שבני אדם צריכים משהו מוחשי להיתפס בו, עבודת ה' רעיונית לגמרי לא מספיקה לאדם ולא משפיעה עליו מה שהיא אמורה להשפיע - כלומר להטמיע בו את העקרונות והרעיונות שבעבודת ה' הרעיונית שהיא העיקר.

בתקופת מתן תורה העבודה המקובלת (כלומר של שאר העמים לאלוהים שלהם) הייתה בעיקר הקרבת קרבנות, לכן ה' ציווה על עבודה זו - גם כדי לענות על הצורך האנושי הזה שלא ירגישו צורך להקריב לאלילים אחרים (עם הרבה הגבלות הלכתיות שנועדו לצמצם את התופעה כמו הגבלה למקום אחד מסוים ואיסור להקריב במקומות אחרים ורק במצב מאוד מסוים של טהרה שלא פשוט להגיע אליו - גם זה כדי להגביל את התופעה), וגם כדי לענות על הצורך שבפסקה הקודמת - 'שתי ציפורים במכה'.

היום אפשר לומר שתפילה היא המענה לצורך הזה (גם היא לא העיקר אלא צורה חיצונית, גם אם ברמה פחותה בהרבה מקרבנות, לביטוי עבודת ה' הרעיונית).

*כל הנ''ל מבוסס על דברי הרמב''ם במורה הנבוכים*

ב. שתי הפסקאות הראשונות הן שתי רבדים של התשובה, הפסקה השלישית היא תוספת אגב. ואסביר:

1. אני אכן מניח כך, זה טבע האדם. לא שעבודת ה' חייבת להיות מוחשית כי היא כזאת במהותה (להפך) אלא כי האדם צריך את הזיקה הזו ע''מ להפנים אותה.

הרעיון שמאחורי הקרבנות הוא הרעיון העמוק ביותר בעבודת ה' שיכול להיות מוטמע ע''י מעשה - עצם הקשר בין אלוהים לאדם. ההקרבה והריצוי והרצון לקרבה (ולכן התפילה היא הביטוי המעשי הקרוב ביותר לקרבן).

2. אכן, הרובד הזה בתשובה לא בא להסביר למה הקרבנות רלוונטיים להיום (אפילו להיפך) אלא להסביר מה עניינם וטעמם והסיבה לציוויים. יש עוד עשרות רבות אם לא מאות מצוות שלכאורה לא רלוונטיות היום שניתנו כנגד עבודה זרה שכבר לא קיימת היום (הרמב''ם במורה נבוכים מכליל בהם אפילו את מצוות בשר בחלב למשל).

זה לא לגמרי נכון שאין משמעות למחושי הנ''ל גם היום, נתתי שני הסברים והראשון עדיין רלוונטי, אבל זה אכן נכון במידה רבה.

3. לא קראתי את הספר. התשובה שאנחנו לא עוקרים את הציווי בשם האקטואליות היא שהתורה נצחית והיא לא משתנה. אנחנו לא יכולים לשנות את התורה. לכן אנחנו עדיין לא לובשים שעטנז, לא מגלחים את הפאות, לא עושים קעקועים או מבשלים ו/או אוכלים בשר בחלב ועוד המון איסורים שמטרתם הפשוטה לכאורה לא רלוונטית היום.

4. אז למה כן (מעבר לזה שפשוט חייבים)? או יותר מדויק - למה אנחנו צריכים להתכוון כשמקיימים את המצוות האלו? 
לענ''ד התשובה היא שבמקום לטעון שהמצוות הן ללא טעם וסיבה כדי לא לחשוב שהן לא רלוונטיות חלילה חייבים דווקא כן להבין את המקור האמיתי שלהם, גם אם הוא לא רלוונטי, ודווקא מתוך זה להגיע לכוונה האמיתית והעמוקה יותר של התורה. למשל: מצוות שהם כנגד ע''ז - במקום לקיים אותן כ'מצוות אנשים מלומדה' מי שיודע מה עניינם יכול להבין שמה שהוא עושה זה כדי להתחנך נגד ע''ז ומה שהיא מסמלת (הרי התורה לא סתם אסרה אותה - יש לזה סיבה מהותית והיא קיימת גם כשהע''ז עצמה כבר לא) ולכוון לזה.

כנ''ל לגבי הקרבנות - קודם כל יש את העניין של קרבה לאלוהים, אם מבינים שזה סממן חיצוני ומתייחסים אליו ככזה אפשר ליצוק בו הרבה יותר ביעילות את התוכן שהוא המטרה האמיתית לאותו הסממן.

נ"ב

אני מבחין בין עניין המקדש לעניין הקרבנות, הם עניינים דומים וקשורים אבל לא אותו עניין. במיוחד בהקשר של השאלה שלך.

ראשית זכור: לציווי הקרבנות היו שני טעמים - נתינת צורת פולחן מעשית כדי לענות לצורך האנושי לעבודה מוחשית, הגבלת העבודה הפולחנית וצמצום שלה לגבולות הרצויים (וכמובן מניעת פולחן זהה לע''ז, וזה ע''י שני הטעמים - נתינת מענה לצורך הזה ע''י הקרבה בהיתר לאלוהי ישראל, הגבלה הלכתית על צורת הפולחן הזו באופן שאינו מבוקר דהיינו בבית המקדש).

א. התורה אינה נגד פולחן מעשי, להפך - זה הטעם הראשון לעבודת הקרבנות. היא כן רואה בו כלי ומשני במעלה ולא העיקר, ולכן מגבילה ומצמצמת אותו ומעדיפה את עשיית הצדק והמשפט כמובא הרבה בנביאים, אבל לא מבטלת אותו כי יש בו ערך עצמי כנ''ל.

ב. לגבי אקטואליות הטעם של ההתנגדות לע''ז - אמנם הע''ז עצמה לא נפוצה היום כבעבר, כל שכן לא אותן העבודות שהיו בזמנם והמנהגים שלהם, אבל הסיבה שבגללה התורה התנגדה לעבודה זרה קיימת ועומדת (דומה למצווה לזכור את עמלק אפילו שהוא כבר לא קיים כדי לחנך לרעיון שמאחורי הציווי, למרות שזה לכאורה סותר את המטרה של 'מחה תמחה' שכן בלי הציווי היה נמחה שמו מעצמו והציווי רק משאיר אותו). אז נכון שכבר אין עבודה שעובדים אותה בלבישת שעטנז או בבישול בשר וחלב או בגדידה וכדו' אבל הסיבה כאמור קיימת ואליה צריך לכוון בקיום המצוות שניתנו בגינהּ. כך גם לגבי המקדש - בנוסף לעניין הקודם שהוא רלוונטי לחלוטין כשהיה אז.

לסיכום:

א. יש עניין עצמי בפולחן, אמנם ככלי פסיכולוגי ולא מהותי אבל עדיין חשוב.
ב. השורש להתנגדות לע''ז עדיין קיים למרות שהביטויים כנגדם ציוותה התורה לא קיימת, ולכן הפרקטיקה של האיסורים עצמם לא רלוונטית אבל המהות והשורש שלהם כן.

גם תפילין וציצית או אכילת מצות הן פולחן. החשיבות של עבודה מעשית היא בעיקר בהטמעת העבודה הרוחנית בדגש על רעיון מסוים שבא בה לידי ביטוי (ראה את הפסקה הראשונה בתגובה הראשונה בשרשור).

וממילא - העניין בפולחן הוא בעיקר הרעיון שמאחוריו (כמובן עם זיקה למעשה עצמו שאמור לבטא את אותו הרעיון, למשל לגבי קרבנות - הקרבה של דבר יקר לצורך הטמעה של הנכונות העקרונית להקרבה, הקרבת חיים כהבעת נכונות להקרבת החיים של האדם עצמו, נתינת 'מתנה' כהבעה של רצון לריצוי ולקרבה).

זאת מחלוקת בהלכה..

להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך

ואני חושבת שחבל להגיע לשם

מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.

מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.

ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.

ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה

אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.

המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....

ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל

(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)

אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.

לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.

הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.

המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?