יש לי אתגר שאני מתמודדת איתו , מדוייק יותר התמודדתי בעבר וכיום כמעט ואיננו- חרדה חברתית.
זאת התמודדות מאוד מוגדרת וספציפית ,הופיעה רק בסיטואציות מסויימות וכיום לאחר טיפול קוגנטיבי - התנהגותי והכנסת ה' לחיים שליכמעט ובאמת לא קיימת(לא נטלתי ובע"ה לא אטול טיפול תרופתי- כי זה מיותר לחלוטין במקרה שלי).
יש הרבה ערך מוסף לקושי הזה- גדלתי ממנו, פיתחתי בתוכי קבלה ואהבה עצמית והרבה רגישות להתמודדויות וקשיים של הסובבים אותי- ב"ה החיים שלי מלאים בעשייה ברוכה וגמילות חסדים (וזה גם המקצוע שלי).
אני מודעת ליחס של הסביבה למי שנושא ההתמודדות הנפשית רלוונטי אליו- לרוב דחייה והרחקה ,
וכמעט חוסר יכולת להבחין בין הסוגים השונים של ההתמודדויות, לא בא לי על התווית הזאת...
אין לי קשיים מיוחדים בדייטים והולך לי טוב(היו לי 2 קשרים די ארוכים שכמעטהובילו לחתונה). באמת טוב (למעט רגישויות קטנות כמו דברים שאני בטעות לםעמים מפרשת אותם כדחייה , אבל מודעת לעניין וגם למדתי לשתף ולקבל היזון חוזר).
השאלה שלי היא כזאת-
בהגדרה חרדה חברתית נחשבת הפרעה / מחלה נפשית- ההגדרה הזאת רחוקה ממני אלפי שנות אור (טוב, אולי טיפה הגזמתי..)
- האם עלי להודיע על כך מראש?
מרגיש לי מוזר לקטלג את עצמי ככזאת.
חוץ מ2 הקשרים הארוכים שכן שיתפתי , לא שיתפתי בזה אף אחד , כמעט (הם גם קיבלו את זה יפה ולא ראו שום בעיה).
ואני קצת לא שקטה ולכן שואלת-
מתי צריך לספר את זה לדעתכם?



