זה סך הכל 24 שעות.

את תעברי אותן בשלום בעז"ה.

המון.

 

בכל שעה 60 דקות,

בכל דקה 60 שניות,

וכל שניה אני לא אוהבת.

 

אמן.

אם לא זה עדיין המון זמן, אבל פחות.

(ובכל מקרה יש מצב שאולי בכל זאת יהיה לך טוב? אני מקווה נורא.)

(כמה שאני גם מקווה. התחיל לא משהו.

 

ותודה לך)

אבל זה עדיין יכול להשתנות.

תני לזה צ'אנס.)

נעדכן איך היה בעוד פחות מ24 שעות..)

נישאר במתח בינתיים

(ושנה הבאה תבואי למרכז ואז תעברי את זה מוקדם יותר )

השאלה זה כמה גרוע זה יהיה מ 1 עד 10 לא אם גרוע או טוב.

אז אפשר לנשום.

 

(אם רק היה לי איפה להיות שם. באלי לטוס לאומן. בעצם לנסוע לצפון.

כלומר כל מקום רחוק מהבית.)

(ואולי בסוף זה יהיה בכלל מינוס 10 ואת תהיי מאושרת)

(אמןאמןאמן)

כי השנה זה כנראה לא יקרה כבר

מאחורינו.

(האמת שהכול היה בסדר עד הסעודה. באמת שהכול היה בסדר עד אז. אסור לי להיתקע רק בזיכרונות מהסוף המבאס יותר.)

ואיך לך בינתיים?

(@*פסיקית, מקווה שאת בסדר עם הנצלוש)

הסוף לרוב קובע.

אבל זה ממש לא חייב להיות ככה.

העניין הוא מה שאנחנו בוחרים לזכור.

ורק ממרחק של זמן הם ״נזכרים״ בכל השאר.

בסופו של דבר ממרחק של שנים, גם חוויה רעה לא נזכרת כמדי כזאת.

פחות חושבת שיקרה.

מותר?

בתוספת המון אהדה והזדהות.

תודה יקרה.

בכלל תודה שאת קיימת

תודה על זה.