דוגרי, אני מרגיש כל כך צבוע. רקוב מהשורש. לפני רגע הייתי בבית עשיתי את העבירה הכי חמורה בתורה ועכשיו אני לומד גמרא בבית כנסת כמו איזה בחור צדיק. לא צביעות? זה אפילו יותר מצביעות. זה גועל נפל.
וכן, אני חושב שכולנו צבועים. כי גם אתה, הבחור ישיבה הזה שעכשיו מתנועע לו בתפילת ערבית לפני רגע עשית את העבירה הכי חמורה בתורה. איך אתה מסוגל בכלל לחשוב על יהדות? על תורה? על ה'? אתה רחוק מה' כמרחק מזרח ממערב!
מה עונים למי שאומר לי את זה?
תשובה הופכת ברגע אחד את החוטא הכי גדול לצדיק הכי גדול - ממש ככה (מומלץ לראות את דברי הרמב''ם בהלכות תשובה פ''ז ה''ד). צריך להתחזק ולהאמין בזה.
עצם זה שאתה מרגיש דחייה מהמעשה ואתה מצטער עליו זה עצמו כבר שם אותך במקום אחר לחלוטין מזה שהיית בו בזמן החטא. וגם אם עדיין יש התמודדות ואף ייתכן שהאדם ייפול בה שוב - זה לא גורע מהתשובה ולא משנה את המקום שהאדם נמצא בו עכשיו.
דבר שני: גם מי שחוטא ולא עשה תשובה (לצורך העניין גזלן שלא החזיר את הגזילה או כהן שנשוי לגרושה וכדו') לא פטור משאר המצוות וראוי שיתפלל בכוונה וילמד תורה, למרות שעוד לא הגיע למדרגה של לעשות תשובה על מה שנפל בו. כל שכן אם הוא כן עשה תשובה.
דבר שלישי: לא נכון לעשות מד בין מצוות, בטח לא כשזה גורם לך להרגיש רקוב מהשורש (מה שלא נכון בכלל בכלל...) ולהתרחק ממצוות. ואם כבר לעשות השוואה בין במצוות אז חז''ל לימדו אותנו איך: "הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" כלומר תראה מה העונש שנתנה התורה על עבירה ותדע מה הערך שלה, אם תעשה את זה תבין שהעבירה שאתה מדבר עליה רחוקה מאוד מאוד מלהיות "העבירה הכי חמורה בתורה". חבל שאתה (שלא באשמתך) מכניס את עצמך לסרטים, תתחזק בטוב וככה גם יהיה לך קל יותר לסור מהרע.
ספר ממש מדהים ומחזק.פלאי פלאות לגמרי!עונה בדיוק על השאלות הנוקבות האלה...
"נפילות מדומיינות" אתה קורא לזה?תתפלא,אבל בניגוד לכבודו שהוא מלאך ואין לו שמץ תאווה,יש אנשים שכן יש להם תאוות,יצרים וגם נפילות.אני חשבתי שזה הנושא שאליו התכוון הפותח,לכן הזכרתי את הספר הנ"ל.
והוא לא מדבר רק על "נפילות מדומיינות" כלשון כבוד תורתו,אלא על ההתמודדות עם הנושא הזה באופן כללי ודרכי תשובה לעניין.
אצל מישהו שמקשר את הנושאים שאליהם מתייחס הרב יהושע בספרו, לבין כל דבר שיכול להחשב ל"עברה חמורה מאוד" , או אפילו ל"עברה חמורה בכלל".
גם הרב יהושע בעצמו, ייחד את הספר שלו לנושאים קלילים ופעוטים, שניתן להגדיר אפילו כ"משוגות נעורים" ולא לעברות חמורות כמו גנבה, שוד, תקיפה, חבלה ברכוש וכיוצא בזה.
נכון שרוב הילדים המבולבלים הם לא רוצחים ושודדים ולכן "עבירות חמורות" אצלם יכולות להיות התמכרות לאינטרנט וכן הלאה, אבל כאן זה לא הספר של הרב יהושע וגם לא קבוצת תמיכה לבני טיפש עשרה ולכן כאן צריך לדייק.
יש עבירות חמורות ויש דיון הלכתי בעבירות חמורות, במסכת סנהדרין ובהלכות מלכים וכן הלאה, אבל הרב יהושע וספרו לא דומה ולא קרוב ולא בכיוון.
בס"ד
חוץ מזה, אתה צריך לשאול הפוך, בזמן העבירה: "איך אני, שכל-כך קדוש, כל-כך קרוב לקב"ה, ומצליח ללמוד את תורתו ולהתפלל אליו (ואפילו בדביקות מסויימת), יכול להגיע לתהומות כאלה (ואחרים)?! איך אני לא מתבייש לעשות את זה כל-כך קרוב לקב"ה?!"
השאלה הזו הרבה יותר נכונה, בגלל שקרבת ה' היא הטבעית, החטא הוא הפתולוגיה. ומנסיון, היא גם לא מחלישה בעבודת ה' אלא רק מחזקת.
יש בהרבה מקורות מה העברה הכי חמורה בתורה.
כתוב נגיד על לשון הרע ששקול או חמור (לא זוכר) משלוש העברות של יהרג ואל יעבור
בעל התניא כותב שבכל עברה נפרדים מהקב"ה כמו עבודה זרה בעשת מעשה (בכרת זה גם לאחרי מעשה עד שיעשה תשובה) רק שלא מרגיש ובעבודה זרה מרגיש.
ע"ז זה גם במחשבה ה' ישמרנו.
לשון הרע גרוע משפיכות דמים.
במקורות אחרים הוצאת שז"ל הכי חמור בתורה!!
נו יש הרבה מקורות ויש עוד אם אני לא טועה.
בד"כ כשאומר עברתי את העברה הכי חמורה בתורה לא מדבר על לשון הרע.
ע"ז, נו, למי יש יצר ע"ז היום? במחשבה יש גם, אבל בן אדם לא ישתגע ויגיד שעבר את העברה החמורה בתורה.
אז כנראה הכוונה לשז"ל.
בכל מקרה לפי הזוה"ק ככל הידוע לי שז"ל זה החמור בתורה.
חז"ל כתבו את זה בגמרא, זה לא גוזמא, הגמרא הגדירה במדיוק איזה מקרים זה גוזמא. אנחנו לא יכולים לקבוע. לשון הרע כתוב כחטא מאוד חמור בגמרא בערכין זה לא המצאה של רב שרצה להגזים. הוצאת שז"ל בזוה"ק וגם בגמרא מופיע הרבה חומרת החטא. חז"ל הם דוברים אמת. אמת לאמיתו ממש. לפעמים מה שחז"ל אומרים נראה לא מובן לנו כי ההיגון אומר הפוך אבל זה האמת. הזוה"ק כתב שאין על הוצאת שז"ל תשובה. אבל רבי נחמן הביא תשובה. בעל התניא מסביר שמה שאין תשובה זה תשובה תתאה אבל עילאה יש. הם לא פגמו הצדיקים מהגמרא, הם אמרו את האמת, רק צריך לדעת לזרוק את השכל ולקבל אותה.
ולשן הקיצור שולחן ערוך שגם הביא את זה " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. "
זה לא אומר, כי ידוע מאמר רז"ל "חמורים דברי סופרים" וגם זה שזה רמז זה עדיין רצון ה' יתברך שנעשה כך. וידוע שיש על שז"ל עונשים חמורים אומנם בתורה לא מוזכר ברמה כזאת אבל בזוה"ק מוזכר גם מוזכר. צריך לקים דברי חז"ל קטנין וגדולים "אי אתה יודע שכרם של מצוות" לדמו אותנו חז"ל יש מצווה שנראת קלה והיא חמורה ויש מצווה שנראת חמורה ושכרה קל, אנחנו לא יוכלים לדעת. וידוע הכלל המובא בתורת החסידות וכן בספה"ק התניא "זה לעומת זה עשה האלוקים".
וראה גם קיצור שולחן ערוך " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. "
בהקדמה לאחד מהתיקונים הכללים ראיתי שהביא שקרי שקרה כתוצאה משינה בצורה לא נכונה או עייפות או אכילה ושתיה יותר מידי (אף שצדיקים הזהירו אותנו שנזהר גם בזה ויש לשמוע לדבריהם בוודאי וגם בלי הרורים מובא במקומות אחרים שזה גם פגם אבל מסתבר שלא באותה חומרה נוראית של מחמת הרורים) אינו כלום וכמו תינוק המשתין בלילה והעניין שקרי בורא קליפות טמאות זה מחמת הרורים רעים. אומנם בוודאי שקם סתם ככה בלילה זה פגם וז
אז קרי מחמת הרורים של טומאה בודאי הכי חמור בתורה ובורא הרבה קליפות טמאות וחיילות טומאה ונבלע בקליפות ונותן להם כוח וחיות ודברים נוראים. בנגלה כתוב שזה הכי חמור. ולא מדובר בפסיקת הלכה, הזוהר לא פסק, הוא פשט אמר מה המציאות, בנגלה לא יספרו לנו את העניין הנורא והפגמים העצומים שקורים בעקבות קרי, ואת העונשים בעקבות זה, רבי שמעון בר יוחאי ידע מה אומר, אתם יכולים להיות בטוחים "עיר וקדיש מן שמאי נחית" ואין להרחיב. חז"ל אף הזהירו אותונו "ונשמרתה מכל דבר רע שלא יהרר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה"
וכתבו דברים נוראים על כך מדבריהם:
" ורבי אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא (בראשית לח, י) וירע בעיני ה' וכתיב התם (תהלים ה, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד תנא דבי רבי ישמעאל (שמות כ, יג) לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח בשלמא גרים כדר' חלבו דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת אלא משחקין בתנוקות מאי היא אילימא משכב זכור בני סקילה נינהו אלא דרך אברים בני מבול נינהו אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו דא"ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי: " (נדה יג)
אבל אף על פי כן, אין דבר העומד בפני תשובה, עיינו בהקדמות לתיקונים הכללים ובדברי רבי חמן מברסלב המובאים בספריו על הפגם הזה ועל התיקון הכללי, דברים מחזקים ומועדדים. ובכתבי הרב ארוש שהוציא על כך חוברות הרבה עיינו גם.
כי הוא ידע שאוננות היא עניין קטנטן וזניח וראה מצד שני איך אנשים טועים טעות חמורה כמו שאתה טועה וחושבים שמדובר בעברה, ולכן הוא המציא את התיקון הכללי, שהוא טקס קצרצר שנמשך אולי ארבע דקות, כדי ל"תקן" את הדבר.
כמובן שבכך הוא פתר את הבעיה האמיתית של האנשים, כי הבעיה שלהם היא לא שהם ביצעו עבירה גדולה, הם לא ביצעו שום עבירה, אלא הם טעו כמוך וחשבו שהם חוטאים והם חשבו שאין להם "תיקון" כשלמעשה הם הוו אנשים נורמאליים במצב נורמאלי.
זו הייתה גדולתו של רבי נחמן, ההבנה שלו שהוא לא יכול להגיד לאנשים לא לשים לב למה שכתוב בזוהר ולא שדברי הגמרא הם גוזמאות כאן כמו בעלילות רבה בר בר חנה, אלא בכך שהוא נתן להם "תיקון" היכן ששום דבר איננו "פגם".
זאת אומרת, שרבי נחמן לא היה רק תלמיד חכם שהבין מה הן עבירות, הוא גם היה פסיכולוג דגול.
לגבי כל אותם דברים שונים ומשונים שכתובים ב"הקדמות" של התיקון הכללי, אני אספר לך רק שאף תיקון כללי לא הודפס בתקופה שרבי נחמן חי.
אם אני לא טועה, הפעם הראשונה שהודפס כזה ספר היה בשנת 1835 בעיר לבוב, וזה היה יותר משלושים שנה אחרי פיטרתו של מוהר"ן.
למטה מקורות מצדיקים הרבה על חומרת החטא
הרי בכל המקורות כתוב על חומרת החטא ושמדובר בעברה הכי חמורה בתורה ובזוהר כתוב שאין על זה תשובה! אבל רבי נחמן הביא דרך תשובה. אי אפשר להגיד שכל המקומות שכתוב על חומרת העוון ועל הפגמים הנוראים שנעשים ממנו בכל העולמות אינו נכון. ושלא מדובר בחטא. רבי שמעון בר יוחאי ידע מה אומר! הצדיקים ידעו על מה הם מדברים, יותר מאתנו! אפילו בתפילה שאחרי תיקון הכללי שתקן ר' נתן תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב רואים על חומרת העוון והטומאה הנוראה שלו. מה שרבי נחמן עשה הוא מסר את נפשו וכתב תיקון הכללי וכתוב בספריו הקדושים שהרבה צדיקים נסו למצוא תיקון לזה ולא הצליחו. אני יכול להביא הרבה מקורות על חומרת החטא והעוון. אם תשאלו צדיקים ואפילו את רבני ברסלב הגדולים יגידו לכם כמוני. צדיקים! תביאו מקור לזה שזה לא חמור תביאו ציטוטים עם מקור בספר של צדיקים קדושים וטהורים. ואין לומר שצדיקים אלה שכתבו על חומרת העוון טעו. ולהגיד שהגזימו. תביאו מקור שזה גוזמא, אי אפשר להגיד על מה שרוצים גוזמא, צריך צדיק שאמר את זה. ולא לדייק מדבריו, שאמר במפורש. אי אפשר להגיד שהזוהר הגזים והגמרא הגזימה. אז גם התורה הגזימה ולא צריך לשמור שבת. וההלכה הגזימה כשהביאה הרבה הלכות ורק הכוונה שנעבוד את ה' אז כבר אין צורך בהלכות. ולמה לא לגנוב ולגזול הרי זה מוגזם וזה לא פגם ולא עוון. ובאמת ח"ו אפשר לטעות ולהגיד, סתם גוזמא, אין שכר ועונש, וגם אם יש סתם עונשים קלים ונחמדים, ובאמת כשצדיקים אמרו ששבעים שנה של יסורי איוב אינם ערך לשעה אחת בגיהנום הגזימו. ובכך לעבור על אחד מיג עיקרי אמונה, ש"נאמרו בגוזמא" ולהחשב אפיקורס, לא באמת רק בגוזמא. הרמב"ם כתב בגוזמא. כמובן שאיני מתכוון ברצינות ומאמין למה שאני כותב.
למטה אני יביא מקורות לדברי בחומרת החטא, אי אפשר להגיד שהם הגזימו, תביאו מקור שכל דברי צדיקים אלה הם גוזמא:
מקורות וגם מפוסקי דורנו, תשאלו אותם אם הם הגזימו:
שולחן ערוך " avid;">אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד: אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הרג הנפש: אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבוא לו הרהור, יסיע עצמו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן. לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט, כדי שלא יבא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור: " (אבן העזר כג)
קיצור שולחן ערוך " avid;">אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות.rankRuehl;"> " (סימן קנא)
הרב דב ברקוביץ avid;">" מקור האיסור בגמרא הנו במסכת נידה דף יג. כבר שם נידון הוצאת זרע באופן חמור וכעוון שיש בו חיוב מיתה - כפי שאכן קרה לבני יהודה בסיפור יהודה ותמר בספר בראשית פרק לח. המקורות העיקריים שאני מכיר המרחיבים את הדיבור על עוון הוצאת זרע והמדגישים את חומרת העוון הם בספרי פנימיות התורה מספר הזוהר דרך גדולי החסידות. כפי שהזכרת העניין מובא להלכה בשולחן ערוך אבן העזר סימן כג. " (אתר כיפה)
הרב אליעזר מלמד " avid;">בהוצאת זרע לבטלה יש משום חטא הניאוף החמור שבעשרת הדיברות, וכפי שדרשו חכמים (נדה יג, ב): "לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל", היינו שלא יוציא זרע לבטלה בעזרת היד או הרגל. וכן נאמר (בראשית ב, כד): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". דרשו חכמים (ירושלמי קידושין א, א): "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא באשת חברו, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ ולא בזכור ולא בבהמה", וכן בכל אופן שאינו באשתו (צדקת הצדיק קכא). מפני שיצר חיים זה נועד להרבות אהבה ודבקות בין בני הזוג, והמשחית אותו כדי לספק את יצרו, פוגם ביכולתו לאהוב את אשתו בדבקות. avid;"> " (פניני הלכה שמחת הבית וברכתו)
ועיין בשיחות הר"ן עא רבי נחמן לא כתב שאין זה חמור והגמרא הגזימה והזוהר הגזים הוא כתב שיש על זה תשובה (כמו שעל שכל דבר יש תשובה אז רבי נחמן הביא על זה) אבל לא אמר שזה עוון פעוט והיו גוזמות
ומי שמרבה לחטוא בזה וחושב שאין זה נורא ועל כן לא מפסיק ומרבה בתשובה נתראה אחרי מאה עשרים. מסופר שפעם אחד הצדיקים ראה איזה אחד קורא למישהו "נחמן העיוור" אז הוא אמר לו למה הוא עושה את זה אז הבחור ענה "כולם עושים את זה" אז הרב ענה "ומה בכך? הרי הגיהנום רחב ידים ויש בו מקום לכולם!" (מקור הסיפור קיצור משפטי השלום) מי שיעשה את העברה ויחשוב שזה לא חמור המחשבה תסתיים אחרי מאה עשרים באריכות ימים ושנים בעולם הזה וריבוי מלאכי חבלה וטומאה בעולם הבא אחרי שאולי אף שנטלו ממנו את שכר הזכויות שלו בעולם הזה. הוא מגיע למעלה כולו מלא טומאה ומתועב כמו בגד שמגיע למכונת כביסה חסרת תקנה ועל כן לא מספיק כביסה חדשה ויש צורך בחינוך מחודש, להוריד את החוטים ולתפור מחדש ולהסיר את הכתמים בחומרים החזקים בעולם. אומנם רבי נחמן כתב שיש תשובה, וידוע המובא בספרים הקדושים שאין דבר העומד בפני תשובה.
הרי בגמרא ובמשנה קבעו שעל טילטול סל עם חתיכות צמר צריך להקריב קרבן חטאת.
על שוגג דאורייתא גם קובעים שיש להקריב קרבן חטאת
והנה, לדעתך , מגיע רבי נחמן, ומחליט שעל "העבירה הכי חמורה בתורה" עאלק, צריך להגיד תהילים כמה דקות.
נכון , רבי נחמן טען שהוא הגדול מכולם, סבא דסבין , עתיק יומין ומה שתרצה ונשמתו פלא עליון ופלא פלאים אבל אנחנו לא חיים בתקופתו ואנחנו צריכים לשפוט מי גדול יותר, התנאים כמו רבי יוחנן בן זכאי ורבי שמעון בן גמליאל או רבי נחמן מברסלב.
אם נחליט שהתנאים גדולים יותר אזי התנאים קבעו שיש עבירות קטנות מאוד שצריכים להקריב עליהן קרבן, ויש עבירות קצת יותר גדולות , שמקבלים עליהן מיתה בידי שמיים וכרת ויש עוד כמה עבירות גדולות למדי שעליהן נענשים בארבע מיתות בית דין שריפה, סקילה והרג וחנק.
אם נחליט שרבי נחמן צודק, אזי יש עבירה שיותר גדולה מכל העבירות האלו, למרות שהיא לא מוזכרת כלל וכלל בתורה ומי שעובר עליה צריך לקרוא תהילים מתוך ספרון במשך שלוש דקות.
זו כמובן השיטה שלך ולדעתי היא מופרכת ומגוחכת.
השיטה שלי אחרת, כמובן ואני שמח על כך ואני גם שמח על כך שאני מכיר את ברסלב הרבה יותר טוב ממך, ואני יודע היטב שעל קברו של רבי נחמן מונחת אבן במשקל חמישה טון והוא לא יכול לקום מקברו ולבוא חשבון עם כל מי שהוסיף תוספות שונות ומשונות ל"תיקון הכללי" , שבוודאות זה לא היה רבי נחמן ולא נעשה על דעתו ואילו הוא היה סבור שיש להוסיף ל"תיקון הכללי" את כל הערבוביה שמכניסים שם לפעמים, הוא היה מכניס את זה לליקוטי מור"ן ולא היא.
מה לעשות, מי שיסתובב באמת בחברת "חסידי ברסלב" ו"רבני ברסלב" ישמע כל מיני סיפורים כמו שהקבר של רבי נחמן הוא "אבן השתיה" ושהמקווה שטובלים בשבועות "מציל מכל העוונות" ושרבי נחמן מעביר את כל חסידיו ומעריציו את יום הדין בזמן "הברכו" של ערב ראש השנה.
שוב, אנחנו אנשים פשוטים, גם אם למדנו בישיבה, גם עם גמרנו כמה וכמה מסכתות ואת השולחן ערוך ואת פרשיות השבוע עם רש"י, אין לנו את הדעת להכריע מי צודק בעניינים האלו.
וודאי אם היה בדורנו רבי נחמן, יכולנו לשאול אותו בעצמו איזו סמכות הוא ביחס לבית יוסף , או לסנהדרין, אך כיוון שאינו איתנו וגם לא יהיה, עלינו להשתמש בהיגיון אותו רכשנו בבית המדרש ולא להאמין לכל מיני הזיות של בעלי תשובה, שאתמול עישנו סמים בגואה והיום הם יושבים עם שטריימל ומתמחים ב"עוונות" וב"קליפות" וב"תיקונים" ומחר מן הסתם יישבו בכלא יחד עם דניאל אמבש, אליאור חן, אליעזר ברלנד וכיוצא בהם.
ודאי לי שרבני ברסלב יודעים יותר טוב. פשוט לי. בכל פרק תהילים יש כוונות עצומות שתלויים בו, תיקון הכללי זה לא במקום תשובה, אבל זה מועיל מאוד, וכן, רבי נחמן לקח את הלב של תהילים ועשה תיקון לפגם הברית, לא במקום תשובה אלה בנוסף, שמואד יועיל.
וכל זה יובן על פי מה שכתב רבי נפתלי מרופשיץ בזרע קודש שבעולם הזה פעולה אחת לשם שמיים היא פעולה גדולה שכמו שבמפה יש נחל שזה קו קטן במפה ובמציאות הוא גדול
ועל פי מה שכתב רבינו בעל התניא באגרת התשובה באגרת התשובה פרק יב שפעולה קטנה בעולם הזה פעולת פעולות גדולה וזה לשונו "... וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירוש איוב, שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להן ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהנום, כי אש אחד מששים וכו'. אלא לפי שעולם הזה חסד ייבנה, ובייסורין קלין בעולם הזה ניצול מדינים קשים של עולם הבא, כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפים מילין וכו'. ויתר על כן לאין קץ הוא בנמשל בבחינת השתלשלות העולמות מרום המעלות עד עולם הזה הגשמי. וכנודע ממה שכתוב בזוהר הקדוש מעניין עליות עולמות העליונים באתערותא דלתתא בהקרבת עוף אחד, בן יונה או תור, על גבי המזבח, או קומץ מנחה. וכן הוא בכל המצוות מעשיות, כנודע מהאריז"ל. וזהו שאמרו רז"ל על פסוק "והתקדשתם והייתם קדושים": אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכו' (וכמו שביארנו לעיל בעניין "אשר קידשנו במצוותיו" וכו', בחינת סובב כל עלמין וכו'). וככה ממש הוא בעניין שכר ועונש, כמאמר רז"ל: "שכר מצווה מצווה" וכו', וכמו שנתבאר במקום אחר. ודעת לנבון נקל, ומשכיל על דבר ימצא טוב : " קיצור יוצא מדבריו שבפעולה קטנה בעולם הזה פועלים הרבה, כן גם 3 דקות של תהילים זה עוצמתי וגדול בשמיים, ורני נחמן לקח את הלב של תהילים ועשה את זה עוצמתי. רבינו בעל התניא הביא שטפח צל מרחק אלפי מילין בשמש וכתב שלאין קץ זה גדול בהשתלשות עד העולם הגשמי, כלומר פעוה קטנה בעולם הגשמי מה שפועל בעולמות העליונים ובזה יובן איך פעולה קטנה של תהילים פה פעולת תיקונים גדולים.
וחוץ מזה הבאתי הרבה מקומות מהפוסקים שכתבו שזה הכי חמור בתורה ולא נראה לי שהגזימו וחלק מהם הם פוסקי דורנו אם תרצו תתקשרו עליהם ודברו אתם, הבאתי מקורות שזה החמור בתורה אז תביאו מקורות הפוכים שהכול גוזמא. אני הבאתי את רבי יוסף קראו, הרב גאנצפירד ועוד פוסקי זמננו ואני יכול להביא עוד.
ולא טענתי שהוא גדול מהתנאים, בגמרא מובאים דברים חמורים נגד הוצאת שז"ל, רק תביאו הוכחה שמדובר בגוזמא, כל עוד אין הוכחה, כלומר צדיק שאמר את זה אז אני צודק כי לי יש ראיות מהודרות האחרונים. רק הבאתי הוכחה גם מרבי נחמן. כשתביאו מרבי נחמן או צדיק אחר הוכחה הפוכה אז יהיה מה לדבר. אבל לא סברות.
כי אתה מערבב בין קבלה להלכה, בין מקורות לגוזמאות , בין עובדות להזיות.
אין לך שום מושג על מה אתה מדבר.
ה' מודע לחולשות שלנו וגם הגדולים ביותר נופלים, כל החכמה היא לקום, כל החיים שלנו זה עליות וירידות ככה שלהגיד שזו צביעות זה ממש טעות.
יש לזה המון הסברים בחסידות, ומה שאתה כותב זה עצת היצר להחליש אותך, מה שהיצר אומר לך בעצם זה אתה ממילא טמא ורשע אז מה זה שווה אם תלך תלמד עכשיו או תלך תתפלל עכשיו? תיפול עד הסוף!! ולא, זו הטעות, גם אם נפלת אתה צריך להמשיך להתנהג כיהודי ולהמשיך להתפלל על זה\ ר' נתן או ר' נחמן מברסלב(לא זוכר בדיוק) כותבים שגם אם באנו לכאן כדי להימנע מנפילה או ראייה אחת, היה שווה את זה.
העולם לא מתוקן ואנחנו חיים בעלמא דשקרא. דווקא על העברה החמורה בתורה בעולם הזה להרבה לא נראת כולכך חמורה והמשטרה לא תעשה כלום (הוצאת שז"ל) אבל בשמים בהחלט המשטרה תמנע אותך להתנדנד על יד גמרא, בלשון הכי נעימה שיש. הזוה"ק מאוד החמיר בחומרת העוון וידוע בספרים הקודשים על העונשים הנוראים שיש למי שעושה את זה. (הוצאת שז"ל זה נחשב כרצח של אלפים ואף יותר של חיים ובשמיים הם באים ומתחשבנים. אומנם בפועל מהזרע יוצא ילד אחד לפעמים קצת יותר אבל עיין במדע מה התהליך. שהחזק שורד. , כרך ראיתי לא זוכר מקור)
הקיצור שולחן ערוך כתב את זה במפורש שזה העוון הכי חמור " אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ואלו שמנאפים ביד ומוציאין זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הורג את הנפש. וראה מה שכתב רש"י בפרשת וישב בער ואונן שמתו בחטא זה. ולפעמים בעונש זה חס ושלום בנים מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות. " המקור מהזוה"ק אולי אף מהגמרא.
כך מסופר, מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לח"ח בילדותו.
זה המעשה:
תניא ר' יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם (רש"י: בעל קרי היה) למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה, בני פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר: "הלא כה דברי כאש נאם ה'" - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.
(ברכות כב ע"א.)
1. אתה עונה לו שזה לא נכון. העבירה הכי חמורה בתורה היא אלימות, כי אלימות היא נגד כל התורה כולה. וזה מה שמעכב את הגאולה. אלימות גשמית, אלימות רוחנית, אלימות. כמו שאמר משה רבינו אחרי מה שהוא ראה - 'אכן כי נודע הדבר'.
דבר שני, כל העניין הזה של 'פגם הברית' ושדים וסיר רותח ומלאכי חבלה, אלו המצאות של בעלי תשובה ומחזירים בתשובה ורבנים שקרנים.
פגם הברית הוא ישראל שלא נמהל, אפילו זה כתוב בהרחבה ובביאור יפה ב'רסיסי לילה' לרבי צדוק הכהן מלובלין ובעד מקורות רבים. כל ישראל הם בכלל שומרי הברית על ידי המהילה שהם עוברים, ופגם הברית הוא מי שלא נמהל, כשהוא חייב במהילה.
התורה היא נגד אוננות, כי התורה היא נגד תאוות והתמכרויות, כי התמכרויות ותאוות מעוותות את התודעה. רוב בחורי הישיבה מתמודדים עם הנושא הזה לא בהצלחה רבה, כי אין להם כלים אמיתיים להתמודד איתו. חלק נופלים לשגעונות ואובססיות עד שהם מגיעים לחופה, חלק הורגים את עצמם בגופם ובנפשם, חלק כך וחלק כך.
2. אני בכלל סבור שהשאלה האמיתית היא למה בחורי ישיבה נופלים לאוננות ולצריכה של פורנוגרפיה ולשאר התמכרויות.
תאוות, ובפרט התאווה המינית והדחף שיש לגבר לקיים יחסי מין , נובעות מסבל, מתסכול. הגבר מחפש שחרור ופורקן לאנרגיות כלואות בתוכו. יחסי מין, אוננות, צריכה של פורנוגרפיה, הם מהווים הקלה פסיכו-פיזית לאנשים ולבחורים צעירים, וזה כל מה שיש להם. תקח את זה מהם, והם מתים, מתים בגופם ובנפשם. בלי זה, הם יסבלו.
יש אצלי מישהו בעבודה שהוא תמיד אוהב לספר לאנשים מה הוא עשה ומה הוא בנה. הוא תמיד אומר 'אני עשיתי, אני פעלתי, אני עזרתי'. הוא מאד לקבל שבחים והערכה במקום העבודה, אוהב להרגיש שהוא נחוץ שם. זה החיות שלו, זה כל מה שיש לו. האגו שלו, זה כל מה שיש לו, אין לו משהו אחר. תקח ממנו את העבודה, תקח ממנו את האגו, ואין לו כלום בחיים שלו. הוא ניזון מאחרים, הוא חי על העשייה, על העבודה. מלבד העבודה שלו ומלבד האגו, אין לו שום דבר. זה לא טוב, אבל זה כל מה שיש לו. תקח את זה ממנו ואתה הורג אותו.
שז"ל, צריכת פורנוגרפיה, מהווים הקלה פסיכו-פיזית לאנשים. אי אפשר לחסל את הזנות בעולם לפני שמחסלים את הסבל. לא סתם צריכת זנות נפוצה בקרב אוכלסיות חלשות ומוחלשות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כי אנשים שם מלאים במתחים, בלחצים, בסבל, והם מחפשים הקלה, והם לא מכירים פתרון אחר.
אכילה, סמים, הימורים, כל שאר ההתמכרויות עובדים על אותו העיקרון. אנשים מחפשים הקלה לריקנות ,לעצבות, מחפשים שחרור ופורקן מעול המחשבות הרבות והמטרידות שיש להם.
אז יש פה מקום לכף זכות, זה לא טוב, אבל זה כל מה שיש לאנשים. תקח את זה מהם ואתה הורג אותם.
העניין הוא שיש פתרון, יש דרך. בינתיים צריך להמשיך הלאה, בינתיים צריך להתקדם. זה מפריע, אבל תמיד דברים יפריעו, וזה חלק מהחיים.
האדם תמיד צריך להיות בתנועה. היצר הרע הוא תמיד נגד שינוי, הוא נגד התקדמות, הוא נגד החיים. היצר הרע רוצה שהאדם יבזבז את החיים שלו במאמצי שווא, במלחמות נגד עצמו, העיקר שיבזבז את החיים שלו.
איפה שיש פוטנציאל והזדמנות לצמוח ולהשתנות – שם היצר הרע והמניעות ביותר. תראה כמה אנשים עומדים להם בבתי הכנסת ולא מכוונים בתפילה שלהם, ורוב האנשים כבר ייאשו את עצמם מתפילה בכוונה וכראוי, כי יש להם מחשבות מטרידות וזרות, והם מתפללים וגומרים בראשם כל מיני עסקים ועניינים. למה זה? כי תפילה יכולה לשנות את המציאות, היא יכולה לשנות את האדם.
בפסח היצר הרע כותש אנשים בגופם ובנפשם. בשביל לקבל את הארת הפסח צריך הכנה נפשית והכנה רוחנית. המהות של החג זה חופש, זה שחרור ,זה יישוב הדעת, זה להשתנות. ומה דתיים עושים לפני פסח? שוחים בהמולה, בהמון, ברעש ובזוהמה, מנקים מגירות ומגעילים כלים. מגיעים לפסח כשהם מותשים ומפורקים. ואז גם חסידים ואנשי מעשה רבים סובלים בפסח מעצירות, מהסעודות והמצות והיין. שכידוע לנו מהבעל שם טוב ומשאר מורי החסידות , שהיא מביאה לידי טומאה ולידי מחשבות זרות וזה פגם גדול וקשה.
אותו הדבר עם השבת, בשביל לקבל את הארת השבת צריכים הכנה, נפשית וגופנית. ובערב שבת דתיים מתרוצצים להם, ויש ויכוחים וצעקות ורעש והמולה, וזה יוצר אפקט של גועל ודחייה. ובשבת הם מתהלכים להם עם שפשפת וחולצה לבנה מוכתמת, וזה נקרא אצלם בשם עונג שבת.
וכידוע, מהשבת מתברכים כל ששת ימי המעשה, ובשבת זה עיקר גמר התיקונים והבירורים, והכל מתנקז למקומו ואפשר לאדם שיאירו עיניו ויראה שהוא באמת לא עושה כלל ולא פועל כלל, אלא הכל ה' עושה.
וככה היצר הרע עוקר אנשים משני העולמות, מהעולם הזה ומהעולם הבא, מגופם ומנפשם. פעם הוא היה מסתפק בלעקור אנשים רק מעולם אחד, היום הוא עוקר אותם גם מפה וגם משם.
אז זה מה שהוא עושה גם עם העניין הנ"ל. מכניס אנשים לאובססיות ולשגעונות, גורם להם לבצע התאבדות גשמית ורוחנית. גורם להם לבזבז את החיים שלהם במלחמות על היצר, במקום להמשיך הלאה ולהתקדם, עד שבסוף האדם יוכל להתנקות ולהזדכך.
יהודה על אורות התשובה! וכן מסילת ישרים בהסברו סוף פרק ה" נראה לי. שמסביר מה זה תשובה.. ומה כוחה "כאילו נעקר המעשה ההוא מן המציאות ממש!!!!!! אין שום יאוש בעולם כללל
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה 
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
וגם אם אני לא טועה
מנחה, ראש חודש, חגים...
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
בהצלחה!
לספור את העומר 49 יום
