחריו את כל הגוף...

כי יחודיותו של העקב זה לא ההבנה שלו, הנבואה שלו וכ' אלא קבלת העול.

ללכת למרות הכל הלאה, להתקדם אל היעד שהראש קבע,
ולהביא לשם את כל הגוף- כולל הראש.

זה לא קל להיות עקב, אתה פוגש את המציאות התחתונה בשטח וכ',
אבל דווקא העקב מותאם באופן מושלם לתפקיד שלו, לשאת את האדם ולהביאו אל מקום חפצו.

והוא הראשון שמגיע לשם...

שנזכה לעשות בפועל את הצעד הזה, אל תוך הגאולה, בפועל ממש

בס"ד

על הגאולה נאמר "התאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"-

הקב"ה רוצה לדור בעולם התחתון ביותר,
להתגלות במלא עצמותו כמו אדם בדירה שלו, שלא מצמצם את עצמו מפני סיבות כל שהם,

ולא מתאים את עצמו אל הסביבה אלא הדירה מותאמת אל צרכיו.

כדי לבנות ארמון (דירה למלך)

צריך הרבה בעלי מקצוע,

יש את האדריכלים,

המהנדסים,

שהם הכי חכמים, בעלי תארים וכ',

יש את הבנאים שהם הכי חזקים וכ',

אבל גם כשהבית מוכן אי אפשר להיכנס אליו לפני שעושים ניקיון...

אדם מהצד יכול לומר-

מהנדסיםגאונים עשו כל מה שתלוי בהם,
עבדו ימים ולילות והמלך לא בא.

בנאים חזקים וחסונים עשו כלהתלוי בהם השקיעו מאה אחוז מאמץ - והמלך לא בא.

פןעלי הניקיון הללו יבואו ודווקא בגללם יבוא המלך?

אלא זה שהם האחרונים לפני שהמלך נכנס לא אומר שהם הכי טובים בהגדרתם,

אלא תפקידם הוא האחרון שנשאר.

הדורות הקודמים עשו כבר הכל,

כעת הם ממתינים לנו, שנסיים את תפקידינו אנו,

ונעשה את החלק שלנו בחלוקת העבודה הזאת...

לא בגלל שאנחנו טובים יותר מהדורות הקודמים, אלא בגלל שהקב"ה החליט שהגיע זמן לגאולה והוא מקבץ גלויות ומסייע בעדינו לנצח אויבים ופותח לבבות לתשובה וכו'.

כמובן שזאת עוד לא הגאולה השלימה. הלוואי ויהיה במהרה, שיהיה ב"אחישנה". זה כן תלוי בנו. הדרך שבה תבוא הגאולה, זכו - אחישנה. כמה שיותר "נזדכך" ונתקרב אל  השם נזכה לגאולה המהירה יותר.

שמעתי משהו יפה: בדורות הקודמים הצדיקים הגדולים נמשלו לאורות גדולים, אבל הם האירו ביום כשהכל מסביב מואר ואז האור שלהם כאילו נראה יותר חלש.

בדור שלנו הצדיקים משולים לנרות בחושך. הם יותר קטנים אבל האור שלהם הרבה יותר בולט כי הם בחושך.

חזונות דניאל - ארבע מלכויות בכלל והחזונות האחרונים על יוון בפרט.

ספרי חגי (לשים לב לתאריכים!) וזכריה. במקביל ספר עזרא, בעיקר פרקים ה-ו.

אחר כך כמובן סוגיית הגמ' בשבת, כל אחד כדרכו בבקיאות/בעיון/אליבא דהלכתא/אגדה שבדברים, עם המפרשים. (עין אי"ה על האגדתות שם)

שאילתות - "דרשה לחנוכה" הראשונה והשניה, נמצאות בתוך פרשת וישלח. אפשר לקרוא בריהטא הדברים מובנים ומאירים. ל'מטיבי שבת' ללמוד בנחת עם 'העמק שאלה' של הנצי"ב. אגב, מומלץ מאוד גם כלימוד לקראת יום העצמאות ויום ירושלים.

נר מצווה למהר"ל. (מי שלומד דניאל - דגש על ההתחלה. מי שלומד את סוגיית הגמ' הנ"ל יכול לדלג להמשך).

כל המוסיף (והולך...) - מוסיפים לו

למה לקרוא תרגום מעובד ולא מדוייק של 'מלחמות היהודים' של פלאביוס, כשהיום אפשר לקרוא תרגומים מדוייקים של המקור?

(אני יודע שרבותינו הראשונים מצטטים ממנו, לא היה להם את המקור וכנראה הם בכלל לא ידעו שהם קוראים ספר מעובד בעיבוד חופשי)

ובכלל, על המרד הגדול אין לנו ברירה אלא לקרוא את הגרסא של הבוגד הנאלך פלאביוס, ולקוות שאנחנו מצליחים לברור את העובדות מהאינטרסים. אבל לגבי מלחמות החשמונאים, יש את ספרי המקבים, שנכתבו ע"י בני התקופה, אז למה בכלל להזדקק לכלי שלישי ורביעי?

זה הספר שיש לנו זמין בבית

ולא אני קבעתי מה לומדים, זה משפחתי 

יש לי דף מקורות שאני נהנה לחזור עליו כל שנה שעוסק ביחס ביו נס פך השמן לנס המלחמה.

מעבר לכך מציץ בנר מצוה או בשפת אמת אבל לרוב מתקשה להבין אז לא מרגיש שיוצא עם משהו .. 

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

ושנא את הרבנות

ככה כתוב בפרקי אבות

ואל תתוודע לרשות (המס)

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת