שעתיים בדרכים, הנפש כה מותשת,
לחוצת פתרוסים.
אולי הגיע הזמן.
לחזור שוב לאחד, ליבי רץ.
ואיני מוצא.
אולי אוצרי מצוי מתחת לגשר.
ורק אני כה הוזה ונוסע וזיעה מוחה.
עיני דאבה מיני עוני.
ונהפך עלי עורי,
שובי נפשי למנוחיכי, ואשוב אף אני איתך.
אשירה לה' כי גמל עלי, כמו גמל ההולך במדבר ימים רבים.
ומים, לא באו אל פיו, אולי, לא שתיתי די ממעיין החיים, מאהבת נעורים מאיילת אהבים.
אולם מאמין אני שלכל יש סוף, לכל תכלה ראיתי קץ.
רחבה מצוותך מאוד.
ואבותי טולטלו פי שבעים, ולכל מקום נעו ונדו.
אולם אני חש כי טלטולי , טילטולי עצמי הנם, ולאו דווקא בהכרח.
אך כולי תפילה שאפקח עיני ואווכח כי, דרכי פגשה בדרכם.
ואשוב ואסלח לכל צעדי ומסלולי שלא הובילוני אל הנצח.
ואייחל ואצפה לך, בך.
ואשכר ואשן ואתעורר אל חלום נעים על ענן.
ויקופני מלאכיך במסע כזה, ואתבונן.
אומר אני שעשאני גבר או בעצם שלא עשני אשה.
אבל בעומק מבקש אני עשאני כלי לשליחותך , תעשני כרצונך.
חסד עליון פשוט ירד עלינו.
ואמצא מנוחה בכנפיך.
ואהיה
כאן.

