איפה אפשר למצוא את השיעור של הרב יגאל לווינשטיין על גיוס בנות דתיות לצה"ל?
תודה רבה.
ואולי גם על הדרך שיהיה מעניין...
מה דעתם לצאת לפגישה עם בחורה דתייה שהתגייסה או מתכוונת או הייתה...?
איפה אפשר למצוא את השיעור של הרב יגאל לווינשטיין על גיוס בנות דתיות לצה"ל?
תודה רבה.
ואולי גם על הדרך שיהיה מעניין...
מה דעתם לצאת לפגישה עם בחורה דתייה שהתגייסה או מתכוונת או הייתה...?
בתוך סיירת של בנים שהקשר בינהם לבין דת מקרי בהחלט?
ברור לי מראש שיש הבדל בין גיוס נשים לגברים,אני גם לא מהמעודדות גיוס נשים.(הן חילוני והן דתי.)
אבל מי שבחרה ללכת לצבא,בחרה בגלל אידלאים,ואם בתוך המסגרת הזאת הצליחה לשמור על האמונה שלה,היראת שמים שלה,ועבודת ה' שלה, וסביר להניח ששלבה לפני מדרשה, ואתה יוצא איתה,והיא באמת עם יראת שמים, אז פה זה החלטה שלך אם עצם העניין שהיא התגייסה זה בעיה.
בכללי,אני ממש שמחה שבשבנים האחרונות קמה קריאה לבנות ללכת למדרשה לפני שירות לאומי,חשוב כל כך לציין שבשירות לאומי יש התמודדיות קשות אם לא יותר מהצבא.
הן בענייני צניעות,הן בענייני עבודת ה' במסגרת שהיא לא אולפנה או בית ספר, במסגרת שאת אחראית על עצמך.אבל זה כבר נושא אחר ;)
פשוט מרגיש לי שזה נושא שטוחן מים.
סביר להניח ככל הנראה,שעוד 20 שנה נבוא לפה לפורום והשאלות האלה כמעט לא יהו קיימות,כי תיהיה נורמה כבר שבנות דתיות בצבא ולא יהיה חריג,ראה ערך חור שני, או נזם.
החלטה שלך,נכון שהרבנים באופן כנראה גורף לא ללכת לצבא.אבל יש רבנים שגם באופן גורף אוסרים על עלייה להר הבית,בסופו של דבר בחורה כנראה בחרה להחליט לרב שכן מאשר ללכת לצבא..וכן שכן ביררה את כל העניין..
לא יודעת בעצם מה התשובה שלי,אבל בהצלחה 
אני לרגע לא אומרת שזה לגיטימי,ציינתי ואמרתי מההתחלה שאני נגד זה.
אומרת שכמו שנזם (שעד היום יש ויכוח על זה) או חור שני,כנראה המציאות תביא לכך(שוב אני לא בעד!) שעוד 20 שנה בחור דתי פחות יתלבט לגבי בחורה בצבא.
כמו שלפני 20 שנה לבחור לא היה עניין אם בת עשתה מדרשה או לא,והיום יש בנים שאם הבת לא עשתה מדרשה לא מוכנים לשמוע על ההצעה(שוב,לא אומרת שאני מסמכימה עם זה,אומרת את התוצאה בפועל).
אני ייעצתי לפותח השרשור,שבהנחה וכבר הציעו לו מישהי,והכל נשמע בסדר, שיברר עם הבחורה או המציעה לגבי הצבא,שינסה להבין האם היא התייעצה עם רב?אם כן מי הוא?מה המשקל אם בכלל שהיא נותנת לרבנים בחיים שלה.
רוב החברות שלי בכלל לא שאלו רב שהתגייסו,היה מובן להם שהן מתגייסות, כי"די אנחנו ב2017 ולא חיים מלפני 20 שנה התקדמנו בחיים".(זה התשובה שלהן)
אני מאוד שמרנית
ומאוד מאמינה בתפקיד של האישה בבית והתורה,ואני גם גדלתי בדיוק על אותם ערכים כמוך,ואני באמת מאמינה בהן,ומבינה כמה התורה מיחדת את האישה בזכות הצניעות של האישה,ובזכות המידות שלה.
אני גם קשה לי עם רצון של בנות להתגייס לקרבי-לא מבינה את זה בכלל.
אבל הוא שאל ספצפית על הצעה,ועניתי את התשובה שלי.הלוואי ועוד 20 שנה זה לא יהיה כמו שתיארתי.פשוט המגמה מראה שכן.
שמחתי לשמוע שהתגובות שלי מעניינות,תודה
הרצון שלהן בא ממקום טוב.
הן רוצות לתרום,רוצות לעשות טוב לעם ישראל,לזה אתה לא יכול להתכחש.
וכנראה שההסברים שמספקים להם לא "מספיק טוב בשבילהן" והן בוחרות לשרת.
אז יש שתי בעיות שמתגשות אחת בשנייה-1.שהן בוחרות כנראה שלא להקשיב לדעת רוב הרבנים(כי הרצון שלהן כל כך חזק לתרום,או שלכתחילה לא מתיעצות עם רבנים-יש גם כאלה בציבור,או שהן לא "מסתפקות" בתשובות של הרבנים.
ואי אפשר להתעלם שחלק מהציבור הוא כזה,זה לנסות לשנות ציבור.המגזר שלנו בעצמו מחולק הרבה כבר..תתי מגזרים וכו.
מצד שני אולי לא שמו דגש מספיק חזק מהצד של הרבנים עד כמה הדבר חמור.
_*מדגישה שוב שברור שלכתחילה אם זה מה שהרבנים אוסרים אז צריך להקשיב" אבל יש אנשים שהחליטו שלא, ולא כי הן לא מכבדות תדעה של הרבנים, אלא כי הן מרגישות שהתשובה מספקת אותן.
מצד שני..לא כל תשובה צריכה לספק,אם זאת ההלכה אז זאת ההלכה.
חפרתי קצת,מתנצלת 
במשך שעות בעבודה משותפת -אסורה.
יש לך הסבר חזק יותר מ-"זה לא התפקיד שלהן"? (כי הן יכולות לעשות שם דברים שהם מאוד התפקיד שלהן)
שואלת בכנות.
אבל הוא עדיין מקבל כסף, אוכל ושינה.
מי שמתפטר לא מקבל את אלה ולכן לדעתי מצבו יותר גרוע.
רוב האנשים מעדיפים להתמודד עם צרה לעצמם מאשר לקבל עלבון ולהיות שונים מכולם... זה ידוע לכל בר דעת.
העובדות מוכיחות את זה...
להתפטר - להגיד למנהל לך לעזאזל וללכת, ואפשר לעשות את זה אפילו בS.M.S ולא תראה אותו יותר.
לסרב פקודה - להיות שונה מכל החבר'ה מסביב ולקבל מבט מאוכזב מכולם. ללכת נגד מה שחינכו אותך לעשות מה שהמפקד אומר. ואחרי הכל להכנס לכלא, ואחרי זה גם זוכרים לך את זה. (ואולי יש מה להוסיף ולא עלה על דעתי)
וזה לא נמדד פיזית.. הרבה אנשים מעדיפים לסבול ולא להתבייש. זה ידוע וברור!
עובדה שחיילים אפילו מתו בגלל הוראות פתיחה באש...הבושה זה דבר קשה
ומה שמעניין זה שהשבוע הרב טאו אמר שצריך לסרב פקודה בקשר של "השירות המשותף"

רציתי להוכיח שצרת הבושה יותר גדולה מצרה של כסף..
ובסוגריים בדיוק עזרת לי להוכיח את זה...
אם כבר מפחדים להתפטר זה פחות בגלל כסף, אלא בגלל מה זה אומר עליהם.
תודה על העזרה 
ויש לך טעות..
את יודעת שלא תמיד מטרידים אשה ישירות ככה שיש לה על מה להתלונן.
לאט לאט... מדברים איתה, זורקים לה בוקר טוב לבבי, מחמאה קטנה... ככה לרוב זה מתחיל.
וכיוון שנשים דעתן קלה (זו האמת מה לעשות) לרוב הן נמשכות אחרי זה.
וכן, לפעמים היא גם תחשוש להתלונן כי היא מתביישת.
אגב, גם אשה שתעבוד בסביבה חילונית זה רע.
אבל אשה בסביבה דתית ויבוא מישהו להתחיל איתה יהיה לה יותר קל לברוח משם.
אפשר לבוא לבקר בכוכב שלך? נראה לי יותר כיף שם
כמה זמן זה לקח.
לעומת זאת, להחליט שהאווירה לא מתאימה ב*כל* צהל זו הכללה מטופשת ולא נכונה.
יש מקומות בצהל עם אווירה טובה שאינם תוכניות הצטיינות!
ומקומות עם אווירה טובה לא כאלה נדירים כמו שאתה מתאר אותם!
יש גם אוירה טובה וגם שילוב ראוי.
מה דעתך על חברה מעורבת ודיבור עם בנות?
אנחנו לא מסתכלים רק על המחזור גיוס שלך שהיו רשעים וכל דבריהם בגסות וכלל העדנויות היו מהם והלאה
אלא, אנחנו בודקים מה קורה ברוב רובם המוחלט של הדברים
(טוב אולי לא רוב רובם כי קרבי וזה, אבל כן אחוז לא קטן ולדעתי אפילו רוב אם אתה מסתכל רק על ג'ובניקים)
לא דומה חיילת קרבית ביחידה מעורבת שמתאמנת עם בנים
לחיילת בבסיס פתוח במשרד ת"ש.
אלו עולמות שונים ונפרדים לחלוטין.
אי אפשר לערבב בין סוגי השירות השונים ואני חושב שלא כל התפקידים בצבא רעים באותה מידה.
ברגועברמב"ם. מאיפה החוצפה שלך להחליט על רב שעבר על "הוצאת שם רע".
שזו לא הדרך.
תפוח יונתןומה זה אבי פמיניסטי?
נפשי תערוגיש לי בעיה עם בנות שמתגיסות, בעיקר כי הרבנות הצבאית אוסרת.
לא ברור לי טעם האיסור. יש 3 אופציות: 1) לא ילבש לגבי הנשק 2) יחסי מרות והווית החיילים ברשות הצבא ומכאן שהאשה אינה ברשות אביה/בעלה 3)'הצבא זה לא מקום לבנות'.
לגבי 1: במקום פיקוח נפש הותר, השאלה מה זה פיקוח נפש וכמה הולכים עם זה רחוק.
לגבי 2: לא לגמרי ברור לי, כן קצת מובן לי שיש הבדל מש"ל ועבודה.
לגבי 3: זו הטענה המרכזית שמשתמש בה הסקטור המתנגד, ולצערי. כי אם 1-2 הן טענות אמיתיות, אז הן הסיבה. אפשר ליצור גדודים נפרדים, ואם זו מלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר אז לא ברור למה לא להכשיר נשים לחירום. ובטח שלא ברור למה שלא יהיו בתפקידים עורפיים, כשיש מקבילים אליהם בעולם האזרחי כמו הדרכת טיולים,פקידות, מודיעין ומשרד הביטחון.
זה מצד הצ"ע. והלכה -בשביל מה צריך מרא דאתרא אם לא בשביל זה?
ואם הדתיים לא מקשיבים למרא דאתרא אז למה שהלא דתיים יקשיבו לו?
ובמיוחד שלא ילבש זו טענה רצינית-במיוחד לאור העובדה שמטרת גיוס נשים היא להשוות את הנשים לגברים או במילים נעימות "שיוויון זכויות והזדמנויות", וגם לגבי 'בעלות' הצבא על האשה יש מה לבדוק.
ואולי גם סתם זה מרגיש לי מוזר שזה יהיה מותר ומצווה.
סתם, עכשיו ברצינות:
הרבה פעמים הגיוס הוא לא נתון מבודד לעצמו, ויש
רעיון, איזו רציונל שמנחה אותה ומביא אותה להתגייס.
אני לא מתחיל לדון בזה. אם זו כל ה'חבילה' הזאת, אז
לא.
אבל אם הנתון הזה לעצמו וסך הכל יש התאמה, למה לא?
אני לא חושב שיש בנות שלא מתאימות לי. יש בנות שמתאים
לי להתחתן איתן, ויש כאלה שמתאים לי שהן רחוקות. ![]()
(זו, אגב, תגובה שבא לי לעשות העתק-הדבק שלה להרבה
שרשורים פה).
וברצינות, מה זה משנה?
תעשו סדר:
א. למה הלכה לצבא? כי היא פמיניסטית? אידיאליסטית? מתלהבת להחזיק רובה?
ב. איפה הייתה בצבא? קרבי? פקידות/ מודיעין וכד'? יחידה מעורבת או נפרדת?
ג. הלכה למדרשה לפני?
כל אחד יבחן את התשובות ויחליט.
ומאידך, להתייחס לזה בביטול, במיוחד לאור העובדה שרבנים משמעותיים ביותר ורוב ככל הפסיקה היא נגד גיוס בנות לצבא, זה לא מעשה חכם.
אישית, לא הייתי יוצא עם בת שהייתה בצבא, בראש ובראשונה מצד פריצת גדר ודבר שני היה מרתיע אותי מעוד סיבות.
זה לא אותו דבר.
זה שבגיוס היא פורצת גדר, זה נושא נפרד, אבל בפגישה איתה אתה לא פורץ שום דבר.
נכון שיש נושאים חמורים ברמה הלאומית, אבל מצד שני אני גם משתדל לא להכניס את
כל האומה אליי לסלון.
למען הסר ספק אני לא יושב על הספקטרום הליברלי, לצורך העניין אני אפילו 'קווניק', אבל
אני לא רואה בזה סתירה. (דווקא מי שפקחו לי את העיניים בזה אלה רבנים מהר המור...).
ודווקא כתבו פה די מסודר, לא יודע על מה יצא הקצף.
@ענבל
כי בדבר חברון בשאלת על שידוך עם בחורה שעשתה צבא הוא אומר שהגיוס אסור אבל לא לפסול אם זה כל חטאה..
וזה גם לא חידוש של הרב דב ליאור.
כי לפעמים רבנים פוסקים על פי עיקרון, ואם הם חולקים בו, יש לזה נפקא מינות
להרבה נושאים רחוקים, ואף לפסוק במקרה אחד כרב א' ובשני כרב ב' זו חוכא ואטלולא
(אלא אם כן רוצים להחמיר לא מעיקר הדין).
אבל אחרי סגירת הסוגריים הזאת: אמנם זה מותר, אבל מי שנוהג ככה בקביעות, זו
שיטה, אפעס, די עקומה שאנחנו אוכלים את פירות שלה לתיאבון. זה פתרון לשעת הדחק
יותר מאשר הדרכה.
יש כזה דבר קונצנזוס הלכתי. הקו שהרוב מוביל.
לדוגמא: גיוס בנים ע"פ החרדים הוא "אסור".
אם תשאלי אותם באופן ספציפי ולא באופן גורף יהיו הרבה שהם יגידו להם, לכו להתגייס.
עד שלפיד וחבריו לא פתחו חזית של כפייה מול החרדים, היו הרבה שהתירו.
לא תמצאי שום פתח שכזה כשמדובר בבנות.
וכך הלאה בנושאים רגישים אחרים.
אף רב שלא מזוהה באופן מובהק עם קו ליברלי, לא יתיר לבת להתגייס.
תמצאי לי אחד בבקשה...
הרבנים של הקו הליברלי, כמו הרב הידוע והמכובד ביותר ח"כ שטרן, לא נחשבים חלק מהקונצנזוס.
לכן, זו פריצת גדר.
ולא מעניין אותי כמה בנות מלאות התלהבות ואידאלים לומדות תורה ומתגייסות. הם מסכנות ואני לא מקנא במי שהתיר להן.
בכל נושא הלכתי לא יהיה 'קונצנזוס' בהגדרתו המילונית, פשוט מכיוון שתמיד, אבל תמיד, יש מחלוקות.
לכן אמרתי, "הקו שהרוב מוביל".
ובמילים אחרות, אם תיקחי ספר טלפונים שבו רשומים כל הרבנים המוסמכים (והמוסכמים...) בישראל,
תפתחי אותו באופן אקראי ותבחרי רב, סיכוי של 98% שהוא יהיה מאלו האוסרים, בדיוק כמו פסק
הרבנות הראשית.
אם יש לך קו אחר, אין בעיה (בחירה חופשית), אבל קשה לקרוא לזה "קונצנזוס"...
זה אפילו לא דומה...
כשתמצא אותה, עדכן אותי...
למיטב ידיעתי, הגמרא מקבלת הסבר שונה ע"י הראשונים (רא"ש, רי"ף, רמב"ם, רשב"א, ריטב"א ועוד).
מי צודק במחלוקת ביניהם איך להסביר את הגמרא? אצל מי האמת? איך קובעים הלכה?
באים ת"ח ולומדים את דברי הגמרא והראשונים - ומכריעים. כך עשה הש"וע ויש עוד אחרונים.
ומה עושים היום? "עשה לך רב" - בוחרים רב, ע"פ מנהג וכו' - ושואלים אותו את כל השאלות, והוא מכריע.
אז הרבנים של היום הם אלו שמגדירים את ההלכה. את האמת. כי הם אלו שמתמודדים עם המציאות היום ומתוכה נדרשים לפסוק ע"פ גמרא ראשונים ואחרונים.
לדוגמא, אם הצבא היה נפרד לחלוטין ללא שום מסגרות מעורבות, בנים היו עם מפקדים ובנות עם מפקדות, ובנות היו בתפקידי מטה, מודיעין ושאר תפקידים חשובים בתמיכת הלחימה, והכל בבסיסים נפרדים. אפשר גם אפשר שהיו פוסקים שמותר וגם מצווה ללכת לצבא. מה ההבדל אם היא בשירות לאומי או בתפקיד כזה? העיקר תרומה לעם ישראל. כיוון שהמציאות היא שלא, מה גם שמדברים גם על לחימה ממש (ואין בהן צורך בזה ושלא יספרו סיפורים, הפמיניסטיות והשמאל הקיצוני רוצים אותן שם רק להחליש את הצבא) - כל זה מביא לאיסור.
היא בת 18, ים של התלהבות ותמימות ולא כולם צדיקים. בנים או בנות לכולם יש התמודדות.
זה דבר משמעותי, אבל אם הייתי מכיר בחורה ומתרשם ממנה מאד ורק אח"כ מגלה שהיא הייתה בצבא?...
אני בטוח שאז הייתי בוחן את זה יותר ברצינות ומחפש תשובות לשאלות הנ"ל,
משהו שייתן לי אינדיקציה איפה היא עומדת ביראת שמים שלה ובהיסטוריה של מה שהיא עברה.
אני לא כועס, פשוט ראיתי מיש-מש של דעות בלי קו ברור, זה עשה לי בלגאן בעיניים...
כל אחד זורק מה הוא חושב ומרגיש (וגם זה סבבה, אבל לא מסודר), אבל כשיש נגיעה הלכתית, צריך סדר.
והשאלה כאן היא לא אם להתגייס או לא, אלא כל אחד יחווה דעתו מה הוא חושב... הרב יגאל אמר
דברים קשים בקול רם. השאלה היא האם יש עוד אנשים שחושבים כך? היו יוצאים או לא?
ואת דעתי כבר אמרתי..


היא הגיעה לבסיס , עם שיער אסוף, וחצאית ארוכה. אולפניסטית מעיר דרומית. היה לה שם יפה מתחיל באות א. הייתה מתפללת מנחה וקוראת תהלים, צדיקה...
חברי לצוות מ., ואני היינו אנשי קבע צעירים.
הייתי בחור חילוני, בתפקיד בכיר ועם חדר מיוחד.
למ. היתה כיפה קטנה. הוא חיזר אחריה, ולאחר זמן לא ארוך הוא והאולפניסטית נעשו לזוג.
בתוך מספר שבועות ההופעה של "האולפניסטית" השתנתה ללא הכר...גם הכיפה של מ. נעלמה.
ולאחר 3-4 חודשים כשהייתי יוצא לשבתות א. הייתה נשארת ל"תורנות" עם מ. לסופ"ש, לבלוי סוף שבוע סוער בחדר שלי בבסיס.
הזוג הזה התחתן, אבל לא שרד.
פגשתי את מ. לאחר שלוש שנים. סיפר לי שהתגרש כי א. בגדה בו ונתפסה בשעת מעשה.
ואין כאן מה להוסיף.
תתכונן...
אני יכול להביא מקרים נגדיים, אבל גם הם לא יהיו ראיות.
מכיר את ענבל יותר ממך,
חולק עליה יותר ממך,
אבל תמצא דרך אחרת לפרוק את הכעס שלך.
)ענבללכך שבאולפנה שלה לא הכינו אותה לחיים האמיתיים בעולם שבחוץ עם כל הפיתויים, ההתמודדויות והמורכבויות.
אלא הכינו אותה רק לחיים בתוך החממה של המגזר הדתי.
לא מדובר רק על צבא, כל מקום שאשה במקום חילוני עם המון גברים זה רע.
גם אם זה עבודה...
ואני אישית הייתי עד לאשה שהגיעה חרדית לעבודה במקום חילוני (שעבדתי בו בעבר) ותוך חודשיים התאהבה במישהו, התגרשה מבעלה והתחתנה איתו.. (לא לפני שהיא התנשקה עם עוד כמה עובדים).
ואתה צודק, גם לגבר יש בעיה רצינית להתגייס במצב העכשוי...
ולא של מקומות העבודה החילוניים.
בשביל מה לאכול בריא? את יודעת כמה מתו סתם מהתקף לב?
בשביל מה לנסוע בזהירות? כמה נסעו בזהירות ובסוף נהג שיכור הוריד אותם?
וכן כל זה הדרך...
בקיצור..
שטויות תגידי לעצמך.. אם מסתכלים על אחוזים אז לרוב אלה שמסתכנים הם הרוב שנפגעים
אין מטרה למנוע את התופעה שציינת.
לא התכוונתי שבאולפנות יכינו תלמידות כמו בתיכונים חילוניים, אלא שיתנו להם כלים להתמודד התמודדות יהודית והלכתית עם מצבים שקורים גם בחברה הכללית ולא רק בזו הדתית.
(חוץ מזה, אם הן מאבדות בגיל 14, החינוך של התיכון לא קשור לזה כי התיכונים החילונים מתחילים רק מכיתה י'
)
התכוונתי שיכינו אותם לא להתפתות למצבים שחילונים יתחילו איתן ויפתו אותן בתחבולות.
שלבנים דתיים אין מה לחפש בצבא.
הרי היה שם גם את מ'. בן דתי שעשה את כל התהליך הזה ביחד עם אותה בחורה.
וראיתי סיפורים כאלו גם בשירות לאומי, וגם בעוד מקומות.
ראיתי מקרוב בחורה שכשהתחילה לצאת עם בחור חפיפניק התחילה להתבש ולהתנהג אחרת- וגם היא היתה לפני זה נראת דוסית לחלוטין.
אבל לא הפתיע אותי בכלל השינוי שהיא עברה- כי הכל היה שם קודם רק שלא היתה לו סיבה לצאת.
היא נשארה בלוק הדוסי הזה כי היה לה נוח בו, לא היה לה כוח לעשות מהפך ולא היתה לה סיבה.
קוד אבל פתוחככלל זה לא מומלץ לבנות להיות לוחמות
זה לא יעוד של אשה.
אבל יש יוצאות מהכלל ואין להוקיע אותן אבל אין להציג אותן כנורמה
לכל כלל יש יוצא מהכלל. כל אדם זכאי לעשות את מה שהוא רואה כיעוד.
אבל אסור לקחת את היוצא מהכלל ולהציגו כהמלצה וכשביל הזהב ונורמה.
אני בסך הכל מנסה להבין מה זה משנה מה בחורה עשתה בעבר אם היום היא מצוינת.
שלום, שמי נועם. אני כותב מהמשתמש של אשתי..
קודם כל, יש באתר המכינה מאגר יפה של שיעורי הרב יגאל
שיעורים
השיעור האחרון עוד לא התעדכן, אולי בהמשך.
לעצם השאלה, אני לא הייתי יוצא עם בת ששירתה בצבא, אלא אם היא עברה תהליך התחזקות מאז. אחד הדברים שמומלץ לבדוק לפני הדייטים זה התאמת רמה דתית.
אני לא טוען שכל מי ששירתה בצבא היא בהכרח פחות ברמה דתית,(ככלל אולי אפשר להגיד שכן), אלא בעיקר שהיא לא מתאימה לי מבחינה דתית.
אם כל הרבנים שאני הולך בדרכם (או משתדל לפחות), אומרים שבנות לא צריכות להתגייס, אז בת שמתגייסת כנראה לא מקשיבה לרבנים האלה, ולכן היא לא מתאימה לי דתית. פשוט מאוד.
אין פה את כל השיעור אבל יש ציטוטים קצת יותר ארוכים:
חדשות - הרב יגאל לוינשטיין: "פתאום כולן תלמידות של הרב ריסקין"
לדוגמא, אני יצאתי בעבר עם מישהי שלמדה במדרשת מגדל עוז, שזה ממש לא הסגנון שלי, ולעיתים ממה ששמעתי זה גם לא הסגנון של ההלכה. בפגישה הראשונה היא אמרה לי שהרגישה שהמקום פמיניסטי מדי, אז הבנתי שהיא למדה שם כי היא רצתה מדרשה, כנראה לא כל כך הבינה מה קורה שם, ולא התחברה לקו הזה. בסוף אבל נפרדנו על פערים רוחניים בינינו.
השאלה אם היום, אחרי הגיוס, היא עדיין תומכת. אם כן, היא בבעיה גדולה של אמונת חכמים, וצריך לשקול בכובד ראש. המשפט " לא כל דבר צריך להקשיב לרבנים", או "הרבנים לא תמיד מבינים מה קורה בשטח" הוא מהמסוכנים ביותר שיש. ושתהיה בעלת האידאלים הגדולים ביותר. שום אידאל אנושי לא יכול להחליף את האידאל של התורה,של חז"ל ושל כל הרבנים מקום המדינה ועד היום.(אם מישהו מתיר, אז יש לו תורה ללא בית אב, אז יש ספר על רבנותו אם היא ממשיכה את התורה מסיני) גם אם האידיאל נשמע כל כולו חסד.

ממגדלי השנהב
מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב
מהארמונות המפוארים והמתנשאים
אשר שייכים רק לנשואים
טיפים לנו הם מחלקים
שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים
"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים
על המדרגות המפותלות מנסה לטפס
דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס
הלב המסכן שאף פעם לא מוותר
כבר טיפה מתחיל להישבר
"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"
אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה
"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים
את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים
תזכרי אני לוחשת לעצמי
"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"
את תשימי מעלית על האדמה
תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!
או ששאלת שאלה רטורית?
אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן
עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום
חיבור לרגשות זה דבר חשוב.
מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.
עת לכל חפץ
ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם -
"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"
עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט
לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.
זה נראה לי ברור
אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.
דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.
ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.
ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.
וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.
אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.
האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.
אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים
הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)
גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים
השיר עוסק בכאב ותסכול
לק"י
אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.
אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.
אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.
advfbוברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.
התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.
השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות.
השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.
אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.
אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.
בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.
השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...
האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?
(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).
בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!
אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.
נגיד והיתה לי כזאת.
למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?
למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?
למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?
למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?
אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.
אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?
קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.
אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.
ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.
בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.
אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.
אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?
(ובחינם).
שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אוקיי, הגיוני.
כמו מכל קושי או אתגר שיש לבן אדם(:
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
התקדמות לקראת הקמת בית! (איתה או עם מישהי אחרת בעז"ה)
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון 
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.

מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)