דוגרי, אני מרגיש כל כך צבוע. רקוב מהשורש. לפני רגע הייתי בבית עשיתי את העבירה הכי חמורה בתורה ועכשיו אני לומד גמרא בבית כנסת כמו איזה בחור צדיק. לא צביעות? זה אפילו יותר מצביעות. זה גועל נפל.
וכן, אני חושב שכולנו צבועים. כי גם אתה, הבחור ישיבה הזה שעכשיו מתנועע לו בתפילת ערבית לפני רגע עשית את העבירה הכי חמורה בתורה. איך אתה מסוגל בכלל לחשוב על יהדות? על תורה? על ה'? אתה רחוק מה' כמרחק מזרח ממערב!
מה עונים למי שאומר לי את זה?
תשובה הופכת ברגע אחד את החוטא הכי גדול לצדיק הכי גדול - ממש ככה (מומלץ לראות את דברי הרמב''ם בהלכות תשובה פ''ז ה''ד). צריך להתחזק ולהאמין בזה.
עצם זה שאתה מרגיש דחייה מהמעשה ואתה מצטער עליו זה עצמו כבר שם אותך במקום אחר לחלוטין מזה שהיית בו בזמן החטא. וגם אם עדיין יש התמודדות ואף ייתכן שהאדם ייפול בה שוב - זה לא גורע מהתשובה ולא משנה את המקום שהאדם נמצא בו עכשיו.
דבר שני: גם מי שחוטא ולא עשה תשובה (לצורך העניין גזלן שלא החזיר את הגזילה או כהן שנשוי לגרושה וכדו') לא פטור משאר המצוות וראוי שיתפלל בכוונה וילמד תורה, למרות שעוד לא הגיע למדרגה של לעשות תשובה על מה שנפל בו. כל שכן אם הוא כן עשה תשובה.
דבר שלישי: לא נכון לעשות מד בין מצוות, בטח לא כשזה גורם לך להרגיש רקוב מהשורש (מה שלא נכון בכלל בכלל...) ולהתרחק ממצוות. ואם כבר לעשות השוואה בין במצוות אז חז''ל לימדו אותנו איך: "הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" כלומר תראה מה העונש שנתנה התורה על עבירה ותדע מה הערך שלה, אם תעשה את זה תבין שהעבירה שאתה מדבר עליה רחוקה מאוד מאוד מלהיות "העבירה הכי חמורה בתורה". חבל שאתה (שלא באשמתך) מכניס את עצמך לסרטים, תתחזק בטוב וככה גם יהיה לך קל יותר לסור מהרע.
ספר ממש מדהים ומחזק.פלאי פלאות לגמרי!עונה בדיוק על השאלות הנוקבות האלה...
"נפילות מדומיינות" אתה קורא לזה?תתפלא,אבל בניגוד לכבודו שהוא מלאך ואין לו שמץ תאווה,יש אנשים שכן יש להם תאוות,יצרים וגם נפילות.אני חשבתי שזה הנושא שאליו התכוון הפותח,לכן הזכרתי את הספר הנ"ל.
והוא לא מדבר רק על "נפילות מדומיינות" כלשון כבוד תורתו,אלא על ההתמודדות עם הנושא הזה באופן כללי ודרכי תשובה לעניין.
אצל מישהו שמקשר את הנושאים שאליהם מתייחס הרב יהושע בספרו, לבין כל דבר שיכול להחשב ל"עברה חמורה מאוד" , או אפילו ל"עברה חמורה בכלל".
גם הרב יהושע בעצמו, ייחד את הספר שלו לנושאים קלילים ופעוטים, שניתן להגדיר אפילו כ"משוגות נעורים" ולא לעברות חמורות כמו גנבה, שוד, תקיפה, חבלה ברכוש וכיוצא בזה.
נכון שרוב הילדים המבולבלים הם לא רוצחים ושודדים ולכן "עבירות חמורות" אצלם יכולות להיות התמכרות לאינטרנט וכן הלאה, אבל כאן זה לא הספר של הרב יהושע וגם לא קבוצת תמיכה לבני טיפש עשרה ולכן כאן צריך לדייק.
יש עבירות חמורות ויש דיון הלכתי בעבירות חמורות, במסכת סנהדרין ובהלכות מלכים וכן הלאה, אבל הרב יהושע וספרו לא דומה ולא קרוב ולא בכיוון.
בס"ד
חוץ מזה, אתה צריך לשאול הפוך, בזמן העבירה: "איך אני, שכל-כך קדוש, כל-כך קרוב לקב"ה, ומצליח ללמוד את תורתו ולהתפלל אליו (ואפילו בדביקות מסויימת), יכול להגיע לתהומות כאלה (ואחרים)?! איך אני לא מתבייש לעשות את זה כל-כך קרוב לקב"ה?!"
השאלה הזו הרבה יותר נכונה, בגלל שקרבת ה' היא הטבעית, החטא הוא הפתולוגיה. ומנסיון, היא גם לא מחלישה בעבודת ה' אלא רק מחזקת.
יש בהרבה מקורות מה העברה הכי חמורה בתורה.
כתוב נגיד על לשון הרע ששקול או חמור (לא זוכר) משלוש העברות של יהרג ואל יעבור
בעל התניא כותב שבכל עברה נפרדים מהקב"ה כמו עבודה זרה בעשת מעשה (בכרת זה גם לאחרי מעשה עד שיעשה תשובה) רק שלא מרגיש ובעבודה זרה מרגיש.
ע"ז זה גם במחשבה ה' ישמרנו.
לשון הרע גרוע משפיכות דמים.
במקורות אחרים הוצאת שז"ל הכי חמור בתורה!!
נו יש הרבה מקורות ויש עוד אם אני לא טועה.
בד"כ כשאומר עברתי את העברה הכי חמורה בתורה לא מדבר על לשון הרע.
ע"ז, נו, למי יש יצר ע"ז היום? במחשבה יש גם, אבל בן אדם לא ישתגע ויגיד שעבר את העברה החמורה בתורה.
אז כנראה הכוונה לשז"ל.
בכל מקרה לפי הזוה"ק ככל הידוע לי שז"ל זה החמור בתורה.
חז"ל כתבו את זה בגמרא, זה לא גוזמא, הגמרא הגדירה במדיוק איזה מקרים זה גוזמא. אנחנו לא יכולים לקבוע. לשון הרע כתוב כחטא מאוד חמור בגמרא בערכין זה לא המצאה של רב שרצה להגזים. הוצאת שז"ל בזוה"ק וגם בגמרא מופיע הרבה חומרת החטא. חז"ל הם דוברים אמת. אמת לאמיתו ממש. לפעמים מה שחז"ל אומרים נראה לא מובן לנו כי ההיגון אומר הפוך אבל זה האמת. הזוה"ק כתב שאין על הוצאת שז"ל תשובה. אבל רבי נחמן הביא תשובה. בעל התניא מסביר שמה שאין תשובה זה תשובה תתאה אבל עילאה יש. הם לא פגמו הצדיקים מהגמרא, הם אמרו את האמת, רק צריך לדעת לזרוק את השכל ולקבל אותה.
ולשן הקיצור שולחן ערוך שגם הביא את זה " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. "
זה לא אומר, כי ידוע מאמר רז"ל "חמורים דברי סופרים" וגם זה שזה רמז זה עדיין רצון ה' יתברך שנעשה כך. וידוע שיש על שז"ל עונשים חמורים אומנם בתורה לא מוזכר ברמה כזאת אבל בזוה"ק מוזכר גם מוזכר. צריך לקים דברי חז"ל קטנין וגדולים "אי אתה יודע שכרם של מצוות" לדמו אותנו חז"ל יש מצווה שנראת קלה והיא חמורה ויש מצווה שנראת חמורה ושכרה קל, אנחנו לא יוכלים לדעת. וידוע הכלל המובא בתורת החסידות וכן בספה"ק התניא "זה לעומת זה עשה האלוקים".
וראה גם קיצור שולחן ערוך " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. "
בהקדמה לאחד מהתיקונים הכללים ראיתי שהביא שקרי שקרה כתוצאה משינה בצורה לא נכונה או עייפות או אכילה ושתיה יותר מידי (אף שצדיקים הזהירו אותנו שנזהר גם בזה ויש לשמוע לדבריהם בוודאי וגם בלי הרורים מובא במקומות אחרים שזה גם פגם אבל מסתבר שלא באותה חומרה נוראית של מחמת הרורים) אינו כלום וכמו תינוק המשתין בלילה והעניין שקרי בורא קליפות טמאות זה מחמת הרורים רעים. אומנם בוודאי שקם סתם ככה בלילה זה פגם וז
אז קרי מחמת הרורים של טומאה בודאי הכי חמור בתורה ובורא הרבה קליפות טמאות וחיילות טומאה ונבלע בקליפות ונותן להם כוח וחיות ודברים נוראים. בנגלה כתוב שזה הכי חמור. ולא מדובר בפסיקת הלכה, הזוהר לא פסק, הוא פשט אמר מה המציאות, בנגלה לא יספרו לנו את העניין הנורא והפגמים העצומים שקורים בעקבות קרי, ואת העונשים בעקבות זה, רבי שמעון בר יוחאי ידע מה אומר, אתם יכולים להיות בטוחים "עיר וקדיש מן שמאי נחית" ואין להרחיב. חז"ל אף הזהירו אותונו "ונשמרתה מכל דבר רע שלא יהרר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה"
וכתבו דברים נוראים על כך מדבריהם:
" ורבי אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא (בראשית לח, י) וירע בעיני ה' וכתיב התם (תהלים ה, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד תנא דבי רבי ישמעאל (שמות כ, יג) לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח בשלמא גרים כדר' חלבו דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת אלא משחקין בתנוקות מאי היא אילימא משכב זכור בני סקילה נינהו אלא דרך אברים בני מבול נינהו אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו דא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי: " (נדה יג)
אבל אף על פי כן, אין דבר העומד בפני תשובה, עיינו בהקדמות לתיקונים הכללים ובדברי רבי חמן מברסלב המובאים בספריו על הפגם הזה ועל התיקון הכללי, דברים מחזקים ומועדדים. ובכתבי הרב ארוש שהוציא על כך חוברות הרבה עיינו גם.
כי הוא ידע שאוננות היא עניין קטנטן וזניח וראה מצד שני איך אנשים טועים טעות חמורה כמו שאתה טועה וחושבים שמדובר בעברה, ולכן הוא המציא את התיקון הכללי, שהוא טקס קצרצר שנמשך אולי ארבע דקות, כדי ל"תקן" את הדבר.
כמובן שבכך הוא פתר את הבעיה האמיתית של האנשים, כי הבעיה שלהם היא לא שהם ביצעו עבירה גדולה, הם לא ביצעו שום עבירה, אלא הם טעו כמוך וחשבו שהם חוטאים והם חשבו שאין להם "תיקון" כשלמעשה הם הוו אנשים נורמאליים במצב נורמאלי.
זו הייתה גדולתו של רבי נחמן, ההבנה שלו שהוא לא יכול להגיד לאנשים לא לשים לב למה שכתוב בזוהר ולא שדברי הגמרא הם גוזמאות כאן כמו בעלילות רבה בר בר חנה, אלא בכך שהוא נתן להם "תיקון" היכן ששום דבר איננו "פגם".
זאת אומרת, שרבי נחמן לא היה רק תלמיד חכם שהבין מה הן עבירות, הוא גם היה פסיכולוג דגול.
לגבי כל אותם דברים שונים ומשונים שכתובים ב"הקדמות" של התיקון הכללי, אני אספר לך רק שאף תיקון כללי לא הודפס בתקופה שרבי נחמן חי.
אם אני לא טועה, הפעם הראשונה שהודפס כזה ספר היה בשנת 1835 בעיר לבוב, וזה היה יותר משלושים שנה אחרי פיטרתו של מוהר"ן.
למטה מקורות מצדיקים הרבה על חומרת החטא
הרי בכל המקורות כתוב על חומרת החטא ושמדובר בעברה הכי חמורה בתורה ובזוהר כתוב שאין על זה תשובה! אבל רבי נחמן הביא דרך תשובה. אי אפשר להגיד שכל המקומות שכתוב על חומרת העוון ועל הפגמים הנוראים שנעשים ממנו בכל העולמות אינו נכון. ושלא מדובר בחטא. רבי שמעון בר יוחאי ידע מה אומר! הצדיקים ידעו על מה הם מדברים, יותר מאתנו! אפילו בתפילה שאחרי תיקון הכללי שתקן ר' נתן תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב רואים על חומרת העוון והטומאה הנוראה שלו. מה שרבי נחמן עשה הוא מסר את נפשו וכתב תיקון הכללי וכתוב בספריו הקדושים שהרבה צדיקים נסו למצוא תיקון לזה ולא הצליחו. אני יכול להביא הרבה מקורות על חומרת החטא והעוון. אם תשאלו צדיקים ואפילו את רבני ברסלב הגדולים יגידו לכם כמוני. צדיקים! תביאו מקור לזה שזה לא חמור תביאו ציטוטים עם מקור בספר של צדיקים קדושים וטהורים. ואין לומר שצדיקים אלה שכתבו על חומרת העוון טעו. ולהגיד שהגזימו. תביאו מקור שזה גוזמא, אי אפשר להגיד על מה שרוצים גוזמא, צריך צדיק שאמר את זה. ולא לדייק מדבריו, שאמר במפורש. אי אפשר להגיד שהזוהר הגזים והגמרא הגזימה. אז גם התורה הגזימה ולא צריך לשמור שבת. וההלכה הגזימה כשהביאה הרבה הלכות ורק הכוונה שנעבוד את ה' אז כבר אין צורך בהלכות. ולמה לא לגנוב ולגזול הרי זה מוגזם וזה לא פגם ולא עוון. ובאמת ח"ו אפשר לטעות ולהגיד, סתם גוזמא, אין שכר ועונש, וגם אם יש סתם עונשים קלים ונחמדים, ובאמת כשצדיקים אמרו ששבעים שנה של יסורי איוב אינם ערך לשעה אחת בגיהנום הגזימו. ובכך לעבור על אחד מיג עיקרי אמונה, ש"נאמרו בגוזמא" ולהחשב אפיקורס, לא באמת רק בגוזמא. הרמב"ם כתב בגוזמא. כמובן שאיני מתכוון ברצינות ומאמין למה שאני כותב.
למטה אני יביא מקורות לדברי בחומרת החטא, אי אפשר להגיד שהם הגזימו, תביאו מקור שכל דברי צדיקים אלה הם גוזמא:
מקורות וגם מפוסקי דורנו, תשאלו אותם אם הם הגזימו:
שולחן ערוך " avid;">אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד: אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הרג הנפש: אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבוא לו הרהור, יסיע עצמו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט, כדי שלא יבא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור: " (אבן העזר כג)
קיצור שולחן ערוך " avid;">אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות.rankRuehl;"> " (סימן קנא)
הרב דב ברקוביץ avid;">" מקור האיסור בגמרא הנו במסכת נידה דף יג. כבר שם נידון הוצאת זרע באופן חמור וכעוון שיש בו חיוב מיתה - כפי שאכן קרה לבני יהודה בסיפור יהודה ותמר בספר בראשית פרק לח. המקורות העיקריים שאני מכיר המרחיבים את הדיבור על עוון הוצאת זרע והמדגישים את חומרת העוון הם בספרי פנימיות התורה מספר הזוהר דרך גדולי החסידות. כפי שהזכרת העניין מובא להלכה בשולחן ערוך אבן העזר סימן כג. " (אתר כיפה)
הרב אליעזר מלמד " avid;">בהוצאת זרע לבטלה יש משום חטא הניאוף החמור שבעשרת הדיברות, וכפי שדרשו חכמים (נדה יג, ב): "לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל", היינו שלא יוציא זרע לבטלה בעזרת היד או הרגל. וכן נאמר (בראשית ב, כד): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". דרשו חכמים (ירושלמי קידושין א, א): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא באשת חברו, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא בזכור ולא בבהמה", וכן בכל אופן שאינו באשתו (צדקת הצדיק קכא). מפני שיצר חיים זה נועד להרבות אהבה ודבקות בין בני הזוג, והמשחית אותו כדי לספק את יצרו, פוגם ביכולתו לאהוב את אשתו בדבקות. avid;"> " (פניני הלכה שמחת הבית וברכתו)
ועיין בשיחות הר"ן עא רבי נחמן לא כתב שאין זה חמור והגמרא הגזימה והזוהר הגזים הוא כתב שיש על זה תשובה (כמו שעל שכל דבר יש תשובה אז רבי נחמן הביא על זה) אבל לא אמר שזה עוון פעוט והיו גוזמות
ומי שמרבה לחטוא בזה וחושב שאין זה נורא ועל כן לא מפסיק ומרבה בתשובה נתראה אחרי מאה עשרים. מסופר שפעם אחד הצדיקים ראה איזה אחד קורא למישהו "נחמן העיוור" אז הוא אמר לו למה הוא עושה את זה אז הבחור ענה "כולם עושים את זה" אז הרב ענה "ומה בכך? הרי הגיהנום רחב ידים ויש בו מקום לכולם!" (מקור הסיפור קיצור משפטי השלום) מי שיעשה את העברה ויחשוב שזה לא חמור המחשבה תסתיים אחרי מאה עשרים באריכות ימים ושנים בעולם הזה וריבוי מלאכי חבלה וטומאה בעולם הבא אחרי שאולי אף שנטלו ממנו את שכר הזכויות שלו בעולם הזה. הוא מגיע למעלה כולו מלא טומאה ומתועב כמו בגד שמגיע למכונת כביסה חסרת תקנה ועל כן לא מספיק כביסה חדשה ויש צורך בחינוך מחודש, להוריד את החוטים ולתפור מחדש ולהסיר את הכתמים בחומרים החזקים בעולם. אומנם רבי נחמן כתב שיש תשובה, וידוע המובא בספרים הקדושים שאין דבר העומד בפני תשובה.
הרי בגמרא ובמשנה קבעו שעל טילטול סל עם חתיכות צמר צריך להקריב קרבן חטאת.
על שוגג דאורייתא גם קובעים שיש להקריב קרבן חטאת
והנה, לדעתך , מגיע רבי נחמן, ומחליט שעל "העבירה הכי חמורה בתורה" עאלק, צריך להגיד תהילים כמה דקות.
נכון , רבי נחמן טען שהוא הגדול מכולם, סבא דסבין , עתיק יומין ומה שתרצה ונשמתו פלא עליון ופלא פלאים אבל אנחנו לא חיים בתקופתו ואנחנו צריכים לשפוט מי גדול יותר, התנאים כמו רבי יוחנן בן זכאי ורבי שמעון בן גמליאל או רבי נחמן מברסלב.
אם נחליט שהתנאים גדולים יותר אזי התנאים קבעו שיש עבירות קטנות מאוד שצריכים להקריב עליהן קרבן, ויש עבירות קצת יותר גדולות , שמקבלים עליהן מיתה בידי שמיים וכרת ויש עוד כמה עבירות גדולות למדי שעליהן נענשים בארבע מיתות בית דין שריפה, סקילה והרג וחנק.
אם נחליט שרבי נחמן צודק, אזי יש עבירה שיותר גדולה מכל העבירות האלו, למרות שהיא לא מוזכרת כלל וכלל בתורה ומי שעובר עליה צריך לקרוא תהילים מתוך ספרון במשך שלוש דקות.
זו כמובן השיטה שלך ולדעתי היא מופרכת ומגוחכת.
השיטה שלי אחרת, כמובן ואני שמח על כך ואני גם שמח על כך שאני מכיר את ברסלב הרבה יותר טוב ממך, ואני יודע היטב שעל קברו של רבי נחמן מונחת אבן במשקל חמישה טון והוא לא יכול לקום מקברו ולבוא חשבון עם כל מי שהוסיף תוספות שונות ומשונות ל"תיקון הכללי" , שבוודאות זה לא היה רבי נחמן ולא נעשה על דעתו ואילו הוא היה סבור שיש להוסיף ל"תיקון הכללי" את כל הערבוביה שמכניסים שם לפעמים, הוא היה מכניס את זה לליקוטי מור"ן ולא היא.
מה לעשות, מי שיסתובב באמת בחברת "חסידי ברסלב" ו"רבני ברסלב" ישמע כל מיני סיפורים כמו שהקבר של רבי נחמן הוא "אבן השתיה" ושהמקווה שטובלים בשבועות "מציל מכל העוונות" ושרבי נחמן מעביר את כל חסידיו ומעריציו את יום הדין בזמן "הברכו" של ערב ראש השנה.
שוב, אנחנו אנשים פשוטים, גם אם למדנו בישיבה, גם עם גמרנו כמה וכמה מסכתות ואת השולחן ערוך ואת פרשיות השבוע עם רש"י, אין לנו את הדעת להכריע מי צודק בעניינים האלו.
וודאי אם היה בדורנו רבי נחמן, יכולנו לשאול אותו בעצמו איזו סמכות הוא ביחס לבית יוסף , או לסנהדרין, אך כיוון שאינו איתנו וגם לא יהיה, עלינו להשתמש בהיגיון אותו רכשנו בבית המדרש ולא להאמין לכל מיני הזיות של בעלי תשובה, שאתמול עישנו סמים בגואה והיום הם יושבים עם שטריימל ומתמחים ב"עוונות" וב"קליפות" וב"תיקונים" ומחר מן הסתם יישבו בכלא יחד עם דניאל אמבש, אליאור חן, אליעזר ברלנד וכיוצא בהם.
ודאי לי שרבני ברסלב יודעים יותר טוב. פשוט לי. בכל פרק תהילים יש כוונות עצומות שתלויים בו, תיקון הכללי זה לא במקום תשובה, אבל זה מועיל מאוד, וכן, רבי נחמן לקח את הלב של תהילים ועשה תיקון לפגם הברית, לא במקום תשובה אלה בנוסף, שמואד יועיל.
וכל זה יובן על פי מה שכתב רבי נפתלי מרופשיץ בזרע קודש שבעולם הזה פעולה אחת לשם שמיים היא פעולה גדולה שכמו שבמפה יש נחל שזה קו קטן במפה ובמציאות הוא גדול
ועל פי מה שכתב רבינו בעל התניא באגרת התשובה באגרת התשובה פרק יב שפעולה קטנה בעולם הזה פעולת פעולות גדולה וזה לשונו "... וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירוש איוב, שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנום, כי אש אחד מששים וכו'. אלא לפי שעולם הזה חסד ייבנה, ובייסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים קשים של עולם הבא, כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפים מילין וכו'. ויתר על כן לאין קץ הוא בנמשל בבחינת השתלשלות העולמות מרום המעלות עד עולם הזה הגשמי. וכנודע ממה שכתוב בזוהר הקדוש מעניין עליות עולמות העליונים באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד, בן יונה או תור, על גבי המזבח, או קומץ מנחה. וכן הוא בכל המצוות מעשיות, כנודע מהאריז"ל. וזהו שאמרו רז"ל על פסוק "והתקדשתם והייתם קדושים": אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכו' (וכמו שביארנו לעיל בעניין "אשר קידשנו במצוותיו" וכו', בחינת סובב כל עלמין וכו'). וככה ממש הוא בעניין שכר ועונש, כמאמר רז"ל: "שכר מצווה מצווה" וכו', וכמו שנתבאר במקום אחר. ודעת לנבון נקל, ומשכיל על דבר ימצא טוב : " קיצור יוצא מדבריו שבפעולה קטנה בעולם הזה פועלים הרבה, כן גם 3 דקות של תהילים זה עוצמתי וגדול בשמיים, ורני נחמן לקח את הלב של תהילים ועשה את זה עוצמתי. רבינו בעל התניא הביא שטפח צל מרחק אלפי מילין בשמש וכתב שלאין קץ זה גדול בהשתלשות עד העולם הגשמי, כלומר פעוה קטנה בעולם הגשמי מה שפועל בעולמות העליונים ובזה יובן איך פעולה קטנה של תהילים פה פעולת תיקונים גדולים.
וחוץ מזה הבאתי הרבה מקומות מהפוסקים שכתבו שזה הכי חמור בתורה ולא נראה לי שהגזימו וחלק מהם הם פוסקי דורנו אם תרצו תתקשרו עליהם ודברו אתם, הבאתי מקורות שזה החמור בתורה אז תביאו מקורות הפוכים שהכול גוזמא. אני הבאתי את רבי יוסף קראו, הרב גאנצפירד ועוד פוסקי זמננו ואני יכול להביא עוד.
ולא טענתי שהוא גדול מהתנאים, בגמרא מובאים דברים חמורים נגד הוצאת שז"ל, רק תביאו הוכחה שמדובר בגוזמא, כל עוד אין הוכחה, כלומר צדיק שאמר את זה אז אני צודק כי לי יש ראיות מהודרות האחרונים. רק הבאתי הוכחה גם מרבי נחמן. כשתביאו מרבי נחמן או צדיק אחר הוכחה הפוכה אז יהיה מה לדבר. אבל לא סברות.
כי אתה מערבב בין קבלה להלכה, בין מקורות לגוזמאות , בין עובדות להזיות.
אין לך שום מושג על מה אתה מדבר.
ה' מודע לחולשות שלנו וגם הגדולים ביותר נופלים, כל החכמה היא לקום, כל החיים שלנו זה עליות וירידות ככה שלהגיד שזו צביעות זה ממש טעות.
יש לזה המון הסברים בחסידות, ומה שאתה כותב זה עצת היצר להחליש אותך, מה שהיצר אומר לך בעצם זה אתה ממילא טמא ורשע אז מה זה שווה אם תלך תלמד עכשיו או תלך תתפלל עכשיו? תיפול עד הסוף!! ולא, זו הטעות, גם אם נפלת אתה צריך להמשיך להתנהג כיהודי ולהמשיך להתפלל על זה\ ר' נתן או ר' נחמן מברסלב(לא זוכר בדיוק) כותבים שגם אם באנו לכאן כדי להימנע מנפילה או ראייה אחת, היה שווה את זה.
העולם לא מתוקן ואנחנו חיים בעלמא דשקרא. דווקא על העברה החמורה בתורה בעולם הזה להרבה לא נראת כולכך חמורה והמשטרה לא תעשה כלום (הוצאת שז"ל) אבל בשמים בהחלט המשטרה תמנע אותך להתנדנד על יד גמרא, בלשון הכי נעימה שיש. הזוה"ק מאוד החמיר בחומרת העוון וידוע בספרים הקודשים על העונשים הנוראים שיש למי שעושה את זה. (הוצאת שז"ל זה נחשב כרצח של אלפים ואף יותר של חיים ובשמיים הם באים ומתחשבנים. אומנם בפועל מהזרע יוצא ילד אחד לפעמים קצת יותר אבל עיין במדע מה התהליך. שהחזק שורד. , כרך ראיתי לא זוכר מקור)
הקיצור שולחן ערוך כתב את זה במפורש שזה העוון הכי חמור " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. " המקור מהזוה"ק אולי אף מהגמרא.
כך מסופר, מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לח"ח בילדותו.
זה המעשה:
תניא ר' יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם (רש"י: בעל קרי היה) למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה, בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר: "הלא כה דברי כאש נאם ה'" - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.
(ברכות כב ע"א.)
1. אתה עונה לו שזה לא נכון. העבירה הכי חמורה בתורה היא אלימות, כי אלימות היא נגד כל התורה כולה. וזה מה שמעכב את הגאולה. אלימות גשמית, אלימות רוחנית, אלימות. כמו שאמר משה רבינו אחרי מה שהוא ראה - 'אכן כי נודע הדבר'.
דבר שני, כל העניין הזה של 'פגם הברית' ושדים וסיר רותח ומלאכי חבלה, אלו המצאות של בעלי תשובה ומחזירים בתשובה ורבנים שקרנים.
פגם הברית הוא ישראל שלא נמהל, אפילו זה כתוב בהרחבה ובביאור יפה ב'רסיסי לילה' לרבי צדוק הכהן מלובלין ובעד מקורות רבים. כל ישראל הם בכלל שומרי הברית על ידי המהילה שהם עוברים, ופגם הברית הוא מי שלא נמהל, כשהוא חייב במהילה.
התורה היא נגד אוננות, כי התורה היא נגד תאוות והתמכרויות, כי התמכרויות ותאוות מעוותות את התודעה. רוב בחורי הישיבה מתמודדים עם הנושא הזה לא בהצלחה רבה, כי אין להם כלים אמיתיים להתמודד איתו. חלק נופלים לשגעונות ואובססיות עד שהם מגיעים לחופה, חלק הורגים את עצמם בגופם ובנפשם, חלק כך וחלק כך.
2. אני בכלל סבור שהשאלה האמיתית היא למה בחורי ישיבה נופלים לאוננות ולצריכה של פורנוגרפיה ולשאר התמכרויות.
תאוות, ובפרט התאווה המינית והדחף שיש לגבר לקיים יחסי מין , נובעות מסבל, מתסכול. הגבר מחפש שחרור ופורקן לאנרגיות כלואות בתוכו. יחסי מין, אוננות, צריכה של פורנוגרפיה, הם מהווים הקלה פסיכו-פיזית לאנשים ולבחורים צעירים, וזה כל מה שיש להם. תקח את זה מהם, והם מתים, מתים בגופם ובנפשם. בלי זה, הם יסבלו.
יש אצלי מישהו בעבודה שהוא תמיד אוהב לספר לאנשים מה הוא עשה ומה הוא בנה. הוא תמיד אומר 'אני עשיתי, אני פעלתי, אני עזרתי'. הוא מאד לקבל שבחים והערכה במקום העבודה, אוהב להרגיש שהוא נחוץ שם. זה החיות שלו, זה כל מה שיש לו. האגו שלו, זה כל מה שיש לו, אין לו משהו אחר. תקח ממנו את העבודה, תקח ממנו את האגו, ואין לו כלום בחיים שלו. הוא ניזון מאחרים, הוא חי על העשייה, על העבודה. מלבד העבודה שלו ומלבד האגו, אין לו שום דבר. זה לא טוב, אבל זה כל מה שיש לו. תקח את זה ממנו ואתה הורג אותו.
שז"ל, צריכת פורנוגרפיה, מהווים הקלה פסיכו-פיזית לאנשים. אי אפשר לחסל את הזנות בעולם לפני שמחסלים את הסבל. לא סתם צריכת זנות נפוצה בקרב אוכלסיות חלשות ומוחלשות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כי אנשים שם מלאים במתחים, בלחצים, בסבל, והם מחפשים הקלה, והם לא מכירים פתרון אחר.
אכילה, סמים, הימורים, כל שאר ההתמכרויות עובדים על אותו העיקרון. אנשים מחפשים הקלה לריקנות ,לעצבות, מחפשים שחרור ופורקן מעול המחשבות הרבות והמטרידות שיש להם.
אז יש פה מקום לכף זכות, זה לא טוב, אבל זה כל מה שיש לאנשים. תקח את זה מהם ואתה הורג אותם.
העניין הוא שיש פתרון, יש דרך. בינתיים צריך להמשיך הלאה, בינתיים צריך להתקדם. זה מפריע, אבל תמיד דברים יפריעו, וזה חלק מהחיים.
האדם תמיד צריך להיות בתנועה. היצר הרע הוא תמיד נגד שינוי, הוא נגד התקדמות, הוא נגד החיים. היצר הרע רוצה שהאדם יבזבז את החיים שלו במאמצי שווא, במלחמות נגד עצמו, העיקר שיבזבז את החיים שלו.
איפה שיש פוטנציאל והזדמנות לצמוח ולהשתנות – שם היצר הרע והמניעות ביותר. תראה כמה אנשים עומדים להם בבתי הכנסת ולא מכוונים בתפילה שלהם, ורוב האנשים כבר ייאשו את עצמם מתפילה בכוונה וכראוי, כי יש להם מחשבות מטרידות וזרות, והם מתפללים וגומרים בראשם כל מיני עסקים ועניינים. למה זה? כי תפילה יכולה לשנות את המציאות, היא יכולה לשנות את האדם.
בפסח היצר הרע כותש אנשים בגופם ובנפשם. בשביל לקבל את הארת הפסח צריך הכנה נפשית והכנה רוחנית. המהות של החג זה חופש, זה שחרור ,זה יישוב הדעת, זה להשתנות. ומה דתיים עושים לפני פסח? שוחים בהמולה, בהמון, ברעש ובזוהמה, מנקים מגירות ומגעילים כלים. מגיעים לפסח כשהם מותשים ומפורקים. ואז גם חסידים ואנשי מעשה רבים סובלים בפסח מעצירות, מהסעודות והמצות והיין. שכידוע לנו מהבעל שם טוב ומשאר מורי החסידות , שהיא מביאה לידי טומאה ולידי מחשבות זרות וזה פגם גדול וקשה.
אותו הדבר עם השבת, בשביל לקבל את הארת השבת צריכים הכנה, נפשית וגופנית. ובערב שבת דתיים מתרוצצים להם, ויש ויכוחים וצעקות ורעש והמולה, וזה יוצר אפקט של גועל ודחייה. ובשבת הם מתהלכים להם עם שפשפת וחולצה לבנה מוכתמת, וזה נקרא אצלם בשם עונג שבת.
וכידוע, מהשבת מתברכים כל ששת ימי המעשה, ובשבת זה עיקר גמר התיקונים והבירורים, והכל מתנקז למקומו ואפשר לאדם שיאירו עיניו ויראה שהוא באמת לא עושה כלל ולא פועל כלל, אלא הכל ה' עושה.
וככה היצר הרע עוקר אנשים משני העולמות, מהעולם הזה ומהעולם הבא, מגופם ומנפשם. פעם הוא היה מסתפק בלעקור אנשים רק מעולם אחד, היום הוא עוקר אותם גם מפה וגם משם.
אז זה מה שהוא עושה גם עם העניין הנ"ל. מכניס אנשים לאובססיות ולשגעונות, גורם להם לבצע התאבדות גשמית ורוחנית. גורם להם לבזבז את החיים שלהם במלחמות על היצר, במקום להמשיך הלאה ולהתקדם, עד שבסוף האדם יוכל להתנקות ולהזדכך.
יהודה על אורות התשובה! וכן מסילת ישרים בהסברו סוף פרק ה" נראה לי. שמסביר מה זה תשובה.. ומה כוחה "כאילו נעקר המעשה ההוא מן המציאות ממש!!!!!! אין שום יאוש בעולם כללל
החג וכל חול המועד?
לכן גם הלחמניות שעל המדבקות שעליהן מודפס 'מזונות', הן בוודאי המוציא, לא רק כי אינן מספיק מתוקות (הן לא...) אלא כי גם אם הן מתוקות מאוד, ברגע שהן "כדי שתוכל לשבוע בלי נטילת ידיים", הן מנת סעודה. כנ"ל מילוי - בורקס קטן שמוגש כנשנוש, הוא מזונות כל עוד שלא קובע עליו סעודה, אבל בורקס גדול שהוא מנת אוכל וכך מגישים אותו - הוא המוציא מעצמו.
אותו דבר לגבי דברים שכוססין אותם - בד"כ הם נשנוש ולכן הם מזונות. ברגע שעושים קרקר לסעודה (=מצה) הוא המוציא ואין לי שום הבנה למה הספרדים מתבלבלים מזה בשבת איסור חג.
קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...
או להתפזר (פיזית או נפשית)
לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1
הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.
על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.
תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)
אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.
כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.
החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.
לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
